(ראה גם: שאול-ודוד)
ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי. ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר, וה' עמו. וישלח שאול מלאכים אל ישי, ויאמר שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן. ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד דוד בנו אל שאול. ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו, ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים וישלח שאול אל ישי לאמר, יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני. והיה בהיות רוח אלקים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה. (שמואל א טז יז)
ויאמר דוד אל שאול אל יפול לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה. ויאמר שאול לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו... ויאמר דוד ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה, ויאמר שאול אל דוד לך וה' יהיה עמך. וילבש שאול את דוד את מדיו ונתן קובע נחושת על ראשו וילבש אותו שריון. ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה, ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו... וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, ואמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם. וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח אותו אבנר ויביאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו. ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער, ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי. (שם יז לב והלאה)
ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה. ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה. ויהי ממחרת ותצלח רוח אלקים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית, ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול. ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר, ויסב דוד מפניו פעמים. וירא שאול מלפני דוד, כי היה ה' עמו ומעם שאול סר. ויסירהו שאול מעמו וישימהו לו שר אלף, ויצא ויבא לפני העם... וירא שאול אשר הוא משכיל מאד, ויגר מפניו... ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן לך לאשה אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה', ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך... ותאהב מיכל בת שאול את דוד, ויגידו לשאול וישר הדבר בעיניו. ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים, ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום. ויצו שאול את עבדיו בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך, ועתה התחתן במלך... ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במוהר כי במאה ערלות פשלתים להנקם באויבי המלך, ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים. ויגידו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים. ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלותיהם וימלאום למלך להתחתן במלך, ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה. וירא שאול וידע כי ה' עם דוד, ומיכל בת שאול אהבתהו. ויוסף שאול לירא מפני דוד עוד, ויהי שאול אויב את דוד כל הימים. (שם יח ז והלאה)
וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד, ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מאד. ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך, ועתה השמר נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת, ואני אצא ועמדתי ליד אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל אבי וראיתי מה והגדתי לך... וישמע שאול בקול יהונתן, וישבע שאול חי ה' אם יומת. ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל הדברים האלה, ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום... ותהי רוח ה' רעה אל שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו, ודוד מנגן ביד. ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר, ודוד נס וימלט בלילה הוא. וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר, ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם אינך ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת. ותורד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט... ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את אויבי וימלט, ותאמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך... וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עומד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלקים ויתנבאו גם המה... וילך שם אל ניות ברמה, ותהי גם עליו רוח אלקים וילך הלוך ויתנבא עד באו בניות ברמה. ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה, על כן יאמרו הגם שאול בנביאים. (שם יט א והלאה)
ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד, ויאמר שאול אל יהונתן בנו, מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם... ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות, הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות. ויען יהונתן את שאול אביו, ויאמר אליו למה יומת מה עשה. ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד... (שם כ כז והלאה, וראה עוד דוד-כללי)
וילך דוד משם וימלט אל מערת עדולם, וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה. ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל אשר לו נושא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר, ויהיו עמו כארבע מאות איש... וישמע שאול כי נודע דוד ואנשין אשר אתו, ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו וכל עבדיו נצבים עליו. ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני, גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות. כי קשרתם כלכם עלי ואין גולה את אזני בכרת בני עם בן ישי ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני, כי הקים בני את עבדי עלי לאורב כיום הזה... (שם כב א והלאה, וראה עוד שאול)
ויוגד לשאול כי בא דוד קעילה, ויאמר שאול נכר אותו אלקים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח. וישמע שאול את כל העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל דוד ואל אנשיו. וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה, ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד... ויקם דוד ואנשיו כשש מאות איש ויצאו מקעילה ויתהלכו באשר יתהלכו, ולשאול הוגד כי נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת...
ויעלו זיפים אל שאול הגבעתה לאמר, הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחורשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון... ויאמר שאול ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי. לכו נא הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם, כי אמר עלי ערום יערים הוא... וילך שאול ואנשיו לבקש ויגידו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון, וישמע שאול וירדף אחרי דוד מדבר מעון. וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם. ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ. (שם כג א והלאה)
ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגידו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי. ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל, וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים. ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה, ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים. ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך, ועשית לו כאשר יטב בעיניך, ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט. ויהי אחרי כן ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול, ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה' לשלח ידי בו, כי משיח ה' הוא. וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול, ושאול קם מהמערה וילך בדרך. ויקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול לאמר אדוני המלך, ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו. ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך. הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך, ואמר לא אשלח ידי באדני כי משיח ה' הוא. ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צודה את נפשי לקחתה... ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול הקולך זה בני דוד, וישא שאול קולו ויבך. ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני, כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה. ואתה הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני. וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי. ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל. ועתה השבעה לי בה' אם תכרית את זרעי אחרי, ואם תשמיד את שמי מבית אבי. וישבע דוד לשאול, וילך שאול אל ביתו ודוד ואנשיו עלו על המצודה. (שם כד א והלאה)
ויבאו הזיפים אל שאול הגבעתה לאמר, הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימון. ויקם שאול וירד אל מדבר זיף ואתו שלשת אלפים איש בחורי ישראל לבקש את דוד במדבר זיף, ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על פני הישמון על הדרך, ודוד יושב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה. וישלח דוד מרגלים וידע כי בא שאול אל נכון. ויקם דוד ויבא אל המקום אשר חנה שם שאול וירא דוד את המקום אשר שכב שם שאול ואבנר שר צבאו ושאול שוכב במעגל והעם חונים סביבותיו... ויבא דוד ואבישי אל העם לילה והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה בארץ מראשתיו, ואבנר והעם שוכבים סביבותיו... ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה. ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה. חלילה לי משלח ידי במשיח ה', ועתה קח נא את החנית אשר מראשותיו ואת צפחת המים ונלכה לנו. ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול וילכו להם ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. ויעבר דוד העבר ויעמד על ראש ההר מרחק רב המקום ביניהם. ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הלוא תענה אבנר, ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל המלך. ויאמר דוד אל אבנר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך, כי בא אחד העם להשחית את המלך אדניך... ויכר שאול את קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד, ויאמר דוד קולי אדוני המלך. ויאמר למה זה אדוני רודף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה בידי רעה. ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו, אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים... ויאמר שאול חטאתי, שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה, הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד. ויען דוד ויאמר הנה חנית המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה. וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו, אשר נתנך ה' היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח ה'. והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני, כן תגדל נפשי בעיני ה' ויצילני מכל צרה. ויאמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו. (שם כו א והלאה)
ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול, אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו... (שם כז א)
...ואעמוד עליו ואמותתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו, ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדוני. ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו. ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב... ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה'. ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו, ויכהו וימות... ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו... הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גבורים... הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות, כי שם ננעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן. מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו. בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. איך נפלו גבורים בתוך המלחמה, יהונתן על במותיך חלל... (שמואל ב א י והלאה)
שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. ה' אלקי בך חסיתי הושיעני מכל רודפי והצילני... (תהלים ז א)
למנצח לעבד ה' לדוד אשר דבר לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול... (שם יח א)
למנצח בנגינות משכיל לדוד. בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו. אלקים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני... (שם נד א)
למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו. הצילני מאיבי אלקי ממתקוממי תשגבני... (שם נט א)
ראה דוד-כללי פקודי סז.
ואומר להרגך ותחס עליך, ואמרתי מיבעי ליה, ותחס וחסתי מיבעי ליה. אמר רבי אלעזר אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך. ומאי היא, דכתיב ויבא אל גדרות הצאן... תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה. להסך, אמר רבי אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה. ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל וגו', אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו... (ברכות סב ב)
ראה דוד-כללי, בראשית פרשה לב א ונא, וויקרא פרשה כו ח.
דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל... אמר הקב"ה לדוד לא כך היית אומר (תהלים ו') יבושו ויבהלו מאד כל אויבי, מי היו אויביך, לא שאול, לא כך היית אומר (שם י"ח) ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. אמר דוד רבונו של עולם זדונות אתה מעלה עלי, שגגות חשוב אותן לי, הדא הוא דכתיב (שם ז') שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני... (קהלת פרשה י כד)
העבר רצונך מפני רצון חברך, שכן עשתה רחל ללאה ודוד לשאול... גמירי כל הנמשח בפך מלכותו פוסקת, וכל הנמשח בקרן מלכותו קיימת, והוא ידע דסופיה למימלך ולא אמר למדחייה. (פרק ג)
שגיון לדוד... אמר הקב"ה לדוד למה את מקלל את משיחי, מי הם אויביך לא שאול שאמרת ביום הציל ה' אותו מיד שאול (תהלים י"ח), אמר לפניו, רבונו של עולם שגגות אל תעשה עלי כזדונות... רבי יהודה בשם רבי לוי, שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול וכולן נתקיימו בו, שנאמר (ש"א כ"ו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה, וכן הות ליה... ויכרות כנף המעיל, מה כתיב, ויך לב דוד אותו... רבי נחמיה אומר שביטלו ממצות ציצית שעה אחת, כיון שנכרת לא היה יודע, בקש אותם ולא מצא, אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי, אמר לו בסיורת עברת ונכרת, כיון ששמע דוד אמר לו אבי ראה וגו'...
אמר רבי יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול, כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, וכן הוא אומר הנותן תשועה למלכים זה דוד ושאול, ואחר כך הפוצה את דוד עבדו שלא שלח יד בשאול, ואמר דוד הרבה אויבים היו לי וכולם גדולים ולא עמדו לנגדי אלא שאול, לכך אמר ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, שהיה שקול כנגד כל אויביו...
ירדוף אויב נפשי, אמר לו הקב"ה היכן השיגוך אויבך, אמר לו ולא השיגני במערה, אמר לו הקב"ה ולא פתחתי לך פתח בתוכו והצלתיך מידו, אמר לו דוד ולכך אמרתי לך שירה... (מזמור ז)
ומה ראה דוד לקלס בסלע, על שנעשה לו נס בסלע, שנאמר ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול (ש"א כ"ג), כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול, התחיל אומר על חנם משח אותו שמואל ואמר לי משחך ה' למלך... ומנין שאמר כן, (תהלים קט"ז) אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, מיד אמר לו הקב"ה שמואל כוזב, מעיד אני עליו שהוא נאמן, שנאמר (שם ג') וידעו כל ישראל כי נאמן שמואל... (מזמור יח)
דבר אחר בנאות דשא, מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול, מה כתיב שם (ש"א כ"ב) ויבא יער חרת, שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב"ה מטובו של עולם... (מזמור כג)
...אמר לו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל וגו' (ש"א ט"ו)... אמר לו איני אומר לך, אלא אני רומז לך מי שהוא קורע לך את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך. כיון שנכנס למערה וקרע דוד את כנף המעיל, מיד הכיר שאול מה שאמר לו שמואל, התחיל אומר (שם כ"ד) הנה ידעתי כי מלוך תמלוך. (מזמור נז)
ויאמר אבישי אל דוד סגר אלקים את אויבך... ולמה שני פעמים ה', אלא אמר לו חי ה' אל תהרגהו, ואם תהרגהו חי ה' אני אהרוג אותך. דבר אחר נשבע על יצרו וגער בו... הלא תענה אבנר, אמר לו מה יש לך לענות, הרי אמרת על דבר המערה אילו היה עושה לך מאומה היינו נכנסין לשם ומחתכין אותו אבר אבר, או אימר בסירה (קוץ) הועדה, בחנית וצפחת מה יש לך לענות? (שם)
רבי יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול וכולם נגעו בו, כי אם ה' יגפנו וגו', למה נשבע חי ה', אמר רבי אלעזר ליצר הרע נשבע, חי ה' איני עושה הדבר הזה. רבי שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע, אם תגע בדמו של אותו צדיק שאני מערב דמך בדמו. אמר לו הקב"ה גם במדעך מלך אל תקלל, אתה מדמה עצמך לשאול, כיצד ולשאול פלגש אחת, ואתה ויקח דוד עוד נשים ופלגשים... שאול הולך במלחמה ומוליך בניו עמו, ויודע שמדת הדין פוגעת בו, ואתה לא תצא אתנו במלחמה... (שמואל א פרק כו, קלח)
ראה עוד דוד-כללי שם קכט, ותהלים תשעא.
ר' יהודה בירבי שלום אומר, גדולה היא הציצית שהיא מצלת מן המיתה, שהרי שאול היה רודף אחרי דויד והיה מותר לדויד להרגו, אלא שהיה זהיר בציצית, שנאמר ויקם דויד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלאט (ש"א כ"ד)... ולבסוף היה מתחרט, שנאמר (שם) ויך לב דויד אותו, אמר אוי לי שעיכבתיו מן המצוה שעה אחת... מי גרם לו להינצל, הציצית שהיה זהיר בה, ולא עוד אלא ששרת עליו רוח הקודש ונתנבא, שכך הוא אומר ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך... (במדבר טו מא)
שגיון - לרז"ל לשון משגה, התפלל על ששגג לשיר במפלתו של שאול. (תהלים ז א)
...ודוד לא הרג את שאול שלא יאספו פלשתים על ישראל. (מה)
כוש - לרז"ל הוא שאול, ולא רצה לפרסם שמו על שהטיח נגדו דברים ביותר, או שלא היה יכול להתפייס לדוד, ככושי שלא יהפוך עורו. (תהלים ז א)
ויך לב - יתכן שרצה להרגו, אבל השיג ממנו רק כנף המעיל, ואחר כך התחרט על מחשבתו להרגו. ורצה להרחיק ענין הריגת המלכים, בידעו שהמלוכה תהיה לו. (שמואל א כד ו)
ובעתתו - יש אומרים שד, ודוד בתפלתו הוציאו, לא בנגון... (שם טז יד)
ורווח לשאול - שהכח הזה מיוחד לדוד להיותו נעים זמירות ישראל. (שם שם כב)
חלילה לי - עם היותי משיח ה' גם כן, וכל שכן שאסור לך להכותו... (שם כו יא)
עתה אספה - שככל שדוד הצליח יותר היה שאול רודפו יותר. ולא רצה לסמוך על הנס. אל אכיש - כי עתה נתפרסם שנבאש בעיני שאול... (שם כז א)
חמור לחם - בודאי נחרד ישי על ששאול שלח לקחת את דוד אולי נודע הדבר, ואולי זה מפני מעשה של יהודה ותמר, כי בועז ורות היו על ידי קדושין, ולכן שלח לחם ויין לרמוז זכות מלכי צדק אבי תמר שהוציא לאברהם לחם ויין. וגדי עזים - לרמוז לפרץ, כי הגדי שנדר יהודה לתמר היא נפש קדושה בעלת עוז מלכות, או לרמוז על דוד עצמו. (שמואל א טז כ)
משכיל - חושב בשכל, ולא כשאול בגלגל ובעמלק שלא חשב כהוגן על מעשיו.... (שם יח יד)
באלקים - אמר לו שמלכותו מאלקים, והמורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה, ואם כי אלקים לא ימנע בחירת שאול מלרדפו, יצילנו אם ישתדל, ואמר לו שהיסורים יצילוהו ממיתה, לפי שבא מצד יבום שאינו חי. (שם כג טז)
ויכרות את כנף - אנשיו אמרו שה' נתנו בידו, ודוד השיב שיפלו אתו רבים מישראל. ועשה נסיון לכרות כנף מעילו אם יכהו לבו. לאדוני - שמפתו אכלתי, ועוד שמשיח ה' הוא - עדיין, גם אם הגיע זמני, וגם אם נמשח רק בשמן אפרסמון. וישסע - הפריד אותם שלא יקהלו נגד שאול. (שם כד ה וז)
להפיל את דוד - כי יפול על אנשים יושבים לבטח ויכרות ערלותיהם הוא דרך גנאי ומשטמה, ויתנכלו לנקום בו. וישר הדבר - להתחתן במלך, אף שהדבר עצמו לא ישר בעיניו. (שמואל אל יח כג)
ויקם דוד - גם כן היה מסופק אם הגיע זמנו של שאול ליפול בידו, ובחן זאת על ידי שביזה בגדי מלכות, וכשהכהו לבו הבין שלא שלמה מלכות שאול, שדרך השלמים להתפעל ולהתחרט בעשותו מעשה רע. (שם כד ה)