(ראה גם: גאולה-כללי, משיח-חבלי-ימות)
ואז נפרע מהם על ידי מנין השנים שחסרו ופגמו, מסוד שבע על חטאותיכם, תא חזי, כשתמנה כ"ב שנים (שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם) ז' פעמים, (בסוד שבע על חטאותיכם), לכל אחד מאלו י' השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"מ, ואז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט עד י"ז שנים שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב... ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מן האומות עלבונם ועלבון התורה ששרפו באש... (וישב מ, ועיין שם עוד)
...משם ולהלאה יעורר הקב"ה אלו הנסים והאותות, שאמרנו לעיל, ויתעוררו על ישראל אלו הצרות שאמרנו, ואז (נאמר) ואף את בריתי יצחק (כי יצחק ה"ס גבורה ודין), ואחר כך כשיערוך מלך המשיח מלחמות בכל העולם בימינו של הקב"ה (שהוא חסד), כמש"א ימינך ה' נאדרי בכח, אז ואף את בריתי אברהם אזכור, (כי אברהם ה"ס חסד), ואחר כך ואת הארץ אזכור, זו היא ה' אחרונה דהוי"ה (דהיינו הנוקבא שנקראת ארץ), בזמן ההוא כתוב והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'.
לסוף ששים ושש שנים אחרות, שהם (ביחד עם הששים ושש הנ"ל) מאה שלשים ושנים שנים, יתראו האותיות בשם הקדוש מפותחים בשלימות (הששים ושש) למעלה (בת"ת), ולמטה (בנוקבא) כראוי, וזה סוד ה"ה עליונה ותחתונה שיש במילואה של ה' תתאה...
ולסוף מאה ושלשים ושנים שנים אחרות, (כי אותן קל"ב שנשלמו בת"ת ונוקבא שהם ו"ה דהוי"ה צריכים גם כן שיאירו בחכמה ובינה שהם י"ה דהויה) יקוים הכתוב לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה ויטוהר הארץ הקדושה, והקב"ה יחיה המתים שבארץ הקדושה, ויקומו מחנות מחנות בארץ הגליל... (שמות קנ, ועיין שם עוד)
כעת באחרית הימים, כפי השעה של היום והיום בעת שיזרח השמש מיום הששי (האלף השישי), בשעה שיקרה כפי מנין השנים שיהיה יובל ושמטה יחד, (שהוא רע"ד מהיום השישי, כעת עתיד קול להתעורר מרום מרומי הרקיעים קול עצב במרירות מה שלא היה כזה מיום שנברא העולם... (בלק קז, ועיין שם עוד)
ואי תימא דלע' (שנה) תחיל (חבלי לידה), ולב' שנים תוליד (הגאולה), אחר אלף ומאתים (לחורבן בית המקדש, כלומר אחר אלף החמשי שכולו חורבן עוד מאתים לאלף הששי ועוד ע' שנה לחבלי לידה וב' שנים ללידה, שהוא) כחשבון רע"ב (לאלף הששי), הרי כתוב בטרם תחיל ילדה, וסוד הדבר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו', ומהו בטרם, אלא בטרם שישלמו ע' וב' שנה אחר אלף ומאתן (כנ"ל, שאלו ע"ב שנה הן חבלי לידה), יתגלו ב' משיחין בעולם, ובעת ההיא ובהיכלו כולו אומר כבוד, והרי העמידו, כבוד חכמים ינחלו...
בעת ההיא אלו בעלי תורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה, והיו מבוזים בין עמי הארץ, יהיו נכבדים ומיד ה' למבול ישב, בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינם דמבול, דהיינו כעין שנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו בימי המבול, אף כך יתעוררו דינים עליהם... (פנחס תשא, ועיין עוד גאולה-כללי)
ואמר המאור הקדוש כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה, שהוא כל אלף החמישי שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי) לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, (דהיינו ב' פעמים שש אחר אלף וששים, ואז) ואספת את תבואתה, (שיהיה קבוץ גלויות, כי ישראל נקראים תבואה), שנאמר קדש ישראל ראשית תבואתה.
אם כן (שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה), מה כתוב למעלה רנ"ו ליעקב שמחה, (שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב) אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח, (שה"ס חו"ב תו"מ), משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם (שה"ס חו"ב תו"מ), אלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדים (להגאל לאלף רנ"ו), והשניים (לאלף ומאתים) וששים, והשלישיים (לאלף מאתים) וששים ושש, והרביעים (לאלף ומאתים) וע"ב... (שם תשמז)
רבי יצחק פתח, ויקבור אותו בגיא וגו' וכתוב ולא ידע איש את קבורתו וגו', אמר הקב"ה שוטים הם שמחשבים קצים של המשיח, שהוא דבר שלא גליתי לעולם שנאמר כי יום נקם בלבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ... אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם מתי תהיה, שובו אתיו, כמו שאמר רבי יהודה אין קץ הגלות נתלה אלא בתשובה, שנאמר "היום אם בקולו תשמעו", וכיוון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה ברזי הסתרים, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, כלומר יהי רז, כי רז ואור דבר אחד הם, (אור בגימטריא רז), וירא אלקים להיות ברז, כדי שלא יתגלה לשום אדם, שאלמלי יתגלה כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון, (מחמת אריכות הקץ). (זהר חדש בראשית שמז, ועיין שם עוד)
ראה גאולה-כללי, מזמור לא.
עד עידן - כל חכם וסביר ומבין דעת התורה נסתרה דרכם מלהשיג החשבון, שנאמר "יום נקם בלבי" וגו', הלב לא הגיד לפה, והפה איך יגיד למלאך. (דניאל ז כה)
למועד - ככלות מועד מועדין וחצי עדיין אין ישועה עד כלות נפץ יד וכו' ואין לנו כח לעמוד על סוד החשבונות. (שם יב ז)
וראוי שאזכיר זמן הקץ... ויואל המלאך בהקדימו להזכיר לו את הסבה אשר בגללה סתם את התשובה לפני שיפרשהו, ואמר לו אני אמנם סתמתין כדי שלא יעמדו על כך ההמונים והסכלים ויקוצו, לפי שאינם חושקים ויראים בדרך שבה יראים החכמים וחושקים לה, והוא גמול העולם הבא... ואחר כך פירשו לו שהוא אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנים... ודניאל הבין כיצד שנעשה פירוש מועד מועדים וחצי אלף שנה שלש מאות ושלשים וחמש שנה ושתק. ואנחנו יחנך ה' נשתדל להבין ענין מועד מועדים וחצי, וחקרנו ומצאנו שהוא מתאים אם נניח שכוונתו באמרו מועדים זמן מלכות ישראל, אם כן יהיה הקץ כמו שנות מלכותם וכחצין בלי ספק, לפי שסכום כל זמני המלכות שמונה מאות ותשעים שנה לא יותר ולא פחות, ומחציתם ארבע מאות וארבעים וחמש, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש לא יותר ולא פחות. והיה אמרו "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף ומאתים" (דניאל י"ב י"א) מזמן המאורע אשר אירע בבית שני בתחלת בנינו יהיה אחר הזמן אשר נאמר בו דבר זה לדניאל ארבעים וחמש שנים. ויהי אמרו "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק צדק" (שם ח' י"ד), צריך לקחת ממנו החצי מפני שהוא פירט את הימים ועשה אותם לילה ויום, ויהיה החצי אלף ומאה וחמשים שנה, ויהיה הזמן הזה אחר הזמן אשר נאמר בו לדניאל דבר זה מאה ושמונים וחמשה, כדי שיסתיים סוף שלשת הזמנים בשנה מסויימת בעצמה. (מאמר ח פרק ג, וראה שם עוד פרק ד)
עידן - הוא הקץ הסתום. וראיתי לרס"ג שהם אלף ושל"ה שנה כאמרו בסוף הספר. ואמר שהעיתים הם ת"פ שנה מיציאת מצרים, ת"י מקדש ראשון ועוד חצי עתים אלו תמ"ה, סך הכל אלף של"ה, ואת אלו תחשוב מעת שהוסר התמיד. ויש מביאים ראיה לכך כי הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר" וגו' (דברים ל"א) בגימטריא אלף ושל"ה. (דניאל ז כה)
עד ערב - ראיתי בשם רס"ג עד שיבא הערב שנאמר בו לעת ערב יהיה אור. ולדעתי הוא גימטריא שיהיה מכוון עם החשבון שבסוף הספר, והחוזה נצטווה לסתום הדבר. ואנו נייחל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ. ויש לפתור גימטריא תקע"ד ועוד אלפים וש' הרי אלפים ותתע"ד, ונצדק קדש - יכופר עון ישראל. וחשבון זה כלה לסוף אלף ור"ץ מעת הוסר התמיד, שהוסר ו' שנים לפני החורבן, ויבא משיחנו. והחשבון הוא, ר"י במצרים, ת"פ עד שנבנה הבית, ת"י ימי בית ראשון, ע' בבבל, ת"ך בית שני, תן עליהם אלף ור"ץ של קץ הימים פחות ו' שהוסר התמיד לפני החורבן, הרי אלפים וג' מאות. ועוד נוספים מ"ה שנים בחשבון "אשרי המחכה" וגו' שאותם מ"ה שנים יחזור מלך המשיח ויתכסה מהם. כך מצאתי במדרש רות. (שם ח יד)
שבועים שבעים - ע' שנה גלות בבל עד ת"כ ימי בית שני... עד משיח - עד בא כורש יהיו נגד ע' שמטות בגלות, והיו ג' יותר ולא חש, כי אינן שמטה שלמה. ושבועים ס"ב - ונבנתה העיר ברחובותיה... (שם ט כד וכה)
והרשיעו רשעים - לחשוב חשבונות שלא כמשפט, ויאמרו אין עוד גאולה. והמשכילים יבינו - אותם דעת הקץ, ימים אלף - מיום שהוסר התמיד עד בא משיח צדקנו. וחשבון זה מכוון עם חשבון ערב ובוקר אלפים וט' מגלותם במצרים עד גאולה אחרונה... (שם יבי ויא)
שבועים שבעים - פירושו קשה מאד, להגאון אמר לו שטעה, כי הם רק שבעים שבעים, מ"ט שנים עד משיח נגיד שהוא כורש, ושנות בית שני ת"צ שנה. ולמה יערב ענין גלות בבל עם בית שני? וכורש גם אינו משיח, ועוד. והנה ידוע שטיטוס כרת ברית עם ישראל ז' שנים לפני החורבן, והתמיד בטל שלש שנים ומחצה לפני החורבן, (והם שבוע וחצי שבוע)... (שם ט כד)
ימים אלף - כפירוש רש"י, וימים אלו יהיו בצרה גדולה עם קרן זעירא, שהיא ממלכת ישמעאל, שרוב הגולה בארצם, והנה התברר לפי פירוש זה שג' וחצי שנים אחרי צאת מלך צפון ויקח את מצרים יבא הגואל, רק לא ידענו מתי יצא. (שם יב יא)
ראה גאולה-כללי, ספר הגאולה.
וטרם שנפתח פינו לדבר בענין הקץ אנחנו צריכים להתנצל ממה שאמרו חז"ל תיפח רוחן של מחשבי קיצין (סנהדרין צ"ז), ואומר כי הכוונה בזה שידעו אריכות הקץ, ואינם רוצים שיתגלה הדבר להמון, פן יהיה רפיון בתקותם. ועכשיו בטלו הטענות האלה, ממה שאנחנו באחרית הימים, וכבר היו מאנשי תורתנו שחיברו בזה ספרים, ולכן אין מגרעת לעם אם נאמר גם אנחנו דעתנו בזה, ואולי תהיה להם טובה ונחמה בזה... מפני שדברינו בקץ דברי שמא ואפשר, ואין אצלנו דבר ראוי לגזור עליו גזירה אמיתית ולאמר בו מאמר חלוט שהוא ככה, כי אין אנו נביאים, אבל אנחנו נקוה אל הזמן שיבא, ונאמין בכלל הדבר.
דע יעזרך האלקים ויגלה לך כל סתום, כי דעתנו הסכימה עם קצת ראשונים במספר שבסוף ספר דניאל, שהוא חשבון קץ הגאולה, ועת הוסר התמיד הוא יום חורבן הבית ואיננו בחצי השבוע שהשבית זבח ומנחה, כי אז לא הוסר, וימים הכתובים כאן הם שנים, ואמר כי מעת הוסר התמיד בחורבן הבית עד תת השקוץ שהסיר אותו שמם וכלה מן העולם שנים אלף ומאתים וצ', כי אז יתגלה משיח בן אפרים אשר אנחנו מקובלים בענינו, ויתץ את השקוץ המשומם, ונאמר עליו בפרקי היכלות כי מ' שנה ימלך ויקבץ מן הנדחים וילחם מלחמות וימות במלחמות גוג, עד שיתגלה משיח בן דוד וינצח אותם ויאספנו אוסף שלם ויטהר אותנו, והימים האלה יהיה ה' שנים, ואלה הם מ"ה ימים הנוספים ב"אשרי המחכה ויגיע לימים אלף של"ה"... ועל דעתנו רמז כי כל מחכה יגיע לזמן ההוא, כי חסיה נפשו בשם, ואף המתים בגלות כי יקיצו ויראו הגאולה.
ודע כי חכמי המשנה מעידים בביאור, כי רומא תפסה מלכות על אנשי בית שני בנצחם את היונים מזמן ר"ו שנה קודם החורבן, וכשתוסיף המספר הזה על אלף ושל"ה הוא קץ גאולתנו השלמה, נמצא שעמדנו תחת רומא ושכניה אלף תק"ם שנה, כי שנת אלף של"ה בה תהיה גאולתנו שלמה.
ודע כי הגלות הראשונה של עמנו הוא הנזכר בברית בין הבתרים ת"מ שנה, ושם במעמד הנכבד נרמז לאבינו ע"ה שיעבוד בד' מלכיות. וכשאתה עושה עידן אחד של ת"מ שנה ושני עידנים של תת"פ וחצי עידן של ר"כ יהיה הכל אלף תק"מ שנה. לפיכך נאמר לדניאל כי מיום התגבר החיה הד' אנחנו נתונים בידה עידן עדנין ופלג עידן, שהם שלשה מועדי הגלות הראשונה, אלף ותק"ם. ובמראה הזאת לא דבר על יום הסרת התמיד, אלא על ממשלת החיה הזאת... ואני אומר שאולי חלק המספרים בשם מיוחד ולא אמר שלשה מועדים וחצי, לרמוז שהיינו ראויים להגאל במועד הראשון, או לסוף השלשה, והיה האלקים מצפה לתשובתנו אליו. וכן היה דעת החכמים שהרבה קצים נגזרו מתחילה לגאולתנו העתידה.
ומראה הערב והבקר שנאמר במראה שניה, שהוא ערב בקר אלפים וש', כי אז יצדק קדש, קרא תחילת מלכות בימי המשיח הראשון, והוא דוד המלך ע"ה בקר, וסוף ימי הגלות ערב, ואמר כי אז יצדק קדש, והוא המשיח. ומלת וצדק כי ישוב הקדש לצדקו. ולא שאל שם כמה ימי החורבן, רק מתי ישוב היושר והקדש לאיתנו. והיתה התשובה, עד ערב אלפים ושלש מאות שנה מבקר מלכות הקדש, ורצה לומר מבונה הבית הראשון, והוא דוד מלכנו ע"ה, כי הוא הכין הכל, והוא שנתן הפשע משומם, כי הכרית כל זכר באדום, עד שיקום המשיח מבניו יהיה המספר הזה. ותקח מ' שנה שמלך דוד, עם ת"י ימי משיח בן דוד, תמצא שהם אלפים קע"ה, ויחסר כ"ה, אבל באמרו "עד ערב" יגיד שהוא קרוב למספר הזה, ולא יבא עד קיצו, או שהוא עד הוולד המשיח... והנני מחזק הענין בדברי סמך ושכל, כי חשבתי שנות עמידת ישראל בארץ, וראיתי כי הם כמספר השנים שיגלו ממנה, זה ממה שאמרו מדה כנגד מדה. ועמדו בארץ תת"ן שנה בראשונה, ועלו י"ט קודם בנין בית שני,ות"כ שנות עמידת הבית, הרי אל"ף ור"צ... ועוד לי סימן טוב, שגימטריא וענ"ו אות"ם ארב"ע מאו"ת שנ"ה עולה אלף רצ"ג, והוא כמנין הגלות עם תוספת חצי שבוע... (ספר הגאולה, וראה שם עוד)
...אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד שתחלת הגלות של ירושלים, כמו שנאמר (עובדיה א') "וגלות החל הזה" וגו'... ובאור הדבר שבנבואת בלעם יש רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם... ועל הענין הזה קבלנו, שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל, ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל א-ל. ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה, שהסימן בפת"ח גאולים. ולפי ההקש הזה והפרוש הזה תחזר הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה, ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח, שנאמר (יואל ג') "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו', וזהו יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ... (אגרת תימן)
לעשות - ...והבן כי ז' ימי בראשית מבארים העבר ורומזים על העתיד, והם כנגד ו' אלפי שנים (הוי עלמא) וחד חריב, וכל יום הוא נגד אלף שנים... יום ו' על גלות ומשיח ושיבא אחר הנץ החמה, שנאמר "תזרח השמש יאספון", והוא קי"ח שנה לאלף הו', וחורבן הבית קע"ב שנה לפני האלף ה', תצרף קע"ב וקי"ח והם ר"צ כמו החשבון בדניאל י"ב, ומספר של"ה הוא אחר שיגמרו המלחמות משך מ"ה שנה, ולא יוכל להתאחר יותר... (בראשית ב ג, וראה שם עוד)
ימים אלפים - אינו על אנטיוכוס שהיה כ"ו שנים ואין צורך לסתמו. ואחשוב שהחשבון מימי שמואל שחידש מלכות, והוא בוקר לישראל, ונדמה שמלחמת גוג ומגוג תהיה אחר הוסר התמיד אלף של"ה שנה, ומעת חורבן א' עד חורבן ב' הוא שבועים שבעים, שהם ת"צ שנה, ובית א' עמד כערך ת"כ, ועוד ג' של הבנין, ומ' של דוד, וי"ב של שמואל ושאול לשלמות אלפים וש' שנה. (דניאל ח יד)
ככלות נפץ - אחר מועד מועדים וחצי יחל עם קדש לנפץ המלכיות, ולא נדע מאימתי החשבון, וידמה שהוא מעת התפשטות האמונה בזמן קונסטנטין. (שם יב ז)
אלף ור"צ - והבית חרב קע"ד לפני סוף ד' אלפים, אם כן ישלמו בו' אלפים קי"ח, ולא עמדו החכמים על החשבון, כי כל אחד רצה להמציא חשבון שיכלה בימיו, כדי שלא יתיאשו מן הגאולה. (שם שם יא)
ראה גאולה-כללי.
בשנת ג' - מה שאמרו רז"ל תיפח רוחן של מחשבי קצין הוא על המחשבים במזלות, ואומרים שאם עבר הזמן המיועד שוב לא יגאלו כי אם בזמן המחברת האחרת, אבל לא גינו את המחשב הקץ מתוך דברי הנביאים. והתבאר בר' שמעון בר יוחאי האלקי ועוד שזמן הקץ סתים, אבל יבינוהו המשכילים בסוף הגלות... (דניאל א א)
עידן - על מספר האבן עזרא יש לתמוה על חלומותיו... ומה שכתבו רש"י ורס"ג כבר עבר הזמן כק' שנה ולא נושענו, וכן זמן הרלב"ג, ונראה שעידן הוא זמן בית שני שהם ת"י שנה, ועוד פעמים וחצי מספר זה, והם אלף ותל"ה, ויהיה בע"ה שנת ה' אלפים רס"ג. (שם ז כה)
ולתת שיקוץ - סימן ראשון לגאולה עד שינתן השיקוץ בקונסטנטינה, והוא ש"צ שנים אחר החורבן, והיה בג' תתכ"ד ליצירה. ויהיו בגלות כימי שבתם בארץ ישראל שהם תת"ע ות"כ שנה, שהם אל"ף ר"צ הכתובים כאן. ועוד יתוסף עליהם שנים מלכידת קנסטנטין עד הגאולה, ובעת ההיא יגלה ה' זרועו וינקם בגוים. (שם יב א)
לגורלך - ...וכבר חקרו כמה שנים אחרי משיח תחיית המתים, לר' אליעזר ת' שנה, לאב"ע ע' שנה, לר' אלעזר מ' שנה, רבי אומר שס"ה שנה, ויש עוד דעות, סוף דבר ה' לא גילה הסוף לשום נברא.
וענין המחברות, המחברת הקטנה ממזל צדק ושבתאי החשובים, ממחברת למחברת כ' שנה. המחברת האמצעית שתחזור אל המזל הג' מהריבוע שתתחיל בו לס' שנה, והמחברת האמצעית שתחזור אל המזל הג' מהריבוע שתתחיל בו לס' שנה, והמחברת הגדולה לרל"ט שנים בקירוב (ראה שם בפירוט). ואחרי אלפים ותת"ס שנה תשוב המחברת העצומה. ולפי ערך המחברת ערך הדברים שיקרו אז בעולם. ראינו שהפעולה העצומה ביותר היתה כשהיתה מחברת צדק ושבתאי במזל דגים בשנת ב' אלפים שס"ה, ג' שנים קודם לידת משה רבינו ע"ה, והורתה נפלאות עצומות. ובמחברת ר"מ שנה אחר כך במזל טלה לא חייבה ענינים גדולים כאלה, שהתחילה בימי אהוד עד סוף השופטים בערך, כי מחברת דגים כ"ב כוכבים טובים וישרים, ובכלל היא מחברת ישראל להקימם. ומזל דגים על ישראל שהם מטבע המים, וישראל נמשלו למים המרווים פני תבל, והאבות התעסקו במים, ודגים בית מזל צדק, שהוא כוכב אברהם אבינו ע"ה שספירתו החסד, וכן מזל דגים בית כבוד נוגה שהוא כוכב שרה לפי יושר מזגה, נדיבותה ויפיה.
המחברות האחרות שבמזלות האחרים העלו תמיד אומה אחרת, בשנת ב' אלפים תר"ג במזל טלה אז נבנתה טרויה וגדלה פ"ג שנים אחר כך, כמו שישראל נגאלו פ"ג שנה אחר המחברת ממצרים, אחרי רל"ה שנים בב' אלפים תתמ"א גברו הלאטינים במחברת שור... אחר רל"ח במזל עקרב מחברת הישמעאלים, אחרי רל"ח מחברת גדולה בקשת מחברת האשכנזים, אחר כך בדלי מחברת הטורקים, ולפי היות המחברת במזל שהוא במבט אהבה או שנאה לדגים (ששים תשעים או מאה ועשרים מעלות) היתה האומה טובה או רעה לישראל (ראה שם עוד).
והנה בשנת ה' אלפים רכ"ד שבה המחברת הגדולה למזל דגים, ויתחייב שתורה גם כן על יציאת ישראל לחירות, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכן נתחדשו עתה צרות נוראות על ישראל, כדי להעתיקם מקצה הרע לקצה הגדולה, והם חבלי משיח שהפליגו בהם חכמים, ומפני שהבטיח בעתה אחישנה, לא ימשכו הצרות פ"ג שנה כבמצרים אלא מ' שנה עד ה' אלפים רס"ג בערך, והוא זמן עידן עידנים וחצי שנאמר לדניאל... (שם שם יג, המחברת הגדולה האחרונה היתה בשנת ת"ש)
ראה גאולה-כללי, נצח ישראל פרק מד, וחידושי אגדות.
עד עת קץ - יכשלו בחשבונות הקץ, ולעת הקץ יפקחו עיני כל להבינו מתי זמן הגאולה, כי עוד למועד - כי יתאוו לקרב הקץ, והשכל נוטה אחר התאוות. (דניאל יא לה)
עידן - הוא זמן ידוע, גלות מצרים או עמידת הבית, ואמרו המפרשים שהוא זמן בית ראשון, אלא שאמרו על פלג עידן שהוא חצי מחשבון הכלל בעידנים של ת"י, שהם אלף ר"ל, וחציו הוא תרט"ו, ויגיע בשנת תרע"ג, והוא מתאחד עם יתר המועדים שבאו בספר דניאל. (דניאל ז כה)
עד ערב - ביארנו לעיל שהחשבון עד הגאולה יסתיים בה' אלפים תרע"ג, שהוא עידן עידנים וחצי, וכאן אמר מעת נבואה זו אלפים וש' שנה שיסתיימו בשנת ה' אלפים תרפ"ח, כי ימי גוג ומגוג וימי המשיח כל אחד עוד ז' שנים עד לבנין הבית. (שם ח יד)
סתומים עד עת - שלא יחשבו שהזמן רחוק כל כך, וכל אחד יחשוב שיגיע בימי חייו. עד עת קץ - ככל שיתקרב הקץ יתברר הדבר יותר ויותר ויוסר הספק. (שם יב ד)
ומעת הוסר התמיד - לראשונה בימי עתליה שהיה בג' אלפים ס', ואם תחשוב מאז אלף ר"צ יתחיל זמן אפשרות הגאולה אם זכו, והוא זמן יוליוס קיסר שבנו בית המקדש, והיה רעש גדול ונפל, ונפלה אש ונשרפו רבים, ועוד. מבואר שהיתה אז עת פקידה, רק שגרמו העוונות. אשרי המחכה - מאז עוד אלף ושל"ה, שזו שנת ה' אלפים תרפ"ה, שאז קץ הפלאות... והתבאר בזוהר הקדוש שס' שנה לפני הגאולה תתחיל התעוררות, והנה התחיל החזון לצמוח, ומתרכ"ח ימשך עוד של"ה שנים עד תחיית המתים שהיא בשנת תתקס"ג ל"ז שנים לפני האלף הז'. (שם שם יא ויב, וראה שם עוד)