(ראה גם: אדם-מדות, אלקים מדות-גדולה, מנהיג, שררה)
גדול כבודו, הוא משום שהוא גדול, שכתוב גדול אדוננו ורב כח, ודאי (שז"א) נקרא גדול, וזה סוד ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, גדולים היו ודאי, (שאפילו המלכות הנקראת לבנה היתה גם כן גדולה כז"א, הנקרא שמש), ועם כל זה הוא (ז"א) נקרא גדול, כמו שנאמר גדול אדוננו ורב כח, (אבל המלכות לא נקראת גדול, משום שחזרה ונתמעטה), והקב"ה לא נקרא גדול, אלא בזה שכתוב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו, דהיינו במה הוא (ז"א) גדול, רק בעיר אלקינו הר קדשו, (שהוא המלכות)... (פקודי רעט, ועיין שם עוד)
מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה משה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי... (ברכות לד א)
...והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף. (שם מז א)
הרואה ספר מלכים (בחלום) יצפה לגדולה. (שם נז ב)
...אמר הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינא ליה, לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר עושה גדולות עד אין חקר... (שם נח א)
והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן, בגדולה מתחילין מן הגדול, דכתיב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו'... (שם סא א)
...הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש... אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל. א"ל אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל, אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים... (שם סג א)
א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם... ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב... (שבת סג א)
אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן, וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ. (שבת קיט ב)
ללמד שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, כל המחזר אחר הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו. (עירובין יג ב)
תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום, אמרו הניחו לו אדם גדול שימש. (שם נד א)
...ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד, שנאמר כל קבל די רוח יתירא ביה ומלכא עשית להקמותיה על כל מלכותא. (פסחים קיג ב)
ועשיתי לך שם כשם הגדולים, תני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד. א"ר שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם... ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב... (שם קיז ב)
אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים. קל חומר, חיובא הוא, אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. (ראש השנה כה ב)
...אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. (סוכה נב א)
...מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול... אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים... (תענית ז א)
ואמר רבי אלעזר כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שנאמר ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו... (מגילה יג ב)
א"ר חמא בר' חנינא כל העושה דבר ולא גמרו... רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה... (סוטה יג ב)
...דגדול במילי דאבוה כקטן דמי... (גיטין נ א)
ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ולא הא הוה יהושע, הוה אלעזר... (שם נט א)
...אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו והוא עומד עליהם, ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לא אלא לערביים, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו... אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך... (קידושין לב ב, וראה עוד זקן, מלך)
א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי לגברי, השתא דקשישנא לדרדקי, (כשהייינו קטנים היינו נחשבים כגברי, עכשיו שהזדקננו הננו שפלים כתינוקות), אמר ליה מעיקרא כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם, ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך... (בבא קמא צב ב)
הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסים על ידי הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים אלא חולקים בשוה... הניח בנות גדולות וקטנות, אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה... (בבא בתרא קלט א)
רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים, כיון דשמעה להא דא"ר אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו אמצי ליה אנפשיה. (סנהדרין יד א)
...אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה, אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם, ומה גדולה הוסיף להם, שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו. (שם יז א)
...גמרו את הדבר היו מכניסין אותן, הגדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב... (שם כט א)
ר' צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם... (אבות ד ה)
...וכששמעו חכמים בדבר אמרו, ומה זה שברח ממנה כך, המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה. תניא אמר רבי יהושע בן פרחיה בתחילה כל האומר לי עלה לה (לגדולה) אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד. (מנחות קט ב)
לא מרובכם מכל העמים וגו', אמר הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן אמר ונחנו מה, לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש. אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר, לפרעה, אמר מי ה'... (חולין פט א)
אף על פי שנכנס (ראב"ע) לגדולה האריך ימים, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. (ברכות יא א)
ר' יוחנן אמר אלפים מסבלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסבלים, בשעה שהגדולים סובלין את הקטנים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבותינו. רבן שמעון בן לקיש מסרס הדין קרייא, אלופים מסובלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. (ראש השנה יד א)
...דכתיב ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, אמר רבי אלכסנדרי מיכן שאין קטן רשאי לישב עד שיאמר לו הגדול שב. (כתובות ב ב)
ר' לוי בשם ר יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, והוא סימן טב... רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן... (בראשית ו ה)
תני רשב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב, (כומרים גונבים האלילים, מי עוד ישבע בהם)... (שם כו ח)
ויעש אברהם משתה גדול, ר' יודא בר ר' סימון אמר גדול עולמים היה שם, ר' יודן בר מספרתא אמר ויעש המלך משתה גדול (אסתר ב') גדולי עולם היו שם... א"ר יהודה ב"ר סימון משתה גדול משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם. (שם נג יד)
אמר רבי חנניא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות, ומה כתיב בו (בראשית מ"ז), ובני דן חושים, אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו (לבצלאל במעשה המשכן), שלא יהו מבזין אותו, ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שווין לפני הקב"ה... (שמות פרשה מ ד)
כך אמר אחז, אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים... (ויקרא יא ז)
דבר אחר ותקרבנה בנות צלפחד וגו', גדולה להן וגדולה לאביהן, גדולה למכיר וגדולה ליוסף שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות... (במדבר כא יא)
...כך כשקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם... כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם אשמה תלוי בראשם של גדולים ואם לאו תלוי בראשיהן של עצמם. א"ר יצחק בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהם עושים צרכיהן, באותה שעה ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו... (דברים א ח)
המד"א (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים. א"ר שמעון בן אלעזר משל למדינה שמגדלה איספתרין למלך, והיתה שם אשה א' וילדה בן ננס א' והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס, אמרה להם בני מיקרו ליפארוס ואין אתם עושין אותו איספסתורין, אמרו לה אם בעיניך מיקרו ליפארוס אינו בעינינו אלא ננס שבננסין. כך אמר הקב"ה עשו זה הרשע אביו קראו גדול, שנאמר (בראשית כ"ז) ויקרא את עשו בנו הגדול, אמו קראה אותו גדול, שנאמר (שם) את בגדי עשו בנה הגדול, אמר להם הקב"ה אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, שנאמר (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים... (שיר ב לג)
שנים שהיו יושבין על שולחן אחד הגדול שבהן שולח יד תחלה ואחר כך הקטן, ואם שלח הרי זה גרגרן. (פרק ז)
רבי זעירא בעון ממנייא יתיה ולא קבל עלוי, כיון דשמע הדא מתניתא חכם וחתן ונשיא והגדולה מכפרת, קבל עלוי... נשיא, בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה שאול כשמלך, אלא מלמד שמחלו לו על כל עונותיו, נשיא ומלך נעשה כתינוק בן שנה שלא טעם טעם חטא. (פרשה יז וכן בירושלמי בכורים יא ב)
אם שם את חם ואת יפת, והלא יפת הוא הגדול, למה איחרו הכתוב והקדים שם, מפני שיצא ממנו אברהם יצחק ויעקב, ונמסרה לו הכהונה והנבואה, ללמדך שאין הגדולה ביחוס אלא בחכמה... (בראשית ו י)
הנהר הגדול - לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול, אף על פי שפרת מאוחר בד' הנהרות היוצאות מעדן, משל הדיוט, עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך (כשעבד המלך משתחרר גם משתחוים לו). (בראשית טו יח)
את גדלך - זו מדת טובך, וכן הוא אומר ועתה יגדל נא כח א'. (דברים ג כד)
היד הגדולה - ועל דרך הקבלה היא ה"א האחרונה שבשם, והיא מדת הדין רפה של מטה הנקראת מלכות, שעל ידו נקרע הים, ולכך אנו אומרים בתפלה מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה א-לי ענו הודו והמליכו... וטעם הגדולה לפי שהיא שואבת מן החסד, כי לכך נזכרה בשירה בלשון ימינך... (שמות יד לא, ועיין שם עוד)
...והזכיר גוי גדול ולא אמר גוי קדוש או גוי צדיק, לפי שהגדולה היא החסד והחסד תחלת המדות, ובאור הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו ה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא אל המדות... (דברים ד ז)
ועל דרך המדרש וירא ראשית לו, העולם נברא בזכות משה שנקרא ראשית, שנאמר "וירא ראשית לו", ועל דרך הקבלה וירא ראשית לו וירא מרחיב גד ראשית לו, והענין שנסתכל הקב"ה בחכמה שהיא ראשית כדי לברא העולם כי שם מדת ראשית בהויות שהוא בחכמה ראה כי חלקו של משה הנקרא מחוקק ספון ונסתר שם, כי הוא בכלל הראשית, ויתא ראשי עם משם האציל המדות שקראן ראשי עם...
...ומכאן יש לך להתעורר בכתבי הקודש באותן דברים שנקראו בשם גדול, כענין בית המקדש שנקרא גדול, שנאמר (מ"ב כ"ה) "ואת כל בית גדול שרף באש", וכן העובד המשרת שם נקרא הכהן הגדול, וכן הנהר שבארץ ישראל שנקרא (דברים א') "הנהר הגדול נהר פרת", וכן השם הגדול שהכהן הגדול עובד לפניו שנאמר (דברים י"א) "את כל מעשה ה' הגדול", וכן במה שקורין חכמי האמת לשון רבא, שהוא תרגום של גדול, כענין בקדיש אמן יהא שמיה רבא מברך, וכן יהא שלמא רבא, וכן קדוש היום שקורין קדושא רבא ולא כן של לילה... כל אלה תשכיל בהם תמצא כי דרך אחד להם, והבן זה. (שם לג כא, ועיין שם עוד)
לא נודעתי - ...וכן כולל שם הויה עיקרי התארים, הגדול שהוא מחוייב המציאות... (שמות ו ג)
יקר וגדולה - כבוד וממשלה... (אסתר ו ג)
את גדלך - ברכת אבות שהוא גומל חסדים טובים בלי שום צפיית גמול, ואפילו מביא גואל לבני בניהם, וכל זה הראהו בסנה... וכללות ברכת אבות מתייחסת לגדולה... (דברים ג כג)
בפרק טבול יום אמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות... ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו. ומה שהקב"ה פוסק לו ולזרעו לדורות כי הגדולה לאדם ענין עצמי, כאילו היה איש אחר כאשר מקבל הגדולה, ואין הגדולה דבר מקרה לאדם, ולכך ראוי שיהיה בנו גם כן כמותו, שהדבר שבעצם מוליד את הדומה לו. ולפיכך גם הגדולה היא דבר עצמי לאדם, שהרי אצל שאול נאמר "ונהפכת לאיש אחר", ואינו דומה אל הנביא, שלא נקראה הנבואה דבר עצמי כלל, אבל השררה דבר עצמי...
וכבר ביארנו דבר זה על פי המדרש, שאמרו ג' מוחלין להם עונותיהן, הנושא אשה, ונשיא, וגר, וכל אלו מפני שנהפכו לאיש אחר ואינם הראשונים... ותדע לך שכך הוא, כי המלך היה תחילה איש פרטי, ועכשיו נחשב כמו הכל... (נתיב הענוה פרק ו)
...וידוע כי מרדכי והמן משורה אחת יצאו, ולפיכך נחשב כי הגדולה שבאה לאחד ראוי גם לשני, שהרי משורש אחד יצאו, אבל בסוף אחד נוטל מהשני, כמו כאן שהיה המן רוצה לבטל גדולת מרדכי, ולבסוף היו מרדכי ואסתר מכלין אותו. רק בתחילה כאשר האחד גדול גם השני גדול, אבל בסוף אי אפשר שיעמדו יחד, כי תחילה יש לתלות גדולתם במה שהם משותפים, ושניהם מזרע יעקב ועשו שהם אחים, אבל כשהגיעו לתכלית גדולתם והיא בשלימות, אז האחד ביטול השני... (אור חדש ד"ה אחר הדברים האלה).
יקר וגדולה - יקר הוא הכבוד לפי שעה, וגדולה היא בתמידות נשארת... (שם ד"ה יקר וגדולה)
...וכן אמרו (האומות) שהוא רם לא גדול, ששם גדול מציין שכל אחד משיג אותו לפי ערכו כמו עומד הנצב בארץ וראשו מגיע השמימה, ושם רם מציין שאין בו שום תפיסה כלל, והאומות חשבו שהוא רם ואין השגה ממנו כלל, ובאמת הוא גדול כי השגחתו מגיעה ממרומים עד עמקי מצולה... (שמות יח י)
עושה גדולות - הנהגת הטבע הסדורה מו' ימי בראשית, ונפלאות - שנגד הטבע. (איוב ה ט)
הענין הוא דיש קטנות וגדלות, הקטנות הוא שורש העצם שיש בכל הוה דצח"ם (דומם צומח חי מדבר), כל אחד לפי מה שהוא, וכן הקטן יש לו רוח ממללא אבל אין בו דעת להתפשט השכל במעשיו, והתרבות הפנימיות במדות ומעשים הוא בחינת גדלות, וכמו כן העולם בכללו היה בו כח הפועל בנפעל, וזהו בחינת שבת בראשית, אבל בני ישראל שהשיגו הדעת אחר יציאת מצרים, כמו שכתוב "וידעתם כי אני ה'", הרגישו בנפשותם בהם בעצמם בחינת השבת, וזה גדלות... (שבת הגדול תרמ"א)
בענין שבת הגדול... ואא"ז מו"ר ז"ל אמר שהוא בחינת אברהם אבינו ע"ה שנקרא אדם הגדול בענקים, שנתאוה תמיד להיות אומה שלימה לעבוד א-ל אמת, ועתה שקיימו בני ישראל מצוה ראשונה נקראו על שמו... ובזוהר הקדש איתא, איך נקראו בני ישראל גוי גדול והלא אתם המעט, ותירץ דכל האומות מתערבין אלו באלו ובני ישראל עומדין ביחוסן נקראו גדול, לכן כשהבדילנו מן האומות נקראו גוי גדול... אם כן במצוה ראשונה נקראו גוי גדול... ועיקר פירוש גדול הוא ההנהגה שמנהיג הקב"ה אותנו למעלה מן הטבע, וזה נעשה ביציאת מצרים... (שם תרנ"ב)
שבת הגדול על שם מצוה ראשונה שנצטוו בני ישראל, וכמו בפרט כשנעשה בר מצוה נקרא גדול, שניתן בו בחינת נפש... כמו כן בכלל ביציאת מצרים בקבלת מצוה ראשונה קיבלו נפש ונעשו בני חיובא, ונקראו גדולים על שם הארת הנפשות... (שם תרס"ד)
במדרש רבה והנה תנור עשן ולפיד אש... ושתיהן נקראות גדולה, כבש"ס מגילה כ"ז "ואת כל בית גדול שרף באש", ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפילה וכו'. והטעם ששתיהן נקראות גדולה, כי גדול הוא התפשטות בלי גבול, וכמו שאיתא במפרשים בפסוק (דהי"א ט"ז) "כי גדול ה'", שלכן נקרא השי"ת גדול מחמת ההתפשטות ממעלה מעלה עד מטה מטה. ובאשר התורה מגבהת את הנפש ומתפשטת ממטה למעלה וכן קרבנות ותפלה שממשיכים רצון ושפע ממעלה מעלה ומתפשט מטה מטה על כן שניהם נקראים בלשון גדולה, ושניהם היו באברהם... (לך לך תרע"ו)
ומעתה יובן למה נקרא שבת הגדול, לפי ההנחה הנ"ל שגדולה נקרא מה שמתפשט חוץ מגבולו, וכמו שהשי"ת נקרא גדול מפני שמתפשטת מדת טובו עד למטה מטה, כן נמי נאמר להיפוך ממטה למעלה שבמעשי התחתונים מתפשטים לעולמות העליונים זה נקרא גם כן גדול, וזה התחיל ביום זה... (צו תרע"ד)
...ואמנם כל אלה הם ממדת הענוה, ופשוט הוא ודאי כי במדת הענוה צפון בה כל אוצרות טוב, צפון בה כל התורה כולה. ולכאורה מתעוררת כאן השאלה, אם כן איפוא הרי כל ענין הגדלות למותר הוא? אם התכלית הוא "ואת דכא ושפל רוח", אם כן למה צריך לכל ה"מרום וקדוש אשכון"? אם כן כל הענין הקבלת פני שכינה, כל ענין הגדלות והרוממות למה הם באים, למה לן להעפיל להעלות לשמי מרומים אחרי שכל מה שיותר פשוט יותר שפל, הנה יותר טוב?
ונגלה בזה סוד שהוא באמת חידוש גדול, כי כמו שבצד אחד הרי המדה היא ענוה, להשפיל עצמו ולירד למטה כל מה דאפשר, "מאד מאד הוי שפל רוח"... אשר למטה מזה כבר אי אפשר, הנה כמו כן יש לעומתה מדה של גדלות וגבהות הרוח, "ויגבה לבו בדרכי ה'", ומדה זו היא לגמרי בהיפך, לעלות רק מעלה מעלה עד שאין למעלה הימנה, כמו שבמדת הענוה המדה היא "ונחנו מה", כמו כן במדת הגדלות הוא להיפך "הכל כלא", הכל בטלים נגדי ושפלים ממני, אני הוא למעלה מכל!...
וזהו חידוש גדול, כסבורים אנו שהננו יודעים ממדת הענוה, ואצלנו פשוט שלקיום התורה צריך להיות עניו, ושבלי זה לא יתכן כלום, אבל כמו כן צריכים לדעת שלעומת זה יש מדה של גדלות, גבהות הלב, ובלתי זה אין אף התחלה של קיום התקוה, ואין אנו יודעים כלל איזו מדה תופסת מקום יותר בתורה, ענוה או גבהות הלב. ועוד צריכים אנו לדעת, כי אף שלכאורה ענוה וגדלות הנן שתי מדות הפוכות, ואמנם כן הוא למעשה, אבל באמת אינן הפכים כלל, ואדרבה הן באמת מחייבות זו את זו, המבין יבין כי שתיהן הנן תחת קו אחד... הלא זהו מאמרם "בכל מקום שאתה מוצא גדולתו" בתכלית המדה של גדלות, ואשר לכאורה כבר אין שם שום מקום לענוה, אבל באמת "שם אתה מוצא ענותנותו", כי אדרבה, שתיהן מחייבות ומכריחות זו את זו... יש בריאה של "שמים", ויש בריאה של "ארץ", ויחד נבראו, ואם לא שמים אין ארץ, כי אם אין גבוה אין שפל...
שאול המלך ע"ה שכתוב עליו (ש"א י"ג) "בן שנה במלכו", ואמרו חז"ל (יומא כ"ב) כבן שנה שלא טעם טעם חטא, והיה "נחבא אל הכלים" (שם י') בתכלית הענוה, והנה היתה התביעה עליו על שמחל על כבודו ולא מיחה בעת "ויבזהו וגו' ויהי כמחריש" (שם י')... לפי מדרגתו היתה חסר לו במדת הגדלות, ששם הוא הסוד שלא להתפעל משום איש, הכל הנם בטלים ומבוטלים נגדי, אני הנני למעלה מכל, ושום דבר לא יכול לעצור בעדו... ורק בזכות בנימין שהיה "צעיר רודם", שעם צעירותו עם כל זה הגביה לבו לירד בים ראשון לכל בני ישראל, מזה הוא שזכה שאול למלכות... (דעת תורה בראשית עמוד עג)