(ראה גם: מלכות, משיח)
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת... (במדבר כד יז)
ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן, ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו כי לא נסוב עד באו פה. וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא. ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ויקם שמואל וילך הרמתה. (שמואל א טז יא והלאה)
...ודוד הוא הקטן, ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול. ודוד הולך ושב מעל שאול לרעות את צאן אביו בית לחם... ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך, ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף, ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח... וישכם דוד בבקר ויטש את הצאן על שומר וישא וילך כאשר צוהו ישי, ויבא המעגלה והחיל היוצא אל המערכה והרעו במלחמה... ויטש דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים, וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום... ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלקים חיים... וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים, ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת... (שם יז יד והלאה, וראה עוד דוד-וגלית)
ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל, וישימהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול... (שם יח ה, וראה עוד דוד-ושאול)
ויסירהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף, ויצא ויבא לפני העם. ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו. וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד, כי הוא יוצא ובא לפניהם. (שם שם יב)
ויבא דוד נובה אל אחימלך הכהן, ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך. ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אנכי שולחך ואשר צויתיך ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני. ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא. ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי, כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה. ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום בצאתי ויהיו כלי הנערים קודש, והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי. ויתן לו הכהן קודש, כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו. ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב, כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ. ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם אותה תקח לך קח לך כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי.
ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול, ויבא אל אכיש מלך גת... וישנו את טעמו בעיניהם ויתהולל בידם, ויתו על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו. ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי... (שם פרק כא ב והלאה)
ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול, אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו... וישב דוד עם אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו, דוד ושתי נשיו אחינועם היזרעאלית ואביגיל אשת נבל הכרמלית... ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם, ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך. ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג, לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה. ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים. ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגרזי והעמלקי, כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד ארץ מצרים. והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל אכיש. ויאמר אכיש אל פשטתם היום, ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני... (שם כז א והלאה)
ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל נגב ואל צקלג וישרפו אותה באש... וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו עד אשר אין בהם כח לבכות... ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו, ויתחזק דוד בה' אלקיו. ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפוד, ויגש אביתר את האפוד אל דוד. וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל... ויורידהו והנה נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה. ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו... ויאמר דוד לא תעשו כן אחי, את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו. ומי ישמע לכם לדבר הזה, כי כחלק היורד במלחמה כחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו... ויבא דוד אל צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי ה'... (שם ל א והלאה.
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו. ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב... ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו, ויכהו וימות, ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה'.
ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו... צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. (שמואל ב א יא והלאה)
ויהי אחרי כן וישאל דוד בה' לאמר האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר ה' אליו עלה, ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברנה... ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה... וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד, ויאמר אליהם ברוכים אתם לה' אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם עם שאול ותקברו אותו. ועתה יעש ה' עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה... ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה, שבע שנים וששה חדשים... (שם ב א והלאה)
ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד, ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים... וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל. ויאמר טוב אני אכרות אתך ברית, אך דבר אחד אנכי שואל מאתך לאמר לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבואך לראות את פני. וישלח דוד מלאכים אל איש בושת בן שאול לאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים... ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים, ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה... ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה ודוד לא ידע. וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, ויכהו שם החומש וימת בדם עשהאל אחיו. וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם ה' עד עולם מדמי אבנר בן נר. יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם... ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר, והמלך דוד הולך אחרי המטה. ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם. ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר... ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה. וכל העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב... (שם ג א והלאה)
ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו, גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל, ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל. ויבואו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה' וימשחו את דוד למלך על ישראל. בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך... וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ ויאמר לדוד לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד... וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד, ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה. וילך דוד הלוך וגדול וה' אלקי צב-אות עמו.
וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד. וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל... (שם ה א והלאה, וראה עוד דוד-מלחמות)
ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה', ודוד חגור אפוד בד... והיה ארון ה' בא עיר דוד, ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה... ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם בשם ה' צב-אות. ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אישה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת, וילך כל העם איש לביתו. וישב דוד לברך את ביתו, ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים. ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה' על ישראל ושחקתי לפני ה'. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה. (שם ו יד והלאה)
ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר ה' צב-אות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל. ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכריתה את כל אויביך מפניך, ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה... כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו. הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם. אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן, אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך. ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם...
ויבא המלך דוד וישב לפני ה', ויאמר מי אנכי אד-ני אלקים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. ותקטן עוד זאת בעיניך אד-ני אלקים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק, וזאת תורת האדם אד-ני אלקים. ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך אד-ני אלקים... ועתה ה' אלקים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם, ועשה כאשר דברת. ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צב-אות אלקים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך... ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך, כי אתה אד-ני אלקים דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם. (שם ז ח והלאה)
ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו. ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו, ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון... ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם... (שם י א וראה עוד דוד-מלחמות)
ויאמר חושי אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורים המה ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה, ואביך איש מלחמה ולא ילין את העם. הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים או באחד המקומות, והיה כנפול בהם בתחלה ושמע השומע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום... (שם יז ח, וראה עוד דוד-ואבשלום)
והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים לאמר דברו אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו, ודבר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו. אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך. ולעמשא תאמרו הלוא עצמי ובשרי אתה, כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב... ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל...
ויאמר המלך אל ברזילי עבור אתי וכלכלתי אותך עמדי בירושלים... ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה לו את הטוב בעיניך, וכל אשר תבחר עלי אעשה לך. ויעבר כל העם את הירדן, והמלך עבר, וישק המלך לברזילי ויברכהו וישב למקומו... (שם יט יב והלאה)
וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. ויאמר, ה' סלעי ומצודתי ומפלטי לי... (שם כב א, וראה שם עוד)
יגמלני ה' כצדקתי, כבור ידי ישיב לי. כי שמרתי דרכי ה', ולא רשעתי מאלקי. כי כל משפטיו לנגדי, וחקותיו לא אסור ממנה. ואהיה תמים לו, ואשתמרה מעוני... (שם שם כא)
ואלה דברי דוד האחרונים, נאם דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל. רוח ה' דבר בי, ומלתו על לשוני. אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל, מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים... כי לא כן ביתי עם א-ל, כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח...
אלה שמות הגבורים אשר לדוד, יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת... (שם כג א, וראה עוד דוד-מלחמות)
ויאמר דוד צר לי מאד, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה... ויאמר דוד אל ה' בראותו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו, תהי נא ידך בי ובבית אבי. ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי... (שם כד יד, וראה עוד דוד-מנין)
והמלך דוד זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת, ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך... (מלכים א א א)
ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע, ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך. וישבע המלך ויאמר חי ה' אשר פדה את נפשי מכל צרה. כי כאשר נשבעתי לך בה' אלקי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כן אעשה היום הזה... ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע, ויבאו לפני המלך. ויאמר המלך קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון. ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה. ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלך תחתי, ואתו צויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה... (שם שם כח והלאה)
ויקרבו ימי דוד למות, ויצו את שלמה בנו לאמר. אנכי הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש. ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה, למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם... וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום, ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו. ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול. ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך, כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך. והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים, והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב. ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול. וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד. (שם ב א והלאה)
כי למען דוד נתן ה' אלקיו לו ניר בירושלים להקים את בנו אחריו ולהעמיד את ירושלים. אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי. (שם טו ד)
הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם, ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים. (ישעיה נה ג)
והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את דויד עבדי, הוא ירעה אותם והוא יהי להן לרועה, ואני ה' אהיה להם לאלקים ועבדי דוד נשיא בתוכם, אני ה' דברתי. (יחזקאל לד כג)
ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלקים כמלאך ה' לפניהם. (זכריה יב ח)
אפפוני חבלי מות ונחלי בליעל יבעתוני. חבלי שאול סבבוני, קדמוני מוקשי מות. בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע וישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבא באזניו... ישלח ממרום יקחני, ימשני ממים רבים. יצילני מאויבי עז, ומשנאי כי אמצו ממני. יקדמוני ביום אידי, ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי. יגמלני ה' כצדקי, כבור ידי ישיב לי. כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי. כי כל משפטיו לנגדי, וחקותיו לא אסיר מני... (תהלים יח ה והלאה)
ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן. מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו. וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם. (שם עח ע)
תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני. שמרה נפשי כי חסיד אני, הושע עבדך אתה אלקי הבוטח אליך... (שם פו א)
אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שיויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם. מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו. אשר ידי תיכון עמו, אף זרועי תאמצנו. לא ישיא אויב בו, ובן עולה לא יעננו... ואמונתי וחסדי עמו, ובשמי תרום קרנו. ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו. הוא יקראני אבי אתה, אלי וצור ישועתי. אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ... ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים... (שם פט כ והלאה)
סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים, בשם ה' כי אמילם. דחה דחיתני לנפל וה' עזרני... לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה. יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני. פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה... אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה... (שם קיח יב והלאה)
ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד. ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון. וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב. ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה. ושלמון הוליד את בועז ובועז הוליד את עובד. ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד. (רות ד יז)
כולם הברורים לשוערים בספים מאתים ושנים עשר, המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם. (דברי הימים א ט כב)
ויבאו מן בני בנימין ויהודה עד למצד לדויד. ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום אתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב ליחד, ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלקי אבותינו ויוכח. ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלקיך, ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד... כי לעת יום ביום יבואו על דויד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלקים... (שם יב טז)
ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה עודרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דויד על כל ישראל, וגם כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דויד. ויהיו שם עם דויד ימים שלושה אוכלים ושותים כי הכינו להם אחיהם... (שם שם לז)
ביום ההוא אז נתן דויד בראש להודות לה' ביד אסף ואחיו... (שם טז ז)
וימלוך דויד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויאב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר... ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי, ובני דויד הראשונים ליד המלך. (שם יח יד)
ויעמד את הלוים בית ה' במצלתים בנבלים ובכינורות במצות דויד וגד חוזה המלך ונתן הנביא, כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו... ויאמר יחזקיהו המלך ללוים להלל לה' בדברי דויד ואסף החוזה... (דברי הימים ב כט כה ול)
ועל זה אמר דוד, לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי ה' עזרתה לי, (היינו לולי) שנעשה שומר ומשגיח עלי, (כלפי המלאך דומה) כמעט שכנה וגו', מהו כמעט היינו כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר... (ביאור הדברים, דוד ה"ס מלכות, שעליה כתוב רגליה יורדות מות, כי היא בחינת היסוד דקדושה, שממנה מתקיימים הס"א והקליפות בסו"ה ומלכותו בכל משלה. אמנם כשהמלכות בתיקונה במדת הרחמים על דרך שאמר רבי חייא לעיל, כי אז נבחנת לב' נקודין שהם נקודת הדין מעצמה, ונקודת הרחמים שקבלה מבינה, והדין שבה גניזא וטמירא, ורק הרחמים שבה קיימא באתגליא. ועל ידי התיקון הזה אין לו לס"א מהארת המלכות אלא נהירו דקיק בלבד, שהוא רק בחינת שורש מספיק לקיום הקליפות, אבל אין להם שום כח של התפשטות)... (הקדמה קלז, ועיין שם עוד)
זה ספר תולדות אדם, היינו לצורות (בלבד, כלומר לנשמות, שכל הנשמות מתולדות אדם היו כתובים בו). אמר ר' יוסי הקב"ה הראה לאדם הראשון הצורות של כל הדורות העתידים לבוא לעולם, ושל כל חכמי העולם ומלכי העולם העתידים לקום בישראל, כשהגיע לראות את דוד מלך ישראל שנולד ומת, (שלא היו לו שנות חיים), אמר לו להקב"ה אוסיף לו שבעים שנה משנותי, וגרעו שבעים שנה מאדם הראשון, ונתן אותם הקב"ה אל דוד.
ועל זה שבח דוד ואמר, כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן, מי גרם לי שמחה בעולם, (דהיינו לחיות ולשמוח), אדם הראשון שהוא פעליך ולא פעלו של בשר ודם... (בראשית ב שנח)
רבי יהודה פתח, לדוד מזמור וכו', הנה למדנו כל מקום שכתוב לדוד מזמור, יורה שאמר שירה ואחר כך שרה עליו רוח הקודש, ואם כתוב מזמור לדוד, יורה ששרה עליו רוח הקודש ואחר כך אמר השירה. (נח קסח)
רבי חזקיה פתח, לדוד משכיל וגו', מקרא זה ביארוהו, אבל מקרא הזה נאמר בסוד החכמה, שהרי למדנו בעשרה מיני שבח שיבח דוד להקב"ה, ואחד מהם הוא משכיל, (אשר יורה על סוד החכמה), והוא מדרגה אחת מאלו עשרת המדרגות, ודוד תיקן את עצמו מטרם ששרה עליו המדרגה הזאת. (שם רנו)
משום שכל מי שרוצה להראות לפני רבונו, אינו נכנס אלא באותו אבן, שכתוב בזאת, (שהיא מלכות הנקראת זאת), יבא אהרן אל הקדש. ודוד משבח עצמו ואומר, אני בצדק, (שהיא מלכות), אחזה פניך, וכל עסקו של דוד היה להראות באותו אבן כראוי כלפי מעלה... (שם רפא)
ומדרגה הזאת לא יכול אברהם להתאחז בה בטרם שיכנס לארץ ישראל, כי שם מקבלים מדרגה הזו. כעין זה כתוב וישאל דוד בה' וגו', וכי מאחר ששאול מת, ודוד היה ראוי לקבל המלכות, למה לא קבל מיד את המלכות על ישראל, אלא שנצרך למלוך קודם שבע שנים בחברון?
אלא הכל סוד החכמה הוא, כי דוד לא היה לו לקבל המלכות, אלא עד שיתחבר מקודם באבות שהם בחברון, ואז יקבל המלכות בהם. ועל כן נתעכב שם (בחברון) שבע שנים כדי שיקבל את המלכות כראוי... (לך לך סד)
רבי יוסי פתח ואמר, ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. אמר דוד אפילו בני העולם יבואו ויעשו עמי מלחמה (לא יוכלו לי, כי) ואתה ה' מגן בעדי. אמר דוד להקב"ה רבונו שלעולם מפני מה אין חותמים בי ברכה כמו שחותמים ברכה באברהם, שכתבו אנכי מגן לך, ואומרים מגן אברהם?
והשיב הקב"ה לדוד, אברהם כבר בחנתיו וצרפתיו ועמד לפני בקיום שלם. אמר לו דוד אם כן בחנני ה' וגו'. כיון שעשה אותו מעשה דבת שבע, נזכר דוד מה שאמר לפני הקב"ה, אמר בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי...
ועם כל זה חותמין בו ברכה, דקאמרן מגן דוד, ובגין כך אמר דוד ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי, פירוש שאמר מדרגה זו דמגן הוא כבודי ודאי, שאני מתעטר בה. (שם קיט, ועיין שם הפירוש)
תא חזי, דוד המלך היה קם בחצות לילה, ואם תאמר שהיה יושב או שוכב במטה, ואומר שירות ותשבחות, לא אלא כמו שכתוב, חצות לילה אקום להודות לך, אקום ודאי, בעמידה, היה עוסק בשירות ותשבחות של התורה...
ומשום זה (משום שעסק בשירות ותשבחות במוחין דג"ר שה"ס עמידה, וה"ס אור החיה), דוד המלך חי לעולם, ואפילו בימות המלך המשיח, הוא המלך, כי למדנו, אשר מלך המשיח אם הוא יהיה מבין החיים דוד שמו, ואם הוא יהיה מנשמות הנפטרים (שיעמדו לתחיה) דוד שמו, והוא היה מעורר השחר מטרם שיבא, שכתוב עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, שהיה קם לעסוק בתורה תמיד, מטרם שיאיר השחר. (שם קלד)
אלא בשביל מדרגתו עצמו אמר לדוד, והשבח שאמר בשביל עצמו הוא אליך ה' נפשי אשא, פירושו אליך ה', למעלה, נפשי, מי היא נפשי, זהו דוד, שהוא מדרגה הראשונה שאמרנו, (דהיינו מלכות, שהיא הראשונה ממטה למעלה), אשא, אעלה, כמש"א אשא עיני אל ההרים, כי כל ימיו של דוד היה משתדל להעלות מדרגתו לבינה, להעטירה למעלה בבינה ולקשרה שם בקשר שלם כראוי... (שם רמה, ועיין שם עוד)
ותא חזי, עשה הקב"ה את דוד המלך (שה"ס הנוקבא) לרגל אחד מכסא העליון, כמו האבות... ואף על פי שהיא כסא אל האבות (ואיך נאמר שנתקנה במדרגה אחת עם האבות להשלים ד' רגלי הכסא), אבל הוא רק בזמן שהיא נתחברה עמהם להיות רגל אחד להתתקן בכסא העליון. ומשום זה קבל דוד המלך מלכות על ישראל בחברון שבע שנים כדי להתחבר בהם... (וירא טז, ועיין שם עוד)
ובשנים אלו (עמון ומואב) נאחז דוד המלך, כי אחר כך באה רות ממואב, ויצא ממנה דוד המלך, ומן עמון נתעטר דוד המלך באותה העטרה שהיא עדות לזרעו של דוד, שכתוב ויתן עליו את הנזר ואת העדות, ונזר זה היה מן מלכום, שהוא מדרגת בני עמון, שכתוב ויקח את עטרת מלכם... ותהי על ראש דוד, ומשם היה עדות לבניו לעולם, ובה ניכר מי שהוא מן בניו של דוד הראוי למלוכה, ודאי אמרו שהוא מזרע דוד, שאפילו באותו יום שנולד היה יכול לסבול את הכתר על ראשו, אף על פי שמשקל ככר זהב ואבן יקרה היתה, ואדם אחר חוץ מזרעו לא היה יכול לסבלו. וזהו שכתוב ביהואש ויתן עליו את הנזר ואת העדות.
ובשתי מדרגות הללו נאחז דוד המלך, והם תקפה של מלכותו, להתגבר על כל שאר האומות, שאם לא היה נכלל בצד שלהם לא היה יכול להתגבר עליהם, וכל המדרגות של שאר האומות העולם היו כלולות בדוד, כדי להתגבר ולהתחזק עליהם. (וירא שלו)
תא חזי, דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה, (שאמר קומה ה' למנוחתך וגו'), מה עשה שינה את הבדחנים של המלך באופן שיהיו שרים מכובדים, ומי המה, היינו שכתוב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, שכתוב וחסידיך ירננו, לוייך ירננו היה צריך לומר, כי הלוים הם הבדחנים של המלך, ועתה שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך ולא הלוים...
א"ל הקב"ה לדוד, איני רוצה להטריח את אלו, (דהיינו את הכהנים והחסידים שימשיכו את הארת השמאל, כי הם בסו"ה כי חפץ חסד הוא). אמר לו דוד, רבוני, כאשר אתה בהיכלך אתה עושה כרצונך, (דהיינו כמשה שה"ס ז"א, שאמר קומה ה' ויפוצו אויביך, שה"ס הארת השמאל כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלוים הם בדחני המלך, ולא הכהנים והחסידים), עתה שהזמנתי אותך הרי הדבר תלוי ברצוני, (שהוא) להקריב אליך את אלו החשובים יותר, (שיהיו לבדחנים לפניך, דהיינו הכהנים והחסידים), אף על פי שאין דרכם בזה, כי הם בסו"ה כי חפץ חסד הוא... (ויצא לז)
אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, הסדר שסדרתי לא ישוב עוד לאחור, (כלומר שלא יתבטל), אמר לו הקב"ה חייך, אפילו בכלים שלי לא אשתמש אלא בכלים שלך, ולא זז משם הקב"ה עד שנתן לו פזרונות ומתנות, שכתוב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך... (שם מ)
רבי חייא פתח ואמר, דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם, מקרא זה קשה, כי סופו ראשו ואין ראשו סופו, שמתחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, אלא דוד בקש תחלה על עצמו ואחר כך בקש על הכל. דברי עונות גברו מני, אמר דוד אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך (אני מפחד ומבקש לי ולהם), פשעינו אתה תכפרם, והטעם שהיה מתירא מפני ריבוי החטאים של רשעי עולם... (ויצא עח)
תא חזי, בשעה שדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת, אז אמר זה, (היינו הכתוב חונה מלאך ה' וגו'), משום שהשכינה הקיפה אותו וניצל מאכיש ומעמו ומכל אלו שהתקיפו אותו. מה כתוב ויתהולל בידם, למה ויתהולל, וישתגע היה צריך לומר, כמש"א כי הבאתם את זה להשתגע עלי.
אלא (שהכתוב) סובב על הדבר שאמר דוד בתחילה, שכתוב כי קנאתי בהוללים וגו', אמר לו הקב"ה חייך עדיין תהיה צריך לזה, כיון שבא לבית אכיש, והתקיפו אותו מה כתוב, ויתהולל בידם, כאותם ההוללים שקנא תחילה, ואז באה השכינה ושרתה מסביב לדוד... (וישלח ז)
פתח ואמר, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד, חיים שאל ממך זהו דוד המלך, כי כשברא הקב"ה את גן העדן, והטיל בו הנשמה של דוד המלך, הסתכל בה וראה שאין לה חיים משלה כלום, וכך עמדה לפניו כל היום, כיון שברא את אדם הראשון, אמר, זהו ודאי חייו של דוד, ומאדם הראשון היו אלו ע' שנים שדוד המלך חי בעולם.
עוד פירוש האבות הניחו לו מחייהם כל אחד ואחד. אברהם הניח לו מחייו, וכן יעקב ויוסף, יצחק לא הניח לו כלום, משום שדוד המלך בא מצדו (פירוש, כי דוד המלך ה"ס הנוקבא מצד שמאל, שאז היא חושך ולא אור, ועל כן לא היו לו חיים, כי אין חיים אלא מצד ימין, שה"ס ז"א הנקרא עץ החיים, וגם יצחק היה מצד שמאל... אבל ליתן חיים לדוד לא היה יכול, מטעם שעקרו מקו שמאל היה, ולא היו לו חיים מצד עצמו אלא מכח התכללות)...
ודאי שאברהם הניח לו חמש שנים, כי היה לו לחיות מאה ושמונים שנה (כמו יצחק), והוא חי רק מאה ושבעים וחמש שנים, יעקב היה לו לחיות בעולם כימי אברהם, ולא חי אלא קמ"ז שנים, חסרות לו כ"ח שנים, נמצא שאברהם ויעקב הניחו לו מחייהם ל"ג שנים. יוסף חי מאה ועשר שנים, היה לו להיות קמ"ז שנה כימי יעקב, חסרות ל"ז שנים (ועם ל"ג של אברהם ויעקב) הם שבעים שנה שהניחו לדוד המלך להתקיים בהם, ודוד חי בכל אלו השנים שהניחו לו האבות... (וישלח נד, ועיין שם עוד)
פתח ר' אלעזר ואמר, הללויה אודה וגו' מקרא זה בארוהו, אבל תא חזי, דוד המלך, כל ימיו היה עוסק בעבודת הקב"ה, והיה קם בחצות לילה ומשבח ומודה בשירות ותשבחות כדי לתקן מקומו במלכות שלמעלה.
וכאשר נתעורר רוח צפוני בחצות לילה, היה יודע, שהקב"ה מתעורר באותה שעה בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, (ועל כן) היה קם בשעה ההיא והתגבר בשירות ותשבחות עד עלות הבקר... (שם רסז)
פתח ר' אלעזר ואמר, דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, דחה דחיתני, דחה דחוני היה צריך לכתוב, (שהרי הקב"ה לא דחה אותו, אלא השונאים), אלא זה הסטרא אחרא, הדוחה האדם תמיד, ורוצה לדחותו ולהשטותו מעם הקב"ה, וזה הוא היצר הרע הנמצא עם האדם תמיד, ואליו חזר דוד ואמר דחה דחיתני לנפול, משום שהוא היה מסיתו בכל אלו הצרות שבאו עליו להשטות אותו מעם הקב"ה, ועליו אמר דוד דחה דחיתני לנפול בגיהנם, וה' עזרני שלא נמסרתי בידך. (שם רעז)
דבר אחר מלך במשפט יעמיד ארץ, זהו דוד המלך, שכתוב, ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, והוא קיים הארץ (בחייו), ובזכותו היא עומדת לאחר מכאן... (מקץ יד)
רבי יצחק אמר, תא חזי, דוד המלך זכה להתחבר באבות, וירש מקום בתוכם, וזהו שכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. (שם צד)
דוד המלך שנאו אותו אחיו, ודחו אותו מהם, הקב"ה הרימו על כל בני העולם. בא חמיו (שאול) וברח מפניו, הרימו הקב"ה על כל הממלכות, וכולם היו כורעים ומשתחוים לפניו...
ועתה ירום ראשי, ועתה מה פירושו, שהוא כמו ואתה, פירוש כמו ואתה הוא שם השכינה, כן ועתה הוא שם השכינה, (דהיינו שהתפלל שהשכינה תרום ראשו)... ירום ראשי, להרים ראש בכבוד ומלכות, על אויבי סביבותי, אלו שאר מלכי הארץ, ואזבחה באהלו זהו ירושלים, באהלו עם ו' רומז על אוהל מועד, זבחי תרועה, להשמיע לכל העולם, אשירה ואזמרה, מצד התרועה הוא, כי משם (מצד התרועה) בא שיר ושבחה...
דבר אחר ועתה ירום ראשי להכלל באבות שהם חג"ת דז"א, כי דוד המלך יש לו להדבק באבות שמתחבר עמהם בסוד רגל רביעי, ואז יתרומם ויעלה למעלה דהיינו מחזה ולמעלה דז"א, והוא בקשר אחד עמהם, על אויבי סביבותי, אלו הם שבצד שמאל, שהם כולם בעלי הדין המתכונים להשחית... (מקץ קז, ועיין שם עוד)
ותא חזי, ארבעה מלכים מה ששאל זה לא שאל זה, דוד אמר, ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, מהו הטעם, הוא משום שהיה נשמר מאלו העבירות (שאדם דש ברגליו), ולא נתן מקום לשונאיו לשלוט, ועל כן רצה הוא לרדוף אחריהם תמיד, והם לא ירדפו אחריו, לקטרג על עונותיו, ויפול בידיהם. (שם קכא)
ואם תאמר הרי למדנו שדוד המלך לא ראה חלום טוב, הרי נשמע שהיה רואה דברים שאינם אמיתיים, (שהרי באמת היה מלא טוב וחסד מה'). אלא ודאי כל ימיו היה עוסק בשפיכות דמים וערך מלחמות, וכל חלומותיו לא היו אלא חלומות רעים ורובן שממה דם ושפיכת דמים ולא חלום של שלום. (שם קנ)
ר' יהודה ור' יוסי נפגשו בכפר חנן, בעוד שהיו יושבים במלונם בא אדם אחד, ומשא חמור אחד לפניו, בתוך כך אמר ר' יהודה לר' יוסי, הרי למדנו שדוד המלך היה נם כסוס ושנתו מועטת, ואם כן, איך היה קם בחצות לילה, הרי שיעור הזה (ששים נשימות של שינת הסוס) מעט הוא, ולא היה מקיף אפילו בשליש לילה.
א"ל בשעה שבא לילה היה יושב עם כל גדולי ביתו ודן דינים ועסק בדברי תורה, (כלומר שלא הלך לישן בתחילת הלילה אלא סמוך לחצות לילה). ואחר כך היה ישן את שנתו עד חצות לילה וקם בחצות לילה והתעורר ועסק בעבודת רבונו בשירות ותשבחות.
בתוך זה אמר אותו אדם, וכי כך הוא דבר זה שאמרתם, סוד הדבר הוא כאן, כי דוד המלך חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד מששים במיתה, ודוד, משום מקומו שהוא חי, לא ישן אלא ששים נשימות, כי עד ששים נשימות חסר א' הוא חי, משם ולהלאה טועם האדם טעם המות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה...
ועל כן היה דוד המלך משער השעור של הלילה (עד חצות), כדי שיתקיים בחיים ולא ישלוט עליו טעם המות, וכשנחצה הלילה היה דוד מתקיים במקומו, (היינו במדרגתו), שהוא חי וקיים, (כי הקיץ משנתו ואמר שירות ותשבחות), כי כשנתעורר חצות לילה, וכתר הקדוש נתעורר, (דהיינו הנוקבא), צריך שלא ימצא את דוד מתקשר במקום אחר במקום המות... (ויגש לד, ועיין שם עוד וערך חצות)
תא חזי מדוד, שנאמר והנה רועה בצאן, ללמדך שדוד חכם גדול היה, והיה רועה צאנו כדין וכשורה, לפיכך עשהו הקב"ה מלך על כל ישראל. ולמה צאן ולא בקר, אמר רבי יהודה ישראל נקראים צאן, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'. (שמות שעד)
ר' יהודה פתח ואמר, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, וכתוב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, תא חזי, דוד הוא מלך ישראל וצריך לדון העם, להנהיג את ישראל כרועה המנהיג את צאנו, שלא יסורו מדרך האמת. הנה בלילה כתוב, חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, והוא עסק בתורה ובתשבחות להקב"ה עד שבא הבוקר.
והוא העיר השחר, כמו שכתוב עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, וכשבא היום, אמר מקרא הזה, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מהו כל היום היא שיחתי, מכאן למדנו שכל מי שעוסק בתורה להשלים את הדין על ברורו, הוא כאלו קיים את התורה כולה. ומשום זה אומר הכתוב כל היום היא שיחתי, (כי עסק בבירור הדין).
תא חזי, ביום עסק בתורה להשלים דינים, ובלילה עסק בשירות ותשבחות עד שבא היום. מהו הטעם כי כל היום עסק להשלים ולברר דינים, (שהם בחינת השמאל), כדי לכלול השמאל בימין, (כי יום הוא בחינת ימין, שהוא חסד), בלילה (עסק בתשבחות שהם חסדים), כדי לכלול מדרגת הלילה ביום.
ותא חזי, בימי דוד המלך היה מקרב כל אלו חיתו שדי, (שהם דרי ג' עולמות בי"ע) אל הים, (שהוא המלכות). כיון שבא שלמה, (והנוקבא היתה בימיו במילואה), יצא הים, (שהוא הנוקבא) ונתמלא, (דהיינו שעלתה לאו"א עלאין ששם תכלית המילוי שלה), והשקתה אותם... (וארא ק)
דתנינן, כל ימיו של דוד השתדל לתקן את הכסא, (שהוא מלכות), ולהאיר הפנים שלה, (באור הבינה), כדי שתגין עליה. והאיר תמיד את אור התחתון (שהוא מלכות) באור העליון (שהוא בינה), שתהיינה הכל אחד, (דהינו שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד). וכשבא שלמה מצא עולם (שהוא המלכות) שלם, והלבנה (שהיא המלכות) שנתמלאה, (דהינו שכבר עלתה לבינה ונשלמה ונתמלאה שם בכל אורותיה, ולא היה צריך עוד להטריח עליה להאיר אותה). (שם קלד)
פתח איש ההוא ואמר, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וגו', לדוד מזמור במקום אחד, ובמקום אחר מזמור לדוד. מה בין זה לזה. אלא לדוד מזמור יורה על השירה שאמר דוד על כנסת ישראל, שהיא המלכות, מזמור לדוד יורה על השירה שאמר דוד על עצמו. (בשלח קכו)
זרעו של דוד מתהפכים בו המראות של הגוונים, ועל כן טעה שמואל, שכתוב אל תבט אל מראהו, משום שהצד האחר היה באליאב, שלא היה כן בדוד, הצורות של דוד מכוסות הן, כי הצורות של הצד האחר נכללו תוך הצורות שלו, והצורה של הצד האחד נראה בו תחילה, שעוברת על העינים לפי שעה, והלב מבוהל ומתירא, ואחר כך וטוב רואי וה' עמו, וזהו עדות אצלו..
צורה זו של פני אדם כולל לכל הצורות, וכולן כלולות בו, זה אינו מבוהל ברוחו, בשעת כעסו הוא במנוחה ודבריו בנחת ומיד מתרצה.
זרעו של דוד אשר נראה בו צורה ההיא של הס"א בתחילה ועוברת לפי שעה לפני העינים, בכעסו הוא במנוחה ומיד מתרצה, אבל נוטר שנאה כנחש לבדו... (יתרו ק)
זרעו של דוד הוא בהיפך, דוד המלך ירש אדום הזה הנאה, כדי לעשות דין ומעשים נאים. עיניו עיני רחמים יושבות על מלאת, מעלות חן וחסד וחוט אחד ירוק הולך ביניהם, בשעה שעושה מלחמה חוט ההוא מתהפך ונעשה אדום כוורד... (שם רט)
זרעו של דוד בהיפך הם, בזרעו של דוד כל הסימנים האלה לטוב, ולעשות טוב, חוץ משפתים גדולות, שכל מי ששפתיו גדולות הוא בעל לשון הרע. (שם רכא)
כשהגיע דוד לי"ג שנים, וזכה ביום ההוא שנכנס לי"ד, אז כתוב, ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. מה הטעם, כי מקודם לכן לא היה בן אליו, שלא שרתה עליו נשמה העליונה, כי בשני ערלה היה, ומשום זה כתוב, אני היום ילדתיך, היום ודאי ילדתיך, אני ולא הצד האחר, כמו שהיה עד עתה, אבל עתה אני בלבדי בן עשרים שנה מה כתוב בשלמה כי בן הייתי לאבי לאבי ממש ודאי... (משפטים עז)
פתח זקן ההוא ואמר, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו', דוד המלך אמר זה משום שהיה מלך עליון ושליט על כל מלכים עליונים... ולא עלה על לבו לסור מן הדרך, ותמיד השפיל לבו לפני אדונו, וכשהיה עוסק בתורה היה מתגבר כארי ועיניו תמיד היו מושפלות לארץ מפחד אדונו, וכשהיה הולך בין העם לא היה בו גסות הרוח כלל. (שם קמג)
וזהו הוא חסד ואמת שעשה דוד לבני ברזילי, שכתוב והיו באוכלי שולחנך, ואם תאמר שבשולחן המלך היה אוכל אדם אחר זולתו, לא אלא המלך אוכל תחילה, ואחר כך כל העם... (תרומה תצו)
אלא כשהקב"ה יש לו רצון לבנות עיר, מסתכל תחילה בראש ההוא המנהיג את העם בעיר, ואחר כך בונה את העיר, זה שאמר לא בחרתי בעיר עד שהסתכלתי בדוד... (ויקהל סה)
תא חזי, דוד הוא שברח מפני שאול, ועל כן גרם שנאבדו כל הכהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ אביתר לבדו שברח, וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות, ועם כל זה חטא ההוא היה תלוי על דוד להפרע ממנו, כך שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד... ועד היום תלוי חטא ההוא לעשות דין על נוב, שכתוב עוד היום בנוב לעמוד... (פקודי סז)
ועם כל זה הוא שולט עליהם תמיד ולא יכלו לו. ודוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב"ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב"ה, הקב"ה מגביה אותו על הכל, ומשום זה רצה בו הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה שכתוב וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. בעולם הבא, שכתוב, ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. דוד הוא מלך בעולם הזה, ודוד יהיה מלך לעולם הבא, ועל כן אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. (שם רלג)
בא וראה דוד היה קיומו תקוע במקור מים הנובעים, וכשנדחה לארץ אחר (בברחו מפני שאול) וציערו אותו, ולפי צערו נדחה מארץ הקדושה, ואף על פי שירד למדרגה התחתונה, עמד בקיומו ולא נכנס לסטרא אחרא, ונשמר ממנו, מה כתוב, ואולם חי ה' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המוות... (שם תתלז)
ואם תאמר, הרי דוד המלך היה איש תרומה, (כי דוד המלך היה מרכבה למלכות מבחינת השמאל שלה, ומשיב) אלא ברחמים, שלא למלכות דשמאל בלבד, כמו עשו, אלא שמאל דמלכות המלובש ברחמים, ולא עוד, כי כתוב חסדי דוד הנאמנים, הרי כמו שנתדבק בזה, (במלכות דשמאל) נתדבק גם כן בזה, (בחסדים).
תא חזי, כל ימיו של דוד המלך היה משתדל שתרומה זו, (שהיא המלכות), תתקשר במשפט, (בז"א שהוא קו האמצעי), ויזדווגו יחד, בא שלמה וזווג אותם יחד, ועמדה הלבנה (שהיא המלכות) במילואה, ועמדה הארץ, (שהיא המלכות), על קיומה. בא צדקיהו והפריד אותם, ונשארה הארץ, (שהיא המלכות) בלא משפט, (שהוא ז"א), ונפגמה הלבנה ונחרבה הארץ, אז נאמר ואיש תרומות יהרסנה. (שמיני פט)
תא חזי, דוד, שכתוב בו אדמוני) יצא מיופיו של (צבע) אדום, (שהוא קו שמאל דבינה המאיר במלכות), ונתאחד בקדושת אדונו, ועל כן כתוב, והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי... (מצורע נח)
ר' אבא פתח, פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך, פנה אלי וחנני, וכי לא היה להקב"ה אדם יפה בעולם כדוד, שהוא אמר פנה אלי וחנני, אלא כך למדנו, דוד אחר יש לו להקב"ה (שהוא המלכות הנקראת דוד), והוא ממונה על כמה גדודים עליונים ומחנות, וכשרוצה הקב"ה לרחם על העולם הוא מסתכל בדוד הזה, ומאיר לו פנים והוא מאיר אל העולמות ומרחם על העולם.
והיופי של דוד הזה מאיר אל העולמות כולם, ראשו גלגלת של זהב הנרקמת בשבעה תכשיטים (משבעה) מיני זהב, וכבר העמדנו, וחביבות הקב"ה היא לנגדו, ומרוב אהבתו אליו אמר אל הקב"ה שיחזיר עיניו לנגדו ויסתכל בו... (קדושים עג, ועיין שם עוד)
כעין זה אמר רבי שמעון, ויעש דוד שם, וכי דוד עשה לו, אלא משום שדוד הלך בדרכי התורה ועשה מצות התורה, והנהיג המלכות כראוי, כביכול עשה השם למעלה, ולא היה מלך בעולם שזכה לזה כדוד... (בחקותי יט)
...ותאנא עשה הקב"ה את דוד מרכבה קדושה עם האבות, וקבל כתרים עליונים קדושים שהנחילו לו האבות, ולמדנו מלכות ירש דוד ולבניו אחריו, ובמקום מלכות העליונה נתחזק, וירשו הוא ובניו מלכות הזו אשר לא זזה ממשלתם לדורי דורות. ולמדנו בשעה שספירה זו מלכות נתעוררה לבניו של דוד, אין מי שיקום לפניהם... (נשא קמט)
משה התפלל תפלתו ונתעכב כמה ימים בתפלה הזו (מחמת תפלת העני), ודוד ראה שכל החלונות וכל שערי שמים כולם מוכנים להפתח (לתפלת) העני, ואין בכל תפלות שבעולם שהקב"ה מקשיב מיד כתפלת העני. כיון שראה זה עשה עצמו עני ואביון, פשט לבוש מלכות וישב על הארץ כאביון, אמר תפלה, שכתוב, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני. ואם תאמר למה, משום כי עני ואביון אני. א"ל הקב"ה, דוד, וכי אינך מלך ושליט על מלכים גבורים, ואתה עושה עצמך עני ואביון, מיד החזיר תפלתו באופן אחר, ועזב המלות אביון ועני, ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם כל זה הכל היה בדוד, (הן עני והן חסיד).. (בלק קצא)
ודוד נעשה עני חסיד ועבד, ז"ש תפלה לדוד הטה אד-ני אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמרה נפשי כי חסיד אני, הושע עבדך אתה אלקי הבוטח עליך. הוא נעשה עני אל שער המלך, (שהוא המלכות), שנאמר בה אד-ני שפתי תפתח, אד-ני הוא היכל, ונעשה עני לשער היכל המלך, (שהוא אד-ני, דהיינו מלכות), ומה כתוב הטה אד-ני אזנך ענני. וזו היא שכינה התחתונה, (שהיא מלכות), שהיא אוזן לקבל תפלות ולשמוע אותם, כמ"ש, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע... (פנחס קפב, ועיין שם עוד)
דוד הסיר אותו (רוח סערה) מלבו והרגו, ז"ש ולבי חלל בקרבי, (כי הסיר את רוח הסערה ונשאר בלב חלל במקומו). ומשום זה זכה שינשב רוח צפונית, (דהיינו הארת חכמה שמשמאל), בכנור שלו, (שהוא המלכות), ונאמר בו כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח. והיה מנגן בו בכנור בד' מיני נגונים, בשיר פשוט, שה"ס י', ובשיר כפול, שה"ס י"ה, ובשיר משולש שה"ס יה"ו, ובשיר מרובע (שה"ס ארבע אותיות י"ה ו"ה). הרי הם (ביחד) עשר אותיות, שדוד עשה כנגדן עשרה מיני תהלים, (שהם אשרי ומשכיל ומזמור ומכתם וכו'), ועולים לע"ב פנים, (דהיינו ע"ב אורות) כחשבון יוד אותיות אלו (של הוי"ה בריבוע)... (שם רע"מ רסח, ועיין שם עוד)
אף הוא פתח ואמר, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו', מקרא זה אמר דוד בשעה שהיה הולך על חוף הנהר, ואמר רבונו של עולם כלום היה אדם בעולם שיודה וישבח לאדונו כמוני. נזדמנה לו צפרדע, אמרה לו, דוד, אל תתגאה, שעני עשיתי יותר ממך, שמסרתי גופי על ציווי אדוני, שכתוב ושרץ היאור צפרדעים, והעמידוהו, ועוד שאני משבחת ומזמרת לילה ויום בלי הפסק, באותה שעה אמר דוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני... (פנחס שפ)
ואנו למדים מדוד, שהזמין את הקב"ה, ושינה מעשיו ממה שהיה דרכו של הקב"ה, והקב"ה קיבל ועשה רצונו, כי הזמין המלך והמלכה עמו, ז"ש קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, דהיינו המלך ומלכה יחד, וכדי שלא להפריד ביניהם שינה הכלים ושינה המעשים של המלך.
הה"ד כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד עבדך וגו', כהניך ילבשו צדק, לוייך (ילבשו צדק) היה צריך לומר, כי צדק הוא מצד הלוים, (דהיינו מלכות מבחינת השמאל נקראת צדק, ושמאל הוא בחינת הלוים), וחסידיך ירננו, לוייך ירננו היה צריך לומר, כי רינה וזמרה הן מצד הלוים, (דהיינו מצד שמאל), והוא שינה ואמר כהניך וחסידיך שהם מצד ימין.
אמר לו הקב"ה, דוד, אין דרכי כך, אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, התקון שאני תקנתי לא תשנה אותו. אמר לו (הקב"ה), דוד, כיון שהזמנת אותי יש לי לעשות רצונך, ולא רצוני, ולמדים מזה דרך העולם, שמי שמזמן אחר, ההוא שבא עליו יש לו לעשות רצונו, אף על פי שאין דרכו בכך. (שם תקנד)
ואם תאמר, הרי אמר ר' יהודה שדוד כתוב בו טוב, כמש"א וטוב רואי, ואם כן למה לא עלה יותר, (דהיינו למדרגה ז"א כמו משה), אמר לו וטוב רואי כתוב, טוב רואי היינו, אשר המראה להסתכל, (שה"ס המלכות שנקראת מראה), היתה טוב, כך היה דוד טוב רואי, שהמראה שלו היה טוב. ובמשה כתוב טוב הוא, דהיינו הוא ממש, וכאן (נאמר רק) וטוב רואי, ועם כל זה היה אחוז דוד בשניהם, (דהיינו ביסוד שנקרא טוב, ובמלכות שנקראת מראה), כי זה אחוז בזה, (כי יסוד ומלכות הם תמיד אחוזים זה בזה, אלא שעיקרו היה בבחינת מלכות, ובה נשאר), ומשה, אחר שהיה טוב, (שהוא יסוד דז"א), עלה להיות בבחינת גוף, (שהוא ז"א עצמו הנקרא) איש, שכתוב איש האלקים, והאיש משה ענו מאד. (ואתחנן לא)
א"ר יהודה, כתוב בו בדוד, והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, מהו הטעם שנקרא אדמוני, הוא משום שחלק גורלו גרם לו, (כי להיותו מרכבה למלכות היה בבחינת דין כמו המלכות), אדמוני הוא ודאי דין, עם יפה עינים היינו שהדין היה כלול ברחמים כמ"ש חסדי דוד הנאמנים.
א"ר יצחק, חסדי דוד (הנאמנים) ביארנו במקומו, (ואינם רומזים על התכללות הדין בחסד), אלא והוא אדמוני (פירושו) כמו שאמרנו (שהוא דין), עם יפה עינים הם האבות, (שהם חג"ת, שמאירים בג' גוונים שבעין). תא חזי, ירושלים וציון הם דין ורחמים, ואף על פי כן כתוב עיר דוד היא ציון, (ללמד שהדין כלול ברחמים), וכתוב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, (שאמרו שזה רומז) שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, (עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה). מתי, א"ר יהודה כשתחזור מלכות בית דוד למקומה למטה... (שם נב)
דוד המלך, בתחילה אמר בחנני ה' ונסני, כי אני איני מפחד מכל הדינים, אפילו מצדק הזה, וכל שכן שאני אחוז בו, (כי דוד היה מרכבה למלכות). מה כתוב, אני בצדק אחזה פניך, בצדק ודאי, איני מתיירא לקום בדיניו. אחר שחטא היה מתירא אפילו ממשפט, שכתוב, ואל תבא במשפט את עבדך. תא חזי, כשצדק הזה מתבסם ממשפט הוא נקרא צדקה, (לשון נקבה, כי נעשה נקב"ה לז"א שנקרא משפט ומקבלת ממנו חסדים), והעולם מתבשם בחסד, ומתמלא ממנו, שכתוב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. (האזינו אד"ז קו)
ובכל דבר ודבר דחטאה גרים במלכותו או בישראל, היה תולה הדבר בו, והוה ידע דהוא היה גרים. עד יבושת המים, שהשיבוהו לא עליך הדבר אלא אל שאול ואל בית הדמים.
תא חזי דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה, ויבקש דוד את פני ה', דסבר דהוא הוה גרים. א"ל הקב"ה, לא עליך זו אלא על שאול, עד יבושת המים, היה תולה הכל בעצמו, ומיד היה שב בתשובה, ואז לא הוצרך לחזור בתשובה, שהדבר לא בא בשבילו... (ז"ח נח קלו)
שמע ר' דוסתאי, הסתכל בעצמו בדבר, ואמר אל המשרת, לך ואמור לו לאדונו שלא בחנם אמר דוד, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, שזהו דוד המלך (המלכות), שהוא (הרגל) הרביעית של הכסא. הלך המשרת ואמר לו לרבי אלעזר בן ערך, אמר לו האמירה יפה, אלא לך ואמור לו, איפה מאסו בו בדוד, אמר רבי דוסתאי לרבי חגי שמעת דבר בענין הזה, אמר לו ג' ענינים שמעתי, ענין אחד הוא דרש, א"ל לא לשמוע דרוש באתי לכאן, הספור של ישי ובניו שמעתי, אבל עיקר הדבר אם שמעת אמור.
אמר עיקר הדבר, שהם שני ענינים ששמעתי, א' הוא, שאמר אבי, ביום שנבנה בית המקדש עשה הקב"ה חסד גדול לדוד המלך. כי אחר שקרה לו אותו החטא (דבת שבע), ואף על פי שמחל לו הקב"ה, כשיצא מהעולם הזה לא עזבוהו מלאכים העליונים לעבור שערי ירושלים שלמעלה והיה יושב בחוץ. וביום שנבנה בית המקדש, קרא הקב"ה למיכאל השר הקדש, ומינה אותו, שיהיה הוא וששים מלאכים קדושים עליונים מגינים על ישראל, והם הסובבים את כסא הכבוד הקדוש.
ומינה את מיכאל שיכניס את דוד המלך המשיח בשערי ירושלים של מעלה, ולתקנו עם האבות (ביחד להיות) מרכבה קדושה עליונה, ז"ש על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו... (שם לך לך עו)
פתח ואמר, משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, כתוב מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, תא חזי, דוד המלך בחר בו הקב"ה יותר מכל המלכים שבעולם, כמו שנאמר ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל מהו הטעם.
משם שדוד, מיום שהלך אחר הצאן במדבר, היה מסתכל שם במדבר במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. מהו הטעם (שאמר זה), הוא משום שבלילה כל בני העולם שוכבים ישנים על מטותיהם, והוא היה יושב במדבר, והיה מסתכל בשמים, בלבנה, בכוכבים ובמזלות ובמעשה השמים, והיה אומר כי אראה שמיך וגו', וכתוב ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו', והיה ירא תמיד ומשבח ומרומם להקב"ה.
אחר כך היה בורח מפני חותנו, ובכל הצרות שהיו לו היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועתה בהיותו במדבר יהודה ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, שכתוב מזמור לדוד בהיות במדבר יהודה, במקום שהיו רודפים אחריו.
ומה אמר, אלקים א-לי אתה אשחרך וגו', אלקים א-ל אתה הם ג' שמות, אלקים זו היא מדרגתו של דוד, שהיא ספירת המלכות, א-לי זה הוא ראש הספירה זו עומדת עליו, והוא עמוד אחד שכל העולם (שהוא מלכות) עומד עליו, שכתוב וצדיק יסוד עולם, (דהיינו יסוד דז"א), אתה זה הוא ימין עליון, (דהיינו חסד דז"א), שכתוב אתה כהן לעולם, (שאתה פירושו חסד דז"א שנקרא כהן). ועל כן ג' מדרגות כאן, אלקים א-לי אתה אשחרך, היינו שאבקר אצלך בכל יום תמיד.
צמאה לך נפשי, היינו כמי שצמא לשתות, כך גם אני נפשי צמאה לך, כמה לך בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבקים בך, בארץ ציה ועיף בלי מים, מהו בלי מים, הוא שאין שם אור תורה והארת האור העליון.
כן בקודש חזיתיך וכו', מה הטעם (של הכתוב הזה, ומשיב) אלא כן בקדש חזיתיך, אף על פי שאני במדבר הזה, במקום שהוא כך, (שאין שם אור תורה ואור עליון), אני רואה אותך להתדבק בך, וחושק אליך לראות עוזך וכבודך. וזה הוא כש"כ משכני אחריך נרוצה, (להיות) עמך, (כי נרוצה לשון רצון)... (שם שיר השירים של, ועיין שם עוד)
...וכל זה הוא בשביל התקון שהתקין, ובשביל ההשתדלות שהשתדל אחריה אותו המסכן, שהוא דוד, שאין אדם שהשתדל אחריה כמו דוד.
ולמדנו טוב היה שדוד המלך יתקיים בעולם מאה שנה, שאם היה מתקיים מאה שנה, היה הוא מתקן את הנר, (דהיינו המלכות), תקון חזק שלא יסור לעולם, ולא היה נחרב בית המקדש, אכן כמה גרמו אלו השנים שלא נתקיים בהן.
ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, זהו אדם הראשון שנתן לו משנותיו רק ע' שנים (ולא מאה), ואדם לא זכר לו, בשעה שבא סמאל ורכב על גמל, וגרם לו שחטא, לא זכר את דוד שיהיה בעניות בשביל העון הזה, הנחש סבב לחוה וסמאל לאדם הראשון... (שם רות ערב)
אדם הראשון כשנתן לו משנותיו אלו ע' שנים לא זכר ממנו בתחילה (כראוי), כי אם היה נזכר ממנו כראוי היה משאיר לו מאה שנה משנותיו, כמו שראוי לו, כדי לתהחזק בעולם, ויתקן תקון הנר, (שהוא המלכות), אלא שלא נזכר ממנו (ונתן לו רק ע' שנה ולא יותר).
שלשים שנה היו, (שבחלק) מהם היה הולך במדבר, ומהם בצאן, ובאותו זמן וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים מפני שאול המלך, הרי שלא נשארו לו (מע' שנה) אלא ארבעים חסר אחת, כי שנה אחת היה בורח מפני בנו אבשלום. ומשום זה ירד תקון הנר, (שהוא המלכות) עד שהיה כפשע בינו ובין המות.
...וכל זה היה מפני שאדם לא נזכר ממנו בתחילה להוסיף לו אלו שלשים שנה למטה להשלימם למאה, ונפגמו גם שלשים שנה למטה מאלו ע' שנה, שהיתה חכמתו בזויה ודבריו אינם נשמעים. (שם שם רעו)
...נישאת מרים לכלב שנאמר ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, ואלה היו בני כלב בן חור, ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה, נמצא דוד מבני בניה של מרים, הא כל המקרב עצמו מן השמים מקריבים אותו. (בהעלותך עח)
חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר טוב אתה ומטיב למדיני חקיך, טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם, יעדיף טובך עלי ולמדיני חוקיך. ואומר סעדיני ואושעה, שלא אהיה לומד תורה ושוכח, שלא אהי לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא. או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבו ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים לא אבוש. ואומר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, שומע אני בשלום, תלמוד לומר במערות ובמצדות בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר ונפשי בכפי תמיד. אבל משלמד דוד תורה ונתרגל מהו אומר, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר ולי מה יקרו ריעיך א-ל מה עצמו ראשיהם...
גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לו לדוד, אהרן זכה לבנים צדיקים ורשעים, ודוד זכה לצדיקים ולא לרשעים, כן הוא אומר, אם ישמרו בניך את בריתי וגו'. (קרח קיט)
אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים, רבי חנניה אמר ארבעתים, ששה עשר. אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה... ואמר לך לבד חטאתי והרע בעיניך עשיתי. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מהמקום אלא שיתן להם חנם... (ואתחנן כו)
...כיוצא בו אתה אומר ודוד הוא הקטן, וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן, אלא להודיע צדקו של דוד, ודוד הוא הרועה את צאן אביו, ואף על פי שנעשה מלך על ישראל הוא בקוטנו. (האזינו שלד)
רבי חנינא בן גמליאל אומר, לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר. ואף על פי כן הר לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו... (ברכה שמז)
ודוד בפלגא דלילה הוה קאי, מאורתא (בערב) הוה קאי, דכתיב קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דהאי נשף אורתא הוא, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, אמר רב אושעיא אמר רב אחא הכי קאמר, מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות...
ודוד מי הוה ידע פלגא דלילא אימת... דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה, אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם צאו ופשטו ידיכם בגדוד, מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים...
לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני, לוי ורבי יצחק, חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלוש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך, כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי, רבי יפה דנתי, יפה חייבתי יפה זכיתי... ולמה נקרא שמו מפיבושת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה ויצא ממנו כלאב, ואמר רבי יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה...
ודוד מי קרי לנפשיה חסיד, והכתיב לולא האמנתי לראות בטוב ה' וגו', אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טווב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם, שמא יגרום החטא. (ברכות ג ב)
מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, קינה לדוד מיבעי ליה, אמר רבי שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח, אף כן דוד, כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא שמח, משום הכי אמר מזמור. (שם ז ב)
דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה... דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי. (שם ט ב)
אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה, דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו... ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת... (שם י א)
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש... אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מהכא, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. ממאי, דלמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא... (שם ל ב)
תניא נמי הכי כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב. (שם נה ב)
...הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות... (שם נז ב)
אמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, אמר רבי אלעזר אמר ליה קב"ה לדוד מסית קרית לי, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל, וכיון שמנינהו לא שקל מינייהו כופר... (שם סב ב)
דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עוון, אמר לו מחול לך, אמר לו עשה עמי אות בחיי, אמר לו בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע. כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבע וארבעה רננות ולא נענה... כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה, וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עוון. (שבת ל א)
דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם הודיעני ה' קצי, אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא, גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, ואדעה מה חדל אני, אמר לו בשבת תמות, אמות באחד בשבת, אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. אמות בערב שבת, אמר לו כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגירסא, אמר מאי אעביד ליה, הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה... (שם)
דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא, דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו... (עירובין נג א)
אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר עירא היאירי היה כהן לדוד, לדוד הוא דהוה כהן לכולי עלמא לא, אלא שהיה משגר לו מתנותיו, וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד... (שם סג א)
ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים, תני רב יוסף זה שאומרים מגן דוד. (פסחים קיז ב, וראה עוד דוד-שירה)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אודך כי עניתני אמר דוד, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי, מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו, זה היום עשה ה' אמר שמואל. אנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו, אנא ה' הצליחה נא אמר דוד, ברוך הבא בשם ה' אמר ישי, ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל, א-ל ה' ויאר לנו אמרו כולן, אסרו חג בעבותים אמר שמואל, א-לי אתה ואודך אמר דוד, אלוקי ארוממך אמרו כולן. (שם קיט א)
דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב אשי מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך... אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (שם קיט ב)
אמר ליה רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. (ראש השנה כה א)
...דאף דוד בקש רחמים עליה, שנאמר אגורה באהלך לעולמים וגו', אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אזכה שיהיו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות...
...אמר ליה ר' אדא בר אהבה אמרה משמיה, אין דור שאין בו ליצנין כדורו של דוד, מה היו פרוצי הדור עושין, היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרין לו, דוד דוד, אימתי יבנה בית המקדש, אימתי בית ה' נלך, והיה דוד אומר אף על פי שמתכוונין להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם, דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.
והיה כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך, אמר לו הקב"ה לדוד ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים, כלום שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות ציבור, חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. (שקלים ז ב)
אמר אביי שנתיה... ודדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי... (סוכה כו ב)
...על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ. (תענית טו א)
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ד' מאלעזר וד' מאיתמר, בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וימצא בהם גבורי החיל ביעזר גלעד... (שם כז א, וראה שם עוד)
...ודוד הוא הקטן, הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו, כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה. (מגילה יא א)
...דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. (שם יד א)
אביגיל דכתיב והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר, מן ההר מיבעי ליה, אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים, נטלה דם והראתה לו, אמר לה וכי מראין דם בלילה, אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה, אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה, אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם, אמר לה ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני מבא בדמים, דמים תרתי משמע, אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות, אמר לה השמעי לי, אמרה לו לא תהיה לך זאת לפוקה, זאת מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו מעשה דבת שבע... (שם יד א)
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה, כי מטא להאי פסוקא ואלה דברי דוד האחרונים, אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים, מאי נינהו, שתיק, הדר אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים... ראשונים מאי היא, וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, אמר לו הקב"ה לדוד, דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול, אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו, היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש...
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאום דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. אמר אלקי ישראל לי וגו', מאי קאמר, אמר רבי אבהו הכי קאמר, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם, מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה ומבטלה.
אלה שמות הגבורים וגו', מאי קאמר, אמר רבי אבהו הכי קאמר, ואלה שמות גבורותיו של דוד, יושב בשבת, בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע, דכל זמן דהוה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות, כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן על גבי קרקע, אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות, לא קביל עליה.
תחכמוני, אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני, שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה. ראש השלישים, תהא ראש לשלשת אבות, הוא עדינו העצני, כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ. על שמונה מאות חלל, שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים, דכתיב איכה ירדוף אחד אלף, יצתה בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החיתי... (מועד קטן טז ב)
...מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי, ולא ידע ליה, והכתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים, אלא... הכי קאמר אי מפרץ אתי מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי... אמר ליה דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה, אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית... אלא מעתה ממזר ולא ממזרת... אקשי להו דואג כל הני קושייתא אישתיקו, בעי לאכרוזי עליה, מיד ועמשה בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי, אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית... (יבמות עו ב)
דרש רבא מאי דכתיב פתחת למוסרי, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא מאי דכתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אלי לא נאמר אלא אלינו, מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, אמר לו עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. דרש רבא מאי דכתיב אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי, התם (בבנות לוט) כתיב הנמצאות, הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו. (שם עז א)
אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים... והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו'... אמר שלשה סימנים באומה זו, הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים... כל שיש בו ג' סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו... (שם עח ב, וראה עוד דוד-רעב)
דאמר רבי יהודה אמר רב, מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה... (שם צו ב)
...דאמר רבי שמואל בר נחמני כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו... (כתובות ט א)
דרש ר' חיננא בר פפא מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא ישלטו שונאיהם במעשיהם, דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה... (סוטה ט א)
...לדוד מכתם, שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל. דבר אחר מכתם, שהיתה מכתו תמה, שנולד כשהוא מהול. דבר אחר מכתם, כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו... (שם י ב)
ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא, אמר רבי אלעזר שנשתנו פניו כחררה... דרש רבא מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב בכתף ישאו, ואיהו איתייה בעגלתא... (שם לה א)
רב נחמן אמר מהכא, ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי, אם אחי למה עמי, ואם עמי למה אחי, אמר רבי אלעזר אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעין לו אחי אתם, ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל. (שם מ א)
והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה'... (שם מ ב)
מאן נביאים הראשונים, אמר רב הונא זה דוד ושמואל ושלמה, רב נחמן אמר בידי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו... (שם מח ב)
אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם. (שם מט א)
אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון ושני... (גיטין נז ב)
ועוד אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו, וכלם מסתפרים קומי ומגדלים בלורית היו, וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות, והן הן בעל אגרופים של בית דוד, דאזלי לבעותי עלמא. (קידושין עו ב)
ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער וגו'... מאי קא מיבעי ליה, אמר רבא אמר רב נחמן טמון באש... רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מיבעי ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו. שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו... מאי ולא אבה דוד לשתותם, דלא אמרינהו משמייהו, אמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו... (בבא קמא ס ב)
דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים את בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעסוקין בנגעים ואהלות אומרים לי, דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה, ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא... (בבא מציעא נט א)
דאמר ר' יוחנן למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות... דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, על ידי אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם, ועל ידי משה ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח. (בבא בתרא יד ב)
שלשה לא שלט בהם יצר הרע... ויש אומרים אף דוד, דכתיב ולבי חלל בקרבי... תנו רבנן שבעה שלא שלט בהן רמה ותולעה... ויש אומרים אף דוד, דכתיב אף בשרי ישכון לבטח, ואידך ההוא רחמי הוא דקא בעי. (שם יז א)
אימיה דדוד נצבת בת עדאל שמה... (שם צא א)
מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה, דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה... אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה... (שם קטז א)
וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע... (סנהדרין ו ב)
שאלו תלמידיו את רבי יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן, אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה, רבי יהושע בן קרחה אומר נשואי טעות היו לו במירב... (שם יט ב, וראה שם עוד)
...שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר והמלך דוד הולך אחר המיטה, אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו, שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר. דרש רבא מאי דכתיב ויבא כל העם להברות את דוד, כתיב להכרות וקרינן להברות, בתחילה להכרותו ולבסוף להברותו. (שם כ א)
אבישג מאי היא, דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים וגו'... אמרה נינסבן, אמר לה אסירת לי, אמרה ליה חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט (כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה, כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך), אמר להו קראו לי לבת שבע, וכתיב ותבא בת שבע אל המלך החדרה, אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות (בין תשמיש לתשמיש). שם כב ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם, זב מרחבעם... מצורע מעוזיהו... מחזיק בפלך מאסא... נופל בחרב מיאשיהו... וחסר לחם מיכניה. (שם מח ב)
...כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה, מאי לא נטה, אמר רב יהודה שביקש לנטות ולא נטה, ומאי טעמא לא נטה, אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת. רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין... ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, משום דיואב על הצבא... (שם מט א)
...מה ברי, הכל יודעים שאביך ירא שמים היה, יאמרו אמו גרמה לו, ומה בר בטני, כל הנשים של בית אביך כיוון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני נדחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן זריז ומלובן... (שם ע ב)
ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, איש תואר שמראה פנים בהלכה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום... (שם צג ב)
מאי וישבי בנוב, אמר רב יהודה אמר רב אשי שבא על עסקי נוב, א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך, על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו, רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב, אמר לפניו רבונו של עולם, מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי. יומא חד נפק לשכור בזאי (כפר), אתא שטן ואדמי ליה כטביא, פתק ביה גירא ולא מטייה, משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים, כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי, כפתיה קמטיה (הכניעו תחת הבד של זיתים) אותביה ושדייה תותי בי בדייא, אתעביד ליה נסיא מכא ליה ארעא מתותיה, היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי. ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי דמיא, חזינהו כתמי דמא, איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה, אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף, שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה, אמר תנן אין רוכבין על סוסו... בשעת הסכנה מאי, אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי, רכביה לפרדיה וקם ואזל. קפצה ליה ארעא, בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא (טווה), כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עלויה, סברא למקטליה, אמרה ליה עלם אייתי לי פלך, פתקיה בריש מוחה וקטלה. כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלין לי, פתקיה לדוד לעילא ודץ ליה לרומחיה, אמר ניפול עלה ונקטל, אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא... א"ל מאי בעית הכא, א"ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה, א"ל אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. א"ל אי הכי סייע בהדן, היינו דכתיב ויעזר לו אבישי בן צרויה, אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה. אמר אבישי שם ואחתיה, הוה קא רדיף בתרייהו, כי מטא קובי (שם כפר), אמרי קום ביה, כי מטא בי תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא, אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא (שהרגנוה), כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה וקטליה. היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. (שם צה א)
אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר, שנאמר ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר אלא אקים... (שם צח ב)
אמר רבי אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש... (שם קב א)
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו, אמר להן עלי לעשותן ריעים זה לזה. (שם קה א)
ואמר רבי יוחנן בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חברו, ובסוף קראו תלמידו... אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל... (שם קז א, וראה עוד דוד-חטא)
אמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות, שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה.
ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז, שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים, ואין ראש אלא ע"ז, שנאמר והוא צלמא רישיה די דהב טב, והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו, אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז, אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו, מוטב יעבוד ע"ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר מאי טעמא קנסיבת יפת תואר, א"ל יפת תואר רחמנא שרייה. א"ל לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה... (שם קז א, וראה עוד דוד-חטא)
אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש... (שם קי א)
שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וגו', אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי, אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצרך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. (מכות י א)
...בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך... (שם כד א)
דרב הונא רמי, כתיב ויאמר דוד וישרפו באש, וכתיב וישאום, לא קשיא, כאן קודם שבא איתי הגיתי, כאן לאחר שבא איתי הגתי, דכתיב ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו וגו'... אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה. משקלה ככר זהב, היכי מצי מנח לה, אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד, רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה (מרימה אותה)... זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי, מאי קאמר, הכי קאמר, בשכר שנצרתי פיקודיך. זאת היתה לי לעדות, מאי עדותה, אמר רבי יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין, והא בעי לאנוחי תפילין, אמר רבי שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין. ויתנו עליו את הנזר ואת העדות, נזר זו כלילא, עדות, אמר רב יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו... (עבודה זרה מד א)
...שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא ב' דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו... (אבות ו ג)
ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר למנצח על השמינית, על מילה שניתנה בשמיני. (מנחות מג ב)
...אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה... לדוד אמר אמר ואנכי תולעת ולא איש. (חולין פט א)
...מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי, חצות לילה, פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות. הא באיזה זה צד, בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה, ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות, מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח דוד דמיך... והיה יצרו מקטרגו ואומר לו, דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמרת אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום, והוא אומר על משפטי צדקך. ומה היה דוד עושה, רבי אלעזר ברבי מנחם היה נוטל ענבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים, אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי כנור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו... (ברכות ה א)
אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך... אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו, מאי טעמא ולבי חלל בקרבי... (שם סז ב)
אמר רבי אבא בר כהנא, דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיה להם דלטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים, הוא שדבר דוד נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים... (פאה ד ב)
...ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף... אמר רבי אבון מהו בעניי, שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעניי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים... (שם כא א)
...רב חונא אמר כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום היה מתכפר כהדיוט, אמר רבי יודן בי רבי שלום, כתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל, אמר לו הקב"ה אני אמרתי לך אל תתגרו בם, וביקשת להתגרות בם, חייך שאינן נמנין לך. (ראש השנה ב ב)
אמר רבי יוסי בי רבי בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין, והקריבו למחר... (ביצה יא א)
רבי חונה אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד ברעבון אכלן, (שאכל כל לחם הפנים י"ב חלחם של שני עשרונים). (יומא מא א)
...אמר רבי אבהו כתיב בקראי ענני אלקי צדקי בצר הרחבת לי, אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים, כל צרה שהייתי נכנס לה אתה היית מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע, ונתת לי את שלמה, נכנסתי לצרתן של ישראל, (הדבר שעל ידי המנין), ונתת לי את בית המקדש. (תענית יא א)
רבי הונא בשם רבי אחא וכולן (שהלכו עם אבשלום לחברון) ראשי סנהדריות היו, וכיוון דהמין מילייא אתין לידי חילופין (נגד רצון המלך), אמרין רבון כל העולמין נפלה נא ביד דוד ואל יפול דוד בידינו, שאם אנו נופלים ביד דוד הרי הוא מרחם עלינו, ואם חס ושלום יפול דוד בידינו אין אנו מרחמין עליו... (סוטה ח א)
...זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוא אדם גדול בתורה, ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם, אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי, והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו, והלך המזבח וקלטו, הדא הוא דכתיב אקרא אל אלקים עליון לא-ל גומר עלי, שהסכים הקב"ה עם דוד... (קידושין מב ב)
אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך, על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. רבי יודא בן פזי בשם רבי פזי בשם רבי יוחנן מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע, תאבתה דבר האסור לך, חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך. רבנן דקיסרין אמרין אסורות ממש היו, ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו, כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור להשתמש בהן.
רבי יודן אומר נושא המלך אלמנתו של מלך, שמצינו בדוד שנשא אלמנות שאול, שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך זו רצפה ואביגיל ובת שבע...
אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד, מפני מה ביזה עצמו על המצוות, שהיו מביטין בארון ומתים... כתיב שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי וגו' בשעה שמשחני שמואל, ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גלית, ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי הארון, ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי... (סנהדרין יא א)
אף דוד יצא מהול, שנאמר (תהלים ט"ז) מכתם לדוד וגו'... (פרק ב ה)
...אבל דוד המלך לא עשה כן, אלא עושה משפט תחילה ואחר כך עושה צדקה, שנאמר (שמואל ב' ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, בזמן שבעלי דינין באים לדין לפני דוד המלך, אומר האחד זה נתחייב לי מנה, אמר להם סדרונו דינכם, וסדרו דינם. כיון שנתחייב אחד מהם לחברו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו, ואם לאו אמר להם (חלקו מה שעליכם), תפטרו בשלום. (פרק לג א)
אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקב"ה, אברהם... דוד דכתיב מצאתי דוד עבדי (תהלים פ"ט)... (בראשית פרשה כט ג)
...וזה (דואג) התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, נחמן בריה דר' שמואל בר נחמני אמר, אמר לשאול וכי יש אישות לדוד, הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת, ועכשיו התיר קונעתו ועשה אותו זיטרטוס (חסר חיים), וכאילו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש... (שם לב א)
ארבעה הם שיצא להם מוניטון בעולם... דוד (דהי"א י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות, יצא לו מוניטין בעולם, ומה היה, מקל ותרמיל מיכן ומגדל מיכן, על שם (שיר ד') כמגדל דוד צוארך... (שם פרשה לט טז)
א"ר יצחק מצאתי דוד עבדי (תהלים פ"ט) היכן מצאתיו, בסדום. (שם פרשה מא ו)
...דוד אמר (תהלים קל"ט) חקרני א-ל ודע לבבי, דע הפורשים ממני, וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו, רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם. (שם פרשה מד י)
אדמוני, א"ר אבא בר כהנא כאילו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (ש"א י"ז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, א"ל הקב"ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. (שם פרשה סב יא)
...אלא דוד על ידי שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אבל יעקב על ידי שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו'. (שם פרשה עד א)
...באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו, אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין, א"ל רבותי לא באתי לכאן אלא ללמוד, אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהם רב לכם... (שם פרשה עד יג)
ר' פנחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תלים, (תהלים ג') קומה ה' הושיעני אלקי... א"ל הקב"ה, דוד בני אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים... (שם פרשה עה א)
...חלילה חלילה שתי פעמים, חלילה לדוד, חלילה ליואב חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן אלא כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, אלא א"ר עזריה בש"ר יהודה בר סימון כל שמעמיד פניו במלך כאילו העמיד פניו בתלמיד חכם כל שכן במלך ותלמיד חכם... (שם פרשה צד ח)
ואף דוד כתיב בו (מ"א א') והמלך דוד זקן, וכיון שנטה למות מה כתיב בו, (שם ב') ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא ויקרבו ימי דוד... (שם פרשה צו ג)
...וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו, דוד כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו, בועז ועובד ישי, עובד אמרו חכמים יותר מד' מאות שנה היו חייו, ודוד לא היה אלא ע' שנה... (שם שם ד)
כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה, ובקש להרוג את אביו, וישכב עם פלגשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה... וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רידהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א') ולא עצבו אביו מימיו... (שמות א א)
...ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר ה' צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו, מרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים ע"ח) ויקחהו ממכלאות הצאן... היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו העשב הרך, ואחר מוציא את הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר מוציא הבחורים שהיו אוכלים עשב הקשה, אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש כפי כחו יבא וירעה בעמי... (שם פרשה ב ב)
בדק לדוד בצאן, ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (ש"א י"ז) ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד שהיה דוד מקיים המשנה אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל... (שם שם ג)
מה עשה שלמה, אמרו רז"ל הביא ארונו של דוד ואמר, ה' אלקים אל תשב פני משיחך (תהלים קל"ב), אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חיה דוד, שכן דוד אומר (תהלים ל') העלית מן שאול נפשי, והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה, שנאמר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה... (שם פרשה ח א)
...ומי מודיעך כל הדברים האלה, דוד, שהוא פירש מעשה אלקים להודיע לבאי עולם גבורותיו, שנאמר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו וגו'... (שם פרשה טו כב)
דבר אחר לב יודע מרת נפשו זה דוד, בשעה שירד עם אכיש לסייע אותו עשו שם ג' ימים ובאו עמלקים ושבו נשיו ובניו ושרפו את צקלג, התחיל דוד בוכה, שנאמר (ש"א ל') ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו, ולא עשו אלא הצילו נשותיהן ובניהן ובנותיהן... וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה. (שם פרשה יט א)
זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט) יהי לבי תמים בחקיך, אמר דוד רבון העולם כשאני עוסק בחקיך לא יהא רשות ליצר הרע להציץ בי, שנאמר (שם פ"ז) הוריני ה' דרכך אהלך באמתך, שלא יטעה אותי יצר הרע ואני מתבייש מן הצדיקים. ועוד שמתוך שהוא מטעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך וקטנים ממני הם משיבין ואומרין אינו כך, ואני מתבייש, אלא עשה לבי א' כדי שיהא עוסק בתורה בתמות, הה"ד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. (שם שם ב)
ומי מברך תחלה... והן חולקין כבוד לדוד ואומרים המלך שבארץ יברך את המלך שבשמים, ונותנין הכוס לדוד ואומר, (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא... (שם פרשה כה י)
...אמר דוד רבון העולם ישב עולמך, שנאמר (תהלים ס"א) ישב עולם לפני אלקים. א"ל הקב"ה אם אעשה עולמי שוה, (שם) חסד ואמת מן ינצרוהו. (שם פרשה לא ה)
דבר אחר אז דברת בחזון לחסידך, בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור, הדא דכתיב (ש"ב ז') ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה וגו', לחסידך, שנאמר (תהלים פ"ו) שמרה נפשי כי חסיד אני. (ויקרא פרשה א ד)
ר' יוחנן אמר חמשה פעמים אמר דוד ברכי נפשי את ה' כנגד חמשה ספרי תורה, ריב"ל אומר כנגד חמשה עולמות שאדם רואה. ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, בשעת שהוא נתון במעי אמו. ברכי נפשי את ה' ולא תשכחי כל גמוליו, בשעה שהוא יוצא ממעי אמו אמר לה לא תנשיי גמליי טבייה דגמלית עמך. ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, ברכי נפשי את ה', בשעה שעומד אל קומי שלו ויוצא לפרגמטיא. ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד בשעת פטירתו מן העולם. ואחת לעתיד לבא יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה' הללויה. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. (שם פרשה ד ז)
וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקב"ה, אלא אמר הנפש הזו ממלאה את הגוף, והקב"ה ממלא את עולמו... תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף ותשבח להקב"ה שהוא ממלא את כל העולם... (שם שם ח)
אמר ר' חוני דוד מאריסא טבא הוה, בתחילה משורר בקילוס, ואומר השמים מספרים כבוד א-ל... אמר ליה הקב"ה מה את בעי, אמר ליה שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך. אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך, אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות... את א-לוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לא-ל רב דשביק לחובי רברבן... (שם פרשה ה ח)
זבחי אלקים רוח נשברה וגו', זבדי בן לוי ורבי יוסי בן טרטס ורבנן, חד אמר, אמר דוד לפני הקב"ה אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה... (שם פרשה ז ב)
הה"ד הן בעוון חוללתי... אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים, כלום נתכוון אבא ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו... והוא שדוד אמר כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. (שם פרשה יד ה, וראה שם עוד)
כטוב זה דוד, שנאמר וישלח ויביאהו והוא טוב רואי. אמר רבי יצחק טוב רואי בהלכה, כל הרואהו נזכר לתלמודו... (שם פרשה כ א)
אמר רבי יוסי שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף דוד ובועז... דוד מנין, שנאמר ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. למי נשבע, רבי יוחנן אמר ליצרו נשבע, וריש לקיש אמר לאבישי נשבע, אם תגע בו אני מערב דמך בדמו... (שם פרשה כג יא)
רב הונא בשם ר' אחא אמר, כתיב לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו שלעולם, אם חסד אתה עושה עמי אשירה, בין כך ובין כך אזמרה... (שם פרשה כד ב, וראה שם עוד)
רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש התורה מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהם, הוא שדוד אומר (תהלים י"ב) אתה אלקים תשמרם, אתה ה' נטר אורייתא בלבהון, תצרם מן הדור זו לעולם, מן הדור שהוא חייב כליה. אחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דלטורין היו נופלין, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים, לבאים זה אבנר ועמשה שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, דכתיב בהם היסגירוני אנשי קעילה בידו, לשונם חרב חדה אלו הזיפים, דכתיב בהם בבא הזיפים ויאמרו לשאול, אותה שעה אמר דוד וכי מה השכינה עושה בארץ, רומה על השמים אלקים, סלק שכינתך מביניהן... (שם פרשה כו ב)
...ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיוון שהלך להלחם עם גלית אמר לו שאול לא תוכל ללכת אל הפלשתי וגו', אמר לו דוד רועה היה עבדך לאבי בצאן ובא הארי וגו', אמר לו שאול מי אמר לך שאתה יכול להרגו, מיד השיבו דוד ה' אשר הצילני מיד הארי וגו', מיד וילבש שאול את דוד את מדיו, וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם, כיון שהלבישו מדיו וראה שעשויין לו מיד הכניס בו עין הרעה, כשראה דוד שהלבין פני שאול, אמר לו לא אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי, הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך. כל כך למה, שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח, שנאמר לכן שמח לבי וגו'... (שם פרשה כו ח)
בבנים השביעי חביב, שנאמר דוד השביעי. (שם כט ט)
דבר אחר ולקחתם לכם, הה"ד תודיעני אורח חיים שובע שמחות, אמר דוד לפני הקב"ה הודיעני באיזה פילון מפולש לחיי העולם הבא. ר' יודן אמר אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך, כדכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר. (שם ל ב)
אמר רבי אבין פנה אל תפלת הערער, ואמר רבי אבין אין אנו יכולין לעמוד על אפיו של דוד, פעמים שקורא את עצמו עני, פעמים שקורא את עצמו מלך, הא כיצד, בשעה שהיה צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמוד ממנו כגון אסא... היה קורא עצמו מלך, שנאמר אלקים משפטיך למלך תן (תהלים ע"ב), ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו כגון אחז... היה קורא עצמו עני, שנאמר (שם ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף. (שם פרשה ל ג)
גם במדעך מלך אל תקלל... אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקב"ה לדוד, כך היית צריך לומר יבושו ויבהלו מאד כל אויבי, מי היה אויבך לא שאול, לא כך כתיב ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אל תעלה אותו עלי זדונות אלא שגגות... (שם פרשה לב ב)
אם בחקותי תלכו, הדא הוא דכתיב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות... (שם פרשה לה א)
...דוד נבחר, (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו, ונדחה, (שמואל א' ט"ז), ויצא המלך וכל ביתו ברגליו ויעמדו בית המרחק, רבי יהושע בן לוי אמר נידוהו, אף על פי כן קבל נידויו, הדא הוא דכתיב, (שם) ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי. ונתקרב, אמר רבי יודן עירא היאירי רבו של דוד קירבו, הוא שדוד אומר (תהלים קי"ט) ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך, יודעו כתיב, עירא היאירי... (במדבר פרשה ג ב)
...כמה זקנים מינה דוד שם, א"ר ירמיה בן אלעזר ור' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא, צ' אלף זקנים מינה דוד ביום אחד, ולא מינה את אחיתופל עמהם, וקדשן שיהיו עושין דרגון לפניו...
מפני מה נענש שנתעלם המקרא מעיניו, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חקיך וגו', א"ל הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן (משלי כ"ג) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, ולבני קהת לא נתן וגו', ואיהו אתייה בעגלה... (שם פרשה ד כא, וראה עוד דוד-והארון)
...עד שלא חטא דוד באותו מעשה (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא וגו', וכיוון שבא אותו מעשה לידו (שמואל ב' י') ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים... (שם פרשה יא ה)
הלכה כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו, א"ר יהודה ז' נימין היו בכנור, שנאמר (תהלים ט"ז) שובע שמחות את פניך נעימות וגו'... ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (דה"א ט') המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, והם העמידו חלוקי השיר, והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם. (שם טו ח)
דבר אחר לי גלעד ולי מנשה וגו' מדבר בדוד, בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בושת... התחיל דוד אומר, אף על פי שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים עתיד הקב"ה להמליכני על כולם, הדא הוא דכתיב, (תהלים ס') לי גלעד ולי מנשה ואפרים וגו'.
מואב סיר רחצי, לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב, כי היה ירא מפני שאול, והיה בוטח בהם לפי שהיה מרות המואביה, הדא הוא דכתיב (שמואל א' כ"ב) ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם וגו', ולכן קראו סיר, מה הבשר מתעכל בסיר, כך נתעכל שם, שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון, ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו, והוא החסד שעשה נחש עם דוד, ולפיכך נתגרה עם המואבים, דכתיב (שם ב' ח') ויך את מואב וימדדם בחבל... (שם פרשה יד ג)
יהודה מחוקקי זה דוד שבא מיהודה, אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד באיסור במה, שנאמר (שמואל ב' כ"ד) ראה הבקר לעולה וגו', אמר האלקים אני הוא שאמרתי לו, שנאמר והקם לה' מזבח... (שם שם ה)
דבר אחר כנגד ע' שנה שחיסר אדם משנותיו ונתן לדוד בן ישי, לפי שראוי היה לחיות אלף שנים, שנאמר (בראשית ג') ביום אכלך ממנו מות תמות, ויומו של הקב"ה אלף שנים... (שם שם כד)
אמר רב החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור, שנאמר (תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל. (שם טו יב, וראה שם עוד)
...את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון ומלחמות וצרות, ואיזה, זה דוד (שמואל ב' י') ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, אמר לו הקב"ה אתה תעבור על דברי, אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם, ואתה עושה עמהם גמילות חסדים... סוף בא לידי בזיון, (שם י') ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם... ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובא... (שם פרשה כא ו)
מהו אומר תפלטני מריבי עם (תהלים י"ח), אלא אמר דוד תפלטני מריבי עמי שלא יהא לי דין אצלם, אמר לו הקב"ה דוד מה אתה יושב, כבר מניתי אותך מלך עליהם. אמר לפניו הואיל ומנית אותי על בניך תן להם לב שישמעו לי, שכן כתיב (שם) לשמע אוזן ישמעו לי... (דברים פרשה א ט)
דבר אחר רב לכם סוב את ההר הזה, זה שאמר הכתוב (תהלים ס') מי יובילני עיר מצור, זו רומי, ולמה דוד קורא אותה מצור, עיר שמצירה ומבצרה לישראל... אמר רבי יוחנן היה דוד מתאווה ואומר מי יובילני עיר מצור, מי יתן שאפרע ממנה, אמר לו הקב"ה, דוד ויכול אתה לה, אמר לפניו רבונו של עולם, מי נחני עד אדום, אמר לפני מי שכבר השליטני על אדום הוא משליט אותי אף על זו סגיאין... אמר רבי יהודה בר סימון אמר לו הקב"ה לדוד, יודע אני שידיך חדות וחרוצות, ואני מבקש לרדות את עולמי בהן, דבר אחר, דוד אני צריך לה לדורות... (שם שם טו)
א"ר שמואל בר נחמני בשעה שא"ל הקב"ה לנתן (דה"א י"ז) לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר ה' לא אתה תבנה לי הבית לשבת וגו', כל מי שהיה מבקש לקלל את דוד מה היה עושה, היה אומר לו טוב שיבנה הבית. תדע לך מה דוד אומר, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכ"ב), מבקשים לי דברים לומר שאין אתה בונה, א"ל הקב"ה חייך שעה אחת מחייך אין אני מחסר, מניין, שנאמר (ש"ב ז') כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך והקמותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך, והכינותי את ממלכתו. א"ל הקב"ה הצדקה והדינין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, מנין שנאמר (שם ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה לכל עמו, רב יהודה ורב נחמן, חד אמר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אם לא היה לחייב ליתן היה דוד נותן משלו, הוי משפט וצדקה. א"ל רב נחמן אם כן נמצאת מביא את ישראל לידי רמיות, ומהו משפט וצדקה, היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, הוי משפט וצדקה שהיה מוציא את הגזל מידו. (שם פרשה ה ג)
דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה דוד, מעשרה שליטים, מעשרה זקנים שאמרו בספר תהילים, ואלו הן, אדם הראשון, ואברהם, ומשה, ודוד, ושלמה... רבי הונא בשם רבי אחא אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים, מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה הדבר דומה, לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך, א"ל המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משובחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם למה שקולו ערב. כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה שקולו ערב, הה"ד (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל. (קהלת פרשה ז לט)
אמר רבי לוי קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, כיון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות, משום ואין שלטון ביום המות. (שם פרשה ח יא)
...את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, דוד מלך מ' שנה, וזה מלך מ' שנה, דוד מלך על ישראל ויהודה, ובנו מלך על ישראל ויהודה, אביו בנה את היסודות, והוא בנה את העליונות, אביו מלך מסוף העולם ועד סופו, וזה מלך מסוף העולם ועד סופו. דוד אמר שירים, ושלמה אמר שירים, דוד אמר הבלים, ושלמה אמר הבלים, דוד אמר דברים, ושלמה אמר דברים... (שיר השירים פרשה א ו, וראה שם עוד)
...ומשפחות בית אבות הבוץ זה דוד שהיה עוסק בפרוכת, הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"א) ויך אלחנן זה דוד שחננו הקב"ה, בן יערי שהיה גדל ביער, אורגים שעסק בפרוכת. דבר אחר שהיו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה. דבר אחר אלו סנהדרין שהיו אורגין עמו בדברי תורה. לבית אשבע - שנשבע לו הקב"ה, שנאמר (תהלים פ"ט) כרתי ברית לבחירי. ויוקים - שקיים לו את השבועה, שנאמר (שם קכ"ט) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה... יואש - שנתייאש מן החיים, (דהי"א כ"א) תהי נא ידך בי. ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו. אשר בעלו למואב - שבא מרות המואביה. וישבי לחם - שבא מבית לחם יהודה, והדברים עתיקים - רבי איבו אמר זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקב"ה בבנין בית המקדש... (רות פרשה ב ב)
הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אודע לי אימתי אנא מיית, אמר ליה רזא היא דלא מתגלי לבר נש, ולית אפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא, אמר ליה ע' שנין, ואדעה מה חדל אני, אודע לי בהדין יומא אנא מיית, אמר ליה בשבת. אמר ליה פחית לי חד יומא, אמר ליה חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני. אמר ליה אוסיף לי חד יומא... אמר ליה ארכי (מלכות) של בנך דוחקת... ומת בעצרת שחל להיות בשבת, וסלקה סנהדרין מחמייה אפין לשלמה, אמר להון מעבר יתיה מאתר לאתר, אמרין ליה ולאו מתניתין היא, ובלבד שלא יזיז בו אבר... מה עשה נטל פירפון ופרש עליו כדי שלא תרד השמש, ויש אומרים לנשרים קרא ופרשו עליו אגפיהון. (שם פרשה ג ב)
רבי אבא ב"כ פתח, (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עליו ואומרים לא פסול משפחה הוא, ולא מרות המואביה הוא, אמרו בלבבכם ועל משכבכם, אף אתם לא באתם משתי אחיות, ראו מה עיקרכם ודומו סלה... (שם פרשה ח א)
...כך אמר הקב"ה לדוד, מה צורך היה לי לייחס פרץ חצרון רם עמינדב וכו' לא בשבילך, מצאתי דוד עבדי. (שם שם ג)
אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם תאמר שיש לי חלק עמהם לעולם הבא, אמר לו הקב"ה דוד לא צפונך תמלא בטנם, צפונם תמלא בטנך אין כתוב כאן, אלא וצפונך תמלא בטנם, כל עמא מיתרא עותרא אכלין, אתבשר דוד שיש לו חלק לעולם הבא. ועוד אמר לפניו, רבונו של עולם אלו באין מכח תורה ומצות ומעשים טובים שיש בידם, אבל אני בצדק אחזה פניך לעולם. (אסתר פרשה ג)
דבר אחר אז יגלה זה שמואל, שנאמר וה' גלה את אוזן שמואל יום אחד לפני בא שאול לאמר... כיון שבא דוד א"ל קום משחהו, א"ל הקב"ה משיחי עומד ואתה יושב, קום משחו. (וירא ו)
...מיד וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה, צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו, ואמר לו לך וצר אותו בדמות אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (ש"ב ג') ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית, ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי, מה תלמוד לומר כלאב, שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה. (תולדות ו)
...אבל דוד ומרדכי נתנו להם רמז וחשו, דוד אמר (ש"א י"ז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וגו'. (בשלח כח)
דוד בחרו אבל לא קרבו, שנאמר (תהלים ע"ה) ויבחר בדוד עבדו, והוא קרב את עצמו, שנאמר (שם קי"ט) חבר אני לכל אשר יראוך... (צו ח)
...ואם יאמר לך אדם הרי דוד עבר על לא תעשה, אמר הקב"ה אמור לו, דוד למד השבים כסופר המלמד תינוקות, שנאמר (תהלים נ"ג) אלמדה פושעים דרכיך וגו', הוי יהודה מחוקקי. (נשא כח)
דבר אחר אתה משתמש בהן, שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר (דהי"ב כ"ט) ויעמדו הלוים וגו' והשיר משורר והחצוצרות מחצרים. אמרו רז"ל אף החצוצרות שהיו במקדש נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור... (בהעלותך י)
לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין, ואומר רבונו של עולם איני מתיירא מן מצוות החמורות שבתורה, ממה אני מתיירא מן המצוות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, לכך אמר למה אירא בימי רע וגו'... (עקב א)
...לפיכך אמר דוד אגורה באהלך עולמים (תהלים ס"א), וכי עלתה על דעתו של דוד שהוא חי לעולם, אלא מהו הדבר הזה, אמר יהי רצון שיאמרו בשמי לעולם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמר לו הקב"ה חייך אף על פי שאתה מת אין שמך זז מביתי לעולם, אלא על כל קרבן הם מזכירים שמך ואומרים שירים משלך מזמור לדוד... (פרשה ב)
אין לך אדם שהיה זהיר במצוות וירא שמים כדוד, שכן הוא אומר חבר אני לכל אשר יראוך וגו' (תהלים קי"ט), ותדע לך, אף על פי ששנינו הבא מן הדרך פטור מן התפלה, וכן אם היה במקום סכנה בדרך, אבל דוד לא היה עושה כן, אלא אפילו בכל מקום שהיה הולך לא היה מונע עצמו מן התפלה...
אין לך כל אבר ואבר שלא קילס להקב"ה בו... קילסו בראשו, דישנת בשמן ראשי (שם כ"ג), קילסו בעיניו, עיני תמיד אל ה' (שם כ"ה). סוף דבר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם ל"ה), אמר דוד אף על פי שקילסתיו בכל אלה עד עכשיו איני יודע לקלס, כמו שכתב פי יגיד תהלתך כי לא ידעתי ספורות (שם ע"א)... (פרשה ט)
ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מדת הדין, דוד וירמיה ואסף ובניו של קרח. דוד צווח למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה (תהלים י'), אמר לו הקב"ה הא דוד שכן רע אתה... הם הרחיקוני מאליהם ואתה עומד ואמר למה ה' תעמוד ברחוק... (פרשה לא)
שוחר טוב יבקש רצון, זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר בטובתן של ישראל להעמיד מהן כ"ד משמרות כהונה ולויה, יבקש רצון, שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו שכינה כדי לברך את ישראל, והיכן ברכן, באשרי האיש... (מזמור א)
את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד, משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג, ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה, שנאמר (ש"א כ"ה) כי מלחמות ה' אדוני נלחם... משה קרע להם את הים, ודוד קרע להם את הנהרות, שנאמר (תהלים ס') בחצותו את ארם נהרים... משה נתן להם חמשה חומשי תורה, וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים... (שם, וראה שם עוד)
דבר אחר מהו סלע המחלקות, שבשעה שהיה דוד וחיילותיו עוברין על אותו מקום שנעשה לו נס היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות האנשים שהיו עמו באותה שעה, והן יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ואומרים, ברוך שעשה לנו נס במקום הזה.
אלקי צורי אחסה בו... רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים... כנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין, ואלו הן חזקי וסלעי... אפפוני חבלי מות, מהו אפפוני, הגיעו הצרות עד האף. דבר אחר עפפוני, הצרות טסות ובאות עליו כעוף, דבר אחר מתגלגלות ובאות עליו כאופן וגלגל... (מזמור יח)
ג' בני אדם שאלו חכמה מהקב"ה, דוד ושלמה ומלך המשיח, דוד אמר הוריני ה' דרך חוקיך... מהו הורני, אמר דוד אל תאמר לי הרי הם לפניך למד מעצמך, אלא אתה הורני, שנאמר הבינני ואצרה תורתך. מהו דרך, עשה אותה לפני דרך. ואצרנה עקב, מהו עקב, שתהיה בידי התורה עקב כאדם שהוא עסוק בתורה כל ימיו ומניחה, מה בידו, כאלו לא עסק בה... (מזמור קיט)
וכן אמר דוד אני מתאוה ומבקש לחטא אין דברי תורה מניחין אותי, אם בקשתי להלך הם מאירין לפני, לכן נאמר נר לרגלי דברך וגו'. (שם)
אמר רבי שמואל בר נחמן, לפי שבעולם הזה לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, כך לעתיד לבא אין כל מחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה... (פרשה יט)
רב הונא בשם רבי יוסי אמר, באותה לילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק למד למאה שנה... (שם פרשה כב)
דבר אחר אלה דברי דוד האחרונים, היו אומרים בעשרים ושתים שנה שנסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד דמעות ואוכל פתו באפר... דבר אחר אמר רבונו של עולם קבלני בתשובה שלמה לפניך, כדי שתזכה את הרשעים לעולם הבא, ותאמר להם מה דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שעשה תשובה קבלתי אותו בתשובה, אף אתם אם עשיתם תשובה, ומנין שאמר דוד בלשון הזה, שנאמר לך לבדך חטאתי וג' (תהלים נ"א), לכך נאמר אלה דברי דוד האחרונים, מה ראשונים אין בהם חטא ועון, אף האחרונים אין בהם חטא ועון.
נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על, הרי לימד שקבל עליו עול תורה ועול מצות, מה שכרך לפני שתקרא משיח אלקי יעקב. ונעים זמירות ישראל, אשרי אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא, וישב ויהגה בכל יום בתורה, מיד רוח הקודש שורה עליו... (פרק ב)
עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, ואהבתי עלתה על כולם, לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות... (פרק ג)
...אבל דוד המלך לא היה יושב לא על הכר ולא על הספסל אלא היה יושב על הארץ ומלמד תורה ברבים לשם שמים, באתה השכינה ועמדה למעלה ממנו, משיבה ואמרה לו, דבר בני, דברים הללו הן ראויים לך ושלך הן, ואתה מושל בהן... (שם)
ואומר דוד לפני הקב"ה בא וסעוד עמנו בגן עדן, שנאמר (שיר ד') יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וגו', ושומע לו הקב"ה ומהלך עמהם בתוך הגן, שנאמר (תהלים צ"א) יקראני ואענהו וגו'. וגבריאל נוטל שתי כסאות, אחד להקב"ה ואחד לדוד, ואומר מי מברך... אומר לדוד טול וברך, אמר להם אני מברך ולי נאה לברך, שנאמר (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא... (פרק כ)
...ותפילת ישרים רצונו (משלי ט"ו), מי הוא זה, משה דוד ומשיח... אף על פי ששלשתן מתפללים אלא דוד מתפלל באומנות, האיך תפלה לדוד שמעה ה' צדק, אמר הקב"ה עד מתי אתה מתפלל, אמור צרכיך מה שאתה צריך, הרי אמרת שמעה ה' צדק, א"ל חייך כל אלו שאמרתי בשביל דבר אחד (שם י"ז) מלפניך משפטי יצא וגו', למה שאמרת (ויקרא ד') "אשר נשיא יחטא", נשיא שאין על גביו מושל אלא ה', הואיל שאין על גבי מושל אלא אתה דן אותי מלפניך משפטי יצא. אומן גדול היה דוד כשהיה מבקש דבר מן הקב"ה מנגנו... היה שואל תחלה את הקלות, ואחר כך את החמורות. למה היה דוד דומה, לאדם שהיה מבקש ללוות כור חטים, מצא את הדניסטים (המלוה), וא"ל בבקשה ממך מפני שאני בדוחק השאילני כור של חרובין, א"ל בא וטול, הולכין ליטול, א"ל השאיליני כור שעורים והנח כור של חרובים... מה שגם לו ששאל תחילה הקלות ואחר כך חמורות, הה"ד תפלה לדוד, הרי הקלות, ואחר החמורות מלפניך משפטי יצא... (אגדת בראשית פרק ו)
והמלך דוד זקן (מ"א א') זש"ה (ישעיה מ') וקוי ה' יחליפו כח, אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום ממה שהיו ממסין, שנאמר (תהלים ו') יגעתי באנחתי וגו', אלה שלש עשרה שנים שהיה מתיסר, בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת... עד שבקש רחמים מלפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא... הקימני מן המטה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב"ה את תפילתו, ועמד מן המטה, שנאמר (ד"ה כ"ח) ויקם דוד המלך על רגליו... ומהו על רגליו אלא שנרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו אחר כל אותן השנים, ומסר להן מגילת הבית הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל...
עליו אמר שלמה (קהלת ט') שבתי וראה תחת וגו', אתמול (ש"א י"ז) וימהר דוד וירץ המערכה וגו', ועכשיו יורד ועיף, שנאמר (ש"ב כ"א) ויעף דוד, אתמול מלבישין אותו, והוא אמר (ש"א י"ז) לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ממה שהיה זריז וגופו חם עליו, ועכשיו (מ"א א') ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, שנצטנן גופו מפחדו של מלאך, כשהטעה אותו מלאך השטן ומנה את ישראל... (שם פרק לז)
אולי יראה ה' בעניי, אלי כתיב, לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקב"ה שיבנה הבית על שמו, ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום והיה מאכילה לעניים, והוא אינו אוכל מערב ועד ערב. (מדרש חסרות ויתרות שמ"ב)
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות, אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה, אמר כך עלתה לפני. אמר לו כמה שני חיי, אמר לו אלף שנים, אמר לו יש מתנה ברקיע, אמר ליה הן, אמר לו ע' שנים משנותי יהיו למזל זה, מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם... (בראשית פרק ה, מא)
וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב, וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד, והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה, אלא פותח ודורש לפניהם בדברי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. (שמות פרק לה, תח)
רבי יהודה אומר הרי הוא אומר גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך, אין לי אלא ארי ודוב, מנין לרבות אריה עם הדוב ודוב עם האריה, תלמוד לומר גם את. (ויקרא פרק ג, תנט)
אמר דוד אני עשיתי לעצמי, שנאמר עיני עוללה לנפשי, שאמרתי למקום, המות נברא בשביל אשתו של אדם, זווגהו לי ואני עוקרו, שהוא מפיל בחורים, מערבב חתנים מעביר מלכים, אברהם אבינו נמסר בידו וכן האבות והשבטים, בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי, שאני מן הראשונים, אדם באשתו לא עמד, אני עומד, נח נשתכר, ואני כוס ישועות אשא... אמר לו המקום לא תוכל לעמוד... (דברים פרק ו, תתמה)
...הוא שדוד אומר לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי. וכי יש תורה בתוך המעים, לא כן כתיב ועל לבם אכתבנה, אלא אמר דוד כך יבא עלי אם ירד דבר בתוך מעי שלא עישרתי אותו, הדא הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל, ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עוזיהו. (שם פרק יד, תתצב)
אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות הדין, וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב... (שם פרק טז, תתקז)
דבר אחר וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבונו של עולם, כל זמן שדוד מלך ישראל בצער העלהו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שתחזירו אל אחיו בשלום, ידיו רב לו, בשעה שהרג את גלית, ועזר מצריו תהיה, בשעה שאמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי... (שם פרק לג, תתקנד)
...כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצק בראש דוד, אמר ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. וכל כך למה, שראה הקב"ה מעשיו של דוד שהיה ראוי להמשח למלכות, שנאמר אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים וגו'. (שמואל א פרק טז, קכד)
קום משחהו כי זה הוא, ר' שמואל בר נחמני אמר, זה הוא בעולם הזה וזה הוא לעולם הבא, לפיכך הוא מקלס להקב"ה בעשרה מאמרות, ה' סלעי ומצודתי וגו'. רבי סימון אומר אף בסופו של ספר הוא מקלס בעשרה מאמרות, הללו א-ל בקדשו וגו'. (שם)
ותורד מיכל וגו', היאך ברח דוד, רבי איבו אמר שני שערים היו לביתו של דוד, אחד גדול ואחד קטן, והאחד היה נעול ושמרו אותו מן השער הזה, ויצא בשער האחר. ורבנן אמרי שער אחד היה לו ושמרו אותו, מה עשתה מיכל, שלשלה את דוד בחלון וברח, כיוון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד, אמרה להם שהוא חולה... אמר להם הביאו את המטה בכאן, הלכו והביאו את המטה אצלו, והוא מוצא את התרפים בתוכה ואת העביט של עזים, התחיל כועס... אמרה לו השיאתני ללסטים אחד, שכך אמר לי אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך... (שם פרק יט, קכט)
...אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם, כל מה שעשית בעולמך יפה, חכמה יפה, חוץ מן השטות, מה הנאה בשוטה זה, אדם מהלך בשוק וקורע את בגדיו... אמר לו הקב"ה חייך תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה. לא עשה דוד אלא הלך אצל פלשתים... אמר לו הקב"ה דוד אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת את גלית והלכת היום אצל אחיו וחרבו בידך, ואחיו שומרי ראשו של אכיש, הרי עדיין לא נסתפגה דמו של גלית. כיון שבא אליו באו אצל אכיש, ואמרו לו נהרוג למי שהרג את אחינו, אמר להם אכיש לא מלחמה היתה... כך התנה לו אחיכם, אם יוכל להלחם אתי והכני, אמרו לו אם כן עמוד מכסאך שהמלכות לדוד, וכן הוא אומר, הלא זה דוד מלך הארץ ואנחנו עבדים לו. התחיל דוד מתפלל ואומר, רבון העולמים ענני בזו השעה, אמר לו הקב"ה דוד מה אתה מבקש, אמר לו תן לי מעט מאותו דבר, אמר לו ולא אמרתי לך בז לדבר יחבל לו. עשה עצמו כשוטה הזה כותב על הדלתות אכיש מלך גת מחוייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים, ובתו של אכיש היתה שוטה והיתה צועקת ומשתטה בפנים ודוד צועק ומשתטה בחוץ. אמר להם אכיש יודעים אתם שחסר שוטים אני, שנאמר חסר משוגעים אני, באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה כשיצא לו השטות מתוך השמחה, הדא הוא דכתיב אברכה את ה' בכל עת. (שם פרק כא, קלא)
...טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, אילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו הקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה מכפר לו, והיא באת אליו ומיד מלטתהו, לכך אמר למנצח על מחלת, שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין... אמר הקב"ה תבא טובה ותהיה לטוב, וילך הרע ברעתו... (שם פרק כה, קלה)
אמר רבי יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב לו הקב"ה בהם, ואלו הן על בית המקדש, וכן הוא אומר אם אתן שנת לעיני, והרחיב לו הקב"ה ומצא את המקום, שנאמר ויאמר דוד זה בית אלקים. ואחת על אשת אוריה החתי, שהיו ישראל מליזין עליו אפשר דוד ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה, והרחיב לו ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות. שלישית שהיו ישראל אומרים מה דוד סבר שהמלכות נשתלה מבנה של בת שבע, והרחיב לו הקב"ה ואמר הנה בן נולד לך ושלמה יהיה שמו... (שם פרק יב קמח)
ונאם הגבר הוקם על, מלמד שקבל עליו עול תורה ומצות, ומה שכר יש לך מלפני, שתקרא משיח אלקי יעקב, אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי, ויושב והוגה בתורה בכל יום תמיד... ומיד רוח הקודש שורה עליו, שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני... (שמואל ב פרק כג, קסה)
ברית עולם שם לי, אמר דוד כרת לי הקב"ה ברית שאהא בקי במקרא במשנה במדרש בהלכות בהגדות, שנאמר ערוכה בכל ושמורה בלבי לעולם...
ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ר' חייא אמר הלכה נצטרכה לו, ויבקעו שלשת הגבורים, ולמה שלשה אין ההלכה מתבררת אלא בשלושה. ולא אבה דוד לשתותם, לא אבה דוד שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא קטנה וקבועה לדורות, מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר חג היה ונסוך המים היה, והתר במה היה, ולמה שלשה, אלא שאחד הורג ואחד מפנה את ההרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה... ר' חייא רבה אמר הלכות שבויה נצטרכה לו, ר' שמעון בר אבא אמר בנין בית המקדש תבע. (שם)
תפלה לחבקוק הנביא, רבנן אמרי ארבעה הם שסדרו תפלה וקנטרו דברים כלפי מעלה... דוד דכתיב תפלה לדוד ה' שמעה צדק, מה כתיב למעלה מן הענין ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט. (חבקוק פרק ג תקסג)
...אמר דוד אני הקב"ה העיד עלי בקש ה' לו איש כלבבו (שמואל א י"ג), מה בוראו לא הוציא מפיו דבר מגונה, אף דוד כך הוה לו לומר ארור האיש וגו' ולא אמר אלא אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. (תהלים א, תרי)
דבר אחר למנצח על הנחילות, אמר רשב"ג על שתי נחלות שנחל דוד מלכות בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר גם אני בכור אתנהו... מה בכור נוטל שני חלקים בנחלה אף דוד נחל שני עולמות בעולם הזה ובעולם הבא. אמר דוד על שתיהן אני מזמר למנצח אל הנחילות... (שם ה תרכט)
דברי תורה היו מיומנים לדוד, מביאין לו נפלים והוא בודקן... (שם טז תרסח)
אמר רב הונא בשם רבי אלכסנדרי כל השומע קללתו ושתק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק לכך נקרא חסיד. (שם טז תרסט)
תודיעני אורח חיים, אמר רבי יודן אמר דוד לפני הקב"ה תודיעני אורח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה ליראה, שנאמר יראת ה' תוסיף חיים. (שם תער)
דבר אחר אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם שמרני כאישון בת עין, אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. (שם יז, תרעא)
אמר רבי יעקב בר אידי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר, והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו, והיה הראם ננער ועמד, והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים, באותה שעה אמר דוד, רבונו של עולם הורידני מן הראם הזה, אם אתה מצילני מקרני הראם אני בונה לך היכל של ק' אמה כקרני הראם הזה... מה עשה הקב"ה זימן לו אריה אחד, כיון שראה הראם את האריה נתיירא מפניו שהוא מלך עליו, וירד דוד לארץ, וכיון שראה דוד את האריה נתיירא ממנו, שנאמר הושיעני מפי אריה כשם שמקרני ראם עניתני. (שם פרק כב תרפח)
דבר אחר בנאות דשא ירביצני, מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול, מה כתיב ויבא יער חרת, ולמה נקרא חרת, שהיה מנוגב כחרת, והקב"ה הרטיבו מטובו של עולם... נפשי ישובב זה המלכות, לא שהיה לי בזכותי, אלא למען שמו, גם כי אלך בגיא צלמות זה מדבר זיף, למה, כי אתה עמדי, שבטך אלו יסורין, ומשענתך זו תורה... דשנת בשמן ראשי יכול בלא יסורין, תלמוד לומר אך, יכול בעולם הזה, תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני, ושבתי בבית ה' זה בית המקדש... (שם פרק כג, תרצד)
לדוד אליך ה' נפשי אשא, זש"ה ביומו תתן שכרו, א"ל הקב"ה לדוד דוד למה אתה נושא את נפשך אלי, א"ל מפני שאני כשכיר בעולמך, שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכתיב בתורתך ביומו תתן שכרו... (שם כה, תשא)
...רבי פנחס בשם ר' אלכסנדרי, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שאני עומד בתפלה לפניך אל תהי תפלתי מאוסה לפניך, מפני שעיניהם של ישראל תלויות בי, ועיני תלויות בך, אם שמעת תפלתי כאילו שמעת תפלתם... (שם כה, תשב)
לדוד שפטני ה' וגו', כתוב אחד אומר שפטני ה' וכתוב אחד אומר אל תבא במשפט את עבדך, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני, ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט, דבר אחר בעולם הזה שפטני, ולעתיד לבא אל תבא במשפט את עבדך...
בחנני ה' - בחנני כאברהם, שנאמר והאלקים ניסה את אברהם, ועמד בנסיונו, ונסני כיצחק, צרפה כיוסף שצרפתו ומצאת אותו נאמן, כיון שניסה אותו אמר אין בי כח... (שם כו, תשג)
...אלא אמר דוד כשאני מתחיל בתורה מעט אני מתחיל בהם, וכשאני נכנס לתוכו שערים הרבה נפתחים לי. דבר אחר כשבאו עליו פלשתים בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים והאיר לו דבריו... (שם כז תשו)
דרש רבא אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי, כתיב הכא שתי בנותיך הנמצאות, וכתיב התם מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו, בסדום... (שם מ תשלט)
אויבי יאמרו רע לי וגו', וכי אויבים היו לדוד, והלא כבר נאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים לדוד, ומי היו אויביו, אותם שרצו לחמס ולעשוק ולא הניחן. ואם בא לראות שוא ידבר לבו, נכנסין לבקרני ואומרים הקב"ה ירחם עליך, ומתפללים עלי בפיהם אבל בלבם יקבץ אוון לו, מהו דבר בליעל יצוק בו, דבר שעשה כדאי הוא שלא יעמוד ממטתו... אמר לו מה אתה משלם להם רעה, אמר לו לאו, ואני בחלותם לבושי שק... (שם מא, תשמא)
...כך אמר דוד באתי לחלל את השבת, האירה לי התורה, שנאמר נר לרגלי דברך... (שם קיט תתעח)
וכי עני מקדיש כל הככרים הללו של זהב וכסף, אלא ביום שהרג דוד את גלית השליכו עליו בנות ישראל כל הכסף והזהב הזה, והקדישו לבית המקדש, וכשבא רעב שלש שנים בקשו ממנו ישראל ליתן ולא רצה ליתן להם כלום, אמר לו הקב"ה לא קבלת עליך להחיות בו נפשות, חייך שאין המקדש נבנה על ידך... (רות פרק ב, תרג)
דבר אחר לפי שצפה דוד שעתיד להוליד את מרדכי, אמר היום לא יומת איש מישראל, ומי נקרא שמו איש, מרדכי איש יהודי, אמר הקב"ה אתה הצלת את שמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שבטך אני כותבו, שנאמר איש יהודי... (אסתר פרק ב, תתרנג)
לך לבדך חטאתי וגו' (תהלים נ"א), למה היה דוד דומה, למי שנשבר ובא לו אצל הרופא, והיה הרופא מתמיה ואומר מה גדולה מכתך, צר לי עליך מאד. אמר לו אותו שנשבר צר לי עלי לא בשביל שנשתברתי, אלא בשביל השכר שלך. כך אמר דוד להקב"ה לך לבדך חטאתי, כשאתה אומר לפושעים למה לא עשיתם תשובה, אם תקבלני, כל הפושעים משלימין לי ומסתכלין בי, ואני העד ומעיד לכל מי שחוטא בעולם שאתה מקבל השבים... (ישעיה מג י)
היה דוד מתעיף והיתה נפשו משוקקת ומבקשת להיות בבית המדרש, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כ"ו), נכספה וגם כלתה נפשי (שם פ"ד)... (משלי כה כה)
...התחיל אומר זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם (תהלים קי"ט), זכרתי מדת הדין שנהגת את הראשונים ונחמתי, ואימתי אמר דוד הפסוק הזה, בשעה שאמר כן ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה, רב ור' יודן, רב אמר שלא ידונו אותו כעיר הנדחת, ר' יודן אמר נטל בעל הכוס להדיח את כוסו ואיננו זז משם עד שימרקנו, כך כיון שראה דוד שמרק הקב"ה את עונותיו התחיל לומר מזמור לדוד, ואימתי אמר דוד כך, וכל עבדיו עוברין על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי, ר' איבו אמר כרתי כרותי ברית, פלתי מופלאי בית דין...
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין, חד אמר למה נקרא שמו חושי הארכי שהיה מערכי של בית דוד, וחד אמר שעל ידו נתבססה מלכות של בית דוד, וחד אמר שעל ידו נתקנה מלכותו של בית דוד, וחד אמר על שם עירו נקרא. וכיון שראה דוד שנתבססה מלכותו התחיל מזמר, ואימתי היה כן, ויהי כבוא דוד מחנימה (ש"ב י"ז) זו דימוס... כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי, אינה מהם, אלא הקב"ה השלימן לי, שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אותו, התחיל לזמר מזמור לדוד... (תהלים ג)
...כך דוד היה שאול רודפו, עשה לו הקב"ה נס ומלטו מידו, הה"ד ודוד ברח וימלט (ש"א י"ט), כיון שברח עמד עליו דואג ואמר לשאול ראיתי את בן ישי בא נבה וגו' וצידה נתן לו (שם כ"ב), א"ל הקב"ה שמא משלך נתן לו, והלא מלחם הפנים שלי נתן לו, אמר דואג לשאול ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו, א"ל הקב"ה ולא אני קלקלתי בה, מיד סיכר הקב"ה את פיו, ועליו נאמר תאלמנה שפתי שקר, הרי הוצל מדואג. בא אחיתופל התחיל צועק סכל נא את עצת אחיתופל ה' (ש"ב ט"ו), כיון שהצילו משלשתן התחיל לומר שירה, אשר שר לה'.
דבר אחר על שגיאות שעשיתי מחול לי, וכה"א שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים י"ט), אתה יודע שלא עשיתי לאדם רעה, ואפילו אותם שעשו לי רעה לא גמלתים רעה... א"ל הקב"ה היכן השיגך אויביך, א"ל ולא השיגני במערה, א"ל הקב"ה ולא תפתחתי לך פתח בתוכו והצלתיך מידו, א"ל דוד ולכך אמרתי לך שירה אשר שר לה'. (מזמור ז ז)
...והיה שם אדם אחד והיו שומרי העיר עוברין, ומצאו אכסנאי אחד ותפסוהו, א"ל אל תכוני בן ביתו של מלך אני... בבקר הביאוהו למלך, ואמרו לו בן ביתך מצינו, א"ל המלך בני אתה מכיר אותי, א"ל לאו, ואם כן היאך אתה בן ביתי, א"ל בבקשה ממך איני בן ביתך, אלא בך בטחתי שאלמלא לא אמרתי כך היו מכין אותי. א"ל הואיל ובטח בי הניחו לו. וכן דוד אומר אלקי בך בטחתי אל אבושה... ר' פנחס אמר, אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם בשעה שאני עומד בתפלה לפניך אל תהי תפלתי מאוסה לפניך, מפני שעיניהם של ישראל תלויות בי, ועיני תלויות בך, ואם תשמע תפלתי כאלו שמעת תפלתם... (מזמור כה ב)
יאמרו נא יראי ה', מי היו יראי ה', ביתו של דוד, שנאמר (תהלים קי"ט) חבר אני לכל אשר יראוך... (מזמור קיח ו)
אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, מדרש הן בעון חוללתי (תהלים נ"א), מלא כתיב בשני ווין, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, חד אמר דוד בן אהובה היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה. כיצד ישי ראש לסנהדרין היה, ולא היה יוצא ונכנס אלא באוכלוסא בס' רבוא, והיו לו ס' בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים, לאחר ג' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה, א"ל בתי תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגברתה הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם, א"ל מה טעם, שחה לה את הכל, א"ל בתי מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי, א"ל אתן ליך עצה, לכי תקיני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגרי הדלת תכנסי את ואצא אני, וכך עשתה, לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת נכנסה גברתה ויצאה היא, עשתה עמו כל הלילה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו. מכאן אמרו חכמים צריך אדם לקשט עצמו ולעמוד כנגד אשתו בשעה שהיא עולה מבית הטבילה. לט' חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום. אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן, והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה. כיון שא"ל הקב"ה לשמואל לך אשלחך אל בית ישי הלחמי... א"ל שמואל לישי התמו הנערים, א"ל תמו. א"ל, הקב"ה א"ל לכה ואשלחך אל ישי ואתה אומר תמו, א"ל עוד נשאר הקטן והוא רועה בצאן, א"ל שלח והביאהו. כיון שבא התחיל השמן מבצבץ ועולה, א"ל הקב"ה לשמואל שמואל אתה עומד ומשיחי עומד, קום משחהו כי זה הוא, פינה השמן על ראשו ונקרש באבנים טובות ומרגליות... וישי ובניו היו עומדין ברתת ואימה, אמרו לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לו בן פסול. ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ, כיון שנטל כוס ישועות שמחו כלן. עמד שמואל ונשקו על ראשו, פתח ואמר ה' אמר אלי בני אתה (תהלים ב'), באותה שעה אמרה אמו, אבן מאסו הבונים, הבנים כתיב, אמרה אי בן שמאסו אותך אחיך היתה לראש פינה ועלית על כלן. א"ל בניה מאת ה' היתה זאת, לפיכך זה היום נגילה ונשמחה בו. (מזמור קיח כח)
וכן היה דויד מלך ישראל עושה, מקהיל קהלות בשבת ויושב ודורש, וכן הוא אומר (תהלים ס') בשרתי צדק בקהל רב, מגיד שהיה דויד הצדיק מעמיד את הבימה בבית המדרש ויושב ודורש לישראל בשורות טובות ונחמות, הלכות הפסח בפסח... ואומר (שם כ"ב) מאתך תהלתי בקהל רב. (שמות לה א)
...וכולן היו גבורים, כל אחד ואחד באומנותו. דוד אמר נאם הגבר, גבורתו היתה לעמוד בלילות, שנאמר (תהלים קי"ט) קדמו עיני אשמורות, גבורתו היתה לכבוש את יצרו, שנאמר (ש"א כ"ד) וישסע דוד את אנשיו בדברים. גבורותו היתה לשמוע חרפתו והוא שותק, שנאמר (ש"ב ט"ז) מה לי ולכם בני צרויה... גבורתו היתה שהיה צם ומתענה על אותו מעשה עד שלא היה בו כח לעמוד, שנאמר (תהלים ק"ט) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. אמר ר' שלש עשרה שנה היה דוד מתענה על אותו מעשה ולא היה נכנס לתוך אוכלוסין שלו אלא אחת לקצים ויוצא מתוכן, שנאמר (שם כ"ג) כצל כנטותו נהלכתי. והיה מתאבק בעפר ובאפר, שנאמר ננערתי כארבה, עד היכן עד שאחזתו צנה שאר ימיו, שנאמר ולא יחם לו. (במדבר כג ג)
זה הוא שאמר הכתוב הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י"ט), אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו שלעולם אף על פי שנתת לי כל הגדולה והכבוד הזה וכרתה לי ברית מלכות בעולם הזה ולעתיד לבא, זכיני לתורתיך, שדברי תורתיך עריבין עלי יתר מן הכל... ואומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (שם קי"ט)... אלא כך אמר דוד, רבון העולמים חביב עלי דבר אחד מן התורה מאלף אלפים זהב וכסף שהתנדבתי לבית המקדש. (דברים ז יב)
וכן דוד אומר אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קידר (תהלים ק"ב), אמר דויד נדמיתי לערבי, מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע, שנאמר (שם) רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום... (שם כב יט, וראה שם עוד)
ויהודה רביעי לבטן, והמאורות נבראו ביום רביעי, לפיכך נמשלה מלכות יהודה במאורות, שנאמר וכסאו כשמש נגדי (תהלים ס"ט), כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות, כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד, שנאמר כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה (ש"ב כ"ג)... (בראשית מט ח)
דוד המלך ע"ה היה חכם גדול והיה מכיר את התמונות, וכשראה את אוריה הכירו שהוא נחש שפתה את חוה, וידע שהוא עצמו אדם הראשון, ומשראה בת שבע הכירה שהיא חוה ורצה לקחת את בת שבע מאוריה כי בת זוגה של דוד חוה, אלא שלא להוציא דבה נמנע, גם רצה להורגו בידיו כי מסית היה ואין מדקדקין אחריו, אלא אמר פן יחשדוני כי יבקשו ממני אות שזה הנחש. עשה בדרך עקיפין, ושם אותו בפני המלחמה ונהרג, וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות ויודע האמת שנתחייב הריגה ונהרג, כי מאריך אפו וגבה דיליה. ומה שמוכיחו נתן הנביא על שמיהר ולא המתין לעשותו כמשפטו, שלהיות שעדיין לא היה דוד המלך שלם מעונו והיתה בת שבע הפקר והחזיק בה אוריה וזכה מן ההפקר, וה' הוא המחזיר הפקר לבעליהם, ועל כן אמר רבי מזרעא דדוד, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שודאי חטא על המהירות ולא על אשת איש, כי המהירות גרם לו לבא עליה, ולכן מת בנו הראשון שהוליד מבת שבע, ומשם ואילך אין שטן ואין פגע רע... (בראשית)
וישלח את העורב ויצא יצא ושוב וגו', דוד המלך חי בגן עדן, כי דוד גלגול אדם הראשון וכו'. וישלח את העורב, שהיה קורא עמהם תמיד כעורב, ורמז על משיח בן דוד ערב קבלן בעונינו... (נח)
קרית ארבע... והקשה ר' יהודה הרי דוד הוא רגל רביעי שבמרכבה והיה ראוי להקבר בו, ואדם הראשון מאי עבידתיה גבייהו. ותימא כי אדם היה המלך הראשון, אלא בחטאו ניטל ממנו ונכנס תחתיו דוד, על כן הניח לדוד ע' שנה משנותיו, וקודם שנולד דוד לא היו האבות במותם במרכבה שלמה, על כן הוכרח אדם לכנס במקומו שיש לו שייכות עם דוד, והיתה המרכבה שלמה. וכיון שהשלים אדם במערה המנין לא היה דוד יכול להקבר שם, שלא יהיה יותר מד'. עוד טעם אחר לפי שהאבות היו מעלמא דדכורא, ודוד מעלמא דנוקבא. (חיי שרה)
אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, לא כאדמוני של עשו שאין בו תערובת טוב ולא יופי, אלא אדמוני כולו כאדרת שער. ובדוד נאמר, אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וכו', לפיכך כשהיה דוד מתלבש במדת אדמוני היה נלחם במלחמת ה' באויבי ה' ולא תשוב חרבו ריקם, וכשהיה מתלבש יפה עינים היה מפרנס ישראל ועושה עמהם כמה חסדים בעין יפה, וכשהיה מתלבש טוב ראי היה יורד לעומקי הלכה ולסתרי תורה. (תולדות)
ויעבוד ישראל באשה... וגם דוד שהוא גלגול אדם הוצרך לשמור צאנו של נבל להוציא ממנו טיפה אחת שעדיין היה חסירה ממנו, והוא סוד אביגיל, כי היה כח בנחש הקדמוני שהוא נבל גלגול לב"ן לחזור וליקח אותה רוחא דגניז בלאה, ועתה חזר דוד ולקחה ממנו, לכן הוצרך דוד לשמור צאנו של נבל כמו יעקב ללבן. (ויצא)
ויאמר יהודה מה בצע וגו', לפי שיהודה גרם ליוסף שלא נזדמנה לו אשה עד שהיה בן ל' שנה, לכך לא מלך דוד עד שהיה בן ל', אי נמי לאידך גיסא, מאחר שיהודה הציל את יוסף מן הבור וגרם לו גדולה בן ל' שנה, לכך זכה דוד לגדולה, דהיינו למלוכה בן ל' שנה. (וישב)
ועתה אל תעצבו... והיינו טעמא דאצטריך דוד מלכא משיחא דייתי מרות המואביה משום דע"י כך הוי ליה תקופא לאתתקפא על ההוא סטרא, וז"ש לפניהם, כלומר משום גלותא דייתי לקמיכון... (ויגש)
אדמוני - סמוק, עינוהי יאין. (שמואל א טז יב)
אלחנן - דוד בר ישי מחי פרוכת בית מקדשא. (שמואל ב כא יט)
האחרונים - דאתנבי לסוף עלמא, ונעים זמירות - ותקין לממני בחיך מבוסם תושבחתיה דישראל. (שם כג א)
מושל יראת אלקים - אמר לאמנאה לי מלכא משיחא דעתיד דיקום וישלוט בדחלתא דה'. (שם שם ג)
וישב אותם - רמז שיבא דוד בן ישי לכלות האומות ואין מניחים אותו מהשמים עד שיבא מלך המשיח. (בראשית טו יא)
גור אריה - על דוד נתנבא, תחילה גור, "בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא ומביא את ישראל", ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם. (שם מט ט)
ומחץ פאתי מואב - זה דוד, שנאמר בו "השכב אותם וימדד שני חבלים להמית". (במדבר כד יז)
שמע ה' קול יהודה - תפלת דוד ושלמה ואסא... (דברים לג ז)
גם את הארי ואת הדוב - שני ריבויים, ארי ושני גוריו, ודוב ושני ילדיו. אשר הצילני - יודע אני שלא נזדמן לי הדבר אלא שלעתיד אני בא לכיוצא בזה לתשועת ישראל, ואסמוך עליה. זה אחד מב' צדיקים שנתן להם רמז וחשו לכך... מדיו - נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח, אף כי היה שאול גבוה מכל העם, והכניס בו עין הרע, והרגיש דוד. (שמואל א יז לו ולז)
היום החילותי - זה ימים רבים שצורך הציבור בדוד, שמינהו מוציא ומביא לכל ישראל, ומאז אני שואל לו. (שם כב טו)
וה' הניח - אמר לו נתקיים והניח לכם מכל אויביכם, ואחריו כתוב והיה המקום וגו', עלינו לבנות בית המקדש. (שמואל ב ז א)
שלטי הזהב - פרשיות אלו סמכן לפרשת בית המקדש, שמכל המלחמות האלה קיבץ הקדשות לצרכי הבית. (שם ח ז)
קשת נחושה - ויש בו כח לדורכה, שקשתות נחושת תלויים בביתו, ומלכי האומות אומרים רק ליראם הם, ודורכם בפניהם. (שם כב לה)
לשמע אוזן - אפילו שלא בפני יגורו לסור למשמעתי. ממסגרותם - בקושי יסירו מסגר שאני מייסרן בהם. (שם שם מה)
נעים זמירות - אין אומרים במקדש אלא זמירותיו. דבר בי - השרה בי רוח קדשו ונדבר בי... (שם כג א וב)
כי ברית - התורה ששם לי ערוכה בכל ביתי ושמורה. כל ישעי - צרכי מוכנים לפניו, או ברית ביתי ערוכה לו בפי כל הנביאים. (שם שם ה)
ולא יחם לו - אמרו רז"ל כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם לסוף, לפי שקרע כנף המעיל לשאול. ומדרשו, כשראה המלאך בירושלים וחרבו שלופה בידו נצטנן דמו מיראתו. (מלכים א א א)
צעיר - היית ראוי להיות בבני יהודה מפני פסול רות המואביה שבך, ממך יצא לי משיח. ומוצאותיו מקדם - לפני שמש ינון שמו. (מיכה ה א)
מזמור - לרז"ל כשראה שהקם עליו אינו עבד או ממזר כי אם בנו שמח, כי ירחם עליו. ומדרש אגדה: כשראה שעבדיו וסנהדרין מחזיקים עבדותו. (תהלים ג א)
תשמרם - במדרש תינוקות שבימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא יודעים לדרוש התורה במ"ט פנים לכל צד, והתפלל שלא ילמדו דרכי הדלטורים שבדור. (שם יב ח)
לבקרים - מדי יום אכרית מעט מרשעי ישראל. (שם קא ח)
כל האדם כוזב - בוגד, שבני ובני ישראל בגדו בי, ולכן האמנתי לציבא שאף מפיבושת בוגד. או בסלע המחלוקת ששאול עטר עלי חשבתי ששמואל הנביא כוזב שמשחני למלך. (שם קטז יא)
ישובו לי - שפרשו ממנו סנהדרין כשנצטרע, שאף אם גרושה היא עיניו נתן בה. (שם קיט עט)
עומדות היו רגלינו - במלחמה בשביל שעריך ירושלים - שעוסקים בהם בתורה. (שם קכב ב)
אלו הענינים שבשבילם ניתנה מדת האמת ליעקב, ונתן המשפט לדוד, כמו שכתוב "אלקים משפטיך למלך תן" וגו', והמשפט הזה שנתן לדוד נקרא עוז, והוא מדת הדין, ולפי שניתנו מדות אלו לאבות לכך אמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה, ואין אבות אלא ג', ואין מרכבה פחותה מד', ומי הוא הרביעי, דוד. ורבותינו לא הזכירוהו, אבל בארבעתם מצינו שנתייחד שמו של הקב"ה על כל אחד להקרא א-לוה ולא לזולתם. ומה שאמר ויחל משה את פני ה' אלקיו והדומה לו נאמר על האמונה באלקות, ולא שנתייחד שמו להקרא עליו... והחכם ר' יצחק ז"ל היה רגיל לומר אלקי דוד בונה ירושלים... (האמונה והבטחון פרק טו)
רוח ה' - רוח גבורה שבה הרג הארי והדוב, וגם רוח הקודש שמאז אמר השירים והתשבחות. (שמואל א טז יג)
פלגשים - ...וקיבלו רז"ל שהיו לדוד י"ח נשים, מדאמר לו ואוסיפה כהנה וכהנה, ומצאנו שבחברון היו לו ו' נשים, ולכן אמרו שעגלה היא מיכל, ומדכתיב שהניח י' פלגשים לשמור הבית, אם כן לקח בירושלים ב' נשים, ואחת מהן בת שבע. (שמואל ב ה יב)
בא בימים - בימי הזקנה חלש ונפל למטה, שמפני המלחמות תשש כחו וקפצה עליו זקנה. (מלכים א א א)
היום ילידתיך - שביום זה נולדה בו רוח אלקים, ומאז אמר שירים ברוח הקודש שנאצלה עליו, וכן היתה בו רוח גבורה (תהלים ב ז)
מה רבו - אפילו קרוביו ורוב ישראל נגדו. אין ישועתה לו - לא ישוב למלוכה בחטא בת שבע, או שאין לו חלק לעולם הבא. (שם ג ב)
לעבד ה' - שכל כונתו וכחו בכל עניניו בה', וה' הצילו כאדון את עבדו, וחיבר השירה בסוף ימיו. (שם יח א)
וכל עצתך ימלא - ובדרש דוד שהיה שלם לפני בוראו ומתפלל בלב שלם אומרים לו כך, ולא כל אדם שלפעמים בלבו דבר עבירה. (שם כ ה)
חנכת הבית - ישראל חשבו שאי אפשר שהבן הנולד מאותה אשה ימלוך ויבנה הבית, וכאשר נפוצו אנשי אדוניה הכירו שמלכות שלמה מה', ונמחל אותו עון, והראה לשלמה צורת הבית לעיני ישראל, והתנדב הוא וכל ישראל, וחבר מזמור זה שהזכיר בו סליחת נפשו. (שם ל א)
בל אמוט, חשבתי שלא ימשול בי יצר הרע לעולם, כי שכלי היה גובר על הטבע, הסתרת פניך - לנסותני כאשר התפארתי, או להענישני. (שם שם ז)
לא הלכתי בגדולות - בסודות האלוקות להתפאר בהן, אלא הלכתי מעט מעט. כגמול - סמכתי על המלמדים והקבלה. ולרז"ל לא גבה לבי כשמשחני שמואל, ולא רמו עיני - כשהרגתי את גלית, ולא הלכתי בגדולות - כשהכניסוני למלכות, ובנפלאות כשהעליתי הארון. (שם קלא א וב)
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובא ואחלב וכיוצא בהן, אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינן כארץ ישראל לכל דבר, ולא כחוצה לארץ כבבל ומצרים. ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל, מפני שכבש אותן קודם שיכבוש כל ארץ ישראל, אלא נשאר בה משבע עממים. והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא. (תרומות פרק א ג)
יש לסומכין לסמוך אפילו מאה בפעם אחת, ודוד סמך סמך שלושים אלף ביום אחד. (סנהדרין פרק ד ז)
...וכן דוד עליו השלום נביא אמר, "לי דבר צור ישראל" (ש"ב כ"ג), ומצאנו אותו בעל אכזריות, אף על פי שלא שימש בה כי אם בעבודה זרה ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל בא בביאור בדברי הימים, שהשי"ת לא הרשהו לבנות בית המקדש לרוב מה שהרג... (פרק ז)
וצריך שנתעורר כי דוד ושלמה אינם מכת הנביאים, ומה שאמר אלקי ישראל דבר לי, רוצה לומר על ידי נביא... (חלק ב פרק מה)
דוד מניח כל זמירות שבעולם לעסוק בתורה... (קמז)
ואם עמדת בנסיון אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שדוד לא חטא באביגיל וחטא בבת שבע, לא חטא בשאול וחטא באוריה שבקש טובתו... (קסא)
ולמה מתו משה ודוד בשבת? שהמפטיר קורא בתורה ומפטיר ומברך מגן דוד, משה ודוד נתנו ה' ספרים, לפי שחיזק תורת משה על ידי שתיקן משמרות לקיים התורה... לפיכך אומרים צדקתך צדק וגו', שדקדק עם משה ודוד... (שנו)
...ומרוב קדושת החצוצרות וההשגות הרמוזות בהן נגנזו בחייו של משה, ויהושע השתמש בשופר שמדת הדין מתוחה נגד האויבים, ודוד בכנור, התכלת הצבוע מדם החלזון שבכנרת. (במדבר י ב)
וזאת ליהודה - ועל דרך הקבלה מדת המלכות הנותנת לו כח לנצח, וזה שאמר דוד בתהלים כ"ז "בזאת אני בוטח", ולפי שהחזיק במדה זו ושפך דמים רבים לא בנה בית הבחירה, כי אם שלמה שהיה איש השלום והחזיק במדת הצדקה. (שם לג ז)
וימת שמואל - אין הדברים אמורים אלא לעונו של נבל, שמת שמואל והוא עושה מלאכה... אבל דוד מהו אומר, או אני הורג או נהרג, רודף או נרדף, אני הולך ועושה גמילות חסדים לצדיק, הוא דכתיב "ואני בחסדך בטחתי"... (כד הקמח אבל ג)
והא למדת כמה קשה עונש החוטא כשאינו מתודה על חטאו הנודע לו, כי אף בחטא שלא נודע לו מעולם החמירה תורה, לפי שלא התודה בו, ועל כן היה דוד המלך ע"ה מתודה להקב"ה, "לך לבד חטאתי" וגו', ואף על פי שנמחל לו חטאו מצינו שנענש עליו בג' פורעניות, כבפרק חלק, ו' חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה ממנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין... (שם ווידוי)
שמעה תפלתי וגו', פסוק זה אמרו דוד המלך ע"ה, והיה מתחנן להקב"ה שישמע תפלתו, לפי שעם התפלה יתקרב האדם לבוראו. והנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות ותהלות מכל אשר לפניו, וערך התפלה לפני כל באי עולם, כי הוא החזיק יסודותיה, והדריך בה כל הבריות, ולימד דעת העם איך יתנהגו בתפלה ובתחינה לפני אדון כל... (שם תפלה)
דרשו חז"ל על דוד "ונאום הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה, והוע ענין בת שבע שהתודה בו ולא בוש לומר חטאתי, כשבא אליו נתן הנביא ואמר לו משל הכבשה על בת שבע... (שם תשובה)
...כי התורה סבה לשתיהם, ושתיהם היו נחלתו של דוד, נחל המלכות שתי נחלות בעולם הזה ובעולם הבא, אמר דוד על שתיהם אני מזמר... אל הנחילות... והנה דוד המלך ע"ה מרוב שהיה לבו בטוח בהשי"ת ובתורתו, לא היה חושש למחנה או למלחמה, כי יראת ה' גוברת בלבו יותר מיראת העם... (פרקי אבות פרק ה כו)
מזמור - כשראה שהוא בנו ולא עבד וממזר, שמח. ובמדרש, שראה שהסנהדרין אתו, וברזילי וכו', ראה שתכסיסו קיימת. ועוד אמר יעקב ומשה ברחו והצליחו, שהגלות מכפרת, אף אני אברח. או יש לומר אחר שניצל אסף כל שיריו לשיר בבית המקדש, וכן המזמורים על החורבן, ומה שכתב למנצח רוצה לומר נתן השיר להזמר על ידי ניגון הראוי לו. (תהלים ג א)
לפעולות אדם - הפלגתי בתשובתי עד שמנעתי גם אחרים מחטא. דבר שפתיך - ודקדקתי איזו מדה תביא לידי חטא כדי להתרחק ממנה. (שם יז ג וד)
בקשו פני - כשדרשתי מהעם שיבקרוני תמיד לא לשררת עצמי נתכוונתי, אלא לך אמר לבי - בעבור כבודך, שתהא אימתי עליהם ויבקשו פניך. (שם כז ח)
נכספה - שדוד היה מכיר חסרונו בחכמה, והשתוקק לבנות בית המקדש שמעלת המקום מסייעת. (שם פד ג)
רשעים עוודוני - הכעיסוני באמרם אלי בא על אשת איש מיתתו במה וכו', והכעס משכח התורה, ואני לא שכחתי - כי גדל חשקי ודביקותי בתורה. (שם קיט נו)
עלות עלי - ובדוד מאחר עלות הביאו (תהלים ע"ח) אמרו רז"ל דוד המלך ויעקב היו מרחמין על הצאן ומרעין אותן במרעה רך. (בראשית לג יג)
ויקרבו ימי - ב' במסורת, הכא וגבי דוד, איתא במדרש, אמר הקב"ה אתה עשית קמ"ז מזמורים כמנין שנות יעקב, תזכה כמותו, מה הוא ובנו מלכו ביחד, אף אתה ימלוך שלמה בחייך. דבר אחר מה יעקב לא הגיע לשנות אבותיו אף דוד כן. (שם מז כט)
גור אריה יהודה - בגימטריא דוד ושלמה, וראשי תיבות בגימטריא דוד. (שם מט ט)
ויאמן העם - ואידך ויאמן אכיש בדוד (ש"א כ"ז), שני פרנסים טובים עמדו לישראל, משה ודוד, משה אמר "מחני נא מספרך" וגו' ודוד אמר "ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי" וגו' (ש"ב כ"ד), פרנסים נאמנים היו, ולכך האמינו בהם. (שמות ד לא)
ועושה חסד - וגבי דוד ועושה חסד למשיחו (ש"ב כ"ב), מי שעושה חסד לאחרים עושין עמו חסד, ודוד היה גומל חסד אף לנכרים, לכך עשו עמו חסד. (שם כ ו)
זר זהב - זהב בגימטריא דוד, שהוא יזכה לזר של מלכים. (שם כה כד)
איש מצוק - שאין לו כח מפני אויביו ועושקיו. מר נפש - בעוני או ברוע מזלו, ובאו אליו כי התפרסם מטוב הצלחתו, וקיוו לטוב בהיותם עמו. (שמואל א כב ב)
לי דבר - אמר לי שאמשול באדם המובחר, ישראל, כי אני צדיק וירא אלקים. וכאור בקר - רומז שתהיה ממנו מלכות המשיח, שתגדל וכאור בוקר המתמיד. (שמואל ב כג ג)
ספר הזוהר, אברהם מימינא ויצחק משמאלא יעקב אחיד אפין באפין, זהו שנאמר כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם... וזהו מאמרם האבות הן הן המרכבה, ואין קורין אבות אלא לשלשה, והרגל הרביעי הוא דוד, אמנם לא זכה למעלה ההיא בחייו רק בבנין הבית שבנה שלמה בנו ע"ה... ועל כן זכה דוד לעשות תילים כנגד מדתו, שנאמר "כי קולך ערב", ועל כן היה לוחם דוד מלחמות השם, ואמר למנצח רמז לנצח ישראל שהוא סוד הימין העומדת להכריע השמאל, ונקרא נצח, לפי שמנצח המלחמות בכח החסד, שנאמר "נעימות בימינך נצח", ועל כן נתייחד שמו של הקב"ה עם כל אחד מארבעתם, מה שאין לומר אלקי משה וזולתו. והחסיד הרב יצחק ז"ל בן הרב ז"ל היה נוהג לחתום בברכת המזון אלקי דוד ובונה ירושלים, כי אחרי שקרבו השם לעבודתו וזכה להיות רגל רביעי מן המרכבה, ולא הוזכר בתפלה, אנו מזכירין אותו בברכת המזון הרומז למלכות בית דוד, כמו שאמר דוד אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא וגו'... (נח)
...ובבראשית רבה כ"ט אמר ר' סימון ג' מציאות מצא הקב"ה בעולמו, ומצאת את לבבו באברהם, מצאתי דוד עבדי, מצאתי ישראל, כי אברהם פירסם אמיתת מציאותו, ודוד פירסם אמיתת שכר ועונש יותר מכל, ויכלתו המוחלטת נתפרסמה על ידי ישראל... (בראשית יז א)
...ומבואר שעיקר מלכותו תלויה בשמירת התורה לגמרי, ואפילו בהוראת שעה, כמו שאמר "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים" וגו'... והיפך שאול היה בדוד שהתחזק במצוה, בגלית אחר שנפל עוד התחזק עליו וכרת את ראשו, ובבנין בית המקדש התחזק להכין הכל אחר שהתעורר לכך בעצמו, ובזאת יבחן המלך... (שמות יז ח)
בקרב אחיו - לא לפניהם, אלא בחר אותו מקרב אחיו והבדילו מהם. רוח ה' - בגבורה, חכמה ובנעימות השיר, וכפשוטו שבכל אשר יפנה יצליח. וביעתתו - יש אומרים שד, ודוד בתפלתו הוציאו, לא רק בניגון... (שמואל א טז יג)
יודע נגן - יש בו דברים מתמיהים, שהמנגנים חלושי מזג, והוא איש מלחמה, ואף על פי שהוא רועה, והמנגנים שחורים והוא יפה תואר, וגם נבון מה שאינו במנגנים, וגם ה' עמו ולא ילך אחר תאוותיו ולא אחרי המלחמות, ובסנהדרין פירשוהו על תורתו ושהלכה עמו. (שם שם יח)
נובה - שם היה הארון, ורצה להתפלל ולשאול על ענינו. חמשה לחם - נגד חמשה חומשי תורה, וזה היה מספר החשוב לדוד, וכן עשה ה' ספרי תהלים. (שם כא ב וד)
קשים ממני - לא היה יכול להרגם בדין כי לא היו עדים והתראה, והתנצל שאינו יכול להרגם מדין המלכות שלא לבלבל מלכותו. (שמואל ב ג לט)
קול צעדה - אחשוב שהשי"ת עשה כל זה להראות כי דוד שומר מצותו, ולא כשאול בגלגל ובעמלק. (שם ה כד)
כצדקתי - זכר ו' מדות טובות שלו, שעשה צדקה עם הבריות, ולרש"י על שלא הרג את שאול במערה, כבור ידי - שלא לקח משל אחרים, כי שמרתי - שהלך בדרכי ה', מה הוא חנון וכו', וזה על בין אדם לחברו, ולא רשעתי - בין אדם למקום. (שם כב כא)
לא אסור ממנה - הגם שהוא מלך ובידו לעבור על המשפטים לצורך שעה. ואהי תמים - אינו חוקר במופלא ואינו מפקפק באמונותיו. (שם כג וכד)
נאום דוד - אינם דברי שירה וגם לא נבואה גמורה, שדוד לא נימנה בין הנביאים, אלא מספר כאן מיהו מחבר המזמורים שבתהלים, והיה מלך נבחר מה' ואמרם ברוח הקודש... (שם כג א)
עם אבותיו - שהיה חלקו בעולם הנשמות אף על פי שלא נקבר עמהם בקברם בבית לחם. ויקבר - וכתב יוסף בן גוריון שטמן שם ממון רב, ובנה בנין שרק היודע חכמתו יכול להוציא משם, והוציאו משם כדי לשחד את אנטיוכוס לעלות מהם, והורדוס לבנין הבית. (מלכים א ב י)
אספר - אם כונת דוד על עצמו, יאמר כשאספר צרותי לקרובי שהם עצמי ובשרי, עוד ילעיגו הם עלי ויבזוני, כאומרו (תהלים ל"א) "מכל צוררי וגו' ולשכני מאד ופחד למיודעי". יחלקו בגדי להם - כי בדעתם שאמות וחשבו ליורשני וללבש בגדי אבל עליו, ולכן יתנו עיניהם בבגדי. (תהלים כב יח)
אל תאסף עם חטאים - ...ומה שאחשבהו נכון לדרך הפשט נשען על ב' הקדמות, הא' מ"ש חז"ל (ברכות ס"א) ראה דוד שלא יכול ליצרו עמד עליו והרגו, דכתיב (תהלים ק"ט) "ולבי חלל בקרבי", במה הרגו בתעניות, כוונו לומר כי טבעו להרע מוכן, והיה עושה עמו מלחמה יום יום וכובשו עד ששם אותו מרמס לרגלי יצרו הטוב. ודע כי הכובש יצרו מוצא חן בעיני אלקיו יותר ממי שטבעו נח בלי ספק. ומ"ש הרמב"ם ז"ל בשם חכמי המחקר שהישר הוא המעולה נכון לסברתם שיחשבו שהתפלספות היא השלמות, ורוע תכונת המדות יטריד השכל מעיונו... אבל אנחנו לה' אלקינו נאמין, כי ברא העולם לכבודו, וכל שיצטער יותר בהנחת רצונו מפני כבודו ית' הוא המעולה, כאומרם (אבות ה') "לפום צערא אגרא"... (שם כו ט)
פדני - מרדת שחת. וחנני - קח נקמתי בזה העולם ביסורין ובחלאים אם נא מצאתי חן בעיניך וסלחת לעוני ולחטאתי. ורז"ל במדרש עוררו כל מה שאמרתי (מדרש פ"ה) ד' לקו... ודוד אמר מה הרצועה עושה תלויה הלקני בה, הה"ד "לדוד שפטני ה'"... וכתיב (תהלים צ"ד) "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". והטעם כי ידע דוד מטבעו שלא היה אפשר שלא חטא כחוט השערה בשוגג, ולזה יתבע יסורין להיות נקי לגמרי. אבל אברהם אבינו ע"ה היה זך וישר מאד ויקבל בסבר פנים יפות, כי היה יודע כל דעבדין מן שמיא לטב... (שם כו י)
...כי עיקר שלימותו של אדם אינו כי אם בעשות רצון יוצרו בפועל, להורות מה שבלבו... ודוד ע"ה למדנו זה הטעם, באומרו (תהלים קט"ז) "אתהלך לפני ה' וגו' האמנתי כי אדבר" וגו', יאמר האומר בפיו שיאמין בשכר הנפשות לעולם הבא, ולא יענה נפשו וגופו לדבקה בשם הנכבד והנורא, אל תאמינוהו כי שבע תועבות בלבו... אבל אני אתהלך בלי ספק בארצות החיים (תהלים קט"ז), כי אני מאמין בלי ספק כפי כן לבי, והראיה כי עניתי מאד, ומי הביאני בצרה הזאת, עם היותי מלך על כל ישראל, לענות בצום נפשי ולקום להודות חצות לילה, הלא לכם מופת כי אני מאמין בלבי מה שאני מדבר בשפתי תמיד מענין ארצות החיים...
אל תתנני בנפש צרי - כי אם לא אשב בביתך תמיד מתבודד בעדותך להורות אמונתי לראות בטוב ה', הנה נתקיימו בי עדי שקר ויפח חמס... כי אם היה דוד מתאונן על חטאו היה מחנן בבית ה' תמיד ומתבודד שם לתקן את אשר עותו, כמו שחוייב בחק בעלי תשובה... אבל עתה בהיותי בבית ה' תמיד לא יהיה להם פתחון פה. והנה חתם המזמור בעיקר שאלתו, והורה הטעם למה היה מתאוה כל כך אליה, כי היא המצילתו מדינה של גיהנום ומביאתו לחיי העולם הבא. (שם כז יב)
...כך היה דוד מתשוקק לראות פני הרופא כל בשר, והתנוצץ בו אור רוח הקודש ואמר לו התחזק ועמוד על עמדך כי עוד חזון למועד, אז צעק ואמר ועיניו תלויות אל אביו שבשמים, אנא ה' כל מה שבקשתי עד עתה לא היה אלא זה שאני בו, ואלו לא באת הייתי קורא אותך, ועתה שאתה עמי איך תעזבני... אל תחרש ממני - כי חולה אהבתך אני, ואם תעזבני אפילו שעה אחת מתי מחולי זה... (שם כח א)
ואני אמרתי בחפזי - כמה פעמים כתבתי דעת חז"ל כי מה שאירע לדוד סימן לישראל, וכמו שהיה דוד בסכנה עצומה בסלע המחלוקת, ולא היה בחק הטבע להנצל כי אם ברחמי השי"ת, כן אנחנו עדת ישראל לרוב הצרות אשר אפפונו. וכשתעיין בדברי דוד בזה המזמור תמצאם מסכימים עם דברי משה רבינו ע"ה בפרשת האזינו בגלל כל האומה, אמר כי לא היה לו תקוה מצד כחותיו כי כחות גופו ונפשו עזבוהו, ולא מצד שכניו ומיודעיו, ואף לא מצד היושבים אצל המלך... והוא אמרו כי שמעתי וגו', לא נשאר לי דבר שאנצל בו, אם לא רחמיך הרבים... (שם לא כג)
...ולבאר כל זה צריך אני להקדים מעט מדברי רז"ל והוא זה, אמרו (מדרש תהלים נ"ב) כי היו חושדים אותו אויביו לחוטא, ואין ספק שאם היה חושב שאול בחיר ה' שהיה צדיק, לא היה רודפו כל כך. ועוד אמרו (שם) שדואג ואחיתופל היו אומרים שדמו מותר. ואני שמעתי שהכונה באומרו (ש"א כ') "מקרה הוא", שהכונה בעל קרי הוא, והוא בלתי טהור כי מטבעו הוא להיותו בלתי טהור, שהיה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי... (שם סב ד)
אך - יאמר אם היתה כונתכם בדבה הזאת לשם שמים, כמקנאים על העבירות החרשתי, אך אין זה כונתכם, רק שאתם חושבים להדיחני מן המלכות... (שם שם ה)
כי עליך - ...ולזה התחסד הש"י עם דוד שיעור מופלג, שסבב סבות שיהיה השנאוי מכל בני ישי, עד שלשנאתו עשאוהו רועה, וכבר נתבאר בשמואל א' כשהלך למשחו שלא הזכירוהו אליו מפחיתותו בעיניהם, עד ששאל שמואל אם היה לו עוד בן. וכל זה היה סבה מאתו ית' שיהיה הוא ע"ה בוטח בשי"ת לבדו, כי אם היה לו בטחון מה באביו לא היה כל כך שלם בבטחונו ית'.
עליך נסמכתי מבטן - כי היה שנאוי מאביו, כמ"ש באותו מעשה דישי עם אשתו. ואם לא כן מה המאמר הזה לדוד עליך נסמכתי וגו', והלא כל הנולדים כן דרכם, ומה נתיחד הוא מכלם, ועם מה שכתבתי מתיישב יפה.
כמופת הייתי לרבים - כי היה כנס לכל, עם היות שנאוי מכלם היותו לראש... וכל זה כדי שיהיה מלא תהלות ה'. (שם עא ה)
כי חסיד אני - ושמעתי בשם הזהר שמרה נפשי מלומר כי חסיד אני, ואלו לא אמר (תהלים ד') "ודעו כי הפלא ה' חסיד לו" וגו', החרשתי. ונראה לומר מ"ש ר' אלכסנדרי (מדרש תהלים כאן) כל שמקללים אותו ושתק, ספקה בידו לקרא לנפשיה חסיד, יראה דשרי לאיניש לשבח את עצמו במקצת שבחיו. ומי שהשיג את המדרגה הגדולה הזאת, מילתא זוטרתא היא לשבח את עצמו חסיד... (שם פו ב)
לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה - בכל מלכי ישראל לא היה כדוד, הוא היה הדיין, הוא היה תלמיד חכם אוסר ומתיר... ואין צריך לומר שלא ישאל מעם בוראו שכר על זה, אלא שישיר לא-ל על שנתן כזאת בלבו, ולזה אמר חסד ומשפט שאני עושה עם ישראל, אשירה לה' ואזמרה לפניו... (שם קא א)
...וברא האיל הרועה תחת עץ החיים ושותה מימיו לתקנו, שלעומת י' הקללות שנתקלל אדם י' מיתרי נבל דוד, שיהלל וישבח י' לתקן מה שהיה מין או כופר, והזכות שזכה להעשות התיקון ההוא הוא על ידי עקדת יצחק, שהאיל הוקרב תמורתו, ולכן נשבה רוח צפונית שהיא מבחינת יצחק במיתרי הנבל לעוררו להלל לה'... (בראשית כב יג)
וירד יהודה - וזה גרם לו להתחבר עם עדולמי ולישא את בת שבע, והיו בניו הראשונים בלתי ראויים, מה שאינו כן אם היה נשאר אצל אחיו ונושא את תמר שלא כדרך יבום, שאז היה כח דוד חזק ולא היה נפל וצריך לע' שנה של אדם הראשון, וכל בניו יצלחו למלוכה. (שם לח א)
ואל עמו תביאנו - שדוד בקש לכלות האומות, וה' לא הניחו כי אברהם בחר הגלות, וצריך מי שיגלה, וברכו שלעתיד לבא הוא המוליך עמו, כענין דוד מלך ישראל חי וקיים. (דברים לג ד)
עוד שאר - מעצמו, מענתנותו לא רצה לבא ולא רצה להשאיר הצאן. קחנו - בעצמך אם לא יבא על ידי שליח. (שמואל א טז יא)
וה' עמו - שעל ידי זה תסור הרוח הרעה, שבנגנו יוסיף קדושה. גבור חיל - מצוות, כמו שדרשו באשת חיל, שעל ידו נוצר חיל מלאכים. ונבון - עם היותו איש מלחמה שאינו מדקדק בדברים. איש תאר - ובכל זאת אינו בעל זמה כי ה' עמו. (שם יז ויד)
חמור לחם - בודאי נחרד ישי על ששאול שלח לקחת את דוד אולי נודע הדבר, ואולי זה מפני מעשה יהודה ותמר, לכן שלח לחם ויין לרמוז זכות מלכי צדק אבי תמר... (שם שם כ)
משכיל - חושב בשכל, ולא כשאול בגלגל ובעמלק שלא חשב כהוגן על מעשיו, וה' - וגם בעיני מדת הדין טוב... או משפיע כח והצלחה בפמליא של מעלה. (שם יח יד)
ושם איש - ...וכן הודה דואג להוראתו של דוד שמותר בלחם הפנים, או משראה שם איש מאנשי שאול בקש חרב פן ילחם עמו בדרך. (שם כא ה)
מערת עדולם - ובטח בזכות יהודה אביהם הזקן אשר עמד שם, ואמר לו גד הנביא שלא ישב במצודה לבטח בקרבת מואב שמצד רות, כי אם ילך לארץ יהודה בני משפחתו. (שם כב ב)
אשר בחר בי - אמר לה שהוא חייב יותר בכבוד ה' מכל איש ישראל, ונקלותי - וצריך אדם לעשות מעשים שיהיה שפל בעיני עצמו ולהרגיל עצמו בכך נגד היצר. (שם ו כא)
האתה תבנה - שעיקר משכנו של הקב"ה הצדיקים, והאתה שאני שוכן בך תבנה לי בית חומרי. ואהיה עמך - השרה שכינתו עליו כעל האבות. ושמתי מקום לעמי - אתה בעצמך אינך צריך בית המקדש כי אם עמי ישראל שאינם משיגים על ידך מה שמשיגים על ידי בית המקדש, שמתכפרים ומשיגים שפע. (שמואל ב ז ה וי)
אמר לו כי לא ציויתי עד עתה לבנות בנין קבוע, כדלעיל, כי עתיד לשפוך חמתו על עצים ואבנים, ורק בחר בדוד לשבתו, והבנין הקבוע הוא השלישי שירד משמים, ושמא תאמר אם כן גם ממלכתי לא תיכון, אינו כן, כי בית קבוע יעשה לך ה'. (שם שם יא)
ישלח ממרום - את מיכאל להציל את לוט ובנותיו, כמו שאמרו מצאתי דוד עבדי וגו' היכן מצאתיו, בסדום. ימשני - את נחשון מים סוף. יצילני מאויבי - גלית, משונאי - שאול ודואג וסיעתם. (שם כב יח)
תרחיב צעדי - דוד רצה להשמיד האומות כמו שדרשו חז"ל על "וירד העיט", ונאמר לו "וירד מים עד ים" וגו', ובקש שינתן לו זאת עכשיו, ואם לא שיהיה על ידו לעתיד לבא. (שם שם לו)
צור ישראל - שהבטיחו שיהיה המשיח צור ישראל המושל בכל מין האדם, ולא הורם מושל כי אם כיראת אלקים שבו. וכאור בקר - כתום הגלות האחרונה שהיא לילה לא עבות - שאז משולל עביות עונות הדור, מה שאינו כן עתה, ולכן אינו יכול להשמיד עכשיו האומות. (שם כג ג וד)
אנכי הולך בדרך - ומשם אהיה בעזרך, כי דוד מלך ישראל חי וקים, ומה שתראני מת הוא כדי שלא לבייש את הצדיקים... (מלכים א ב ב)
ואבחר בדוד - להריק לישראל על ידו שפע, כי הצדיקים המה היכל ה' והוא הראש להם. (שם ח טז)
מכתם - מך ותם, שלא היה לדוד משלו כלום, ונפשו היא של אדם הראשון. טובתי בל עליך - אין לי להחזיק טובה לאדם הראשון שנתן לי ע' שנה, כי חטא, אלא לקדושים - לאבות, שהם תיקנו פגם אדם הראשון והיו בלי פגם. (תהלים טז א)
ארחץ בנקיון - ואם על הדמים ששפכתי כוונתי להשמיד אויבי ה', ונחשבים כדם קרבנות. ולשמיע - ואם תאמר אם תדמה לאבות שהיו מרכבה לשכינה למה תרצה לבנות בית המקדש, להודות ולספר נפלאותיך ולא לכפרה. (שם כו ו)
בקרב עלי מרעים - וגם צרת האויבים לא היתה גדולה, שהם רק לאכול את בשרי - ולא הנפש, לי המה - ונוצרו בעונותי. כשלו - וה' יצילני מיד בעלי בחירה, כי על ידי תשובתו יהפכו זדונות לזכויות, ומה שפחד היה מסוג אחר של אויבים, דואג וחביריו שהלבינו פניו, ופן יחרה אף מלך וינקום בהם, ולכן רצה לבנות בית המקדש שיכול להתבודד שם, ואז ירום ראשי על אויבי - בראותם ששרתה שכינה במעשה ידי... (שם כז ב והלאה)
השיבה לי ששון ישעך - שהחטא בא על ידי שמחת הנצחון במלחמותיו, ובכל זאת לא יכשל בחטא כי רוח נדיבה תסמכני - תעמוד לו זכותו שמלחמותיו היו כדי לפרנס עניי ישראל. (שם נא יד)
משכיל לדוד - גם בהיותו במערה היה לבו נכון להתפלל ולא נבהל בצערו. קולי אל ה' - במערה שלא היה יכול כי אם להתבונן בלחש, יהיה כאילו אצעק... (שם קמב א)
ובכלל זה נגלה לאדם היות דוד הוא הקטן מכל הילוד החי למה שהיה עתיד להולד כתולדות הנפלים שאין להם חיי שעה, כי כפי זכותו של כל אדם לשעבר כל מזלו לעתיד, והיינו דקמתמה ישי אביו כשאמר לשמואל עוד שאר הקטן, כלומר עודנו חי שלא בדרך טבע, ואמר לו שמואל "שלחה וקחנו כי לא נסוב עד באו פה", כי אמנם מלת נסוב היא כמו נאור או כמו ונרוץ הגלגל, אמר כי לא הושלם לדוד סבוב שני של אותה השעה עד באו להמשח וצלחה עליו רוח ה'... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ז, וראה עוד ערך משיח)
לפיכך אמר דוד הן בעון חוללתי, פירוש מאז העמדתי תולדות בעון... שהרי בחטא יחמתני אמי. אמרו עליו באגדה שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו, ואין ספק אצלנו שהיה ממדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי פירושו מואבי ואפילו מואבית, שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור... ולקיים בעצמו "ולערב אל תנח ידך" בקש לבא אל שפחתו, ומסתברא לן שהיה זה אחר ששחררה על תנאי, אם מואבי ולא מואבית אסרה תורה הרי את בת חורין, ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום, שהרי ודאן בודאן מותר... ניחא ליה טפי שיהיו בניו עבדים ויוכל לשחררם מיד ולא יהיו לו אחר פסולו, שאילו היתה אמם משוחררת היו הבנים כמוהו הולכים אחר הפגום ואסורים לבא בקהל עד עולם.
והנה השפחה הנאמנת ויודעת שכן הלכה רווחת להתיר את הנשים מבנות עמון ומואב לבא בקהל מסרה סימנין לאשתו של ישי שהיתה באותה שעה שנואה לבעלה למעלתה, כמו שיבא בלאה בפרק י"ח, ומאותו מעשה נולד דוד כלידתו שלראובן, שיש לחוש בזה ובזה מבני תמורה למראה עינים. אמנם יודע צדיקו של עולם דין דלים שהיו נשמותיהם של אלה צריכות לצאת לאויר העולם בחשאי... דוד לכפר על פחזותו של אדם הראשון... וכבר היתה נפש דוד מתקשה לצאת להתלבש באותה טפה שהזריע אביו בשעה שהיה כוס זה ובלבו על כוס אחר, והקב"ה בשרו שאביו צדיק גמור וכל מעשיו לשם שמים, והבטיחו על דעת אמו שעשתה בזה עבירה לשמה. (שם חלק ג פרק י)
וכן שמענו לדוד בן ישי משתעי בה בלשון חכמה כשאמר אל המלך שאול "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך", מיעט מיתת הארי שהוא לא מת והדוב מת, ירצה גבורת הארי הטפלה אליו הכה עבדך שהשפיל גאות הארי ולא המיתו, שאלו מת הארי מתחת ידו לא היה נבוכדנצר מחריב בית קדשנו, שהרי מלכי מדי ופרס בקשו לבטלו ולא יכולו, שכן מת הדוב הרומז למלכותם מתחת יד דוד, לפיכך אמר "והיה הפלשתי כאחד מהם" גבר ימות כדוב או יחלש כארי. ועם זה ידוקדק אמרו תחלה ובא הארי ואת הדוב רבה סיוע הדוב וחיותו מלמעלה שבא להזיק שה פזורה והארי הוכה וברח, וזה הדוב התחתון בכוחו וסיועו דלעילא קם ונתאכזר על דוד, מה כתיב בתריה "והחזקתי בזקנו" שהוא כנוי למזלו כידוע לרגיל בתארי הקומה, והכתיו למעלה והמתיו למטה. ולפי שהיה עתיד ליפול אותו סיוע העליון שלו ביד דוד כאמור לפיכך נזכר מעקרא בהוראת הפעול באומרו "ואת הדוב" כי בא שדוד מן השמים לפניו... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן כב)
והנה תלה הכתוב טעם הריחוק לעמון ומואב בשני דברים, האחד שניהם שוים בו "אשר לא קדמו אתכם בלחם", על כן הוצרך דוד להסתכן בצאתו מעם יהונתן בלא לחם, והשני למואב לבדו "אשר שכר לקללך", לפיכך סבל דוד המע"ה את קללתו של שמעי באהבה... (מאמר העתים סימן כ)
...ומפני שדוד היה שלם בלי חסרון והוא היה מתברך בשלימות, לכך הוא מברך השי"ת, כי הוא יתברך מבורך בשלימות הגמור בלא חסרון... כלל הדבר כי דוד בפרט היה נראה בו כי השי"ת הוא מבורך לגמרי, כאשר לא היה חסרון בברכת דוד, והיה דבק בו יתברך במה שהוא מבורך...
כי כל ענין דוד היה מעין דוגמא של מלך המשיח, והיה מבטל מלכות אדום, ומה שיצא ממנו אבשלום הוא עצמו דוגמא למלך המשיח, כבפרק קמא דברכות, למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, אם יאמר לך אדם יש עבד שמורד ברבו, תאמר לו כלום יש בן שמורד באביו, ולכך בסעודה שיעשה השי"ת לזרעו של יצחק שקבלו מדת הדין, דוד הוא המברך אל השי"ת, כי דוד הוא המתייחס אל הסעודה הזאת לגמרי. (נצח ישראל פרק לג)
ודוד היה בו בחינת מה גם כן להיות לו מדריגה זאת שיהיה על הטבע, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בנסיון, כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי, כמו שידוע למי שיש בו חכמה ותבונה, ולפיכך לא עמד בנסיון... (דרך חיים פרק ד משנה ג)
ויש לפרש שכך הביאו ראיה, שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלמד מאחיתופל ב' דברים בלבד, שמצאו אחיתופל לדוד שהיה יושב יחידי עוסק בתורה, אמר לו והלא נאמר חרב אל הבדים וגו', וזהו דכתיב "אשר יחדיו נמתיק סוד" וגו'. שוב מצאו שהיה נכנס לבית מדרשו בקומה זקופה, אמר לו והלא נאמר "וממקדשי תיראו", שצריך ליכנס במורא, כדי שתהא אימת שכינה עליו, וזה שאמר "בבית אלקים נהלך ברגש". והרמב"ם גריס שצריך ליכנס בקידה. וקראו רבו דכתיב "ואתה אנוש כערכי" וגו', יש לך ערך עמי, שאם אני מלך ואתה צריך לנהוג בי כבוד, יש לך נגד זה שאתה רבי וצריך אני לנהוג בך כבוד בשביל שאתה רב שלי... ואלו שני דברים אינם תורה, רק דבר טוב הוא, ואפילו הכי קראו אלופו ומיודעו, כל שכן מי שלימדו פרק א' בדברי תורה... (שם פרק ו משנה ג)
ועיקר כחו של דוד היה הלשון לעסוק בשירות ותשבחות, והיה כחו בלשונו הטוב, ודורו היה כחם בלשונם הרע, וזה כי היה דוד מסוגל להיות לו מתנגדים, כי היה מלך ראשון וזכה במלכות, וכל מלך שרוצה למלוך על עם בתחילה יש לו מתנגדים והם היפך לו... (נתיב הלשון פרק ד)
והדבר הזה שהיה דוד מקבל לשון הרע בא לו בשביל הדור שלו, שהיו מוכנים אל החטא הזה ביותר... (שם פרק ט)
ודע כי דוד היה שבת לעולם, וזה כי השבת הוא הפסק ושביתה, כי כן לשון שבת שהוא שביתה והפסק, ששבת העולם, והעולם היה פוחת והולך תמיד בענין ימי חיי האדם עד זמן דוד שהיה הפסק ושביתה לעולם, שאז היה ימי האדם ע' שנה וכך נשאר תמיד, ולכך מתדמה דוד בבחינה זאת ליום השבת שהוא הפסק ושביתה לעולם. ולכך היה מיתתו ביום השביעי... ועוד כי ראוי שיהיה מיתתו בשבת. (חידושי אגדות שבת ל א)
כתיב הכא הנמצאות וכו', פירוש כי הנמצאות משמע שיש כאן מי שמבקש אותם ומחפש אחריהן, ועל זה בא לשון הנמצאות, והיינו כי מתבקש מן השי"ת להוציא את מלכות בית דוד, ולפיכך כתיב אצל מלכות בית דוד גם "מצאתי דוד עבדי", כי היה השי"ת מחפש אותו עד שנמצא להוציא מלכות בית דוד אל הפועל... כי מלכות בית דוד הוא שלימות העולם, וכאשר התחיל מלכות בית דוד נאמר גם כן לשון מציאה, שאז מצאו לגמרי בפועל, שהתחיל מלכות בית דוד, ושייך בזה מציאה, כי כל מציאה משמע שהוא דבר חדש שלא היה מקודם... (שם יבמות עז א)
ואף דוד היה בו דבר זה לחד לישנא, ודבר זה הוא ענין מופלג, כי דוד גם כן נחשב עם האבות, כאשר הוא אב למלכות בית דוד, לכך לא שלט בו יצר הרע, ואל יקשה לך כי דוד חטא בבת שבע, אין זה קשיא, כי דבר זה היה נסיון מן השי"ת, ולא נקרא יצר הרע שולט בו, רק כאשר יצר הרע שולט מעצמו, כך סובר הך לישנא, אף על גב שלא היה לדוד מעלת האבות ושלימותם שהיה מדריגתם שהטעימן מן עולם הנבדל, מכל מקום לא שלט בו חסרון גם כן עד שנאמר שהיה שולט בו יצר הרע הוא החסרון, ולפיכך נאמר עליו שלא שלט בו יצר הרע. וללישנא קמא היה שולט יצר הרע בדוד, כי לא היה במעלת האבות לכך שלט בו יצר הרע. (שם בבא בתרא יז א)
אפילו בשעת חליו וכו' נראה כי בא לפרש הסבה שהיה נכשל דוד בחטא זה, מפני כי היה מקיים עונה אפילו בשעת חליו, והמשביע עצמו מרעיבו כדלעיל, ולפיכך לא עמד בנסיון. ואם לא כן מאי בא לאשמעינן רב בהא מלתא... ודע כי מה שקיים דוד עונה הוא דבר עמוק במדת דוד, כי במדתו הוא החבור והזיווג, ויש להבין את זה. (שם סנהדרין קז א)
ועוד יש לך להבין ענין דוד שהיה עיקר בבני אדם פרטיים, והוא ראש והתחלה להם, כאשר היה מלך הראשון, כשם שהיו ישראל שיצאו ממצרים ראש והתחלה אל עם ישראל שהם רבים. ותדע כי קודם דוד היה חיי האדם מאה או מאתים שנה, ובזמן דוד היה חיי האדם היחיד שבעים שנה, כמו שהוא עתה חיי אדם יחיד, ולפיכך נקרא דוד שהוא התחלה אצל בני אדם פרטיים... לכך נמשכים אחר דוד גם כן בתשובה, ולכך דוד פתח בתשובה... אבל דוד שהיה חטאו בבת שבע שהוא מעשה הגוף, ומפני כי דוד היה עיקר ונמשך היחיד אחר דוד, ולכך אמר על דוד שהקים עולה של תשובה.... (שם ע"ז ג ב)
כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, יזכיר שני בזיונות שבאו לדוד ואחר כך נתהפכו לו לכבוד ולתפארת. הא' כי בא מרות המואביה, והיו מפלפלים בתחילה אם ראוי לבא בקהל עד שנפסקה הלכה מואבי ולא מואבית. הב' שהיה בן תמורה, כדאיתא במדרש כי ישי הזקן היה מונע את עצמו מלשכב עם אשתו, והיתה לו אמה בבית ופתה בה לשכב אצלה, והיא אמרה כן, מה עשתה, הלכה לגבירתה ואמרה גבירתי זאת הלילה יבא ישי אצלי, באי נא את אל חדרי אל משכבי וישכב עמך הלילה. וכן היה, בא אליה ישי ויצא ממנו דוד, וזה שאמר הכתוב "אני עבדך בן אמתך"... (מסכת פסחים מצה שמורה)
...עד שעמד דוד המלך והתחיל לתקן חטא העגל, כמו שאמרו רז"ל, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כינור היה תלוי למעלה ממטתו, זה המאמר רומז על תיקון דוד המלך ע"ה חטא העגל, הלא כבר ידוע גילגול אד"ם דו"ד משי"ח, והוצרך אדם להיות שוב נולד בדוד לתקן עון העגל... (שם מצה עשירה)
ונראה שרמזו רז"ל בכאן שהיה דוד מתקן עיוות העגל, כי בעגל כתוב "וירא את העגל ומחולות", שהיה להם שיר ועוגב לע"ז, בא דוד המלך ע"ה והביא כלי שיר למעלה ממטתו כדי שיעמוד בחצות לילה לעסוק בדברי תורה, וזה היה סוד הכנור ולא כלי שיר זמר אחר... (הלכות תשובה, ועיין שם עוד)
...ועל כן נצטוה להכרית זרע עמלק הבא מעשו, שבירך שלו חקוק הנחש... ושב המלוכה לבעליה, והוא דוד שהיה אדמוני וטוב רואי, כי עשו הוא אדום... והכניע את הנחש במה שנעשה הוא אדמוני מצד הקדושה להכניע את עשו האדום הזה, ועשו היה אדמוני מצד הקליפה דם טמא, והוא מצד הקדושה, זה אדמוני וטוב רואי, ודוד בא מפרץ הפורץ גדר ישכנו נחש, והוא עשה הרבה גדרים, ודוד היה תלמיד חכם מופלג הנוקם ונוטר כנחש לכבוד קונו יתברך... (תורה שבכתב וישב)
והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם ג', ונרמזים בג' אותיות השם ב"ה, וחבורם ביחד להשלמת הבריאה כל הנרמז בה"א אחרונה, וכנגדם ג' הכינויים, הגדול, הגבור והנורא, והממשיך אותם כראוי הוא זכות אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה, שמתחבר עם האבות ומשלים תיקונם של ישראל. (דרך ה' חלק ד פרק ו יא)
והנה תראה כי ג' התפלות אבות תקנום, ומצד זה מוטל על כל ישראל לסדרן, ואולם תיקון חצי הלילה האחרונה דוד נזדרז בו, וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) "חצות לילה אקום להודות לך", והוא המשלים עם האבות תיקונם של ישראל כי אם על חסידיהם, להיותו במדרגה קצת למטה מן האבות. (שם טז)
...ולכולם יש ליתן טעם מפני מה נשתנו דברים בין שירה בשמואל ובתהלים. והנה בשמואל כתיב תשמרני לראש גוים (ש"ב כ"ב), וכנגדו כתוב בתהלים (י"ח) תשימני לראש גוים. וצריך לומר הטעם שהשירה בשמואל אמר קודם החטא בדבר אוריה, לכן אמר "תשמרני", שעולה בגימטריא אלף, לרמז שאז היה מכה בשונאיו אלף בפעם אחת, ושירתו בתהלים נאמרה אחר החטא וניטל ממנו מאתים, לכן כתב "תשימני" שהוא בגימטריא שמונה מאות, והוא המקום שמצא רש"י מרומז שניטלו לו מאתים. (קול אליהו האזינו)
ונשא שה מן העדר - הכתיב הוא שה והקרי זה, ויש לבאר על פי מה דאיתא במדרש כיוון שראה דוד שנעשה לו נס בשה הזאת שחט אותה והפשיטה ועשה לו בגד מהעור כדי שיזכור הנס תמיד, והראה לשאול הבגד שהיה לבוש בו. (שם שמואל א י"ז)
בקרב אחיו - ישי ובניו, שיהיה בעשרה לחול הקדושה, ולרד"ק ומהר"י אברבנאל לא משחו בפני אחיו. רוח ה' - התעצמות שפע הרוחניות בענין אלקי החל על כחות נפשו, וכאשר ירד מהרוחניות ירגיש החסרון וישתומם ויעצב. (שמואל א טז יג)
וימת שמואל - ולפני מותו גילה את משיחת דוד, ונתיירא עוד מפני שאול וירד למדבר. (שם כה א)
חגרו - דוד חשב עצמו למלך אחר שנמשח ונטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כמורד במלכות, ומה שחגר חרבו רוצה לומר שדנו למיתה. (שם שם יג)
ביום השלישי - ענין צקלג היה בהשגחה, שדוד יצטרך להלחם על הצלת ביתו ופטור מלעזור לישראל נגד פלשתים. (שם ל א)
וישבו בערי חברון - ולא בא לשם מוקף אנשי חיל. וישלח דוד - שלא כמלכים המולכים תחת אדוניהם השונאים את העושים חסד למשפחת אדוניהם. (שמואל ב ב ג וד)
הביאך - שרצה להיות חתן המלך הקודם, ואז יש לו זכות מלוכה, וגם שלא יראה אליו אבנר כשר מורד במלכו, אלא כמוליך אליו את אשתו ברשות אדוניו. (שם ג יד)
לפני ה' אשר בחר בי - לא נבחרתי מהעם, על כן איני צריך לפרוש מהם ולהתכבד מולם. ונקלותי - מי ששפל בעיני עצמו הוא המכובד באמת. (שם ו כא)
וזאת תורת האדם - אחר שאינו ראוי לכך, מלכותו היא מהדברים הכוללים שהכין ה' בחכמתו למהלך שלימות המין האנושי, וחז"ל יחסוהו לז' דברים שנבראו קודם לעולם. (שם ז יח)
אעשה חסד - דוד חכה עד מותו לגמול טובה למי שעשה עמו טובה, שזה מותר, ואם היה שולח לו בחייו היה צריך לכרות ברית עם כל האומה. ובכל זאת אמרו חז"ל שדוד נענש על כך, כי ויבואו ארץ בני עמון - כבאים אל כל הארץ ולא רק אל חנון... (שם י ב)
מזכיר - אף על פי שאבשלום הסית את העם שאין המלך עושה משפט, עתה שראו שהם עלילות שוא נשארו הסופר והמזכיר במקומם. (שם כ כד)
ותקד - להראות שיש לה שאלה, שאם לא כן לא היו נשיו רגילות להשתחוות בבואן. (מלכים א א טו)
לשם ה' - ולכן לא בנאו דוד, כי הובטח על ידי נתן שעל ידי הבית ימצא מנוחה מהאויבים, ואם כן לא יבנהו בכונה נקיה לשם ה' אחר שיקוה כי ה' יתן לו על ידי זה מנוחה, מה שאינו כן בשלמה, שבין כה וכה היה איש מנוחה. (שם ה יט)
ואבחר בדוד - שהוא איחד את ישראל כאיש אחד, כדוגמת הנפש המאחדת הגוף, וכן התאחדו על ידי ירושלים. (שם ח טז)
למנצח בנגינות - מזמור זה תקנו כשהיה רעב ג' שנים, והלצים אמרו שהוא בעבור חטא דוד... (תהלים ד א)
יענך ה' - נראה שהתפללו עליו המזמור כששמעו בירושלים שהוא בצרה, ושלחו לעזרתו, ועד שבאו אליו כבר ניצל. (שם כ ב)
כי חסדך - מבאר האמצעים שעל ידם היה תמים, שעבד מצד הכרת הטוב, והתהלכתי באמיתך - הכיר האמיתויות מגדולת ה' ורוממותו. (שם כו ג)
נכון לבי - להתגבר על יצרו שאמר לו להרג את שאול במערה. עורה כבודי - ואז במערה התעוררו רגשות נפשו, וגם שאול ראה כבודו שלא הרגו. (שם נז ח)
מצאתי - דוד מוכן לכך, משחתיו - מבלי להשקיף אל הכנתו השפעתי עליו קדושה. (שם פט כא)
שב לימיני - חיברו כאשר שלח את יואב על רבת עמון, ואז חטא, וחשבו אויביו שיודח ממלוכה. שב לימיני - כסא דוד ככסא ה'...ישלח מציון - מחנותיו ולא יצא בעצמו. (שם קי א וב)
סלעי - ה' הצילו על ידי שרוממו מעל לשפל. ומצודתי - הצרה הגיעה אליו, אך ה' הגן עליו. מגיני - ה' עזרו בכל הנחוץ לרומם חייו ויעודו. (תהלים יח ג)
תשיתהו ברכות - דוד וזמירותיו הם מכשיר להגשמת והמחשת ברכת אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה", ובחוטר ישי קשורה תקות כל האנושות. (שם כא ז)
למנצח - מזמור לה' העוזרו לנצח בכל תהפוכות חייו, מחתן המלך וגבור העם הפך למשוגע לפני אכיש, ומשם הצילו. יונת אלם רחוקים - אוהביו הרחוקים ממנו חושבים כי בצרה כזו הוא יונת אלם - שירו נשתתק. (שם נו א)
באלקי אהלל - דוד ראה את יעודו לשיר על התגלות השי"ת בכל מעשיו, ולהכירו מתוך כל מעשיו. את תהפוכות חייו ראה כאמצעי חינוך לשם חינוכו. (שם שם יא)
עלות - הצאן הקטן והרך המתפתח או המיניקות, שניהם צריכים דאגה וטפול מיוחד, וכן היה תפקידו אחר כך לרעות ביעקב - החלש ולהביאו לידי עצמאות, ובישראל נחלתו - להביאו להגשמת יעודו. סתום כפיו - שומרם על כפיו ולא בידיו בחוזק כדי להשתרר. (שם עח עא)
עורה כבודי - לא חרבו המנצחת היא כבודו כי אם שירו המנצח עמים. (שם קח ג)
אמרתי בחפזי - גם בהיותי נע ונד היית בטוח בשליחותי מול כל האדם - האנושות החיה בהנחות מוטעות. (שם קטז יא)
חקרתני - דוד ראה את יעודו במלחמה ברע. יתכן שירצו לייחס זאת לחייו הפרטיים, לכן חותם את שיריו במזמור על השגחת ה' וידיעתו את פנים האדם, הוא מעיד על דוד כי לא מניעים אישיים הניעוהו במפעלו. (שם קלט א)
משכיל לדוד - ילמדו ממצבו, הוא נרדף על ידי חותנו ועמו החייבים לו תודה, בכל זאת אינו מקללם כי אם בוטח בעזרת ה'. (שם קמב א)
לדוד - המזמור האחרון על חיי דוד מראה לנו את הרגשותיו בנצחונותיו, החרב היא רעה בעיניו, והוא נכסף לשיר לה' על השלום, אך התהפוכות המדיניות וכזבי האומות אינם מרשים לו זאת. ידי לקרב - מלחמת פנים אל פנים הדורשת כח שרירים. (שם קמד א)
ודוד מלך ישראל, כל מלה של תפילה הנשמעת בבתי התפלה של ישראל מקורה בתהלים שלו, מזמוריו מרוממים את רוח האדם אל ה'. כמעט בכל פרק מפרקי התהלים שר דוד על התאצלותה והתרוממותה של הנשמה אל ה', על ידי טוהר המידות וקיום מצוות הבורא באמונה ובלב שלם. בכל מזמוריו עובר כחוט השני הרעיון, כי רק נקי כפים ובר לבב הוא יעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו. הוא מדגיש כי אין אלקים רוצה בקרבנות אלא בקיום רצונו, "כי לא תחפץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה. זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה" (תהלים נ"א). עם זאת הוא שר על ישראל שיאמרו בשעת גאולתם: "אבוא לביתך בעולות אשלם לך נדרי... עולות מחים אעלה לך עם קטרת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה" (שם ס"ו)... ולא רק במזמוריו כך, אלא גם למעשה הקריב דוד קרבנות לפני ה', כאשר נשא את ארון ה' אל עיר דוד... (במעגלי שנה ד עמוד קיט)
כתועפות ראם לו - דוד הגיע בזמן מועט לגדולה שאומה אחרת מגיעה לה רק אחרי זמן רב, וזה על ידי הכח האלקי. יאכל גוים צריו - ולא יאכל כל הגוים כבימי המשיח. יגרם - בשאול כתיב ואל כל אשר יפנה "ירשיע", שהיה מפילם, ובדוד כתב "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל", שיש מתגבר במלחמה ואינו כובש את שכנגדו תחתיו, ורק מפיל ומחליש אותם, נמצא אינו מצליח את אומתו אלא מרשיע את שכנגדו... ודוד היה כובש ומעמיד נציבים שלו באדום ובמואב וכל האומות שכבש... וחציו ימחץ - ישבר את החצים שנלחם בהם שלא יהא נצרך עוד למלחמה, וכך היה בסוף ימי דוד וכל ימי שלמה. (במדבר כד ח)
אראנו ולא עתה - ...העיקר כמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים י"א שזה המקרא קאי גם על דוד גם על משיח, ופירוש אראנו ולא עתה על דוד, אשורנו ולא קרוב על משיח... דרך כוכב - זה דוד עשה לו דרך בפני עצמו, והענין דבמה שלקח בועז את רות המואבית, ואז החלה להתנוצץ גדולת המשפחה כמש"כ בספר בראשית מ"ט י'... והנה בועז היה כוכב מזהיר בדורו, שהרי היה שופט וגדול בדורו, מכל מקום נשיאת רות לא היה ברוח הקדש כי אם כמו עדת יעקב בהיותו נצרך לאשה והיא אשת חיל... כמו בהליכות טבע הגשמית מלך פורץ לעשות לו דרך כך בהליכות טבע הרוחנית... וכן מלחמות דוד היה הכל שלא בדרך נס כי אם בקבוץ גבורים ובעזר ה'. ומחץ פאתי מואב - זה דוד שהכה כל הפאות של מואב, היינו אדום מדרום ועמון וארם מצפון, ומכל שכן מואב עצמו... (שם שם יז)
ויגש אליו יהודה... וכן אותיות דוד, הד' שפלות, וזכה אחר כך להמשכת הקדושה, שעל זה רומז אות ו', ומכל מקום נשאר אחר כך ד' כמקודם. וכבר בארנו במקום אחר ענין אמרם ז"ל כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה, שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו. וצריכין להבין למה לא סייע העוזר והסומך גם לשאול. אך כי הם ב' ענינים, בחינת שאול הוא כענין יוסף משלו נתנו לו, ובחינת דוד סייעתא דשמיא, ולכן עיקר המלכות ליהודה ודוד, שכך צריך להיות, כי ממלכותו ית' חלק ליריאיו, לאותן דלית להו מגרמייהו, לידע ולהודיע כי לה' המלוכה... כי צדיקים גבוהים ורמים כיהודה ודוד לא לחנם נכשלו בתמר ובת שבע, רק כמ"ש חז"ל להורות תשובה להיות נצרכים לפתוח שערי מתנת חנם עבור כלל ישראל, והם מסייעים לכל השפלים, כי מעוטין הם שיוכלו להתמשך אחר בחינת יוסף... (ויגש תרמ"ח)
במדרש חשבתי דרכי... והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות... וכן התפאר עצמו דוד המלך ע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'... וענין לבתי כנסיות ובתי מדרשות, דאיתא גדלו וטובו מלא עולם, גדלו בחינת בריאת עולם בעשרה מאמרות, טובו זו התורה עשרת הדברות... ואיש ישראל צריך לברר זאת ולמצא הארת התורה בכל מקום... (בחקותי תר"ס)
ובמדרש יבש חציר וכו', יש לומר בהקדם הגמרא על מ"ש דוד המלך ע"ה בחנני ה' ונסני וכו' ולבסוף נתחרט וכו', כי האבות לא היו צריכין סיוע כמ"ש על פסוק התהלך לפני, אבל דוד המלך ע"ה כתיב ביה "ויתחזק דוד בה'", וכן איתא גברא דמארי סייעיה, והוא חפץ להדמות עצמו להאבות... (שלח תרל"ה)
וידבר משה אל ראשי המטות וגו'... ומצינו נדר הראשון ביעקב אבינו, "והאבן הזאת וגו' יהיה בית אלקים", וכן בדוד המלך ע"ה "אשר נדר לאביר יעקב", אמרו במדרש שתלה הנדר ביעקב שהוא היה הראשון, וגם שם הנדר היה למצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. וכן איתא בגמרא הנודר כאלו בנה במה, ופירש"י בזמן איסור הבמות, אבל אלה אנשים הגדולים בנו בנין קבוע, שזהו עיקר החילוק בין בית עולמים לבמה... (מטות תר"ס)
במד"ר (כ"ט ג') א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה... וכן דוד המלך על פי אשר הגדנו בענין שנחשב לחטא מה שישראל שאלו משמואל הנביא שימליך עליהם מלך, והדבר בלתי מובן מה חטא הוא זה, הלא כך היא המצוה... ובעניותן אמרנו, דהנה ההפרש בין שופט למלך לכאורה איננו מבואר, אבל נראה שתעודת השופט בכל מקום להציל עשוק מיד עושקו, וכן להציל את הארץ מיד הכנענים, שארץ ישראל בחלקו של שם נפלה, והכנעני כבשה מיד בני שם... על כן זה שייך להשופט. אך תעודת המלך היא ללחום מלחמת הרשות להרחיב גבול הקדושה. ועל כן כך היה הסדר תחילה להתנהג על ידי שופטים עד שתהיה כל ארץ ישראל מכובשת, ואחר כך יהיה הזמן להרחיב גבול הקדושה, אז המצוה להעמיד עליהם מלך... ועד"ה השופט הוא מרכבה למדת המשפט ומלך למדת מלכות, וישראל הקדימו לשאול להם מלך כשעדיין נשאר הרבה מא"י לכבוש... ודוד מילא את תעודת השופט וגם את תעודת המלך. וכבש את סוריא וכל הארצות הסמוכות כדי להרחיב את גבול הקדושה. ולפי האמור יובן אשר גם דוד נקרא "מציאה", כי היה עוד קודם הזמן הנרצה, אלא שצפה הקב"ה והביט אשר באמצעות מלכות דוד יבוא לתכלית הנרצה, ובלעדיו אי אפשר להגיע אל הכונה... (נח תרע"ו)
יש להתבונן בענין לוט שהיתה שקועה בו נשמת דוד המלך ע"ה, והגלגולים שעברו עליו... דהנה אמרו ז"ל מצאתי דוד עבדי בסדום, ויש להבין למה מתיחסת מציאתו בסדום. ונראה דהנה אמרו ז"ל (מ"ק ט"ז) על דוד המלך ע"ה ראש השלישים, ראש לשלשת האבות. וכבר אמרנו היות ידוע ששלשת האבות תקנו חטא אדם הראשון שהיו פתוכים בו חטא ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים... אך יש באדם כח שכולל כל אלה, והוא צלם אלקים המחבר וכולל כל אלה... ויש לעומתם נמי בכחות הרע כח רע הכולל ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים יחדיו, ודוד שהוא ראש לשלשת האבות יש בו כח גבוה יותר, והוא עומד בפרץ לפני כח רע זה.
והנה מצינו עוד בדוד המלך ע"ה ענין הכניעה להשי"ת ביותר, ונפשו כגמול עלי אמו, וכל ספר תהלים מלא מזה. וידוע דכל הכוחות היו צריכין מירוק בדבר שבהיפוכו. והנה מצינו בלוט שהיתה בו מדת הגיאות ביותר, ובשביל זה היתה המריבה בינו לבין אברהם, והיה מתגאה לומר שכל בנין העולם יהיה ממנו, וכן מצינו בבנותיו שהיו סבורות שנחרב כל העולם, שגם אברהם אבד אלא שלוט גדול יותר במעלה מאברהם... והוא היפך מדת דוד המלך ע"ה שהוא היה בתכלית השפלות, על כן היתה נשמתו מתמרקת בלוט. וכן הדרגין שלו שהיה ראש לשלשת האבות, כבר אמרנו שהוא היפוך סדום... על כן היה המירוק בסדום...
והנה ידוע שקליפת הגיאות קשה מאד... שאם בא במתגאה אור הוא מתגאה עוד יותר. ועל כן להוציא נשמת דוד המלך ע"ה מלוט שהוא קליפת גיאות היה קשה מאד, על כן סיבב השי"ת שנשבה ביד המלכים, ושבוי כולהו איתנייהו ביה, והיה נעשה בהכרח נכנע לשעתו על כל פנים, ואז היה זמן שתתעורר בו נפש דוד המלך ע"ה לצאת ולהפרד מקליפת לוט המקיפה, וזה שרדף אברהם אע"ה אחר המלכים, שהם ד' המלכיות לעומת ד' הכחות הרעים, ע"ז ג"ע שפ"ד וכח הכולל, ובזה דחה מנשמת דוד המלך ע"ה את הכחות הרעים וקליפת הגיאות על ידי הכנעת לוט, ומאז התעוררה נשמת דוד ונפרדה מן הכחות הרעים המקיפין אותה והיתה מוכנה לצאת. (לך לך תרע"ז)
ונראה לפרש, דהנה אמרו ז"ל (מ"ק ט"ז) ראש השלשים זה דוד, שהוא ראש לשלשת אבות, והטעם דלאבות היתה לכל אחד מדה פרטית, אבל דוד לא היתה לו מדה פרטית, וכהדין סיהרא דלית לה מגרמא כלום. אלא שהיה מרכבה למלכות שמים, שכל המאורות כלולים בה ומקבלת מכולם... והנה ידוע שכולם נתמרקו ונצרפו כל אחד לפי מדתו. אברהם שמדתו קו ימין חסד נצרף במצרים, שמדתם קו ימין דחיצוניות יצרא דגילוי עריות... והנה דוד המלך באשר כל המאורות כלולים בו, והוא מקבל את כולם, היה נצרך מירוק וצירוף כנגד כולם, וממילא מובן אשר גם נשמתו בעודו בשביה בין החיצונים מחטא אדם הראשון דוגמתו היא, והיתה נמי בשביה בכחות רעים שכנגד כולם.
והנה ידוע שארבע מלכיות בהן כלולים כל חלקי הרע, וזה כחו מושך לע"ז, וזה לג"ע... והרביעית כלולה מכולם. והנה במדרש (מ"א) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו, חטאים בג"ע, לה' בע"ז, מאד בשפ"ד. הנה פרט כאן כל שרשי הרע שבכל ד' מלכיות... ומעתה מבואר שנשמת דוד המלך ע"ה שהוצרכה להיות נצרפת בין כחות רעים שכנגד כולם היה מקומה בסדום, ושם נצרפה וקנתה מעלתה, וזהו "מצאתי דוד עבדי", היכן מצאתיו, בסדום. (שם תרפ"א, וראה שם עוד)
יש ליתן טעם מה שאדום מתנגד ביחוד לקדוש החודש... והנה עשו היה שלם בעיני עצמו ולא מצא בו עצמו שום חסרון... וכמו שהיה מתחילה בעיני עצמו שלם בלי שום חסרון, כן היה לבסוף. והנה הוא להיפוך מדוד המלך ע"ה דכתיב הוא דוד מתחילתו ועד סופו, כשם שבתחילתו הקטין עצמו וכו' כבש"ס מגילה י"א. וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שנרמז בשמו, דל"ת בראשו, ובאמצעו אות וא"ו שהוא אות השפעה, ודל"ת לבסוף, לרמוז שאחר השיגו כל המלוכה והיה משופע בכל טוב נשאר בעיני עצמו דל ועני... ועשו היה להיפוך לא כדמיון יצחק אבינו שחשב כדוד להכניע את כל העולם תחת הקדושה. והנה ראש חודש הוא יום טוב של דוד המלך ע"ה כידוע, על כן עשו הוא אדום היה מתנגד לקידוש החודש ביחוד. (תולדות תרע"ג)
במד"ר (ס"ג) הה"ד כי לדם אעשך... נראה לפרש, לפי מה שהגדנו במאמר הקודם שאם היה עשו חפץ להיות צדיק היה יכול להיות במדריגת דוד המלך ע"ה, אבל זדון לבו הופך הכל לרעה. והנה בזוהר הקדש שדוד המלך ע"ה היה זקוק להיות בתחילת מלכותו שבע שנים בחברון כדי להתחבר באבהן, והיינו כי דוד המלך ע"ה הוא מרכבה למלכות שמים, וידוע דלית לה מגרמה כלום, אלא שמקבלת מן האורות הקדושים המתיחסים למדות של שלשת האבות, ועל כן עשו אם היה חפץ להיות צדיק תמורת זה היו מאירים בו כל שלשת האבות... (שם תר"פ)
ויש לומר עוד ד'נושא' לאו דווקא מכח תשובה מאהבה, אלא נמי על ידי זה שמחמת העונות והתגברות היצר הרע לא די שדוחה אותם ומסלקם ממנו, אלא גם שבכח זה עושה ועובד את ה' עוד יןתר... וכעין שבמד"ר (בחוקתי) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ולכאורה אינו מובן היתכן שדוד המע"ה היה מחשב בכל יום מחשבות כאלו ולא ביראת ה'? ועוד אחר שראה ביום אחד שרגליו מביאות אותו מעצמן לבתי כנסיות, למה שוב למחר היה מחשב מחשבות כאלה?... אך נראה שזה עצמו היתה כונת דוד המע"ה, שבכחם וחזוקם של הרצון והחשק למקום פלוני ולבית דירה פלונית אותו הכח היה מביאו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ועל כן היתה עבודתו ביותר תוקף כח ועוז. ואף שלדוד המע"ה לא היה חסר רצון וחשק וצמאון לעבודת ה', עד שהיה צריך להביאו מתוצאות היצר הרע לדברים גשמיים, מכל מקום יש לומר הטעם, כי ידוע שכל הנמצאים כולם נמצאים מאמיתת המצאו ית"ש, ואפילו כל הכחות הרעים והסט"א... על כן הגם שבדחיית כחות החומר וסילוקם נחשב צדיק, מכל מקום עוד יש מעלה גבוהה מזו להכניס גם את היצר הרע לקדושה... כמשל המחזיר אבידה לבעליה...
ולפי האמור יש לומר שהמכניס את היצר הרע לקדושה גורם לעומתו שגם את העונות שלו שהיו נכבשים ונשלכים במצולות ים חוזרים ונשאים... (שם תרפ"א)
ונראה שלעומת שני פגמים אלה שנשתאבו בדורות הבאים יבואו שני המשיחים לגאולת ישראל... וזהו חמור שבקדושה להיות נכנע וסובל עליו מלכות שמים ולא יתאוה וישתוקק אלא לקדושה, שזה היה ענין דוד המלך ע"ה שהיה תמיד בתשוקה ותאוה עצומה לאלקות, כמפורש בכל ספר תהלים, וכדכתיב "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", ובמדרש (ס"ט) ככמהות הללו שהן מצפין למים, היפוך חמור דקליפה שמתאוה לדברים חומריים. ובזהר הקדש שדוד המע"ה בילדותו היה יצר הרע של תאוה רודף אחריו, והוא התגבר עליו ועקרו לא מלבו לבד אלא היה לתועלת לכל כלל ישראל בצד מה, ועל כן לעומתו זכה לתאוה שבקדושה, וזה יהיה משיח בן דוד במהרה בימינו שיכניס אהבה זו בלב כל ישראל... (וישלח תרע"ג)
ונראה דכענין זה היתה מלוכת שאול קודם מלוכת דוד, והכוונה ששאול יגמור כל המלחמות באשר הוא היה מבניה של רחל, וכמו תעודת משיח בן יוסף, ואחר כך תופיע מלוכת דוד המלך דוגמת משיח בן דוד לעתיד, שיהיה ענינו רק להמשיך גילוי האור האלקי ולבנות בית המקדש... ואלמלי שמע לקול ה' במלחמת עמלק, היתה נשלמת בו הכונה, ולא היה דוד נצרך לשום מלחמה, ויהונתן בן שאול היה לו למשנה, כמו משיח בן יוסף למשיח בן דוד... אך באשר נתקלקל ענין שאול במלחמת עמלק ונמאס ממלוך עוד על ישראל נמסר הכל לדוד, והיה נצרך ללחום מלחמות ה', ונתאחר בנין הבית עד ימי שלמה... (וישב תרע"ז)
ולפי האמור יש לפרש הפלוגתא דרב ושמואל אי קיבל דוד לשון הרע, דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דכמו שאמרנו לעיל בענין יוסף דמקלקול מועט בשורש פרה ורבה בענפים, וזה משך את ירבעם לחטא, כן נמי יש לומר בענין יהודה, ששתיקתו של יהודה במקום הראוי לדבר גרמה לדוד המע"ה למשוך אותו לקבל לשון הרע, אבל לא ממנו היה לקבל לשון הרע, כי היה איש מרכבה ולבו חלל בקרבו, ולא היה מעותד אף לשגגה קלה, אפילו שראה במפיבושת דברים נכרים כבש"ס שם, אלא מחמת מעט דמעט הפגם בשורש דהיינו יהודה, שבשבילו הורידוהו מגדולתו, זהו שגרם למשכהו לשגגה קלה כזו לקבל לשון הרע מציבא. ואם כן מר דאמר לא קיבל דוד לשון הרע דיבר ממהות דוד המלך ע"ה בעצמו... (שם)
והנה כתיב ויגש אליו יהודה... ולפי דרכנו יש לפרש דמצד ההתאחדות השיג כל אחד גם מעלת חבירו בצד מה, ועל כן השיג יהודה מיוסף מעלת המוח והשכל, ומזה בא ענין דוד המלך ע"ה שהיה ראש לשלשת אבות, הרי שהיתה לו בחינת מוח ושכל, ומכל מקום הרי היה ענינו בהתפעלות וברגש הנפש בשירות ובתשבחות ובכלי שיר להשמיע קול, וזה ממדת הלב, ואולי מזה בא הענין אשת חיל עטרת בעלה, והבן... (ויגש תרע"ז)
ולפי האמור יובן מה שאהרן זכה בכהונה ויוסף בבכורה ודוד במלכות... דוד מדתו היא שפלות בעיני עצמו, כמ"ש (תהלים כ"ב) "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", ואותיותיו מורות על זה, דל"ת בראש, דל"ת בסוף, אף לאחר הוא"ו שהוא אות המשכת השפע כנודע. והנה שפלות בעיני עצמו הוא היפוך הכעס, כי מי שהוא באמת שפל בעיניו לא יכעוס לעולם. ובש"ס פסחים ס"ו כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנלן מאליאב שכעס על דוד וניטלה ממנו המלוכה וניתנה לדוד, והרי זה כמבואר. (ויחי תרע"ג)
ולפי האמור יש לפרש מאמר הש"ס דראש חודש מיקרי מקודש משבת (זבחים צ"א)... ומבואר דבת דהיינו כנסת ישראל זוכין לשבת בזכות ג' אבות, וראש חודש הוא יום טוב של דוד המע"ה, כבש"ס ר"ה כ"ה ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. והנה מדתו של דוד שהפקיר את עצמו עבור כלל ישראל, ואמר (ש"ב כ"ד) "ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי", על כן עורר רחמים רבים על ישראל ממקור הרחמים כנ"ל במש"ה, ומטעם זה יש לומר שזכה להקרא ראש השלישים, על כן זכה להמשיך קדושה עליונה מאד למעלה מקדושת שלשת האבות, וזה שראש חודש קדוש משבת באותו פרט אף שמותרים בו במלאכה, ולהורות זה נותנין האברים מחצי הכבש ולמעלה. (וארא תרע"ה)
ומעתה תובן המחלוקת אי אדר ראשון תוספת או אדר שני, וכפי שכבר אמרנו בדברים שבין יעקב ליוסף... וליעקב לא נראה לו זה הדרך, כי באם ימתין בעשה טוב, היינו התפשטות גבול הקדושה עד סילוק הרע לגמרי, מי יודע אם יהיה ביכולת לסלק הרע, אלא עצתו להתחיל בעשה טוב ברישא, ובהתפשטות גבול הקדושה, וזה עצמו יהיה לסיוע לו לסור מהרע. ויש לומר שזה טעמו של דוד המע"ה שכבש את סוריא ברישא ואחר כך את ארץ ישראל, כי ארץ ישראל שם היו ז' מלכי כנען שורש ז' המדות הרעות, וכיבוש ארץ ישראל הוא סור מרע, וסוריא היא התפשטות והתרחבות גבול הקדושה, ופסק הלכה כיעקב, שאין הלכה כתלמיד במקום הרב, ומעשה רב, על כן כבש סוריא ברישא טרם השלמת כיבוש ארץ ישראל... (תרומה תרע"ג)
במד"ר (ל"ה) אם בחקותי תלכו... אמר דוד בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך... ויש להבין איך יתכן לומר על דוד המלך ע"ה שהיה מרכבה לשכינה ודבוק באלקות, שבכל יום היה מחשב בראשונה בענינים גשמיים, מה שלא יתכן לפשוטי עם ישראל... מה גם דוד המע"ה שהיה תמיד משתוקק ומצפה לאלקות, כמ"ש (תהלים ס"ג) "צמאה לך נפשי" וגו'...
ולפי האמור יש לפרש הכתוב "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" דדרכי דוד היה מעולם לדרוש ולחקור ולתור בחכמה, ואף שמעצמו ומטבעו היה לו שכל הישר, מכל מקום לא היה לו זה התכלית, שעדיין אין בשכל האנושי בחינת עדות אלא אומדן דעת לבד, "ואשיב רגלי אל עדותיך" היינו עדות ה' נאמנה, שהיא התורה שהיא מעמדת עדים נאמנים כנ"ל... וזהו שבמדרש שבכל יום היה מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, הוא כינוי להשלמת לב טוב ושכל ישר, אך באשר הלב הטוב והשכל הישר הבא מעצמו ומטבעו ובשכל אנושי איננו תכלית הנדרש, אלא היו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, בתי כנסיות הוא הלב שנכנסים ומתקבצים בו דברי תורה עד ששב הלב להיות עובד ה' בתפילה ובתחנונים... ובתי מדרשות הוא השכל מקום שמגדלין בו תורה... (בחוקתי תרע"ו, וראה שם עוד)
במ"ר רות ז' וימד שש שעורים וגו'... הנה זקיני זצוקללה"ה מקאצק אמר דענין המלוכה לא היה נמצא בישראל, והיו צריכין ליקח זאת מעמון ומואב. והפירוש פשוט, כי באשר כל ישראל כאיש אחד המה אינו שייך שאחד ישתרר על חברו, כמו שאין האבר האחד שבאדם משתרר על האבר האחר... ולכך הוצרכו ישראל ליטול המלוכה מעמון ומואב, משום דקליפת מואב גיאות... ועל כן היתה נפש דוד המע"ה טמועה בשביה בתוך קליפת מואב, כדי להוציא ענין ההתנשאות מהקליפה ולהביאה אל הקדושה להתנשא ולהשתרר לשם שמים... (שבועות תע"ר)
ודוד המלך היה גם כן אדמוני וידיו חדות וחרוצות לרדות אותן שראוי לרדות דעם יפה עינים שאין עושה אלא מדעת סנהדרין, דהיה כלול מב' ההפכים, ועל ידי זה היה כחו לאהפכא, וזהו שלימות המלכות שהיא השושנה דאית בה סומק וחיור וכל אחד במקום הראוי, כי הוא הלבנה דלית לה מגרמה כלום רק מה שמשפיעים לה, וכן דוד אינו עושה מדעת עצמו כלום רק מה שהשי"ת מאיר עיניו באור התורה... (חלק א פוקד עקרים עמוד לג)
...כי מי שכולל כל העולם כולו אם כן יש לו כל מיני כחות של כל העולם כולו, ואם שב רק בכח א' לבד אין מעורר תשובה רק למי שנתלים באותו כח, כמו דוד המע"ה שהיה גם כן כולל כל הנפשות שהרי הוא רגל ד' שבמרכבה, והקים עולה של תשובה רק בעון תאוה לבד... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד נד)
...וזה היה טעם דוד המע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כ"ו) ולא ידע טעם דמותא, כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממחשבות זרות שהיה מוקף מהם ממש מתולדתו, כמ"ש הן בעון חוללתי וגו', וכנודע דהוא נגד יסוד העפר וזכה רק לחלק הנפש כידוע... ושם הוא שורש החטא כמ"ש "נפש כי תחטא", ונאמר "הדם הוא הנפש", ובריש כל מרעין אנא דם, שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה, ועל זה היה כל סיגופיו להרוג היצר הרע בתענית מפני כובד אבן שבלבו, ולכן אמרו (ברכות נ"ה) שכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב, כי הגם שהרגו ליצר רע באמת מכל מקום לא נתנקה לגמרי בימיו, והוא כמשז"ל (שבת ל') בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע, וההודעה היא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי, וזה לא היה בימיו עדיין, כי הבירור גמור הוא על ידי בנין הבית שהוא שלימות הנפש, שהוא כח הפעולה שבאדם לגמרי למצא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם... וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ה' לפעמו לבקש בבנין הבית עד שא"ל מפי ה' (דה"א כ"ב) "לא תבנה וגו' כי דמים רבים" וגו', פירוש כל מלחמותיו היו בניצוח היצר כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו מדת אתכפיא, ובזה אי אפשר להיות קביעות גמור עדיין, הגם שזכה לאכפיה לגמרי בהריגה, מכל מקום הרי אז"ל ביומא (ס"ט) דהריגת דיצר דתאוה אי אפשר להרוג דצריך לקיום עולם, ובמדה"נ (תולדות קל"ח א') איתא דצריך לחמידו דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי...
ולפי שהבנים תעלומות לב דאב כמו ששמעתי, לכן היה אז כשבנה בית המקדש הודעה על נקיון לב דוד המע"ה גם כן, כמשאז"ל (שבת שם), ונקרא חנוכת הבית לדוד, כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז מפני מלאך המות כשמאז"ל, שהוא סילוק היצר מכל וכל, והוא הכין הכל... (שם שם עמוד קכב)
...ונסיון דוד המע"ה היה בענין החשק, שזה מדת המלכות בתוקף החשק ונבנה מחשקות דנוקבא בנות לוט ותמר ורות, כי בנוקבא תוקף החשק שאין לו מילוי ושביעה כשמאז"ל (וי"ר פרשה ד') על פסוק שאול ועוצר רחם... והוא לא עמד בנסיון כי הוא נגד מדרגת טוב מאד שביצר רע כמו שדרשו רז"ל (ב"ר ט') עליו, כי זה דחשק שאין לו שביעה זהו תכלית תוקף היצר, והוא בנוקבא שבה ביחוד התגברות... והנסיון הוא הבירור שכבר הוא מבורר ובתכלית השלימות, ואם כן הוא שביעה שכבר שלם, אבל זה אין לו שביעה והוא חסר לעולם, ולכך הוא הקים עולה של תשובה (כמ"ש מו"ק ט"ז), כי להשיג בכל פעם יותר ושלא להיות לעולם על השלימות הוא רק בדרגא דתשובה, ולכך אי אפשר לו לעמוד בנסיון ובבירור דהיינו השביעה שזה נגד מדתו, ואדרבא מדתו העדר השלימות. וזה טענתו "למען תצדק בדברך" כמשאז"ל (סנהדרין ק"ז) והיינו שהוא חטא כדי שלא יהיה בשלימות הראוי נגד השי"ת, רק יהיה תמיד משתוקק ועיניו צופיות להשי"ת שיעזור לו, וזהו מדת המלכות שזכה בה. (שם עמוד קלה)
...ודוד אדרבא כפי הנראה היה בעל תאוה רק שהיו אותם מצעות בהיתר ובקדושה, שהוא קרי לנפשיה חסיד, לפי שמלוכה הוא ניצוח ומלך אינו רק אחד ואין הכל מלכים... (חלק ג קומץ המנחה טז עמוד כו)
...ובאמת נמצא גם כח זה ביהודה אך בדוד המע"ה הוא ממש להיפך זה, ובאותה מעשה דבת שבע נאמר "למען תצדק בדברך" וגו' שהיה יכול לנצח היצר, רק לא רצה להיות עבדא דזכי למריה (סנהדרין ק"ז), ואף שנענש על זה זהו כשידע מפורש דברי השי"ת באותו ענין בפרט, ואדרבא דבר זה היה נגד התורה שהרי היה ראוי לו יותר לשמור מצות התורה שהוא גם כן מצות השי"ת ולא לעבור. אבל חשב דוד המע"ה לדחות דבור הכללי שבתורה שאפשר להתקיים על ידי אחרים ולא יתבטל אותו דבור פרטי של השי"ת שדבר עמו. ומכל מקום נענש על זה, כי באמת רצון השי"ת שינצחהו בכהאי גוונא... הכי נמי אין לו לשמוע לעבור על דברי תורה אם לא כשיאמר נביא להוראת שעה, שהוא לצורך כבוד שמים ושרצון השי"ת כן. אבל זה שלא אמר לו השי"ת שרצונו כן כלל, רק אמר לו לא מנסית (סנהדרין שם)...
אבל באמת עיקר ענין עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא דרגא דדוד המע"ה, וכידוע מהזוהר ד'עת' מורה מדת מלכות דבה כל עתים, וזה כל ענין דוד המע"ה להביט על הראוי כפי אותו עת הפרטי וענין הפרטי ולדחות מפני זה כללי דברי תורה, ועל כן עשה באותו מעשה כן ולא השגיח בכללי דברי תורה. ועל דרך שאמרו גם כן בפרק חלק על פסוק "ודוד בא עד הראש וכו', מוטב וכו' אף דע"ז הוא החמורה בכל עבירות ויש בה גם כן צד חילול השם, מלך שכמותך וכו', מכל מקום חשב לדחות כל זה בשביל שלא יחשבו בני אדם תלונות על השי"ת. וגם בענין שמעי היה כן, אף דמורד במלך חייב מיתה על פי דין, והרי קיימא לן קדושין ל"ב ב' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול... אבל באמת ראה שלשלת גדולה של מרדכי יוצאת ממנו... רק דוד המע"ה דחה דברי תורה זה משום עת לעשות... (חלק ד לקוטי מאמרים עמוד קעה)
...והיא מדת הגבורה שבעולם בכבישת היצר, ומזה נמשך הפיכת סדום שהיתה מלאה זוהמת היצר בתאוות כמשז"ל (נזיר כ"ג) על פסוק כי כולה משקה. ושם היתה טמונה נפש דוד המע"ה כמש"כ (ב"ר מ"א) היכן מצאתיו בסדום, דזה לעומת זה כשליטת האדם באדם כפי תוקף הקדושה כן הוא תוקף הקליפה המקיפה, דעל כן כל הגדול יצרו גדול הימנו, וניצוץ קדוש דנפש דוד המע"ה שהוא עיקר גבור המנצח, וכמ"ש על פסוק ולבו חלל שהרגו ליצר הרע (ירושלמי ברכות פ"ט), והוא הזובחו גם כן לעתיד, היה משוקע במעמקי הרע של תוקף היצר רע בתכלית תוקפו וגבורתו עד שלא היה עולה על דעת שום אדם שיש שם מציאות שום ניצוץ קדוש כלל ושום מציאות קדושה בהיותם מלאי זוהמא בתכלית התוקף דתאוה גופנית, ועל כן נקרא בלשון מציאה שהיה כמציאה הבאה בהיסח הדעת, וקודם הפיכת סדום מסטרא דגבורה ואש דיצחק שהתעורר להתגלות בעולם לא היה מציאות להתגלות דבר זה כלל... אז התחיל להתגלות מעט הקדושה בכונת בנות לוט לשם שמים, ואף שגם זה לא היה עדיין בלא זוהמא, מכל מקום כבר נתגלה קצת כונה לקיום המין במה שאמרה "ואין איש" וגו' שהוא כונה לשם שמים, וזהו התחלת התגלות קדושת אור דדוד המע"ה, שהוא המאיר דבר זה... (שם שם עמוד קכה)
...ודוד המע"ה נקרא גם כן דלא קרבו והוא קירב את עצמו, ואמר בחנני ונסני אף שלא עלתה בידו למראית עין על האמת עלתה בידו, שהרי זהו שהביאו להקים עולה של תשובה, שזהו עיקר התעלות מדריגתו מה' תתאה מדת מלכות לעשותה ה' עלאה הרומזת לתשובה כנודע, ועל ידי זה קירב את עצמו... (חלק ה תקנת השבין עמוד כ)
וקדושת ראש חודש הוא נגד דרגא דדוד המע"ה רגל ד' שבמרכבה שהיא מדריגה הד' מהשגת מרכבתו ית' בתחתונים, והוא הגבר שהקים עולה של תשובה (מו"ק ט"ז), דג' אבות השתדלו להיות רק טוב ולא חטאו כלל, ומה יעשה מי שאינו כמוהם. וזה חידש דוד המע"ה מקום שבעלי תשובה עומדים אין וכו' (ברכות ל"ד), שהוא השגה גבוהה יותר מה שמשיג אחר שטעם מהרע וחזר לטוב, כמשל בן מלך שגלה מעל שלחן אביו וסבל עוני ודחקות ואחר כך חזר לשלחן אביו... (שם רסיסי לילה עמוד צט)
...ואיתא במ"ר (ר"פ ואתחנן וכ"ה סנהדרין מ"ד) תחנונים ידבר רש זה משה, שהיה רש בעצמו שאין לו כלום, ותפלה לדוד שאמר על עצמו "ואני תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", היינו שהיה סובר בדעתו שהוא גרוע מכל ורחוק מהקדושה לגמרי, ומלא חסרונות נגד רצונו ית', כי עליו נאמר "הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה (מו"ק ט"ז), והיינו שהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו בשבילו, והיינו על ידי שמכניס הרהור תשובה בכל לבבות ישראל, וכן הכניס הרהור תשובה בכל ישראל. והיה לבו נשבר בקרבו מחמת שהוא מלא חסרונות, ועל כן אמר שלא נחשב למאומה, תולעת ולא איש, עוד היא חרפת אדם ובזוי עם, והתפלל לב טהור ברא לי, טהור מכלל דאיכא טמא, והתפלל שיברא לו השי"ת בריאה יש מאין לב אחר לב טהור, והיה שפלותו מצד החסרונות. והנה האדם החפץ לקרב עצמו לקדושת השי"ת מאיר לו הקב"ה מאור קדושת עתיקא למעלה מהשגת שכל אנושי ומשיג חיות הקדושה בלא שום מסך מבדיל, ומתמלא האדם כולו אורה... (פרי צדיק בשלח א)
...כי כמו שהיה משה רע"ה השורש של תורה שבכתב היה מסולק מכל עניני העולם הזה, ואהרן הכהן היה בחינתו דייקא להמשיך בחינת הקדושה בכל עניני הגשמיים שבעולם הזה כענין אכילה ושתיה, וכמו כן בחינת דוד המלך ע"ה שהוא שרש של תורה שבעל פה היה מסולק מכל עניני העולם הזה, וכנגד זה היה שלמה בנו דייקא להמשיך קדושה בכל הדברים גשמיים ובתענוגי עולם הזה. ובחינת דוד ושלמה המה נגד בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. כש"נ לדוד "רק אתה לא תבנה הבית כי איש מלחמות אתה ודמים רבים שפכת", והיינו בחינת משיח בן יוסף, שיהיה לו גם כן מלחמה עם האומות העולם, והינו מדת יוסף הצדיק, איזהו גבור הכובש את יצרו, כי שאור שבעיסה ושעבוד מלכות המה ענין אחד... לכן היה לדוד הע"ה מלחמות רבות עד שכבשם תחת ידו בעת שכבש את יצרו מכל וכל... (שם סוכות כז)
...ובשם הרה"ק מפשיסכא זצללה"ה ששמיני עצרת הוא אושפיזא דשלמה, כי דוד ושלמה המה נגד יסוד ומלכות שבמלכות, וכן נמנו בזהר הקדש לפעמים דוד ושלמה נגד יוסף ודוד, ודוד המע"ה היה תמיד איש מלחמות ולבו כלב הארי להתגבר ולהכניע את כל האומות, והוא מפני שהיה לו תמיד מלחמה בעצמו להיות גבור הכובש את יצרו, כמ"ש "ולבי חלל בקרבי", שהרגו בתענית, מכלל זה שהיה לו תמיד מלחמה עם היצר הרע, ובכח הזה נתגבר במלחמה תמיד על אומות העולם שהיו מבחינת ההיפך והכניעם. וזהו ענין עסקינו בכל שבעת ימי החג. אבל שלמה המלך ע"ה היה איש מנוחה, כי כבר נקשרה החכמה והקדושה בלבו, ולא היה צריך למלחמה... (שמיני עצרת לג)
וזה הענין שרצו גדולי ישראל כדוד המלך ע"ה ושלמה המלך ע"ה להיות "מלך", אטו כבוד רדפו החסידים האלה? אמנם ממלוכה יכול האדם לבא לכתר כל המעלות, שירגיל עצמו להעמיד במשפט ארץ, ובידו להרחיב חכמה ולהאדירה על ידי בתי ספר וכל עניני תיקון העולם. זו כוונת התוספתא ומה מלך שעוסק בצרכי צבור וכו', ואין לך "נושא בעול עם חברו" יותר מזה, וזהו כליל המעלות, לכן חשקו דוד ושלמה המלוכה למען לשאת בעול עם כל העולם, והרי זה עיקר הליכה בדרכיו... (חלק א ב)
מצינו מקרא מלא בדברי הימים א' י"ז, ויאמר נתן אל דוד כל אשר בלבבך עשה וגו', ואחר כך נאמר "לא אתה תבנה לי הבית". וכתב הרמב"ן טעם על זה, כי המקדש צריך להבנות ברחמים על ידי שלמה, כי על דוד נאמר "דמים רבים שפכת" (דהי"א כ"ב) פירוש של רשעים, עם כל זה לא היה יכול לבנות המקדש שכולו רחמים, ועם כל זה מי בנה באמת בית המקדש - הלא דוד, כי על ידי הערתו שהעיר מעצמו על זה, זכה שלמה בנו לבנותו, כמו שנאמר שם בדברי הימים "הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל... למה לא בניתם לי בית ארזים", הרי בעבור שלא התעוררו על זה מעצמם לכן לא נבנה הבית, הרי מקרא מפורש כמה חביב בעיניו יתברך מי שמתעורר מעצמו.
והנה מה הרויח בהתעוררות זו - כל הברכות הכתובות שם מפי הקב"ה, עד שזכה לכסא המלוכה עד עולם הוא ובניו ומשיח בן דוד... (שם צח)
שנית כי באמת תדע שהדברים הנודעים לנו מהקודם למאוחר, נדע אותם על בורים מה שאינו כן הנודעים לנו מהמאוחר אל הקודם, ככל שנתבונן בהם נדעם יותר... וכן ביראת שמים אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ט) נפלאים מעשיך מאד מאד באין חקר לדעת אותם, ונפשי יודעת מאד - מהמאוחר אל הקודם, להבין מהנודע מאוחר כמה רבו וגדלו הקודמים באין חקר, ולכן נשתבח דוד בשיריו העצומים, ואנחנו אפילו אם נאמר שירותיו לא נדע, כי התהלים אינם אלא לוח המפתחות של דוד המלך באהבת וגדולת השי"ת, וממנו נבין מהמאוחר אל הקודם, כמו מי שמעיין בלוח המפתחות של הגר"א ע"ה לא ידע כלל הענין אם לא יעיין בסוגיות הקודמות בהרחבה, כן מי שהעמיק ביראת שמים אחר כך יבין מלוח המפתחות... (חלק ב רי)
הלא יבהל וישתומם כל אדם בהתבוננו במצב נפשו של המלך החסיד קודם מיתתו. ברגעי חייו אלו, כשהוא נפרד מכל הקרובים אליו וממלכות ישראל אלו רגשות קדושים וטהורים מלאו את לבו, והלא איש פשוט מוצף ברגעים אלו רגשות אהבה וחנינה, ומה נורא וקדוש היה מצבו של המלך החסיד, היתכן כי חפצו יהיה אז לנקום מאויבו? כל בר דעת יבין כי צואתו באה מחכמה וחשבון מדוקדק של מלך אשר לצדק ימלוך. נפשו הזכה הרגישה את החסרון וההפסד העלול לבא אם לא ינקמו מאלה שזילזלו בכבודו של מלך ישראל.
יש אם כן להשתומם על תוקף דעתו וחכמתו הרבה, שאף בעת שברון רוחו והתעוררות רגשותיו הקדושים לא רפו ידיו מלדאוג לנחוץ... וכמה אמיצות לב היתה דרושה לו להתגבר על רגשותיו העדינים שלא יחשיכו את אור שכלו ויכול להחליט לרצוח נפש איש גדול ממקורבי ביתו, שמעי רבו של שלמה - וזה יחד עם הצוואה "ושמרת את משמרת ה'" יצוהו גם כן לרצח נפש רבו, בהרגישו ובהחליטו בבירור שאם לא יעשה דבר זה יגרום רעה למלוכה, וממילא גם למלכות שמים... (חלק א עמוד קעז)
...וקשה, פרידות טובות, נשמות קדושות עליונות הראויות לבנות את מלכות בית דוד ומלך המשיח, למה הורידן הקב"ה בעמון ומואב? אבל האמת כי השי"ת יודע שלקנות את האמיצות הדרושה למלכות בית דוד אי אפשר שתבא אלא מתוך היות הצדיק תחילה בין עם שקוע בטומאה... (חלק א עמוד קנט)
ודוד המלך בצוואתו את שלמה בנו לפני מותו אמר (מ"א ב') "ושמרת את משמרת ה'" וגו', ותכף הוסיף לצוות שיומתו יואב ושמעי, שלכאורה הוא לנקום מהם. מי היה עושה כזאת לצוות על כך סמוך למיתתו? אמנם כבר נתפרש בתהלים "ולבי חלל בקרבי" וכדומה, ומזה נתברר כי בצוואתו עמד בנסיון שלא לרחם במקום שאסור לו לרחם, שהיה מחויב ומשועבד על פי גדר המלכות להוציא דין זה לפועל, וכמאמר רז"ל (כתובות י"ז) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול... (שם עמוד קלז)
מצאנו בחז"ל דברים נפלאים על התעוררות דוד המלך ע"ה לבנין בית המקדש. בילקוט שמעוני שמואל ב סימן קמ"ה "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת", נתיירא דוד ואמר הרי כי נפסלתי מלבנות בית המקדש...
אף שודאי ידע כי מלחמותיו על פי דין, מכל מקום חשש שמא לא יצא ידי חובת נקיון המדות, הן כל מעשי האדם משאירים רושם על נפשו, ומעשי שפיכות הדמים, למרות כוונתו לשם שמים השאירו רושמם על מדת הרחמנות שלו, ולכן נפסל לבנין בית המקדש, כעין הכתוב במזבח, לא תניף עליו ברזל, שהברזל מקצר ימיו של אדם.
אמר לו הקב"ה חייך, הם לפני כקרבנות, דכתיב "כי דמים רבים שפכת לפני", ואין "לפני" אלא קרבן... פירוש "לפניו" יתברך הולם רק עבודה תמימה ונקיה, וזה רק כאשר מוסר את כל נפשו בעבודתו, עד שאין נשארים בה כל תאוה ורצון כל שמץ של אנוכיות ושל גסות המדות, ומכיון שהוא יתברך אמר "שפכת לפני", ברור שכל המלחמות לא השפיעו חס ושלום על מדותיו של דוד כלל, אדרבא, כל מקרה שימש לו הזדמנות להקריב בעבודתו קרבן גדול לשמו יתברך.
אמר לו: אם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. פירוש, כל כך הרבה מהאמת היה בכל מעשיו, שאם יבנה בכח האמת והקדושה שלו אי אפשר שיתבטל לעולם, כי גדר האמת הוא קיום. אמר לו והרי יפה? אמר לו הקב"ה: גלוי לפני שהם עתידים לחטוא, ואני מפיג חמתי בו והם ניצולים. למדנו שאילו נבנה בית המקדש שאינו יכול להחרב, היתה סכנה חס ושלום לכלל ישראל, כי בשעה שקדושת הכלי למעלה מקדושת המשתמש בו כבר יש בזה חילול הקדושה שעלול לגרום לקטרוג בלתי פוסק, כיוון שהמשתמש אינו מנצל את הכלי כקדושתו ואפשרותו...
קודם לכן מצינו בילקוט (סימן קמ"ד): כתוב אחד אומר האתה תבנה, וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה... אתה הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש, אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו... דבר גדול מאד אנו לומדים כאן. הקב"ה לא רמז מעולם כי רצונו שיבנו לו בית ארזים, רק שדוד המלך ע"ה הרגיש בזה חילול, שהוא יושב בבית ארזים והארון תחת יריעות, והתעורר לבנות הבית, אילו הרגיש בצורך מקום קבוע לשכינה מבלי התעוררות ההשואה עם ביתו, היה מגיע למעלה עליונה הרבה יותר, כי הרגשה בלי השואה, אך ורק על ידי רצון חזק לכבד את המקום ב"ה, היא הרגש הבאה מן האהבה והדביקות...
אילו בנה דוד המלך ע"ה את בית המקדש מבחינת אהבה, ובהתחסדות עם השי"ת, לא היה בזה קיטרוג על ישראל גם אם יחטאו אחר כך, כי התערותא דלתתא של אהבה שנתעוררה על ידי דוד היתה מעבירה על מדת הדין, עד שהיה הקטרוג בטל, והיו החטאים נעשים כלים לגילוי החסד הנפלא ההוא, וניתקנים בו. רק מפני שדוד היה עלול לבנותו ממדת הדין, מתוך השואה עם ביתו, והיה שולל מבית המקדש על ידי זה עמידתו בפני הקיטרוג, מוטב היה שיבנהו שלמה למען יכול להתבטל, ולא יהיה חס ושלום קיטרוג על ישראל... (חלק ב עמוד הער)
בירושלמי סוטה פרק ה' הלכה ה': פרוש אהבה כאברהם... אברהם עשה יצר רע טוב, מה טעמא, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, (פני משה: ב' לבבות, שאף יצר הרע עשה פשרה ושלום עמו)... אבל דוד לא היה יכול לו והרגו בלבבו, מה טעמא, ולבי חלל בקרבי.
אנו מוצאים כאן גדרי שתי המעלות, ולבי חלל בקרבי היא בחינת טהרה, ומדת אברהם אבינו הפיכת יצר הרע לטוב היא בחינת קדושה.
גדר "הרגו בלבו" הוא שאין האדם נהנה כלל מהנאות גשמיות, הוא מתרחק כל כך מעניני העולם עד שההנאה הגשמית לא נחשבת בעיניו לכלום, ואדרבא משוקצת בעיניו כיוון שעלולה לקרבו אל הגשמיות... נמצא שגדר הטהרה הוא שאינו נהנה כלל מהמעשים הגשמיים ההכרחיים, ומכווין רק אל הטוב היוצא מהמעשה, כגון שאוכל למען יחזק גופו ויהי בריא לעבודת בוראו, ובהנאה הגשמית עצמה הוא מואס ואינו רוצה בה...
אברהם אבינו ע"ה היה נאמן בשני יצריו, שגם ביצר הרע השתמש בנאמנות גמורה לעבודתו יתברך, כל חמודות העולם שימשו לו רק כאמצעים להכרת הבורא ועוצם חסדו, וכלמוד להדבק בדרכי מדת חסדו, תענוגות העולם הזה שימשו לו גם כאמצעים לגמול חסד עם הבריות... נמצא שהזוכה למדרגת הקדושה משתדל להשיג את הנאות העולם הזה כדי להשתמש בהן אך ורק לעבודת הבורא, ואין לו בהם שמץ של תאוה ושל גופניות כלל, בכל לבבו אין נקודת רצון להנאות העולם הזה אלא הכל משמש רק ככלי לדביקותו בהשי"ת שאינה פוסקת לרגע... (חלק ג עמוד קמט)
וכן בדוד המלך ע"ה שממנו היה צריך לעמוד מלך המשיח, מצאנו שנשמתו לא היו מיועדות לו שנים כלל בעולם הזה, ובא לעולם רק משום שאדם הראשון התנדב לו שבעים שנה משנותיו. וכן בבועז, אבי זקנו של דוד, אילולא היה ממהר וגומר את ענין הזיווג עם רות לא היה יוצא הענין לפועל, כי באותו לילה דחופה מת בועז.
וכמה פעמים במשך הדורות עמדה גחלתו של דוד להיכבות... וכן בחורבן בית שני ניצלה שושילתא דרבן גמליאל רק על ידי בקשת רבן יוחנן בן זכאי, הרי שקיום תכלית הבריאה תלוי בנסי נסים.
כל זה בא ללמדנו שעל פי דרך הטבע אין קיום לרוחניות, מקורה הוא בלמעלה מדרך הטבע ובו תלוי קיומה. (חלק ד עמוד רסה)
מצאנו בדוד כשקללו שמעי בן גרא אמר דוד "כי ה' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן" (ש"ב ט"ז י'). וצריך עיון היכן אמר לו הקב"ה לקלל, וכי נביא היה? ופירש בתניא (אגה"ק סימן כ"ה) שדוד הכיר שכיון שהשי"ת נתן החיות בשמעי ובדיבורו הרי זו לאות שהשי"ת הוא הרוצה בזה, אמת כי אין זה פוטר את שמעי על עבירתו כי מגלגלין חיוב על ידי חייב (שבת ל"ב), אבל דוד המלך ע"ה עלה למעלה מהסתר העולם הזה וראה את השפעתו ית' גם בכל מעשי האדם, ועל כן ראה בזה דין שמים עליו, והיינו שהשיג "כי ה' אמר לו קלל", ולכן לא היה שייך שיעמוד נגד זה.
אבל בצוואתו (מ"א ב' ח') צוה דוד לשלמה לגרום מיתה לשמעי בן גרא. וזה נראה כחזרה, וצריך עיון. והענין הוא שאמנם בדרגה העליונה רואים גילוי רצון ה' בכל הנעשה, אבל בדרגה התחתונה של ראיית ההנהגה הטבעית הרי קללת משיח ה' הסתר הוא לשכינה, והנהגת המלכות צריכה לצאת ידי הדרגה התחתונה גם כן, ובדרגה זו אי אפשר להניח המורד במלכות בלי עונש... (חלק ה עמוד קו)