לאחר י"ב חודש יהיה אותו האור זקוף בין שמים וארץ, וישרה בארץ הגליל, ששם היתה תחילת הגלות של ישראל, (גלות אשור), ושם יתגלה המשיח... (שמות קכט)
...אמר אביי בגלילא שנו (שהן עניין ומקפידין בדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפין אלא במים)... (שבת עח א)
וכי הא דההוא בר גליל דאיקלע לבבל, דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפק ערעיתא מן כותל ומחתיה באנדיפי ומית... (שם פ ב)
ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים... (שם קכז ב)
בני גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך, בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך, ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה, (שבגליל היו הספדנים לפני המטה וביהודה לאחר המטה). (שם קנג א)
אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם... אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם. בני יהודה גמרו מחד רבה נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיימה תורתן בידם. רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא (למדו לאחרים) נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיימה תורתן בידם. (עירובין נג א)
דההוא בר גלילא דהוה דאזיל ואמר להו אמר למאן אמר למאן, אמרו ליה גלילא שוטה, חמר למירכב או חמר למישתי, עמר למילבש או עימר לאיתכסאה. (שם שם ב)
וגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה. (פסחים נב ב)
וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל אינן עושין כל עיקר... (שם נה א)
תנו רבנן מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון... (סוכה כז ב)
ביהודה אין (כן נאמנין) ובגליל לא, מאי טעמא, אמר ריש לקיש מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן... (חגיגה כה א)
תנינא האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתיחד עמה, ביהודה הוא דלא מצי טעין הא בגליל מצי טעין... (כתובות ט ב)
כדתניא א"ר יהודה ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה, ובגליל לא היו עושין כן, ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה ובגליל לא היו עושין כן... (שם יב א)
שלש ארצות לנשואין, יהודה ועבר הירדן והגליל, אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך... (שם קי א)
ר' יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה, סתם חרמים ביהודה מותרין בגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים. (נדרים יח ב)
ר' יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב (חלקם לנשיא) שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן, תניא ר' יהודה אומר אנשי גליל קנטרנין היו והיו נודרין הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא. (שם מח א)
תניא הנודר עד הקיץ בגליל וירד לעמקים, אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל. (שם סב ב)
בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא. (נזיר לא ב)
בעקבות משיחא... והגליל יחרב והגבלן ישום... (סוטה מט ב)
הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום והיה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו. הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר בטל תנאו... (גיטין עו א, וראה שם עוד)
שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת... הא קמשמע לן דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו (שאין שיירות מצויות מזו לזו). (בבא בתרא לח א)
אמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל... (שם קכב א)
דתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות, אמר לו טול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא. מהודיעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא... (סנהדרין יא ב)
תנו רבנן על שלשה ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן והגליל, על שתים מהן מעברין ועל אחת מהן אין מעברין, ובזמן שיהודה אחת מהן הכל שמחין, שאין עומר בא אלא מיהודה. תנו רבנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת... (שם)
דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא... (שם קיג א)
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט... וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל... (חולין פג א)
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל, ושלוש שלוש ארצות לכל אחת ואחת, גליל העליון וגליל התחתון והעמק, מכפר חנניא ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניא ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק... (שביעית כה ב)
אמר רבי יודה מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית והיה יוחנן הכהן הסופר הלז יושב לפניהם, אמרו לו צא וכתוב אחינו בני גלילא עילאה בני גלילא ארעיתא שלמכון יסגא, מודענא לכון דמטא זמן ביעורא תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי. (מעשר שני לא ב)
רבי עולא אמר שמונה עשר שנין עביד הוי יהיב בהדא ערב (היה רבן יוחנן בן זכאי יושב בעיר ערב), ולא אתא קומוי אלא אילין תרי עיבדיא, (נשאל רק שתי שאלות אלו), אמר גליל גליל שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. (שבת פא ב)
...ובגליל אין נאמנין לא על היין ולא על הקנקנים... (חגיגה כ א)
...כך היו אנשי ירושלים כותבין, (את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל יומי מיגד ארמלותיך בביתי). אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים... אנשי הגליל חסו על כבודן ולא על ממונן, אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן... (כתובות לא א)
אמר ר' שמעון שזורי של בית אבא היו בעלי בתים בגליל ולמה חרבו שהיו דנין דיני ממונות באחד ומגדלין בהמה דקה... (סוטה מד א)
גליל לעולם יש בו משום סיקריקון, (לעולם נוטלין מלוקח מהסיקריקון ומחזירין לבעלים הראשונים). (גיטין לא ב)
אין מעברין את השנה אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל מעוברת, העיד חנינה איש אונו שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל... (סנהדרין ה ב)
ומעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא אחת בשר בציפורי בכל יום. (פאה פרק ד)
ר' שמעון בן יהודה אומר איש כפר עכום מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו. (נגעים פרק ו)
אראב"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. (בראשית פרשה כ טו)
מפני שבראשונה היו אומרין דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן, חזרו לומר אין דגן ביהודה ואין תבן בגליל אלא מוץ, ובעבר הירדן לא זה ולא זה. (פרק כז)
תאני רבי שמעון בן יוחאי אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל או מגליל ליהודה אין זה קרוי גולה, בשעה שהוא גולה מארץ ישראל לחוצה לארץ קרוי גולה. (פרשה ח)