(ראה גם: אביגיל, דוד-כללי, נבל)
וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו. וישלח דוד עשרה נערים, ויאמר דוד עלו כרמלה ובאתם אל נבל ושאלתם לו בשמי לשלום. ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. ועתה שמעתי כי גוזזים לך, עתה הרועים אשר לך היו עמנו לא הכלמנום ולא נפקד להם מאומה כל ימי היותם בכרמל. שאל את נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך כי על יום טוב באנו, תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך דוד... ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי, היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו. ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה... ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשיות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים, ותשם על החמורים... והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו יורדים לקראתה ותפגוש אותם. ודוד אמר אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר ולא נפקד מכל אשר לו מאומה וישב לי רעה תחת טובה. כה יעשה אלקים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר. ותרא אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפול לאפי דוד על פניה ותשתחו ארץ... אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל, כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת. ועתה אדוני חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל אויביך והמבקשים אל אדוני רעה... ולא תהיה לך זאת לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדוני לו, והיטב ה' לאדני וזכרת את אמתך.
ויאמר דוד לאביגיל ברוך ה' אלקי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכה את, אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים והושע ידי לי... ויקח דוד מידה את אשר הביאה לו, ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך... ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה, וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן. ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימות... ויבאו עבדי דוד אל אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה... (שמואל א כה ד והלאה)
אלא כתוב ואמרתם כה לחי ואתה שלום וגו', והרי למדנו שאסור להקדים שלום לרשעים. אלא בארוהו שלהקב"ה אמר זאת כדי לקשר את נבל לחי, (שיאמרו כן לחי העולמים ולא לנבל), ונבל יחשוב שאומר עליו. (וישלח קיח)
ראה דוד-כללי מגילה יד א.
...ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כלובי... הא נבל אתא מן דכלובי, אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין מישראל (אין בן טובים יותר ממני), הדא דכתיב ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד והוא כלובי, דאתי מן כלוב. ואמרת כה לחי לקיומא (שיתקיימו לשנה הבאה)... ויעט בהם, מהו ויעט, אפחון במלים. ותפגוש אותם - גילת שוקה והלכו לאורה, ותפגוש אותם, הוקרו כולם (נעשו בעלי קרי)... ותרא אביגיל את דוד וגו', אמר לו מרי דוד, אנא מה עבדית, בניי מה עבדון, בעירי מה עבד, אמר לה מפני שקילל מלכות דוד, אמרה ליה ומלך אתה, אמר לה ולא משחני שמואל למלך, אמרה ליה עדיין מוניטה דמרן שאול קיים... (סנהדרין יא ב)
ראה דוד-כללי שמואל א קלה.
ראה דוד-כללי ויצא.
לא הכלמנום - אם נצרכו לנו לשום דבר לא השיבונום ריקם. על יום טוב באנו - שיש לך, דבר אחר ערב ראש השנה היה, וצריכים אנו לסעודת יום טוב. (שמואל א כה ז)
על יום טוב באנו - ולא תרבה הוצאה בשבילנו כי תקנה אוכל ומשתה לרוב. (שם ח)
ויחגור גם דוד - אף על פי שהיו די אנשים עמו, שכל ישראל ידעו שנמשח למלך, ונבל ביזהו לקרותו עבד. (שם שם יג)
וימת - ועתה פחד דוד שלא תגן זכותו וישחיתו הוא ושאול זה את זה, ולכן ירד למדבר פארן, ומזה בא שהשפיל עצמו אצל נבל, כי במדבר לא היה מזון... והאשה טובת שכל - ומה שדוד לא בדק בשמו ובכל זאת שלח אליו, כי סמך על שכל אשתו, ועל שהוא כליבי משורש קדוש וטוב. (שם כה א)
נבל שמו - ותמיה עליך איך לא בדקת בשמו, ונבלה עמו - לא במרד כי אם צרות עין. (שם שם כו)
חגרו - דוד חשב עצמו למלך אחר שנמשח ונטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כמורד במלכות, ומי שחגר חרבו רוצה לומר שדנו למיתה. (שם שם יד)
רעת נבל השיב - ולא ענשו בעבור דוד, כי מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. (שם שם לט)