(ראה גם: אבלות, נזיר, פאת הראש והזקן, קרחה, שער)
וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה. (בראשית מא יד)
וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה, וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח, וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר. (ויקרא יד ח)
לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את פאת זקנך. (ויקרא יט כז)
לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו, ובבשרם לא ישרטו שרטת. (שם כא ה)
כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו, עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. (במדבר ו ה)
וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת, והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו. (שם ח ז)
ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם. ויגידו לדוד וישלח לקראתם כי היו האנשים נכלמים מאד, ויאמר המלך שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם. (שמואל ב י ד)
ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם... (יחזקאל ה א)
ותנינן למה כתוב בתער, ולא במספרים, אלא כדי שהשערות יהיו נעברות בשורשיהן, (שהתער מסיר השערות משרשיהן), ויעברו ממנו הדינים התחתונים מאחיזתם (בשערותיו), ובזמן שמעשים התחתונים ישרים עתיד הקב"ה להעביר שערות אלו ולמרוט אותם, כדי שלא יצמח וירבה, שכתוב כי ימרט ראשו... (תזריע קכו, ועיין שם עוד)
והתגלח, בכל דבר, לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער, יכול אף זו בתער, תלמוד לומר והתגלח בכל דבר, והתגלח אף על פי שנזיר... יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, כך תהא דוחה תגלחת הנזיר לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק, תלמוד לומר ואת הנתק לא יגלח... (תזריע-נגע פרק ט)
...יגלח אף בית הסתרים, תלמוד לומר כל שערו לגזרה שוה, מה כל שערו האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים, אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים. (מצורע פרק א)
ולא תשחית את פאת זקנך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אף גלחו במספרים כבתער יהיה חייב, תלמוד לומר לא תשחית. יכול אפילו לקטו במלקט ורהיטני יהיה חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד, גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער. (קדושים פרק ו)
תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחת לשלשים יום, מלך מסתפר בכל יום מאי טעמא, אמר רב אבא בר זבדא אמר קרא מלך ביפיו תחזינה עיניך, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, מאי טעמא, אמר רב שמואל בר יצחק הואיל ומשמרות מתחדשות. כהן הדיוט אחת לשלשים יום מנלן, אתיא פרע פרע מנזיר, כתיב הכא וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו, וכתיב התם קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, מה להלן שלשים אף כאן שלשים... (תענית יז א)
ואלו מגלחין במועד, הבא ממדינת הים ומבית השביה... ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין, כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר מאי טעמא, כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין... (מועד קטן יב ב, וראה שם עוד)
תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד, כשלא היה להם פנאי, אבל היה להם פנאי אסורים, נזיר ומצורע אף על פי שהיה להם פנאי מותרים, שלא ישהו קרבנותיהן... (שם יז ב, וראה שם עוד)
על כל המתים כולן מסתפר לאחר ל' יום. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו... (שם כב ב)
רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר תגלחתו, ולא מיבעיא למאן דאמר תגלחת מעכבת, אלא אפילו למאן דאמר תגלחת אינה מעכבת, מצות גילוח מיהא לא מקיים... (נדרים ד א)
דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כהן גדול, דכתיב כסום יכסמו את ראשיהם, תנא כעין לולינית, מאי לולינית, א"ר יהודה תספרתא יחידתא, היכי דמי, אמר רבא ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול. (שם נא א)
מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון, נזיר עולם הכביד ראשו מיקל בתער... נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקר... רבי נהוראי אומר (אבשלום) מגלח אחת לל' יום, רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים... (נזיר ד א, וראה שם עוד)
במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה יפר, שיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, רבי (מאיר) אומר אף בתגלחת הטהרה יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת... (שם כח א, וראה שם עוד)
תנן התם ג' מגלחין ותגלחתן מצוה, נזיר ומצורע ולוים, וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו ב' שערות לא עשו ולא כלום... (שם מ א, וראה שם עוד)
דתניא, והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל, את ראשו וגו' פרט, ואת כל שערו יגלח חזר וכלל, מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה, אף כל מקום כינוס שיער ונראה, מה רבי, רבי שער הרגלים, מאי מיעט, מיעט דבית השחי ודכוליה גופיה. והלכתא מגלח כדלעת. (סוטה טז א, וראה שם עוד)
חוץ מבל תקיף ובל תשחית (נשים פטורות)... בל תקיף ובל תשחית מנלן, דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה... ומנלן דלא איתנהו בהשחתה, איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן, איבעית אימא קרא... מדשני קרא בדיבוריה, דאם כן נכתוב פאת זקנכם, מאי זקנך, ולא זקן אשתך... (קדושים לה ב, וראה שם עוד)
ואמר רבא הרי אמרו נזיר שגילח ושייר ב' שערות לא עשה ולא כלום. בעי רבא גילח אחת ונשרה אחת מהו... הכי קאמר, אף על פי ששער אין כאן, מצות גילוח אין כאן... (בבא קמא קה א, וראה שם עוד)
הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת זקנו... חייב... על הראש שתים, אחת מכאן ואחת מכאן, על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה... (מכות כ א, וראה שם עוד)
ואין מסתפרין מהן בכל מקום. תנו רבנן ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה, ועובד כוכבים המסתפק מישראל, כיוון שהגיע לבלוריתו (שהוא מגדלה לע"ז) שומט את ידו... (עבודה זרה כט א, וראה שם עוד)
ראה עוד נזיר מד א והלאה, נח א והלאה, סג א והלאה.
ואלו מגלחין במועד... הא שאר בני אדם אסורין, אמר רבי סימון גזרו עליהן שלא יכנסו לרגל מנוולין... (מועד קטן י א, וראה שם עוד)
תני כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל, אית תניי תני אסור, ואתי תניי תני מותר... (שם יא ב, וראה שם עוד)
על דעתיה דבר קפרא אם גילח יום ל' לא יצא, על דעתיה דרבי יוחנן אם גילח יום ל' יצא, ואית דבעי נישמעיניה מן הכא, גדל פרע וגו', כמה הוא גידול פרע, ל' יום... (נזיר ד א, וראה שם עוד)
כתיב תער לא יעבר על ראשו, הא עבר חייב... (שם כח א, וראה שם עוד)
תער לא יעבור, אין לי אלא תער, תלש מירט וסיפסף כל שהוא מנין, תלמוד לומר לא יעבור, לרבות כל המעבירים. ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר תער, לפי שלא למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער, ללמד ממצורע אי אפשר שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו... דבר אחר אם כן למה נאמר תער, ללמדך שאין סותר לא זוג ולא מספרים אלא תער בלבד. עד מלאת הימים, מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם מגלח יום ל"א, ואם גילח יום ל' לא יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים וגו', ועדיין לא מלאו ימי נזירותו... (במדבר פרשה י כו וכז)
לא יקרחו - על מת, והלא אף ישראל הוזהרו על כך, אלא לפי שנאמר בישראל בין עיניכם, יכול לא יהיה חייב על כל הראש, תלמוד לומר בראשם, וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה קרחה קרחה, מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש, כל מקום שיקרח בראש, ומה להלן על מת, אף כאן על המת.
ופאת זקנם לא יגלחו - שנאמר בישראל לא תשחית, יכול לקטו במלקט ורהיטני, לכך נאמר לא יגלחו, שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גילוח ויש בו השחתה, וזהו תער. (ויקרא כא ה)
והעבירו תער - לפי שניתנו כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, לכך הזקיקם תגלחת כמצורעים. (במדבר ח ז)
את כל שערו - כלל ופרט וכלל להביא כל מקום כנוס שער ונראה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים, תלמוד לומר גבות עיניו, מה גבות עיניו בנראה, אף כל שערו בנראה, פרט לבית הסתרים. אי מה גבות עיניו מקום כנוס שער בשאינו נראה פזר שער בנראה פזר שער בשאינו נראה, תלמוד לומר את כל בשרו יגלח. אבל הרב תפס מדרשו של ר' ישמעאל, מה הביא שער הרגלים, ומה הוציא דבית השחי ודכולי גופא. אבל בכאן הלכה מגלח כדלעת, או מפני שהלכה עוקרת את המדרש, או מפני שהלכה כר"ע וריבה דכולי גופא ומיעט שבתוך החוטם בלבד... (ויקרא יד ח)
אבל אסור בתספורת, מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו, מכלל שכל העולם חייבים. תנו רבנן, על כל המתים כולן מספר לאחר ל' יום, על אביו ואמו עד שיגערו בו חבריו... כתב הראב"ד דברים אלו דווקא במועד אמרו, אבל באבילות אסור. דתניא באבל רבתי, לתספורת כיצד? אסור בנטילת שיער אחד ראשו ואחד כל שער שבו ואחד זקנו. וראיה לדבר, מפיבושת בן שאול יצא לקראת המלך, ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו. והרב רבי יצחק בין גיאות ז"ל התיר שפה כל שמעכבת תוך שלשים, ובתוך ז' אסור. ומסתברא דאף בתוך ז' מותר... לרבינו האי תער ומספרים משונים זה מזה, ותער בלשון תורה מספרים, והיא אלמוס העשוי לגילוח ולהשחתה, ואשר אינו משחית לגמרי קורין לו חכמים תער. ובירושלמי מיקל בסכין ובמספורת, אבל לא במספרים... ובודאי שתשובה זו משובשת, דתער בין בלשון תורה בין בלשון חכמים הוא המשחית לגמרי, כבקדושין, אי זהו גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער. ולא הזכירו גילוח אלא למעט המלקט במלקט שיש בו השחתה ואין בו גילוח, ומספרים בין בלשון תורה בין בלשון חכמים יש בהם גילוח ולא השחתה. והחמיר מדבריהם במספרים כעין תער, כדאיתא התם בנזירות... גופא דברייתא מותרין לספר בתוך ל' של אבל, אף על פי שהתירו לו לספר לא יספר ברשות הרבים אלא בצנעה בתוך ביתו, וכן הלכה. (תורת האדם בתספורת)
נזיר שגילח שערה אחת לוקה, והוא שקיצצה מעיקרה כעין תער, וכן אם תלשה בידו לוקה. אחד המגלח ואחד המתגלח, ואם הניח ממנו לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה, שאין זה כעין תער. העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר אינו לוקה, אלא ביטל מצות עשה, שנאמר גדל פרע... (נזירות פרק ה יא וראה שם עוד)
הנזיר מותר במת מצוה ובתגלחות מצוה ואסור ביין מצוה... (שם פרק ז יא, וראה שם עוד ופרק ח)
ואלו דברים שהאבל אסור בהן ביום ראשון מן התורה ובשאר ימים מדבריהם, אסור לספר... שהרי הזהיר בבני אהרן ראשיכם אל תפרעו, מכלל שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל פרע. וכשם שאסור לגלח שער ראשו כן אסור לגלח שער זקנו וכל שער שיש בו... (אבלות פרק א א והלאה)
ראה עוד ערך פאת הראש והזקן.
וגלחה את ראשה - כדין מצורע והיוצאים מחול אל הקודש, כבלוים. (דברים כא יג)
לא ישחית אדם פאת זקנו, ולא יעשה כמעשה המניחים חוט של שערות ומגלחין השאר בתער, כי טועים הם, ואי אפשר בלא מכשול, אלא יגלחו כל זקנם במספרים, ולא יעבירו תער כל עיקר. והמדקדקים אפילו תחת גרונם מגלחין במספרים, וכן עושים בכל גלות החיל הזה אשר בצרפת... אבל אסרו חז"ל להעביר בתער בכל מקום שבגוף, ואפילו על זרועותיו, לפי שדומה לתיקון הנשים, אבל מותר להעבירו במספרים. (אגרת התשובה לו)
ובכתה - ...ועל דרך השכל, פרשה זו רמז ליצר הרע המחטיא, ובא לאדם כאשת יפת תואר להכשילו, ותקנתו שיסיר כחו הקשה מעליו הסרה גמורה, זהו "וגלחה את ראשה", ששערותיו של אדם הם כחו, וכענין שכתוב (שופטים ט"ז) אם גלחתי וסר ממני כחי, ולכך הזכיר לשון גלוח, כלומר שלא ימשך אחריו כלל אלא שיסירנו לגמרי מעליו... (דברים כא יג)
שיגלח המצורע את כל שערו והיא הטהרה השניה... משרשי המצוה, כדי שיראה האדם כאילו היום נברא, והיום מתחיל שערו לצמח, ויחדש מעשיו לטוב, כי בהיות האדם מנוקה מכל שער אז ינקה מכל ליכלוך יפה... שינקה גם מעשיו בכל כוחו... (מצורע מצוה קעד, וראה שם עוד)
שלא לגלח פאת הזקן, וחמש פאות יש בזקן, ובכל אחת יש חיוב מלקות... משרשי המצוה, להרחיק כל ענין ע"ז, וזה היה גם כן מנהג כומרי ע"ז להשחית פאת זקנם... מדיני המצוה, שאין החיוב אלא בגילוח שיש בו השחתה דוקא... וכן במסכת נזיר אמרו (נ"ח ב') אמר רב מקל אדם כל גופו בתער, ואוקמוה במספרים כעין תער, חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל הבשר... ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל הנקבות מותרות... (קדושים מצוה רנב)
וגלחה - וגלוח הראש הוא פרישה מדעות המשובשות, הנולדות מאידים רעים בראש, ועל ידם בא לעשיית המעשים המגונים. (דברים כא יג)
והתגלחת באה להביא חידוש וחיזוק בריאות, וההפסד הקודם יפול, וגם ירמוז יחד עם כיבוס הבגדים שיסיר המדות והמעשים המגונים. (ויקרא יד ט)
וגלחה - ...והנה ב' מעכבים האדם מתשובה, הגאוה - נגדה אמר וגילחה את ראשה, יסיר גסות הרוח המתייחסת לראש... (דברים כא יב)
...והוא פירוש הכתוב, ביום ההוא יגלח ה' וגו', רוצה לומר שהיה משנה עצמו וכבודו, ויתנכר נגד הבריות, והוא גנאי גדול אליו, שהיה מלך גדול ומכובד, ועתה ישנה עצמו מהמלכות... וזה נקרא גלוח, כי על ידי גלוח דרך האדם לשנות את עצמו... ומה שהוסר הרשע מכבודו נקרא גלוח הראש, ומה שנוטל תפארת מלכותו לגמרי נקרא שנספה הזקן... (באר הגולה באר ד)
לא יגלחו - ...ואפשר לתת טעם למה שהכפיל הכתוב האזהרה בשני מקומות בשנוי לשון כדי לילף זו מזו, ולא אמר בחד דוכתא לא תשחית את פאת זקנך בתער, והיינו שומעין הכל, דכל שכן כהן, כי רבוותא פליגי בפאת זקן אי איכא איסורא במספרים כעין תער, יש סבורים דמותר לגמרי, ואיכא דסברי אף על גב דמשורת הדין מותר במספרים כעין תער מכל מקום ממדת חסידות יש למנוע מפני חשד הרואים... והרב בית הלל דבמספרים כעין תער אית ביה משום בחקותיהם לא תלכו, והיינו שמה שכתב הרמב"ם בספר המצות (סי' מ"ד ובמורה ח"ג פל"ז) שגלוח הזקן היה קשוט ותקון לגלחי עכו"ם וכומריהם... מעתה אפשר לומר דבכוונה אמר הכתוב בכהנים לשון לא יגלחו לחוד, להורות אזהרה יתרה על כהני ה' לאסור עליהם הגלוח במספרים כעין תער, לפי שהוא חוק כהני אליל... אבל חיובא דמלקות ליכא רק בתער כישראל... (ויקרא כא ה)
...כי לשון גלוח אין משמעותו דוקא גלוח המנוול, דהיינו עשית הקרחה בראש עד שישאר פרוע בלתי שום שער, כי באמת לשון גלוח מצאנוהו גם על תגלחת המייפה, דהיינו שמגלח אותן שערות שגדלו פרע ותלויים בלי סדר נאות, כביוסף "ויגלח ויחלף שמלותיו"... (דברים כא יב)
ולא תשחית את פאת זקנך - ולקמן (כ"א) "ופאת זקנם לא יגלחו", ולמה שינה הלשון, פירשו חז"ל (מכות כ"א נזיר נ"ח קדושין ל"ו) משום דפעל גלח הגם שבדרך הדיוק בא על הגלוח בתער, הנה בדרך ההרחבה בא גם על המגלח במספרים כעין תער, רוצה לומר שמגלח עד עקרי השערות, (ואם גוזז ומשייר בא לשון גזיזה, "ויגז את ראשו" איוב ב'), שכן מה שכתוב "מגולחי זקן" (ירמיה מ"א) היה במספרים... ולכן אמר להלן לא תשחית, שלשון זה מיוחד אל התער המשחית הכל, ואם היה אומר רק לשון לא תשחית היה כולל עוקר השער במלקט ורהיטני, לא אמר לא יגלח, שעל עקירת השער באו לשונות אחרים, "כל ראש מוקרח וכל זקן גדועה" ו"ואמרטה משער ראשי"... (ויקרא יט כז)
...השער בא להגן על הגוף ולהרחיק מעליו את השפעות העולם החיצוני, הוא החומר המבודד את הגוף, נמצאת אומר הסרת כל השערות מהגוף מפקירה אותו להשפעות העולם החיצוני, משום כך יפה היא לעורר את הלב לשוב מן האנכיות המבודדת. עם זאת לא הרי תגלחת הלויים כהרי תגלחת המצורע, שהרי עד כה היתה זו זכותם של הלויים לחיות חיים פרטיים, מרצונם הטוב הם עוזבים חיים אלו לשרות הכלל, משום כך הם בעצמם מקיימים את התגלחת בגופם. ואילו המצורע חי לעצמו בניגוד לחובתו, משום כך הכהן העובד במקדש יזכיר לו את החובה לעזוב את דרכו... (ויקרא יד ח)
כבר אמרנו (ויקרא י"ד) שהשיער בא לבודד, להרחיק השפעה הבאה מן החוץ, ולפיכך הכניסה או ההתמסרות לכלל החברה, תוך ויתור על כל רצון לחיות לעצמו, מסומל על ידי תגלחת מצורע ותגלחת לויים. הניגוד, גידול שיער ללא מעצור, מבטא אפוא התבודדות והתכנסות לתוך עצמו, והן זה התפקיד שהנזיר קבל על עצמו לתקופת הנזירות... אין הוא רוצה להינתק מן העולם מבחינה מקומית, אך הוא רוצה לעבוד עבודה רוחנית ומוסרית של חינוך עצמי... (במדבר ו ה)