דוד   חטא

(ראה גם: דוד-כללי-מנין)

 

ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך, וירא אשה רוחצת מעל הגג, והאשה טובת מראה מאד. וישלח דוד וידרש לאשה, ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה. ותהר האשה, ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי. וישלח דוד אל יואב שלח אלי את אוריה החתי, וישלח יואב את אוריה אל דוד... ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך. ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך. וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי אדוניו ולא ירד אל ביתו. ויגידו לדוד לאמר לא ירד אוריה אל ביתו, ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא ירדת אל ביתך. ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה... ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו, ואל ביתו לא ירד. ויהיה בבקר ויכתב דוד ספר אל יואב וישלח ביד אוריה. ויכתוב בספר לאמר, הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת... ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה, ותספד על בעלה, ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'. (שמואל ב יא ב והלאה)

...ויאמר נתן אל דוד אתה האיש, כה אמר ה' אלקי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל, ואנכי הצלתיך מיד שאול. ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך, ואתנה לך בית בישראל ויהודה, ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו, את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואותו הרגת בחרב בני עמון. ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם, עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החיתי להיות לך לאשה. כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך, ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת. כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש.

ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה', ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' בדבר הזה, גם הבן הילוד לך מות ימות. וילך נתן אל ביתו, ויגוף ה' הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש. ויבקש דוד את האלקים בעד הנער, ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה... (שם שם יב והלאה)

למנצח מזמור לדוד. בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע. חנני אלקים כחסדך, כרוב רחמיך מחה פשעי... (תהלים נא א, וראה שם עוד)

זהר:

דוד המלך בשעה שקרה לו אותו מעשה פחד. באותה שעה עלה דומה לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של עולם כתוב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת איש וגו', דוד שחילל בריתו בערוה מהו. אמר לו הקב"ה דוד צדיק הוא, וברית הקודש על תקונו עומד, כי גלוי לפני שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם. אמר לו דומה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו הקב"ה ועוד כל מה שהיה בהיתר היה, לפי שכל היוצאים למלחמה, אחד מהם אינו יוצא עד שיתן גט לאשתו. אמר לו אם כן היה לו לחכות ג' חדשים ולא המתין, אמר לו במה הדבר אמור, רק במקום שאנו יראים אולי היא מעוברת, וגלוי לפני שאוריה מעולם לא קרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב אוריה, וכתוב אוריהו, (שהוא אותיות אור יה"ו), שחתום בו שמי (לעדות) שלא שמש בה מעולם.

אמר לו, רבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שאוריה לא שכב עמה, לפניו מי גלוי, היה לו לחכות שלשה חדשים. ועוד אם (תאמר שדוד) ידע שלא שכב עמה מעולם, למה שלח אותו דוד וצוה אותו לשמש באשתו, שכתוב רד לביתך ורחץ רגליך.

אמר לו, ודאי לא ידע, אבל חיכה יותר משלשה חדשים כי ארבעה חדשים היו, שלמדנו בחמשה ועשרים בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל (ללכת למלחמה), והיו עם יואב (בז') בסיון, והלכו והשחיתו ארץ בני עמון, וסיון תמוז ואב ואלול נתעכבו שם, ובכ"ד באלול היה מה שהיה בבת שבע, וביום הכפורים מחל לו הקב"ה אותו העון. ויש אומרים בז' באדר העביר הכרוז ונתאספו בט"ו באייר, ובחמשה עשר באלול היה מה שהיה מבת שבע, וביום הכפורים נתבשר גם ה' העביר חטאתך לא תמות, מהו לא תמות, היינו לא תמות ביד דומה.

אמר דומה, רבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו, כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, והוא דן את עצמו למות, על כן כח יש לי עליו (להמיתו), אמר לו אין לך רשות (להמיתו), כי הודה לפני ואמר חטאתי לה', ואף על פי שלא חטא, אבל במה שחטא (בהריגת) אוריה כתבתי עליו עונש וקבלו. מיד שב דומה למקומו במפח נפש.

ועל זה אמר דוד, לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, (היינו לולי) שנעשה שומר ומשגיח עלי, (כלפי המלאך דומה), כמעט שכנה וגו', מהו כמעט, היינו כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר... (הקדמה קלב, ועיין שם עוד הביאור)

תא חזי, דוד המלך, כיון שחטא לפני הקב"ה בענין בת שבע, חשב, שחטא זה נרשם עליו לעולם, מה כתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, (להורות) שהעביר אותו הרושם מפניו.

אמר לו רבי אבא, והרי למדנו, שבת שבע של דוד המלך היתה מיום שנברא העולם, (אם כן) למה נתנה הקב"ה לאוריה החתי מקודם לכן.

אמר לו כך דרכיו של הקב"ה, אף על פי שהאשה מזומנת להאדם להיות שלו, מקדימו אחר ונושא אותה מקודם שהגיע זמנו של זה, כיון שהגיע זמנו נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני שבא אחר כך ומסתלק מהעולם, וקשה הדבר לפני הקב"ה להעבירו מהעולם מפני השני, לפני זמנו.

והסוד שבת שבע ניתנה מקודם לאוריה החתי, צא ודוק, ותמצא למה ניתנה ארץ הקדש מקודם שבאו ישראל, ואז תמצא גם דבר הזה, והכל הוא סוד אחד ודבר אחד (עיין שם הביאור).

תא חזי, דוד, אף על פי שהתודה על חטאתו וחזר בתשובה, לא סר לבו ורצונו מאלו החטאים שחטא, ומאותו החטא דבת שבע, מפני שירא בשבילם תמיד, אולי יגרום אחד מהם ויבא לקטרג עליו בשעת הסכנה, ומשום זה לא הסיח אותם ממנו ומרצונו, ועל כן אמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד... (נח שיד, ועיין שם עוד)

תא חזי, משום שדוד לא שמר כראוי זאת זו, הוסרה ממנו המלכות כל אותו הזמן, (שלחם עם אבשלום בנו), ולמדנו זאת זו נרמזה במלכות שלמעלה ונרמזה בירושלים עיר הקדש.

בשעה זו שדוד עבר עליה, (דהיינו במעשה דבת שבע), יצא קול ואמר דוד במה שנקשרת (דהיינו בזאת הנרמזת במלכות ונרמזת בירושלים) הותרת שיגרשו אותך מירושלים והמלכות תסור ממך, מאין לנו זה, שכתבו הנני מקים עליך רעה מביתך, מביתך הוא בדיוק...

אחר שדוד המלך לא שמר אות ברית הזה, וניטל ממנו המלכות ונגרש מירושלים, היה מפחד, שחשב שיורידו אותו מיד וימסרו אות ביד דומה וימות בעולם האמת, (כלומר שלא יזכה לחיים הרוחניים), עד שנתבשר שכתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, בה בשעה פתח ואמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, דהיינו שהיה נמסר בידיו של המלאך דומה כנ"ל... ((לך לך תב, ועיין שם עוד)

דוד המלך אמר, לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו' לך לבדך, מהו לך לבדך, אלא משום שיש חטאים שהאדם חוטא להקב"ה ולבני אדם, ויש חטאים שהאדם חוטא לבני אדם ולא להקב"ה, ויש חטאים שחוטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם. דוד המלך הטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם, (ועל כן אמר לך לבדך חטאתי).

ואם תאמר הרי חטא חטא ההוא של בת שבע, ולמדנו מי שבא על ערוה אסרה על בעלה, (ונמצא) חוטא לחבירו וחוטא להקב"ה, אינו כן, חטא ההוא שאתה אומר היה בהתר, ודוד לקח את שלו, כי גט היה לה מבעלה, עד שלא הלך למלחמה, כי כן היה המנהג של כל ישראל שנתנו גט על זמן לנשיהם, כל היוצא לצבא, וכן עשה אוריה לבת שבע, ולאחר שעבר הזמן והיתה מותרת לכל, לקחה דוד, ובהתר עשה כל מה שעשה.

כי אם לא היה כן, ובאיסור היה, לא היה הקב"ה עוזב אותה אצלו, והיינו שכתוב לעדות, וינחם דוד את בת שבע אשתו, שזה עדות שהיא אשתו, ודאי אשתו ובת זוגו היתה, שהיא מוכנת לו מיום שנברא העולם, הרי עדות, שלא חטא דוד החטא של בת שבע, כמו שאמרנו. 

ומה הוא החטא שחטא להקב"ה לבדו ולא לאחר, הוא שהרג את אוריה בחרב בני עמון, והוא לא הרגו בשעה שאמר לו ואדוני יואב, שהרי הוא היה אדונו, והמקרא מוכיח, שכתוב ואלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב, (ונמצא שהוא מורד במלכות והמורד במלכות חייב מיתה), ולא הרגו בשעה ההיא אלא הרגו בחרב בני עמון.

והכתוב אומר לא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי, רק בא למעט, דבר אוריה חטא ולא חטא באוריה עצמו, והקב"ה אמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב מבני עמון היה חקוק בו נחש עקום, צורה של דרקון שהוא עבודה זרה שלהם, אמר הקב"ה נתת כח לשקוץ ההוא משום שבשעה שהרגו בני עמון את אוריה, ורבים מבני ישראל עמו, נתגבר בשעה ההיא חרב בני עמון, וכמה תוקף נתחזק עבודה זרה ההיא, שקוץ.

ואם תאמר שאוריה לא היה צדיק, כיון שכתוב עליו אוריה החתי, אינו כן, היה צדיק, אלא שם מקומו היה חתי...

למען תצדק בדברך תזכה בשפטך... אמר רבון העולם אני אמרתי בחנני ה' ונסני, ואתה אמרת שלא אוכל לעמוד בנסיונך, הרי חטאתי למען תצדק בדברך ויהיה דברך אמת, כי אם לא חטאתי היה הדבר שלי אמת ודברך בריק, עתה שחטאתי, הוא כדי שדברך יהיה אמת, נתתי מקום להצדיק דברך, משום זה עשיתי, למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. כי חזר דוד לאומנות ואמר בתוך צערו דברי בדחנות אל המלך.

תנינן לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, כי הוא אמר ולבי חלל בקרבי, כך הוא, אבל אמר דוד, בלב יש ב' היכלות, באחד דם ובאחד רוח, אחד ההוא המלא דם הוא משכן ליצר הרע, ולבי אינו כן, כי ריקן הוא, ולא נתתי משכן לדם הרע להשכין בו היצר הרע, ולבי ודאי חלל הוא בלא שכן רע, וכיון שכן הוא לא היה דוד ראוי לחטא ההוא שחטא, אלא כדי לתת פתחון פה לרשעים, שיאמרו דוד המלך חטא וחזר בתשובה, ומחל לו הקב"ה, כל שכן שאר בני אדם, ועל זה אמר דוד אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.

וכתיב ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ראש לו חפוי ויחף למה זה, אלא דוד היה עושה עצמו נזוף כדי לקבל עונש, והעם היו רחוקים ממנו ד' אמות. אשרי העבד שכך עובד לאדונו, ונודע בחטאו, כדי לשוב ממנו בתשובה שלמה.

תא חזי, יותר היה מה שעשה לו שמעי בן גרא מכל הצרות שעברו עליו עד היום ההוא, ודוד לא השיג כנגדו דבר, כי כן היה יפה לו, ובזה נתכפרו עונותיו... (משפטים רלח והלאה)

א"ר יוסי, כך הוא ודאי, וכן מצאנו בדוד, כיון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בזה, אמר לו הקב"ה אתה שכחת אותו אני אזכיר לך, מיד מה כתוב אתה האיש כה אמר ה' אתה האיש שלא זכרת החטא, אתה האיש ששכחת אותו, ובמה הודיעו, הוא בדין. (ויקרא תד)

ותניא, המלה האחרונה של עשרות הדברות של התורה היא לא תחמוד אשת רעך, משום שזה הוא כלל כולם, ומי שחומד אשה אחרת, כאלו עבר על התורה כולה. אמנם אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן אם קבל ענשו כדוד המלך, א"ר יוסי, למדנו כל מי שחטא ונפרש מהחטא ההוא, התשובה מועילה בו ביותר, ואם לא (נפרש) אין התשובה עולה בידו, ואינה מועילה לו. אם כן דוד, איך לא נפרש מבת שבע לאחר כך, אמר לו בת שבע שלו היתה ושלו לקח, כי בעלה מת.

שלמדנו, מוכנת היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם, ומה עיכב אותו, (שלא לקחה), הוא משום שלקח בת שאול המלך, ויום ההוא לקחה אוריה ברחמים, אף על פי שלא היתה שלו. ואחר כך בא דוד ולקח את שלו ומשום שדוד דחק את השעה לפני הקב"ה להרג את אוריה ולעשות כך, חטא לפניו וענש את דוד, כי הקב"ה רצה להשיב (את בת שבע) לדוד, כדי לקיים לו מלכות הקדושה העליונה. (כי בת שבע היתה מרכבה למלכות), וכשחשק אל שלו חשק. (אחרי שצד)

אמר דוד אם חטאתי כאן להקב"ה הרי הוכיתי כאן וקבלתי העונש שלי, וטהר אותי מכל מה שחטאתי, ולא תשאיר עונש שלי לעולם ההוא אחר המות. ודאי יסור יסרני בעולם הזה לנקות אותי, ולמות לא נתתני בעולם ההוא... (בלק שעג)

תלמוד בבלי:

ראה דוד-כללי שבת ל ה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע, שביקש לעשות ולא עשה... את אוריה החתי הכית בחרב, שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת, ואת אשתו לקחת לך לאשה, ליקוחין יש לך בה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר ואת ערובתם תקח, מאי ערובתם, דברים המעורבים בינו לבינה. ואותו הרגת בחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו, מאי טעמא מורד במלכות הוה, דאמר ליה אדוני יואב ועבדי אדוני וגו'. אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב רק בדבר אוריה החתי. מי אמר רב הכי, והאמר רב קבל דוד לשון הרע, קשיא.

גופא, אמר רב קבל דוד לשון הרע, דכתיב ויאמר לו המלך איפה הוא, ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלא דבר, (אינו חכם בתורה, והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה), וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלא דבר, מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה, דכתיב ויאמר המלך אל ציבה איה בן אדוניך... ומנא לן דקיבל מיניה, דכתיב ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת... ושמואל אמר לא קיבל דוד לשון הרע, דברים הניכרים חזא ביה, (כסבור דוד שנצטער על שחזר דוד ולא קישט עצמו, ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר, לכך לא קיבל דבריו. והוא השיבו קשה, אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום, הנה שמצטער על שובו, ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת...), דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד לפני המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כיבס וגו', וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת, ויאמר אדוני המלך עבדי רמני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך, וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלקים ועשה הטוב בעיניך. ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך, אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה. ויאמר מפיבושת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו, אמר לו אני אמרתי מתי תבא בשלום ואתה עושה לי כך, לא עליך יש לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, היינו דכתיב ובן יהונתן מריב בעל, ומי מריב בעל שמו, והלא מפיבשת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו... אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב אילמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו... (שבת נו א)

דוד בשתים מאי נינהו, דאוריה ודהסתה (למנות את ישראל). והא איכא נמי מעשה דבת שבע, התם אפרעו מיניה, דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים, ילד, אמנון, תמר ואבשלום, התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב ויתן ה' דבר, התם לא אפרעו מגופיה, לאיי (באמת) אפרעו מגופיה, דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד, ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה, דכתיב ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך, וכתיב השיבה לי ששון ישעך... (יומא כב ב)

ראה עוד דוד-כללי בבא מציעא נט א.

אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם וכו' ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי, אמר לפניו, רבונו של עולם בחנני ונסני, אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסנא לך בדבר ערוה, (ולאבות לא הודיע במה ינסם). מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו, אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, (שיהא שבע מתשמיש ביום ולא יהרהר אחר אשה כל היום), ונתעלמה ממנו הלכה, אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע.

ויתהלך על גג בית המלך וגו', בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא (תחת כוורת), אתא שטן אידמי ליה כציפרתא, פתק ביה גירא (ירה בו חץ), פתקה לחלתא איגליה וחזייה (ראה אותה), מיד וישלח דוד וגו', והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי... דרש רבא מאי דכתיב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו.

דרש רבא, מאי דכתיב לך לבד חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, אמר דוד לפני הקב"ה גליא וידיעה קמך דאי בעיא למכפיה ליצרי הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא מאי דכתיב כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד, ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה...

דרש ר' דוסתאי דמן בירי למה דוד דומה, לסוחר כותי, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם שגיאות מי יבין, א"ל שביקי לך, ומנסתרות נקני, שביקי לך, גם מזדים חשוך עבדך, שביקי לך, אל ימשלו בי אז איתם, דלא לישתעו בי רבנן, שביקי לך, ונקיתי מפשע רב, שלא יכתב סרחוני, אמר לו אי אפשר, ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה. ונקיתי מפשע רב, אמר לפניו רבונו של עולם מחול לי על אותו עון כולו, אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. א"ל כל הכי נטרד ההוא גברא, א"ל קבל עליך יסורין, קבל עליו. אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין. נצטרע דכתיב תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין. נסתלקה הימנו שכינה, דכתיב השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. ופרשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך וגו'. ששה חדשים מנלן, דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו', הני ששה חדשים לא קחשיב, שמע מינה נצטרע.

אמר לפניו, רבונו של עולם מחול לי על אותו עון, מחול לך, עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני, א"ל בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה, אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד... ולא נענה, כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון. (סנהדרין קז א, וראה עוד דוד-כללי לכאן)

והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים כלך אצל צבור... והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (עבודה זרה ד ב)

מדרש רבה:

ראה דוד-כללי ויקרא פרשה ה ח, פרשה ז ב, במדבר פרשה יא ה.

מדרש תנחומא:

...ולמה נהרג יואב, שכך ציוהו דוד אביו, שנאמר (מ"א ב') וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, מה עשה לו, את מוצא בשעה שכתב דוד ליואב הבו את אוריה מול פני המלחמה וגו' (ש"ב י"א), ועשה כן ונהרג, נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להרגו, שהיה ראש הגבורים, שנאמר (שם כ"ג) אוריה החתי על שלשים ושבעה, הראה להם יואב את הכתב... (מסעי יב)

שוחר טוב:

כיון שראה דוד התחיל לזמר מזמור לדוד ה' מה רבו צרי, כתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים, אמר רבי יהודה בר חנינא אמר לו הקב"ה אתה ניאפת אחת, שש עשרה נואפות יהיו לך, אתה רצחת אחד, שש עשרה נרצחים יהיו לך, ארבעתים, ארבעה על ארבעה. א"ר יהושע דוד אמר ה' מה רבו צרי, אילו אחר נוטל מלכותי צרה גדולה היתה לי, אילו בני נוטל מלכות של אחר צרה גדולה היתה לי, עכשיו בני נוטל מלכות, ה' מה רבו צרי... (מזמור ג)

תנא דבי אליהו רבא:

ראה דוד-כללי פרק ב.

ילקוט שמעוני:

דוד המלך אמר לפני הקב"ה עבירה שעברתי לא תכתב אחרי, א"ל המקום לא שוה לך שיהיו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו... (דברים פרק ה, תתי)

זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון, לשונו של אדם מביאו לחיי עולם הבא. מי גרם לדוד לבא לעולם הבא, פיו שאמר חטאתי, לפיכך האיר לו הקב"ה, כי אתה תאיר נרי וגו'... חנני אלקים כחסדך, אמר רבי עזאי למה דוד דומה, למי שיש בידו מכה ובא אצל הרופא, אמר הרופא אינך יכול להתרפאות המכה היא גדולה והדמים מועטים, אמר לי בבעו מינך טול כל מה שיש לי, והשאר משלך ועשה עמי חסד ורחם עלי. כך אמר דוד חנני אלקים כחסדך... (תהלים נא, תשסד)

ילקוט המכירי:

זה שאמר הכתוב ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם (תהלים מ"א) אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אלולי אתה שתמכת בי לא הייתי יכול לעמוד בעולם. א"ר פנחס הכהן בר חמא למה הדבר דומה, לסולם גדול ועטרה בראשו, אמר המלך כל מי שיעלה לראשו נוטל העטרה, עלה אחד והגיע לשני עוקים ונפל, כך השני... עלה אחד שהיה בו בינה, כשעלה שנים או שלשה עוקים נתמוטטו רגליו, התחיל קורא אדוני המלך בא וסעדני, א"ל המלך אלו עשיתי כך לראשונים לא היו נופלים ומתים, א"ל אדוני המלך אותם לא קראו לך, אני קראתיך, בבקשה ממך עזרני. כך הסולם הוא יצר הרע, בא דור המבול ושטפם, בא דור הפלגה ושטפם... בא דוד עשה אותה מעשה ובקש יצר הרע לשלוט בו, בא לו בתפלה לפני הקב"ה, א"ל הקב"ה ואילו עשיתי לדורות הראשונים כך לא היו אובדים מן העולם, א"ל דוד אותם לא קראו בשמך, אני קראתיך כי תענני א-ל הט אזנך לי שמע אמרתי (תהלים י"ז), אמר דוד אילולא שאחזת בידי לא הייתי יכול לעמוד. (מזמור יז)

ילקוט ראובני:

דוד המלך ע"ה היה חכם גדול, והיה מכיר את התמונות, וכשראה את אוריה הכירו שהוא נחש שפיתה את חוה, וידע שהוא עצמו אדם הראשון, ומשראה בת שבע הכירה שהיא חוה ורצה לקחת את בת שבע מאוריה כי בת זוגה של דוד חוה, אלא שלא להוציא דבה נמנע, גם רצה להורגו בידיו כי מסית היה ואין מדקדקין אחריו, אלא אמר פן יחשדוני כי יבקשו ממני אות שזה הנחש עשה בדרך עקיפין, ושם אותו בפני המלחמה ונהרג, וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות ויודע האמת שנתחייב הריגה ונהרג, כי מאריך אפו וגבה דיליה. ומה שמוכיחו נתן הנביא על שמיהר ולא המתין לעשות כמשפטו, שלהיות שעדיין לא היה דוד המלך שלם מעונו, והיתה בת שבע הפקר והחזיק בה אוריה וזכה מן ההפקר, שהזוכה בהפקר שלו הוא, וה' הוא המחזיר הפקר לבעליהם. ועל כן אמר רבי מזרעא דדוד כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שודאי חטא על המהירות ולא על אשת איש, כי המהירות גרם לו לבא עליה, ולכן מת בנו הראשון שהוליד מבת שבע, ומשם ואילך אין שטן ואין פגע רע. א"ל רבי ומה תיקון היה עושה לה, א"ל רבי היתה נבעלת תחלה להדיוט ואחר כך למלך, כי אוריה חיצוני היה ומטיל בה זוהמא, וההדיוט היה מעביר הזוהמא כדין המצורע. ואחר כך היתה ראויה למלך. א"ל רבי ולמה לא עשה דוד תקון זה, א"ל בני, אמר דוד מוטב ימות בני הראשון ממה שינוטל בת זוג לאחר, כי חוה לא ידעה אלא הנחש, ובת שבע לא ידעה כי אם אוריה ודוד, וזה לך האות שכמה בנים היו לדוד מנשים אחרים ולא מלך על ישראל רק שלמה הבא מבת שבע על שהיתה בת זוגו. (בראשית, וראה עוד דוד-כללי)

אבן עזרא:

נשוי פשע - יש שאלה, מצינו שדוד אומר חסיד אני וגו', ומצאנו כמה מזמורים שיש לו פשעים? התשובה, לבו היה שלם, והחטא רק כנגד בני אדם בשגגה. כסוי חטאה - עושה תשובה וסר חרון ה' ממנו. (תהלים לב א)

לב טהור - שחולל בעון, שהתאוה הנטועה בו הביאתו לחטא, והתפלל שלא יקרה לו עוד. ורוח קדשך - ושלא יפול ממעלת רוח הקודש. (שם נא יב)

השיבה לי - קודם שחטא שמח, כי לא חטא מימיו. הצילני - על דבר אוריה שלא ציוה להרגו, רק מחשבתו היתה רעה לשומו בסכנה. (שם שם טו וטז)

רד"ק:

הכית בחרב - על ידי שציוית ליואב לשומו במקום סכנה, ועוד שהרגתו על ידי נכרים. ואף שאין שליח לדבר עבירה, הוא היה מלך ואין עוברים על מצותו... ואין כל אדם יכול לדרוש אכין ורקין שאין לשמע למלך לדבר עבירה. (שמואל ב יב ט)

וישנאה - השנאה היתה מה' להגדיל שנאת אבשלום עד מות. והמעשה עונש לדוד על מעשה בת שבע ואוריה, שנעשתה בביתו זמה הבאה לידי חרב, וכן היה אחר כך בדבר אבשלום... (שם יג טו)

לך לבד - שחטאי היה בסתר, שעבדי לא ידעו למה קראתי לבת שבע, וכן אוריה לא ידעו למה המיתו... בעון חוללתי - לאדוני אבי בדרך עוון שעשיתי נבראתי, מטפת הזרע, ואם יטעה אדם בדבר זה טבעו הוא, אבל גנבה ורציחה אינם בטבעו. (תהלים נא ו)

ספר העקרים:

ואולם למה נענש שאול שהוסר המלכות ממנו לפי חטאו ולא נענש עונש אחר כמו שנענש דוד על ענין בת שבע ולא הוסרה המלכות ממנו, הטעם בזה לפי דעתי הוא שדוד לא חטא במצוה פרטית שנצטוה בה אחר שהיה מלך או במצוה פרטית שנצטוה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצוה כוללת אותו עם כל האנשים... ולכן ראוי שיהיה עונשו שוה לעונש כלל האנשים. אבל שאול חטא במצוה פרטית אליו מפי שמואל אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך, שאמר לו שמואל (ש"א י') "שבעת ימים תוחל עד בואי אליך", ואמר גם כן "לך והכיתה את עמלק וגו' ולא תחמול עליו" (שם ט"ו), ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו...

ויש מי שכתב בזה טעם אחר, והוא ששאול חטא באומנות המלכיי, וראוי שיאבד האומנות ההוא, אבל דוד לא חטא באומנות המלכיי, שחטאו היה חטא אחר שאין לו התלות באומנות המלכיי ולכן נתן למחילה. והרי זה דומה לשני סופרים, שאחד חטא שעשה שטר מזוייף, ואחר חטא שבא על הערוה, שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו והעניש למי שבא על הערוה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנותו, אבל הסופר שעשה שטר מזוייף אף לאחר שקבל ענשו על מה שחטא הנה הוא ראוי להעבירו מאומנותו ולא יתן לו אמנה כלל באומנותו. וכן שאול לפי שחטא באומנות המלכיי שחמל אל אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי היה ראוי להעבירו ממנו...

ונאמר שכמו שלא נתקבלה תשובת שאול להיותה חסרה הג' תנאים שזכרנו, כן בעבור זה נתקבלה תשובת דוד על בת שבע, לפי שהיו בה הג' תנאים שזכרנו. ויתבאר זה ממה שהזכיר בתשובתו על ענין בת שבע, ואומר חנני אלקים כחסדך, לרמוז שהתשובה לא תקובל אלא על צד החסד... ואמר כי פשעי אני אדע (תהלים נ"א), לרמוז על התנאי הראשון ולומר שלא היה החטא נעלם ממנו, "וחטאתי נגדי תמיד", לרמוז שלא היה מתנצל על חטאו ולומר שלא חטא, שתמיד הוא חושב שחטא. ואמר "לך לבדך חטאתי" (שם), לרמוז על התנאי הג' שלא היתה תשובתו מפני הכבוד או הנאת ממון או פחד בני אדם שלא יענישוהו אלא מפני אהבת השי"ת... (מאמר ד פרק כו)

אברבנאל:

חטאתי לה' - שאוריה מת ואין לבקש ממנו מחילה, ובת שבע נשואה לו ולא היה ראוי ללכת אל קברו לבקש ממנו מחילה מפני כבוד המלכות וחילול השם, שהיה החטא נסתר וכך היה מפרסמו... ומה שלא ציוהו לגרש את בת שבע הוא, כי הדבר היה בסתר ויהיה חילול השם, הלא תראה כי אבשלום לא ידע מזה מאומה וכן שמעי... ולכן הענישו בסתר, ואחר כך ציוה לכתוב חטאו בספר, כדי שילמדו החוטאים ממנו לשוב. ועוד שראתה החכמה העליונה שבת שבע היתה באה אל המלך ויצא ממנה המלך, אלא שדוד אכלה פגה, כבסנהדרין ק"ז. (שמואל ב יב יג)

מהר"י יעבץ:

...ולזה אמר (תהלים נ"א) "הן בעוון חוללתי, חטאת נעורי ופשעי אל תזכור", כי דוד ע"ה היה מצד טבעו מוכן לאותו החטא, כמו שאמר (ש"א ט"ז) "אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי", ולזה טעם שיזכירהו בחסדו אשר ברא עולמו למען טובו אשר הוא טוב לכל ולא ימשך ממנו דבר רע, אם כן ראוי שירחם עליו ויזכור חטאתו עם הכנתו... (אבות ג כ)

...ודע כי עון דוד בבת שבע ועון ישראל בעגל דומים זה לזה, כי ע"ז וגילוי עריות סמוכים לעולם, וכמו שעון דוד לא היה כמו שנראה בתחלת המחשבה, וכאז"ל (שבת נ"ו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ויש לי כמה ראיות באותה הפרשה מאמיתות דבריהם, ואף על פי שאינם צריכים חיזוק, רק מעוצם מעלת דוד נחשב לו דבר קל באשמה רבה, כאומרם (יבמות קכ"א) מדקדק עם חסידיו וכו'... וכן עון העגל אינו כל כך מגונה כמו שנראה מפשט הכתובים, וכבר האריכו לבאר זה במפרשים בספריהם... וכמו שהיו מחרפים אויבי דוד לו באומרם (תהלים ג') "אין ישועתה לו באלקים" וגו', כן היו האומות מחרפים אותנו על עון העגל... ובבנין בית המקדש נגדרו ב' פרצות יחד, פרצת דוד בהבנותו על ידי בנו שהיה לו מאותה האשה עצמה, ופרצת כל ישראל בשכון הכבוד ביניהם, והנה נתוספה מעלה על מעלתם בזכות התשובה... (תהלים ל א)

...דע שהיה המנהג בכל ישראל שכל אחת שומרת את בעלה, כאלו לא קבלה ממנו גט כלל, והיו כל ישראל חברים שומרים את הדבר באמונה, כי לא יגע את אשת חברו יותר מבראשונה. ודוד ע"ה פרץ הגדר הזה, והיה חייב מיתה, כי (קהלת י') "פורץ גדר ישכנו נחש", וכל שכן גדול הנפש כדוד. כי זה היה בחקו יותר מעון אשת איש בחק איש אחר. גם בהרגו את אוריה על ידי חרב בני עמון חטא, כי נתחלל שם שמים בנצוח בני עמון, כמו שבא זה בספר הזהר. עוד חטא חטא ב' אחר יותר מגונה, כי אחר שהרג את אוריה לקח אשתו לאשה, ובזה מן החלול מה שלא יעלם, שבזה הודה כי מה שהרגו לא היה כמשפט המלוכה, בעבור שמרד בו, רק לקחת את אשתו אחריו, ודי בזה בושת וחרפה לשופט כל ישראל, שישפוט הדין לפי מה שיהנה הוא בו, לא לפי צדק הדין... והנה קודם שלקח את אשתו היתה עבירה הזאת בסתר, ובקחתו את אשתו לאשה נתגלה הענין לכל ישראל ונמשך בזה חלול רב, וכל זה בחק דוד שהיה חסיד גדול, ראוי שיכתוב בו פשע ועון וחטאה...

וכבר נתבאר אמיתת דבריהם ז"ל כי כל האומר דוד חטא טועה. ואעידה לי ז' עדים נאמנים על אמיתת דבריהם ע"ה ממה שסופר בענין ההוא. הא', אמר (ש"ב י"א) "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' וירא אשה רוחצת מעל הגג, והאשה טובת מראה מאד", ידוע כי אין החוטא אשר יתקפנו יצרו, במדרגת החוטא בשאט נפש, ולזה אמר כי היו שם ב' עוזרים אל החטא ההוא, הא' התלהבות יצר דוד כי היה אחר משכב הצהרים, והתחברו חום הזמן וחומו יחד. הב' ראותו אשה ערומה ויפה מאד. אמר (שם) "וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבת בת אליעם אשת אוריה" וגו', ואם היה בדעתו לבא עליה על כל פנים מה יתן לו ומה יוסיף שתהיה אשת אוריה או אשת אחר, אבל הורה כי אם היתה אשת איש גמורה לא היה לוקחה, אבל כשא"ל אשת אוריה אז שלח מלאכים ללקחה, העיד הכתוב עליו שהכיר את בוראו אפילו לדבר עבירה...

העד הב', שלא אמר הכתוב דבר כאשר בא אליה, והיה ראוי שישא קולו ויאמר וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה' מאד, וכשלקחה לאשה ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה, אז אמר (ש"ב י"א) "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'", והלא אז בהתר לקחה, וזה יעיד כי חטאו היה שלקחה לו לאשה אחרי הרגו את בעלה, כמו שאמרתי, כי אז נתגלה עונו.

העד הג' המשל וענינו, כי מי שחטא באשת איש מה היה צריך למשל לגלות עונות, והלא עון גדול ומפורסם הוא לעין כל. ועוד מה ענין המשל עצמו, אבל ערך הענין לפניו באופן שיתמלא כעס וחמה ויגזור עליו המות, כי המלך יכול לגזור כמו זה המשפט, כי היה הענין מכוער מאד, מורה רוע לב העשיר... ולזה אמר (שם) חטאתי לה', כי החטא כלו היה לשם, כי כמו שעונש העשיר נגזר על פיו, כך ענשו יפסק על פי מלך מלכי המלכים.

העד הד', אמר (שם) "כה אמר ה' אלקי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל", רצה אף על פי שכפי התורה לא היית חייב מיתה אתה חייב ממקום אחר, כי היה לך לדקדק בעשיית רצונו, כמו שהפלגתי לדקדק בהשגחתך... (שם) "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו", וזה הלשון יורה כי לא חטא באשת איש, שאם כן לא היה צריך לומר שהוא רע בעיני ה', כי ידוע הוא לתנוקות של בית רבן... אבל זה מופת נאמן על כל דברי, כי לא היתה אשת איש, ואלו לא הרג את בעלה בחרב, והיה מת במלחמה מבלי שישלח ידו בו, היתה חטאו קל מאד, אבל כשגרם מיתתו ולקח את אשתו לאשה לעיני הכל, אז נודע כי לא הרגו במשפט רק בעבור בצעו.

העד הה', העונש אשר גזר עליו שישכבו את פלגשיו, והיא מדה כנגד מדה, כי נשי ההולכים במלחמה היו כפלגשים אצלם עד בואם.

העד הו', שאין ספק אלא שחזר בתשובה שלמה, כמו שיורה עליו זה המזמור, ומאמר נתן (שם) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", ואם היתה אשת איש אין ספק לכל בעל שכל אלא שהיתה תשובתו כטובל ושרץ בידו, כי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.

העד הז' שאם היתה אסורה לו איך אהב השי"ת את היוצא ממעיה, והוא בן אשה אסורה, חלילה לא-ל מרשע...

...ואם תזכה אותי בשפטך תזכה, וגם תוכל כי לא חטאתי חטא מפורסם בתורה... וזהו כמו שאמרו ז"ל למה חטא, שאם יאמר לך אדם לא תועילנו התשובה אמור לו לך אצל דוד. וכבר ביארו במדרש (תהלים לכאן) כל הפסוק על זאת הכונה, ומשלו משל לרופא שנכנס למדינה והיה שם חולה, נתיאשו כל הרופאים ממנו ונכנס אצלו ושאל שכרו, וא"ל והלא לתועלתך נחליתי, כי הכל יכירו רוב בקיאותך, ואף על פי שלא אמר במדרש זה המשל אני כן שמעתי. (תהלים נא ו, וראה שם עוד)

...ואמר במדרש (ילקוט המכירי תהלים קי"ח), שישי היתה לו מריבה עם אשתו, ושחרר שפחתו והטבילה כדת, ושמרה אשר ראוי לשמור, ותבעה לתשמיש, והיא אמרה לגבירתה ונכנסה תחתיה, ונתעברה מדוד, ולכן היה לו ספק עליו והבדילו לשמור הצאן. ולזה אמר הן בעוון חוללתי - כי היה בן תמורה ולכן אין להאשימו כל כך. (תהלים נא ז)

אלשיך:

והיא מתקדשת - ואם כן היה הולד ודאי מדוד, ורצה לנהוג בו אחר כך כדין בנו מאנוסתו או ממפותתו, וכדי להעלים הדבר רצה שאוריה ירד לביתו וישכב עמה שעל זה אמר לו ורחץ רגלך. (שם יא ג)

ומדוע בזית - כאילו אינך מאמין שאוכל לתתה לך בהיתר, ועוד שלקחת אחר ז' ימים ולא המתנת עד שלא תהיה עוד אשתו כלל. (שם שם ט)

העביר חטאתך - שלא תקטרג עליך, אף על פי שחטא חילול ה' אינו מסתלק עד המיתה. וגזר מיתת הילד תחת מיתתו. (שם שם יג)

צמתי - שיכופר עווני ושיחיה הילד, אבל עתה הנוגע אלי נתקן, והוא פרע חובו במיתה זו ונח מלהתגלגל עוד, ואפילו אם ישוב לא ישוב אלי כבן. (שם כב)

צרפתני - ומה שאמרו לא היה דוד ראוי לאותו חטא אינו רוצה לומר חלילה שהחטיאו בכונה, אלא שלא היה לו חטא קודם, והיה ראוי שימנעו בחטא, ומה שלא מנעו היה כדי ללמד תשובה, וזה שאמר לפעולות אדם - למען ישוב היחיד לא מנעת אותי מלחטא. אני קראתיך - והיה לך לעזר לי לעמוד בנסיון. (שם יז ג)

למנצח מזמור - ב' שמחות על שהעיר אזנו שחטא, והוא חשב שיש לה גט ושהיא בת זוגו, ועל שנתן הוכיחו בביתו ולא נגד כל ישראל, והתפלל מחה פשעי - אינו יכול לשלם הכל בבת אחת, אלא הפשעים ימחה, והעוונות יפרע מעט מעט על ידי יסורין, ומהחטא בקל יטהרנו בבת אחת. פשעי אני אדע - ימחה הפשע והחטא כי הם נגדו תמיד, ומדתו כי מה שהאדם זוכרו השי"ת מעבירו. (שם נא א-ה)

בעוון חוללתי - שלא היה דוד ראוי לאותו עון, ויכול לעמוד בנסיון, אלא שמאז לידתו חולל על ידי זמת בת לוט, ובחטא יחמתני אמי - רות ששכבה אצל בועז. (שם שם ז)

וששון ישעך - שחטאו בא על ידי שמחת הנצחון במלחמותיו, ובכל זאת לא יכשל בחטא, כי רוח נדיבה תסמכני - תעמוד לו זכותו שמלחמותיו היו כדי לפרנס את ישראל. (שם שם יד)

לא גבה לבי - מה שהניחו השי"ת בבחירתו ולא שמרו לא היה מפני שגבה לבו, שהוא סרסור א' דעבירה, ולא רמו עיניו - שהם סרסור ב' להסתכל ברע, ולא הלכתי בגדולות - כדרך המלכים, אלא מה שלא עזרו היה כדי שילמדו יחידים תשובה. (שם קלא א)

רמ"ע מפאנו:

...ועם מה שהקדמנו הכל מתוקן, יאמר שגגתי בבת שבע אודיע אליך נאמן הדיין, כי הא דתנן בפרק נגמר הדין הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו ובלבד שיהא ממש בדבריו. ועוני בדבר אוריה לא כסיתי מעקרא למסור דיני על יואב שהייתי רשאי על זה, דהא אין שליח לדבר עבירה, ואל ההמון אמרתי שרצוני להתודות על שתי אשמותי שהגדלתי אותן על עצמי ונעשיתי רב פשע אצלם לצדק דינך בעיניהם, ואצרף עמהם כל פשעי הראשונים אף על פי שעבר עליהם יום הכיפורים, וזהו פשעי לה', רצה שיהיו דבריו אמת בנגלה ובנסתר, ואתה צרפת מחשבתי הטובה למעשה ומשעה האמורה נשאת עון אוריה ודנת אותו טפל לשגגתי בבת שבע, והיה זה בבית דין עליון דעתיקא קדישא כי רבים רחמיו ונצחיים בלי הפסק, והוא אמרי סלה... (מאמר חקור דין חלק א פרק יב)

בת שוע היא בת שבע, וידוע כי היתה אשת יהודה הגם כי יהודה הוליד פרץ וזרח מתמר, וכמעשה דבת שבע בדוד, כן מעשה תמר ביהודה, כי דוד ניצוץ מיהודה... כי כשם שתמר היא עשתה ההמצאה להוציא זרע מיהודה, כן בת שבע הואיל שבאתה מכחה כי ראויה היתה לו מששת ימי בראשית, וגם ראויה היתה בת שוע להוציא ממנה מלכים, אלא דלא אסתייעא מלתא לגבי דידה מפני בניה ויצאו מתמר. על כן מזה הרגישה בת שבע כששלח דוד לקחת אותה, באותו הערב נטהרה מטומאתה, ולא מיחתה אותו בדבר, כי היה לה לצעוק להשמיע קולה, כי במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ואפילו למלכות, רק מרצונה הטוב שדבר עמה, כי רצתה לעשות כמו שעשתה לו תמר... גם כי אמרה דרצתה שישבע לה המלך שהבן היוצא ממנה הוא ימלוך, כי ראתה מקרה. (גלגולי נשמות כט)

מהר"ל:

בפרק במה בהמה אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו", ומה אני מקיים "מדוע בזית דבר ה' לעשות הרע", שבקש לעשות ולא עשה... גם בזה תמהים מפני ההרגל ופשט הפסוק שגלוי ומפורסם שדוד חטא, ולפיכך אין הדברים נכנסים באוזנם. אמנם דברים אלו לא יכחישם הכתוב, כי כתיב "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו", ומי שה' עמו בודאי לא ניתן שיהיה נפרד ממנו ויבא לידי חטא, כי השי"ת רוצה בדוד, כי על ידו יהיה בנין בית המקדש ומלכות בית דוד, וכמה דברים שהם יסודי עולם, ואין הדעת נותנת שיחטא בחטא גדול כמו זה.

ומה שהכתוב מספר מעשה בת שבע ושהרג את אוריה, מפני שדוד לא היה מקפיד על החטא, שאף שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט, היינו אם לא יבא באותן הימים, ובודאי לא ידע דוד כי אוריה לא יחזור, ואם כן בשעה שבא עליה לא היה מקפיד על הגירושין, ולכל הפחות ספק אשת איש היתה, אם כן לא היה מכון לצד היתר, וכן כאשר ציוה להרוג את אוריה לא היה בשביל שמרד במלכות, שאם כן היה דן אותו בסנהדרין, רק מפני שצפה השי"ת החטא בבת שבע, וצפה גם כן שיהרוג את אוריה באיסור, סיבב זה השי"ת שהוא יתברך היה רוצה שיהיה עם דוד, ולכך גרם שאוריה ימרוד במלכות בית דוד, עד שיהיה חייב מיתה, ולא חטא בהריגתו. אבל מצד דוד לא היה זה, לפיכך ייחס החטא לדוד... ואין חילוק אם ימרוד הרבה או מעט יקרא מרידה. רק כאשר המית את אוריה לא היה עיקר כוונתו על זה, רק כדי שיקח את בת שבע, ולפיכך לא המיתו בסנהדרין, שהיו מרגישים דבר זה, שאין דרכו של דוד להקפיד כל כך על כבודו... (באר הגולה באר ה)

וכן לא גלו ישראל מארצם, שהיה כח ביד המלך להציל אותם מיד אויביהם, ועכשיו לא היה, הרי לך כי הכל היה בא מפני שקבל דוד לשון הרע, כי עיקר חטא לשון הרע שהוא מפריד ומחלק, שכך אמרו (ויק"ר ט"ז) "זאת תורת המצורע", המוציא רע, הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לחבירו, בין איש לאשתו, ולכך ישב בדד... ולפיכך היה עונש דוד גם כן שנחלק המלכות שלו גם כן... אבל דבר שהוא מחולק הוא שיבא לידי השחתה ולבסוף יבא לידי הפסד גמור, ולכך אמר אם לא קבל דוד לשון הרע לא נחלק מלכות בית דוד, שדבר זה ראוי לבעל לשון הרע שנחלק, ואחר החלוק אז מגיע השחתה, ואין השחתה רק ע"ז... (חידושי אגדות שבת נה ב)

דלא לימא עבדא זכיה לרביה וכו'. אין הפירוש כלל שלכך חטא שלא יאמרו עבדא זכי למלכא, כי דבר זה אין שייך לומר כלל שיחטא בשביל זה. אבל פירושו כי מצד עצמו של דוד אינו ראוי לחטא, כי מדריגת דוד היה כל כך שהיה מנצח את יצרו, אלא בשביל שדוד היה מביא עצמו לידי נסיון, שאמר בחנני ונסני, והיה סובר שהוא במדריגת האבות, והיה מחזיק עצמו שיכול לנצח יצר הרע כמו האבות, ודבר זה אינו כך אצל השי"ת שאינו במדריגת האבות, ולכך לא רצה השי"ת לנסותו, ומי שנכנס בדבר הזה שהוא כנגד השי"ת יש לו מתנגדים הרבה, וזה היה הסבה שלא היה מנצח דלא לימא עבדא זכי למלכא.

ואם תאמר וכי דוד היה סבור שיהיה הוא חס ושלום מנצח השי"ת, ואין זה קשיא, כי דוד היה חפץ שיעשה השי"ת ברצונו של דוד שהיה רוצה שיהיה נבחן, וכמו שאמרו במקום אחר (מו"ק ט"ז ב') ומי מושל בי, צדיק... אבל אין השי"ת היה רוצה לעשות רצונו בזה שיהיה שוה ודומה לאבות העולם, וכאשר האדם מבקש דבר שאינו רצון השי"ת יש לו מתנגדים, וזה היה סבה שלא היה יכול לעמוד נגד יצר הרע... והנה מצד המקבל שהוא דוד היה אפשר לעמוד נגד יצר הרע, רק שהשי"ת לא סדר העולם כך, מכל מקום היה דוד שוה לאבות מצד המקבל, ולפיכך יאמר בזה דלא יאמרו עבד זכיה לרביה שהיה סדר העולם כך, לפיכך אין חטא דוד דומה לשאר אדם אשר החטא מצד עצמם. ודבר זה עמוק בענין חטא דוד מה שאמרו דלא לימרו עבדא זכיה לרביה...

אפילו בשעת חליו וכו' נראה כי בא לפרש הסבה שהיה נכשל דוד בחטא זה, מפני כי היה מקיים עונה אפילו בשעת חליו, והמשביע עצמו מרעיבו כדלעיל, ולפיכך לא עמד בנסיון... ודע כי מה שקיים דוד עונה הוא דבר עמוק במדת דוד, כי במדתו הוא החבור והזיווג, ויש להבין את זה. (שם סנהדרין קו ב, וראה שם עוד)

וראה עוד דוד-כללי דרך חיים פרק ג ד.

הגר"א:

חטאתי אודיעך - יש לפרש כי כאשר בא נתן הנביא להוכיחו על מעשה דבת שבע "ויאמר דוד חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך" וגו' (ש"ב י"ב), להמסורה יש שם פסקא באמצע הפסוק בין תבת לה' לתבת ויאמר, ומשמע שחסר מקצת הדברים, שדוד המלך ע"ה היה רוצה לומר עוד עויתי פשעתי כדין כל המתוודים, אך היודע תעלומות ידע כי דוד אמר זאת בכל כך התלהבות וחרטה מושלמת, עד שגם במלת חטאתי היה די להעביר חטאו, לכך הפסיקו הנביא באמצע. וזה שהודיע לנו דוד המלך ע"ה כאן, "חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי", שרציתי לומר גם עוויתי, וגם אודה על פשעי לה'. (קול אליהו תהלים ל"ב)

שאול באחת ועלתה לו (מעשה אגג), דוד בשתים ולא עלתה לו, (מעשה דאוריה והסתה למנות את ישראל, ואינו צריך לדאג מרעה). יש לבאר כי מכל דיבור של הקב"ה נבראו כמה אלפים עולמות, ולכולם יש חיות על ידי מי שמקיים הדיבור. והנה יש מצות כלליות שיצוה לאיזה אדם לעשות, ואם יעבור, אף שפגם בשורש נשמתו, מכל מקום אינו מפסיק החיות מהעולמות, כי יש אחרים שמקיימים הדיבור, מה שאינו כן כשהמצוה לאדם יחידי אז גדול עוונו מנשא אם אינו מקיימו, כי מבטל כל העולמות. והנה דוד המלך ע"ה עבר על מצות כללית, משום הכי לא עלתה לו לרעה, מה שאינו כן שאול המלך שעבר על מצוה פרטית, שנאמר לו "לך והחרמת" וגו', לכן נענש. (שם יומא דף כב)

מלבי"ם:

לתשובת השנה - ואם כן לא היה יגע ממלחמה קודמת. לעת צאת המלכים - ולא היה קור או חום, והיתה מלחמה גדולה ששלח כל צבאותיו, ומשלא יצא למלחמת ה' בא מעשה לידו. ממשכבו - אמרו חז"ל כשהיה סועד סעודת עצמו קם בט' שעות, ואם סעודת מלכים קם בערב, ואם כן היה מתענג בתפנוקים. ויתהלך - ולא עסק בצרכי צבור, ובא לכך שלא עצם עיניו כשראה אותה, ומזה בא לידי מעשה. (שמואל ב יא א וב)

וישלח מלאכים - לדרוש אם נתן לה גט, וגם חכה עד שהטהרה, והיה בדעתו לשלח את אוריה בסוף המלחמה בשליחות ותהיה מגורשת למפרע, ולרז"ל נתן לה גט בז' בסיון, והמעשה היה בכ"ד באלול, כך שהיו חדשי הבחנה. (שם שם ג)

הלא מדרך - וחייב לפקוד את אשתך, ורצה להוודע בזה אם הדבר נודע לאוריה. (שם שם י)

ר' צדוק:

ועל כן הזכיר זה דוד המע"ה בתשובתו אמעשה דבת שבע, דגם הוא לא היה ראוי לאותה מעשה רק מהשי"ת היה לו זה להורות תשובה. ועל כן אמר דהן בעוון חוללתי גם כן ממש דוגמת זה, דלא היה ישי ראוי לכך כנ"ל, דהיה מנוקה באמת גם מהרגש הנאה כלל רק באותה שעה רצה הקב"ה להכניס בו תאוה כנ"ל, וזהו התנצלות גם כן על חטאו דדוד דהוא גם כן דכבר הרגו ליצר רע בתענית ולא היה בו הרגש הנאה, רק השי"ת רצה לנסותו והכניס בלבו תאוה, וכדי לתקן אחר כך בתשובה ולהורות לכל העולם כולו, וזכה להיות דוד מלך ישראל חי וקיים כמש"ח, שלזה אי אפשר לזכות אלא צדיק גמור כיעקב אע"ה ואליה וכדומה, או בעל תשובה גמור כדוד המע"ה שתיקן גם העטיו של נחש אף שהיה עליו טענה מפגם הברית, וכמו שאמר "הרע בעיניך עשיתי"... (חלק ה תקנת השבין עמוד קמז)

ראה עוד דוד-כללי.

...וכן הוא הענין בדוד המלך ע"ה שבאמת היתה אביגיל זיווגו שהרי נשאה אחר כך וילדה ממנו, והיצר הרע מצא מקום לפתותו שהיא מותרת לו, וכעין שמצינו בדואג שאמר לו לשאול וכי יש אישות לדוד, והלא מורד במלכות הוא וכו' ועכשיו התיר קנועתו וכו' (ב"ר ל"ב). וכן כאן מצא היצר הרע היתר שהרי נבל מורד במלכות הוא, וחשוב כמת ואשתו מותרת, וזה שאמרו בגמרא "זאת" מכלל דאיכא אחריתא, ומאי ניהו מעשה דבת שבע, שאביגיל היתה כמו בת שבע, שאמרו (סנהדרין ק"ז) ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית וכו', וכן אביגיל ראויה אליו וכמו שנשאה אחר כך. וזה שדרשו בגמרא למעלתו של דוד, שהשי"ת רגלי חסידיו ישמור ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. שאף שמצא היצר הרע מקום לפתותו והוא הרגיש באמת שיש לה שייכות אליו, והיא זווגו, מכל מקום השי"ת הצילו... (פרי צדיק וישב יב)

מכתב מאליהו:

ואמרו ז"ל שם על חטא דוד המלך ע"ה כל היוצא בחיילות בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וכו', ולא היתה אשת איש כלל, רק שדעתו לחזור ולקדשה אחר המלחמה, לומר שחטאו היה בדקות פנימיות הלב, כאשר העיד דוד בעצמו "לך לבד חטאתי והרע בעיניך עשיתי" (תהלים נ"א). אבל יש בזה דבר עמוק עוד יותר, כי גם חטא זה לא היה לפי מדרגתו, כאז"ל (ע"ז ד') לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראויים לאותו מעשה (העגל), אלא כדי להורות תשובה...

וכן בחטא דוד המלך ע"ה, עיין בגמרא סנהדרין ק"ז, מפני מה... אין אומרים אלקי דוד... את לא מינסית לי... בחנני ה' ונסני וכו'. ובזה כבר היתה נקודה דקה כחוט השערה של הגדלת עצמו על פי הערכת משפטו ית', ועל ידי זה ניתנה רשות לשטן כנ"ל. והיינו דאמר רבא (שם) אמר דוד לפני הקב"ה גליא וידיעא קמך דאי בעי למיכפייא ליצרי הוי כייפינא, אלא דאמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. וקשה לפרש דמשום שלא יתגאה בחר בחטא, דרחוק שיהא מותר בכי האי גונא, אבל יותר נראה שאמר דוד שהוא סובר דמשום הכי הגביר הקב"ה את יצרו למען ישוב גם מגאוה ולא ישאר בחטא טמון של הגדלת עצמו. ואלמלא צורך זה, הוא במדרגתו האמיתית היה גובר על יצרו, ורק זה גרם לו.

וזה גדר מה שפירש רש"י שם (ע"ז ד'), גבורים היו ושליטים היו ביצרם, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם, אלא גזירת המלך היתה לשלוט בם... אין פירושו שהיו מוכרחים בחטא, אלא גזרת המלך היתה למנוע מהם הסייעתא דשמיא הרגילה, "שאלמלא שהקב"ה עוזרו אינו יכול לו" (להיצר). ועל ידי זה להוריד את נקודת בחירתם, עד שקשה מאד לעמוד בנסיון. ואף שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, שאני הכא שהוא כדי לתקן החטא הדק הטמון עמוק בתוך לבבם, עד שגם הם אינם מרגישים בו, ועל ידי זה זוכים לתקן גם אותו, וגם מראים כח התשובה לכל באי עולם. (חלק א עמוד קסג והלאה)

ואפילו בדוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה, (ראה עבודה זרה ד') פירוש, שהורה לנו דרכי תשובה, בתשובתו עדיין לא נתגלתה בחייו נקודה דקה בתיקון העבר. מובא בגמרא (בבא מציעא מ"ט) ששונאי דוד הלבינו פניו על מעשה בת שבע, וכיוון שאפשר היה להלבינו על ידי הזכרת החטא שלו, צריך לומר שעדיין נשארה נקודה דקה של החטא שלא תוקנה על ידי תשובתו הגדולה, ואפשר היה לשונאיו להאחז בה ולצערו. ורק בשעת מיתתו תוקנה גם נקודה זו, כדאיתא בשבת ל'... ורק על ידי גילוי כבודו יתברך שמגלה האדם בעמדו בנסיונות הגדולים שלפני מיתתו הושלמה תשובתו, ונגלה לעיני כל שחטאו תוקן בתיקון גמור, כי ראוי שנפתחו בגינו שערי קדש הקדשים - לאות שנפתחו כל פתחי לבו של דוד המלך. (חלק ב עמוד פב)

אפילו אצל הצדיקים הגדולים ביותר שלטה סכנת טעות בזיהוי המצבים האלה - טעות העלולה לגרור אחריה אופן עבודה בלתי מתאים למצב. כן מצאנו למשל גם בחטא דוד המלך ע"ה הן אמרו ז"ל (סנהדרין ק"ז) ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד אלא שאכלה פגה, (פירוש שלקחה טרם זמנה). והענין הוא שהבחין ברוח קדשו שראויה היא לו, ואף נבראה להיות לו לאשה, ושממנה עתידים לצמוח מלכות בית דוד ומלך המשיח, ונתכוון בלקיחתה לשם בנין תכלית הבריאה... אבל בשאיפתו המופלגת למצוה גדולה זו, טעה בבחינת דחיקת השעה, ולא חש להרגשת ההגבלה שבזמן. ובזה מבואר מדוע לא הרגיש בחטאו כלל עד שנאמר לו מפורש מפי נתן הנביא בשם ה'. (שם עמוד רנ)

וכן דוד היה צריך לגלות גילוי גדול של "למען תזכה בדברך תצדק בשפטך" (עיין סנהדרין ק"ז), וזה לא היה יכול לצאת אל הפועל אלא על ידי מעשה דבת שבע, גם היה חלקו לגלות עומק ענין התשובה לכל העולם, כי הוראת תשובה לרבים היא ההכנה למשיח שישיב כל העולם בתשובה כנ"ל. וכדי להוציא כל זה לפועל הוצרכו להוריד נקודת בחירתו, ורק על ידי זה זכה להמשכת מלכותו ושמשיח יהיה מזרעו.

ומה נורא אשר לזכות למלכות בית דוד היה הכרח שיהיו עוד כמה זכויות משונות. היה מוכרח שנשמת אמה של מלכות בית דוד תצא ממואב, (ועוד לפני זה מסדום), כי היה צריך שתגלה כל גדר "אם תוציא יקר מזולל"... (חלק ה עמוד קפ)