(ראה גם: לשון הרע, רכילות)
דבתם - כל לשון דבה פרלי"ץ בלעז, כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר, לשון דובב שפתי ישנים. (בראשית לז ב)
וילינו - ...כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, וישנה לטובה ולרעה, לכך נאמר דבת הארץ רעה. (במדבר יד לו)
את דבתם רעה - ...וטעם דבתם רעה להפליג כי כל דבה רעה היא, ועל דעת רש"י יתכן שתהיה דבה טובה. ומביא דבה הוא אשר יראה יגיד, אבל מוציא דבה הוא כסיל האומר שקר. (בראשית לז ב)
את דבתם רעה - בכל המקרא לא מצאנו לשון הבאה כי אם לשון הוצאה ואף על פי שאמרו המפרשים שלשון הוצאה שייך בדבה של שקר, כמ"ש "ומוציא דבה כסיל", ולשון הבאה שייך בדבר שהוא אמת, מכל מקום אין הלשון מדוקדק כאן... ומכאן ראיה ברורה שכל בני הגבירה הוציאו דבה על בני השפחות לקראותם עבדים, ועל זה נאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה", שהוציאו אחיו על בני השפחות, הביא אל אביהם של בני בלהה וזלפה, כי היה להם לחוש לכבוד אביהם... (שם)
...ולולי דמסתפינא הייתי אומר על דרך הפשט שאין המכוון במקרא מענין דבור לשון הרע, כי יש לפרש דבתם כמו שנאתם, דבלשון ארמי נקרא השונא בעל דבבא, ומזה לדעתי מוציא דבה הוא כסיל (משלי י"ד) כלומר מוציא השנאה ומגלה אותה... (שם)