(ראה גם: דור המדבר-מרגלים, צלפחד)
וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר, הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו. ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח. אל תעלו כי אין ה' בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויביכם. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב, כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהיה ה' עמכם. ויעפילו לעלות אל ראש ההר, וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, ויכום ויכתום עד החרמה. (במדבר יד מ)
ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלקינו, ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלות ההרה. ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויביכם. ואדבר אליכם ולא שמעתם, ותמרו את פי ה' ותזידו ותעלו ההרה. ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים, ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה. ותשובו ותבכו לפני ה', ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם. (דברים א מ)
מה כתיב למעלה פרשת מרגלים ויעפילו לעלות, הביא אפלה על יושביה, כולם באפלה. וארון ברית ה' ומשה לא משו - שלא עלו עמהם, אמר להם משה כך אמר הקב"ה אלי לא תעלו ולא תלחמו... סבור הייתי לעלות אתכם, עכשיו לא תעלו, ירידה היא לכם. אף על פי כן ותחגרו - נעשיתם כולכם אחת, ותהינו לעלות ההרה, שהיו אומרים מטיפה לטיפה נתמלא ההין. כתוב אחד אומר ותזידו, וכתוב אחד אומר ותהינו, שהזידו על חניותיו של הקב"ה...
כאשר תעשינה הדבורים - מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה את האדם מיד מתה, אף אותם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאת. מה הדבורה הזאת פורחת, אף הם היו פורחים עליהם. לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר (שמות ט"ו) שמעו עמים ירגזון, ועכשיו וירדפו ויכתו אתכם. ולא שמע ה', כביכול עשיתם מדת הדין כאילו אכזרי. (במדבר פרשה יז ו)
כי אין ה' - ארום לית שכינתא דה' שריא ביניכון וארונא ומשכנא וענני יקרא ליתיהון מטיילין... (במדבר יד מב)
ויעפילו - ואזדרזו בחשיכא קדם קריצתא למיסוק... (שם שם מד)
ויעפילו - וארשיעו. (שם)
ויעפילו - לשון חוזק... לשון עזות... ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות. (שם שם מד)
כאשר תעשינה הדבורים - פירוש שעוקצין מכאן ומכאן ואין ממיתין, כך ויכום ויכתום שרדפו אחריהם בהכה ופלט אבל לא הרגום, כדי שלא יגדילו פיהם ונמצא שם שמים מתחלל. ותדע שלא מנה בכאן הנופלים במלחמה כדרך בשאר מלחמות. ונראה שזו המלחמה דוישמע הכנעני מלך ערד, דכתיב שם "וישב ממנו שבי", אבל לא הרגו אחד מהם... (דברים א מד)
ויעפילו - בגימטריא צלפחד. (במדבר יד מד)
ותענו - מודיעם למה נפלו במלחמה, שתשובתם היתה בגאוה ובוז וסמכו על גבורתם, וה' אמר שלא ילחמו, וגם היו מנודים. (דברים א מא)
ותענו אותי - ולא התחננתם לה'. אנחנו נעלה - כאילו כבר נמחל חטאכם ובלי הכנעה אלא כאילו בחרבכם תירשו ארץ. אמור להם - ולא הייתם שוגגים כי אם מותרים. כאשר תעשינה הדבורים - המבריחות בקול הברתן. ותשובו ותבכו - לתקן התשובה הנ"ל שלא היתה לפני ה', וששערי דמעה לא ננעלו, והבכיה מקרבת האדם לה'. ולא שמע - שהבכיה היתה מאימת האמורי ולא מתשובה. ותשבו בקדש - ולא שמעתם לנסע לים סוף עד שראיתם שאינו מועיל לכם. (דברים א מא והלאה)
כי העמלקי וגו' כי על כן שבתם - פירוש כיון שהמרד היה על מה שאמרו המרגלים עמלק יושב בארץ הנגב והכנעני וגו', ואמרו ולמה ה' מביא אותנו לנפול בחרב, ואם כן איך תבטחו שיעשה ה' לכם נס ובמקום הרשע עצמו... (במדבר עד נג)
ויעפילו - טעו בהוראת דעתם, כי לצד שהם מרדו בה' כאומרם שאינו יכול לתת בידם העמים הרמים לזה חשבו לתקן לבטוח בה' ולהחליט אמונה כי הצל יציל, ולא נתרצה ה' כי מכתם טריה וכבר נגזרה גזרה. (שם שם מד)
חטאנו לה' - לא בלשון תחינה, וכאילו בדבור בלבד כבר נקיתם מפשעכם. ותבכו - על שרדפו והכו אתכם ולא על אשמתכם. (דברים א מא ומה)
למה זה אתם עוברים - אף על גב שטוב לתקן החטא בדבר שחטא אבל לא במקום שהתשובה עצמה גם כן נגד דבר ה', ומסירות נפש כזה אינו מתקבל. והיא לא תצלח - אפילו אם היתה המלחמה בלא עליה על ההר, שאין הסכנה עצומה, מכל מקום כל מלחמה נדרשת להצלחה, ובלי הצלחה דרכי המלחמה בחזקת סכנה. (במדבר יד מא)
כי העמלקי - ביאר להם דנהי שלא תהיה מגפתם בדרך עונש, שהרי תשובה היא כתריס בפני הפורענות, מכל מקום במקום שאי אפשר להנצל אלא בדרך נס, אין התשובה שלא כהוגן מגינה. כי על כן שבתם - ...שהחטא היה במה שלא רצו ללכת אחריו, והיה בזה חילול השם, על כן ולא יהיה ה' עמכם - כי במקום חלול השם אין התשובה מועלת לגמרי. מיהו אם לא היתה הסכנה מצויה לא היו נענשים כעת... (שם שם מג)
ויעפילו - כפרש"י לשון חיזוק הלב... ואף על גב שהיה להם להאמין לאזהרת משה, מכל מקום חזקו לבבם לחשוב שאזהרה זו אינה אלא כדי שתהא המסירות נפש באמת... אבל מדלא כתיב בלשון אחר ברור על חיזוק הלב מובן שבא הכתוב לכלול בזה עוד כונה אחרת, וכפרש"י בשם התנחומא שהוא מלשון אופל, הכונה שהיו הרבה מן המעפילים מאמינים ויודעים שלא יצליחו, ויפלו במלחמה, אבל מכל מקום היה כדאי להם להרג בארץ ישראל ולהיות נקבר שם ולא במדבר. אבל ההשגחה באה והפרה עצתם בזה... (שם שם מד)
ויכום ויכתום - מתחלה עברו דרך שעיר בשפלה ולא מצאו אנשי שעיר לב לעמוד לנגדם, והעפילו לעלות על ההר, אז רדפו אחריהם העמלקי והכנעני והכו אותם שלא המיתום, אך בבריחתם בהיותם מוכים ונענים בחזרה על בני שעיר, אז הכתום בשעיר עד חרמה, ונשארו קבורים בשעיר שהוא חוצה לארץ, והפר עצתם, והיינו כפילות ויכום ויכתום. (שם שם מה)
ויובן עוד שכאשר נודע להם שכעס השי"ת עליהם, כמ"ש "וידבר משה את הדברים האלה אל כל ישראל ויתאבלו העם מאד", ומכלל שעד כה חשבו שלא יחר אף השי"ת בם כי הם לא חשבו זה למרידה, וכנ"ל שחשבו שנשתנה הענין מחמת שמשה לא יכנס עמהם לארץ. וכאשר שמעו שחטאו ושיהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם, הבינו כי יהושע וכלב צדקו במאמרם "אם חפץ בנו" כנ"ל, שהיו מעוררים מדת הרצון, על כן חשבו לתקן זה באמרם הננו ועלינו, ואחר כך ויעפילו לעלות, אף ששוב לא היה להם חשבון ודעת לנצח, אף על פי כן חשבו לעשות רצון השי"ת, שחשבו שכן הוא רצון השי"ת... אך היה גזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע. (שלח תער"ב)