(ראה גם: דור המדבר-כללי- מרה, משה-מי מריבה, שירה-באר)
הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם, ויעש כן משה לעיני זקני ישראל... (שמות יז ו)
ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן. וירב העם עם משה, ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו...
וידבר ה' אל משה לאמר, קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם... ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים, ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם... המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה', ויקדש בם. (במדבר כ ב והלאה)
ומשם בארה, היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם, וממדבר מתנה... (שם כא טז)
וזה הולך כמו שאמר ר' אלעזר, דא"ר אלעזר כתוב, מי ימלל גבורות ה', מהו גבורות ה', הוא לכלול את אמא עלאה דכלא, (שהיא בינה), שאף על פי שהיא (עצמה) אינה דין, מצדה נמצא הדין, כי מצדה נמצא גבורה...
עוד אמר ר' אבא, מים בכל מקום (שכתוב) הוא נודע, (שרומז על אור חסד), והקב"ה נתעורר בצור הזה, (שהוא דין) להשפיע מים, (שהוא חסד), שהרי אין זה ראוי (לצאת אלא מחסד), וזה הוא אות ונס של הקב"ה, (שצור שהוא דין השפיע חסדים). ועל זה שבח דוד ואמר, ההפכי הצור אגם מים וגו', ומשמע ההפכי, (שהפך אותו מדין לחסד), כי אין דרך צור בזה (להשפיע חסד).
ועל זה בצור העליון (שהוא בינה), הוציא מים ממקום שלמטה, (ממלכות), ומה שמו של ההוא של מטה, סלע, שכתוב והוצאת להם מים מן הסלע, ובמה הוציא סלע הזה מים הוא בכח של צור העליון (שהוא בינה).
ר"ש אמר, הצור תמים פעלו, מהו הפירוש של צור תמים פעלו, הוא שנהפך הצור לעשות פעולות תמים, ומי הוא, אברהם, (שהוא חסד), שכתוב בו התהלך לפני והיה תמים, וזה הוא ההפכי הצור אגם מים, (שנהפך ממעשה הדין למעשה החסד), ומשמע שתמים פעלו, (דהיינו חסד) וזה אברהם (שהוא חסד).
בשעה זו חזר הצור להיות תמים, בשעה אחרת, שניה, כשרצה משה להוציא מים מצור הזה, בעונותיהם של ישראל לא חזר לתמים בבתחילה, בו בזמן התרעם משה ואמר, צור ילדך תשי, כלומר החלשת אותו ממה שהיה בתחילה, שבשבילך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי ילדך, כלומר בימי נעוריך... (בשלח תכט, ועיין שם עוד)
מיד אמר להם, הנה כל מה שעשו בעון העגל מסור לכם, ולא די כל אלו האלפים שנפלו מהם, מיד ויזר על פני המים, ועוד לא היו משתככים המים, עד שלקח מים מהם, (ממימי אוקינוס), והשקה אותם, מיד נשקע האוקיינוס במקומו.
כי במדבר ההוא לא היה מים, שכתוב לא מקום זרע וגו' ומים אין לשתות. ואם תאמר שלבארה של מרים השליך (האפר), חס ושלום שישלך שם משה זכרון הרע הזה, ולשתות אחר כך, ועוד דעד עתה עוד לא היתה להם באר, עד שבאו למדבר מתנה, שכתוב באר חפרוה שרים וגו' וממדבר מתנה, משם ירשו הבאר... (משפטים שסב)
באר בזכות מרים, (שמרים היתה מרכבה למלכות), כי היא ודאי נקראת באר, ובספר אגדה (למדנו) ותתצב אחותו מרחוק לדעה וגו', זה היא באר מים חיים, (דהיינו מלכות), והכל קשר אחד, (כי מרים היתה קשורה במלכות), מתה מרים נסתלקה הבאר, שכתוב, ולא היה מים לעדה, ובשעה ההיא רצתה באר אחרת להסתלק, (שהיא המלכות), שהיתה מצויה עם ישראל, (אלא) כשראתה ששה עננים (שהם חג"ת נה"י) שהיו קשורים עליה, (על הענן דמלכות, שהוא בחינתה), נתקשרה (המלכות) בהם...
באר זו הבאר של יצחק, (כלומר המלכות נקראת באר, בשעה שמקבלת הארת חכמה משמאל, שנקרא יצחק). עננים אלו עננים דאהרן... (אמור רסא)
ומשם בארה היא הבאר, מה השינוי שכאן כתוב בארה ואחר כך כתוב באר, אלא בארה (נקראת המלכות) אחר שכבר נאספו המים לתוך הים וירדו למטה, (למקום המלכות), באר (נקראת המלכות) בשעה שיצחק, (שהוא קו השמאל דז"א) ממלא אותו... (חקת עג, ועיין שם עוד)
באותה שעה רצה להוציא מים, אמר לו הקב"ה, משה, נטה את המטה מצד האחר, (דהיינו מן הצד החקוק בו נחש עלי צור, שהם ב' מיני דין), שב' אותות נעשו בו, כמו שנעשו בצד האחר (של המטה), אות אחד כאן, (בהכאת הצור, שזה נעשה מבחינת הדינים דצור), ואות אחד במי מריבה, (ששם היה צריך הנס להעשות מבחינת הדינין שבנחש), אבל עתה והכית בצור, (דהינו רק בדינין דצור ולא בדינין דנחש)...
בפעם הב', דהיינו במי מריבה) א"ר אלעזר מה שכתוב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם, מהו ודברתם, א"ר אלעזר צוה אותו על הנחש, (דהיינו שיעשה נס מבחינת הנחש, כי כבר) עשה הנס בצור, (כאן בהכאת הצור), עתה צריך שיעשה הנס בנחש, כדי להשלים שמותיו של הקב"ה באלו האותיות...
ומשה לא עשה כן, אלא הכה, ולא השלים השם, אלא חזר (לעשות הנס) כבתחילה, בשם צור, ועזב את הנחש, זה שכתוב ויך, ולא כתוב וידבר כמו שנצטוה ודברתם, כי למדנו צור הוא לעשות, ונחש הוא לדבר... (זהר חדש בשלח טו, ועיין שם עוד)
כשבאו לאלים באו המים לקטרג עליהם, (דהיינו מתוך הדינים שבצור), אמר הקב"ה משה, במקום הזה אין צריך מטה, (כדי לחקוק הנחש בצור ולבטל דיניו כמו במרה), כי הנה יעקב שהוא האילן בע' נפש (שירדו למצרים) והוא סוד ע' תמרים ושתים עשרה עינות מים (ה"ס) שנים עשר שבטים, (שהם כנגד) שבעים עמודים (שבז"א בסוד השם ע"ב, שהוא ע' סנהדרין וב' עדים, ונגד) י"ב שבטים (שבמלכות המקבלים מי"ב צירופי הוי"ה שבז"א), זכותם תגן עליכם במקום הזה שנקרא אילן (ע"ש יעקב) שהוא אלים, כמ"א כי יבושו מאלים אשר חמדתם.
מיד ויחנו שם על המים, (ולא פחדו, זה שלא פחדו) משמע משכתוב על המים, (דהיינו בלי יראה מקטרוג שלהם), ומשמע שכתוב במרה שם שם לו, ולא במקום אחר, ושם שלטו בני ישראל על המים ולא הוצרך המטה, אבל מכאן ולהלאה נצרך המטה בנחש עלי צור אצל המים.
באו לחורב באו המים לקטרג, (והיינו מתוך הדינים דקו שמאל שהמים נקפאים ואין מים לשתות). אמר לו הקב"ה והכית בצור, כאן צריכים המטה, והכית לאלו, באותו צור, (שהוא דינין דמסך המבטלים הארת החכמה דשמאל, שאז יוצאים מים), ולא בנחש...
א"ל הקב"ה למשה, עדיין במי מריבה עתידים המים לקטרג יותר, שהם מים עכורים רעים וזדונים, ויזדווגו בהם בישראל בגלוי לעיניהם, (כלומר ששם יתגלה כח הדין שבמים בגלוי ויתאחז בישראל). ובאותה שעה נצרך המטה והתיר עליהם הנחש שבגלוי לעינים ויתקדש שמי... (שם מ, ועיין שם עוד)
זה שאמר באר חפרוה שרים, זהו או"א (הנקראים שרים), שהולידו אותה (את הבאר שהיא המלכות, כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע, שה"ס או"א שבנו את המלכות). כרוה נדיבי עם אלו האבות, מהו כרוה, היא כש"א ואכרה לי בחמשה עשר כסף. אלו הם האבות (שהם חג"ת) וזרע ישראל שנתחברו בה (במלכות) בחמשה עשר בניסן, (דהיינו ביציאת מצרים), ונתעוררה עליהם יד רמה הנקראת כסף שהיא ימין המלך (דהיינו חסד)
במחקק במשענותם, היינו על ידי משה, שהוא מחוקק נתחברה (המלכות) בי"ב שבטים שהם בניה, השורים סביב לה. מהו במשענותם, תא חזי כשישראל עוסקים בתורה, שניתנה על ידי המחוקק אז אלו י"ב עמודים שלמעלה סומכים את השכינה, (שה"ס י"ב השבטים העליונים), ועל כן אומר במשענותם, כי (המלכות) נשענת עליהם.... (שם חקת יג, ועיין שם עוד)
דבר אחר, כשישראל חזרו בתשובה והעלו את הבאר (שהיא המלכות) למעלה, היא ניתנה להם במתנה, (ועל זה כתוב וממדבר, דהיינו מתשובה, מתנה), וכשחוזרים לדרך רע, אז ומבמות הגיא, כש"א ונשב בגיא מול בית פעור, על עון זה ישבו למטה בגיא, אשר בשדה מואב, משום שהצד של מואב גרם להם (עון זה). (שם שם כג)
ולא מצאו מים, רבי יהושע אומר כמשמעו, רבי אליעזר אומר והלא המים מתחת רגלי ישראל היו, והארץ צפה על המים, שנאמר לרוקע הארץ על המים, הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים, כדי ליגען. אחרים אומרים, מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהם באותה שעה, הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים, שאף בכליהם לא מצאו מים... דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים... לפי שפרשו מדברי תורה שלשה ימים לכך מרדו, ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני וכו'. (בשלח-ויסע פרשה א)
וקח אתך מזקני העם, לעדות, שלא יאמרו מעינות היו שם... (שם פרשה ז)
על כל הטובה, רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר, אמרו לו הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם יין ישן, וטעם יין חדש, וטעם חלב ודבש, טעם כל הממתקין שבעולם... (יתרו פרשה א)
...והלא הלכה עמהם הבאר במדבר והיתה מעלה להם דגים שמנים יותר מצרכם, אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום... (בהעלותך צה)
...אלא מתה מרים נסתלקה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן... מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו... (נצבים שה)
אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה (סלע עגול ועשוי ככברה) בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב מעין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים. (שבת לה א)
מיתיבי, ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן, באר בזכות מרים... (תענית ט א)
אמר רבי חייא בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומוצא כמין כברה בים טביריא זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והוא היא מכונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרוגנין. (כלאים מג א)
רבי עקיבא אומר כל מקום שהיו אבותינו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם, וחופרין ג' פעמים ומוצאין אותה לפניהם. וחפר יצחק בארץ ג' פעמים ומצא אותה לפניו, שנאמר וישב יצחק ויחפור את בארות המים... וכתיב בירושלים (זכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, היא הבאר שעתידה לעלות בירושלים ולהשקות את כל סביבותיה, ועל שמצאו אותה שבעה פעמים קראו אותה שבעה, שנאמר (בראשית כ"ו) ויקרא אותה שבעה... (פרק לה)
ראה עוד משה-מי מריבה, שירה-באר.
מהו והכית בצור, אמר לו הקב"ה אם מבקשים הם מן האבן הזו הוציא להם, אם מן האבן הזו תן להם. כיון שיצאו המים השקו כל אהליהם של ישראל... (שמות פרשה כג ב)
אמר רבי תנחומא אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו, מעשה במוכה שחין שירד לטבול בטבריא, וארעא שעתא טפת לבירא דמרים ואסחי ואתסי (נזדמנה לו הבאר של מרים ונתרפא).והיכן הוא בארה של מרים, אמר רבי חייא בר אבא כתיב ונשקפה על פני הישימון, שכל מי שהוא עולה לראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי שערותא רבנן והיא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא. (ויקרא פרשה כב ב)
באר חפרוה שרים, וכי חפירה היתה שם, אלא שנתנה בזכות האבות שנקראו שרים, שנאמר (תהלים ק"ה) פתח צור ויזובו מים, כי זכר דבר קדשו את אברהם עבדו. כרוה נדיבי העם - שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו, וריוח שבין הדגלים מלא מים מוגברין, אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה, שנאמר (שם) הלכו בציות נהר... והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר (תהלים כ"ג) ינחני במעגלי צדק וגו', ומגדלים כל מיני דשאים ואילנות לאין סוף... (במדבר פרשה יט טו)
שלחיך - ...ואיזה זה, זה הבאר, מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר, רבי יוחנן אמר מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן, דאמר רבי יוחנן הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים זרעונים ואילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים פסקה הבאר מהן, היו אומרים (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן... (שיר השירים פרשה ד כו)
ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר, רבי יוחנן אמר מן הבאר, הדא הוא דכתיב מעין גנים באר מים חיים. (שם שם כט)
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, ר' יהושע אומר בשעה שעברו ישראל בים יצאו להם מים מתוקים, ומהם נטלו בכליהם והיו שותים, וכיון שכלו המים היו מתרעמים, שנאמר וילונו העם על משה וגו'... ויורהו ה' עץ, ומה היה, ר' יהושע אומר עץ זית היה, ר' נחמיה אומר עץ של ערבה, ויש אומרים עיקרי תאנה, ויש אומרים עיקרי רימון, שאין מרים כהם, וחכמים אומרים הרדופני עץ הוא ואין מר כמוהו, אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ראה מה גדולים נסים של הקב"ה, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה במר מרפא את המר... (שמות טו יח)
...ר' אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הגיד לו, אמר לו באר שנתן לנו המקום אנו טועמין בה טעם דבש טעם חלב טעם יין חדש טעם יין ישן, טעם כל מטעמים שבעולם, שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה... (שמות יח ט)
דבר אחר עושה גדולות עד אין חקר בשעת עליית הבאר, ונפלאות עד אין מספר בשעת ירידת המן. (אל"ף)
דבר אחר וממתנה נחליאל, לא תאמר כך, אלא ממתנה נחלתי א-ל, בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה, והיה להם המים כנחל, שכל אשה שרוצה ללכת מבית אביה לבית בעלה היתה הולכת בספינה, וכן אמר דוד (תהלים ק"ה) הלכו בציות נהר... (מזמור ה')
פתח צור ויזובו מים, אמר רבי חמא בר חנינא בתחילה היתה מוציאה דם, והיו ליצני הדור אומרים עכשיו אנו הולכין ונותנין פינו עליה ונשתה אותו הדם, ואחר כך הוציא מים ושטפם, שנאמר ונחלים ישטופו. (מזמור קה)
בשכר קיתן של מים שרחצו ידיהם נתן הקב"ה באר לישראל מ' שנה בזמן שישראל עושין רצונו משכמת והולכת ונובעת במקום שישראל חונים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו היתה מאחרת בשעה בשתים ובשלש ובארבע בחמש, עד שיוצאים תלמידי חכמים ונערים קטנים ואומרים עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב, בזכות משה אהרן ומרים, ואחר כך הולכת ונובעת בין שבט יהודה לשבטו של יששכר, שנאמר באר חפרוה שרים... (בראשית פרק יח, סב)
...ואין לי אלא המן, הבאר מנין, תלמוד לומר באר חפרוה שרים, שאם יתכנסו כל אומות העולם למלאות קיתון אחד מן הבאר לא היו יכולין... (שמות פרק יח, סב)
הבאר היתה בפתח החצר (של המשכן) סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר היו י"ב נשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר באר חפרוה שרים וגו', והיו מימי הבאר יוצאים ונעשין נהרים נהרים, נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ד' נהרות בד' זויות החצר, כל אחד ואחד הולך, לבסוף משמש ב' רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין כל מחנה הלוים, ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה שכינה, ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט, והיו הנהרות מודיעין בין כל אחד ואחד גבולן, ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים, אלא מגדלין להם כל מיני מעדנים מעין עולם הבא, שנאמר שלחיך פרדס רימונים... (שם פרק מ, תכו)
...והבאר בזכות מרים, שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה. והיאך היתה הבאר עשויה כמין סלע, (כמין כורת והיתה מתגלגלת עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע יושב לו בחצר אוהל מועד, והנשיאים עומדים על גבו ואומרים עלי באר והיתה עולה... (במדבר פרק א תרפג)
דבר אחר קח את המטה וגו', זה שאמר הכתוב איולת קשורה בלב נער וגו', נער אלו ישראל, שהיו מכעיסין כל שעה לפני הקב"ה, ומי מרחיק אותה מהם, שבט מוסר ירחיקנה ממנו, לפיכך אמר הקב"ה למשה מרדות הן צריכין... אף כאן כל ישראל עומדין ורואין נסים שבסלע התחילו לומר יודע משה חוק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו, ונמצא משה עומד בספק אם שומע להם מבטל דברי המקום והקב"ה לוכד חכמים בערמה, לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן מ' שנה שלא להקפיד כנגדן, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, אמרו לו והרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים... וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכה פעם אחת התחיל הסלע מנטף מים מועטים, שנאמר הן הכה צור ויזובו מים כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו בן עמרם, המים הללו ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכה פעמים, ושטפו כל מה שהיו (מרננין) כנגדן, ואף על פי כן לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקב"ה, ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וצרור שהיה באותו מקום היו מוציאין מים, שנאמר יבקע צורים במדבר... (שפ פרק כ תשסג, וראה עוד משה-מי מריבה)
ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו, אתמול עד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבנו, מששתו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע... (שם פרק כא, תשסד)
...והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים וממשיכה מן הבאר, והיה נוטע לו תאנים ורמונים וגפנים ותפוחים, והם עושים פרות בני יומן, כשם שהיה בבריאתו של עולם... (חגי פרק א, תקסז)
אמר ליה ולא היו מסריחין מריח הזיעה שאינן מחליפין את לבושיהן? אמר לו הבאר היה מעלה להם מיני דשאים ומיני בשמים, והיו מנענעין בהן, שנאמר בנאות דשא ירביצני... (תהלים מזמור כג, תרצא)
בפעם שניה ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כשנער קטן שרבו מכה אותו ומלמדו, כיון שהגדיל כגבור הוא מיסרו, כך מתחילה והכיתה בצור, וכאן ודברתם אל הסלע, וכיון שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם, שנאמר ויזובו, וכתיב ואשה כי יזוב... (שם מזמור עח, תתיט)
וידבר ה' אל משה לאמר, אמר לו משה למה אתה מתמתן בדבר, קח את המטה והקהל את העדה, עשה במעמד כל העדה לעיניהם, שלא יאמרו היה שם מבתחלה מים וכדי שידעו שכינתי ביניהם. דבר אחר ויבא משה ואהרן מפני הקהל, היו יושבין ובוכין בפנים וישראל בוכין בחוץ, ולא ידע בהן משה עד שש שעות, נכנסו אצלו ואמרו לו עד מתי אתה בוכה, אמר להם ולא אבכה על אחותי שמנתה, אמרו לו עד שאתה בוכה על נפש אחת, בכה עלינו שאין לנו מים לשתות, מיד עמד ויצא עמהן וראה הבאר יבישה והן מריבין עמו, אמר להן לא כך אמרתי לכם לא אוכל לבדי שאת אתכם, מיד כעס הדיבר על משה ואהרן, אמר להן בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על זקנה זו, קח את המטה והקהל את העדה. (במדבר כ ז)
ורבנן של ארץ ישראל מפרשים כי הבאר היה הולך עמהם, ונכנס לאותם המערות והוציא משם מתים , ולכך נאמר ומשם בארה, ששם עבר הבארה ועל ידו אירעו הניסים שעשה הקב"ה להם והודיעם הנקמות שעשה באויביהם. אז ישיר ישראל, אמרו שירה לפני הקב"ה על הנס, ושבחו להקב"ה על הטבות שעשה להם על ידי הבאר מן תחלה ועד סוף. התחילו לזכור היאך נתנו הבורא מתחלה ועד סוף, הדא הוא דכתיב באר חפרוה שרים, זה משה וזקני ישראל, כמה דתימר קח אתך מזקני ישראל וגו' הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י"ז), הרב הקדים לתלמיד... ומהו חפרוה שרים, כמו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א'), שמשה לא היה יודע איזה צור הוא, עד שאמר לו הקב"ה הסימן של אותו הצור שראה השכינה נראתה עליו אז ידע כי הוא הצור... וממתנה נחליאל, לאותה הטובה שהשקם במדבר על ידי הבאר, וירד עמהם לנחלי ארנון ומנחלי ארנון עלה עמהם לבמות ההרים, ומבמות יורד עמהם לגיא אשר בשדה מואב, שאותה הגיא היה נשקפה מן הבמות על פני הישימון. דבר אחר ומשם בארה, כיון שהגיעו ישראל אל הישוב נסתלקה מהם הבאר, ואמרו ישראל שירה עליה. שנאמר אז ישיר ישראל וגו', ולמה לא נזכר שמו של משה רבינו על הבאר, לפי שלקה על ידה... (במדבר כ יד)
אז ישיר ישראל את השירה הזאת היאך היתה הבאר עשוייה, סלע כמין כוורת היה ומתגלגלת ובאה עמהם במסעות, וכיון שהיו דגלים חונים והמשכן עומד היה אותו סלע בא וישב לו בחצר אוהל מועד והנשיאים באו ועמדו על גביו ואומרים עלי באר והיתה עולה.
אצל הבאר היו נטועים תאנים ורמונים וגפנים ותפוחים והם עושים פירות בני יומן, כשם שהיה בברייתו של עולם.
בארה של מרים עולה ה' פעמים הוי"ה כי היא יונקת ממדת הפחד וכו'.
באר חפרוה שרים, שרים חכמה ובינה נקרא שרי"ם, ובאר היא בא"ר שב"ע והיא בת זוגו של דוד בת שבע מלכותו של דוד משיח ובאר זה נקרא כנסת ישראל. (חקת)
ומן דאתיהיבת להון בירא מתנא חזרת למהוי להון לנחלין שטפין מתגברין וחזרת למחזי סלקא לריש טוריא ונחתא עמהון לנחליא אתיקתא איתגניזת מנהון בירא דאית בתחומיהון דמואבאי ריש רמתא דמצטייפא כל קביל אביית ישימון... (במדבר כא יט)
המן הסלע הזה - לפי שלא היו מכירים אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו, לכך אמר להם המורים, סרבנים מורים את מוריהם, המן הסלע שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים. (במדבר כ י)
פעמים - שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא ציוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והם דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, ונזדמן להם אותו סלע והכהו. (שם שם יא)
ומשם בארה - אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו? הבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואברים ומוליכתן סביב המחנה, וישראל רואים ואמרו שירה... (שם כא טז)
באר חפרוה שרים - זו הבאר שחפרוה שרים, משה ואהרן, במשענותם - במטה. ומבמות הגיא - כי שם מת משה ושם בטלה הבאר. דבר אחר כרוה נדיבי העם - כל נשיא ונשיא כשחונים נוטל מקלו ומושך אל דגלו ומחנהו, והבאר נמשכת דרך אותו סימן... דבר אחר ונשקפה - שנגנזה בימה של טבריא, והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר. (שם שם יח וכ)
כתהומות רבה - אף כשהלכו בים המלוח המתיק להם מעינות בתוך התהום. (תהלים עח טו)
עבור לפני העם - ...וענין הכתוב הזה כי העם היו ברפידים והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני על דעת הראשונים, או מקום עיר לפני ההר קרוב לו, על דעתי כאשר אפרש עוד, והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב... והלכת - כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב. והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים, ולא ספר הכתוב ותשת העדה ובעירם כאשר בשניה, אבל בידוע שעשו כן וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי, אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב מים קרים נוזלים הלכו אל רפידים ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב "ויוציא נוזלים מסלע וירד כנהרות מים"... והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר מים נובע, ועל כן אמר "היא הבאר אשר אמר ה' למשה", ואמרה בשירה "באר חפרוה שרים", כי היה כמו באר חפורה, ולכך אמר שם "ותשת העדה ובעירם", ששתו מיד שם באותו המקום, אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם. ואף על פי שהיה הכל בארה של מרים כקבלת רבותינו, יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות, בפעם השנית מפני העונש אמר היה שם נעשה כמו באר חפירה מלא מים חיים... (שמות יח ה)
וממדבר מתנה - יאמר כי מן המדבר אשר הוא ארץ ציה וצמאון המתנה הזאת לנו, ומן המתנה לנחלים ומן הנחלים לבמות עד הפסגה הנשקפה על פני הארץ שהיא כולה ילל ישימון, אין בה נחל אחר ולא מקור נובע, זולתי זה והוא בארה של מרים על דעת רבותינו, או באר שיצא על פי משה מפי הגבורה, ולא שאלוהו ישראל, והשם אמר לו אסוף את העם ואתנה להם מים ונחלים ישטופו ממנה והלכו למרחקים. (במדבר כא יח)
יוקח נא מעט מים - גימטריא מכאן זכו לבאר. (בראשית יח ד)
הנה אין ספק כי הסלע הזה אשר נמשכו ממנו המים קרוב למ' שנה, אף על פי שעכשיו נסתם מפני מיתתה של מרים, עם כל זה היה מוכן יותר שיצאו ממנו מים ממה שהיה בפעם הראשונה. ומפני שבפעם הראשונה לא היה מוכן כלל לזה, אמר השי"ת למשה עבור לפני העם וכו', ציוה השי"ת שיקח המטה בידו שהיה מסייע במעשה הנסים מפני השפע האלקי שהיה חל עליו, ושיכה בצור כדי שיקבל חלחול ורפיון וישוב לצורת המים. ואין ספק שאילו עם רב בכשיל וכילפות יהלומון זמן רב על הסלע לא יצאו ממנו מים כלל, ועם כל זה היתה ההכאה במטה אשר כח בו עזר לפעולת המופת.
הענין השני בסלע הוא, שהשי"ת לא אמר שיכה כלל, ורק שיהיה המטה לפני הסלע, כי המצאו שם היה עוזר על נתינת מימיו, מפני הכח שנתן בו השי"ת, ואינו צריך להכות כי הסלע היה מוכן לזה יותר מבפעם הראשונה, ולכן אמר ונתן "מימיו" הטמונים בו... (דרוש ח)
ומטך - ויתכן שרצה לתת להם המים רק בסיני, שהם רומזים לתורה, וכן אומר "יצאו מים חיים מירושלים" וגו', ועל כן שלחו עם הזקנים לחורב. ולחז"ל הוא גם הסלע שבקדש, רוצה לומר בכל מקום שהלכו נפתח להם מקור מים נסי, ועל כן נקרא שם סלע וכאן צור, ולא היה צריך להכות כי אם פעם הא' להפוך היסוד למים, ושם אמר "ונתן מימיו", רוצה לומר מים הרגילים שלו. (שמות יז ה)
בארה - אין נראה שזו הבאר של קדש בו משה ואהרן אבלים על מיתתם, ואיך ישירו, וגם לא כרוה כי לא נגעה בו יד אדם, אלא זו באר שנתן להם הקב"ה מעצמו בלי תרעומת שלהם, בזכות משה, אחר שפסקה באר מרים, ולפי שבאה בשמחה שרו. (במדבר כא טז)
בארה - נשפכו הנחלים למקום עמוק שמשם הבאר, והכירו בזה את הנס שהבאר היתה עולה עמהם, ואמרו שירה כי אותם המים לא היו טבעיים שתנועתם נוטה אל המרכז, וכל שכן במה שהעלו אברי המתים כבחז"ל... (במדבר כא טז)
וממתנה נחליאל - הבאר לא החסיר והוסיף בעלותו וברדתו כטבע שאר המים. (שם שם יט)
ישלח דברו, שהקב"ה כיון במים להפליא בכל פעם, כי בראשונה המתיק המים המרים, ובב' (שמות י"ז) הנני עומד לפניך, ובג' (במדבר כ') ודברתם אל הסלע וגו', ולפי שלא דברו לקדש השי"ת קדש השם את שמו ממקום אחר, שיצאו מים רבים עד שהלכו בציות - מן דגל לדגל, וזהו שאמר כי זכר את דבר קדשו, ולזה היו רבים, אמנם נתן להם מים בעבור אברהם. (תהלים קה מא)
...והנה ברפידים ציוה להכות הסלע כי ישראל היו כנער, וחדשים בתורה צריכים הכאה לבל יתרפו בתורה, וכן אחר כך בא עמלק שהוא שוט בהרפותם מהתורה. וכאן גדלו וסבלו כבר עול תורה, לכן היה די להוכיחם בדברים, והנה נתן להם המן מזון רוחני המתדבק בגוף, להראות להם כי גם התורה הרוחנית המתדבקת בנפש מקיימת את הגוף, והמן הוא נגד תורה שבכתב הנקראת לחם, ואי אפשר להתקיים עליו בלבדו בלי תורה שבעל פה הנקראת מים. וכמו שהמים מבשלים את המאכל עד שהוא ראוי לאכילה, כן תורה שבעל פה לתורה שבכתב, וזה שאמר שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת, כי עסק התורה למטה ממשיך שפע שורש התורה שעוסקים בה למעלה. והבאר שהוא מרוחניות קדושת תורה שבעל פה ימשיך מימיו על ידי שכינה השרויה למעלה, ורצה להשריש על ידי זה שורש האמונה בישראל שיראו מעלת תורה שבעל פה.
ולכן נענשו מלבא אל הארץ כי איכות ארץ ישראל והבאר אחת, והבאר הוא כח שכינה מאיכות רוחניות התורה שבעל פה, ואין לו מבא להריק בעולם השפל השפע הרוחני, וזהו הפה שנברא לו בין השמשות.
וברפידים שנתרפו מן התורה קראו צור, כי על ידי רפיונם נעשה חזק כצור לסתם פי הבאר, והיא קלפה מבדלת, ובקדש כבר עסקו בתורה, ולא היתה הסתימה חזקה כי אם כסלע, ולהכניע הקלפה היה מספיק לשנות עליו פרק או הלכה, ולכן הקהיל כאן כל הקהל, ושם רק הזקנים העוסקים בתורה. (במדבר כ י)
ראה גם דור המדבר-כללי לתהלים עח טו.
אמנם על ידי מרים היתה הבאר, כי היה בישראל שהיו משתוקקים אל העילה, וזו השתוקקות התחתונים אל העליונים, כמו השתוקקות הנקבה אל הזכר, לכך נתן להם הבאר הנובע ועולה מלמטה למעלה, וכדכתיב "עלי באר" וגו', שהם המים אשר למטה מהארץ נובעים למעלה, וכמו שהיה הענן יורד מלמעלה למטה, כי הענן מתייחס אל השמים, שהרי נקרא ענן שמים, וזה היה מורה על השתוקקות העילה אל התחתונים. (נצח ישראל פרק נד)
ובפירוש אלו י' דברים כתב רש"י בפרק מקום שנהגו, באר בארה של מרים, והוא הסלע שיצא ממנו מים על ידי משה ואהרן ועגול היה כמו כברה ומתגלגל עמהם בכל מקום שהולכים. ואין נראה שכונת רש"י ז"ל שהסלע היה הולך ומתגלגל עמהם, דאם כן למה לא נזכר הנס שהסלע לא נתן מים בתלוש מן הקרקע, שכיון שהוא מתגלגל עמהם היה תלוש ולא אמר רק פי הבאר. אבל נראה לומר כי בכל מקום שהיו הולכים הבאר הולך ונובע מים, ונברא אל הבאר הזה פה שיצאו המים בכל מקום שהולכין. ולכך קאמר פי הבאר, שנתן השי"ת אל הבאר בכל מקום שהיו חונין פה ויצאו מים... (דרך חיים פרק ה ו)
עלי באר - ...כמו שהמקובל בידינו דבארה של מרים היה סלע שיצאו ממנו מים על ידי משה והוא היה מתגלגל והולך עם מחנה ישראל, ובשבת (ל"ה א') קראו רבותינו לבארה של מרים מעין המתגלגל, ועל הנס והפלא הזה אמרו בשירתם ענו לה, תנועה וטלטול יש לה... ויש לסלע הזה כח שומע לענות ולמלאות רצון מבקשי מים, על שתי הנפלאות האלה שוררו ישראל בשירתם ואמרו עלי באר - ראו מפלאות תמים דעים, באר שהוא דומם מתטלטל, ענו לה - ויש עוד דבר נפלא שיכול לענות ולמלא חפץ מבקשים... (במדבר כא יז)
עלי באר ענו לה - מלת ענו כמו "וענית ואמרת", וכאלו אמר בצחות השיר, ענו לה עלי באר, כלומר אין לכם לעשות דבר אלא לענות ולדבר אל הבאר ולאמר אליה עלי באר, כי כדברכם אליה תעלה הבאר לתוך הסלע ותתן מימיה. באר חפרוה שרים - זהו מרוממות השיר, כי מדרך העולם שהעבדים יחפרו בארות המים כי היא עבודה קשה... וכן החפירה תהיה בכלי ברזל ובמקבות לא במקל יד, לא כן הבאר אשר נתן ה' לנו לא חלו בה ידים כי אם משה ואהרן צוו עליו שיתן מימיו... המשילו דברי משה לחפירה, שכמו שעל ידי החפירה בארץ יעלו המים כן עלו בדברי משה, ונדיבי העם וגדוליו כרוה לא בכלי גרזן כדרך שחופרים באר אחרת אלא במטה האלקים ובמשענת אשר בידם. וממדבר מתנה - המתנה הזאת היתה לנו ממדבר קדש עד בואנו אל נחל ארנון בגבול מואב, כי שם חנו על הנחל מקום יבלי מים ולא הוצרכו עוד לבאר. ויראה עוד כי המקום שפסקה שם הבאר היא אשר קראה בארה, ואז שרו השירה על טוב ה' וחסדו... (שם שם כ)
והכית בצור - שאם היו זוכים היה די בדבור אבל עתה יצטרך להכות, ולא אמר והכית את הצור, רק והכית בצור, היינו שיפעול השתנות בצור עצמו, כי הצור והחלמיש לא נמצאו בתוכו מעיני מים כמו שנמצאו בהסלע, שאמר (בפרשת חוקת) "ונתן מימיו", כי הסלע שהוא רך יש לו מים של עצמו, לא כן הצור הקשה, והיה מוכרח שהצור עצמו נתהפך למים... (שמות יז ו)
ויקח משה את המטה - ספר שמשה ע"ה הבין צווי ה' בכל פרטיו, שהיה בזה ארבעה צווים: א', שתחלה ידבר אל הסלע ולא יכה במטהו לפתוח פי המעין ולהוציא מים הנקוים בהסלע מכבר. ב', שמים האלה הטבעיים ילכו לאבוד ולא ישקה מהם את העדה. ג', שאחר כך יכה את הסלע במטהו להפך יסוד העפר שלו למים. ד', שהמים האחרונים שיעשו מיסוד העפר של הסלע ישקה את העדה, וכן היה בדעת משה לעשות מבלי שנוי... (במדבר כא ט, וראה עוד משה-מי מריבה)
חפרוה שרים - בשעה שהיו עומדים במדבר והיה הבאר עומד סמוך לאהל מועד היו שרי ישראל המה הנשיאים חופרים כמו עמוק קצת שיהא משם נחל שוטף לשבטו, ואחר כך עוד כרוה נדיבי העם - להרבות נחלים קטנים, ולמעט הטורח עשו עוד נדיבי העם חפירה קטנה מאותה החפירה הגדולה להמשיך המים לאותה משפחה של הנדיב. באשר היה הכל בהשגחה פרטית וגלויה לא היה נמשך המים אלא למי שהוא נדיב, דשכר בעל חסד הוא מים ביחוד, כמש"א חז"ל במס' תענית פרק א' בזכות מרים ירד הבאר משום דהני נשי במאי זכיין, הלא במדת החסד... (שם שם יח)
ומנחליאל במות - כאשר יצאו משם והלכו במדבר והעמידו את המשכן בכל מקום על מקום גבוה כמו שכתוב לעיל פרשת קרח על הפסוק "לא נעלה", עלתה היא לבמות, וזה שבח נפלא דאף על גב שכבר נעשית לטבע קיים, מכל מקום כשהיה בזה צורך כבוד המקום וישראל יצאו מגבול טבע המים לרדת, אלא עלתה למקום גבוה... (שם שם יט)
בפסוק אז ישיר ישראל הקשו, כי השירה היה צריך להיות בתחלת הבאר שניתן להם, אבל הענין הוא על פי ביאור הפסוק "באר חפרוה שרים", פירוש שהתחלת פתיחת מקור הקדושה היה על ידי אנשים גדולים, ואא"ז מו"ר ז"ל פירש שרים שמושלים ביצרם ולבם ברשותם, כרוה נדיבי עם הם גם אנשים פשוטים שיש בהם רק הנדיבות ורצון התשוקה לעבודת הבורא ית', ועל ידי שנפתח בגדולים יכולין הפשוטים גם כן למצא אחר כך השייך להם... ויכול להיות שהפשוטים חופרים ביתר עמוק פירוש שממשיכין ההארה גם לעולמות התחתונים ומדריגות התחתונות שאין הצדיקים יכולין לירד כל כך... וענין שירה הזאת היה על זה שגם אחר החטא זכו להתקרב, ונפתח להם הבאר שהוא רמז לתורה שבעל פה על ידי הנדיבות כנ"ל ועל ידי הבטחון בהבורא ית', כמ"ש במשענותם, שיש לעולם קצת רשימה בכל איש ישראל, ועל ידי הרצון והבטחון להתחזק בזו הרשימה יכול לתקן הכל, וזהו במחקק במשענותם... (חקת תרל"ח)
וירב העם עם משה וגו' מה תנסון את ה', וברש"י לומר היוכל לתת מים בארץ ציה. ויש להבין הלא המן הוא יותר פלא ויוצא מהיקש הטבע לגמרי, אבל המים אינם יוצאים מהיקש הטבע לגמרי, שהדבר מצוי שהמים יוצאין מבין נקיקי הסלעים, אלא שבכאן לא היה מוצא מים מאז... מכל מקום אינו יוצא מהיקש הטבע לגמרי, אם כן המן רבותא יותר, ומאחר שכבר ניתן להם המן באלוש, איך שייך עוד להטיל ספק אם יכול לתת מים בארץ ציה...
ולפי זה יובן דהמן שהיה בריה חדשה יוצא מהיקש הטבע לגמרי, הבינו מעצמם שהוא ממקום גבוה ומרומם מאד למעלה מסדר הבריאה... וגם הבינו שהמן לא יתמיד אתם אלא כל ימי היותם במדבר, אך במים שהנס מלובש במים גשמיים היה רצונם לידע כנ"ל, ואם גם מוצאו מאין שוב גם בארץ ישראל, שכל ההנהגה תהיה בפעולות גשמיות, בודאי גם כן יהיה באופן זה שפירות הארץ אף שהם בגשמיות תתלבש בהם קדושה עליונה כענין מים אלו, ולא יהיו נזקקים לתפלה כנ"ל... (בשלח תרע"ט, ועיין שם עוד)
בענין מי מריבה יש להבין מדוע נזדמן למשה דבר שישגוג בו, הלא כתיב (שמ"א ב') "רגלי חסידיו ישמור", ועוד מדוע באמת לא דיבר כמו שנצטוה... אך יתבאר על פי מה שהגדנו בשנים הקודמות, ששני מיני נסים היו שם, נס אחד שנתהוה באבן מקור מוצא מים כמעין הנובע בשפע ובריבוי גדול להספיק לכל הקהל ולבעירם, ונס שני שטבע האבן הוא קשה וחוצץ בפני מקור המים, וכאן נעשתה האבן רכה וספוגית עד שלא היתה חוצצת, והיו המים נוזלים מן הסלע בכל צד, ולא שהיה חור או ביקוע בסלע, כי לא היה מספיק לריבוי מים שנצרך. וזה שכתוב בפעם הראשונה, "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור" וגו', הנה היו שם שני ענינים, א', ששמו הגדול יתברך עמד על הצור, והב', שמשה רבינו ע"ה הכה בצור, והיינו שבמה ששמו הגדול המהוה כל נמצא עמד שם נתהוה באבן מקור מוצא מים, וכמו שהשי"ת נקרא מקור מים, כן נתהוה מעמידתו ית"ש שמה מקור מים חיים. ובמה דכתיב "והכית בצור" נעשתה האבן רכה וספוגית שלא תהיה חוצצת בפני המקור... וזה פירוש הכתוב "ההופכי הצור אגם מים"...
ולפי האמור יש לפרש הא דאמרו (תענית ט') באר בזכות מרים, ובב"ר (מ"ח י') אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך... דהוא דחומר וקשיות האבן נתרכך ונעשתה ספוגית זה בא בזכות אברהם שאמר יוקח נא מעט מים לטהר אותם מטנופת ע"ז, ובאשר הוא היה מסלק מהם את הסטרא דמסאבא שהוא אבן נגף... לעומתו זכו בניו אשר חומר וקשיות האבן נסתלק... והנה כשמתה מרים פסקה הבאר, וכבר אמרנו דהיינו המקור מוצא מים שהיה בזכותה, אבל זה שנסתלקה קשיות האבן, שזה הענין לא בא בזכותה אלא בזכות אברהם, ועל ידי פעולת משה שהכה בצור לא יתכן שישתנה ויסתלק בהסתלקותה, ועל כן כשחזר בזכות משה לא הוצרך להכות כבראשונה לרכך את גוש וחומר האבן, שהרי מרוככת היתה מכבר ולא נצרך אלא לעורר בה את מקור מוצא המים...
ובדרכנו זה יתפרש גם סיום הכתוב "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו"... נצרך לעורר בו אותו הענין שהיה בפעם הראשונה על ידי עמידת שמו הגדול על הצור, שאז היה בזכות מרים ועתה יהיה בזכות כנסת ישראל. והנה ידוע שמשה שכינה מדברת מתוך גרונו, נמצא שמאמר משה הוא מאמר השכינה, ועל כן מאמר משה אל הסלע שיתן מימיו הוא במקום עמידת שמו הגדול ית"ש שמה בראשונה... ובאמצעות המטה יקהילו את העדה באופן שיהיו כולם כאיש אחד כנ"ל, אז ממילא השכינה תדבר מתוך גרונו אל הסלע שיתן מימיו... (חוקת תרע"ה, וראה עוד משה-מי מריבה)
ונראה דהנה אמרו ז"ל (תענית ט') שלש מתנות טובות נתנו לישראל... ויתבאר על פי מה שהגדנו בחג השבועות במאמר דריש האי גלילאה, דמשה אהרן ומרים המשיכו קדושה לישראל במחשבה דיבור ומעשה, כל אחד לפי מהותו וענינו... אם כן משה הוא כמו מחשבה, ואהרן דיבור, ומרים במעשה, וכמ"ש "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה", וכפי מהותם כן המשיכו קדושה לישראל. וזה נמי ענין שלש המתנות הטובות שבישראל בזכות שלשה אלה... הנה ידוע מדברי מהר"ל בספר הגבורות שמים הם חומריים ביותר, ומרים שהיתה מדרגתה בעשייה כנ"ל הפכה גם את החומריות והגשמיות לקדושה... והמים שהם חומריים ביותר נתעלה להיות באר של מרים...
קיצור הדברים, שבאשר מדרגת מרים היא בעשייה, על כן בזכותה נהפך גם חומר האבן בפועל לבאר מים... ומטעם זה יש לומר היתה נמי התהוות בארה של מרים על ידי מעשה בפועל, כמ"ש "והכית בצור". ולפי האמור יש לומר שהסלע בקדש אחרי שנסתלקה בארה של מרים וחזרה בזכות משה לא היה נצרך להכאה בפועל, שהרי מדרגת משה היא במחשבה ואהרן בדיבור כנ"ל, ובאשר נצרך שיהיה נראה לעדה שמשה הוא המוציא להם מים לא הספיקה כוונת משה במחשבה לבד, שהמחשבה בלתי ניכרת, על כן נתבקש שיהיה כאן דיבור. ולפי זה יובן למה נתבקש שאהרן ישתתף עמו, שמאחר שנצרך דיבור כדי שיהיה ניכר, על כן נתבקש אהרן שמדרגתו היא דיבור... (שם תרע"ו)
בענין מי מריבה, הנה ברמב"ן (תולדות) בענין הבארות שחפרו אברהם ויצחק שהן רמז לבית אלקים אשר יעשו בניו... ולפי דרך זה יש לומר שהצור אשר בחורב והסלע שבקדש רומזים לשני בתי המקדש... ולפי האמור יש לפרש דברי הזוהר הקדש דבאם לא היה משה רבינו מכה לסלע לא היו ישראל נצרכים עוד ליגיעה אלא כל ההשגות היו באות להם מאליהן. והטעם יש לומר כי מאחר שהשכל נטבע בגוף על כן להוציא את השכל לפועל צריכין ליגיעת בשר להתיש את כח החומר, ואז יצא השכל לאור, אך אמונה שהיא תלויה בלב אינה נזקקת ליגיעת בשר אלא להרגיל את האמונה בלב ולהזכיר אותה בפה ולדבר בה תמיד... ועל כן לצור אשר בחורב הרומז לבית ראשון שבזכות האבות שהיתה לישראל בזכותם השגה רבה מאד היה על ידי הכאה הרומזת ליגיעת בשר, אבל בסלע שבקדש הרומז לבית שני, כנסת ישראל והאמונה שאיננה על ידי יגיעה, לא היתה מתבקשת הכאה אלא דיבור הרומז להתמשכות הלב. ועל כן לולא שהכה את הסלע היו זוכין לאמונה מאליהם, ועל ידי האמונה היו זוכין לכל ההשגות הגבוהות והנעלמות... אך בשביל שהכה את הסלע נעשה רמז על לעתיד, שגם לזה שתהיה נקבעת האמונה בלבו איננה באה מאליו על ידי דיבור ופיוס, וצריכין גם לזה יגיעה רבה להסיר המכשולים וקליפת הלב ולרככו עד שיקבל האמונה.... (שם תרע"ט)