(ראה גם: גבעונים, גר, שאול)
ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה'. ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם, והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה. ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם, ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל. ויאמר מה אתם אומרים אעשה לכם. ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו, נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל. יותן לנו שבעה אנשים מבניו והקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה', ויאמר המלך אני אתן... וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד, אשר גנבו אותם מרחב בית שן אשר תלאום שם הפלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבע. ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו, ויאספו את עצמות המוקעים. ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו כל אשר צוה המלך, ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. (שמואל ב כא א והלאה)
אמר רבי רחמאי דוד המלך ג' שנים היה רעב בימיו, כדי להודיעו שבדין תלוי הדבר, זה שכתוב ויהי רעב וגו' עד שנשתלם הדין. כיון שנשתלם מיד ויעתר אלקים לארץ. (זהר חדש רות רפ)
ראה עוד דוד-כללי זהר חדש נח קלו.
...דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו', בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו', בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנים, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, בדקו ולא מצאו. אמר אין הדבר תלוי אלא בי, מיד ויבקש דוד את פני ה'. מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים... ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים, וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים... אמר דוד, שאול נפקו להו תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה, נתינים נקרינהו ונפייסינהו. ויקרא המלך לגבעונים... אמר שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים... כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה.
ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את אדמוני ואת מפיבושת, ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי, מאי שנא הני, אמר רב הונא העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו למיתה, כל שאין ארון קולטו לחיים...
ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים... והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם, ומה עשו, פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו... (יבמות עח ב)
ראה קדושין מב ב, כבבלי הנ"ל.
רבי פנחס אומר לאחר שנה שנהרג שאול ובניו בא רעב ג' שנים בימי דוד שנה אחר שנה, בשנה ראשונה עלו כל ישראל לרגל, אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם עובדי גלולים, שבעון עובדי עבודת גלולים הגשמים נעצרים... יצאו ובדקו ולא מצאו... בשנה ג' עלו ישראל לרגל, אמר להם דוד באו וראו שמא יש בכם שופכי דמים, דבעוון שופכי דמים הגשמים נעצרים, שנאמר (במדבר ל"ה) ולא תחניפו את הארץ, בדקו ולא מצאו. אמר דוד מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בי.
מיד עמד דוד לפני הקב"ה והתפלל, ואמר לו על שאול, אמר לו איני שאול, שבימי לא נעשתה עבודת גלולים בישראל, ואיני שאול שנמשח בשמן המשחה, ואיני שאול שחלק עם שמואל הנביא. אמר לו אתם בארץ והוא בחוצה לארץ. מיד עמד דוד ולקח את כל חכמי ישראל וגדוליהם, ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא שלטה בהם רימה, ועליו נאמר (תהלים ל"ד) שומר כל עצמותיו וגו', ולקח את עצמותיהם ונתנם בארון, ועברו את הירדן, מה ציוה המלך, להיות מעבירין את ארונו של שאול בכל גבול ישראל, בכל שבט ושבט, והיה הגבול שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד, עד שבא לגבול ישראל לארץ בנימין, כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד כל ישראל, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ. (פרק יז)
ויהי רעב בארץ - עשרה רעבון באו לעולם... ואחד בימי דוד, שנאמר (ש"ב כ"א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים... רב הונא בשם רבי שמואל עיקר אוותנטיה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול ולא היה ראוי לבא בימי דוד, ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו, גלגלו הקב"ה והביאו אצל דוד שהיה גרופית של זית והיה יכול לעמוד בו... (רות פרשה א ד)
אל שאול - שלא נספד לפי כבודו. בית הדמים - שהרג את נוב. הגבעונים - שנהרגו בנוב שני חוטבי עצים ושואבי מים ושמש וחזן וסופר. ולרז"ל על שנהרגו הכהנים שמספקים להם מזון כאילו המיתם. (שמואל ב כא א)
ג' שנים - לרס"ג שנה ראשונה חשב שהוא מקרה, ובשניה ביער פסל מיכה... והגבעונים בקשו שיתנו להם את אלה שנשארו מההורגים, והיו רק ז' שנשארו. ולא הורידום מהעצים כי המלך לא ציוה, ואחר ו' חדשים ביקשו שיצוה להורידם. (שם)
ויהי רעב - כאן נענש העם על שלא מיחו בשאול בהריגת הגבעונים, ובגלבע שנפלו רבים מישראל על שלא מיחו בהריגת הכהנים, וה' יודע מי מהבנים ראוי לקבל עונש האב ומתי. לרז"ל היה הענין קודם אבשלום, ולדעתי היה אחר כך... (שם)
המית את הגבעונים - שמצאם בנוב, וחשב שהם עם הקושרים, ושפך חמתו עליהם בכל ישראל. ולרז"ל היה זה בתחילת מלכות דוד. (שם)