(ראה גם: דוד-ושאול, יהונתן)
ויהי ככלותו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ויאהבהו יהונתן כנפשו... ויכרות יהונתן ודוד ברית, באהבתו אותו כנפשו. ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד, ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגורו. (שמואל א יח א והלאה)
ויברח דוד מנוית ברמה, ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי ומה עווני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי. ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לא יעשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני, ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת. וישבע עוד דוד ויאמר ידוע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב, ואולם חי ה' וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות. ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך. ויאמר דוד אל יהונתן הנה חודש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול, ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלישית. אם פקד יפקדני אביך, ואמרת נשאול נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה. אם כה יאמר טוב שלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו. ועשית חסד על עבדך כי בברית ה' הבאת את עבדך עמך, ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני. ויאמר יהונתן חלילה לך, כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אותה אגיד לך...
ויאמר יהונתן אל דוד ה' אלקי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית והנה טוב אל דוד, ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך. כה יעשה ה' ליהונתן וכה יוסיף כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושילחתיך והלכת בשלום, והיה ה' עמך כאשר היה עם אבי. ולא אם עודני חי, ולא תעשה עמדי חסד ה' ולא אמות. ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרית ה' את אויבי דוד איש מעל פני האדמה. ויכרות יהונתן עם בית דוד ובקש ה' מיד אויבי דוד. ויסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו...
ויהי ממחרת החודש השני ויפקד מקום דוד, ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. ויען יהונתן את שאול, נשאול נשאל דוד מעמדי עד בית לחם. ויאמר שלחני כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי, ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה אל אחי, על כן לא בא אל שולחן המלך. ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות, הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא. ויען יהונתן את שאול אביו, ויאמר אליו למה יומת מה עשה. ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד. ויקם יהונתן מעם השולחן בחרי אף, ולא אכל ביום החדש השני לחם, כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו.
ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד, ונער קטון עמו... ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה... והנער לא ידע מאומה, אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר. ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו, ויאמר לו לך הביא העיר. הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפול לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים, וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל. ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום, אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה' לאמר ה' יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם. (שמואל א כ א והלאה)
ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חורשה, ויחזק את ידו באלקים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה, וגם שאול אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה', וישב דוד בחורשה ויהונתן הלך לביתו. (שם כג טז)
ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו... הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גבורים... מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור... שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו... צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. (שמואל ב א יז)
ויאמר דוד הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול, ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן. ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקרא לו אל דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך. ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלקים, ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים. ויאמר לו המלך איפה הוא, ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר. וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר... ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשיבותי לך את כל שדה שאול אביך, ואתה תאכל לחם על שולחני תמיד. וישתחו ויאמר מה עבדך, כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני... (שם ט א והלאה)
ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם, לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו... (סנהדרין קד א)
חלילה לך - לחשדני שאדע שכלתה מעמו הרעה ולא אגיד לך. (שמואל א כ ט)
וגיליתי את אזנך - בטובה אוכל לשלח לך על ידי שליח, אבל הרעה אגלה לך בעצמי, פן יגלה השליח לאבי את מחבואך. ולא אם עודני חי - תעשה עמי חסד, שלא תכרית חסדך מעם ביתי. (שם יג ויד)
ובקש ה' מיד אויבי דוד - כינה הכתוב, וכשעבר דוד על הברית באמרו למפיבושת אתה וציבא תחלקו השדה, יצאה בת קול ואמרה, רחבעם וירבעם יחלקו המלכות. (שם שם טו)
צדה אורה - לצד אבן האזל אורה, וזה לך לנחש אם אתה צריך לברח. שלום לך - הקב"ה חפץ שתהיה כאן, ואפילו שמעתי מאבא רעה. (שם שם כ)
הכי יש - אחר שהיה במנוחה מהמלחמות וסדר הממונים שם לבו אל שבועת יהונתן, שאם היה בזרעו אדם הגון היה ממנה אותו, כמו שאמר יהונתן "אני אהיה לך למשנה". חסד אלקים - בעבור שבועת אלקים שהיתה ביניהם. (שמואל ב ט א וג)
שדה שאול - שם כולל לכל הנחלה, כי לא היה בן אחר, ואף על פי שגם בני הפלגש רצפה יורשים. ואם תאמר שבכח המלך עשה אם כן מה החסד עם מפיבושת, הרי רק אם היה נותן לו משלו היה זה חסד, ואלי זכה דוד בכל נחלת שאול כי היו מורדים במלכות, שהיה ידוע בכל ישראל שדוד נמשח מפי ה', וכמו שכתב "ואתנה לך את בית אדוניך", ועשה חסד גדול להשיב הכל למפיבושת. (שם שם ז)
ויאהבהו כנפשו - אהבת הטוב ולא אהבת המועיל, אהבו ממעלת נפשו. ויפשוט יהונתן - לאות שדוד ימלוך במקום יהונתן. (שמואל ב יח א וד)
ככלותו לדבר - שאמר בית הלחמי שהוא מפרץ, ידע יהונתן שדוד ימלוך, וטוב שתהיה המלוכה לבעל אחותו. כנפשו - אף על פי שאינם שוים כי הוא יהיה מלך אהבו כמו שאדם אוהב את נפשו שאינה שוה לגוף. (שם יח א)
חלילה - הן לא יעשה אבי שבועתו חולין. לא יעשה - ואם תאמר שהתיר שבועתו, אז היה מודיע לי זאת. (שם כ ב)
ירה החצי - תחלה רצה לירות ג' חצים כמדובר, ואמר לו מצא החצים, ואחר כך חם לבו ולא היה יכול להמתין מלדבר עם דוד, ותכף אחר החץ הראשון קרא אחרי הנער כמדובר. (שם שם לו)
שלש פעמים - שהצילו ג' פעמים ממיתה. איש את רעהו - באתדבקות רוחא ברוחא. דוד הגדיל - שליונתן היו ב' צרות, עם אביו והפרידה, או שהרגיש ברוח הקודש, ואמר לו לך לשלום - אתה, וזכר אשר נשבעת לזרעי. (שם שם מא)
אדבר בך - דבר ב הוא לרעה, שהתחיל לדבר רעות שדוד מפקיר נפשו, ואין זה ראוי לאיש ישר, וזה היה טוב אל שאול - מצא חן בעיניו, ומתוך כך אמר לו שהדבר לטובת אביו. (שמואל א יט ג)
החצים - סימן ללשון הרע הנקרא חץ, שפעל עליו אצל המלך. לנער - נתן לו ב' סימנים, החצים הלאה או הנה, ואם יקרא לנער נער או עלם שמורה על זריזות. אם יש סכנה יאמר עלם והלאה, ואם שלום יעמר נער והנה, ואם ספק יאמר אחד מהם. (שמואל א יח כא)
הכי יש - שהתחבאו, כי יראו שיהרגם, ולכן לא ידע מהם. או שאל אם יש מי שאפשר למנותו, וכשלא בא איש קרא לציבא זקן הבית... (שמואל ב ט א)