(ראה גם: דוד-ושאול, לשון הרע)
ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול. (שמואל א כא ח)
ויען דואג האדומי והוא ניצב על עבדי שאול ויאמר, ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב וישאל לו בה' וצידה נתן לו. (שם כב ט)
ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים, ויסוב דויג האדומי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד... (שם שם יח)
בבוא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך. מה תתהלל ברעה הגבור חסד א-ל כל היום, הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה... גם א-ל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה... (תהלים נב ב)
ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר... (חגיגה טו ב)
אמר רבי יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר... אמר לו דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה, אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית... אקשי להו דואג כל הני קושייתא, בעי לאכרוזי עליה... (יבמות עו ב, וראה שם עוד)
תורה בין בעידנא (בזמן) דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא. מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה, אמאי לא הגינה עלייהו, אלא אמר רבא תורה בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא, אצולי לא מצלא... (סוטה כא א)
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא... בלעם, ודואג, ואחיתופל וגחזי. (סנהדרין צ א)
דכתיב ויען אחד מן הנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגו'... ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, ידע נגן, שיודע לישאל... בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו, כיון דאמר ליה וה' עמו, מילתא דבדידיה לא הוה, חלש דעתיה ואיקני ביה... מנלן דדואג הוה, כתיב הכא אחד מהנערים מיוחד שבנערים, וכתיב התם ושם איש מעבדי שאול... (שם צג ב)
כתיב דואג וכתיב דוייג, אמר רבי יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה, לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה. אמר רבי יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור וגו', אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה, מה תתהולל ברעה, לא חסד א-ל נטוי עליך כל היום. ואמר רבי יצחק, מאי דכתיב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, אמר לו הקב"ה לדואג הרשע מה לך לספר חוקי, כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם. ותשא בריתי עלי פיך, אמר רבי אמי אין תורתו של דואג אלא מן השפה ולחוץ. ואמר רבי יצחק... אמר דוד לפני הקב"ה ימות דואג, אמר לו חיל בלע ויקיאנו... אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי, אמר לפניו גם א-ל יתצך לנצח... אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה, אמר לפניו יסחך מאהל, ליהוי ליה בנין רבנן, ושרשך מארץ חיים סלה. ואמר רבי יצחק מאי דכתיב איה סופר וגו', סופר כל אותיות שבתורה, איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה, איה סופר את המגדלים, שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. אמר רבי ארבע מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר... אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא הוו סברי שמעתא. מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר וגו' ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא, אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא, דכתיב סוד ה' ליראיו. אמר רבי אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר הוא ימות באין מוסר. רב אשי אמר נצטרע, שנאמר הצמתה כל זונה ממך... אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג, אחד ששכח תלמודו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבית כנסיות ובבתי מדרשות. אמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה, דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד. ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם, כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע. (שם קו ב)
...ועל דבר זה נתקנא דואג בדוד, כדכתיב כי קנאת ביתך אכלתני, וכתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וגו'... (זבחים נד ב)
כתיב (תהלים ה') תאבד דברי כזב וגו', מדבר בדואג ואחיתופל דוברי כזב הן ודבורן... איש דמים ומרמה, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים... נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני, אמר לשאול וכי יש אישות לדוד, הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת... עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש, ושפיכות דמים דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלח יד בכהני ה' אבל דואג הרגן... (בראשית פרשה לב א)
אלעזר בר רבי יוסי בר זימרא פתח, (תהלים נ"ט) אל תהרגם פן ישכחו עמי וגו', רבנן פתרי קרא בדואג ואחיתופל, פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם, הניעמו בחילך טלטלמו, והורידמו מגדולתן... (שם פרשה לח א)
אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע... (ויקרא פרשה כו ב)
כי לא אויב יחרפני וגו' (תהלים נ"ה), זה דואג ואחיתופל שהיו מחרפין אותי ולא היו שונאי, ולא קוראין אותי בשמי אלא מדוע לא בא בן ישי וגו' (שמואל א' כ')... כך דואג ואחיתופל לא היה בהן מצוות מתחילה, אף על פי שנעשו בני תורה היו כתחילתן, הוי (תהלים נ"ה) כי רעות במגורם בקרבם. (במדבר פרשה יח יג)
דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע וגו', מדבר בדואג ואחיתופל, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא, והיום מביעין דברים ומתביישין. (קהלת פרשה י ב)
...ולמדנו זה מדואג שהיה ראש לסנהדרין, שנאמר (שמואל א' כ"א) אביר הרועים אשר לשאול, ובשביל שהיה בו לשון הרע, אף על פי שהיה בו תורה הכתוב פרסמו, כדי להודיע מעשיו הרעים שלא ליפרע ממנו, ויהיו קורין תגר לפני הקב"ה כנגד מדת הדין, לפיכך פרסמו הכתוב. ולמה נקרא שמו אדומי, על שם עירו, רבי שמואל אמר על שקנא בדוד שנקרא אדמוני... רב אבא בר כהנא אמר על שהתיר דמן של נוב עיר הכהנים, רב נחמן אמר על שהתיר דמו של דוד, שאמר לשאול בן מות הוא ודמו מותר, ואשתו מותרת לינשא לאחר. בר קפרא אמר על שאסר דמו של אגג על שאול, ואמר לו כתוב בתורה (ויקרא כ"ב) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, לכך נאמר אדומי בשביל שנתחייבו על ידו. רבי יצחק אמר שהיה מאדים פני דוד בהלכה, שכל מי שנושא ונותן עמו מסלקו בתשובותיו... אמר לו עשה לדוד מלך בחייך, לפי שאין נשאלין בתומים ואורים אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך צבור בו, ודוד נשאל באורים ותומים, וכיון שאמר לו את הדבר נכנס בלבו רוח קנאה... אמר לו לדואג מה אתה עומד, הכיתם בלשון, הכם בחרב. וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש, ראה איזה גבורה היה לו שלא סייעו אדם בעולם, ולא אלו בלבד אלא ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב. ודוד צוח ואומר מה תהלל ברעה הגבור חסד א-ל כל היום אמר לדואג אדם גבור וראש לסנהדרין יתעסק ברעה הזאת ואומר לשון הרע... (תהלים נב וראה שם עוד)
כיוון שבא אבנר אצל שמואל אמר לו הדא מנא לך, לא משל דואג היא, מין הוא ואינו יוצא בשלום מן העולם... (שמואל א פרק יז, קכח)
...ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרגו שאול ושלשת בניו... והיה שבת וראה אותם דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת שהורה להם דואג, אמר להם מה אתם עושין אפייתו אין דוחה שבת כי אם עריכתו, שנאמר ביום השבת יערכנו... (שם פרק כא, קל)
א"ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה בית דין, אמר לשאול אין נשאלין אלא למלך בלבד, א"ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו, ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד, אמרו לו חזור על כל הסנהדראות, וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשה ולא שמע אליהם. ויסב דואג האדומי ויפגע הוא, מה הוא אלא שהם לא פגעו. אמר לו הקב"ה מתורתי אתה מורד עליו אני מוציאה מתוך מעיך, שנאמר חיל בלע ויקיאנו, שהיה משנה לתלמידיו והיו סופנין, והיה שוכח ראשון ראשון, כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא נתנו חבלים ברגליו וגררוהו, שנאמר גם א-ל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל הרי העולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה הרי העולם הבא. (שם פרק כב, קלא)
ויאמר בן איש עמלקי אנכי... אמר רבי יצחק בנו של דואג האדומי היה, ואמר לו דמך על ראשך, הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים, ואית דאמרי דואג עצמו היה... (שמואל ב פרק א, קמא)
ורבים בתורה, דואג ואחיתופל, דואג אב בית דין, שנאמר אביר הרועים אשר לשאול... (תהלים ג תרכה)
רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה (תהלים ג') ר' שמואל בר אמי פתר קרייה בדואג ואחיתופל, כי כשחלה דוד ע"ה היו נכנסין כל ישראל לבקרו, והיו נכנסין דואג ואחיתופל ואומרים לו מלכינו השם יעמידך למקומך לשלום, והיו יוצאים לחוץ היו אומרים אדם ששבה את הכבשה והרג הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תקוה, אין ישועתה לו באלקים... (שמות ל יא)
כי יראתי את העם - את דואג שהיה חשוב ככולם. (שמואל א טו כד)
אחד מהנערים - מיוחד שבהם, דואג האדומי. יודע נגן - נתכוון להכניס בו עין הרע של שאול שיקנא בדוד. (שם טז יח)
נעצר - עוצר עצמו לפני אוהל מועד לעסוק בתורה. אביר הרועים - אב בית דין. (שם כא ז)
לדויג - אמר לו אתה הלשנת על הכהנים ונתפסת כדג. (שם כב יח)
איש בא - בפסיקתא יש שהוא דואג, ואינו מיושב על לבי (שבא להודיע שהרג את שאול). (שמואל ב א א)
מאויבי תכחמני - דואג ואחיתופל שלא באה להם שמעתתא אליבא דהלכתא. (תהלים יט צח)
נעצר - בא עם אנשים לזבח ונשאר שם לבדו להתפלל או לזבח. ולרז"ל נשאר ללמד. האדומי - גר בארץ אדום. אביר - גדול רועי המקנה. (שמואל א כא ז)
האדומי - שהתגורר בארץ אדום, ולרז"ל שמנכח למעלה אדומים היה שם עירו. הגבור - שהיה אביר הרועים ומתהלל ברעתו כדרך הרשע. (תהלים נב ב ו)
אהבת רע - ושקר, שאמרת כי אחימלך ידע שדוד בורח. (שם שם ה)
לשון מרמה - שאם היה מזהיר את אחימלך מפני דוד היה נמנע, אבל צפן לשונו כדי שילשין עליו. (שם שם ו)
ראש מסיבי - דואג הוא ראש הסובבים ללכדני. עמל שפתימו - השקר שהוא וחבריו מדברים עלי יפילם. (שם קמ י)
...וכיון שהבריות מחזיקין אותו באדם כשר והוא רשע מותר לפרסמו ולהודיע מעשיו, ולמדנו זה מדואג האדומי שהיה ראש לסנהדרין, ובשביל שהיה בו לשון הרע אף על פי שהיתה בו תורה פרסמו הכתוב להודיע מעשיו לבריות. ולמה שמו האדומי, על שם עירו שהיא אדום. (כד הקמח חנופה)
...אבל המספר לשון הרע הורג ג', האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, שכן מצינו בדואג שאמר לשון הרע על אחימלך, ונהרג שאול שנאמר... כי אחזני השבץ, קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה... ודואג האדומי נשתרש מעולם הזה ומחיי עולם הבא... (שם לשון הרע)
דואג האדומי - לר' יהושע היה מנכח למעלה אדומים מבני בנימין. אביר הרועים - גדול הממונים על העם. (שמואל א כא ז)
ויען דואג - לרז"ל אמר לו עשאו מלך בחייך, ששאל לו באורים ותומים. ואין ספק שידע שגגת אחימלך והתכוון לרעה, ולכן קללו דוד בשירו, ואמרו חז"ל שאין לו חלק לעולם הבא. (שם כב ט)
וממה שביארנו יתבונן המשכיל בחומר לשון הרע של דואג דעליה כתיב "מברך רעהו בקול גדול", בשעה שאמר לשאול ראיתי בן לישי בית הלחמי והרבה בשבחיו... והיה דואג מספר לשון הרע על ראשי סנהדראות ועל בית דין הגדול שהיו מכריעים לרצונם ההלכה כדוד עם היותם רשאים על ב' דרכים, והאמת שאין קובעים הלכה אלא על פי המנהג, וכל זמן שנהגו העם בדבר לא מחינן, אבל אם הוא מנהג ותיקין מורינן... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יח)
ודואג על ידי שלימודו היה מבחינת אלו המותרות, בבחינת הנאמר בדואג (שמ"א כ"א) "ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה' ושמו דואג" וגו', ופרש"י עוצר עצמו וכו' לעסוק בתורה, כי לימודו היה מבחינת עצירות בחינת מותרות, על ידי זה לא היה מוציא מלימודו משפטי אמת רק משפט מעוקל, ועל כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות ע"ו ב'), וזה היה על ידי שלימודו היה ממותרות כנ"ל. (סא א)
אל בית אחימלך - רוצה לומר אל ביתו הפרטי ולא לבית ה'. וישאל לו - ואם כן ידע על בריחתו ובכל זאת נתן לו אחר כך צידה וחרב, ולא ספר לשאול שאר הדברים שאחזו בולמוס ושדוד אמר לאחימלך כי בא בשליחות שאול, כי רצה להלשין עליו. (שמואל א כב ט)
עושה רמיה - חשבת להסיר מכשלה מבית שאול ושפכת דם נקיים. אהבת - ולא נוכל לומר שטעית באמת, כי למה סיפרת שקרים ולא האמת. ויראו צדיקים - איך שסיבב ה' שאמר כי הרג את משיח ה', ונהרג על ידי דוד, שבסבתו סיבב את הריגת הכהנים. ברוב עשרו - חשב ששאול יעשירנו על כך. (תהלים נב ד וח)
...וכן דואג עשה הכל על פי התורה בדעתו, כי ראש הסנהדרין היה והוא הורה עמוני ואפילו עמונית על פי הלכה שבדעתו, שהרי אשתיקו נגדו (יבמות ע"ז), וממילא אי אפשר שיהיה דוד מלך והוא מפסולי קהל ודנו למורד במלכות, וכן לאחימלך. ושאול אף על פי שהיה סבור גם כן כן הוא בטעות, ונקרא באמת בחיר ה', אבל דואג דברי תורה אלו נבעו מלבו מצד הקנאה, ואלולי נגיעה זו לא היה טועה, באופן זה נעשים דברי תורה סם המות רוצה לומר שנאבדו מן העולם, כי אין זה נקרא דברי תורה באמת כלל רק למראית העין... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד לד)
והנה יש ב' מיני קנאה, א' כגון שאול על דוד, שידע שהמלוכה תנטל ממנו, וגם קנאה זו רעה היא. אבל יש שנאה כגון מי שבעצמו אינו מלך ואינו מקוה להיות מלך, אלא שעינו רעה בשל אחרים. הנה השי"ת נטל המלוכה משאול מפני שראה שמרוב טובו אינו ראוי למלוך על ישראל, כי עשה קילקול גדול שמזה בא המן, ומזה תהיה מלחמת גוג ומגוג. ודוד המלך ע"ה היה יותר מוכשר לנהל את הרבים, והיה מהראוי שדואג ואחיתופל ישמחו במלכותו של דוד, כי השי"ת בחר בו, ויודע שיהיה טוב להנהגת כלל ישראל. ומזה מופת שלא היה להם הרגש להיטיב עם הכלל, וגם השתדלו לקלקל הכלל... ומה גדול עוון האיש שבעצמו אינו מוכשר כלל לרבנות, ובודאי לא יקחו אותו לרב, ובשביל קנאה הוא משתדל למנות את מי שאינו יודע הנהגת העיר. הלא זה לאות על רוע לבבו, וכי שונא השי"ת הוא, כי הוא היפוך מקצה אל קצה ממדותיו יתברך הישרות. ומאין נובעת קנאה זו? הלא זה מגאוה. ואמרו רז"ל (סוטה ד') כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו כופר בעיקר. ולפי זה דואג ואחיופל שידעו כי השי"ת בחר בדוד המלך ע"ה לטובת הכלל, רק מדת הקנאה - עין רעה בערה בם לקלקל הכלל, ולילך נגד עצת השי"ת, והרי זו מינות כאילו כופר בעיקר...
והורו לנו רז"ל בזה ענין נפלא, כי לפעמים יש שאדם יושב ושונה ועושה מצוות, ועם כל זה מין הוא, שלא בידיעה ושלא בכוונה, באם עינו רעה בשל אחרים העושים מצוה דרבים, ובפרט בתלמוד תורה... (חלק ב שכז)