(ראה גם: גנב)
לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. (ויקרא יט יג)
דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה', ואשמה הנפש ההיא. והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ונתן לאשר אשם לו. ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. (במדבר ה ו)
כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם. כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. והם לדמם יארבו, יצפנו לנפשותם. כן ארחות כל בצע בצע, את נפש בעליו יקח. (משלי א טז)
אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. (שם כב כב)
ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם. (קהלת ד א)
אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (שם ה ז)
כי העושק יהולל חכם, ויאבד את לב מתנה. (שם ז ז)
שאלו החברים, מפני מה בגזלה כתוב והשיב את הגזלה ולא יותר, (ובגנב כתוב ישלם כפל או ארבעה וחמשה). אלא כך העמדנו, זה השוה יראה עליונה לתחתונה (אינו ירא מה' ולא מבני אדם), וזה שגנב, שם כנגדו יראה תחתונה ולא יראה עליונה. (ויקרא רסב)
ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן, רבי יוחנן אומר הגזלן השוה כבוד העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו, כביכול הגנב עשה עין של מעלה כאילו אינה רואה. (משפטים פרשה טו)
רבי שמעון אומר, מנין שגזל הגוי גזל, תלמוד לומר אחרי נמכר, יכול מושכו ויוצא, תלמוד לומר גאולה תהיה לו, יכול יגלום עליו, תלמוד לומר וחישב עם קונהו, ידקדק עמו... כשהוא אומר ויצא בשנת היובל וגו' בגוי שתחת ידך הכתוב מדבר, על אחת כמה וכמה בגוי שאינו תחת ידך. אם כן החמירה תורה על גזילו של גוי, קל וחומר על גזילו של ישראל. (בהר פרק ט)
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן, שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. (ברכות ו ב)
א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית... (שם לה ב)
בעון גזל הגובאי עולה, והרעב הוה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן. (שבת לה ב)
תנו רבנן מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשים... האי תקנתא דיהושע הוה, דאמר מר עשרה תנאים התנה יהושע... ומלקטין עצים משדותיהן, התם בהיזמי והיגי הכא בשאר עצים... (עירובין יז א)
לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר... (שם כא ב)
פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת, רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה לא דרך כבושה היא, אמרה לי לסטים כמותך כבשוה. (שם נג ב)
אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה... (שם ק ב)
חמשה דברים צוה כנען את בניו, אהבו זה את זה ואהבו את הגזל... (פסחים קיג ב)
לולב הגזול והיבש פסול... א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי משום שהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא... וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו הלא כל המכס כולו שלך הוא, אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמם מן המכס, אף הקב"ה אמר אני ה' שונא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל. (סוכה כט ב, וראה שם עוד)
אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו, מאי טעמא, דסתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו, וקרקע אינה נגזלת, הלכך לגזוזה אינהו כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו... (שם ל א)
מהו דתימא רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו (בתפלין), קמשמע לן. (ביצה טו א)
דתניא גזל ואינו יודע למי גזל יעשה בהם צרכי רבים, מאי נינהו, אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות. (שם כט א)
אמר רבי אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר על כפים כסה אור, בעון כפים כסה אור, ואין כפים אלא חמס, שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. (תענית ז ב)
מאי ומן החמס אשר בכפיהם, אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו. (שם טז א)
תנו רבנן היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים. (מועד קטן כו ב)
תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן, גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והולך לו. (חגיגה ט ב)
דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם, אי הכי גזל נמי, עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה, גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה. (שם יא ב)
גזל אחד מחמשה ואין ידוע מאיזה גזל, כל אחד אומר אותי גזל, מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציא מידי עבירה עד שישלם לכל אחד ואחד. (יבמות קיח ב)
א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (סוטה יב א)
דתניא אמר רבי שמעון מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית, מפני הגזלנים ומפני החמסנין, כדי שיאמר אדם למה אני גוזל ולמה אני חומס למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי... (גיטין מט ב)
העיד ר' יוחנן בן גודגדא ...ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים, ועל חטאת הגזולה שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח... תנו רבנן גזל מריש ובנאו בבירה, בית שמאי אומרים מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, ובית הלל אומרים אין לו אלא דמי מריש בלבד מפני תקנת השבים... (שם נה א, וראה שם עוד)
לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה, מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סיקריקון, כיצד לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל, מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים... זו משנה ראשונה, בית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע, אימתי בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם. רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זכה אבל נותן לבעלים רביע. (שם נה ב)
מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר גזל גמור, אמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם, למאי נפקא מינה להוציאו בדיינין. (שם סא א)
רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות. ליסטות סלקא דעתך, אלא כאילו מלמדו ליסטות. (קידושין כט א)
...והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש, זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו... מיתיבי קידשה בגזל בחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת... (שם נב א, וראה שם עוד)
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות ליסטים... תנו רבנן עשרה דברים נאמרו בגרע... וחשוד על העריות ועל הגזל... (שם פב א)
...שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם, אף על פי שגזילה משלם רשע הוא... (בבא קמא ס ב)
א"ל רב אדא בריה דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן, א"ל חמסן יהיב דמי, גזלן לא יהב דמי... (שם סב א)
...ואלא גזלן היכי דמי, אמר ר' אבהו כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו, ר' יוחנן אמר כגון בעלי שכם, שנאמר וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך. ור' אבהו מאי טעמא לא אמר מהאי, אמר לך כיון דמטמרי איטמורי לא גזלני נינהו...
שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, אמר להן זה השוה כבוד עבד וכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו'... (שם עט ב)
נפק רב ודרש חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל... (שם פ ב)
הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז... (שם צג ב, וראה שם עוד)
דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה'... דתניא כלל זה אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה, רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הרי שלך לפניך... (שם צד א, וראה שם עוד)
תנו רבנן הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו. דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו, ריקה, אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך, ונמנע ולא עשה תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנין ומלווי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו... (שם צד ב, וראה שם עוד)
הגוזל את חברו ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו... (שם קג א, וראה שם עוד)
אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין... (שם קה ב)
הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם... (שם קיא ב, וראה שם עוד)
אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת, גזילו אסור, דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך, בזמן שהן מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך... (שם קיג ב)
...דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון, תני חדא יצא ותניא אידך לא יצא... (שם קיח ב)
אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח... וכי תימה נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא, תא שמע בשר בניו ובנותיו, וכי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא, תא שמע מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי, וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים, אבל גרמא לא, תא שמע אל שאול ואל בית הדמים וגו'... מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. (שם קיט א)
...לשבח קרקעות כיצד, הרי שגזל שדה מחברו והרי היא יוצאת מתחת ידו, כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין... (בבא מציעא יד ב, וראה שם עוד)
אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה... ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו... (שם לז א, וראה שם עוד)
אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה, וגזל ועבודה זרה, גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד... (שם נט א)
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית, לאו בגזל לאו באונאה, צריכי... ואי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבעל כרחיה אבל אונאה אימא לא... אלא לאו בגזל למה לי, לכובש שכר שכיר... לעבור עליו בשני לאוין... (שם סא א)
א"ל רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, א"ל לטומן משקלותיו במלח, היינו גזל מעליא הוא, אלא לעבור עליו משעת עשיה... (שם סא ב)
הא מני רבי מאיר היא, דאמר כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן... (שם עח א, וראה שם עוד)
א"ר חסדא לך ושוב לך ושוב זה הוא עושק, יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל. מתקיף לה רב ששת איזהו עושק שחייבה עליו תורה קרבן דומיא דפקדון דקא כפר ליה ממונא, אלא אמר רב ששת נתתיו לך זהו עושק, יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל. מתקיף לה אביי איזה הוא גזל שחייבה עליו תורה קרבן דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא, אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זה הוא עושק, נתתיו לך זה הוא גזל... (שם קיא א)
אמר עולא אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים... (בבא בתרא כו ב)
דתני רבי חייא גזלן של רבים לאו שמיה גזלן, רב אשי אמר לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן, שלא ניתן להשבון. (שם לה ב)
אמר רבא פעמים שאפילו בן בנו של גזלן אין לו חזקה, היכי דמי, כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה. היכי דמי גזלן, אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק על שדה זו בגזלנותא, ורב חסדא אמר כגון דבית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון. (שם מז א)
ואמר רבי לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא. (אינו נקרא חוטא עד שנהנה). (שם פח ב)
אמר רב יהודה רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע... (שם קסה א)
דבר אחר מפני הגזלנין ומפני החמסנין, ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין, נבראו שנים על אחת כמה וכמה. (סנהדרין לח א)
דבר אחר כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות, אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. (שם מט א)
תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח... וגזל... מכל עץ הגן ולא גזל... (שם נו א וב)
ועל הגזל בן נח נהרג, והתניא על הגזל, גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן כותי בכותי וכותי בישראל אסור, וישראל בכותי מותר, ואם איתא ניתני חייב... אלא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה... כותי בכותי כיוצא בהן כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא... (שם נז א)
אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב... (שם צא ב)
א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ, וכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם, א"ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם... (שם קח א)
...ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. (מכות כג ב)
ואלו נשבעין ונוטלין... הנגזל כיצד, היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות, הוא אומר כלי נטלת והוא אומר לא נטלתי, הוא נשבע ונוטל... (שבועות מד ב)
דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. (עבודה זרה נד ב)
ר' ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא... (אבות ד ז)
בארבעה פרקים הדבר מתרבה... ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. (שם ה ט)
אמר רבי אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים. (חולין פט א)
אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות משום דמבליע דם באברים... (שם קיג א)
...ועל הגזל (נגעים באים), דכתיב וציוה הכהן ופינו את הבית, תנא הוא כונס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו... (ערכין טז א)
מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תשיג גבול עולים... (פאה כז א)
...ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה, תפלוגתא דרבי חייא רבא ורבי ינאי, דאיתפלגון גזל מערותו (טליתו) של זה ונתן לזה, רבי לעזר בשם רבי חייא רבא מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני, ר"י בשם רבי ינאי אף מוציאין מן השני. ואף רבי חייא רובה מודע מכיון שנתנה ללוי יצא בה ידי גזילה. (תרומות לז א)
תני רבי שמעון בר יוחאי אומר עד היכן דיקדקה התורה בגזל, שצריכה לדון בין אדם לחברו עד כדי הנפת מגל, בתוך כך גדולה מלאכה שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל, ופועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל... (מעשרות יא ב)
הנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של יחיד או לתוך של רבים... אינו מביא (בכורים)... אמר רבי יוחנן כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להן... האריסין והחכורות והסיקריקון והגזלן אין מביאין מאותו טעם, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך, עד כדון כשגזל קרקע, גזל זמורה ונטעה ולא דמים הוא חייב לו... (בכורים א א, וראה שם עוד)
תמן אמר בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאשפה דמי, אגוז ונוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום, אגוז וצרורו ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן גזילו גזל גמור. (עירובין מח ב)
לולב הגזול והיבש פסול... תני רבי חייה ולקחתם לכם, משלכם, אמר רבי לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה, לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד, ונמצא משלו, אמרו אי לזה שניגורו קטיגורו... מה בין שופר ומה בין לולב... (סוכה יב א, וראה שם עוד)
כמה דרבי מאיר אמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן... אית תניי תני מקדשין בגזילה אית תניי תני אין מקדשין בגזילה... (קדושין כה א, וראה שם עוד)
הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים, חומר גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו, והגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולחהזיר להן גזילתן. הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי, חמור גזל הגוי מגזל ישראל, מפני חילול השם... (בבא קמא פרק י)
איזה חמס ואיזה גזל, אמר רבי חנינא חמס שאינו שוה פרוטה, וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי דור המבול עושין... (בראשית פרשה לא ה)
ואיזהו גזלן, בר קפרא אמר זה שהוא גוזל בפרהסיא, היך מה דאת אמר (שופטים ט') ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה דרך בפרהסיא אף גזלן בפרהסיא. רבי שמעון בר יוחאי מייתי לה מהכא, (מלאכי א') והבאתם גזול ואת הפסח, מה פסח וחולה מומן בגלוי, אף גזלן בגלוי. רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר, לפני ט' גנב, ולפני י' גזלן. רבי תנחומא בשם רב הוא לעולם אינו גזלן עד שיגזלה מידו, שנאמר (שמואל ב' כ"ג) ויגזול את החנית מיד המצרי. (שם פרשה נד ד)
...ולא הביא אלא דבר שהוא מן המופקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ, ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל. (שם עב ב)
אמר רבי חמא בר רבי חנינא מנין שכל מי שהגזל בידו שתפלתו עכורה, שנאמר (ישעיה א') ובפרישכם כפיכם וגו' אינני שומע, מפני מה, שידיכם דמים מלאו. ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה, שנאמר (תהלים כ"ד) נקי כפים ובר לבב, מה כתיב אחריו, ישא ברכה מאת ה' וגו' זה דור דורשיו. (שמות פרשה כב ד)
א"ר ברכיה א"ל הקב"ה לאדם זה אדם, יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים, אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים, ואם עשית כן ותיטב לה' משור פר. (ויקרא ב ו)
מה כתיב למעלה מן הענין והסיר את מראתו בנוצתה, א"ר תנחומא בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזילות ומן החמסין, אמר הקב"ה הואיל והזפק הזה מלא גזולות וחמסין אל יקרב לגבי המזבח... לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה מפומא לוושטא, מוושט לאיסטומכא... (שם ג ד)
...למה נמשלה לחזיר, לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור, כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראת כאלו מצעת בימה... (שם יג ה)
...ועל גוזל את הרבים (נגעים באים עליו), משבנה שהיה גוזל מן ההקדשות, ומנין שלקה בצרעת, דכתיב הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עוטה, ואין ועוטך עוטה אלא צרעת, דכתיב ועל שפם יעטה, ועל הגוזל שאינו שלו מעוזיה, דכתיב ויהי המלך עוזיה מצורע עד יום מותו... (שם פרשה יז ג)
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר כל הגוזל את חברו שוה פרוטה מעלין עליו כאילו הרגו, ואית ליה קריין סגיין, שוחט השור מכה איש.. (שם פרשה כב ג)
א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו... דור דור וחמסיו, דור דור וגזלניו... (שם פרשה כו ז)
דבר אחר ולקחתם לכם וגו', הדא הוא דכתיב ארחץ בניקיון כפי, במקח ולא בגזל, דתנינן לולב הגזול והיבש פסול... אמר רבי לוי מי שלוקח לולב הגזול למה הדבר דומה, ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים, חד זמן עבר עלוי חד לגיון למגיב מוכסא, קם קדמיה וקפחיה ונסב כל דהוה בידיה... אצייד ההוא ליסטא ואתחבש בפילקא, שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה, ואמר ליה הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו... אמר ליה לית ליה לההוא גברא אלא הדין טפיטא דתחותי (שטיח), והוא מן דידך... אמר לי אית לי לגיון פלוני מליף עלי זכו, שלח מלכא קרייה, אמר ליה חכם את על הדין גברא זכו... כל העם צווחין אוי לזה שנעשה סנגורו קטיגורו... (שם פרשה ל ה וו)
ובצעם בראש כלם, ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן משל לסאה שהיא מלאה עונות, מי מקטרג בה, גזל. רבי יודן בשם רבי יוחנן אמר משל לבני אדם שהיו בהן עובדי ע"ז ומגלי עריות ושופכי דמים וגזל שקול כנגד הכל. ר' יעקב בר אידי בשם ר' אחא כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל, הה"ד והנה הכיתי כפי אל בצעך, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר. (שם פרשה לג ג)
...והזהיר הקב"ה שלא יגזול אדם מהם מתנות הראויות ליתן להם, כי דל הוא, די לו עניותו, לא די לעשיר שהוא עומד בריוח, ועני בצער אלא אף גוזל ממנו מה שנתן לו הקב"ה... (במדבר פרשה ה ב)
כך הקב"ה כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים שאם גוזל אדם מישראל לגר דינו כגוזל מישראל... (שם פרשה ח א)
דבר אחר יתהלך במישרים, שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר... (שם פרשה י ה)
זה שאמר הכתוב (משלי ז') לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם וגו'... מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה... ומהו ראה דרכיה וחכם, רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, אר"ש בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולן באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה... (דברים פרשה ה א)
שאלתא דאסור לבית ישראל למגזל ולמחטף מידי חד מן חבריה, דאין לך חמור בכל האסורין שבתורה מעונש הגזל, דאמר רבי אליעזר כל עבירות שבתורה עברו דור המבול ולא נחתם עליהם גזר דינן למחת את זכרם במי המבול עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס, וכתיב (יחזקאל ז') החמס קם למטה רשע וגו'. אמר רבי אליעזר מלמד שזקף החמס ועמד כמקל לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם אני לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם. אמר רבי אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה, וגזל ועכו"ם... ואמר רבי יוחנן כל הגוזל שוה פרוטה מחברו כאילו נוטל נשמתו הימנו, שנאמר (משלי א') כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה מכפר ליה, אי מאית נגזל מהדר ליורשיו ומכפר ליה, וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי על גביה, כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה, דתנו רבנן הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהם, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, הני מילי גזילה שאין חוזרת בעינה... (נח ד, וראה שם עוד)
...מה כתיב למעלה מן הענין, ואחר כך זאת תורת העולה, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעיה ס"ח) אפילו בעולה מה כתיב למעלה מן הענין, והיה כי יחטא ואשם, והשיב את הגזלה אשר גזל ואחר כך זאת תורה העולה, למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשתנקה כפיך מן הגזל. מה היא הגזל, דוד אמר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב (תהלים כ"ד) זאת תורה העולה, מי שהוא נקי כפים מן הגזל הוא יעלה בהר ה'. (צו א)
אמר ישעיה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעיה ס"ג), אמר הקב"ה לא תאמר הריני גוזל וחומס ומביא עולה ומכפר לי, כי אני שונא את הגזל אפילו בעולה כעולה שעושין על הגזל, ואם רוצה העולם שאקבל העולה ישיב הגזל לבעלה, ואחר כן אם יעלה עולה אקבלנה... (שם יד)
וכי ימוך אחיך וגו', זה שאמר הכתוב (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג, שנאמר (שם י"ד) עושק דל חרף עושהו. מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים, ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל, אלא אם היית למוד לפרנסו וחזרת בך... דע שאתה גוזלו... (בהר ב)
היה ר' שמעון אומר אוהבי ממון אוהבין זה את זה, והגזלנין אוהבין זה את זה, והחמסנין אוהבין זה את זה, ומלוי רבית אוהבין זה את זה, למי נאה ליפרע מכל אלו, אני הוא שאין בי אחת מכל המדות הללו. (שמות כב כו)
מכאן א"ר יהושע (בן לוי) לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל. (פרק ה)
והגוזל את הרבים מה יעשה, ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן את הדרכים ואת האיסטרטיות ונמחל לו. מני רבי עקיבא היא, דאמר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד... (פרק י)
אמר רבי אבא בר כהנא קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם הוצרכו להתוכח עליו, משה ושמואל, משה (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'... (פרשה יד)
אל תבטחו בעושק ובגזל, וכי בעושק ובגזל אדם בוטח, והלא מתחייב בנפשו הוא, אלא אף על פי שהוא מחזיר את העושק ומשלם את הגזלה הקב"ה קורא אותו רשע, שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם. (תהלים סב, תשפב)
אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין ועל השוטר שיהא מוציא את הגזל, אני לא עשיתי כן אלא אף על פי שהיה השוטר לפני עומד לא הייתי ממתין לו שיהא מוציא מתוכם את הגזל... (איוב פרק כט, תתקיז)
תניא ר' יוסי אומר בוא וראה כמה סמיות עיניהן שלגזלנין ושלעושקין, בשביל פרוטה אחת נקרא חוטא ונקרא שקרן ונקרא גזלן ונקרא עשקן ונקרא אשמן ומביא איל בשני סלעים, וצריך ודוי ותשובה עד שיתכפר לו. ולא עוד אלא מעלה עליו הכתוב כאילו נוטל נפש. וכן הוא אומר כן כל ארחות בוצא בצע הוא את נפש בעליו יקח (משלי א') נפשו שלמי, רב חננא ורב חסדא, חד אמר שלנגזל וחד אמר שלגזלן... (ויקרא ה כו)
למעל מעל - הפרשה נשנית בשביל שני דברים שנתחדשו בה, והתוודו, שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה, ועל גזל הגר שניתן לכהנים. (במדבר ה ו)
וענין החיוב שישתמר מן הגזל והחמס שלא יעשנו ולא יניח לעשותו, אבל ידין בין בני אדם ביושר ויציל עשוק מיד עושק, ושהגזל חמור מאד, כמו שאמרו סאה מלאה עונות אין מקטרג אלא הגזל, וכן אמר שלמה שאין הגזל מועיל לגזלן, והוא מן ההבלים האובדים מהר. וכתיב "על לא חמס בכפי ותפלתי זכה", איוב ט"ז), אמרו רז"ל וכי יש תפלה עכורה, אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל שקורא להקב"ה אינו עונה אותו, שתפלתו עכורה. (דרשה על קהלת)
ולא תשא למקום - ...וה' ישחית המקום רק בגבור הגזל ולא בשאר העוונות, שאז רק יענישם... (בראשית יח כד)
ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצין בעריות וביאות אסורות, ועוד אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע. (אסורי ביאה פרק כב יט)
כל הגוזל את חברו שוה פרוטה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תגזול, אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב ניתקו לעשה, שאם גזל חייב להחזיר, ואפילו שרף את הגזלה אינו לוקה, שהרי הוא חייב לשלם דמיה. (גזלה פרק א א)
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו עכו"ם אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר. (שם שם ב)
איזהו גזל, זה הלוקח ממון אדם בחזקה... איזהו עושק, זה שבא ממון חברו לידו ברצון הבעלים, וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו. (שם שם ג וד)
כל הגוזל חייב להחזיר הגזלה עצמה, שנאמר "והשיב את הגזלה אשר גזל", ואם אבדה או נשתנית משלם דמיה... אבל תיקנו חכמים מפני תקנת השבים אם גזל קורה ובנאה בבנין שיהיה נותן את דמיה ולא יפסיד הבנין, וכן כיוצא בזה... (שם שם ה, וראה שם עוד)
כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש" וגו'. ואף על פי כן אם לא היתה הגזלה קיימת ורצה הגזלן לעשות תשובה, ובא מאליו והחזיר דמי הגזלה, תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו אלא עוזרין אותו מוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים. וכל המקבל ממנו דמי הגזלה אין רוח חכמים נוחה ממנו. (שם שם יג)
הגזלה שלא נשתנית אף על פי שנתיאשו הבעלים ממנה, ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו, הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה, ואם נשתנית ביד הגזלן אף על פי שעדיין לא נתיאשו הבעלים ממנה, קנאה בשינוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה... (שם פרק ב א, וראה כל הפרק)
הגוזל חבית של יין מחבירו והרי היא שוה דינר בשעת הגזלה והוקרה אצלו ועמדה בארבעה, אם שבר החבית או שתה אותה או מכרה או נתנה במתנה אחר שהוקרה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם, שאילו הניחה היתה חוזרת בעצמה, נשברה מאליה או אבדה משלם דינר כשעת הגזלה.
היתה שוה בשעת הגזלה ארבעה ובשעת הוצאה מן העולם דינר משלם ארבע כשעת הגזלה, בין ששברה או שתאה, בין שנשברה או אבדה מאליה, וכן כל כיוצא בזה. (שם פרק ג א, וראה שם עוד)
הגוזל בהמה ונשא עליה משא או רכב עליה או חרש או דש בה וכיוצא בזה והחזיר לבעליה אף על פי שעבר בלא תעשה אינו חייב לשלם כלום, שהרי לא הפסידה ולא הכחישה. ואם הוחזק אדם זה לגזול או לעשוק או לעשות מעשים אלו פעם אחר פעם קונסין אותו ואפילו בחוצה לארץ ושמין השכר או השבח שהשביח בבהמה ומשלם לנגזל...
התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה, אם אינה עשויה לשכר שמין כמה פחתה ומשלם, ואם היא עשויה לשכר, אם ירד לה בתורת שכירות הואיל וירד שלא ברשות אם רצה הבעל ליטול שכרה נוטל, רצה ליטול פחתה נוטל. ואם ירד לה בתורת גזל נותן הפחת, וכן כל כיוצא בזה. (שם שם ח, וראה שם עוד)
קנס קנסו חכמים לגזלנים שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן, והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בשני עדים... (שם פרק ד א, וראה שם עוד)
הגוזל אחד מחמשה ואין ידוע מי הנגזל, וכל אחד תובעו ואומר לי גזלת, אף על פי שאין שם עדים שגזל הרי כל אחד מהן נשבע שזה גזלו ומשלם לכל אחד. אף דבר זה קנס חכמים מפני שעבר עבירה וגזל. אמר לשנים גזלתי אחד מכם או אביו של אחד מכם ואיני יודע איזהו, אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם גזלה לכל אחד ואחד... (שם שם ט, וראה שם עוד)
אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן, ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו, שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה, ועובר על "לפני עור לא תתן מכשול". אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזלה עצמה. גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה, ואם דר בתוכה חייב להעלות שכר לבעלים. גזל דקלים ועשה מהן גשר אסור לעבור עליו, וכן כל כיוצא בזה.
מי שעבר ואכל הגזלה אחר יאוש פטור מלשלם, ואם אכל קודם יאוש ורצו הבעלים לגבות מן האוכל גובין, שעדיין ברשותן היא, ואם רצו גובין מן הגזלן...
דין הלוקח מטלטלין מן הגזלן כלוקח מן הגנב, אם גזלן מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק, ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק ונותן הנגזל דמים שנתן ולוקח גזילתו וחוזר ותובע הגזלן בדמי הגזלה, ואם כבר נתייאשו הבעלים קנה לוקח עצמה של גזילה ואינו מחזירה.
אסור ליהנות מן הגזלן, ואם היה מיעוט שלו אף על פי שרוב ממונו גזול מותר ליהנות ממנו עד שידע בודאי דדבר זה גזול בידו.
בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזל מפני שמלאכתן מלאכת גזלנין, כגון המוכסין והליסטים, אסור ליהנות מהן, שחזקת מלאכה זו שהוא גזול, ואין מצרפין דינרים מן התיבה שלהן שהכל בחזקת גזלה... (שם פרק ה א והלאה, וראה שם עוד)
...אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה שלא בדינין שחקק הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו...
במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת לסטים המזויינין שאין דיניהם דין, וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר. (שם שם יג ויח)
ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס פסולין, כגון הגנבים והחמסנים, אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או שגזל... וכן הרועים שחזקתן פושטין ידיהן בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות אחרים, וכן המוכסין סתמן פסולין מפני שחזקתן לקחת יותר מדבר הקצוב להם בדין המלכות... (עדות פרק י ד)
יש דברים שאינן גזל וחמורים מגזל, כגון אם אורח לאדם אפילו צדיק ועשיר, אבל הוא צר עין ובוש לגרשו מביתו, או בבית עני שאין סיפוק בידו ובוש לומר שאין לו, זה גזל גמור בדין שמים. הרי רבית שאדם נותן מרצונו אף על פי כן אסרה תורה, וכל שכן זה. ותשובתו קשה, שאם ישלם לו בוש לקבל. (שטז)
אחד שיחק עם חברו בקוביא והמפסיד גנב אצל חברו שהרויח... ושאל אם יש לו עוון, אמר לו בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. ועוד שהתייאשת כשהרויח ממך. אבל הגוזל אחר הגזלן עושה אדם דין לנפשו. (ת)
ראובן גזל קרקע והוריש לבניו, וזרעו לזרע זרעו של נגזל, וכולם נידונים בגיהנם אף על פי שאין עדים ושטר. ואל יאמר אדם שתופס ממון חבור בעוולה אם תופס ליטרא ונתן כמה ליטרין לצדקה, לא יאמר יחשבו לי הנתינה כנגד הגזלה... (תקצה)
אחד גזל בדרך רמאות, והנגזל הלך למדינת הים, וזה שרימהו נתחרט ורצה להשיב הגזלה ולא יכול כי הלך לו, אמר לו חכם אותו הוא כבר במקום רחוק שלא תוכל לבא אחריו, ואין לך מה להוציא בדרך, ועוד הלסטים יגזלו ממך, ואפילו היה יודע שרימית אותו לא היה שב הנה ומייאש מהממון, תחקור אם יש לו בנים שם או קרוב ותן לו, ואם לא תעשה בהם צרכי רבים. והוא הרויח עד ששכר שליח נאמן ושלח לו. (תקצז)
כתיב "ויותר מהמה בני הזהר" (משלי י"ב), כי אמרו מי שגזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי, לא יצא ידי חובת שמים עד שיתן לכל אחד ואחד. כתיב "והשיב את הגזלה אשר גזל", כיון שאמר את הגזלה למה אמר אשר גזל? אלא אם לא השיב ביום שגזל צריך להוסיף על הגזלה כפי מה שהיה מרויח מעת שחסרו עד שהשיב לו, לפי מה שידוע לשער כמה היה יודע להרויח אותו האיש במה שגזל. ולבד זה יחשוב הצער, שהרי חובל חייב בחמשה דברים... כל זה צריך לחשוב הגזלן צער שגורם לו ולכל הנסמכים עליו, וחסרון העידונים שגרם להם, לצאת ידי שמים צריך לחשוב כל זה וגם לקבל דין בגופו אם חודש אם שני חדשים יתענה כמנין העינויים... (תקצח)
ויש גזל של גוי שיבא לכמה רעות יותר משהיה גזל ישראל, לפי שאם יבא ישראל אחר לשם יגזלוהו, וזה החוטא האחד יאבד לשאר היהודים שבעיר טובה רבה... (תר)
וראוי שנדע כי כל העוונות מתכפרות בתשובה אלא ... השלישית מי שיש בידו גזל ועושק ואינו משיב, ועליו נאמר (ויקרא ה') "והיה כי יחטא ואשם והשיב" וגו', לכן אם מת בעל הגזלה חייב הגוזל להשיב ולהחזיר ליורשי המת, שנאמר שם "לאשר הוא לו יתננו" וגו', ואם אין לו יורשים חייב הגוזל להפקירם ולעשותם קדש... (תריג)
כסף של בעלי רבית וצרי עין ומגלחי מעות וכיוצא בהן ביד מי שיגיעו ירד מנכסיו, לכן יזהר אדם. (תתרעג)
כתיב (משלי י"ב) "לא יחרוך רמיה צידו" וגו', יש גזלן או גנב שגונב וגוזל ואחר כך לא הצליח, אלא לוחצים אותם עד שישיבו בעל כרחם. אם כן למה נתגלגל שנגזל הנגזל, אלא שעשה איזה עוון ונכנע לבו עד ששב בתשובה, או מחוייב לאבד, ואחר כך כשנגזל זכה והתפלל עד שהחזיר לו הקב"ה, ונגזל כדי שיתפרסם מיהו הגוזל, ועוד כדי שלא יחשדו הכשרים ולנקות החשודים. ועוד שהנגזל נגזר לו צער לנסותו... ויש מי שמוצא מה שאבד לו או מחזירין לו הגזלה בלא זכות, כמו מי שהשעה משחקת לו, ויש מי שמחזירים לו בתפלתו או בתפלת אחרים, או בזכות אחרים התלויים בו. (תתרעט)
ואלו הם שהם יותר מגזל, העשיר שאמר לעני הלוה לי, והעשיר מלוה אותם מעות ומרויח לעצמו בהם, מה שהיה לעני להרויח זה גוזל לו. והיודע שמותר שום מאכל או חפצים להטריף בהמה והוא יודע בבירור שהוא כשר, ואם היה מגיד ראיותיו היו מקבלים, ושותק... (תתרפ)
הלוקח רבית והגוזל ואחר כך משיב לבעלים, המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו. אבל אם הנגזל חייב לאחרים ואין לו מה לפרוע, יש לו לקבל מהם כדי שיפרע לבעלי חובות שלו. (תתרפב)
המדרגה השלישית לאו הניתק לעשה... ואף על פי שאין לוקין בידי בית דין, יש בהם שענשם חמור ונוגע עד שמים, כגון גזל, שנאמר לא תגזול (ויקרא י"ט), וניתק לעשה, "והשיב את הגזלה" (שם ה'), ואמרו לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל... ואף על פי שהערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש הגזל להקריב יום אידו, ועוד אמרו סאה מלאה עוונות אין מקטרג בכולם כמו הגזל... (שערי תשובה ג כד)
...ואמרו רז"ל הגוזל את העני כאילו נוטל הימנו נשמתו, שנאמר (משלי א') "כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ופעמים שמקפח פרנסתו אפילו בגזלה פחות משוה פרוטה... (שם קי)
והסיר את מוראתו - ...ויש בכאן התעוררות גדולה לבני אדם בענין חומר הגזל, כי כשם שהקב"ה מרחיק מן המזבח כלי המזון שבעוף ולא זכה ליקרב על מזבח ה' מפני שהוא כלי הגזל, כן ירחיק האדם שיש בידו גזל שלא יעלה ויראה לפניו ולא יזכה להיות במחיצתו של הקב"ה אם לא יחזירנו. וגלה לנו הנביא על עונשו החמור שהוא טורדו מן העולם הזה והבא. הוא שאמר (ירמיה י"ז) "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו", כלומר לעשרו או העושר אליו, ובאחריתו לעולם הבא יהיה נופל מכסא הכבוד המכוון כנגד מקום מקדשנו, כי עונש הגזל מעכב שלא תשוב נפשו לשרשה, שהוא כסא הכבוד... (ויקרא א טז)
או בגזל או עשק - הפרש יש בין גזל לעושק, וזהו שכתוב (ויקרא י"ט) "לא תעשוק את רעך ולא תגזול", פרט כל אחד בלאו בפני עצמו, כי שני דברים הם, גזל המודה לו בידו הגזל אבל אינו רוצה להשיבה אליו, עשק הוא שמכחיש ואמר כבר החזרתיו לך וכבר פרעתי לך שכירותך. (שם ה כא)
והיה כי יחטא ואשם, כפל הלשון להורות כי הוא חוטא להקב"ה ולבעל דינו, ולמדך כאן כי מי שיש בידו גזל וחטא בו לחבירו גם להקב"ה חטא... והשיב את הגזלה אשר גזל - היה מספיק הכתוב לומר והשיב את הגזלה למה הוצרך "אשר גזל", שלא תאמר והשיב את הגזלה דמי הגזל, לכך הוצרך אשר גזל, לומר אותו דבר עצמו שגזל שכל זמן שהגזלה בעין חייב להשיבה בעין אם היא אצלו בעין. ואם כבר ערב אותה בממון המותר הדין בזה לשלם דמי הגזלה... מפני תקנת השבים... ודרשו רז"ל "אשר גזל" כעין שגזל, לומר לך שאם הוזלה לאחר מכאן חייב לשלם כשעת הגזלה, והוא הדין גם כן בעושק ובפקדון... (שם שם כג)
רחקי מעושק וגו', ישעיה הנביא הזכיר בכתוב הזה על ענין הגזל שיתרחק האדם ממנו מפני שהוא עון פלילי, ועונשו אש שורפת מכלה את העולם. וידוע שהמצוה מהמושכלות שימצאנה האדם בשכלו. והיא מז' מצות שנצטוה אדם הראשון. וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מהגזל, כדי שיזכה לעלות בהר קדש אלקים, כמו שאמר דוד המלך ע"ה "מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים" וגו', למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל מרוחק מהר ה' וממקום קדשו.
ויש בדבר התעוררות גדול מהקרבנות, ממה שהרחיקה התורה כלי המזון של העוף לפי שהוא כלי גזל, ולא תספיק בהם הרחיצה כבבהמה הניזונית על אבוס בעליה. הנה בזה אזהרה רבה שתתעוררנה המחשבות ויקיצו ישיני הלב, כי מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה', ולא יעלה ולא יראה לפניו, אבל שקץ ישקצנו אם לא ישיב הגזלה. ודרשו רז"ל כל מי שיש בידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, שנאמר לא יגורך רע וגו'. ומפני שהצדקה והגזל שני הפכים גמורים, זה קיום העולם וזה חורבנו, לכך הזכיר הנביא כאן שניהם יחדיו, כדי... ישתחרר ממדת הרע, הגזל... וכל מי שאינו מתרחק מהגזל מתקרב למיתה, שכן מצינו בדור המבול שנתקרבה להם מחתת המבול ונמחו מן העולם. וכבר דרשו חז"ל סאה מלאה עוונות אין מקטרג בכולן אלא גזל. כמה חמור איסור גזל, שהרי משמים ממהרין לשמע צעקת הנגזל כבפרק הזה, אמר ר' אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה, גזל, וע"ז... ועון הגזל כולל כי הוא חוטא להקב"ה ולאדם, לכך אמר בו "והיה כי יחטא ואשם", יחטא לנגזל ואשם להקב"ה.
ולפי שהגזל נפשו של אדם מחמדתו ורוצה לעכבו אצלו, הזהיר שלמה שלא יחמדנו, טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט. עוד הזהיר שאם עבר וגזל שלא יחמוד כספו וזהבו ולא ישיבנו... והודיענו שתפלתו מקובלת כשהיא בצדק ואין בידו גזל, שאמר "שמעה ה' תפלתי צדק", שהמתפלל ויש בידו גזל תפלתו נקראת תפלה עכורה... וכן מצינו ביחזקאל שהזכיר כמה עבירות לישראל בפרשת התשפט (יחזקאל כ"ב), ובכל העבירות לא חתם אלא בגזל, ואמר "והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית", דרך משל, לא הכה כפיו עד שהזכיר הגזל.
ואף על פי שעוון הגזל לאו ניתק לעשה, ויש לו תקנה בהשבה, מכל מקום ראוי האיסור להיות חמור מאד, כי לפעמים לא ימצא את הנגזל, כי ידור בארץ רחוקה או ימות, או לא ירצה למחול, או לא יכירנו, לכך הצריך הכתוב קרבן לחומר האיסור, ובעוד שהגזל בידו אין האשם והתשובה מכפרים.
עיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה בעין, ואם אינה אצלו בעין, או שעירבה בממון המותר, הדין לשלם דמיה, והתשובה שעשו אנשי נינוה, שהעיד עליהם הכתוב "ומן החמס אשר בכפיהם" (יונה ג'), שאם גזל אחד מהם מריש ובנאו מקעקע כל הבירה ומחזירו, לפנים משורת הדין עשו... אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומין אלא חייב מיתה בידי שמים, שכן אמר שלמה (משלי כ"ב) "אל תגזל דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם".
אם כן צריך אדם שינקה עצמו מגזל ויפשפש במעשיו אם יש בידו עוון זה, ואם מצא צריך שירחיקנו מעליו, כי לא יטהר עד שיזרקנו, ומי שישיבו יורשיו גזלה בשבילו אינה השבה גמורה, אלא צריך שינקה הוא את עצמו בחייו, הדמיון בנר שאין עיקר אורו אלא כשיוליכנו האדם לפניו ולא לאחריו. וירדוף אחר הצדק שהוא הפכו... (כד הקמח גזלה)
כל עיר שמתנהגין שם באמונה עונותיה נמחלין... ומה הוא היפך האמונה, זהו עוון הגזל המקטרג האדם ומחריב את נפשו למשואות עולם לעולם הבא. ואין צריך לומר מי שאינו נזהר במס עם יתר חבריו, שהוא גוזל את הרבים ומראה בעצמו שאין לו אמונה, ושאינו מאמין בעונש ושכר, והוא סבור שאין שם השגחה פרטית, ומגלה בדעתו שהוא גונב דעת העליונה כקין הרשע... אין לתמוה שהחוטא בגזל המס לא נפקד עליו לשעה, ואיך לא ייענש מיד שתגלה רעתו בקהל, ואיך לא תבלענו הארץ כקרח ועדתו, לפי שהקב"ה ארך אפים וממתין לו... ואילו יחשוב לחטא ויסמך על חסדי ה' יתעלה שימחול לו, כדשנינו האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה... (שם)
להקריב קרבן על חטאים ידועים... ואחד מחטאים אלה הוא, מי שיש בידו ממון ישראל משוה פרוטה ולמעלה שלא כדין, כגון שגזלו ותבעו ממנו הנגזל או העשוק או יורשו או הבא מכוחם וכפר בו ונשבע על שקר... משרשי המצוה לבל יחשוב אדם שאף על פי שענין איסור גזלת הממון ניתק לעשה, שנאמר עליו והשיב את הגזלה, שילך כל אחד ויגזול וידמה בלבבו לאמר, לכשיהיה לו וישיב גזלתו יכופר עוונו ויטהר ממנו. לכן הודיעה התורה שאף עם ההשבה בתוספת חומש צריך הקרבן לכפרה על שחטא, כי מכל מקום לא ניצל זה שעבר על רצון בוראו... (ויקרא מצוה קכט)
שנצטוינו להשיב את הגזלה בעין, כלומר שאם הדבר ממש שגזל אצלו ולא נשתנה שחייב להשיבו אל הנגזל כמות שהוא, ולא שיקחנו לעצמו ויתן דמיו לנגזל... ואם נשתנית הגזלה ברשותו של גוזל, חייב להשיב דמיה ופטור בכל, אף על פי שלא נתייאשו הבעלים ממנה... (שם מצוה קל וראה שם עוד)
שלא לגזול, כלומר שלא נטול מה שאין לנו זכות בו בכח ובפרסום, שנאמר ולא תגזול. ובא הפירוש עליו שלשון גזלה נופל על החוטף דבר מיד חברו או הוציאו מרשותו בעל כרחו דרך אונס ובפרסום... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שאיסור דאורייתא לגזול אפילו כל שהוא. אבל לאו דלא תגזול אינו חל אלא בשוה פרוטה, כי התורה לא תחייב אלא בדבר שהוא ממון, אבל מכל מקום אסור דבר תורה, כמו חצי שיעור. וכתב הרמב"ם אפילו גוי ועובד ע"ז אסור לגזלו או לעשקו. ובגמרא אמרו ז"ל (בבא קמא קי"ט א') שאפילו אנשים שמותר לאבד גופן כגון המינין, אסור לאבד ממונם ולגזל או לגנוב מהם, שמא יצא מהם זרע ראוי, ויהיה ממונם להם, או שלא ירגיל אדם טבעו לכך... (קדושים מצוה רכט, וראה שם עוד)
וה"ר אפרים ז"ל פירש אחד הלוה מן האדם כו', כי הגוזל את חבירו הרי הוא כמו שגוזל את הקב"ה, לפי שהקב"ה זקוק לשלם לזה מה שגזלו ממנו, שנאמר "לוה רשע ולא ישלם", והקב"ה שהוא צדיק הוא חונן ומלוה ומרחם על הנגזל ונותן לו כל מה שזה גזל ממנו, והרי הוא מדה רעה שהוא מזקיק להקב"ה לתקן את אשר הוא עיוות, שהקב"ה גזר לעשות אתו האיש עשיר וזה מבקש לעשותו עני... (אבות ב יא)
וגזל הוא נגד עריות, ובכל מקום אמרו חכמים גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן, הרי כי כל אלו שני דברים שוים, ועיקר גזל רדיפת הממון וחמדת העושר וההון מענינים הגופניים כמו עריות, רק שזה הוא בין האדם לחברו. ואין עריות וגזל בכלל חמדה, כי עריות שהוא רודף ומחמד נשים, או הגזל שהוא רודף אחר העושר אין זה חמדה בלבד, אבל הוא חמדה לדבר מיוחד, לזנות או נבהל להון... (גבורות ה' פרק סו)
חמס - לא נחתם דינם אלא על הגזל, שהגזלן מחריב את העולם, ואז אין השי"ת חס והגזירה באה, ועוד שאז מדת הדין החזקה מתעוררת ואין לה חזרה, ואז נחתם גזר דין, ועוד שכל זמן שאפשר בתשובה לא נחתם, וגזל הרבים אין לו תשובה, ולכן נחתם גזר הדין. (גור אריה בראשית ו יג)
ואם הענין של משא ומתן באמונה כל כך אפילו בהבטחה, קל וחומר בנו של קל וחומר אלף פעמים שיהיה אדם נזהר שלא יבא לידי גזל ולא לידי ספק גזל אפילו פחות מפרוטה, כי אין עוון שנאוי כמו גזל... אבל אם הוא גוזל וחומס מה שלא ציוה ה' הוא עושה עבירה גדולה בחנם... ועונש הגזל גדול מאד, אף כשמת אין לו מנוחה עד שהשב ישיב את הגזלה לנגזל או ליורשיו, וכל זה בסוד הגלגול, וסוד בה רמז, יוליכנו אחריו אפילו למדי... (מסכת חולין, וראה שם עוד)
עוד ינצל מעבירה גדולה שיאמר דבר בשם אומרו ולא יגזול דעת האומרו, כי גזילה זו יותר מגזילת ממון, כי נפש הוא חובל, רצוני לומר הנשמה, כי נשמות ישראל והתורה הן אחת... (מסכת שבועות)
...ראה נא בענין ההונאה, כמה נקל לאדם להתפתות ולהכשל, כאשר לכאורה יראה לו שראוי להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר ביגיע כפיו לדבר ללב הקונה שיתרצה לו, ויאמר על כל זה (משלי י') "יש זריז ונשכר, ויד חרוצים תעשיר".
אמנם אם לא ידקדק וישקול מעשיו הרבה, הנה "תחת חטה יצא חוח" (איוב ל"א), כי יעבור בעוון ההונאה שהוזהרנו עליה, "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה), ואמרו רז"ל אפילו לרמות את הגוי אסור... אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים... "כל עושי אלה כל עושה עול", וקרוי עוול שנאוי משוקץ חרם תועבה. עוד אמרו ז"ל (בבא קמא קי"ט) כל הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו. הרי לך חומר העון אפילו בשיעור מועט. ועוד אמרו (תענית ז') אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל... ודור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל.
ואם תאמר בלבבך ואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאינו ומתננו לרצות חברינו על המקח. חילוק גדול יש בדבר, כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמיתת טוב החפץ ויפיו טוב וישר, אך מה שהוא לכסות מומי חפצו אינו אלא אונאה ואסור... (מסילת ישרים פרק יא)
אמר ר"י לא היה צריך להתחיל את התורה וכו', אלא כדי שלא יאמרו האומות לסטים אתם. וקשה ומה בכך אם יאמרו לסטים אתם, וכי בעבור זה ישנה סדר התורה? תשובה לזה, לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר, כי יאמרו לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר, כי אילו היה לעולם מנהיג המסדר ענינו מוצאו ומובאו למה לא מיחה בכם כשלקחתם בזרוע דרך ליסטות ארצות ז' אומות. כי מטעם זה לא נחתם גזר דינם של דור המבול כי אם בעבור הגזל... כי מה שחטא זה גדול מזולתו אינו בעבור עצם החטא, כי אם בעבור הרעה הנמשכת ממנו... ולפי שמניעת הגזל יסוד לכל האמונה, על כן הקדימו הקב"ה והזהיר עליו במצוה ראשונה "החודש הזה לכם", כי שם נאמר "משכו וקחו לכם צאן", משלכם, להוציא את הגזול... (בראשית א א)
דור חרבות שניו - ...והענין שיש שני מיני גזלנים והם כתובים בראש הספר, א' שגוזל מהאיש את ממונו ומניחו בחיים, והשני, שהורג את בעל הממון ונוטל ממונו, וזהו דור חרבות שיניו, ששיניו כחרב שהורג האיש וגוזל ממונו. ומאכלות מתלעותיו - שאוכל את ממון הנגזל ומניחו קיים. (משלי ל יד)
...וזה הצד השוה שבשלוש המצות האלה, העובר עליהן גילה אדישות לכשרות רכושו ופעילותו. אם אדם מועל בהקדש בשגגה על ידי שנהנה מן ההקדש או הוציאו לרשות אחר, סימן שלא הבדיל כראוי בין קודש לחול שברשותו... הספק המביא לידי חיוב אשם תלוי מגלה אותה אדישות בתחום הרכוש והפעילות, כי הנוהג קלות דעת במצוות חמורות שעונשן כרת... העובר על שבועת הפקדון ונתחייב באשם גזילה התעשר על חשבון רעהו וניאץ את ה' במעשהו, מובן על פי זה, שאשם מעילה ואשם תלוי כלולים כאן בדיבור אחד של ה', ואילו אשם גזילות נתייחד לו דבר ה' בפני עצמו, כי הצד השוה שבשני הראשונים היא קלות דעת בהבדלה בין קודש לחול, בין איסור להיתר, ואילו החוטא שנתחייב באשם גזלה התעשר במזיד בדבר אסור... (ויקרא ה כו, וראה שם עוד)
ולא תגזל - עיקר הוראת גזל היא לחטוף מיד אחר בכוח, אולם בבא מציעא ס"א א' אמרו שאיסור גזילה כבר נלמד ממקומות אחרים, ולא היה צורך לחזור עליו כאן. ונוסף לכך, איסור גזילה ממש לא יכירנו מקומו בפרשה על קדושת החיים. משום כך אמרו שם ש"לא תגזל" מתייחס גם לכובש שכר שכיר... כשם שגזילה האמורה כאן כוללת גם עושק וכובש שכר שכיר, כן היא כוללת גם נטילת רכוש זר, ולוא רק לשעה, כגון שואל שלא מדעת בעלים (חו"מ שנ"ט סעיף ה')... בתקנת חכמים נאסרו דברים נוספים משום גזילה, כך מפריחי יונים המביאות יונים של אחרים ומכניסות אותן לשובכו, וכן אין להפריח יונים, אלא אם כן מובטח שלא יעופו לרשות אחרים ולא יגזלו מזון משם, וכן דיני אסמכתא, אין לקחת ממון שהובטח רק על תנאי, אם ההבטחה לא ניתנה בלב שלם, והמבטיח "סמך" על כך שהתנאי לא יתקיים. בכלל זה סוגים שונים של הימורים... (שם יט יג, וראה שם עוד)
תועבת ה' - היהודי המרמה במשקלות הוא תועבה בעיני ה' ואינו יכול לקרא את ה' כאלקיו. בבבא בתרא פ"ח אמרו חז"ל, קשה עונשן של מדות משל עריות, שזה נאמר בהן אל... וזה נאמר בו אלה, בעריות נשאר החטא בדרך כלל בין המשתתפים והתשובה אפשרית, במדות החטא מתפשט ביותר, ולרוב אי אפשר בתשובה... (דברים כה טז)
ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עם כל זה לא יזיק לבניו ולא יחסר אור נפשה, כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזל שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה, ולגזול נפש בניה, ועל כן היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכווצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה ולחסר אורה, עד שלפעמים לא יכול הגזלן להתגבר עליה לקבל מאורה, ואף שגזל ונטל הממון ממנה, עם כל זה כבר התגברה הנפש, וצמצמה ומשכה וקבצה אורה, ולא הניחה לקבל מאורה. וזה הממון שלקח הגזלן אינו ממון כלל, רק עפרא בעלמא, מאחר שאין בו אור כלל. והממון הזה הוא בבחינת (איוב כ"ח) עפרות זהב, בבחינת (ד"ה ב ט') אין כסף נחשב, מחמת שאין בהכסף והזהב שום אור, כי התגברה ולא הניחה לקבל מאורה... (סט)
ודע שעל ידי זה שגוזל את חבירו הוא בא להרהורים, כי בודאי הוא מתדבק ונכסף לאשת חבירו שגזלו, על ידי הממון שנטל ממנו, שהוא אור נפשה כנ"ל, וכן היא מהרהרת אחריו, על ידי שמשך אותה אליו, על ידי שמשך לעצמו אור נפשה, ועל כן אמרז"ל (סנהדרין פ"א) היורד לאומנות חבירו כאילו בא על אשת איש, שנאמר ואת אשת רעהו לא טמא וכו', כי הוא בא ומטמא ממש אשת רעהו על ידי הגזילה כנ"ל. ולפעמים יאבד הגזלן בת זוג שלו על ידי הגזילה, כי מאחר שנתן עינו בממון חבירו, היינו באור בת זוגו, אם כן הוא ממאס בשלו, ופונה את עצמו משלו, ואינו רוצה בחלקו בממון שלו, באור בת זוג שלו, על כן היא גם היא פונה את עצמה ממנו ומתרחקת ממנו, כמו שהוא התרחק את עצמו ופנה ממנה...
וגם יוכל הגזלן לפעמים לגזול מחבירו אפילו הבת זוג של הנגזל, והכל לפי תוקף וחוזק תאוותו וחשקו והתגברותו על ממון חבירו בהרהור ובמעשה, עד שאשר שיתגבר ויקח גם בת זוג של חבירו הנגזל, כי מאחר שהתגבר וגזל ממון חבירו, שהוא אור נפש בת זוגו כנ"ל, על כן לפעמים נמשכת היא בעצמה גם כן אחר הממון שגזל זה הגזלן מבעלה... כי דע, כי גם על ידי חמדה ותאוה והשתוקקות שיש לו לממון חבירו גם על ידי זה יוכל לגזלו, כי המחשבה יש לה תוקף גדול כמבואר במקום אחר. ועל כן יוכל להיות, שיהיה להאדם ממון גזילה אף שלא גזל כלום בידים. וזהו האיסור הלאו החמור שבעשרת הדברות "לא תחמוד", כי החמדה בעצמה הוא איסור חמור מאד רחמנא ליצלן, כי יש כח בהחמדה לגזול ממנו ממונו ונפש בניו ובנותיו כנ"ל. ועל כן יש איסור אפילו במחשבה לשלוח יד בפקדון, כמו ששנינו בבא מציעא (מ"ג ב') החושב לשלוח יד בפקדון...
והנה לפעמים הגזלן בבחינת ממאס באשת נעורים וחומד אשת חברו כנ"ל, ולפעמים רוצה בשניהם, שרוצה את ממונו וחפץ גם בשל חבירו, וזה בחינת מכניס צרה בתוך ביתו, והנביא הזהיר על זה, כמ"ש (מלאכי ב') "ובאשת נעוריך אל תבגוד כי שנא שלח". הכונה אם אין די לך בחלקך ואתה שונא את ממונך שאינו מספיק לך, על כן שלח, היינו שתעשה תקנה לזה, שתתן צדקה, שהיא בחינת שלח, כמ"ש (קהלת י"א) "שלח לחמך על פני המים"...
ודע שעל ידי הצדקה יוכל לתקן ממון גזילה שיש לו, היינו שגזלו על ידי חמדה, כי גזילה ממש אין לה תקון עד שישיב את הגזילה, וכן אם גזל את הרבים צריך לעשות בהממון שגזל צרכי רבים, אבל אם יש לו ממון גזילה על ידי חמדה כנ"ל, זה יכול לתקן על ידי צדקה, שעל ידי צדקה יתקיים כך, היינו שיתקיים אצלו ממונו, אף שהוא של גזילה על ידי החמדה... (שם)
במדרש החמס קם וכו' פירוש חמס על ידי שאינו יודע שהכח מהשי"ת נמצא הכל חמס, וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על פ' תשובה והתודה שכתוב אצל גזל, ואמר כי כל עבירה הוא גזל כנ"ל. ופירוש זה במה שאמרו חז"ל הנהנה מעולם הזה בלי ברכה גוזל אביו ואמו וכו', כי חיות הכל מהשי"ת, וכשאין אדם יודע זאת הכל גזל, ומלאה הארץ חמס הוא היפוך מלא כל הארץ כבודו... (נח תרל"א)
ברש"י: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ויש להבין הרי היו שם עבירות חמורות מגזל, ע"ז וגילוי עריות שבהן הדין בישראל יהרג ואל יעבור, וגזל בישראל אינו אלא לאו. והרמב"ן כתב מפני שהיא מצוה מושכלת אין בה צורך לנביא מזהיר, והוא רע לשמים ורע לבריות. ויש לומר עוד, דהנה עולם הזה הוא צל ודוגמא לעולם העליון, והגשמיות היא צל ודוגמא להרוחניות, וכמו שיש מזון גשמי לגוף, כן יש מזון לנפש הרוחנית שהוא תורה ותפילה, וכן כמו שיש חלאים ורפואות לגוף כן יש לנפש, כמו שכתב הרמב"ם... כן הוא בעניני מזון ורפואת הנפש שיש לו מזכירים... שמזה בא לכל איש ואיש הרהורי תשובה בצד מה בכל יום... כעין כאב האברים והגוף המזכירים אותו לבקש תרופה. אך על ידי עון גזל משל אחרים עונשו שגוזלין ממנו ההתעוררות לפרנסת נפשו ורפואתה, ועל כן שוב אין בו תקוה לתשובה. ולא עוד אלא שהסט"א גוזלין את ההתעוררות לדרכם, ומזה באה עוד התעורררות לדברים רעים... ומזה באה לדור המבול התאוה להשחתת זרע וזנו ולא יפרוצו, וכל זה מפני הגזל, ואין בהם עוד תוחלת, על כן זהו גזר דין שלהם, כי גזר דין הוא שאין לו עוד השתנות, ואין אחר מעשה בית דין כלום. מה שאינו כן מחמת שאר עבירות אפילו שהן חמורות מגזל עוד בו נשמתו יקו לתשובת יציר אדמתו... (נח תער"ב)
הענין מה שמיעטה תורה להדיא גזל בסוכה ולולב יותר מבכל המצות, דהנה סוכה היא אהבה, כדכתיב (שה"ש ב') "וימינו תחבקני", וכתיב "בצלו חמדתי וישבתי" (שם), וכן לולב שד' מינים רומזים להשי"ת, כבמדרש (ויק"ר ל' ט') שישראל נוטלין את מינים אלו ושמחין לפני השי"ת. והנה כבר אמרנו שכאשר יש השפעת אהבה ותשוקה בעולם ואדם משתמש באהבה במקום שאינו ראוי, היינו באהבות חיצוניות, זה נקרא גזל שגוזל את האהבה מן המקום הראוי... ובזה יש לומר טעם פסול גזל במצוות אלו, כי על ידי שמקיימן על ידי גזל, ועבירת הגזל מושכתו לגזול את האהבה והתשוקה ממקומה בסוד עבירה גוררת עבירה, אם כן לא די שלא קיים המצוה אלא שעוד מגרע גרע, וזהו שאיתא בירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו... (סוכות תרע"ג)
והנה כלל הצטרכות האדם נקרא "בית", ואמר הנביא "הוי בוצע רע לביתו", פירוש שבכלל נכסיו יש גזלה, והרי נהנה כל פעם מגזלה, והרי זה דומה לפרה שנתפטמה מכרשיני עכו"ם, הרי זו אסורה, ככה האיש שיש בנכסיו גזל, הרי זה יתפטם כל ימיו מאיסור גזל, וכבר כתבנו לעיל שהמינקת תוליד טבע רע בתינוק, אף שהיא חולה ואוכלת בהיתר, ומכל שכן מגזל עצמו, כל פעם שנהנה מוליד באדם טבע רע. וכבר כתבו המקובלים כי כל הנאת העולם הזה נותן כח לסטרא אחרא, כי גורמת מחשבות רעות באדם, ועל כן כתב האר"י ז"ל שצריך לכוון ביותר באכילתו שתהא לשם שמים, ומכל שכן הנהנה מדבר המעורב בו איסור גזל, מי יכול לשער הטבע שמוליד באדם... ולכן אמר הנביא שם "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה", פירוש כל אבן עוקץ אותו ומוסיף טומאה כל פעם שנהנה מהם... (חלק א נג)
אחז"ל (סנהדרין נ"ט) אר"י עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (דברים ל"ג) "תורה ציוה לנו משה מורשה", לנו מורשה ולא להם. וברש"י ואיכא משום גזל. רואים אנו מכאן חידוש נפלא, שכמו ששייך גזילה בדברים חומריים, כך שייך ענין גזילת המתנות רוחניות, אשר על כן חייב העכו"ם מיתה, קיחת רוחניות אחרים הוא גזל ממש. וזה אשר אמרו חז"ל (קה"ר ז' ב') ג' כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו... הוא טעם עונש כל המערערים על הכהונה כקרח וכעוזיהו שנענשו על שפשטו ידם ברוחניות שאינה שלהם... ואם יקשה לכם הלא אין האחרים חסרים במה שהעכו"ם או הזר לוקח את רוחניותם? ועוד יקשה לכם, שמדינא דגזילה הלא היה צריך להיות מועיל בזה מחילת האחרים? אין זה כל שאלה. שאף על פי שבגשמיות ודאי דיני גזילה תלוים בחסרונו של זה הבעלים וקפידתו, אבל ברוחניות ודאי לא מילתא דחסרון וקפידה קא אתינן. אבל מכלל גזל לא יצאו, סוף כל סוף בשל אחרים לקח והשתמש. (דעת תורה במדבר עמוד קסג)