(ראה גם: דור המדבר-כללי-קרבן-תלונה)
ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבע, בשמע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו, ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם כי על ה'... (שמות טז ח)
שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, וידעתם כי אני ה' אלקיכם. ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה, ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה. (שם שם יב)
איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו... (ויקרא יז ג)
ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר, ונתן ה' לכם בשר ואכלתם. לא יום אחד תאכלון ולא יומים, ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום. עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים. (במדבר יא יח)
ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים ויטוש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה, וכאמתים על פני הארץ. ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים, וישטחו להם שטח סביבות המחנה. הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד. (שם שם לא)
וימטר עליהם כעפר שאר, וכחול ימים עוף כנף. ויפל בקרב מחנה סביב למשכנותיו. ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם. לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם. ואף אלקים עלה בהם ויהרג במשמניהם, ובחורי ישראל הכריע... (תכלים עח כז)
...חזרתם ושאלתם בשר ממלא מעים, הרי אני נותנו לכם שלא תאמרו אין ספק בידו ליתנו לנו, אלא הריני נותנו לכם ולבסוף אפרע מכם. וידעתם כי אני ה' אלקיכם - דיין אני להפרע מכם. ויהי בערב ותעל השלו, מכאן אתה למד שבפנים חשכות ניתן להם השלו.
ותכס את המחנה, איני יודע כמה, תלמוד לומר וכאמתים על פני הארץ, שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ, כדי שיהא עומד כנגד לבו ונוטל, כדי שלא יצטער... שלשה פרסאות לכל רוח. ומה תלמוד לומר כדרך יום כה, שלשה כלפי מעלה שלשה על שלשה הרי תשעה, ותשעה על תשעה הרי שמונה עשר, וכאמתים על פני הארץ, ואומר ויפל בקרב מחנה סביב למשכנותם...
הבשר עודנו בין שניהם, אמרו הכשר שביניהם אוכלו ונתרו מיד, הרשע שביניהם אוכלו ומצטער עד שלשים יום... (בשלח-ויסע פרשה ד)
התקדשו למחר, אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות...לא יום אחד תאכלון, עד חודש ימים בכשירים הוא אומר עד חודש ימים, כשמתמצים ומתמטים על מטותיהם ואחר כך היתה נשמתן יוצאת. ברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם, כיון שהיה נותנו לתוך שניו היתה נשמתו יוצאת. והיה לכם לזרא, שתהו מרחיקים אותו יותר ממה שהייתם מקרבים אותו. יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם שאילו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לתוך דברים הללו. (בהעלותך צד)
ורוח נסע מאת ה', מלמד שהיתה פורחת כגיזים האלו של צמר, ויגז שלוים, יש אומרים הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה, כדרך יום כה כלפי צפון, וכדרך יום כה כלפי דרום. רבי שמעון אומר כדרך יום כה מלמעלה, וכדרך יום כה מלמטן, וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליהם בשעת לקיטתה. (שם צז)
הממעיט - העצלים והחגרים שבהם כנסו להם מאה כור. וישטחו להם, רבי יהודה אומר אל תהי קורא וישטחו אלא וישחטו, מלמד שטעונים שחיטה... רבי אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר מלמד שטעונים שחיטה, ומה תלמוד לומר וישטחו להם שטוח, מלמד שהיתה עשויה משטיחים משטיחים. סביבות המחנה, יכול כדרך שנכנסו הימינו הרבה כך אכלו ממנו הרבה, תלמוד לומר הבשר עודנו בין שיניהם, כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאת, כענין שנאמר לא זורו מתאותם, עוד אכלם בפיהם ואף אלקים עלה בם ויהרג במשמניהם... (שם צח)
כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך... ואמרת אוכלה בשר וגו', רבי ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה, שבתחילה נאסר להם בשר תאוה... רבי עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחילה הותר להם בשר נחירה, משנכנסו לארץ נאסר להם בשר נחירה... (חולין טז ב, וראה שם עוד)
...ואחר כך אמרו זה לזה, יהיו זכורין אותן הימים שהיינו במצרים בשעה שהיינו מבשלין קדירות קדירות של בשר ויושבין ואוכלין פכסמין ופותין בתוך הזום של בשר, לואי מתנו שם... אמר רבי שמעון בן יוחאי וכי בשר היו מבקשין, והלא כל מעדני עולם טועמין במן, כל מי שהיה מתאוה בשר היה טועמו, אלא שהיו מבקשין עלילה היאך לחזור למצרים, ואף על פי כן אמר האלקים למשה מה הם מבקשים בשר, אמור להם שאני נותן להם בשר... כל מי שלא נתרעם לפני האלקים היה אוכלו ונהנה ממנו, ומי שהיה מנאץ לפני האלקים היה אוכלו והיה בודקו ויוצא מאפו, שנאמר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, רשב"ל אומר לאסכרא, ר' הונא הכהן בר אבין בשם רשב"ג בשם רבותינו שבגולה אומר לזרע ולבוטנא... (במדבר פרשה ז ד)
איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ר' עקיבא אומר כשהיו ישראל במדבר היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה, וכאן אסרה להם, ואמר להם איש איש מבית ישראל וגו', ואמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאוהל מועד. ר' ישמעאל אומר כיון שאמר להם משה היו מתאוים לאכול בשר, באותה שעה הזהירו עצמן מן השחיטה שלא לשחוט חוץ מאהל מועד, ולמה כן, אלא שהיו להוטין עד עכשיו אחר ע"ז, ומנין שהם שוחטין לע"ז, שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו'... (אחרי יז)
...אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה כך, הלך אצל הקב"ה אמר לו רבונו של עולם בניך מבקשים בשר, אמר לו הקב"ה תן להם, אמר לו (במדבר י"א) מאין לי בשר, אמר לו הקב"ה תן להם, אמר לו (במדבר י"א) מאין לי בשר, הצאן ובקר ישחט להם... הרגני נא הרוג, אמר לפניו, רבונו של עולם אם לא אתן להם הורגין אותי, ואם אדבר כנגדן הורגין אותי... אמר לו צפרדעים היה לך במצרים, כנים היה לך במצרים... היד ה' תקצר... (מזמור כג)
ובשכר אותו העגל שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת, נתן הקב"ה לישראל במדבר את השליו שתי פעמים, אחת קודם מתן תורה, ואחת לאחר מתן תורה. השליו דבר גדול היה לישראל, שהביא הקב"ה הדבר על ידו... (פרק יא)
ותעל השלו, כתיב שלו וקרינו סלו, צדיקים אוכלין אותו בשלוה, ורשעים אוכלין אותו ודומה עליהם כסילוים. ארבעה מינים שלו הן, שבלי, וקבלי, ופסיוני ושלו, מעליא דכולהו שבלי, וגריעא דכולהו שלו, כי ציפרתא הוו ושחיט להו ומותבין אתליסר רפתי, ותחתונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובת... (שמות פרק טז רס)
...כל מה שאירע להם בשלו שני אירע להם בשלו ראשון ילמד סתום מן המפורש. (שמות טז יג)
ואל פתח אהל מועד לא וגו', דע לך ר' שזה אמר לי אבי בעבור שלא חטאו כלם בעגל לא נאסר להם הבשר לגמרי, כמו שנאסר לאדם הראשון לגמרי, שעליו נאמר ואכלת את עשב השדה, ומכל מקום דע שנאסר להם בשר תאוה מפחד חטאם, ועל כן נצטוו להביא בהמתם אל פתח אהל מועד לשחטם ולהקריבם שלמים עד שיכלה הדור ההוא. (אחרי)
ורוח נסע - ורוחא דעלעולא נפקת ונטלת ברוגזא מן קדם ה' ובעא למשטפיה לעלמא אילולי זכותא דמשה ואהרן ונתיב בימא רבא ואפרח שלוי מן ימא רבא ושרא על דין דזער במשריתא כמהלך יומא לציפונא ובמהלך יומא לדרומא וכרום תרתין אמין הוה פרח על אגפי ארעא... (במדבר יא לא)
בשר לאכול - ...ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב, לפי שהלחם שאלו כהוגן, שאי אפשר לאדם בלא לחם, אבל בשר שאלו שלא כהוגן, שהרבה בהמות היו להם, ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר... (שמות טז ח)
מי יאכילנו בשר - וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר וצאן ובקר מקנה כבר מאד. ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר "ומקנה רב היה" וגו', אלא שמבקשים עלילה. (במדבר יא ב)
היקרך דברי - ...מאחר שאינן מבקשין אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו... אמר לו, אם כן יאמרו קצרה ידי, אמר לפניו הריני הולך ומפייסן, אמר לו עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך, הלך משה לפייסן... אמרו פשרה היא זו אין בו כח למלאת שאלתנו, וזהו שנאמר "ויצא משה וידבר אל העם" וגו'. (שם שם כג)
כי ירחיב - אבל במדבר נאסר להם בשר חולין אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים. (דברים יב כ)
שמעתי את תלונות - ...וכן דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן נראה, כי על שני הדברים נתלוננו, ובשניהם שמע את תלונתם ותאותם יביא להם, כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או לשנים. והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן כי כל מעשיו הם נפלאים, ותקצר בענין השלו כי הוא בנוהג שבעולם. וענין שלו שני בקברות התאוה כי לא בא להם ממנו עתה לשבוע, כאשר יאמר בכאן תמיד "בשר לאכול ולחם לשבוע", ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו או שהיה מזדמן לחסידים שבם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו וילקטו המרבה והממעיט כאשר אמר במן. ולכך אמר שם "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה", ואמר "וישובו ויבכו גם בני ישראל", שהיו גם מהם בוכים לו ולא כלם, ואז נתן ממנו להם לרוב מאד, כאשר אמר "הממעיט אסף עשרה חמרים"...
ועל דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים והמן שהיה חייתם היה להם תמיד... (שמות טז יב)
אל אהרן ואל בניו - ...והנכון בפרשה מה שהזכירו רבותינו שאסר בשר תאוה לישראל במדבר ולא יאכלו רק שלמים שיעשו על מזבח ה'... ואמר שאם ישחטם במקום אחר יהיה חייב כרת... (ויקרא יז ב)
מי יאכילנו בשר - כי לא היה לכל העם בשר לאכול בכל יום, אף על פי שאכלו ממנו פעמים רבות, והיה למקצתם מקנה, ואכלו ממנו הגדולים כמנהג המחנות במקומות היוקר... (במדבר יא ד)
עד אשר יצא מאפכם - שיתן להם בשר הרבה ויאכלו ממנו כל החדש לרוב מאד עד שיקוצו בו ויהיה להם לדבר נתעב... והיה לכם לזרא - שזרקו החמרים אשר נשארו להם מן השלו. וכן אמר המזמור וימטר עליהם כעפר שאר ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם, לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם וגו' ואף ה' עלה וגו'... (שם שם כ)
כשהיו ישראל במדבר לא נצטוו בשחיטת החולין, אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין כשאר האומות. ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים... אבל הרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר, ומצוה זו אינה נוהגת לדורות אלא במדבר בלבד... (שחיטה פרק ד יז ויח)
ויגז שלוים מן הים - כנגד מה שאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה, הגיש להם עופות מן הים לטעום טעם בשר ודגים. וכאמתים על פני הארץ - רוצה לומר שהיו מעופפים חבורה על גבי חבורה עד שהיה עביין אמתים. (במדבר יא לא)
עשרה חמרים - יש בחמר שלשים סאין, הרי עשרה חמרים מחזיקים שלש מאות סאין הרי בכל יום עשר סאין לממעיט. (שם שם לב)
השלו - ב' במסורה, כאן ואידך ויאספו את השלו (במדבר י"א), לומר שגם כאן אספו ממנו הרבה אלא שפסק, ולכך חזרו והתלוננו עליו. (שמות טז יג)
לזרא - באל"ף, שמצאו בו כל מיני טעמים חוץ מאחד, והוא טעמו של לויתן, לזרא - בגימטריא לחולי מעים. (במדבר יא כ)
ויפל - ג' ויפל, כאן, ויפל עליו וימות (במדבר ל"ה), ויפל בקרב מחנהו (תהלים ע"ח)... כדאיתא במדרש יותר ממה שהרג בהם השלו על ידי אכילה הרג בהם על ידי ירידה שנפל על ראשם... (שם לה כג)
...ובזה הודיע מעלת פרשת המן שהיה השולחן אשר לפני ה', המאכל הנאות לכח החיוני, וגם מצד הלימודים הנלמדים בו, שהוא מזון השכל, והבשר בא רק באקראי, כי השי"ת רצה שיהיו מהכת השלישית שבחרו הפרישות. והנסיון היה שישמרו המצות התלויות בו, ובשר נתן להם רק כדי שלא יהיה להם פתחון פה על שלא נתנו להם, ואם כן צריך לומר שהשלו לא היה מתמיד, ולכן לא נזכר כאן איך נהגו בו... (שמות טז ד)
והיה לכם לזרא - תכנס בהם תאוה עצומה אל הבשר עד שלא יוכלו לפרוש ממנו, אף על פי שיראו את חבריהם מתים בו, וזה לעונש על כוונתם הפנימית שכיוונו בשאלתו. (במדבר יא כ)
נראה בענן - לבשרם שקבל את תשובתם, ואם כן הבשר הוא גזירת משה ולא שה' יעדו להם. (שמות טז י)
ויהי בערב - לרמוז שהשלו מאכל שחורי רע, וכאן לא נזוקו באכילתו כי אכלו רק לילה אחד, ולחז"ל אכלוהו כל ימי המדבר. (שם שם יג)
לא יום אחד - לא כל אחד קבל את ענשו הראוי, ולא נענשו בפעם הראשונה כששאלו בשר, כי היה לפני מתן תורה, ולא נשלמו עדיין באמונות האלקיות. (במדבר יא יט)
עשרה חמרים - כי לא תשבע עין תאוותם. וישטחו - כדי שלא יתעפשו, עודנו בין שניהם - מתו מיד או בסוף החודש, ונתן להם את השלו שהוא ארסי, כי הוא אוכל את הנאפיל"ו הממית, ואכלו ממנו הרבה ולא כבפעם הראשונה, והתמיד להם כן ל' יום לכן מתו. (שם שם לב ולג)
וימטר עליהם - בלבד, לא על אחרים, וכחול - ועוד נס שהעוף ירד ולא נישא על הרוח, בקרב במחנהו - ולא ברח העוף מפניהם. לא זורו - בהיפך המתאווה ככלות תאוותו שקץ בה, או לא זורו מתאוותם השניה, העריות... (תהלים עח כז והלאה)
והיה לכם לזרא - שתאכלו ממנו עד שיוליד בכם מותר מחליא, כמו שהעיד "ובחורי ישראל הכריע". למה זה יצאנו ממצרים - שהיו לנו שם מיני מאכל רבים לא מן בלבד. (במדבר יא כ)
מן הים - מים סוף שהיה דרומי להם, וזה כי עברו השלוים את הים מקצות הדרום. (שם שם לא)
הממעיט אסף עשרה חמרים - כי כלם היו תאבים לאכול מהם הרבה מאד. (שם שם לג)
ויך ה' בעם - במתאוים מהם ששאלו הבשר לנסות ולקו בנסיונם, כי לא אמר ואכלו חדש ימים אלא על הבוכים בלתי מתאוים, שאמרו למה זה יצאנו ממצרים, והם בכו בחלייהם כאמרו והיה לכם לזרא. (שם שם לג)
ערב וידעתם - ...ועוד שלא ניתן לו הדבר כי אם לפי שעה, כמו השליו שלא היה ניתן כי אם לפי שעה, כי לא לנצח תאות רשעים יתן ה' כי אם היום יתן להם לסלק תלונתם מעליו, ומחר מתאוה נפשו ואין, ומטעם זה ירד המן מן השמים מקום האורה, ותעל השלו מן הארץ מקום האפלה, כי כל אחד בא ממקורו כפי מה שהוא, לכך נאמר "ובקר וראיתם את כבוד ה'", היינו פנים מאירות, כי נראה להם ה' עין בעין, אבל בערב אמר "וידעתם את כבוד ה'", ידיעה פחותה מראיה כמלך שנותן לאיזה אדם בקשותיו ופני המלך לא ראה... (שמות טז ו)
לא יום אחד - כי מצות מלך הוא לחייבם לאכול, ולצד שיש לך אדם שמשלים תאוותו באכילת בשר ביום א' ויש בב' ויש בה' ויש בי', ויאמר האדם הנה השלמתי תאותי ולא אוכל עוד, לזה בא דבר מלך להמשלים תאוותו ביום א', באה אזהרה לא יום אחד, ולהמשלים תאותו בב' באה עליו האזהרה ולא יומים וכן כולם, כדי שימאסוהו והיה לזרא בטבע אנושי תמורת התאוה בו. (במדבר יא יט)
הממעיט אסף עשרה חמרים - יש לבאר שהמרבה הוא שאהלו בקצה המחנה, והשלו בא אליהם סביבות המחנה, ואם כן היה בידו לאסוף לאין שיעור, והרחוקים שאהלם באמצע המחנה והדרך רב להם ללכת ולשוב יכלו לאסוף רק עשרה חמרים. הוא על פי חשבון שמהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום, נמצא שכל היום והלילה ויום המחרת יכלו לילך ל' פרסאות. וידוע שמחנה ישראל היה ג' פרסה נמצא שמי שגר באמצע המחנה היה צריך ללכת בהליכה ובחזרה ג' פרסאות, ולפי זה שני ימים ולילה יכלו לילך י' פעמים הלוך וחזור, וזהו פירוש הממעיט, אסף עשרה חמרים. (קול אליהו בהעלותך)
ערב וידעתם - ...וכן בענין זה שהיו חסרים לחם והיו בסכנה למות ברעב, וה' רצה לתת להם גם בשר שהוא רק לתענוג ולתוספת טובה, הלא היה ראוי שיקדים לתת להם את הלחם הנחוץ לחלצם ממות ואחר כך יתן להם בשר, וממה שהקדים לתת להם בשר בערב והלחם לא נתן להם עד למחר בבקר, מזה נתברר שאינם כלל בסכנת מות, כי כבר הכין לפניהם הלחם מעת יציאתם ממצרים... (שמות טז ו)
שמעתי - מפני שה' אמר למשה הנני ממטיר לכם לחם ולא הודיעו מן השלו, כי רצון ה' היה לכלכלם רק במן שהיה מזון רוחני ומועיל להשגה וללמוד התורה, לא בבשר שהוא מזון גשמי, וה' רצה שיחיו חיי הפרישות ואכלם יהיה לשובע נפשם הרוחנית, שהיא תגבר על חמרם ולה לא יאות הבשר, ורק משה כששמע תלונתם שהזכירו גם הבשר, כמ"ש "בשבתנו על סיר הבשר", הוסיף שיתן להם גם בשר, וה' מקים דבר עבדו... (שם שם יב)
ותעל - החסרון השני שהיה להם על ידי השליו, שכל זמן שהיה השליו והמן ירד במדבר, ירד המן תחלה ועליו היה שכבת הטל לכסותו, כי המדבר הוא מקום השעירים והחיצונים והיה צריך שירד המן באתכסיא, מה שאינו כן אחר שפסק השליו והמן ירד במחנה ירד המן באתגליא, וירד הטל תחלה והמן ירד עליו בלתי מכוסה... ג', שבעת שהיה השליו שאז היה המן מכוסה מן הטל לא יכלו ללקוט את המן בעמוד השחר כי היה מכוסה מן הטל... חסרון ד' שבעוד שהיה המן מכוסה מן הטל עת שהתחיל שכבת הטל לעלות עלה גם קצת מן המן עמו... ובזה למד דעת את העם גם לדורות הבאים, שכל זמן שלא ירדוף האדם אחר המותרות ויסתפק בלחם לבד תבוא לו פרנסתו בלא יגיעה, וכשירדוף אחר המותרות רחקה ישועה ממנו ויצטרך לשוטט ים רחוקים עד שימצא פרנסתו... (שם שם יד)
...וכבר היה ביניהם שתי כתות, הכת הא' שהם הרשעים והערב רב שהם לא הרגישו במן רק טעם אחד מיוחד לבד, ולא היה ביכלתם ליהנות הנאת החיך מן הבשר, ממילא הם התאוו אל הבשר מצד כח התאוה שלהם המתאוה אל הערב לחיך, שרצו לטעום טעם בשר וערבתו, אבל בני ישראל הצדיקים שהם היו טועמים במן גם טעם בשר, לא יתכן שהתאוו אל הבשר מצד התאוה להנאת הערב דהא היה טועם בשר בחכם וטעמו ערבתו, רק הם רצו בבשר מצד בחירתם וחשקם אל המועיל לפי דעתם... וגם בחשבם שהבשר מבריא את הגוף ונותן שקוי לעצמותם ומרבה את הדם שזה לא יהיה רק אם יאכלוהו ממש, לא אם יטעמו טעמו בחיך, ומצד זה בכו אל הבשר... (במדבר יא ד)
הבשר עודנו בין שניהם - ...שהשם הודיע למשה שיאכלו חודש ימים, שזה יהיה לו למופת שלא בקשו בשר בעבור תאותם לבד, רק בעבור מרדם בה' כנ"ל, ולפי זה לא היה להם לאסוף ממנו הרבה מאד, אחר שידעו שימצא שם כל ימי החדש, לא להקדים לאסוף ממנו על הרבה ימים שבזה יצא מתורת בשר... ולכן הכה בהם תיכף, כי בסוף יום המחרת נקרא עדיין בשם בשר ולא נפסל טעמו, מה שאינו כן בערב יפסל טעמו ואם יפסקו מלאכלו אין ראיה מזה שחדלה תאותם, כי יוכל להיות שזה מפני שנפסל טעמו... (שם שם לג)
לא יום אחד - ...ובאמת פלא האיך מצאו ישראל לב לאכול מזה הבשר אחר שאמר משה בשם ה' כי יצא מאפם והיה להם לזרא, וכי אפשר לומר שלא האמינו בזה, או שגברה התאוה כל כך עד שלא חשו לאבדן הגוף, אלא ודאי הם הבינו דבר ה' כפשוטו, שאחר שיאכלו חודש ימים יצא מאפם, וכסבורים היו שלאחר שיאכלו איזה ימים יתאפקו מלאכול. אבל הקב"ה אמר בכוונה לשון שלא יעמדו על הבנתו, וכל זה היה כדי שיגיע עונשם. (במדבר יא יט)
ואף ה' חרה בעם - על שקידתם כל כך בלי מנוחה יום ולילה למלא תאותם, ויך ה' בעם - ולא היו שוב מתאוים כל כך... (שם שם לג)
בפסוק ויקם העם וגו', ויש לתמוה שמצינו בכל המקומות כשחטאו בני ישראל וכעס עליהם הקב"ה נתחרטו מיד בתשובה, ובכאן נאמר מקודם עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא ואף על פי כן אחר כך אספו להם השלוים, והלא ידעו כי לא לרצון יהיה להם. ואפשר שכשאמר השי"ת ואכלתם בשר וכו' היה זה חיוב שצריכין בעל כרחם לאכול ולקבל העונש, ולכן הוכרחו לקיים גזירת מלך. (בהעלותך תרל"ז)
...ועל כן דור המדבר שהיו כל כך ברום המעלה התפשטה הקדושה גם על הנטפלים, ועל כן בהמתן של דור המדבר היתה בהן קדושה מעין קדשים לדורות, ועל כן נאסר להם בשר תאוה כעין קדשים בחוץ, ועל כן פרשה אחת היא עם שחוטי חוץ... (אחרי תרע"ד)