דג

(ראה גם: יונה, לויתן, מאכלות אסורות)

 

ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים, בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. (בראשית ט ב)

והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור, ויהי הדם בכל ארץ מצרים. (שמות ז יא)

את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו. (ויקרא יא ט)

זהר:

מי הם הדגים, הם שליחים בעולם הממונים לעשות רצון אדונם, והם ממונים ברוח החכמה, ועל כן למדנו, יש מים המגדלים חכמים, ויש מים המגדלים טפשים... וכאן הנהרות של מצרים מגדלים בעלי כשפים, דגים חזקים קשורים בעשר מדרגות הכישוף... (וארא קסה, ועיין שם עוד)

דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. כך הם ראשי הישיבה אינם צריכים שחיטה (בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות), אלא שנאמר בהם ויגוע ויאסף אל עמו... מה דגת הים חיות בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה, חיותם בתורה, ואם נפרדים מן התורה מיד מתים. תנאי המשנה מגודלים בהתורה כדגת הים (בים), ואם אלו שביבשה עולים למים ואינם יודעים לשוט, הם מתים. אבל אדם, שהם בעלי קבלה, הוא למעלה מכולם, ונאמר בו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים (שהם בעלי המשנה).

כי אלו בעלי המשנה הם תנינים, התנין הגדול נחש בריח... ובזמן שהתנינים בעלי המשנה יש בהם מחלוקת, ומקשים זה לזה, בולע אחד לחבירו... ואם הם שוים זה לזה ויש בהם מחלוקת וקושיא נאמר בהם (לבסוף) את והב בסופה, והעמדנו אהבה בסופה. (שמיני קיח)

ספרא:

מנין אף לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים, תלמוד לומר ימים ימים נחלים נחלים לגזירה שוה, מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר עשה את כל המים כימים, אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה כל המים כימים ונחלים... ומנין בעל עצמות ואין פרה ורבה, עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדילים ביבשה, תלמוד לומר כל אשר אין לו סנפיר וכו'.

מניין אפילו אין לו אלא סנפיר אחת ואין לו אלא קשקשת אחת, תלמוד לומר קשקשת, רבי יהודה אומר אף שני קשקשים...

חיה זו חית הים, הנפש זו הסילונית, יכל תהא מטמא באוהל כדברי רבי חנינא, תלמוד לומר ואת... (שמיני- יין ושכר פרק ד, וראה שם עוד)

ספרי:

מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא. (עקב לט)

תלמוד בבלי:

וינצלו את מצרים... ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים. (ברכות ט ב)

רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא, וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם... (ברכות כ א)

אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם. (שם מ א)

...כל נפש משיב נפש, אמר רב פפא אפילו גילדני דבי גילי (דגים קטנים מאד ומצוין בין הקנים באגם)... תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבע בשבעה עשר ובעשרים ושבעה, ואמרי לה בעשרים ושלשה ולא אמרן אלא במטוי (צלוי) ולא מטוי, אבל מטוי שפיר לית לן בה. ודלא מטוי לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא, אבל שתה בתריה שכרא לית לן בה. (שם מד ב)

והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, האוכל... ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו. (שם נה א)

ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה, אלו הן... ויש אומרים אף דגים קטנים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם. (שם נז ב)

...למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם... (שם סא ב)

תנו רבנן שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה, ואלן הן דג ונחש וחזיר. (שבת עז ב)

אמר שמואל השולה דג מן הים כיוון שיבש בו כסלע חייב (בשבת), אמר רבי יוסי בן אבין ובין סנפיריו, אמר רב אשי לא תימא יבש ממש, אלא אפילו דעביד רירי. (שם קז ב)

בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור, אמר לו אם יבא אליהו ויאמר... אי דלית ליה עור, הוא חזינן דאית ליה עור, ועוד התנן עצמות הדג ועורו מצילין באוהל המת, אלא אם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה... (שם קח א)

רבא מלח שיבוטא (לכבוד שבת)... (שם קיט א)

...וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן, ודגים קטנים מלוחין, וקוליס האספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. (שם קמה ב)

...אמר אביי דגים איכא בינייהו, למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי קרקע נינהו, למאן דאמר ולד ולדות הארץ דגים ממים איברו... (עירובין כז ב)

ההיא ביניתא דאיטווא (דג שנצלה) בהדי בישרא, אסרה רבא מפירזקיא למיכלה בכותחא, מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורא, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר. (פסחים עו ב)

אמר אביי עור דג... וכלן קשין לדבר אחר, עור, מאן דגני אמשכא דצלא (הישן על עור בבית העבדנין קודם שתגמר מלאכתו), דג שיבוטא ביומי ניסן... (שם קיב ב)

רבי נתן אומר ואמת ה' לעולם דגים שבים אמרוהו. (שם קיח ב)

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל, חד אמר דגים וחד אמר עריות... ולמאן דאמר דגים מאי חנם, דהוו מייתין להו מהפקירא, דאמר מר כשהיו ישראל שואבין מים הקב"ה מזמין להם בתוך המים דגים קטנים בכדיהן. (יומא עה א)

דרש רבי יהודה בר אילעי אברומא שריא (דג קטן ששרצים גדלים בהם). אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי פריש (דבריך), כך אמר אבא של מקום פלוני אסורה של מקום פלוני מותרת, כי הא דאמר אביי האי צחנתא דבב נהרא שריא, מאי טעמא, אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא כיוון דלית ליה חוט השדרא לא מצי קאים, והא קא חזינן דקאי, אלא משום דמליחי מיא, והאי דג טמא כיוון דלית ליה קילפי (קשקשים) לא מצי קאי, והא קא חזינן דקאי, אלא משום דלא מרבה טינייהו דג טמא... (סוכה יח א)

רב איקלא לבי רב שפיר, אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא תילתא מילחא ותילתא טוויא, אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך למיסרחיה מעלי (יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתא דניצוד). ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טוויא באחוה (במלח שנברא מן המים כדגים), אסקיה באבוה (לאחר שצלאו נותנו במים צונן), מיכלי בבריה (מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים), אשתי עליה אבוה (שותין עליו מים). ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא (לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן). ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא (מוטב לשתות אחריהן), שיכרא ולא חמרא. (מועד קטן יא א)

(מינקת) לא תאכל עמו דברים הרעים, מאי נינהו, א"ר כהנא כגון כשות וחזיז ודגים קטנים... (כתובות ס ב)

דאכלה כוורי הוו לה בני חינני (בעלי חן)... (שם סא א)

...רצה לאכלו במלח אוכלו, צלי אוכלו, מבושל אוכלו, שלוק אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד. (נדרים כ ב)

(הנודר) מן המליח אין אסור אלא מן המליח של דג, מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים. דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחים בין טפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר. הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס. הנודר מטרית טרפה אסור בציר ובמורייס. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאיני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים, דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים. אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דדג שאני טועם גדול הוא, דכתיב וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, והכתיב ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה, הא לא קשיא, דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן... אלא דגה משמע גדולים ומשמע קטנים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. (שם נא ב)

דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר... ומותר בבשר דגים וחגבים... בשר דגים נמי עביד שליחא דאי לא משכח בשרא מימליך עליה (מתייעץ אם להביא) וליתסרו, אמר אביי כגון שהקיז דם, דלא אכיל דגים... אביי אמר כגון דכייבין ליה עיניה, דדגים קשים לעינים. אי הכי אכיל דגים, דהא אמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים, ההוא סוף אוכלא (בסוף החולי, דדגים קשים לעינים, תחלת אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו). (שם נד ב)

...ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים. (קידושין יג א)

אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה, מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה. בעי רחבה המנהיג בעיזא ובשיבוטא מהו... (בבא קמא נה א)

...ומחכין בימא של טבריא, ובלבד שלא יפרוש קלע ויעמיד את הספינה, אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות... (שם פא ב)

א"ל רב חנינא מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי, א"ל אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן לישראל. (בבא מציעא סא ב)

אמר אביי שמע מינה ביניתא אכרסה תקלה (לפי כריסה כובדה אם כריסה גדול משקלה יותר). (שם עט ב)

לימא מסייע ליה, מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג, וכמה, אמר רבה בר רב הונא עד פרסא, שאני דגים דיהבי סייארא (נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות, הלכך אם נתן מזונות במקום ריצתו בטוח שילכדנו). (בבא בתרא כא ב)

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה (נכנס שרץ בנחיריו), ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שיתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא, וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה (גדלו עשבים על החול), סברינן יבשתא היא וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא (סנפיר) דכוורא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא (הוא היה הולך כנגד הרוח ואנן כמו שהרוח הולך)... (שם עג ב)

רבי יוחנן משתעי, זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא דומיין עיניה כתרי סיהרי ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי דסורא. רב ספרא משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא והוה ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים, והוינא תלת מאה פרסי ואזילנא לפומא דלויתן.

רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא קרטליתא (ארגז) דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא, נחית בר אמודאי לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה (ביקש לחתוך ירכו), ושדא זיקא דחלא (זרק חומץ וברח מריחו)... (שם עד א)

אמר רב פפא כל מילי עתיקא מעליא לבר מתמרי ושיכרא והרסנא (דגים קטנים). (שם צא ב)

מיתיבי ורדו בדגת הים, מאי לאו לאכילה, לא למלאכה, ודגים בני מלאכה נינהו, אין כדרחבה, דבעי רחבה הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי. (סנהדרין נט ב)

אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, וכתיב ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. (שם צח א)

אילימא משום דכתב ביה לא תינטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין (לא תטול עורו של דג אפילו מעל אזנו מפני שאתה מפסיד העור, אלא צלי אותו באש ואכול ביה שאתה יכול לצלות עור הדג עמו ולאכול בו שתי חלות). (שם ק ב)

דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו... (עבודה זרה ד א)

חלא לסיכורי (חומץ להקזת דם) ומוניני לתעניתא (דגים קטנים), וחילופא סכנתא... שני לדג דם (אכול ביום שלפני הקזה דגים), שני לדם דג, שלישי לו סכנתא. (שם כט א)

אמר רב אסי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים. אמר רב יוסף אם צלאן עובד כוכבים סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין, ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא אסור. (שם לח א)

מאי חילק, אמר רב נחמן בר אבא אמר רב זו סולתנית, ומפני מה אסורה מפני שערבונה עולה עמה. תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס כטספטיס ואכספטיס ואוטנת מותר. אכריז רבי אבהו בקיסרי קירבי דגים ועוברן ניקחין מכל אדם, חזקתן אינן באים אלא בפלוסא ואספמיא. כי הא דאמר אביי האי צחנתא דבב נהרא שריא, מאי טעמא, אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי קאי והא קא חזינן דקאי... אלא משום דלא מרבה טינא דג טמא... אמר אביי האי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסיר... אמר רב אשי שפר נונא שרי קדש נונא אסיר... (שם לט א, וראה שם עוד)

תנו רבנן איזו היא טרית טרופה כל שראש ושדרה ניכר, ואיזו ציר שיש בה דגה, כל שכילבית אחת או שתי כילביות שוטטות בו... (שם לט ב, וראה שם עוד)

דגים דלאו בני שחיטה מנלן, אילימא משום דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם, באסיפה בעלמא סגי להו... התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני. דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום... (חולין כז ב)

ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת, רבי יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד, ואלו הן קשקשין הקבועין בו וסנפירים הפורח בהן. (שם נט א)

אמר רב יהודה שלך זה השולה דגים מן הים... ר' יוחנן כי חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה... (שם סג א)

תני אבימי בריה דרבי אבהו ז' מאות מיני דגים הן... (שם סג ב)

כל שיש לו סנפיר וקשקשת, תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתנית ועפיאן הרי זה מותר... תנן התם כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת... והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת, ממאי דקשקשת לבושא הוא, דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש... תנו רבנן ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני אל תאכל את שאין לו... ולמה שנאן, לעבור עליו בעשה ולא תעשה... מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע, תלמוד לומר מכל אשר במים... (שם סו א, וראה שם עוד)

...דתנן דגים מאימתי מקבלין טומאה, בית שמאי אומרים משיצודו, ובית הלל אומרים משימותו, רבי עקיבא אומר משעה שאין יכולין לחיות, מאי ביניהו, אמר רבי יוחנן דג מקרטע איכא בינייהו.

בעי רב חסדא נולדו בדגים סימני טרפה מהו, תיבעי למאן דאמר טרפה חיה בהמה הוא דנפישא חיותא, אבל דגים דלא נפישא חיותייהו לא, או דלמא אפילו למאן דאמר טרפה אינה חיה, הני מילי בהמה דיש במינה שחיטה, אבל דגים דאין במינייהו שחיטה לא, תיקו. (שם עה א)

מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנה יקח לפסו לטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר... (שם פד א)

כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים, ואסור להעלות עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים, והנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים... (שם קג ב, וראה שם עוד)

איתמר דגים שעלו בקערה (מן הצלי כשהיו רותחין נתנן לתוך הקערה שאכלו בה בשר), רב אמר אסור לאכלן בכותח (לפי שהבשר נותן בהם טעם), ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח... נותן טעם בר נותן טעם הוא... (שם קיא ב, וראה שם עוד)

אמר רב נחמן דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין, היכי דמי, אי בכלי אחד אפילו עופות ועופות נמי אסירי, אי בכלי מנוקב אפילו דגים ועופות נמי שרי, לעולם בכלי מנוקב ודגים משום דרפו קרמייהו (עורותיהן) קדמי ופלטי ועופות קמיטי (צומתין אין ממהרין לפלוט), בתר דנייחי דגים (מלפלוט) פליטי עופות והדר בלעי מינייהו... מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר, מאי לאו שהיו שניהם מלוחים, לא כגון שהיה טהור מליח וטמא טפל... (שם קיב ב, וראה שם עוד)

דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה, וטהור שבלע טמא אסור באכילה לפי שאינו גידולו... דתניא דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים... (בכורות ז ב)

הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין, אמר רב יהודה בני ימא... הכל משמשין פנים כנגד עורף חוץ משלשה שמשמשין פנים כגד פנים, ואלו הן דג ואדם ונחש, ומאי שנא הני תלתא, כי אתא רב דימי אמרי במערבא הואיל ודיברה עמהם שכינה. (שם ח א)

תלמוד ירושלמי:

דג טמא שכבשו עם דג טהור, כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהם חמש סלעים בגליל. דג טמא צירו אסור... תני רבי יודא בר פזי דבר דליה דג טהור טפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור, והתני רבי חייא מדיחו ומותר, אמר רבי מנא מאן דאמר מותר בשכבשן שתיהן כאחת, מאן דאמר אסור בשכבשן זה אחר זה... (תרומות נב ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

יעקב איש נבוראי הורה בצור דגים טעונים שחיטה. שמע רבי חגי שלח ליה תא לקי, אמר ליה בר אינש דאמר מילתא מן אורייתא לקי, אמר ליה מנין היא דאורייתא, אמר ליה מן הדא דכתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף וגו', מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונים שחיטה. אמר ליה לא הורית טב, אמר ליה מנין את מודע לי, אמר ליה רביע ואנא מודע לך, דכתיב (במדבר י"א) הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם וגו', ישחט להם אין כתיב כאן אלא יאסף... (בראשית פרשה ז ב)

רבי ירמיה כהנא שאל לרשב"ל המרביע מחית הים מהו, א"ל אף הן כתיב בהן למיניהם, בהדא פרס בן לקיש מצדתיה לכהנא, איתיב כהנא והלא אף הדגים כתיב בהן למיניהם, בהא פרס כהנא מצדתיה על רשב"ל. והיך עבידא, א"ר יונה יכול אני מקיים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיידן וחד אספרון וקושרן בגמי וממשיכן בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרוש ולמשוך ולנהוג יחדיו, שנאמר ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם. (שם שם ו)

רבנן אמרי אף הדגים מרגישים (בגשם). א"ר פנחס עובדא הוה בהדה עכו וצדו חד נון ושמו יתיה ש' לטרין ותקלו יתיה ר' לטרין, הוה תמן חד סב צייד, א"ל דלא נחת רביעתא, וכיון דנחת צדו חד נון ושמו יתיה מאתן לטרין, ותקלו יתיה ואשכחוניה ש' לטרין. (שם פרשה יג יח)

מכל אשר בחרבה מתו, פרט לדגים, ויש אומרים אף הן היו בכלל מאוספין אלא שברחו לים הגדול לאוקיינוס. (שם פרשה לב יט)

וידגו לרוב בקרב הארץ, מה הדגים הללו אין העין שולטת בהן, כך בניך אין העין שולטת בהן... מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם, כך בניך אין נתפסין אלא בגרונם, שנאמר (שופטים י"ב) ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבולת. מה דגים הללו גדלין במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהן, כך הן ישראל גדילים במים בתורה... (שם פרשה צז ה)

אמר רבי חנינא ברבי אבהו ז' מאות מיני דגים טהורים... וכולן גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו חזרו עמהם חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא, ודגים היאך גלו, רבי הונא בשם רבי יוסי אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו... (איכה פתיחתא לד)

בא לו (להמן) מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר... ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, א"ל הקב"ה, רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין. (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים... אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם מכפרים על האדם, אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן וחיין. ארז"ל כל דמות שבא הקב"ה ביבשה ברא בים בדגים. רבי טרפון אומר ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנאמר (יונה ב') וימן ה' דג גדול. (ויקרא ח)

ילקוט שמעוני:

ר' מאיר אומר ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר וימן ה' דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לבית הכנסת גדולה, והיו שתי עיניו כחלונות אמר פנסאות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שהאיר בגבורה, וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות... באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת, ואמרה לו דגה לדג איש נביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו, אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו... מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף, מיד כוון לבו בתפלה... (יונה פרק א תקנ, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים, דגי הים משמיטה שעברה ובריות היבשה הם מזה השמיטה העומדים בתקפם ובגבורתם, ועל כן יד כולם עליהם. דגים הם משמיטה שעברה אין להם דין מזו השמיטה שהיא שמיטה, שאם יעלה ליבשה ימותו כי אינם מעורבים בדין. וראה בני אם יש לה קנה או וושט בעבור מן השמיטה שבאו לא היה להם אכילה ושתיה אלא חיים וקיימין מזיו העליונות כענין המלאכים בזו השמיטה. (בראשית)

ראה והבן שדג טהור יש בו קשקשת וסנפיר, שהקשקשת הם כעין חומה סביב העטרה מפני הטומאות השוכנים סביבה, וסנפיר הם הנאחזים ועל כן קשים וחדים, אך הדגים אשר אין להם קשקשת היו חיצונים מכל מקום יש להם סנפיר הם קליפי הנאחזים מן הערלה, ולכן סנפיר בלא קשקשת אפשר, וקשקשת בלא סנפיר אי אפשר, ועל שהתקף מרחם ונותן על כן לא תמצא בדוגמתא הורג וממית... (שמיני)

תרגום יונתן

סנפיר - כל דיליה ציצין למפרח וחרספיתין על מושכיה, ואין נתרון ואשתייר חד תחות ליסתיה וחד תחות ציציתיה וחד תחות גונביה יתיה תיכלון. (דברים יד ט)

רש"י:

אשר אין לו - שיכול אין לי שיהא מותר אלא המעלה סימנין שלו ליבשה, השירן במים מנין, תלמוד לומר אשר אין לו במים... (ויקרא יא יב)

מפלי בשרו - שאר הדגים נעשו חתיכות חתיכות שוכבות זו על זו, כפי שנראה בבישולם... (איוב מא טו)

אבן עזרא:

...שגם הדג יקרא בשר, והעד שאמר משה "ואתה אמרת בשר אתן להם וגו' אם את כל דגי הים" וגו'... (בראשית ו יח)

רמב"ן:

ישרצו המים - ...כי הדגים גופם ונפשם מן המים בדבר האלקים שהביא להם רוח מן היסודות לא כאדם שהפריד גופו מנפשו... (בראשית א כ)

וימח את כל היקום - ...ואולי היה כמו שאמרו בבראשית רבה מכל אשר בחרבה ולא דגים שבים, ויש אומרים אף הן בכלל מאספים אלא שברחו לאוקינוס, ומכל מקום ניצולו הדגים, כי יתכן שמימי המבול הרותחים יתערבו בימים ויחממו עליוני הים בלבד, והדגים באו בעמקי המצולות ויחיו שם, או כדברי יש אומרים שהיו דגי הימים שבתוך הארץ הקרובים מהם לאוקינוס ובורחים שם בהרגישם רתיחת המים שם וניצולין מהם אפילו אם ימותו כלם הנה מרבית הדגה באוקינוס היא ושם לא ירד מבול... (שם ז כג)

...וטעם הסנפיר וקשקשת כי בעליהן שוכנים לעולם בעליון המים ובצלוליהן, ויקבלו גידול באויר הנכנס שם, ולכן יש בהם קצת חום דוחה מהם שפעת הלחות כאשר יעשה הצמר והשער וגם הצפרנים באדם ובבהמה, ושאין לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם בתחתיות המים ובעכוריהם ולרוב הלחות ואפיסת החום לא ידחה מהם דבר, ועל כן הם בעלי לחה קרה דבקה קרובה להמית... (ויקרא יא ט)

רד"ק:

ויבא אל האדם - ...ולא הביא את הדגים כי ימותו, ושמותיהם אם כן מהציידים ומשתנים ממקום למקום... (בראשית ב יט)

אין מספר - חיות הים רבות מחיות השדה ונולדים בכל זמן. (תהלים קד כה)

משנה תורה:

...ואין כותבין (ספרים תפילין ומזוזות) על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא, שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה. (תפילין פרק א י)

ביצי דגים סימניהם כסימני ביצי העוף, אם היו שני ראשיה כדין או חדין טמאה, אחד כד ואחד חד שואל לישראלי המוכר, אם אמר לו אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אוכל על פיו, ואם אמר לו טהורין הם אינו נאמן אלא אם כן היה אדם שהוחזק בכשרות. (מאכלות אסורות פרק ג כ)

וכן אין לוקחין גבינה וחתיכת דג שאין בה סימן אלא מישראלי שהוחזק בכשרות. הכובש דגים טמאים צירן אסור... לפיכך אין לוקחין דגים מרוצצין מלוחים מן העכו"ם, והם הנקראים טרית טרופה, ואם היה ראש הדג ושדרו ניכר אף על פי שהוא מרוצץ מותר ליקח אותו מן העכו"ם. (שם שם כא והלאה)

עכו"ם שהביא גרב של חתיכות דג שחתוכן שוה והן ניכרים שכולן מדג אחד, ומצא בחתיכה אחת מהן קשקשים הרי כולן מותרות. (שם שם כד)

דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב... (שם פרק ט ה)

דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתן היא המתרת אותן... לפיכך אם מתו מאליהן בתוך המים מותרין, ומותר לאכלן חיים (שחיטה פרק א ג)

ספר חסידים:

אף על פי שאמרו נחש דג ואדם משמשים פנים אל פנים ששכינה דברה עמהם... (תקט)

רבינו בחיי:

...וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת... (שמות כג יט)

זכרנו את הדגה - ...וגם דגים היו נותנים להם הבאושים שנקרא בכל מקום דגה, וכל כוונתם היתה להטיל דופי במן. ולרמב"ן נתנו להם הדגים על שעזרו לצודם, ולרז"ל הזמינם השי"ת להם בכדיהם. (במדבר יא ה)

...ואמר "ממעי הדגה", כי כשנכנס יונה במעיו היה חי, וכשבא אל מעיו מיד מת, כי לא היה ממונה מששת ימי בראשית כי אם להבליעו בתוך מעיו ועל כן קראו דגה, כי דג משמעו חי ולשון דגה משמעו מת... (כד הקמח כפורים א)

בעל הטורים:

במים - לא הזכיר בדגים שמות כי מכוסים מעיני אדם. (ויקרא יא ח)

ואת החזיר - וסמך לו את זה תאכלו וגו', לומר שחזירא דימא מותר. דבר אחר לא תאכלו, את זה תאכלו - שאין לוקחים קרבי דגים אלא מהמומחה. (דברים יד ח)

תאכלו - וסמוך לו וכל אשר אין לו, להתיר דג טהור בתוך דג טמא. (שם שם ט)

אברבנאל:

בימים ובנחלים - שיש הבדל גדול בין דגים שבמים מתוקים ובמלוחים. (ויקרא יא ח)

אלשיך:

ויברך אותם - רק עוף ודגים נתברכו כי אין בהם מינים מזיקים, והרבה ברכת הדגים כי אינם עתידים לחטא בזימה במבול. (בראשית א כב)

מהר"ל:

...ולכך הדגים שאינם שלמי הבריאה רחוקים עוד יותר מההפסד מבחוץ משאר בעלי חיים. ואשר תדע כי הדגים אין בהם שלימות הבריאה, תדע מהתורה שכל בעלי חיים צריכין שחיטה, ודגים באסיפה בלבד. וגם תראה בעצם בריאתם, כי האדם יש בו הדיבור, ושאר בעלי חיים יש בהם קול הדיבור, והדגים אין בהם אף הקול, ולפיכך במבול הגיע ההפסד לאדם תחילה, ואחר כך לשאר בעלי חיים, ודגים שבים לא נמחו לגמרי. ועם כל זה אין בן דוד בא עד שיגיע הפסד ושינוי אף לדגים הרחוקים משינוי והפסד. וכל זה למעלת ההויה החדשה לגמרי. ולכך אמר אין בן דוד בא עד שיבקשו דג לחולה ולא יהיה... (נצח ישראל פרק לט)

ומקשה התם נמי לסרסיה לזכר ולצנוייה לנקבה, וקאמר דגים פריצי טפי. וביאור זה כי הדגים אם יהיה להם בטול התאחדות דבר זה בטול עצם שלהם, כי דגים נמשך אחר עצם שלהם התאחדות ביחד ביותר מכל שאר הנבראים, וכדכתיב "וידגו לרוב בקרב הארץ", ויש בזה ענין מופלג מה שהדגים הם מוכנים לזה ביותר, ואין כאן מקום זה... (חידושי אגדות בבא בתרא עד, וראה שם עוד וערך לויתן)

ויש לך לדעת עוד כי אין דבר יותר רחוק מן המציאות כמו הדגים, שהרי שאר בעלי חיים הם ביבשה ואלו הדגים בים הם רחוקים ונבדלים מן המציאות מאד, ולכך אמר אין בן דוד בא עד שיבקש דג לחולה ולא יהיה נמצא, שיהיה שינוי בדבר אשר הוא רחוק מן המציאות, וזה מעיד על שיבא הויה חדשה בעולם בכל העולם בכלל. ולפיכך קודם הויה זאת יש שינוי אף בדגים אשר אינם ביבשה... (שם סנהדרין צח א)

רמח"ל:

ואומר לך עתה מהו ענין הדגים, ותראה למה הבהמות והחיות והעופות צריכין שחיטה ודמם אסור, מה שאינו כן הדגים שאסיפתם זו היא שחיטתן וגם דמם מותר. וסוד הענין כי הדג הוא סוד היסוד בשעת הזיוג, שהוא מכוסה ממש בתוך הנוקבא בי"ם שבה בסוד היסוד שלה המעלה מיין נוקבין, שהוא ממש סוד הים כמבואר במקום אחר. והנה בזמן הזיווג המאורות עומדים בטהרה גדולה שאין שום פגם מגיע שם כלל, ועל כן הדגים האלה אין בהם מין פגם, והיינו כי הדג כבר אמרתי שהוא היסוד, אך מאורות הרבה מאירין ממנו בבחינה זו, וכולם נקראים דגים, והם בבחינה זו שאין דמם קשה עד שיצטרך לשפוך אותו, ואין צריך לתקנם כמו הבעלי חיים אחרים. ואלה יש להם גם כן עינים פקוחות. והענין, דע כי מקום הדגים האלה נמצא רק בזמן הזיווג, אך עם כל זה נשארים תמיד קבועים הארות ממנו, ואלה הם שרשי הדגים שבעולם, כי אפילו בהשלם הזיווג הם נמצאים, והנה כיון שבאין מזה המקום אין השינה מגעת אליהם, והוא כשמסתלקין המוחין מז"א בסוד הדורמיטא אין אלה חסרים כלום, ומה שצריך להם נשאר תמיד... (אדיר במרום דף פג, ועיין שם עוד)

אור החיים:

ויברך - טעם שהוצרך ה' לברך שרץ המים מה שלא עשה כן בנבראין היוצאים מן הארץ... נראה כי הדבר צריך להיות כן מטעם הכרחי, לפי מ"ש כי מה שצוה ה' למים שישרצו אינו אלא לפי שעה, ולא לאחר כן, ולקיום המין צוה ה' שיפרו וירבו, שאם לא כן הרי מינם כלה, ולהיות שכפי טבע הנבראים אשר ברא ה' כח המוליד הוא יסוד האש, כי טבע הקור אדרבה יפסיק כח ההולדה... אשר על כן חזר ה' במאמרו הנכבד וברכם לאמר, פירוש כונת הברכה שברכם היא לומר שיוכלו להוליד ולא ימנעם קרירות המים... (בראשית א כב)

רש"ר הירש:

התנינים - אולי משורש נון הארמי, ודג משורש דגה - ריבוי גדול. (בראשית א כא)

וידגו לרוב - מלה זו, דגה, איננה חוזרת במקום אחר, ובכל המקרא אין היא ידועה אלא כשורש של "דג". היא באה ללמדנו מה פירוש הדברים לשאת את גורל יעקב, ומה הוא זה להתהלך לפני האלקים שהאבות התהלכו לפניו, להתפרנס על ידו ולהגאל על ידי מלאכו. במקום חיותה הנבדל, במעמקים שעין האדם לא תשיגם, שם תחיה הדגה את חייה השקטים. אדם העובר על שפת הים לא ישים אל לבו ולא יעלה על דעתו דבר על החיים העליזים הרעננים והמאושרים המתפתחים להם למטה בשפע רב ועוברים מדור לדור. כך תשלים משפחת יעקב את חייה העצמיים השקטים והמאושרים, היא תחיה "בקרב הארץ", במקום חיותה הנבדל, במקום שהעולם לא יחדור אל תוכו, ואת משמעותו לא יעלה על דעתו... (שם מח טז)