דוד   וגלית

(ראה גם: דוד-כללי, פלשתים)

 

ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת, גבהו שש אמות וזרת. וכובע נחושת על ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש, ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחושת... והנה איש הבינים עולה גלית הפלשתי שמו ממערות פלשתים וידבר כדברים הלאה וישמע דוד. וכל איש ישראל בראותם את האיש וינוסו מפניו וייראו מאד... ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל, כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלקים חיים... וישמעו הדברים אשר דבר דוד, ויגידו לפני שאול ויקחהו. ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אדם עליו, עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה. ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו. ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן, ובא הארי ואת הדוב ונשא זה מהעדר. ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו, ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו. גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכות אלקים חיים... ויאמר שאול אל דוד לך וה' יהיה עמך... ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל וישם אותם בכלי הרועים אשר לו ובילקוט וקלעו בידו, ויגש אל הפלשתי. וילך הפלשתי הולך וקרב אל דוד והאיש נושא הצנה לפניו, ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו, כי היה נער ואדמוני עם יפה מראה. ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות, ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו. ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה. ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צב-אות אלקי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יסגרך ה' בידי והכתיך והסירותי את ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ, וידעו כל הארץ כי יש אלקים לישראל... והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד, וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי. וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו, ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה. ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו, וחרב אין ביד דוד. וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימותתהו ויכרת בה את ראשו, ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו... ויקח דוד את ראש הפלשתי ויביאהו ירושלים, ואת כליו שם באהלו... (שמואל א יז ד והלאה)

ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול המלך בתופים בשמחה ובשלישים. ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו... (שם יח ו)

זהר:

אמר רבי אלעזר כך הוא ודאי, פלשתי זה היה קרוב ליחוסו של דוד, ובנה של ערפה היה, והיינו שכתוב ממערכות פלשתים, אל תקרי ממערכות אלא ממערות פלשתים, שעשה לאמו כמו מערה זו, וכיון שכתוב ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו, נסתכל בו דוד בעין הרע, ובכל מקום שדוד היה מסתכל בעין רע, כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו, וכן היה ביואב, וכאן בפלשתי הזה, כיון שקלל את השם נסתכל בו דוד בעין רע, וראה במצחו שנצטרע, מיד ותטבע האבן במצחו... (בלק שפז)

תלמוד בבלי:

גלית, אמר רבי יוחנן שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה, שנאמר ברו לכם איש וירד אלי, ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, אמר הקב"ה הריני מפילו על ידי בן איש, שנאמר ודוד בן איש אפרתי. אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע, אחד ברו לכם איש וירד אלי, ואידך אם יוכל להלחם אתי והכני, ואידך דקאמר לדוד הכלב אנכי וגו'... (סוטה מב ב)

מדרש רבה:

רבי שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית, שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב, לאכול את בשרי, ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים. רבי אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר רבי תנחומא אנא טעמא קאמינא, ואבא אליך אינו אומר אלא לכה אלי, מלמד שהארץ אחזתו... רבי יודן אמר מתאוה היה לדוד שהיה יפה עינים וטוב רואי, מיד אמר דוד אל תתן ה' מאויי רשע. ורבנן אמרי הלקהו בצרעת, שנאמר יסגרך ה' בידי, ואין יסגרך אלא צרעת, כדאמר והסגירו הכהן. צרי ואויבי לי, ותטבע האבן במצחו, מכאן ואילך אמר דוד לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי... (ויקרא פרשה כא ב)

שוחר טוב:

...והנה דוד מסתכל בגלית וראה אותו גבור ומזויין בכל מיני זיין, אמר בלבו מי יוכל לזה, כשראה אותו מחרף ומגדף אמר מעתה אני יכול לו, שאינו מפחד מן הקב"ה... (תהלים לו)

ילקוט שמעוני:

ואת ערובתם תקח, אמר רבי יודא בר רבי סימון אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותקיים אותה ערבות של יהודה זקנך שערב את בנימין מיד אביו, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות והרג את גלית, אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימין כשם שעשה זקנך, שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימין, ולא עוד אלא שכל השבטים גולים ושבט יהודה ובנימין אין גולים עמהם, ששני שבטים אלו האמינו בי בים...

גם את הארי וגו', זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז... דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר גם את הארי גם הדוב, אמר דוד וכי מה אני ספון (חשוב) שהכיתי חיות רעות הללו, שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידין להנצל על ידי... ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים, אחד לשמו של הקב"ה, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם. אמר אהרן לא אני גואל הדם עלי לפרע ממנו, אמר הקב"ה ולא לפני גידף עליו לפרע ממנו. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי, האבנים היו מתלקטות מאליהן... 

ויפול על פניו, לא היה צריך ליפול אלא לאחריו, והמלאך דחפו ונפל על פניו. אמר הקב"ה הפה שחרף וגידף יסכר בעפר, דבר אחר כדי שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו, אלא נשתכר שנים עשר אמות וזרתים. דבר אחר שהיה דגון מצוייר על לבו, לקיים מה שנאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם... (שמואל א פרק יז, קכז)

ילקוט המכירי:

וכן דוד כשירד לגלית מהו אומר, וידעו כל ממלכות כי יש אלקים בישראל, וכשהיו מענות ותענינה הנשים המשחקות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אמר דוד לפני הקב"ה, נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון, למנצח לעבד ה' לדוד. (תהלים מזמור לו)

מדרש הגדול:

מאי גלית, אמר ר' יוחנן שעמד בגלוי פנים כלפי מעלה, שנאמר (ש"א י"ז) ברו לכם איש, זה הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, אמר הקב"ה הריני מפילו ביד בן איש, שנאמר (ש"א י"ז) ודוד בן איש אפרתי הזה... ויצא איש הבינים (שם י"ז), יש יציאה שסופה לשמחה... ויש יציאה שסופה לרעה זה גלית, שכתוב בו ויצא איש הבינים, מאי איש הבינים, רב אמר שמבונה מכל מום, ושמואל אמר בינוני שבאחיו, דבי ר' שילא אמרי שעשוי כבנין. כיון שראה אותו דויד שהוא מחרף כל כך בא ונשתטח לפני הארון, ואמר לפניו, רבונו של עולם למה ה' תעמד ברחוק (תהלים י'), והרשע הזה מבזה לארון ולועג במשיחך ובעמך ישראל ועתה מעלים ממנו. רבונו של עולם למה תעלים לעתות בצרה... באותה שעה נתן הקב"ה בלבו של דוד עצה וענה ואמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל (ש"א י"ז), וכששמע שאול קרא לו והלבישו מדיו, ועמדו על עקיביו שלדוד, וכשרכב על הפרדה היתה מהלכת בו ארבע טייסות, ושאול לא היתה מהלכת בו אלא שלש טייסות. וראה שאול ונתקנא בו, אמר ודאי זה נוטל המלכות.

ודוד כשהיה רוכב על הפרדה ומהלך שמע קול שלשה אבנים שהן אומרות באיזה צד בן ישי, שאילו ידע בנו היה נוטלינו ואנו עושין לו מלחמה. כיון שמע כך ירד מעל מרכבתו, והסיר כל הלבוש שעליו וקרב לצד שהיו בו אותן אבנים ונטלן, שנאמר ויקח חמשה חלוקי אבנים, והיתה אחת אומרת אני אבן שלאברהם, אם ישלחני דויד אני מעברת קלינפתו שלפלשתי מעל ראשו. והשניה אומרת אני אבן שליצחק, אם ישלחני אני מכה מצחו שלפלשתי ועוברת במוחו ויוצאת מערפו. והשלישית אומרת אני אבן שליעקב, אם ישלחני אני מכה הפלשתי על לבו ומפלת נבלתו לפני כל ישראל. באותה שעה קרב אצל הפלשתי ומקלו בידו, ואמר לפני הקב"ה רבונו שלעולם תן לי אות כדי שאדע שאני נוצחו, מיד נשא עיניו וראה שזרחה בו צרעת, שנאמר היום הזה יסגרך ה' בידי, אין לשון יסגרך אלא צרעת, וכן הוא אומר, והסגירו הכהן (ויקרא י"ג), באותה שעה שלח עליו אבן ראשונה והעבירה קלינפתו ברחוק מאה אמה, והשנייה הכתו במצחו ויצאת מערפו, ונפל כידונו, והשלישית הכתו על לבו ונפל במחנה כנבלה... (דברים כא י)

רד"ק:

חמשה חלוקי - בדרש אחד לשמו של הקב"ה, אחד לאהרן גואל הדם של חפני ופנחס, (שגלית הרגם), וג' לאבות שיפרעו על שגדף בניהם ובקש לעקרם ואת תורתם שהיא מחייתם. ויבזהו - שהיה אדמוני ויפה עינים ואינו איש מלחמה הרגיל לעמוד בקרח ובשרב. (שמואל א יז מ ומב)

אל מצחו - יש אומרים שכאשר אמר גלית "ולעוף השמים" הביט למעלה. וימיתהו - וכבר המיתו באבנים ועכשיו כרת ראשו. (שם שם מט ונא)

אלשיך:

...ויש מדרש כי כשהרג את גלית רצה להפשיטו את שריונו כדי להסיר את ראשו ולא ידע מאין נפתח. ואמר לו אוריה אגיד לך אם תתן לי אשה מישראל, ונשבע לו והראהו החוט המתחיל מכף רגלו, והפשיטו, וה' הקפיד על כך, וגזר שיתן את בת שבע בת זוגו של דוד לאוריה... (שמואל בף יב ב)

מוהר"ן:

וזה בחינת מלחמת דוד וגלית (שמ"א י"ז), כי גלית היה רוצה להראות בחכמתו, שהכל על פי הטבע, כי היה יונק ממצח הנחש, בבחינת ומצחת נחשת על רגליו, שתלה כל הסיבות בחיוב הטבע, שהוא בחינת מצח הנחש כנ"ל, ועל כן חרף מערכות אלקים חיים, כי היה רוצה להראות שהכל על ידי מערכת השמים כפי חיוב הטבע חס ושלום.

ודוד היה איש חיל ועמד כנגדו, ואמר שכבר היה לו מעשה כזו, ובא הארי והדוב, דהיינו חיות רעות הנ"ל הדורסים וטורפים, שהם חכמי הטבע כנ"ל, ונשא זה מהעדר, היינו מהעדר הגמור, שנשא וסילק זאת מהעדר הגמור, דהיינו שכפר בזה שהשי"ת ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור, רק שהכל על פי חיוב הטבע חס ושלום. ויצאתי אחריו והכיתיו, היינו שהייתי מתגבר עליו והכנעתי והשפלתו אותו. ויקם עלי, היינו שאחר כך התגבר עוד כנגדי והחזקתי בזקנו, היינו שהבנתי שכל כחו ויניקתו על ידי מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאינם כראוי כנ"ל... והכתיו והמיתיו, שהכנעתי והשפלתי את חכמי הטבע, חיות רעות, על ידי שהחזקתי בזקנו בשורש יניקתם כנ"ל... (תנינא ד יא)

ר' צדוק:

...ותיקון מחלון על ידי הריגת דוד לו, ועל ידי זה נתגדל דוד והחלה צמיחת קרנו, והיינו כי אז כאשר נתגבר על הגבור שבגבורים דרע, וכבר ידענו כי כל מלחמות וניצוחים שלהם לעכו"ם היה כפי ניצוחם ליצרם כמש"ל, על ידי זה ניצח אז שוה"נ ואז השיג רוח הקדש דהבלא דידיה והחל רוח ה' לפעמו... (חלק ג דובר צדק עמוד קפב, וראה שם עוד)