איתא בספרים הקדושים שדור מקבלי התורה תיקנו חטאו של אדם הראשון, ופסקה מהם זוהמתו של נחש. ותמיהה גדולה: הרי בחטאו של אדם הראשון נגזרה גזירת מיתה עד סוף כל הדורות, כי הוריד בחטאו כל העולם למדרגה שמיתה והסתר שולטים בה, ואם כן איך זכו הבנים שהיו ודאי הרבה למטה ממדרגתו לתקן החטא?
עתה מבואר למה בני ישראל, בני בניו של אדם הראשון שהיו כלולים בו, ולכן אף הם נכללו בהסתר ובחשך שנתהוו על ידי חטאו, בכל זאת זכו לתקן אותו ולצאת מההסתר שלו, מה שלא זכה לו אדם הראשון בעצמו. כי אדם הראשון למרות גדולתו לא היה יכול לגמור את התשובה, כי אין בכח האדם לגמור את תשובתו בלי שישלים השי"ת את כל תיקונו כנ"ל. ועל כן לא היה ראוי לקבל את התורה... אבל בני בניו שלא היו בעצם עשיית החטא, לכן על ידי שסבלו יסורים נוראים של קושי שעבוד מצרים, וזכו לראות את הגאולה באותות ומופתים, ואת גילויי קריעת ים סוף, זיככו עצמם ותיקנו עצמם וזכו לצאת מהסתר העולם הזה, ועלו למדרגת "גן עדן", ובמדרגה זו קבלו את התורה, כי כיון שאצלם לא היה חטא אדם הראשון בבחינת מרד וחילול אלא בבחינת "מעשה אבותיהם בידיהם", לא היה עיכוב בדבר, ונשלמה תשובתם על ידי הקב"ה בעצמו בבחינת "ואשובה אליכם". (חלק ב עמוד פו)
...והנה הם היו בני דור דעה, כדאיתא בחז"ל. "דעה" היא מדרגה מסוימת בהשגה הרוחנית, הרי ההשגה מתחלקת לשלש בחינות, חכמה, בינה ודעת, חכמה היא בירור התוכן הכללי הנקבע לפי התכלית, בינה היא ההתבוננות בפרטים הנצרכים לשם ההוצאה לפועל, ודעת היא בחינת החיבור והדביקות, כלומר שההשגה קבועה אצל האדם בבירור ואימות גמור, ומחשבתו דבוקה בה תמיד בלי הפסק. בבחינה זו נקרא דור המדבר "דור דעה", שהיו במדרגה שהשגותיהם הרוחניות הגדולות נתישבו ונתאמתו בלבם, והיו דבקים בה' בלי הפסק. ובאמת לא מצינו עליהם תביעה על ביטול תורה בכל התורה כולה, אלא מוזכרת רק אחר כבוש יריחו, שאמר המלאך אל יהושע "עתה באתי", ואז"ל שתבעו על ביטול תורה... (שם עמוד רנד)
...ואמנם זכו דור המדבר להגיע לתכלית שלמות הקדושה יותר מכל דורות העולם הזה, ולא יהיה דור כמוהו עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. וכן אמר קרח "כל העדה כולם קדושים ובתוכם (בפנימיותם) ה'" (במדבר ט"ז), דהיינו בחינת בית המקדש שבלב, בחינת ושכנתי בתוכם, ופרשו רז"ל "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך לבו של כל אחד"... (שם עמוד רסז)