גדעון

(ראה גם: הסטוריה-שופטים, שופטים)

 

ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי, וגדעון בנו חובט חטים בגת להניס מפני מדין. וירא אליו מלאך ה', ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל. ויאמר אליו גדעון בי אדוני, ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין. ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך. ויאמר אליו בי א-דני במה אושיע את ישראל, הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי. ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך, והכית את מדין כאיש אחד. ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך, ועשית לי אות שאתה מדבר עמי... וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש... וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות, ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך ה' הלך מעיניו. וירא גדעון כי מלאך ה' הוא, ויאמר גדעון אהה א-דני אלקים כי על כן ראיתי מלאך ה' פנים אל פנים. ויאמר לו ה' שלום לך אל תירא לא תמות...

ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרות. ובנית מזבח לה' אלקיך על ראש המעוז הזה במערכה, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת, ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו ה', ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה... ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת עד הבקר, אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. ויקרא לו ביום ההוא ירובעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו.

וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל. ורוח ה' לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו. ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם. ויאמר גדעון אל האלקים, אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת. הנה אנכי מציג את גזת הצמר בגורן, אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת... ויאמר גדעון אל האלקים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם, אנסה נא רק הפעם בגזה יהי נא חורב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהי טל... (שופטים ו יא והלאה)

וישכם ירובעל הוא גדעון וכל העם אשר אתו ויחנו על עין חרוד, ומחנה מדין היה לו מצפון מגבעת המורה בעמק. ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם, פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי... ויאמר ה' אל גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך, וכל העם ילכו איש למקומו. ויקחו את צדה העם ואת שופרותיהם ואת כל איש ישראל שלח איש לאהליו, ובשלש מאות האיש החזיק, ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק. ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו ה' קום רד במחנה כי נתתיו בידך. ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופורה נערך אל המחנה. ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה, וירד הוא ופורה נערו אל קצה החמושים אשר במחנה... ויהי כשמע גדעון את מספר החלום ואת שברו וישתחו, וישב אל מחנה ישראל ויאמר קומו כי נתן ה' בידכם את מחנה מדין. ויחץ את שלש מאות האיש לשלשה ראשים, ויתן שופרות ביד כלם וכדים ריקים ולפידים בתוך הכדים... ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה, אך הקם הקימו את השומרים ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים אשר בידם. ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע ויקראו חרב לה' ולגדעון. ויעמדו איש תחתיו סביב למחנה וירץ כל המחנה ויריעו וינוסו. ויתקעו שלש מאות השופרות וישם ה' את חרב איש ברעהו ובכל המחנה, וינס המחנה את בית השטה צררתה עד שפת אבל מחולה על טבת. ויצעק איש ישראל מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה וירדפו אחרי מדין... (שם ז א והלאה, וראה שם עוד)

ויאמרו אליו איש אפרים מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי קראת לנו כי הלכת להלחם במדין, ויריבון אתו בחזקה. ויאמר אליהם מה עשיתי עתה ככם, הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר. בידכם נתן אלקים את שרי מדין את עורב ואת זאב ומה יכולתי עשות ככם, אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה... ויעל גדעון דרך השכונה באהלים מקדם לנבח ויגבהה ויך את המחנה והמחנה היה בטח. וינוסו זבח וצלמונע וירדוף אחריהם וילכד את שני מלכי מדין את זבח ואת צלמונע וכל המחנה החריד... ויבא אל אנשי סוכות ויאמר הנה זבח וצלמונע אשר חרפתם אותי לאמר הכף זבח וצלמונע עתה בידיך כי נתן לאנשיך העיפים לחם. ויקח את זקני העיר ואת קוצי המדבר ואת הברקנים ויודע בהם את אנשי סוכות. ואת מגדל פנואל נתץ ויהרג את אנשי העיר...

ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין. ויאמר אליהם גדעון לא אמשול אני בכם ולא ימשל בני בכם, ה' ימשול בכם. ויאמר אלהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם... ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם, ויהי לגדעון ולביתו למוקש.

וילך ירובעל בן יואש וישב בביתו. ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו, כי נשים רבות היו לו. ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שמו אבימלך. וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה ויקבר בקבר יואש אביו בעפרה. (שם ח א והלאה)

זהר:

ומדין היה גדעון מכלה כל אותו הזרע, שלא השאיר מהם מכל אלו שהרעו לישראל בעצה או בדבר אחר... (בלק קג)

מאין לנו זה מגדעון בן יואש, שלא היה צדיק ולא בן צדיק, ומשום שאמר טוב על ישראל, מה כתוב בו, ויאמר לו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין. מהו בכחך זה, היינו הטוב שאמרת על בני, יהיה לך כח גדול להצילם מיד מדין. (זהר חדש נח קכג)

תלמוד בבלי:

ואומר ויאמר שמואל עם העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל, שעשה מריבה עם הבעל... שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה כה א)

...דאמר רבי אבא בר כהנא ח' דברים התירו באותו לילה, חוץ ולילה וזרות וכלי שרת ועצי אשרה ומוקצה ונעבד... (תמורה כח ב)

מדרש רבה:

ריש לקיש אמר לעולם אל תהי מצות עומר קלה בעיניך... אמר רבי אבהו ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום... והנה צליל לחם שעורים, מהו צליל שעורים, רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה ניצלו, בזכות לחם שעורים, זו מצות העומר... (ויקרא כח ו)

ולי מנשה, שלא יבא אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש שהיה מן מנשה, שהקריב באיסור במה. אמר רבי אבא ב"כ ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה, שהקריב והיה זר ובן כומרים, והקריב בלילה, ומעצי אשרה, ושור מוקצה לע"ז, ושור נעבד, ובאיסור במה, שהרי המשכן היה בשילה. אמר האלקים אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו. (במדבר פרשה יד ה)

מדרש תנחומא:

ממי אתה למה, מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקב"ה מבקש אדם שילמד עליהם זכות, ולא היה מוצא שהיה הדור דל במצות ובמעשים, כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך... (שופטים ד)

ילקוט שמעוני:

אמר רבי יהודה בר שלום ליל פסח היה, שאמר לו ואיה כל נפלאותיו, היכן הפלאים שעשה אלקים לאבותינו בלילה הזה, וכיון שלימד סנגוריא על ישראל אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריא על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר והושעת את ישראל.

התחיל מנסה בגיזה... מה כתיב ויהי כן, אין הקב"ה מייחד שמו שם, אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מייחד שמי, וכתיב לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אבל בשעה שאמר יהי נא חורב אל הגיזה לבדה, אמר הקב"ה הואיל וטל מנשב וכל העולם שמחים אייחד את שמי, שנאמר ויעש אלקים כן בלילה ההוא... (שופטים פרק ו, סב)

לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם, הם אמרו ג' דברים והוא אמר ג' דברים אמר לו הקב"ה חייך שאני מעמיד ממך בן שימלוך ג' שנים נגד ג' דברים שאמרת... (שם פרק ח, סג)

ויעש אותו גדעון לאפוד, אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה הם שנאמר בהם בשיבה טובה, אברהם ושוה לו, דוד ושוה לו, גדעון ולא שוה לו, שנאמר ויעש אותו גדעון לאפוד ויהי למכשול. ולמה עשה אפוד, לפי שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים, ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו. ואף על פי שעשאו לשם שמים היה למכשול לכל ישראל, שכשלו וסברו דבר אחר הוא... ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון. (שם סד)

והיה שארית יעקב, אותו שארית שאמר הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל ז' אלפים, והם אותם שהופרשו בימי גדעון, בשעה שאמר אם ישך מושיע את ישראל וגו', אמר לו הקב"ה אני כתבתי אהיה כטל לישראל, ואתה אמרת על כל הארץ חורב, אני איני עושה, שאין כתיב ויעש אלקים כן, אלא ויהי כן, מעצמו היה... (הושע פרק ה, תקנג)

רש"י:

גם הוא יהיה לעם - שעתיד גדעון לצאת ממנו, שהקב"ה עושה נס על ידו. (בראשית מח יט)

והם אלפי מנשה - האלפים שהרג גדעון במדין. (דברים לג יז)

אבי העזרי - מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה, וגדעון בנו, אביו חובטן והוא כוברן. אמר לו אבא אתה זקן אם יבואו מדין לא תוכל לנוס, אני אחבוט. ה' עמך - שנתן לך הכח הזה. (שופטים ו יא)

ואיה כל נפלאותיו - אמש הקרני אבא ההלל בצאת ישראל וכו', אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים כשם שעשה להם חנם יעשה לנו. ויפן אליו - הקב"ה בעצמו, בכחך זה - שלימדת סנגוריא על בני. (שם שם יג)

ויהי כן - שהיה טל על הגזה יותר מעל שאר מקומות, אבל לא נעצר לגמרי שיהיה חורב על הארץ, שברית כרותה לטל שלא יעצר. (שם שם לח)

שופרות ולפידים - להזכיר זכות מתן תורה, ופשוטו שהיה לילה והלפידים להאיר, והחביאום בכדים. (שם ז טז)

אפוד - בדמות חגורה, ועשהו להראות כמה היה חילם כבד, שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה. ויזנו - אחר מות גדעון. (שם שם כז)

כיום מדין - שנפלו כולם ביד גדעון בליל קציר העומר. (ישעיה ט ג)

רמב"ן:

בכור שורו - לפירוש רש"י הפסוק מבולבל, ומערבב יהושע וגדעון... ולשון ספרי, לפי שלא פירש לנו כמה הרג יהושע בכנענים, תלמוד לומר וזבח וצלמונע בקרקר הכל קל"ה אלף, לכך נאמר והם אלפי מנשה, וכונתם לדרוש כי גם בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ רומז ליהושע, ואמר שאפסי ארץ אלה שינגח הם הרבבות שהרג אפרים הוא יהושע, והם האלפים שהרג מנשה אחרי כן, שכולם הרגם יהושע ובניהם הקמים אחריהם הרג מנשה במקצתם אלפים... (דברים לג יז)

רד"ק:

משאמר לו בשם ה' אמר לו אם נביא אתה תעשה לי אות שאתה מדבר בשם ה', והאות היה שעלה האש מהצור. (שופטים ו יז)

ואצרפנו - שלא יהיו במלחמה אלא הצדיקים, כי הכורעים עבדו לבעל. ובמדרש שהיו כורעים לבבואה שלהם, פירוש לצלם שבמים. (שם ז ד)

מורה נבוכים:

וכן יראה לי שענין גדעון בגיזה וזולתה אמנם היה במראה, ולא אקראהו מראה נבואה גמור, שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים כל שכן למדרגת המופתים ותכליתו שישיג כשופטי ישראל, וכבר מנוהו מקלי עולם כמו שבארנו, ואמנם הכל בחלום... (חלק ב פרק מו)

עקדה:

...וכן השליח, ככל שתהיה לו תשוקה וחפץ טבעי לשליחות ולכונת השולח יהיה יותר טוב אליו, צא ולמד מגדעון, שענין הישועה היה חקוק בלבו מאד מלפני בא המלאך, עד שהסיח את לבו מדרוש התועלת הפרטית הצלת תבואותיו, ונאמר אחריו "לך בכוחך זה והושעת" וגו', כי ודאי הוא האמצעי הראוי לכך... (שמות א א)

מי האיש - לכאורה נראה שציוה שישובו להודיע כי לה' המלחמה ולא בריבוי העם, כגדעון, אך שם חזרו אלו שלא היו צדיקים ולא הקפידו לכרע לפני בבואה שבמים, וגם מורה שכורעים בפני תשוקותיהם וכופפים קומתם לפניה... (דברים כ א)

אברבנאל:

מלאך ה' - נראה לו בהקיץ ולא במראה הנבואה כהמפרשים האומרים שאי אפשר שיראה מלאך בחוש, ואם היה זה נביא כדעת הרלב"ג לא היה עולה בלהב השמימה. (שופטים ו יא)

ויאמר לו ה' - הרלב"ג השתדל לבאר שגדעון לא היה נביא, ונאמר לו על ידי נביא, ולזה נטה גם המורה. ואין נראה, כי מצאנו אמירות רבות לגדעון עצמו. ומה שמנוהו רז"ל מקלי עולם הוא בערך משה אהרן ושמואל. פר השור - נראה שזה לא היה לע"ז, ולקחו כדי שאם יצעקו אנשי העיר אל שור הע"ז, יאמר להם גם שורי נגנב, ורק הסתירו. (שם שם כה)

ויהי כן - לא היה זה נסיון על יכולת ה' אלא לדעת אם ברצון ה' להושיעם על ידו, והמשיל גדעון עצמו לגזה שהיא מועטת ורפה, והטל רמז לשפע האלקי. (שם שם לח)

חרב לה' ולגדעון - יזכירו שמו שחרדו המדינים מפניו. (שם ז יז)

לאפוד - עשה מתכשיטי הפה של השלל מלבוש כבוד, להזכיר שישראל נדרו בפיהם שבניו ימשלו בהם... וישב בביתו - ולא הלך לשפט את ישראל, והיתה לו מנוחה ונטה לבו אחר נשים רבות. (שם שם כו וכח)

אלשיך:

תחת האלה - ישב שם לשומרו שלא יבואו המדינים וידאג ולא יכול להנבא. אחר כך אמר לו גבור החיל - שיבין שמכינו למלחמה, וגדעון הסתפק מי מדבר אתו, אם נביא או מלאך מתייחס לשכינה, או מלאך ה' המיוחד לשם הוי"ה, ואמר לו לך בכחך זה - שהקטנת את עצמך, ולא תתמה, כי אני שלחתיך ושלוחו של אדם כמותו. (שופטים ו יא)

שאתה מדבר - רצה לנסות אם ה' מדבר עמו מהמלאך, והנסיון הוא אם יאכל כהמלאכים אצל אברהם אבינו ע"ה, ועם ה' עמו לא יעשה עצמו כאוכל, כי אינו דרך כבוד. והמלאך נגע בבשר וכו' להשרות בו קדושה, ועל ידי זה יצאה אש משכינה של מטה, הסלע המתייחס לה כידוע מבארה של מרים, ואז ידע שהוא מלאך ה', ופחד. ואמר לו לקדש את שמו ברבים, ולזה התיר לו ח' איסורים להראות לו גודל קידוש השם ברבים. (שם שם יז)

חורב על הגזה - שלא יפלו חללים מישראל, וקודם אמר לו שיהיה טל על הגזה רוצה לומר שפע. (שם שם לט)

רמ"ע מפאנו:

חוני המעגל הוא גדעון, וכענין שעשה גדעון אפוד, הגם כי הוא נתכוון לשם שמים, מכל מקום הואיל וזנו אחריו בני ישראל מת בחייו, כי שכב שבעים שנה בשינה, וידוע כי השינה היא אחד מששים במיתה... והא שאל אחר כך נפשו למות... (גלגולי נשמות נא)

פרו דגדעון, דצוה לו הקב"ה קח את פר השור אשר לאביך, אם נאמר פר למה נאמר שור... וגם אמרו רז"ל שמונה עבירות עשה באותו פר וכולם הוראת שעה, ומאי טעם יש בדבר. והענין כך, דגדעון אתא ממנשה הבכור דיוסף דנולד מאסנת בת שכם בן חמור, ונתגלגל שכם בן חמור בשור זה לתיקונו, ועתה בא גדעון דהוה מבני יוסף ותיקן עוית דהוה בהם בהיותם באים מאסנת... (שם קט)

מלבי"ם:

במה אושיע - תחילה חשב שהישועה תהיה באמצעים טבעיים, והשיב כי אהיה עמך - שהישועה תהיה נסית. (שופטים ו טו)

שאתה מדבר - רצה אות שה' בעצמו מדבר על ידי המלאך, ואם כן תהיה הישועה על ידו בנסים ולא על ידי מלאך שאז היתה באמצעים טבעיים. והאות הוא שיקבל את המנחה, שזה רק לה' עצמו, שאין להקריב למלאך. ועוד שאם היעוד לטובה על ידי ה' לא יחזור בו בשום אופן, ואם הוא על ידי מלאך ליחיד יוכל להשתנות בהשתנות המקבל. (שם שם יז)

על ראש המעוז - תחילה בנה מזבח לה' על ראש הסלע, ונאמר שיקריב עליו את פר השור, ועל גבי מזבח ה' יבנה עוד מזבח מאבני מזבח הע"ז ועליו יקריב פר השני. (שם שם כו)

ניסה עוד הפעם כי המופת יושלם כשיבחן משני צדדים, ורצה לדעת אם יעלה למדרגת נס, כי חורב אל הגיזה הוא נגד הטבע, והמופת השני הורה שגדעון לא ילחם עוד אלא כל ישראל יגמרו הנצחון. (שם שם לט)

ויצפור - ימתין בהר הגלעד כדי שמחר ירדוף אחרי הבורחים, אבל את הכורעים שלח לביתם שאינם ראויים אפילו לרדוף. (שם ז ג)

ותקעתי - ואז יתקעו סביב המחנה, שיחשבו שיש שם מחנות רבים. לה' ולגדעון - יש כאן ענין נסי לה', וענין טבעי על ידי גדעון. אך הקם הקימו - והשומרים עוד תנומה על עפעפיהם. (שם שם יח ויט)

ויריעו - מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם החלו לנוס, ועל ידי זה נעשתה מבוכה וחשבו הלוחמים שהנסים הם האויבים. (שם שם כא)

אתוץ את המגדל - בפנואל קצף גדעון יותר, ששם כל האנשים דברו כך. (שם ח ט)

ויהרג - כי לאנשי פנואל לא היה תירוץ שמפחדים מפני מדין, כי יכלו להשגב במגדלם. (שם שם יז)

שם משמואל:

ונראה דהנה בגדעון מצינו שעשה הקב"ה הנס על ידו אף על פי שישראל לא היו אז זכאים, כמו שכתוב (שופטים ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', והוא למד סניגוריא על ישראל, כבפירש"י שם... וביהושע מצינו שבשביל חטא עכן הפנו ישראל עורף לפני אויביהם. ויש לומר שיוסף צפה וראה את כל אלה, והיה נראה לו מעשה גדעון רבותא יותר, מה גם לאחר שיוסף היה שוקד לטובת ישראל בודאי היה רוצה שלזה יהיה דין קדימה למען ישפיע זכות זה בישראל שיושעו לעולם אף בלתי זכאים, אך באמת אין דמיון לגדעון עם יהושע. ובש"ס ר"ה כ"ה שקל הכתוב שלשה קלי עולם וכו', הרי שנחשב בין קלי עולם. אך הענין מה שגדעון זכה להושיע את ישראל אף כשהיו בלתי זכאים מה שאינו כן יהושע, דהנה בעיקר סניגוריא של גדעון שאמר אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו כשם שעשית להם נפלאות כן עשה לנו. יש להבין דאם כן בטלת כל יעודי התורה... ונראה לפרש על פי מאמרם ז"ל (יבמות ע"ט) מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא. והוא ענין הוראת שעה כשהשעה צריכה לכך, כאליהו בהר הכרמל או כבני שאול המוקעים. ועל כן אף אם מצד דיני התורה מגיע חס ושלום עונש, מכל מקום אם נוגע הדבר לחילול שם שמים חס ושלום יש לדון ולומר מוטב שתעקר אות אחת מן התורה כדי לקדש שם שמים...

ולפי האמור תובן הסניגוריא של גדעון, אם רשעים היו, ומכל מקום עשית להם נסים חינם אף שנחשבו כעקירת דבר מן התורה, והותרו מחמת קידוש שם שמים, כן נמי עשה לנו, כי התפשטות מדין על ישראל חילול שם שמים יש בדבר. אך יהושע תלמיד משה רבינו ע"ה, שהיה נביא התורה שקבועה לעד ולעולמי עולמים... אם כן היה כל ענינו על פי סדר התורה ולא כענין הוראה שעה, על כן היתה בימיו כל ההנהגה על פי זכות וחובה של ישראל... ומובן שענין הוראת שעה איננו כל כך במעלה כמצות התורה הקיימת לעד ולעולמי עולמים, ואם כן אין מעלת גדעון נחשבת בערך מעלת יהושע. ונראה שיוסף לא הרגיש שענין גדעון היה כעין הוראת שעה לבד, והיה סבור שזכותו כל כך גדולה כנ"ל... אך יעקב הרגיש וידע על כן מיאן להקדים את מנשה, משום שמעלת יהושע גדולה הרבה יותר מאד... (ויחי תרע"ה, וראה שם עוד)

...וכן נמי מצינו ענין גדעון ויהושע, בגדעון לא מצינו אלא פעם אחת שלימד סניגוריא על ישראל, ואמר אתמול אקריינא אבא את ההלל וכו', ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה, שפירש"י שלמדת סניגוריא על בני, משמע שנתגדל מכח מעשה זה ברגעא חדא בשעתא חדא. ויהושע מצינו (שמות ל"ג) נער לא ימיש מתוך האוהל, והיו עליותיו דרגא בתר דרגא יום אחר יום, על כן גדעון בא ממנשה ויהושע מאפרים, וזה היה הענין שיוסף ביקש להקדים את מנשה כמדתו ויעקב את אפרים כמדתו... (שם תרע"ו, וראה שם עוד)