גנב   נפש

(ראה גם: גנב-כללי)

 

לא תגנוב... (שמות כ טו)

וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. (שם כא טז)

כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו, ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך. (דברים כד ז)

מכילתא:

ראה גנב-כללי יתרו-בחודש פרשה ח.

וגונב איש ומכרו למה נאמר, לפי שהוא אומר כי ימצא איש גונב וגו', אין לי אלא עדים על גנבה, עדים על מכירה מנין, תלמוד לומר וגונב איש ומכרו. וגונב איש, אין לי אלא איש, גנב את האשה ואת הקטן מנין, תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש... וכי יגנוב איש מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא, ומכרו ולא שמכר חציו, ונמצא, אין מציאה אלא בעדים... (משפטים פרשה ה, וראה שם עוד)

ספרי:

כי ימצא, בעדים. איש, פרט לקטן, מאחיו, ולא מאחרים, מבני ישראל, להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי רבי יוחנן בן ברוקה, וחכמים אומרים הגונב בנו ומכרו פטור. והתעמר בו, מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו והשתמש בו. ומת, בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק. ההוא, ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. (תצא רעג)

תלמוד בבלי:

הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו... (סנהדרין פה ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון, אמרת, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות... (שם פו א)

הגונב בנו, מאי טעמא דרבנן, אמר אביי דאמר קרא כי ימצא פרט למצוי... א"ל אנא מונמצא בידו קאמינא. אמר רבא הלכך הני מיקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידן דמו ופטירי... אזהרה לגונב נפש מנין, רבי יאשיה אמר מלא תגנב, רבי יוחנן אמר מלא ימכרו ממכרת עבד, ולא פליגי, מר קא חשיב לאו דגניבה ומר קא חשיב לאו דמכירה... (שם פו א, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

תנא כי ימצא איש גונב נפש וגו', אחד הגונב את האיש, ואחד הגונב את האשה, ואחד גר, ואחד עבד משוחרר וקטן חייב. גנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור, מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב. הגונב את העבדים פטור... (שמות פרק כא, של, וראה שם עוד)

אבן עזרא:

וגונב איש - להגאון נכנס הפסוק לכאן, כי הגנבים קטנים ולא יכירו אבותיהם אחר כך, ויתכן שיכום ויקללום והעונש על הגונב. ונמצא בידו - בשוק לפני המכרו. (שמות כא טז)

רמב"ן:

ונמצא בידו - שראוהו עדים שגנבו ומכרו ונמצא בידו קודם המכירה, לשון רש"י. ולא הבינותי זה, אם ללמד שיראוהו עדים בידו קודם המכירה, וכי תעלה על דעתך שיהא זה נהרג עליו עד שיראוהו עדים שגנב ומכר, ודי במה שאמר וגונב איש ומכרו, והמציאות בידו איננה ראיה גמורה, אבל הכתוב בא ללמד על מה ששנינו הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, ואמרו בברייתא גנבו ולא מכרו ועדיין הוא ברשותו פטור, והענין ללמד שדינו כדין שאר הגנבים בממון, שאם טבח ומכר ברשות הבעלים פטור, ואם הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים חייב, וכן זה צריך שיבוא הגנב לרשותו. וכן אם הגביה הנער על כתפו ומכרו לאחר חייב הוא, דהא קרינא ביה ונמצא בידו... (שמות כא טז, וראה שם עוד)

משנה תורה:

כל הגונב נפש אדם עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תגנוב", פסוק זה האמור בעשרת הדברים היא אזהרה לגונב נפשות, וכן המוכרו עובר בלא תעשה, שזה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד, ואין לוקין על שני לאוין אלו מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שנאמר "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו" וגו', ומיתתו בחנק.

אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים, שנאמר "והתעמר בו ומכרו", ועדיין הגנוב ברשות עצמו ולא הכניסו הגנב לרשותו פטור... או נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב, כגון שמכרו לאביו או לאחיו הרי זה פטור, שנאמר "גונב נפש מאחיו", עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה. וכן אם גנבו והוא ישן ונשתמש בו כשהוא ישן ומכרו ועדיין הוא ישן הרי זה פטור...

הגונב את בנו או את אחיו הקטן, וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן סמוכין אצלם ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו, ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הקטנים הלומדים אצלו, אף על פי שנשתמש בו ומכרו פטור, שנאמר "ונמצא בידו", פרט לאלו שהן מצויין בידם.

אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו, בין זכר בין נקבה, בין שהיה הגנב איש או אשה הרי אלו נהרגין, שנאמר "גונב נפש" מכל מקום. ואחד הגונב את ישראל או שגנב גר או עבד משוחרר, שנאמר "נפש מאחיו", ואלו בכלל אחינו הם בתורה ובמצות. אבל הגונב את העבד או מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור. (גנבה פרק ט א והלאה)

חזקוני:

כי ימצא איש גונב נפש - למה נאמר, לפי שנאמר להלן וגונב איש וגו', שומע אני אפילו גוי, תלמוד לומר מאחיו, דבר אחר כי ימצא איש גונב נפש, שומע אני אפילו בן שמנה ימים במשמע, תלמוד לומר מאחיו, אינו חייב עד שיגנוב בן קיימא. מאחיו מבני ישראל, הוסיף עוד "מבני ישראל" להוציא אדום הנקראים אח. (דברים כד ז)

כלי יקר:

ראה גנב-כללי.