(ראה גם: מיתה)
הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכני פירושו דיירים ישנים ולא מתים, ומי הם, אלו ישני חברון, שהם לא מתים אלא ישנים, ועל כן כתוב בהם גויעה, כמי שגוע ויש בו כח להנער... (תרומה תסו)
...אמר ליה רבינא לרב חמא בר בוזי ודאי דאמריתו כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים, אמר ליה אין, והא דור המבול, אמר ליה אנן גויעה ואסיפה קאמרינא, והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה, אדהכי איתער בהו רבא, אמר להו דרדקי, הכי אמר רבי יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו... (בבא בתרא טז ב)
רבי יהודה אומר כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעים. (בראשית פרשה סב ב)
ויגוע - ואיתנגיד. (בראשית כה ח)
ויגוע - צאת הרוח מהגוף רגע א' בלי ענוי ועכוב... והנה כל גויעה מיתה ואין כל מיתה גויעה, על כן כתוב במבול ויגוע. (שם)
ויגוע - לשון רש"י לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים, ובגמרא הקשו והא דור המבול נאמר בהם גויעה... כוונתם כי הגויעה מיתה בלא חולי ומכאוב ובלא יסורין, ואין זוכין לה אלא הצדיקים, ואנשי דור המבול ההפוכים כמו רגע ולא חלו בהם ידים, וכן מתי מדבר, ועל כן אמר בהם גויעה... אבל כשיזכיר הכתוב כן עם זכרון המיתה במלת ויאסף או וימת תרמוז למיתת הצדיקים... (שם שם יז)
גויעה היא מיתה קלה שאינה באריכות חולי. (שם שם ח)
חיי שרה - ...ואמר שמיתתה היתה בקריית ארבע, רק ד' היסודות שנתפרדו, ועל זה נאמר גויעה שהוא בילוי החומר ואפיסתו, ועל ביטול הכחות הנפשיות יאמר וימת, ולשון ראשון נאמר בצדיקים חוץ ממשה שלא כהתה עינו וגו' במותו, ועל השכל האלקי אמר "ויאסף אל עמיו", שתכף ומיד נמלט אל מקום מושבו... (שם כג א)
ויגוע - על מיתת הגוף, ויאסף אל עמיו - נגד הנפש, וימת - על שניהם בהרכבם. והנה במיתת האדם תקדם השתנות החלק החמרי שבו, לכן תקדם בכל מקום גויעה למיתה... ובסוף כתב אסיפת הנפש אל הדומים לה אם צדיקים ואם רשעים... (שם כה ח)
כל מיתה שנאמר בה גויה וכו', ונראה דהכי פירושו, כי לשון גויעה היא אפיסה לגמרי, כמו "גוענו אבדנו", נמצא כי לשון גויעה היא אפיסה, והצדיק נתפשט מן הגוף וכחות הגופנים פסו תמו ממנו לגמרי עד שנפשו נבדלת, ונקרא גויעה על הגוף שאצלו היתה הנשמה, והלכה הנשמה מן הגוף ונעשה הנשמה רוחנית... אבל גויעה ואסיפה שייך דוקא בצדיק, כיון דכתיב אסיפה הרי מורה על שנאספה נשמתו... (חידושי אגדות בבא בתרא טז ב)
ויגוע - שם גוע להוראת המיתה נשתלשל משם יגע, שהוראתו העיפות ובטול התנועה, כי המיתה היא גם כן חולשת הדבר וההסתלקו מן התנועה... והוא ענין מיתת הצדיקים שאין במיתתם כי אם בטול התנועה הגשמית, כי הנפש תשאר בתנועתה... (שם)
הגויעה מציין אפיסת כחות הגוף והחיים, והמיתה מציין פרוד הנפש מן הגוף, והאסף אל עמיו מציין שוב הנפש אל עמה שהם הנפשות והשכליים הנפרדים, מקום מולדתה בצרור החיים שנשתלחה משם אל עם נכרי שהם עולם הגופים... (הכרמל)
כי גוע - סילוק החיות, ומיתה מציין רושם ההשתנות בגוף. (במדבר כ כט)
...גוע מציין את הרגע, בו הגוף נעשה לחומר גרידא, עד כה היתה בו הכרה, תחושה והרגשה, משגוע הרי הוא הופך לחומר בלא הכרה ותחושה. מיתה שקדמה לה גויעה איננה מיתה של ייסורים, וכך הוא מפורש גם בבראשית רבה (ל"א ט"ו) יגוע - יצמוק, הוה אומר יקפא... (בראשית ו יז)