ויבואו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ויחנו שם על המים. (שמות טו כז)
תאנא בשעה ההיא נשלמו ישראל למטה כעין של מעלה, כמו שהעמדנו, שכתוב ויבואו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים וגו', שנתחזק האילן הקדוש (שהוא ז"א) בי"ב גבולים, בד' צדדי העולם, (חו"ג תו"מ כלומר, בג' קוין בכל צד מד' צדדי העולם חו"ג תו"מ והם י"ב גבולים שה"ס שתים עשרה עינות מים). ונתחזק בע' ענפים, (שהם ע' שרים, שה"ס עץ תמרים), והכל כעין של מעלה.
בשעה ההיא נוטף טל הקדוש, דהיינו שפע המכונה טל, מעתיקא סתימאה, (שהוא כתר), וממלא את ראש של ז"א, המקום שנקרא שמים ומטל ההוא של אור העליון הקדוש היה נמשך ויורד המן למטה, וכשהיה יורד היה מתפזר כמו קרומים קרומים ונקרש למטה, ז"ש דק ככפור על הארץ. (בשלח שצד)
תא חזי מה כתוב, ויסעו ממרה ויבואו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים וגו' מהו אלימה, אלא ששבו לעבודת הקב"ה ולקבל דבריו בלב שלם, משום זה (אלימה שהוא אותיות אל"י מ"ה, אשר אלי ה"ס המלכות, ומ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בגימטריא מ"ה).
והעמידו שאותו מקום (אלימה שה"ס המלכות) היה משובח במים, (שה"ס חסדים), מכל המקומות שבעולם, כי התורה שבכתב שם (שה"ס ז"א שהוא הוי"ה דמ"ה, כנ"ל), ושם (במלכות) י"ב עינות מים (שה"ס השפעת י"ב צירופי הוי"ה אל המלכות), ושבעים תמרים, (כנגד השם ע"ב המשפיע במלכות שה"ס ע' סנהדרין וב' עדים), והכל בסוד האמונה, (שהיא המלכות), כי כל ע' סנהדרין ניזונים ממקום הזה, ומתברכים מאלו מים עליונים המתוקים שבז"א).
אשרי מי שזכה לאותם המים להתברך מהם, וישראל הקדושים חנו שם, והיו מתחברים אלו מים עליונים (דז"א) באלו י"ב עינות מים תחתונים (שבמלכות), ואם הם קלקלו בתחילה וחטאו לאותו צדיק, הנה השיבוהו למקומו (שיזדווג עם המלכות בסוד אלי מ"ה כנ"ל), והעולם ניזון על ידו, וע' תמרים ניזונים מהתמר הזה (הוא המלכות שכתוב) זאת קומתך דמתה לתמר, ואלו י"ב מעיינות הם כנגד י"ב שבטים (העליונים), הסובבים למקום הזה הקדוש, (כי כנגד י"ב צירופי הוי"ה יש במלכות י"ב שבטים).
והיו ישראל עוסקים בלימוד התורה שלמדו ממרה, ונתחברה עמהם אותה ברית הקדושה (שהיא יסוד), ונחש עקלתון (שהוא הס"א), נפרד מאותה באר המים, (שהיא המלכות שהנחש) היה ממרר אותם המים מה שעונותיהם גרמו עד עתה.
אבל עתה כיון ששבו בתשובה לאדונם, והקב"ה לימד אותם דרכיו של עץ החיים ההוא, (שהוא ז"א), זה שאמר ויורהו ה' עץ, זוהי תורה שבכתב, (דהיינו ז"א), וישלך אל המים אלו הם תורה שבעל פה, (שהיא המלכות), ומהו וישלך, אלא שהוא (אותיות) יש לך, יש זהו עולם הבא, (דהיינו החכמה שבעולם הבא, שה"ס חכמה דבינה), ז"ש להנחיל אוהבי יש, לך זהו אמא עלאה (דהיינו בינה שבעולם הבא, כי לך הוא בגימטריא חמשים), שהיא חמשים שערי בינה המתדבקים בו, (בז"א), אז מתקו המים וירד טל העליון מעתיקא קדישא (שהוא כתר), ונתמלא חקל תפוחין (שהוא המלכות).
מי גרם לכל זה, היינו אלימה, שהיא התשובה של ישראל לרבונם, ואז היתה להם רשות לחנות על אותם המים, ז"ש ויחנו שם על המים. ומהו ויחנו שם, אלא סם החיים (שהוא ז"א) היה חונה במים אלו, (שהם המלכות), משום זה ויחנו שם על המים. (זהר חדש בשלח ה)
כשבאו לאילים באו המים לקטרג עליהם, (דהיינו מתוך הדינים שבצור), אמר הקב"ה משה, במקום הזה אין צריך מטה, (כדי לחקוק הנחש בצור ולבטל דיניו כמו במרה), כי הנה יעקב, שהוא האילן בע' נפש (שירדו למצרים), והוא סוד ע' תמרים ושתים עשרה עינות מים (ה"ס) שנים עשר שבטים, (שהם כנגד) שבעים עמודים (שבז"א בסוד השם ע"ב, שהוא ע' סנהדרין וב' עדים וכנגד) י"ב שבטים (שבמלכות המקבלים מי"ב צירופי הויה שבז"א), זכותם תגן עליכם במקום הזה שנקרא אילן (ע"ש יעקב), שהוא אלים, כש"א כי יבושו מאלים אשר חמדתם (שפירושו אילנות).
מיד ויחנו שם על המים, (ולא פחדו), זה משמע משכתוב על המים, (שהיינו בלי יראה מקטרוג שלהם), ומשמע שכתוב (במרה) שם שם לו (שמורה) ולא במקום אחר, ושם (באלים) שלטו בני ישראל על המים ולא הוצרך המטה, אבל מכאן ולהלאה נצרך המטה בנחש עלי צור אצל המים... (שם שם מ)
ויבואו אילימה ושם וגו', מגיד הכתוב שאותו מקום מהולל במים מכל המקומות. תדע שכן, שהרי היו שנים עשר מבועין, ולא סיפקו אלא לשבעים דקלים, כיון שבא ישראל ושרו עליהם ששים רבוא וספקו להם ושנו ושילשו... רבי אלעזר המודעי אומר, כיון שברא הקב"ה את עולמו ברא שנים עשר מבועין כגנד שנים עשר שבטי יעקב, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים, ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים, מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שניתנו להם במרה. (בשלח-ויסע פרשה א)
ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים וגו' וכי מה שבח היה בשבעים תמרים, באחת מקטני המקומות יש אלף, אלא זכו לדוגמתם ושם להם משל בתמרים, ושבעים תמרים מה טעם, אלא קבלו עליהם המצות דכתיב אם שמוע תשמע, מיד ויבאו אלימה, מאי אלימה, אלי מה, ושם שתים עשרה עינות מים הקב"ה נתנן בתחלה עינות מים ואחר כך החזירן להם אבנים, דכתיב שתים עשרה אבנים, מה טעם, מפני שבתחלה היתה תורה נמשלת למים, אחר כן נקבעה במקום קבוע מה שאין המים עושין. מאי ושבעים תמרים, מלמד שע' קומות יש לו להקב"ה ושואבים מי"ב פשוטות, מה המים האלו פשוטים אף אלו פשוטים. ומנלן דתמרי הוי קומה, דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, ולא עוד אלא בתמרים יש שבעים מינים דכתיב ושבעים תמרים, ולא היו דומים זה לזה, ופעולתם זה לזה, וטעם זה אינו דומה לטעם זה... (בשלח, ועיין שם עוד)
ויבואו אילימה - ולא אמר ויחנו אלימה לפי שהיה מסע קצרה ממרה לאילים, ולא היה בדעת לעשות שם חנייה, אך לפי שמצאו י"ב מעיינות מים המתיחסים אל י"ב שבטים אשר ממקור ישראל ישקו לכל העדה, וע' תמרים המתיחסים לע' זקנים כי הצדיק כתמר יפרח, על כן אמרו סימנא מילתא היא שיעשו שם חניה, כי גם שם המקום מורה על מספר זה, אילם עולה למספר מ"ב עם המלה, דהיינו י"ב ושבעים. וכן אילים מורה על מספר אנשים חזקים כי הוא מלשון ואת אילי הארץ לקח, וכל זה לקחו לסימן לעשות שם חניה. (במדבר לג ט)
ולפי דרכנו יתפרש לנו מה שנזדמן להם אחר קריעת ים סוף והשירה שתים עשרה עינות מים כנגד י"ב שבטים, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה באשר אמרו ז"ל (ב"ק פ"ב) בהא דוילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, אין מים אלא תורה, כן נמי הא דשתים עשרה עינות מים היינו מעינות החכמה והתורה, שכל שבט יש לו מעיין בפני עצמו בתורה, כענין שאיתא בדברי האריז"ל שיש ברקיע י"ב שערים שמכניסין בהן התפלות וכל שבט ושבט יש לו שער בפני עצמו, כן הם נמי המעינות לתורה. ובענין השבעים זקנים יש לומר על פי דברי המשנה דקרו להו שבעים זקן, משום דבחד שיטתא הוי יתבו... והטעם משום התאחדותם כאיש אחד. ולפי דרכנו זכו ישראל בהו על הים, דלעומת בחינת אמונה שהיא התאספות וקיבוץ כל כחות הנפש הן בפרט והן בכלל, זכו ישראל לשבעים זקנים המתאחדים כאיש אחד, והם המאחדים לעולם את כל קהל ישראל... (בשלח תרע"ח)