דאג   דאגה

 

והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. (ירמיה יז ח)

דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה. (משלי יב כה)

תלמוד בבלי:

תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים, ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרה. (ברכות מ א)

וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין, אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן. (שבת קה ב)

דאגה בלב איש ישחנה, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים. (יומא עה א)

...אמר להם (ר' שמעון בן יוחי)... אף ישראל מי שיש לו ארבע וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולם מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים. (שם עו א)

תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (שם פח א)

...משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג, מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג. (סוכה כט א)

א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. (מועד קטן ט א)

...אין מוסרים ראשי פרקים (במעשה מרכבה) אלא לאב בית דין ולכל מי שלבו דואג בקרבו... (חגיגה יג א)

אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, שמא מחר בא ואיננו, נמצא מצטער על העולם שאין שלו. (יבמות סג ב)

...ואלא משום בת, דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים... אלא משום דכתיב לא תעייל דויא בלבך, דגברי גיברין קטיל דויא, הא שלמה אמרה, דאגה בלב איש ישחנה... (סנהדרין ק ב)

כתיב דואג וכתיב דוייג, אמר ר' יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה, לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה. (שם קו ב)

מרבה נכסים מרבה דאגה... (אבות ב ז)

אותיות דר"ע:

דבר אחר... ואין דאגה אלא בלב, שנאמר (משלי י"ב) דאגה בלב איש ישחנה... לפיכך אין הקב"ה צופה אלא ללב...

מדרשים:

ג' דברים מביאין את האדם לידי דאגה, גדול שער, וגדול צפרנים ובגדים פצועים. (מדרש מעשה תורה)

חובת הלבבות:

וכאשר יאבד סברו (של היצר) ממך בפנים האלה, ועשית מה שהסכמת עליו ממעשי העבודה, ישתדל להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב, וימנעך מן הגמול עליו, ושיקבלהו הבורא ממך. ואם תעשה דבר עבירה משתדל להכניס השמחה בלבך והששון במה שקדם לך כדי שתתחזק בדבר ותחרץ עליו... (שער ה יחוד המעשה פרק ה)

מאירי:

דאגה בלב - ...ורוצה לומר שלא ידאג יותר מדאי, ויכיר שהעולם הבל, אין להרבות שיחה בהצלחותיו, ודאגה בסבותיו. (משלי יב כה)

רלב"ג:

ישיחנה - ישפילנה, כי הדאגה על דבר חולף שגעון, וכן לעתיד יבטח בה', ויעבירנה על ידי שיתן אל לבו דבר טוב. (שם)

ארחות צדיקים:

הדאגה זאת המדה היא רעה ברב עניניה, והיא נכרת על הפנים, כדכתיב "וירא אותם והנם זועפים" (בראשית מ')... ואמר אחד מן החכמים איני מוצא כלל באנשי נפשות העליונות סימן דאגה.

הדאגה והיגון הם מכלים הלב והם חלי הגוף, והדאגה הרעה שבכל הדאגות היא, שירדוף אחר העברות, ובעת שלא ימצא כל חפץ לבו, אז הוא דואג ומצטער, כי כל הדואג ומצטער על העולם הזה, הוא רחוק מאד מן התורה והמצוות והתפלה, לכן יחוש מאד לתקן המדה הזאת להסיר אותה ממנו... כי כל הטובות הבאות מן השמחה הם הפוך בדאגה.

ואתה תתבונן כי גם יש בדאגה דרכים טובות, כמו שאמר הנביא "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" (איכה ג'), החוטא צריך להגדיל יגון בלבבו ולהאנח במרירות הלב, על שמרד נגד יוצר הכל... דע כי מדרגות התשובה, הכל לפי עוצם היגון, כי היגון בא מאת טוהר הנפש, הנשמה העליונה ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברב יסורי הגוף ומכאוביו, ועל כן מקבל היגון והדאגה לפני השי"ת... הדמעות באות מן היגון והדאגה, והנה שערי דמעות לא ננעלו...

הדאגה מועלת לענין התורה, שיחזור תמיד, אולי ישכח, כדכתיב "סלסלה ותרוממך" (משלי ד'), גם הדאגה מועלת שלא יריב עם בני אדם בחנם, כי ידאג פן ישיגהו היזק מן המחלוקת. אך בלילה, כשאדם קם ללמד לא יירא משדים מלקום ממטתו, ויחשב, כמה הולכים יחידים בלילה ולא היה להם נזק...

סוף דבר בכל דאגותיו ויגוניו יכוין לשם שמים. מת לו מת יתאבל ויבכה ויצטער, כי אולי מת בעבור שחטא הוא, כי בעון אבות בנים מתים... ויעשה תשובה ויתחנן לבורא יתברך... ואם יש לו מזל טוב ושלוה, ידאג שמא יאכל בעולם הזה את העולם הבא. אם הוא עני, מיוסר ביסורים, ידאג שמא העוני והיסורים הם פרי עונותיו והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואם בטל מדברי תורה מחמת העוני והיסורים ידאג עוד יותר, אם הוא חכם בתורה - שמא לא היו מעשיו לפי חכמתו... עוד טובות הדאגות והאנחות כדאיתא בתנא דבי אליהו רבה (ד') כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודם של ישראל שנתמעט... השם ב"ה משרה בקרבו רוח הקדש... (שער הדאגה)

מהר"ל:

ויש לך לדעת כי האדם המוכן לדבר שאינו טוב הוא בעל דאגה, מבקש תמיד רחמים. ומפני שלאה היתה ראויה לעשו היתה בעלת דאגה, ואף כי לאה לא ידעה מזל שלה היה יודע ובוכה... (נתיב הצניעות פרק א)

...ולא אמר שידאג מן הפורענות, כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות, וכמ"ש בנתיב הבטחון בעזה"י, אבל אל יתייאש מן הפורענות, כאשר עשה המן שהיה בוטח בגודל עשרו... (דרך חיים פרק א ז)

הגר"א:

דאגה בלב איש וגו', ר' אמי ור' אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים... להשיא עצה טובה באו איך להשחות הדאגה שקיננה בלב האדם, האחד מצא תחבולה על ידי שיסיחנה מדעתו ולא יתן לה מקום בלבו, והשני על ידי שיורידנה לתהום השכחה בזה שיספרנה לאחרים, שעל ידי הדבור מפיח קשיה. (דברי אליהו סוטה מ"ב)

מלבי"ם:

ממי דאגת - דאגה היא שיאבד אהבת אהובו... (ישעיה נז יא)

בין כחות הנפש נמצא גם כן הדאגה, ומציין המחשבות שחושב להסיר ענין שלבו נקפו עליו שעתיד להיות ולבא, ודואג ויחשוב תחבולות להסירו מעליו. וציור הדאגה כשימשול על הלב מנפש עד בשר יכלה, שגם העשיר כשתמשול הדאגה בלבו ידאג על העתיד פן יכלה עשרו, פן ימותו בניו, פן ימשלו אויביו עליו, וכדומה והוא ביגון תמידי, ועת יעלה ציור הדאגה בלב, יש לזה שתי עצות, א' דאגה בלב איש ישחנה, ישפיל ציור הדאגה ויורידהו למטה בעומק הנפש, כי אם הרוח מעלה איזה ציור על לב האדם יש בכח האדם להעלות את הציור למעלה וכן להשפילו למטה, ולזה ישפיל וישחה ציור הדאגה למטה בעומק הנפש, ושם בחושך שמו יכוסה על ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה ולא ידאג. 

ב', או שישמחנה בדבר טוב, שיעלה בלבו ציורים אחרים טובים מתנגדים לציורי הדאגה, ועל ידי ציור הטוב לעומת הרע והמעציב ישמח את נפשו... (הכרמל)

מכתב מאליהו:

פחד ודאגה בעניני העולם הזה טעות הם, דאגה מפסידה את ההווה מבלי להביא שום תועלת בעתיד. ולעולם לא יצא אדם מדאגה כזו. וגם אין ממה לפחד, כי כל דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס'), ומה שמוצאים, גם בין המאמינים, שאדם מפחד ודואג על מקרי העולם הזה, זה באמת משום שבשורש לבו, בתת הכרה, הוא מפחד מעבירות שבידו, אלא שהיצר הרע מלבישו בעיניני העולם הזה.... (חלק ה עמוד עב)

אבל הסיבה האמיתית לדאגה תמידית היא שמכיר שאין לו שום בטחון שישיג את הענינים החיצוניים שהוא שואף אליהם. שאיפה זו - השאיפה ל"השגה" ו"נטילה" - הגשמתה תמיד תלויה באחרים ובנסיבות. אין בטחון אלא כששואף לענינים פנימיים - השאיפה ל"הויה" - כי בזה אינו תלוי באחרים כלל. על כן בשאפו לקניינים ירגיש בפנים לבבו שלהבל ישאף, ואינו בידו, ומכאן שורש הדאגה.

לפעמים רואים שמעשה ההשתדלות ממעט את הדאגה. אין זה אלא ככל טרדה שמסיחה דעתו מדאגתו באופן זמני, כאז"ל "דאגה בלב איש... ישיחנה מדעתו... ישיחנה לאחרים" (יומא ע"ה). ואדרבה אמרו ז"ל "מרבה נכסים מרבה דאגה" (אבות ב' ז'), לא לבד שלא תועיל לו השגת המבוקש אלא שתוסיף דאגה בלבו, כי לבו רואה שכל תוספת קנינים לא תועיל כלל.

רפואת הדאגה: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל וכו' אשריך בעולם הזה". וזו גם שורש הבטחון, כי יודע שהשי"ת נותן לו כל הנדרש לו לעבודתו הרוחנית לפי חלקו - כלים ובגדים לפי מדתו ממש... (שם עמוד צ)