(ראה גם: גר)
(מכר עבדו) לגר תושב מהו... פשוט מיהא חדא, גר תושב הרי הוא כעובד כוכבים... (גיטין מד א)
גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר... אי הכי אפילו גר תושב נמי, אמר קרא רעך, רעך ולא גר תושב, אי הכי אפילו בהמה וכלים נמי, הא כתיב אתך, מה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב, מסתברא בהמה וכלים הוה לי לרבות שכן ישנן בכלל ממון רעך, גר תושב אינו בכלל ממון רעך... (בבא מציעא קיא ב)
הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מגר תושב, וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב... אלמא גר תושב עובד כוכבים הוא, אימא סיפא, גר תושב גולה על ידי גר תושב, אמר רב כהנא לא קשיא, כאן בגר תושב שהרג גר תושב, כאן בגר תושב שהרג ישראל... (מכות ח ב)
הדור יתבו וקמיבעי להו גר תושב מהו שיבטל עבודת כוכבים, דפלח מבטיל דלא פלח לא מבטיל, או דלמא כל דבר מיניה מבטיל, והאי בר מיניה הוא. אמר להו רב נחמן מסתברא דפלח מבטיל דלא פלח לא מבטיל... מיתיבי איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל שקבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם בני נח, אחרים אומרים אלו לא באו לכלל גר תושב, אלא איזהו גר תושב, זה גר אוכל נבלות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבלות, מיחדין אצלו יין, ואין מפקידין אצלו יין, ואפילו בעיר שרובה ישראל... יינו כשמנו, ולשאר כל דבר הרי הוא כעובד כוכבים. רבי שמעון אומר יינו יין נסך, ואמרי לה מותר בשתיה, קתני מיהת ולשאר כל דבריו הרי הוא כעובד כוכבים, למאי הלכתא, לאו דמבטל עבודת כוכבים, אמר רב נחמן בר יצחק לא, ליתן רשות ולבטל רשות (לענין עירוב בשבת)... אמר רב יוסף והתניא איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים, כי תניא ההיא להחיותו. והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן גר תושב שעברו עליו י"ב חודש ולא מל הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים, התם כגון שקיבל עליו למול ולא מל... (עבודה זרה סד ב)
רבי שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, אמר רב ביבי מאי טעמא, אתיא טוב טוב, כתיב הכא כי טוב לו עמך, וכתיב התם בטוב לו לא תוננו... (ערכין כט א)
ואיכא דמתני לה אהא, דתנו רבנן גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו, כישראל בחולו של מועד, רבי עקיבא אומר כישראל ביום טוב, רבי יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול... (כריתות ט א)
גר ותושב הרי הוא כגוי לכל דבר, רבי שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה גר ותושב מגלגלין עמהם י"ב חודש, אם חזר בו הרי יפה, ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבריו... בשם רבי גר תושב צריך לקבל עליו על מנת שיהא אוכל נבלות... אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל עליו את כל המצות שכתוב בתורה, אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו... אמר רבי יוסה שלא תאמר הואיל והוא שוה לישראל בג' דברים, בלא תעשוק, ולא תונה וגולה כישראל, הוא לא לבטל (עבודה זרה), לפום כן צריך מימר מבטל עבודה זרה כגוי. (יבמות מד א, וראה שם עוד)
איזהו גר תושב, כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, דברי ר' מאיר, רבי יהודה אומר כל שקבל עליו שלא להיות אוכל נבלות, רוקו ומושבו ומשכבו ומי רגליו טמאין, עיסתו ושמנו ויינו טהורים ועובר על בל תונה ובל תעשוק ובל תלין פעולת שכיר. אין משיאין לו ולא נושאין ממנו נשים, ולו מלווין אותו ולא לוין ממנו ברבית.
אין מושיבין אותו בספר ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה באמצע ארץ ישראל במקום שאומנותו יוצאת, שנאמר במקום אשר יבחר... (פרק ג)
מבני התושבים - מבני תותביא עריליא דדירון עמכון. (ויקרא כה מה)
לגר אשר בשעריך - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות. (דברים יד כא)
ראה גר-כללי עכו"ם פרק י ו.
אבל עבדים שלא מלו וטבלו אלא קיבלו עליהן ז' מצות בני נח הרי הן כגר תושב, ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראל בחול, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג... (שבת פרק כ יד)
איזהו גר תושב, זה עכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד כו"ם עם שאר המצות שנצטוו בני נח, ולא מל ולא טבל, הרי זה מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם. ולמה נקרא שמו תושב, שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו. (אסורי ביאה פרק יד ז וח)
גר תושב יינו אסור בשתיה ומותר בהנייה, ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין... (מאכלות אסורות פרק יא ז)
אסור לישראל ליתן לעכו"ם מתנת חינם, אבל נותן הוא לגר תושב... מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר "גר ותושב וחי עמך". (זכיה ומתנה פרק ג יא)
מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו... ואם איחר לאחר זמן עובר בלא תעשה, וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואם איחרו אינו עובר בלא תעשה. (שכירות פרק יא א)
...וכן ציוה משה מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל עליו יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום, וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים.
כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. (מלכים פרק ח י ויא)
...היה ישראל ועכו"ם אם יש זכות לישראל בדיניהם דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דינכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה, ואומרים לו כך דיננו. ויראה לי שאין עושים כן לגר תושב, אלא לעולם דנין לו בדיניהם. וכן יראה לי שנוהגים עם גר תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן, שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה", וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם ולא בגר תושב... (שם פרק י יב)
גר שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ועדיין אוכל נבלות ובא לגור בשערי עירנו הוא הנקרא גר תושב, ונקרא "גר שער". ונצטווינו לתת לו הנבלה, וכן כתיב בענין השבת "אתה ובנך וגו' וגרך אשר בשעריך", יזהיר הכתוב שלא תעשה מלאכה... ועל ידי הגר תושב שרוצה להתיישב בינינו וקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואינו מצווה על השבת, ולכך הוסיף "אשר בשעריך". וגר תושב זה אנו מצווין להחיותו כיון שקיבל עליו בפרהסיא שלא לעבוד ע"ז. (כד הקמח גר)
ראה גר-כללי בא מצוה יד.
דיני המצוה מה שאמרו ז"ל שאילו רצו להניח ע"ז אף על פי שעבדוה מתחילתן שמותרין לשכון בארצנו. וזהו הנקרא גר תושב, כלומר שהוא גר לענין שהותר לישב בארצנו... (משפטים מצוה צד)
לתת שכר שכיר ביומו ולא נאחר לו שכרו ליום אחר, ובארו ז"ל (ב"מ קי"א) דבין בשכיר ישראל או אפילו בגר תושב חיוב המצוה לפרעו ביומו, אבל לא תעשה הבא על זה אינו בגר תושב. (כי תצא מצוה תקפח)
גר ותושב - איזהו גר תושב, זהו ארמי שקבל עליו שלא לעבוד ע"א עם שאר מצות בני נח, כן היא דעת חכמים בפרק השוכר, וכן פסק הרמב"ם (בפרק י"ד מאיסורי ביאה), ונקרא שמו תושב לפי שמותר להושיבו בארץ ישראל, כמפורש בערכין בפרק המקדש, ורש"י שפירש שמקבל עליו שלא לעבוד ע"א היא דעת רבי מאיר, ולית הלכתא כותיה. (ויקרא כה לה)
לתת לכם את ארץ כנען - כתב זאת כאן כי ענין גר תושב נוהג רק בזמן שהיובל נוהג שתושביה עליה. (שם שם לח)
ראה עוד גר-כללי דברים כג ז)