(ראה גם: כבש, עז, שה)
מאי סלקא ביה ביששכר איש כפר ברקאי (איך קבל ענשו), אמרי מלכא ומלכתא הווי יתבי, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אמרא יאי (משובח), אמרו מאן מוכח, כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא, אתא איהו אחוי בידיה אי גדיא יאי יסק לתמידא (יקריבוהו כקרבן תמיד)... לא תנא מתניתין, דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמים לעיזים בכל מקום, יכול מפני שמובחרין במינן, תלמוד לומר אם כבש יביא קרבנו, מלמד ששניהם שקולים כאחד... (פסחים נז א)
מנא הני מילי, אמר רבי אלעזר אמר קרא וישלח יהודה את גדי העזים, כאן גדי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע... (חולין קיג א)
כאשר אהב - כי טעם הגדי כטעם הצבי. (בראשית כז ט)
לא תבשל גדי - אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בתורה כתוב גדי והוצרך לפרש אחריו עזים, "גדי עזים", ללמדך שכל מקום שנאמר גדי סתם אף עגל וכבש במשמע. (שמות כג יט)
גדי - לר' שלמה הוא הקטן הרך בשור וכבש, ואינו כן כי גדי יקרא רק מהעזים, וכן בערבית, אלא שגדי גדול מגדי עזים... (שם)
...ומה שאמר שלא נקרא בשם גדי רק מין העז הכל מודים שדווקא מין העז יקרא כך, ומכל מקום אין לשון גדי רק ולד רך, אלא שזה השם נקרא לגדי עזים מפני שהוא רך ביותר מכל הבהמות, ומכל מקום שם גדי אינו רק בשביל שהוא ולד רך... ומאחר ששם הזה שהוא שם גדי אינו שם המין למין העז רק נקרא על שם רכות, אין לנו לומר שדוקא מין העז אסור לבשל אבל לא שאר מיני בהמות... אף על גב שלא נקרא אצל הבריות כך רק מין עז בשביל שמין העז הוא רך יותר, אין לעשות חלוק בגדיים בדין... (גור אריה שם)
גדי - הנחת גד על האגד, שהוא מציאות דברים הרבה בסוג אחד, כשם גיד על שם שמאגד את חלקי הגוף ומעמידם, ומזה שם מגד להוראות המזון הטוב והמשובח בטעמו שהוא נאגד עם החוש ומתקשר עמו מחמת שבח טעמו... ומלשון זה נקשר שם גדי על משל 'כלי' מן כל, להוראת הולד הרך כאשר עודנו באבו ולחלחותו מן הבקר ומן הצאן ומכל הבהמה. ונקראו גדי על שם מגד וטוב טעם, כי כל ולד רך יש לו טעם לשבח, ושוב אין הפרש בו יהיה מאיזה מין שיהיה, כי כל מין מהבהמה בשרו מתוק וטוב ביותר כשהו רך משהוא זקן... (שם)
גדי - משורש "גדה", להפריד, קרוב לגדע, גדי הוא הולד שהיה מחובר אל גוף האם ועתה נותק ממנו... (שם)