(ראה גם: דור המדבר-כללי, ישראל-ועמים, עשו)
וישלח ישראל מלאכים מקדש אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו... ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך. נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך. ויאמר אליו אדום לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך. ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה ואם מימך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם, רק אין דבר ברגלי אעבורה. ויאמר לא תעבור, ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו, ויט ישראל מעליו. (במדבר כ יד)
ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר, וייראו מכם ונשמרתם מאד. אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל, כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. (דברים ב ד)
אתה ידעת את כל התלאה וגו', אמרו לו אתה ידעת כשאמר הקב"ה ידע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו) אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין, וירדו אבותינו על אותו העינוי, משל לשני אחין שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם, לימים התחיל לשאל חפץ מאחיו... מי באר, מי בורות היה צריך לומר, למדך תורה דרך ארץ שההולך לארץ שאינה שלו ויש בידו צורכו לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני בשביל להנותו... לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך. כך אמר הקב"ה למשה (דברים ב') אוכל תשברו מאתם וגו', אמר להם משה התירו לכם כיסכם שלא יאמרו עבדים היו עניים הם, הראו להם עושרכם וידעו שלא הפסדתם בשעבוד... דרך המלך נלך, שאנו חוסמין את בהמתנו. לא נטה ימין ושמאל - זה קשה מכולם שאמרו לו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, אבל בגבולך לא נטה. (במדבר פרשה יט ז)
ויסעו מקדש וגו', זה שאמר הכתוב (דהי"ב כ') בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק (אהרן)... (שם שם ט)
כאשר עשו לי בני עשו, והלא אדום הוא שלא רצה להעבירו, שנאמר וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו' ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה (שופטים י"א)... הוי אומר שלא אמר משה על העברה אלא על מכירת לחם ומים, שבני אדום עשו ובני מואב מכרו להם. (דברים ב כט)
ויבאו בני ישראל... שנת ארבעים היתה וראש חדש ניסן היה, ובו בפרק שלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום. (במדבר כ א)
וישלח משה מלאכים, אמר לו אף על פי שאתה שוטמינו עד עכשיו אנו נוהגין בך מנהג אחוה, כה אמר אחיך ישראל. (שם כ יד)
ויאמר אליו אדום, כששלח לו משה אמר לו אפילו יש לך כמה כלי זיין, קול אחד אנו צווחין קמי קודשא בריך הוא ומפיל לך ולחיילותיך לפנינו, למה שהוא פטריקון שלנו, שנאמר (בראשית כ"ז) הקול קול יעקב. אמר להן אתם בטוחין על קולכם, אף אני בטוח על פטריקון שלי, (שם) ועל חרבך תחיה, לכך הוא אומר פן בחרב אצא לקראתך. כיון ששמעו כך הניחוהו והלכו להם, שעדיין לא נתמלאת סאתו... (שם שם יח)
וישלח ישראל מלאכים, ולהלן הוא אומר (במדבר כ') וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, מפני שהיה מלך חשוב אדום שלח לו משה מלאכים, אבל סיחון ישראל שלחו לו ולא משה... (חקת)
נעברה נא - לא נינוס אניסן ולא נשרגנא בתולן ולא נבעי נשי גוברין... (במדבר כ יז)
נעברה נא - אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב, עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך. לא נשתה מי באר - מי בורות היה צריך לומר, אלא כך אמר משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם... דרך המלך נלך - אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול. (במדבר כ יז)
פן בחרב אצא - אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, ואני אצא אליכם במה שהורישני אבי "ועל חרבך תחיה". (שם שם יח)
עד מדרך כף רגל - כלומר אפילו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות, ומדרש אגדה עד שיבא יום דריסת רגל על הר הזיתים. (דברים ב ה)
שמעו עמים ירגזון - ...ואם יצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה לבל יעברו בארצו לא נלחם בהם, ולולא כי נפל עליהם אימתה ופחד היו חפצים להלחם בם משנאתם אותם. (שמות טו יד)
במסלה נעלה - הנה תחלה היו אומרין לבא בערים רק ישתמרו שלא יכנסו בשדה ובכרם כדרך מחנות עם רב ששוללים את הגרנות ונכנסים בכרמים... והיו אומרים שלא ישתו כלל המים אשר להם בבארות לצרכם. ואחר כך שלחו להם שלא יקרבו לערים כלל אבל ילכו במסלה העולה לארץ כנען שהיא סלולה וכבושה לכל, ואם ישתו מימי הנהרות בדרכים הם והבהמות בעברם בנהר יתנו דמיהם שנהנו מהם... ולא הזכירו לו את הארץ אשר ה' אלקינו נותן לנו שלא יקנאו בהם על הארץ לאמר כי להם היתה, לולי שלקח בכורתו וברכתו במרמה... (שם שם יט)
וישלח - אחר שה' אמר לו אל תתגרו בם וגו' אוכל תשברו מאתם וגו' חשב משה שהם אוהבים את ישראל ושלח שלוחים. דרך המלך נלך - שיוכלו להשגיח עליהם על ידי פקידי המלך. במסלה נעלה - אחר שסרב לתת להם לעבור לרשת את ארצם, אמר לו שעל כל פנים יעלו, רק אין דבר - שימנעם מכך, ואחרי שיצא לקראתם נטו מעליו ועברו. (שם כ יד והלאה)
אוכל תשברו - תראו עצמכם מבקשים שלום שלא יתגרו בכם, אבל לא תשאלו לקנות מהם כנאחזים בהם, אלא אם יביאו תשברו מאתם. (דברים ב ו)
רב לכם סוב את ההר הזה - רבים אומרים כי פסוק זה נוקב ויורד עד התהום, ויש בו רמז לשעה ולדורות... כי ימים רבים שיהיו נדים ונעים סביבו ולא יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף רגל, עד שיבא מי שנאמר בו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים... פנו לכם צפונה, ודרשו בזה אם הגיע שעתו של עשו הצפינו עצמכם. וענין הצפנה זו נראה לי שאם ימצא האיש הישראלי איזו הצלחה זעיר שם אזי יטמינו ויצפינו הכל בפני עשו כי אין לך אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו, כי לדעתם הכל גזולה בידם מהם מן ברכת יעקב אבינו... (דברים ב ג)
וישלח משה מלאכים - הנה מן הארץ שנתן ה' לאברהם שהם עשר אומות לא ירשו ישראל רק שבע אומות, ושלש אומות קני וקנזי וקדמוני לא יירשו עד ימות המשיח, וניתנו עתה לאדום ועמון ומואב שהם מזרע אברהם... אולם אחר חטא מי מריבה שנגזר על משה שלא יכנס לארץ, אז אמר לו השם בל יתגר בבני עשו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, כי לא יפול לחלקו של ישראל עד ימות המשיח, ועל כן שלח מלאכים אל מלך אדום. (שם כ יד)
נעברה נא בארצך - יש הבדל בין נעבור בארצך ובין מ"ש אחר כך עבור בגבולו, שהארץ הוא המדינה עצמה, והגבול הוא המדבריות וההרים אשר מסביב למדינה ששייכים אל המדינה. ותחלה בקשו לעבור בהמדינה עצמה מקצה לקצה, ועל ידי שהחיילות העוברים במדינה עצמה יעשו היזק בשדות ובכרמים ובמי בארות הבטיחו לא נעבור בשדה וכו'. (שם שם יז)
אז נבהלו אלופי אדום - אמרו כאן לשון "אז", באשר לבסוף בהגיע לאדום בסמוך סרה הבהלה, שהרי רצה מלך אדום לצאת בחרב לקראתם, והסיבה לזה מבוארת בספר דברים, שכל זה גרם מעשה מרגלים... עד שנהרגו סיחון ועוג חזר הפחד כמבואר שם. (שמות טו טו)
מלאכים מקדש - האי מקדש מיותר... אלא בא ללמדנו שלא שלח אנשי ישראל, אלא מלאכים מקדש אנשי אדום או משארי אומות העולם, והטעם לפי פשוטו משום שאין מייחדין ישראל בין אומות העולם... אלא באמת ידע משה היטב כי לא יאבה מלך אדום כמו שאמר לו ה' "כי לא אתן לכם מארצו עד מדרך כף רגל", אבל משום שאמר ה' למשה "וייראו מכם ונשמרתם מאד" (דברים ב'), והיה בזה המצוה להשמר שלא ייראו, על כן עשה משה זה השליחות כדי שיבין מלך אדום שתלוי ברצונו... אבל בני ישראל הוסיפו לנסות, ומשום הכי לא רצה משה לשלח אנשי ישראל, שמא יראו השלוחים כמה המה נפחדים ונמוגים, כאשר כן היה באמת... על כן ראה לשלוח מאומות העולם שלא שמו לב אלא לדעת תשובת המלך, והיו סוברים ישראל שבאמת לבם ברי עליהם, ושוב לא עלה על לב להלוך בעל כרחם... (במדבר כ יד)
ויאמרו אליו בני ישראל - כבר ביארנו שמשה לא שלח עוד... וביד חזקה - שוב לא נפחדו כלל... (שם יט וכ)
בפסוק וישלח משה מלאכים אל מלך אדום וגו' כמו שמצינו ששלח יעקב אע"ה מלאכים לעשו אחר שתיקן את עצמו והיה חפץ לתקן גם את עשו, כמו כן עשו בני ישראל. ובאמת זה תיקון עשו ואדום שיניחו את בני ישראל לעבור דרך ארצם, וכן בעולם הזה, אם היה מניח היצר הרע וכת דיליה את בני ישראל לעשות רצון בוראם זה היה תיקונו, אבל הם עומדין באם הדרך לגזול ולעשוק, ויט ישראל מעליו. (חקת תרל"ז)
בפסוק וישלח ישראל מלאכים וגו', כי כאשר תיקנו בני ישראל את שלהם, כמו שכתוב כל העדה עדה מוכנת, רצו בני ישראל לתקן גם את האומות כמו שהיה מוכן בשעת קבלת התורה, לולי רשעתו של עמלק ימ"ש, ועל ידי אותו הרשע באו אל החטא עד שנפלו ממדריגתם, ועתה שחזרו ותיקנו הכל רצו להמשיך את כל הברואים אליו ית', לכן בקשו נעברה נא וגו' לא נעבור בשדה ובכרם וגו', פירוש כי בני ישראל יש להם מעלות רבות שנקראו בנים למקום... ובחינת מלך הוא על כל הברואים, ולכן אמרו כי בדרך המלך נלך וגו' הכל כדי להמשיך גם אותם להבורא ית', והרשעים מיאנו בזה, ויט ישראל מעליו. (שם תרל"ט)
ונראה דהנה בענין שליחות של משה רבינו ע"ה למלך אדום "נעברה נא בארצך" הגיד כ"ק אבי ואדומו"ר זללה"ה בשם ספרים הקדושים שכוונת משה רבינו ע"ה לעבור בארץ אדום היתה כי בעברו שמה היה מכניע כחו של מלך אדום, ומלך אדום הרגיש בזה שיחליש כל כחו, על כן לא נתן רשות לעבור בארצו. ויש לבאר הענין, דהנה ידוע דהר שעיר שם עיקר משכנו של ס"ם ומשרייתיה... ונראה שזהו עיקר הרע של עשו, שעליו נאמר (עובדיה א') "ולא יהיה שריד לבית עשו", היינו שיש בו מדתו של עשו גסות הרוח, על כן אין לו תקנה... ונראה שכל תוקף כחו של עשו וגסות הרוח שבו הכל נסתעף מחמת מקומו הטמא הר שעיר... ולפי האמור יובן מה שמשה רבינו ע"ה חשב לעבור בארץ אדום להכניע כחו של אדום, כי באם הופיעו משה רבינו ע"ה וכל ישראל ועמהם ארון הברית ודגלי מדבר שמה, בהכרח היה נדחה משם ס"ם ומשרייתיה, ועל כל פנים היה נכנע... ולא עוד אלא שהר שעיר היה שב להיות מנחלת ישראל כמו לעתיד, והיה נשאר עשו בלי מקום... וממילא שוב גם בני עשו מאחר שהיו נחשבים בלי מקום למטה, היה נסתלק גם שרשם למעלה, ואז בהכרח היה נשפל תוקפם וגסות רוחם... ואחר סילוק גסות הרוח שוב יהיה מקום לתקנו בהופיע עליו הארה אלקית, זו היתה כוונת משה רבינו ע"ה לעבור דרך ארץ אדום... (וישלח תרע"ט)
על גבול ארץ אדום וגו', ברש"י מגיד מפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה... ויש להבין הלא הוצרכו לשליחות זו, וכן שלחו אחר כך לסיחון. ונראה שהפגם היה מה שהזכיר לו לשון אחוה, אבל השליחות עצמה היתה כדי שיהיה נכנע לקדושה, כמ"ש אז נבהלו אלופי אדום וגו' אין זה רע, ואדרבא היתה מעלה, דזו תכלית הכונה שיהיו כל האומות נכנעין לקדושה, אך מחמת שהזכירו לו אחוה ונתקרבו אליו, והיינו ששלחו נצוצי קדושה אל לבו כדי שעל ידי כך יהפך לבבו להיטיב עמהם להניחם לעבור דרך ארצם, כמי שעושה טובה לאחיו, ואדום אחרי שבפנימיותו הוא רע, לא די שלא הועיל לו להיות טוב ומטיב עמהם, אדרבא נכנסו בו עזות וגיאות עד שיצא לקראתם, והרי נפגמו נצוצי הקדושה ששלחו לו, שהרי סייעוהו להרשיע עוד יותר. ומאחר שפגמו בנצוצי הקדושה שהם פנימיים על כן חסרו הצדיק הזה... (חקת תע"ר)
על גבול ארץ אדום לאמר... ויש להבין מה היתה כונתו של משה בזה, וחס ושלום לומר עליו שנתקרב לעשו הרשע... ונראה לומר עוד דהנה ביעקב אבינו ע"ה כתיב (בראשית ל"ב) "ויירא ויצר לו", ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל על פי דברי המדרש ששלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה, והיינו שיעקב אבינו ע"ה שלח לו לעשו מלאכים ממש, והם ניצוצי קדושה שנבראו ממצותיו של יעקב אבינו ע"ה, שבכל מצוה שאדם עושה נברא ממנו מלאך, ואותם שלח אל לבו של עשו להפוך את לבבו לטוב, אך עשו בזדון לבו השיג עוד גיאות מזה, וזה שהצר ליעקב... ומכל מקום שכמו ששליחות יעקב לא היתה לבטלה, אלא שעל ידי כן משך ממנו את הנשמות הקדושות שהיו נטבעות בעמקי הקליפה של עשו... ובודאי כן היה בשליחות משה רבינו ע"ה שעל ידי הלשון של אחוה התעוררו כל חלקי הטוב שהיו עדיין צפונים באדום ונדבקו בקדושה ונשאר ריק מכל. (שם תרע"ד)
ויאמר אליו אדום לא תעבור בי... ונראה דהנה ידוע שארץ אדום היא מקום מושב הסט"א שמה הרגיע לילית וכל הרע שבעולם משם מוצאו, ועל כן היה ברצון משה רבינו ע"ה לעבור דרך ארץ אדום למען החליש את כחות הסט"א שמה, ויהיה זה הכנה לדורות שיהיה ביד איש ישראלי לעבור בכל המקומות המסוכנים ולא יהיה בכח הסט"א להזיקו ולבלבלו, כי בהשפלת השורש נשפלים ממילא הענפין. אך השי"ת לא נרצה בזה האופן... מחמת שיש במציאות עולם הזה עם כל כסופיו והוא מושכו לאחור והאדם מתאמץ בכח לשבור חומות ברזל המונעים אותו משלימותו, זה עצמו מביאו להתרומם ולעוף על כנפי מרומי עולם עד העולם הבא. ואילו יצויר העדר העולם הזה וחלקי הרע שוב לא היה דרך להגיע לעולם הבא... ומטעם זה לא הסכים ה' שיעברו ישראל דרך ארץ אדום להחליש ולהשפיל את כחות החיצונים אז, שלעומתו היתה נחלשת זכות הדחיה, אלא ויט ישראל מעליו, והוא פועל דמיוני לדורות שיהיה ביד ישראל לנטות מחלקי הרע אפילו שיהיו חזקים מאד ובגובה ממשלתם... (שם תרע"ה)
במדרש רבה פנו לכם צפונה, אמר רבי חייא... הצפינו עצמכם ממנו... ולהיכן נברח, אמר להם אם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה... נראה לפרש דקשה למדרש שעדיין היה להם להלך למזרח כל הצד של מואב, ואיך אמר (פנו לכם צפונה), על כן מפיק ליה מפשוטו, והענין כי כחו של עשו הוא רק בחיצוניות, ובפנימיות אין לו כלום, והתורה היא פנימיות... ועל כן להנצל מכחו של עשו הן בגשמיות והן ברוחניות הוא על ידי שזוכין לפנימיות, והוא על ידי התאמצות בתורה בהתפעלות ורגש הנפש. (דברים תרע"ו)