(ראה גם: פור, קרבן-יום כפורים)
ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. (ויקרא טז ח)
אך בגורל יחלק את הארץ, לשמות מטות אבותם ינחלו. על פי הגורל תחלק נחלתו, בין רב למעט. (במדבר כו נה)
ונקרבתם בבקר לשבטיכם, והיה השבט אשר ילכדנו ה' יקרב למשפחות והמשפחה אשר ילכדנה ה' תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו ה' יקרב לגברים. (יהושע ז יד)
וישלך להם יהושע גורל בשילה לפני ה', ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקותם. ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם, ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף... (שם יח י)
...ויאמר שאול אל ה' אלקי ישראל הבה תמים, וילכד יונתן ושאול והעם יצאו. ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני, וילכד יונתן. (שמואל א יד מא)
ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו, ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה. (יונה א ז)
בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו. (משלי טז לג)
מדינים ישבית הגורל, ובין עצומים יפריד. (שם יח יח)
בחודש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. (אסתר ג ז)
וגורל הזה עולה מאליו. דאמר רבי יהודה אמר רבי יצחק דבר עליון מצאתי בגורל, הגורל של יהושע כתוב בו על פי הגורל, שהגורל אמר זהו חלק של יהודה וכו', וכן כולם, אף כאן כיון שהכהן נתן ידיו, היו הגורלות מדלגים ועולים ביד הכהן ובאים במקומם, וזה שאמר אשר עלה עליו הגורל. (אמור רלז)
מפיס אדם עם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה. ומטילין חלשין (גורלות) על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות... (שבת קמח ב, וראה שם עוד)
...וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס, ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון. (יומא כב א)
הפייס השני מי שוחט מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה ומי מעלה אברים למזבח... (שם כה א)
הפייס השלישי חדשים לקטורת באו והפיסו, והרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. (שם כו א)
טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל, הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו, אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך... תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואיך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל... (שם לט א)
...עמדו נביאים שביניהם וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבריו שש, בא חרים ונטל חלקו וחלק חברו שש... (תענית כז א)
...ולא נתחלקה (ארץ ישראל) אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר בין רב למעט... ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר אך בגורל, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר על פי הגורל. הא כיצד, אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולן עולה תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו... (בבא בתרא קכב א)
תנו רבנן וישארו שני אנשים במחנה, יש אומרים בקלפי נשתיירו, שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה כיצד אעשה, אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים... מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם... (סנהדרין יז א)
תנו רבנן אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם מי חטא, אמר ליה וכי דילטור אני לך, הפל גורלות, הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן, אמר לו, יהושע, בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל. אמר לו בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל... (שם מג ב, וכן בתלמוד ירושלמי סנהדרין כז ב)
ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל, א' שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה, ושני פירחי כהונה עומדים מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל, בגורלות באורים ותומים ובכספים, הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה, גורל אלו הגורלות, לפני ה' אלו אורים ותומים, בין רב למעט אלו הכספים. (יומא כ א, וראה שם עוד)
פסים, שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו, ועלה ליהודה. (בראשית פד ח)
בחיק יוטל את הגורל (משלי ט"ז) זה גורלו של יום הכפורים, ומה' כל משפטו לידע אי זה הוא לה' אי זה לגזירה. דבר אחר בחיק יוטל את הגורל זה גורלן של שבטים, ומה' כל משפטו שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא. (שם צח א)
זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מדינים ישבית הגורל, לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב, (בראשית מ"ט) זבולן לחוף ימים ישכן... אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל. ומעשה נסים היה בגורל, אלעזר בן אהרן מלובש אורים ותומים, וקלפי הגורל לפני יהושע, שנאמר ויריתי לכם גורל פה לפני ה', ועד שלא יעלה הגורל אלעזר אומר ברוח הקדש גורל שבט פלוני עולה שיטול במקום פלוני, ויהושע פושט ידו עולה, שנאמר (שם י"ט) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון. וזו היתה יתירה שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו אני גורל פלוני השבט עליתי לו במקום פלוני, ומנין שהיה הגורל מדבר, דכתיב על פי הגורל. (במדבר כא י)
תני כשאמר המן לאבד את ישראל אמר איך אני שולט בהן, הריני מפיל גורלות, ורוח הקדש צווחת (יואל ד') ועל עמי ידו גורל, א"ל הקב"ה רשע בן רשע גורלך עלולה להצלב. הפיל פור הוא הגורל, עליו נפל הגורל, למה (תהלים קכ"ה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. בתחלה הפיל פור בימים, שנאמר מיום ליום, הפיל פור ביום אחד בשבת, עמד שרו לפני הקב"ה ואמר, רבונו שלעולם בי נבראו שמים וארץ, ואמרת (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, יש ברית בבשרם... ויש ברית בפיהם זו תורה... ורשע זה מבקש לאבדן, עקור שמים וארץ תחילה ואחר כך אתה מכלה אותן... כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים חזר לחדשים, התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח... עלה ראש חדש אדר ולא מצא בו שום זכות. התחיל הרשע לשמוח, חזר ובדק מזלות... (אסתר ז, וראה שם עוד)
החלקים לא עשו אלא על ידי הגורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כבבבא בתרא... והנשיא מכניס ידו ונוטל ב' פתקין, עולה בידו פתק שבטו ופתק גבול המפורש לו, והגורל עצמו צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל... (במדבר כו נד)
ילכדנו - בגורל, שיראו קרוביו, ועם הגורל כהן מגיד באורים ותומים כבחלוקת הארץ. (יהושע ז יד)
ילכדנו - ציוה שיחקרו בגורל מי היה החוטא, ויחס משפט הגורל לה', ודימה שהיה כהטלת הגורל על חלוקת הארץ, שאם היה על פי נביא או אורים ותומים אין צריכים לזה, וכדביארנו כי בענינים שבקרי יש סדור והגבלה, אולם בזה המקום לא יהיה הספק רושם, כי היתה העלתו על פי נביא לפני ה'. (יהושע ז יג)
גורלות - כי הגורל בפרט על ידי איש חסידו הוא כאשר ישאל איש בדבר האלקים. (ויקרא טז ח)
פור - נראה שפור הוא לרעה וגורל לטובה. (אסתר ג ז)
ויריתי לכם - ירה גורל הוא בכונה למטרה ידועה, ולא כהמפיל גורל, כי באמת נודע ליהושע בקבלה חלק כל שבט לפי נחלתו, וכיוון ברוח הקודש שיפול הגורל לפי זה. (יהושע יח ה)
על כן קראו לימים האלה פורים, משמע שעיקר הנס תולה בזה, כי איך יקרא שם היום על דבר טפל שאינו העיקר... אך זה הפור שכשהגורל שלהם להשמיד לאבד כל היהודים וזה אי אפשר, ממילא נהפך לטוב, וגורל שלהם הוא גורל שלנו באמת, רק שצריך תפלה וצעקה לישועתו ית', וכן כתוב בנוסח אשר הניא, פור נהפך לפורים. וזהו באמת גודל הנס שמה שהגורל מורה עליו הוא שהטבע צריך להיות כן, ומזה מוכח שלא היה הצלת ישראל על פי טבע כלל רק בנס... כי הגורל היה רק שבזה היום צריך להיות דבר זה, ובאמת היה צריך להיות כן כדי להיות נהפך לטוב, ונמצא שהוא ב' גורלות. (פורים תרל"א)
...אבל פורים אותו היום נבחר על פי הגורל נפל על יום זה שיהיה מוכן למחיית עמלק ולנוח ביום שאחריו, ועשה אותו וגו', ולכאורה הגורל נראה מקרה רק הכתוב מעיד (משלי ט"ז) "ומה' כל משפטו" דהמקרה גם כן מהשי"ת, על ידי זה הוא עיקר ניצוח עמלק, שנאמר בו "אשר קרך", וכן בהמן "אשר קרהו" שנתלים במקרה כי כפי שרשם כך הם כל ענינם... וכן כל ענין עמלק מקרה בעולם, כי השי"ת ברא גם כן ענין מקרה דאין דבר חוץ מהשי"ת, ודבר זה גם כן מהשי"ת שיהיה מקרה מה שאינו מסודר כפי הסדר שיסד, וזהו עמלק... (חלק ה רסיסי לילה עמוד כ)
...והנה הגורל אינו מקרה, כמ"ש "ומה' כל משפטו" כי הכל הנהגת השי"ת, וכל האומות גם כן האמינו בגורלות, אלא שכל העמים ילכו איש בשם אלהיו הם שרי האומות המנהיגים אותם, שכל פעולותיהם נמשך מהם, וכמו שהם רק לשעה כך כל פעולתם וכן הוראת גורלותיהם הוא כפי מה שהענין לשעה ולא כמו שהענין באמת לאמיתו כגורלות בני ישראל שהם מהשי"ת הם מורים האמת הקיים לעד, כחלוקת הארץ בגורל שהוא חלקו ונחלתו לעולמי עד. אבל גורל המן אף דגם כן לא היה דבר ריק הוראתו היה רק כפי מה שיהיה למראית העין לשעה וכפי מחשבת הדמיון שחשבו כן הוא שהם מוכנים חס ושלום ליום הרגה לאותו חודש, אבל באמת לאמיתו נהפוך הוא, כי האי עלמא שהוא עולם הדמיון, כמ"ש בשוב וגו' היינו כחולמים נקרא עלמא דשיקרא, שהוא היפך האמת, וכל שליטת השרים ועניניהם הוא רק בהאי עלמא המראה הכל דמיון היפך האמת וכן כל הארותיהם... (שם שם עמוד קעא)
על כן קראו לימים האלה פורים... אך באמת מצינו בתורה מצות גורל בשעירי יום הכפורים, אף דשניהן שוין במראה ובקומה ובדמים, ולמה הוצרך הגורל, יקח הכהן א' לה' וא' לעזאזל. אכן השעיר לעזאזל איתה ונשא השעיר זה עשו איש שעיר, את כל עונותם עונות תם, והוא שהשי"ת מברר שהוא החייב בכל חטאי ישראל, שעל ידי הרע שנמצא בו בשרש נכנס גם בלב ישראל... ולזה נצרך גורל שמורה על רצון העליון, דכל שבא בנבואה הוא היה בדעת הנביא, מה שאינו כן הגורל שהוא רק מרצון העליון מעתיקא, ואין לדעת המגריל חלק בו. וזה טעם מצות הגורלות בשעירי יום הכפורים.
וכן הענין בעכן, אם היה השי"ת מגלה שהוא החוטא היה מורה שעשה חטא נגד רצונו ית', ועל זה אמר וכי דילטור אני, מה שאינו כן כשנתגלה על ידי הגורל שהוא מעתיקא שהוא עכן עשה הפעולה, שם לא נקרא חטא כלל, דשם מברר השי"ת חטאי ישראל אחר שעושין תשובה מאהבה...
וכאן המן מתחלה הטיל גורל שהיה סומך על המקרה שזה קליפת עמלק, דכתיב "אשר קרך" לתלות הכל במקרה... וזה שנאמר הפיל פור הוא הגורל... אבל המכוון שבאמת בעכן או בחלוקת ארץ ישראל שהיה יהושע המטיל גורל בודאי היה הגורל מעתי"ק כנ"ל, מה שאינו כן כאן דהמן היה המטיל גורל, אמר הכתוב הפיל פור שהוא רצה להעמיד הדבר על מקרה, אבל באמת הוא הגורל בה' הידועה, הגורל הידוע מעתיקא רצון העליון שבאמת נהפך פור המן לפורינו. וענין מחיית עמלק צריך להיות על ידי גורל, וכמ"ש בפסיקתא חדשה הובא בילקוט בשלח, "ויחלוש יהושע" הפיל עליהן גורלות, והיינו שלמחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה נגדו צריך ענין הגורל שהוא מרצון העליון מעתיקא ראשית דקדושה... (פרי צדיק שושן פורים ב, וראה שם עוד)
ונוסיף להתבונן בענין הפור. הגורל אינו נופל במקרה, מלמעלה גורמים איך יפול, "בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו" (משלי ט"ז), כיוון שאדם סומך על הגורל ברור שמשמים יסבבו מה שיראה הגורל לאדם, ולא שייך שימסר למקרה. המן ידע סוד זה, ועל כן סמך על הגורל. הוא ידע יותר מזה, שאין הגורל מראה את האמת אלא למי שאינו נוגע לצד האחד, ומבקש בכינות לדעת את האמת, אבל מי שרוצה דווקא בצד האחד, יראה לו הגורל כרצונו, שבדרך שאדם רוצה מוליכין אותו. וזה שאמר מהר"ל: לפני המן - לא המן הפיל הגורל, כי כיוון שהוא בעל הדבר יראה לו הגורל מה שהוא רוצה. ולכך נעשה הגורל על ידי אחר. אבל המן נכשל, כי גם שלוחו היה שונא ישראל כמותו, אבל יש צד אמת בגורל גם כששואלין בו בשקר, וזה שהשיב הגורל להמן, הראה לו גורל עצמו ולא גורל ישראל, וכך אמרו במדרשים שהגורל היה עליו... (חלק ב עמוד קכט)
וגורלנו ככל המונם - "גורל" אין פירושו מקרה חס ושלום, כי לעולם בחירת האדם היא הקובעת בכל המתרחש בעולם, אלא לשון גורל הוא משל, כמו שבגורל על ידי מעשה קטן בעצם נגרמות תוצאות גדולות, כך על ידי מעשה בחירה של האדם יוצאים הרבה מסובבים ותולדות, והכל תלוי בבחירה הראשונה, שיש ונדמה לאדם שאינה אלא מעשה קטן ובלתי חשוב. (חלק ד עמוד סז)