(ראה גם: דור המדבר-מתן תורה, מתן תורה)
ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. וילונו העם על משה לאמר מה נשתה. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. (שמות טו כג)
אמר רבי שמעון, בעוד שהיו הולכין במדבר, נגלה לעליהם רשות אחר של שאר העמים, דהיינו אותו שהוא שולט במדבר ופגע בהם שם, ראו ישראל שלא היה ההוא זיו כבוד מלכם, זה שאמר ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, מה הטעם, כי מרים הם, לא נתבשם נפשם כבתחילה, ולא עוד אלא שבא לקטרג עליהם.
מה כתוב, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ואין עץ אלא תורה, שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא הקב"ה. ר' אבא אמר, אין עץ אלא הקב"ה, שכתוב כי האדם עץ השדה, עץ השדה ודאי, זהו עץ שדה דתפוחין קדישין, (כלומר שדה זו היא מלכות עץ השדה זה ז"א בעלה), וכשנגלה זיו כבוד המלך עליהם, אז וישלך אל המים וימתקו המים, ומהו וימתקו המים, היינו שהקטיגור נעשה סניגור...
אמר רבי אבא, תא חזי, בתחילה כשנכנסו ישראל בברית הקב"ה לא נכנסו כראוי, מה הטעם, משום שמלו ולא פרעו, ולא נגלה הרושם הקדוש. כיון שהגיעו כאן (למרה), מה כתוב, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, שם נכנסו ישראל בשני חלקים הקדושים, (מלכות ויסוד שזכו בהם על ידי מילה ופריעה), בגילוי ההוא שנגלה הרושם שלהם ונקראו חוק ומשפט, חק (זה מלכות), כש"א ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, (שסובב על המלכות ורומז על מילה). ומשפט, כמ"ש משפט לאלקי יעקב, (שהוא יסוד רומז להמוחין המתגלים על ידי הפריעה, הנקרא משפט). ושם נסהו, היינו באות הזה הקדוש, (שמפני היותו חק שייך נסיון), כמ"ש כי חק לישראל הוא. בספר ר' ייבא סבא אמר דבר על מטה ההוא הקדוש, (שעליו נאמר ויורהו ה' עץ. (בשלח שמז, ועיין שם עוד וערך מילה)
ר' אלעזר פתח ואמר, ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, הרי העמידוהו, אמר, תמה אני איך בני העולם אינם מסתכלים ואינם עוסקים בדברי תורה, הרי כאן יש להסתכל, למה כתוב כאן, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו.
אבל ודאי סוד הדבר, שכאן היה (הנס) על המים, כי המצריים היו אומרים שמהם הם בניהם של ישראל, והיו כמה אנשים בישראל שהיו חושדים נשיהם בזה, עד שהקב"ה הביאם למקום הזה, (מרה), ורצה לבדוק אותם, מה כתוב, ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל ה' וגו'.
אמר הקב"ה למשה, משה מה אתה רוצה, הרי כמה גדודים (מקטרגים) עומדים כאן עליכם, ואני רוצה לבדוק כאן נשיהם של ישראל, כתוב שם הקדוש והשלך אל המים ויבדקו כל (ישראל), נשים וגברים, ולא ישאר לעז על בני, וכל עוד שלא יבדקו כולם כאן, לא אשרה שמי עליהם. מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, (עץ) הוא שם הקדוש ההוא שהיה כותב הכהן לבדוק נשיהם של ישראל, אז שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו... (נשא סה)
ואילן טוב ורע בשבילו נאמר, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו', משום שהיו ישראל מעורבים עם ערב רב, היו כולם אילן טוב ורע, ועל כן חציו מתוק, מצד הימין, וחציו מר, מצד השמאל. ובזמן שהערב רב היו מחטיאים את ישראל, כאלו היו כולם מצד הרע, (ועל כן) המים הוחזרו להיות מרים באותו עץ מר (שהשליך) במים, ז"ש ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם...
ועץ מר הזה, (שהשליך תוך המים), היה כאופן הנסיון של הסוטה, אם סטתה תחת בעלה, אלו המים שהשקוה חזרו להיות מרים, ובהם וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ואם לא סטתה מה כתוב, ונקתה ונזרעה זרע ומולידה בן, אף כאן וימתקו המים... (שם פו)
כיון שהגיעו למרה, עמדה מדת הדין לפני הקב"ה, ואמרה, ואיך יצאו ישראל מן הגלות והרי כתוב בתורה שהיתה גנוזה ב' אלפים שנה מטרם שנברא העולם, שעל אחד שבעה (יש להם להענש) על חטאותיהם, (שכתוב ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, וכן) יש להם להענש על אחד שבעה אל אותה פרצה הגדולה שפרצו וחטאו (במכירת) אותו צדיק הקדוש.
א"ל הקב"ה כך הוא הדין, אבל בתורה הקדושה יש לי מתנה טובה ושבת שמה, וכשהם שומרים אותה היא עומדת במקום ההוא לסגור את הפרצה שפרצו, כי אותו צדיק שהוא שביעי אחוז (בשבת), והוא כדאי לכפר על אותו עון.
הה"ד ויצעק אל ה', מי הוא ויצעק, הוא מדת הדין שעמדה וצעקה לפניו, (שהם צריכים להענש שבע על חטאתם כנ"ל). ויורהו ה' עץ, היינו התורה, ז"ש עץ חיים היא למחזיקים בה, וישלך אל המים, מי הם המים, הם מים הזדונים שעמדו להפרע מהם, ואז וימתקו המים, שנמתקו ודאי, כי ראו (בתורה), רפואה גדולה לאותו החטא, (דהיינו שמירת השבת שנצטוו אז עליה).
ומאין לנו שנצווו במרה, שכתוב שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך, ואמרו, כאשר צוך במרה, אמר להם הקב"ה אם אתם שומרים את השביעי העליון הזה אין רשות למדת הדין לקטרג עליכם, ז"ש שם שם לו חוק ומשפט... (זהר חדש וישב כט)
...וישראל היו עוסקים בלמוד התורה שלמדו ממרה, ונתחברה עמהם אותה ברית הקדושה (שהיא יסוד), ונחש עקלתון, (שהוא הס"א) נפרד מאותה באר המים, (שהיא המלכות, שהנחש) היה ממרר אותם המים מה שעונותיהם גרמו עד עתה.
אבל עתה ששבו בתשובה לאדונם והקב"ה לימד אותם דרכיו של עץ החיים ההוא, (שהוא ז"א, ז"ש ויורהו ה' עץ זוהי תורה שבכתב, (דהיינו ז"א), וישלך אל המים, אלו תורה שבעל פה, (שהיא המלכות), ומהו וישלך, אלא שהוא (אותיות) יש לך, זהו עולם הבא, (דהיינו החכמה שבעולם הבא, שה"ס חכמה דבינה), ז"ש להנחיל אוהבי יש, לך זהו אמא עלאה, (דהיינו בינה שבעולם הבא, כי לך הוא בגימטריא חמשים), שהיא חמשים שערי בינה המתדבקים בו (בז"א), אז מתקו המים וירד טל העליון מעתיקא קדישא, (שהוא כתר), ונתמלא חקל תפוחין (שהוא המלכות)... (שם בשלח ט, וראה עוד דור המדבר-אילים)
שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, אמר הקב"ה מכאן ולהלאה הרי חק ומשפט לעשות נסים, חק ומשפט, היינו שכתוב נחש עלי צור, (החקוקים במטה) ושם נסהו, משום שכתוב וימתקו המים, פירוש אחר אמר הקב"ה מכאן ולהלאה חק ומשפט, שלא יהיה נקדש שמו ית' אלא במים שנמתקו.
אר"י כתוב כי מרים הם, מכאן שנינו, יש מים עכורים, ויש מים צלולים, ויש מים מתוקים, ויש מים מרים, ויצעק אל ה', למה צעק, מכאן שהיה בצער אותה שעה, (על המים המרים), א"ל הקב"ה משה, הנחש שנהפך ממטה בסנה, עתה צריכים לחקוק אותו בצור. ושניהם הנחש והצור) עמדו על המים המרים, ובאותה שעה נחקק צור בנחש שהיה בו קודם, ז"ש שם שם לו חוק ומשפט...
א"ל הקב"ה, משה, הרי לך עצה בזה, השלך המטה (אל המים), ויחקק נחש עלי צור, שניהם ביחד וינצלו, ז"ש ויורהו ה' עץ, כמש"א מקום שיפול העץ, (שפירושו) עצה, וישלך אל המים, (כמו שנצטוה), וכתוב שם שם לו חק ומשפט, (שפירושו) שנחקק נחש עלי צור, ושם נסהו, היינו שעטרהו בנסים. אמר הקב"ה מכאן ולהלאה הרי לך שיעמוד אצל המים, (שהוא צור שעל ידו יוצאים מים כנ"ל), הרי לך שיתקדש שמי במים, (דהיינו על ידי חקיקת הנחש בצור, שמעביר הקליפות ממנו כנ"ל ומתקדש השם). (שם בשלח לד, ועיין שם עוד)
וישראל לא ידעו העונשים שבתורה עד שבאו למרה, שכתוב ויבואו מרתה, וכתוב שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו... (שם רות תד)
ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים... לפי שפרשו מדברי תורה שלשה ימים לכך מרדו, ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי...
ויורהו ה' עץ - רבי יהושע אומר זה עץ של ערבה, רבי אליעזר המודעי אומר זה עץ של זית, שאין לך עץ מר יותר מעץ זית, רבי יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני, רבי שמעון בן יוחי אומר הראהו דבר מן התורה, שנאמר ויורהו ה' עץ,ויראהו ה' עץ אינו אומר, רבי נתן אומר זה עץ קתרוס, ויש אומרין עקר תאנה ועקר רימון.
רבי שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה כמה מפורשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם, בשר ודם מרפא את המר במתוק, אבל הקב"ה מרפא את המר במר. וישלך אל המים, אחרים אומרים היו ישראל מתחננים ומתפללין לפני אביהם שבשמים ואומרים, רבונו של עולם, חטאנו לפניך על הים, שנתרעמנו לפניך על הים. וימתקו המים - רבי יהושע אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו, רבי אליעזר המודעי אומר מרים היו בתחילתם, שנאמר המים המים שני פעמים.
שם שם לו חוק - זה השבת, ומשפט - זה כיבוד אב ואם, דברי רבי יהושע, רבי אליעזר המודעי אומר, חוק אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות, ומשפט אלו דיני אונסין קנסיות וחבלות. ושם ניסהו - שם נשא לו גדולה, דברי ר' יהושע, אמר לו רבי אליעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן, וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך, הא מה תלמוד לומר ושם ניסהו, שם ניסה המקום את ישראל. (בשלח-ויסע פרשה א)
מים סוף נסעו למרה, שנאמר ויבואו מרתה, ואומר שם שם לו חוק ומשפט, שם נתנו לישראל עשר מצות, ז' מהן שנצטוו בני נח... הוסיפו עליהם ישראל באותה שעה שבת ודינין וכבוד אב ואם... (פרק ה)
ויחל משה - לשון חילוי, כיצד, אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אדא דיפו בשם רבי שמואל בר נחמן, כיון שבאו ישראל למרה, מה כתוב שם, (שמות ט"ו) ויבאו מרתה וגו', התחיל משה מהרהר בלבו ואמר, המים הללו למה נבראו, מה הנייה יש לעולם בהן, מוטב היה אילו לא נבראו, ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו, אמר לו הקב"ה לא תאמר כן, ולא מעשה ידי הן, יש דבר בעולם שנברא שלא לצורך. אלא אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך, עשה את המר מתוק. ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך, ראה מה כתוב ויורהו ה' עץ, ויראהו אין כתוב כאן אלא ויורהו, לשון למוד. (שמות פרשה מג ד)
...את מוצא בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, והקב"ה אינו כן, אלא במכה שמכה בו מרפא, וכן את מוצא כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה, והיה משה סבור שהקב"ה אומר לו שישליך שם דבש או דבלה והמים מתמתקים, ראה מה כתיב שם, ויורהו ה' עץ, הורהו בדרכיו, ומה העץ, ר' יהושע אומר של ערבה היה... (בשלח כד)
ר' יהודה אומר המשפטים ניתנו לישראל במרה קודם מתן תורה, שנאמר שם שם לו חק ומשפט, יכול לא נשנו בסיני, תלמוד לומר ואלה המשפטים, ר' ישמעאל אומר כל מקום שנאמר אלה חוץ מן הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסף על הראשונים, כאן שנאמר ואלה מוסף על הדברות העליונים, מה הדברות העליונים מסיני אף המשפטים מסיני... (שמות כא א)
ויורהו ה' - ואחויה ליה ה' אילן מריר דארדיפני וכתב עלוי שמא רבא ויקירא וטלק לגו מיא ואתחלון מיא. תמן שוי ליה מימרא דה' גזירת שבתא וקיים איקר אבא ואמא דיני פדעא ומשקופי וקנסין דמקנסי לחייביא ותמן נסיא בנסיונא עשיריתא. (שמות טו כה)
שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין. ושם ניסהו - וראה קשי ערפם שלא נמלכו במשה בלשון יפה. (שמות טו כה)
ויכתב משה - מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה. (שם כד ד)
כאשר ציוך - קודם מתן תורה במרה נצטוו על שבת. כאשר צוך - אף על כיבוד אב ואם נצטוו במרה. (דברים ה יב וטז)
שם שם לו - לשון רש"י, ואני תמיה למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים, ויאמר וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו', וכן יעשה בכל המצות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר. ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם, עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך, על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר "ושם נסהו"...
ועל דרך הפשט כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא חק... ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן... או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרא בהם אל ה' לא דרך תלונה, ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר...
נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע, והיא סגולה בו, ולימד אותה למשה, ורבותינו אמרו שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים, ואחר כך אמר ויורהו כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא, והקב"ה הורהו את מקומו או שהמציאו אליו בנס... (שמות טו כה)
שם שם לו חק ומשפט - ויש שפירשו שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם, לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים, ויש מהם מרפאים ויש מהם מחליאים, ויש ממתיקים את המר ויש שמררים את המתוק, וכל זה בין בטבע בין בסגולה, וזהו לשון חק ומשפט, חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו. ושם נסהו הצמח הזה. ולכך אמר "אם שמוע תשמע", כלומר אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מהתפלל ובקשת הרחמים, אין לך לזוז ממצות התורה, כי אני ה' רופאך ולא הצמחים...
ואם תשכיל בפרק הזאת תמצא כי בכאן מתחלת המדבר במרה התחיל שר המדבר לקטרג עליהם ולהחטיאם והיא הסבה לתלונותם, וזהו שתמצא בספר הבהיר, אמר להם השטן מים אלו אף פי פי שמרים הם טובים הם, לפי שיספיקו לכם, אבל כשתכנסו עוד במדבר לא תמצאו אפילו לרחוץ פניכם כלל. ועוד שם ומאי ויורהו ה' עץ, מלמד שעץ חיים היה סביב המים, בא שטן ונטלו משם כדי לערבב את ישראל ולהחטיאם, מיד וילונו העם, מיד ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ, אותו עץ החיים היה שהסיר השטן... נתן הקב"ה ידו בשטן ומעטו, ואלמלי כן לא היו יכולין ישראל לעמוד מפניו... ולכך הוצרך משה לתפלה שינצל מידו... (שם)
ספר הבהיר ויבאו מרתה, מלמד שרוח צפונית היתה מעכבת, דכתיב ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, מיד נתן הקב"ה ידו בשטן ומעטו, ואלמלא כן לא יכלו ישראל לעמוד לפניו... כיון שראה משה השטן ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, עץ החיים היה שהסיר השטן, וישלך אל המים. שם שם לו הקב"ה לשטן חק ומשפט ושם נסהו לישראל, בעא הקב"ה להזהיר את ישראל, משל למה הדבר דומה... אמר לה בתי אל תחושי לדברי האויבים, לא יוכלו לך, לא תצאי לפתח הבית ועשי מלאכתך בביתך ולא תשבי בטילה אפילו שעה אחת ולא יוכלו לראותך ולהזיק לך... לפיכך הוא (השטן) לעולם בשמאל... ולפום הכי אמר הקב"ה לישראל אם שמוע תשמע וגו' והאזנת למצותיו ולא למצות יצר הרע, כל חוקיו ולא חוקי יצר הרע, כי אני ה' רופאך... (בשלח)
ולא מצאו מים - הנה היו קשורים עדיין למצרים ולחוקיהם, וקשה להם להעתק לחוקים צדיקים הפוכים להם, על כן הסיעם למרה, כסבורים שירוו שם צמאונם ויתבוננו במעשה הנפלא שקרה שם, שברגע נהפך המר למתוק, ללמדם שאם בחלה נפשם במי הבריכה העליונה יש כח בהישרה האלוקית להביאם שתערב להם, ומה שהיה להם תחילה לחוק יהיה מהרה למשפט... (שמות טו כב)
וילונו - חשבו שמשה טעה במדבר. ויש מפרשים שה' הענישם על שאמרו "המבלי אין קברים במצרים" וגו'. ונראה שכל זה לפני מתן תורה, כדי שיכירו על ידי הנסים שהכל בידו, ורק התלוננו פה, ראה אדוננו המים הרעים, ולא הקציפוהו, ולכן לא נענשו על כך כבתבערה ועוד. (שם שם כב)
שם שם לו חק ומשפט - החוק הוא הדעת התורנית שהבוטח בה' ישוגב, ובכל קראם ישמע ויעשה נפלאות. והמשפט לאלקי יעקב לשנות הטבע בתפלת חסידיו. ושם נסהו - החל לעשות עמהם נסים, כי עד אז היו רק עונשים למצרים. או שם הראם כי הוא מחדש עולמו, ולכן ציוה על קדושת השבת המורה על החידוש, וגם הורה להם ההשגחה. ולר"ן ניסה החוק, והוכיח שירפא מחלה כמו שירפא את המים בסבה אלקית ולא טבעית... (שם שם כה)
ויבאו מרתה - רצה ללמדם שלא יהרהרו אחרי החוקים שהם דברי ה', וכמו שה' מרפא המר במר, כן מטהר את הטמא בטמא, וכמו שאמרו חז"ל שבמרה נתן להם דיני פרה אדומה, ושם ניסהו - הביא עליהם יסורין בעודם צדיקים, שלא יהרהרו אחרי היסורין וענין צדיק ורע לו, כי ה' ייסר בשמאל ויקרב בימין. (שם שם כג)
...ומשפסקה טומאה החלו ספירת נקיים, ועזר להם על ידי נתינת מצות שבת ודינים במרה, כי עירה עליהם רוח קדושה על ידי הנפש היתרה, שבזה נעשה קשר אמיץ בינם לבין קונם, וכאשר שלום בין הנפשות למטה על ידי הדינים שנתן להם, יתייחדו גם בשרשם למעלה ויעשו ייחוד במקורן... (שם יט א)
שבת ופרה אדומה ודינין - פירוש מדכתיב חק, ולא נקרא סתם חק רק פרה אדומה שאין טעם למצוה. ודינין למד מדכתיב משפט, ושבת גם כן נקרא חוק, כי חוק הוא זה שיגיע מלאכת האדם עד ששה ימים וביום השביעי ינוח, ודבר שיש לו גבול כמו ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת נקרא זה חוק... לכך נתן להם אלו שלשה פרשיות לפי שהם הלכות גדולות מאד, כמו שידוע מהלכות שבת כי יש לו הלכות רבות מאד, ופרה אדומה אף על גב שאין לה הלכות רבות הלכה אחת שלה עמוק עמוק מי ימצאנו, ודינין של תורה יש בהם חכמה כמו שאמרו חכמים הרוצה שיחכם יעסק בדיני ממונות, לפי שבקל משתנה הדין... ולהרגיל אותם בלמוד התורה כי צריך הוא בתלמוד תורה להעמיק בה, ולפעמים לתת הבדל בין דבר לדבר כמו שהוא בדיני ממונות... ולא תמצא בכל מצות התורה דברים אלו רק בשלשה מצות... אך יש לתמוה על פירש רש"י כי נטה מדברי המכילתא ומדרך הגמרא דסנהדרין... בכל אלה לא נזכר פרה אדומה... על כרחך צריך אתה לומר שאין אלו מצות נחשבות ממצות התורה רק כמו ז' מצות לבני נח שאין זה שם תורה עליו... ולפיכך הוצרך לחזור ולצוות עליהם כמו כל המצות של בני נח... (גור אריה שמות טו כה, וראה שם עוד)
אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה, ובפרשת בשלח לא כתב רש"י רק שבת ודינין ופרה אדומה, דלעיל כתיב ושם נסהו, פירוש נסהו לעם אם ילכו בתורתו, ובכל המצות שייך נסיון חוץ מכבוד אב ואם לפי שהאדם עושה בטבע לכבד אב ואם, והם מן המצות הטבעיות שהאדם עושה ומקיים בטבע... ואם תאמר לפירש"י למה נצטוה בכבוד אב ואם במרה יותר מבכל המצות... ועוד יש לומר לכך נתן להם שבת ופרה אדומה וכבוד אב ואם, שכאשר רצה לתת להם מקצת מצות נתן להם אלו המצות. שמצות התורה נחלקים לד' חלקים, האחד שאין טעם שלהם נגלה כלל, ולא יוכל האדם לדעת כלל כמו פרה אדומה... ויש מצות שטעמם ידוע כאשר נכתבו בתורה כמו שבת ותפילין, ואם לא נכתבו לא ידענו הטעם... הג' הם מוצא המושכלות כגון דינין... המין הד' המצות הטבעיות שחפץ האדם לקיים בטבע, כגון כבוד אב ואם... שתמצא אף בבהמה רחמנות שהיא מרחמת את ולדה, ולכך נתן להם אלו ארבע מצות שיהיה להם מכל מין מצוה כדי לנסות אותם... (שם דברים ה י)
ויבאו מרתה - הקרה ה' לפניהם ענין מי מרה לחזור ולעשות בהם נסיון אם יהיו ראוין לקבלת התורה, כי כבר נחלקו רז"ל במה שכתוב "ויורהו ה' עץ" וגו' שהיה זית... רשב"י אומר דבר מן התורה הראהו, שנאמר עץ חיים היא, וביארו הענין שהתורה תחלתה מרה ונקראת תושיה שמתשת כחו של אדם, ורז"ל אמרו למה נמשלה התורה לזית, מה זית זה תחלתו מר וסופו מתוק אף דברי תורה כן... כך בחולי הנפשות, שהיו חולים על ידי קניית אמונות רעות שקנו במצרים, רצה הקב"ה לרפאותם על ידי קבלת התורה שנמשלה לזית, ויש לחוש פן ואולי יהרהרו ישראל בלבם לאחר איך יתכן לרפאות דבר מר בדבר מר, על כן הביאם ה' לידי נסיון, והקרה לפניהם ענין מי מרה שנמתקו בדבר מר, ובזה נסה אותם האלקים אם יאמינו שמכח אלקי עשה משה את הדבר הזה, אז יאמינו גם כן שעל ידי התורה יומתק מרירות הנפש, ואם יאמרו שבכח איזו לחש עשה הדבר הזה לא יהיו ראוין לקבל התורה... וכאשר האמינו ישראל כי בכח אלקי עשה משה את כל המעשה הגדול ההוא על כן מסר להם הקב"ה שם מקצת מצות, שבת ופרה אדומה ודינין וכיבוד אב ואם, כי מצות אלו יש להם יחס עם זה המעשה, כי על ידי שיאמינו בנס זה יאמינו גם בחדוש העולם אשר השבת מורה עליו... וכיבוד אב ואם יש לו דמיון עם השבת, כי לא לחינם נסמכו שתי מצות אלו בדברות ובפרשת קדושים... שבא להורות ששלשה שותפין באדם... ולפי שעל ידי שיראו שדבר מר יתרפא בדבר מר כמותו לא יהרהרו אחר מצוה זו שפרה מטמאה הטהורים ומטהרת הטמאים... (שמות טו כב)
אם שמע תשמע - לחק ומשפט אשר שם, כאמרו בסמוך, תזכו לשמוע בקול ה', פירוש ממנו יתברך, ומבשרם שיזכו למה שזכו אחר כך. וה' נתן להם שבת ודינים קודם לנסותם אם ישמעו למצות אלו יצום התורה כלה, והוא אומרו למעלה "ושם נסהו", פירוש אם יעמוד בקבלת התורה, ותמצא שכאן רמז הכתוב ד' מצות ללמוד וללמד לשמור ולעשות... (שם שם כו)
ולא מצאו מים - בנס, כי בים נפתח המקור של הנסים והשער של הפלאות והיה הכל נסים, ועתה נסגר השער הזה, והם לא היה להם זכות מיוחד שיחדש להם נסים חדשים, בפרט שימים אלה היו ימי הספירה שהכין אותם אל קבלת התורה, ורצה להביאם בבחינה ונסיון ולהשכילם כי צריכים בכל רגע אל השגחת ה'. (שם טו כב)
ויבאו מרתה - ששם היו עד עתה מים מתוקים, רק עתה נתהפכו להיות מרים, וזה היה נסיון חדש. (שם שם כג)
ויורהו ה' עץ - אמרו חז"ל שהיה מר, הראה כי הנס הוא הפך הטבע, שהטבע לא יעשה דבר רק על ידי הסבות והאמצעיים הנתונים לזה על פי הטבע... וחז"ל אמרו במכילתא, וילכו שלשת ימים שהלכו ג' ימים בלא תורה, באור הדבר שהנביאים יכנו מי החכמה והדעת בשם מים חיים... וישראל אחרי שראו כל הגדולות האלה היה ראוי שיקנו לב טוב ורוח משכיל, וישתו מי החכמה ודעת אלקים ממקור מים חיים, והם בנסעם מים סוף לא שמו לב לדרכי ה', ולא שתו מי הדעת וילכו בלא תורה ויראת ה', וכן נמנע מהם מים הגשמיים לרוות צמאונם, ועת באו מרתה התחילו להתמוטט מן האמונה ולחשוב מחשבת און, וזה מליצה על המים הרעים והמרים... ששם שם לו חק ומשפט - וכמו שנמתקו מי הדעות כן נמתקו המים הגשמיים, ושם נסהו, כי כל זה היה לנסותם ולהוציא שלמותם מכח אל הפועל, וכל זה היה הכנה אל מתן תורה שהיו מוכנים אליו אז... (שם שם כה)
ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים... כך זה הענין נעשה בכלל ישראל, שמקודם שם להם חוק ומשפט ברמז, לפי שהיה להם תשוקה אל התורה, ואחר כך נתמלאו תשוקה ביותר עד שזכו לקבל כל התורה בשלימות... ובאמת זה הוא נסיון שבא לאדם מן השמים הן בכלל הן בפרט... (משפטים תרס"א)
שם שם לו חוק ומשפט, ברש"י נתן להם מקצת פרשיות של תורה, ויש להבין מה אולמא דפרשיות אלו מאינך. ונראה דהנה בזהר חדש שנתעורר אז קטרוג על חטא מכירת יוסף... ולמה שתק בעת הסכנה על הים שהיו ישראל נתונים בדין, וכאן שכבר יצאו מהסכנה התעורר לקטרג? ונראה דהנה בחטא המכירה נכללו שני דברים, את אשר עשו והרעו ליוסף בעצמו, ואת אשר גרמו להעשרה טפין שיצאו ממנו... והנה מה שהרעו ליוסף עצמו כבר מחל להם, אך הפגם בעשרה טיפין אין בידו למחול... אך בקריעת ים סוף דכתיב "הים ראה וינוס", ואמרו ז"ל ארונו של יוסף ראה, ממה נפשך לא היה אפשר להיות קטרוג עליהם, דאי אזלת בתר המעשה והכוונה הרי לא היו אלא גורמים ובלי כונה להזיק, ואי אזלת בתר המסתעף מזה אף בלי הכונה הרי יש כנגדו זכות שהסתעפה מזה קריעת ים סוף, על כן שתק בעת קריעת ים סוף.
אך כשכבר עברו את הים ובאו למדבר והיה נצרך לערוך להם שלחן במדבר, שוב מצא מקום סכנה לקטרג, כי ידוע שאף שכל החטאים גורמים קיפוח פרנסה... מכל מקום אין בכל עבירות קיפוח פרנסה כמו פגם ברית רחמנא ליצלן... ועל כן נתעורר אז דוקא קטרוג על זה. והנה ידוע דבחטא הוצאת שז"ל רחמנא ליצלן נכללו שלש העבירות ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ועל כן למען יהיה תיקון לחטא זה ניתנו להם שלש פרשיות אלו להתעסק בהן לעומת שלש עבירות אלו. שבת שהיא עדות על חידוש העולם היא היפוך מחשבת עובדי ע"ז... פרה אדומה שהיא להעיר ולסלק את כחות הטומאה שנתחברו ושנדבקו באדם... היה תיקון על פגם עריות חיבור שאינו ראוי וגורם דוגמתו למעלה... דינים שהוא להעמיד כל אחד בשלו ובמה ששייך אליו היפוך ענין הגזל... על כן דינים מכפרים על שפיכות דמים... (בשלח תרע"ט)
יש ליתן טעם למה שבת עוד במרה נצטוו, דהנה לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה... שהתורה מהפכת את היצר הרע לעשותו יצר טוב... כי על ידי התורה נתלבן גם היצר הרע ומאספין אותו לקדושה... אך לאו כל אדם זוכה שהשבת תקלטנו, ואינה קולטת אלא שומרי ברית... והנה בזהר הקדש שמי מרה היו כענין מי סוטה, שנבדקו ישראל אם הם שומרי הברית, ונתברר שהם שומרי הברית, על כן ניתנה להם שבת תיכף שתהיה להם לסיוע לקבלת התורה. (נשא תרע"ג)
והנה איש שיצרו מתגבר עליו יש שיצר הרע שמשכנו בכבד שהוא כח החומר המושך לחומריות הוא המתגבר, ויש שמתגבר עליו כח היצר הרע שדומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, ויש שמתגברין עליו כחות החיצונים הרודפים אחריו להממו ולאבדו שהוא במוח כנ"ל, ולכל מין יצר הרע יש תרופה מיוחדת. ויצר הרע שהוא לעומת הכל לאמור לטוב רע ולרע טוב הרפואה היא לעסוק בתורה, שתורה היא המבררת בין כשר ופסול טמא וטהור, ומביאה בלב האדם כח הבירור... ובזה יובן הטעם שניתנו להם לישראל במרה קצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן ולא המתין להן עד סיני, כי מאחר דס"ם ומשרייתיה היו רודפין אבתרייהו והתחפשו בלבוש צדק כנ"ל, וישראל ניצולו ממנו בזכות זה ניתנו להם פרשיות להתעסק בהן, שיהיו המזיקין בדלין מהם... (שם תרע"ה)
בפרשה זו בדברות שניות כתיב בדיבור שבת וכן בכיבוד אב ואם כאשר צוך ה' אלקיך... כאשר צוך במרה, וצריך להבין למה נכתב, שבשם לא נזכר מפורש שנצטוו על שבת וכיבוד רק ברמז... אך הענין על פי מה שאמרנו דבמרה כיון שנעלם מהם האור שהיה להם בקריעת ים סוף, וכמו שכתוב בזהר הקדש... והיתה נפשם עגומה עליהם, מה יועיל להם שיוכלו להשיג פן יהי נעלם מהם עוד. על זה הודיעם שיתן להם אחר כך מצות שבת וכיבוד שרק הפרשיות נתן להם ולא שנצטוו על מצות שבת וכיבוד... ולזה בא מצות כיבוד אב ואם שמהם הגוף שיש בו גם כן קדושה, וזה שניתן להם במרה מצות שבת וכיבוד להודיע להם פרשיות אלו, וזה היה להם למשיב נפש שלא יצטערו פן חס ושלום יתקלקלו עוד.
ומזה הטעם בדברות ראשונות, דאיתא במדרש שהש"ר בשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם, ובשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם, משום הכי לא הוצרכו לזה לומר להם כאשר צוך במרה. מה שאינו כן בדברות שניות אחר הקלקול, שאז עלה מורא על ראשם פן חס ושלום יתגבר עליהם היצר הרע עוד הפעם, לכן נכתב בב' מצות אלו כאשר צוך במרה, חוק זה שבת, שהשבת הוא חוק שנחקק הקדושה בלב ישראל ולא יכול להתקלקל, וזהו בקדושת הנפש, ומשפט זה כיבוד שמורה על הגוף של ישראל שהוא בקדושה ומובטחים שלא יתקלקלו חס ושלום לגמרי... (ואתחנן ו)
והענין דכתיב "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", ומים היינו תורה... והיינו שבמצרים שהיו מוקפים מקליפת מצרים מכל צד לא יכלו כלל להשיג אור ה' ואחר כך בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, גם כן אחר כך נעלם מהם, כמו שאמר בזהר הקדש... שאף בדברי תורה לא יכלו להרגיש טעם ומתיקות כי מרים הם... ויורהו ה' עץ, שהורה למשה עצה איך למתוק, אז וימתקו המים, שהתחילו להרגיש טעם ומתיקות בדברי תורה... וכתיב שם שם לו חק ומשפט, ובמכילתא נדרש חק זה שבת, שבשבת גם כן הזמן שיוחקקו הדברי תורה בלב ויכולים להרגיש האור כי טוב והמתיקות בדברי תורה, ומשפט היינו ראש השנה, כמו שנאמר "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", שבראש השנה גם כן הזמן להרגיש האור כמו שנדרש בתיקונים, ויהי אור דא ראש השנה... (ראש השנה ה)