דורות ראשונים

זהר:

רבי אלעזר פתח ואמר, שאל לך אות מעם ה' אלקיך וגו', הסתכלתי בדורות הראשונים ודורות האחרונים מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות הראשונים היו מסתכלים בחכמה העליונה, ויודעים לצרף האותיות שניתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל היו יודעים באותיות של החכמה העליונה ובאותיות תחתונות, חכמה להנהיג פעולות בעולם הזה, (שהרי הנביא אמר לאחז שאל לך אות). (ויקרא א)

תלמוד בבלי:

אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאיתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן מתנן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רבי יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה, ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים, אמר הויות דרב ושמואל חזינא הכא, ואנן מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מיטרא, ואנן מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא כותית דהות לבושא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה, אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי, א"ל מה שמך, אמרה ליה מתון, אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא... (ברכות כ א)

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם לאביהם שבשמים... וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית, אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת... (ברכות לב ב)

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אילעאי, בא וראה שלא כמדת דורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר... (ברכות לה ב)

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא, אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים. (שבת קיב ב)

אמר רבי יוחנן רבי אושעיא בריבי בדורו כרבי מאיר בדורו, מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, אף רבי אושעיא לא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סדקית. ראשונים רבי עקיבא, אחרונים רבי אלעזר בן שמוע, איכא דאמרי ראשונים רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים רבי אושעיא בריבי, ואנו כמלא נקב מחט סדקית. אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא (כיתד שנועצים בכותל בנקב צר) לגמרא. אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי ואנן כי אצבעתא בבירא (בפי הבור) לשכחה. אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם תורתם נתקיימה בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם... (עירובין נג א)

אמר מר ואין מעבירין על האוכלין, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים, אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין... (עירובין סד כ)

ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי (לעשות אלף מיני מאכל), אגמריה תמני מאה, אזמניה לדינא לקמיה דרבי, אמר רבי אבותינו אמרו נשינו טובה אנו אפילו בעינינו לא ראינו... (נדרים נ ב)

תא חזי מאי בין תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי, (שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים)... (סנהדרין יא ב, וראה שם עוד)

ודורות הראשונים מנלן דאוליד (בני שמונה שנים), מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי... אלא מנלן מהכא, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי, בר תליסר, דכתיב איש איש ממלאכתו, ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הקים את המשכן ושלח מרגלים, וכתיב בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה וגו'... דל ארביסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית, דל תרתי שני דעיבורי אשתכח דכל חד וחד (בצלאל בן אורי בן חור בן כלב) בתמני אוליד. (סנהדרין סט ב)

ואמר רב יהודה אמר שמואל כל האשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו... ליבא דאימעיט (לא ידעו להחזיר ההלכות ששכחו מתוך פלפול הלכה), מיגמר הוו גמירי (אותן שלא שכחו) כמשה רבינו. במתניתא תאנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהן שום דופי... (תמורה טו ב)

אמר רבי חייא בר אבא כי מטי רבי יוחנן בהא מתניתא אמר הכי, אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין... (תמיד כח א)

תלמוד ירושלמי:

רבי אבא בר זבינא בשם רבי זעירא אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש, ואין הוון בני נש אנן חמרין, אמר רבי מנא בההיא שעתא אמרין אפילו לחמרתיה דרבי פנחס בן יאיר לא אידמינן... (דמאי ג ב)

שאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים, אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח, אבותינו העבירו את התקרה, ויגל את מסך יהודה, אבל אנו פעפענו את הכתלים, האומרים ערו ערו עד היסוד בה... (יומא ה א, וראה שם עוד)

רבי כד הוה בעי מקשייה על דרבי יוסי אמר, אנן עליביה מקשייא על דרבי יוסי, שכשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא. (גיטין לח ב)

אבות דר' נתן:

כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן היו חסידות, אמרו גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו עבודת כוכבים, שנאמר ואנכי פיניתי הבית ומקום לגמלים. מעשה בחמורו של רבי פנחס בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורים ומים ולא היה אוכל ושותה, אמרו למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר... אמר לו בני פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב, עמד ופתח לה הדלת והניח לה תבן ושעורים ומים והיתה אוכלת ושותה... (פרק ח ח)

מדרש רבה:

אמר רבי חייא בא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים י"ג) מות נמות כי אלקים ראינו, והגר שפחת שרה רואה ה' מלאכים זה אחר זה ולא נתייראה מהם. (בראשית פרשה מה י)

...כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה, כך בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן, בדורות האחרונים ר' יוחנן בן זכאי ור"א ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהן על אחת כמה וכמה, ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנם דודי צפנתי לך. (שיר השירים פרשה ז יח)

תנא דבי אליהו רבא:

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד אחד ושאל אותי דבר כמו בן ששואל את אביו, ואמר לי מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם שרבו ימיהם והאריכו שנים, אמרתי לו בני, שבשביל כך האריכו שנים כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה... אמרו לו לשת עבוד את אביך, היה זנו ומפרנסו ומכלכלו... (פרק טז)

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאנו זקן אחד ואמר לי, רבי, דורות הללו הן כשרין יותר מן יוצאי מצרים שהרי דור של משה לא היה עמהם רק התורה בלבד, אבל דורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים, ואמרתי לו לא, שהרי אותן דורות שהיו מיום שחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית השני שהיה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של התורה, ואפילו הכי לא היו כשרין כמו יוצאי מצרים, צא ולמד מה שנאמר בהם (ירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'... אבל כשהיו יוצאי מצרים מהלכין במדבר לא הניח הקב"ה דבר בעולמו שלא גילה לישראל... (פרק כג)

מדרש אגדה:

ויחי ירד, ולמה נקרא שמו ירד, שבימיו ירדו המלאכים מן השמים והיו מלמדים הבריות היאך יעבדו להקב"ה. ויתהלך חנוך את האלקים, עם המלאכים הלך שלש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות... (בראשית ה יח וכד)

מדרש הגדול:

וישק את צאן לבן, מכאן אמרו גדול צפרנן של ראשונים מכריסן שלאחרונים, ביעקב נאמר ויגל את האבן וישק, התחילו המים עולין מאליהן, אבל במשה כתיב וגם דלה דלה לנו. (בראשית כט י)

לקח טוב:

ואם תאמר קטנה בת ג' שנה היאך יצאה לשאב, תשובה שבת שלש שנים בדורות הראשונים יותר גדולה מבת עשר בדורות הללו, וכן אמרו ז"ל אברהם בן שלש שנים הכיר את בוראו, ועוד תראה שהרן בן שמנה שנה הוליד את שרה, שנאמר תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן, ובנות הרן מלכה ויסכה, ונשא נחור את מלכה ואברהם נשא את יסכה שהיא שרה, ואברהם גדול מהרן שתי שנים וגדול משרה עשר שנים, נמצא הרן הוליד את יסכה בן ח' שנים, ואל תתמה על הדורות הראשונים. (בראשית כד מד)

חובת הלבבות:

ההבדל בין קדמונינו כגון חנוך, האבות איוב וכו' ובינינו הוא, ששכלם היה זך ויצרם חלש, כך שמעט מצות הספיקו להם עם אמונתם, ולא הוצרכו לפרישות כדורות האחרים שחזקה תאוותם והטרידם העולם הזה בעסקם בעיניני העולם הבא, אם לא ניפנו ממנו לגמרי, ובראשונים לא היה האחד מפסיד על חברו... (שער ט פרק ז)

רש"י:

...ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידים בני ת"ק שנה, בימי אברהם כבר נתמעטו השנים ובאה תשות כח לעולם... (בראשית יז יז)

שהימים הראשונים היו טובים - אל תתמה על הטובה שהיתה באה על הצדיקים הראשונים, שהכל לפי זכות הדורות. (קהלת ז י)

רמב"ן:

ויהיו ימי אדם - בעבור אורך חיי אלה הראשונים יפרוט ימיהם קודם הולידם, וגם אחר כך ויכלול כלם בסוף עד כל הדורות שאחר המבול. והסבה באריכות ימיהם כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה נעשה בתכלית השלימות בנוי בכח בקומה, וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו להיות זמן רב, וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימיהם הלוך וחסור, כי עד המבול היו ימיהם באורך ההוא ... ושם שנולד קודם המבול חיה שש מאות, הועיל לו החוזק שנולד בו, והזיק לו האויר שנתקלקלו בניו הנולדים אחר המבול ונתקצרו ימיהם ושבו לארבע מאות. ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה, וכאשר משל עליהם שינוי האוירות בהפלגה נתקצרו ימיהם, כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמונים שנה, כאשר הזכיר משה רבינו בתפלתו, אבל הצדיקים בדורות יראת ה' תוסיף בהם ימים, כי פרעה תמה על יעקב, והוא הפליגו בימי אבותיו.

ולא יכשר בעיני מאמר הרב שכתב במורה הנבוכים כי לא היה אורך השנים רק ביחידים האלה הנזכרים ושאר בני אדם בדורות ההם היו שנות חייהם השנים הטבעיים המורגלים, ואמר כי החידוש הזה באיש ההוא בהכנתו ומזונו או על דרך נס. והנה אלה דברי רוח, ולמה היה הנס הזה בהם והם אינם נביאים ולא צדיקים ומוטבים לעשות להם נס, אף כי דור אחר דור... (בראשית ה ד)

רד"ק:

...ואריכות השנים האלה שהיה לכל אחד מהנזכרים אפשר כי כן היה לשמור הבנים והבנות שהולידו, ואפשר שלא היה אלא לאלו הנזכרים לפי שלא היו רודפים אחרי תאות הגוף המקצרת ימי האדם ואפשר גם כן שרצה הא-ל באריכת ימיהם כדי שיהיה להם פנאי ללמוד החכמות ולכתבם על ספר שילמדו הבאים אחריהם ספריהם ויקחו דבריהם בקבלה, כי אין פנאי בשבעים שנה שהם רוב ימי האדם מאברהם אבינו שיוכל אדם ללמוד החכמות אם לא מצאו שרשי החכמות כתובים לקדמונים בספריהם... (בראשית ה ד)

רשב"ם:

תולדות יעקב - ישכילו אוהבי כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו... והראשונים מחסידותם נתעסקו לנטות אחר הדרשות שהן עיקר ולא הורגלו בעומק הפשט, לפי שאמרו חז"ל אל תרבו בניכם בהגיון והעוסק במקרא מדה ואינה מדה... (בראשית לז ב)

כוזרי:

...וכבר נקרא אצלנו אדם הראשון בן אלקים, וכל הדומים לו מזרעו בני אלקים. והוליד בנים רבים והיה ראוי להיות במקומו רק הבל כי היה דומה לו, וכאשר הרגו קין מפני קנאתו נתן לו תחתיו את שת, והיה סגולה ולב וזולתו כקליפה. וסגולת שת אנוש, וכן הגיע הענין ביחידים עד נח, שלמים בבריאתם ובמדותם ובאריכות הימים ובחכמות וביכולת. ואפשר שהיה מהם מי שלא דבק בו הענין האלקי כתרח... וסגולת אברהם מכל בניו יצחק, וסגולת יצחק יעקב, ובני יעקב כולם סגולה ראויים לענין האלקי... (מאמר א צה)

אמר הכוזרי, לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות סוכה ומצות לא יבא עמוני ומואבי.

אמר החבר, אם כן אנחנו כיום חכמים ויודעים יותר מהם? ואם היינו היום מצווים להקריב קרבנות ההיינו יודעים איך נשחטם ולאיזה צד, וקבול הדם וההפשט... והלא ראית איך אנשי בית שני בנו המזבח, ועזרם האלקים על בנין הבית והחומה, התחשוב שהיו מקריבים בלי סדר? ומי שיודע דקדוקים אלו בתורה היעלם ממנו עשות סכה ומצות לא יבא עמוני ומואבי? (מאמר ג נד והלאה)

מורה נבוכים:

...אבל מה שכתבה בו התורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם היו הימים הטבעיים הנהוגים, והיתה הזרות הזאת באיש ההוא אם לסבות רבות במזונו ובהנהגתו, או על דרך המופת ונוהג מנהגו, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה... (חלק ב פרק מז)

ספר חסידים:

...חכמים ראשונים לא היו כותבים ספריהם על שמם, שלא יהנה מעולם הזה ויפגום שכרו. כתיב נשבעתי וכו', אבל בזמן הזה אין נשבעים, שהראשונים אפילו ממיתים אותם אין עוברים על שבועתם. (תכ)

הקיש קלים כשמתכונים לשם שמים לצדיקים, שאצל הקב"ה לב שאינם פקחים בדורות האחרונים כפקחים בדורות הראשונים, שאם לא תאמר כך יוכל כל דור לומר, למה לא נבראיתי בימים הראשונים שהיו חכמים גדולים, והייתי לומד תורה הרבה... (תתקמה)

דרשות הר"ן:

וזאת אצלי הסבה החזקה בהתמעט הנבואה והחכמה דור אחר דור, והעידו עליו חז"ל בעירובין נ"ג, לבן של ראשונים כפתחו של אולם, אם הראשונים כמלאכים אנו בני איש וכו', כי ממשה רבינו ע"ה עד עכשיו כל הנביאים והחכמים זה אחר זה כדמות עלול ועלולים, וכמו שיתרחקו מהסבה הראשונה תתמעט מעלתם, כן הענין בחכמים ובנביאים. כי משה רבינו היה עלול בחכמה ובנבואה מהעילה הראשונה, כמו שהעיד פה אל פה אדבר בו, ומפני זה קבל שני השפעים בשלימותם, ויהושע קבלם באמצעות משה, והנביאים באמצעות יהושע... (דרוש ח)

עקדה:

הדורות הראשונים ההם היו פילוסופים וטעו בחקירתם, ואברהם אבינו גבר בחקירתו, וכיוון להיות דומה ליוצרו במעשיו ובמדותיו... (חזות קשה ב)

אברבנאל:

ויהיו ימי - באורך השנים יש אומרים שהיו חדשים, וזה אי אפשר, שאם כן הרי הולידו בני שתים וחמש, לרמב"ם חלק ב' פרק מ"ז היה אורך השנים רק ליחידי סגולה, וכתב עליו הרמב"ן שהם דברי רוח, כי אינם כולם נביאים וצדיקים, ואיך לא הגיעה חכמת החיים הארוכים גם לבני דורם. אלא שאדם הראשון היה תכלית השלימות, ואף שנקנסה עליו מיתה היה מטבעו לחיות זמן רב, ועל ידי הקללה חסרו ימיהם הלוך וחסור, ואחר המבול נתקללו האוירים ונתקצרו שוב ימיהם, ורק ביראת ה' הוסיף ימים. והר"ן התעצם על דברי הרב, ואמר שאחר המבול חזר האויר לקדמותו כאחרי הגשם. 

ונראה כהרמב"ם שהראשונים אכלו מאכלים פשוטים וגם לא היו להוטים אחר המשגל המקצר הימים, מה שאינו כן בהמון שרדף מאכל וזימה, ולא חי כל כך הרבה. ותכלית הדבר היה להשלים המין האנושי בידיעות הנרכשות רק על ידי נסיון רב, כמו חכמת הכוכבים המיוחסת לראשונים, ובבראשית רבה שנקראו מפני זה בני האלהים... (בראשית ה ד)

מהר"י יעבץ:

ודע כי הראשונים מידיעת החכמות האמיתיות יעלו לדבקה בשי"ת, כי הם היו מקובלים מאדם הראשון ומשת, והיו מאמינים בהשגחה ובחדוש העולם, והתחלת ענינם היתה לעשות רצון בוראם בז' מצות הראשונות. ובראות השי"ת בור כפיו של אברהם אבינו ע"ה הוסיף מעלה על מעלתו והיא המילה... (תהלים יד ג)

אלשיך:

שהימים הראשונים - שהעולם מתמעט עתה מדור לדור במקום לעלות כימי קדם. כי לא מחכמה - שבסוד הגלגול מתמעט העולם, כי שיורי הנשמות מתמרקים, ובכל דור יש יותר סיגים עד שיזדככו. (קהלת ז י)

מהר"ל:

...ואל תאמר חלילה כי המשך מציאותן יורה על עילוי צורתן, כי עילוי הצורה ומעלתה בפני עצמה, וקדימת המציאות בפני עצמו. ואל יקשה בעיניך שאם כן היה ראוי שדבר זה נמשך תמיד שיהיו חיי האדם פוחתים, שהדבר נמשך עד דוד, שהוא כחצי ימי עולם, והיה להם חיות ארוך, כי מה שהקדים מציאותן מורה שיש להם התיחסות לעולם הזה ביותר, ולפיכך הנולדים קודם למבול חייהם ארוכים הרבה יותר, שהיתה להם קדימה לגמרי, שאחר המבול היה עולם אחר... (גור אריה בראשית יד יג)

שלמות האדם היתה בידיעת ובהשגת הנמצאים, ובראשונה לדעת ולהשיג מהות עצמו. ובאמת השגה זו לא קלה, ולא בשמים הוא להכיר ערך עצמו, אך רוב בני האדם ישיגו השגה זו בחילוף מה שהיא, כי יערוך עצמו אל הראשונים, ויאמר שגם לו לב, והימים הראשונים לא היו טובים מאלו, כי החכמה שנטע יוצר הכל הלא ממקום אחד באה. אך החכמים הם היודעים ערך עצמם, וכאמרם בעירובין, אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב סדקית... הרי הודו ולא בושו, ונתנו שיעור לראשונים וגם לאחרונים. ובדורות הראשונים גבר השכל על הגוף עד שהיה להם לב רחב לקבל חכמה, ולא היה להם מונע מהגוף, ומדמה זה לפתח רחב העשוי לקבל. ואמר כפתחו של אולם שהוא כ' אמה, וזה יותר מהראוי לפתח, כי כשגובר השכל על הגוף, אז הכח המקבל המושכלות דומה לפתח הפתוח יותר מהראוי, והאחרונים כפתחו של היכל, שהשכל שלהם כראוי, וכן היחס בין השכל והגוף, ולא היתה גוברת הקדושה בפרצה יתרה, וכן לא הגוף למעט הקדושה.

ואנו כנקב מחט סדקית, כי מדרגת בני אדם עתה היא מדרגת הגוף, שגובר הגוף על השכל, ושיעור קבלת השכל כשיעור פתח מחט סדקית, שהנקב בתכלית הקטנות, ולא נמצא עתה השכל רק מה שמוכרח להיות כפי צורת האדם, שאי אשר שלא יהיה לו שכל.

ומה שאמר אביי ואנן כסיכתא בגודא לגמרא, פירוש המושכלות והחכמות שהן עמוקות ואי אפשר שישיג אותן האדם בעצמו כי אם מרבו שגם כן קבלם, אי אפשר לנו לעמוד עליהן אלא מעט מעט, ומאלו המושכלות העמוקות נכנס בלבנו רק כמו שיכנס היתד הקשה, וכן יכנס מהם בלבנו רק מה שקלוש וטוב לקבל ולא עיקר הדבר.

והוסיף רבא ואנן כאצבעתה בקירא לסברא, פירשו שהמושכלות שהאדם משיג מעצמו ואינו צריך רב הם כאצבע בקירא שיכול להטותו לכל צד, כן הסברא שלנו אינה ברורה וחזקה שיש לה קיום מבלי נטות ימין ושמאל.

והוסיף רב אשי ואנן כאצבעתא בבירא לשכחה, שאין החכמה שאנו משיגים עומדת בנו רק היא קלת ההסרה, ומה שקבל אינו נקרא קבלה לקלות ההסרה.

והנה היו מי החכמה הלוך וחסור מדורו של ר' אליעזר בן שמוע עד רבי יוחנן, שהיו ב' או ג' דורות, ומה היה עד הנה שיבשה הארץ ולא נמצא לחלוחית חכמה, ולא הניח לנו רבי יוחנן לעשות בדורות אלו יחוס וערך, ומיעוט שכלנו הסבה שדברי הראשונים לנו כספר החתום במקום שדברו בחכמות שנעלם ממנו עומק חכמתם והשגתם. ואף אם נבין מה מדבריהם אל יחשוב אדם כי באנו עד הקצה או האמצע, ולכך כשימצא בדברי הראשונים דברים רחוקים מהדעת, אין זה רק לסכלות החושב, שהוא סכל שאין מבין חכמת הראשונים, ועוד יחשוב עצמו חכם ובעל מדע... (באר הגולה הקדמה)

עוד עבר עליו רוח עועים בפרק י"ז שדורות הראשונים הולידו בני ח' שנים. ואמר כי מספורי התורה התבאר שהממהר להוליד ממהר למות, ומצאנו בתורה שחייהם היו ארוכים וכו'. התשובה על דבר זה, כי כאשר נברא העולם והנה אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה בודאי ראוי שיהיו חייו ארוכים ביותר, וכן שני הדורות הקרובים אליו, וכפי חייהם כן תולדותם. ולא היה סדר וקצב כלל לאריכות חייהם, כי אחר דור המבול לא היו הדורות שייכים אל אדם הראשון, שהוא יציר כפיו, ולכך לא היה כאן קצב כלל. וכן לא היה קצב לדורות, לפעמים ממהרים ולפעמים לא היו ממהרים, עד שהיה קצב האדם שבעים שנה, ואז היה גם כן קצב לתולדות, דהיינו מי"ב שנה ומעלה, בשיעור ובסדר כאשר נתן השי"ת.

ומה שהקשה רבינו ישעיה על הגמרא דאמרינן שבת שבע היתה מולידה בת שבע ובצלאל בן ח', והקשה מהכתוב איש איש ממלאכתו וגו', אלמא אפילו בדורות הראשונים לא מיקרי איש בפחות מבן י"ג, ונראה לי אף על גב שהולידו בני ח' לא מיקרי איש בפחות מבן י"ג, ומעשה נסים היה ולא גמרי ממעשה נסים... והאיש הזה הבין דברי ר' ישעיה ז"ל שהיה דרך נס לגמרי ובדרך הטבע אין אדם מוליד בפחות מן י"ב, ולא הבין דברי הרב, כמו שדרכו שלא להבין דבר. שהרי ר' ישעיה בא לפרש הגמרא, והרי אמרו דורות הראשונים היו מולידים בני ח', שמוכח כי בדורות הראשונים תליא ולא בנס. ומה שאמר הרב ודרך נס היה, רוצה לומר שאין זה למנהג העולם שנשאר מקויים לנצח. וגם בדורות הראשונים היה חדוש יוצא מהסדר, כי היה זה בשביל כח שלהם שהיה יוצא מסדר העולם... ואם לא היה חידוש היה נקרא איש בפחות מבן י"ג... (שם באר ו)

ויש לשאול, למה היו הדורות שמתחילת הבריאה דוקא כל כך חוטאים, כי אלו עשרה דורות מאדם עד נח היו מתחלת הבריאה דוקא. ויש לך לדעת מן הדברים אר בארנו למעלה, אצל "כל מי שמעשיו מרובים מחכמתו", שהכל נמשך אחר גוף האדם שהוא נחשב יסוד ועיקר האדם, וכאשר היסוד הזה הוא לפי מה שראוי להיות מסולק מן הפחיתות, אחר כך הוא מוסיף ומתעלה עד שקונה מדריגה העליונה... אבל כאשר אין מעלתו מצד השורש רק עיקר המעלה מצד שהוא מקבל מדריגה עליונה ואין לו המעלה מן השורש, דבר זה אינו נחשב מעלה, וברוב הוא מגיע אל החסרון לגמרי, שהוא דומה לאילן שענפיו מרובים משרשיו, שאין כאן עמידה וקיום... מפני זה תבין הדברים האלו, כי אדם הראשון אשר היה נברא בצלם אלקים והיה מקבל המדריגה העליונה, וכן כל הדורות שמן אדם ועד נח היו קרובים אל המדריגה עליונה הזאת, ולגודל המדריגה שהיתה בהם לא היה להם יסוד לפי ערך המעלה הזאת, ולפיכך היו דומים לאילן שענפיו מרובים מן השרשים, והיה תוספות זה חסרון כמו שבארנו... ותמצא באדם הראשון שהיה לו צלם אלקים, ולמטה ממדריגה זאת היא מדריגת הצורה ואין זה הצלם רק אמתת הצורה מה שהאדם בו אדם חי מדבר, ולמטה ממדריגה זאת הוא הגוף מן האדם, אלו הם ג' מדריגות. וכאשר היה לאדם מדריגת הצלם הזה אשר הוא צלם אלקים שבו נברא... ולא היה לאדם יסוד ושורש אל המעלה הזאת, ודבר זה חסרון בודאי כאשר הענפים היו מרובים מן השורש, ולפיכך היה מצורף לאדם הראשון ולדורות שלו חסרון. ואחר כך היה לנח מדריגת הצורה... וגם לא היה לו יסוד ושורש לפי מדריגה הזאת בשלימות, ומכל שכן אל עשרה דורות שלו... (דרך חיים פרק ה משנה ב, וראה שם עוד)

של"ה:

...ולא היה חילוק בין חסידים הראשונים לשאר חכמים רק בפחות ויותר, וחסידים הראשונים היה מחשבתם דבוקה לגמרי למעלה, ולא היתה מלאכתם נחשבת כלל רק כמתעסק, כי הנה לפי דברי הר"ח היתה מלאכת החסידים מעשה נסים שעשו מקצת מלאכה, ואחר כך נעשית כל המלאכה מאליה, וזה אין מעלה לחסידים ליהנות ממעשה ניסים... לכך נראה לפרש שהחסידים הראשונים עשו כל מלאכתן בידיהן, רק לא היתה מחשבתן לגמרי על המלאכה, וכל מחשבתם היתה דבוקה למעלה, ובמלאכתן מתעסקין בעלמא... ולפי טבע הענין העוסק במלאכה ורוצה לערב שכלו במחשבה אחרת אחד מהן לא נעשה בטובו, ובחסידים הראשונים היתה מלאכתן נעשית מאליהן, ומחשבתן, דהיינו תורתן משתמרת, והדבר הזה אף שהוא חוץ לטבע במקצת אינו שינוי מעשה בראשית... (מסכת חולין)

רמח"ל:

כי אין ידיעת האחרונים קרויה ידיעה, יען כי הדברים אינם בבירור לעיניהם כלראשונים, כי ר' שמעון בר יוחאי זללה"ה היו תמיד כל הדברים ברורים לפניו כאיש הרואה בעיניו דבר ונצטייר בלבבו, ולא היה בידיעתו שום עירבוב ומחשך, אך קודם לו מאחר החורבן נאמר "ולא אתנו יודע מה" (תהלים ע"ד), פירוש אין מי יודע מה הדבר שיהיה, והיינו לא כלום. ותראה שאין אומר ולא בנו, אלא ולא אתנו, כי באמת לא חסרו לגמרי איזה חכמים גדולים מישראל, אך הענין כמו מנח עד אברהם שהיו אנשים צדיקים כשם ועבר ובית דינם, אך לא היו מתערבים עם שאר הדור, ולא נמצא לדורם מהם תועלת גדולה, כי היו עומדים לעצמם ולא נשפע מטובם לאחרים. כך משפסקה הנבואה מישראל על כל פנים נשארו הרבה חכמים, ועל כל פנים היו התנאים יודעים כל אחד סודות, אך לא נתיישבו בלבותם הדברים היטב, כי אין כל אחד יודע מה שהשיג, והיו הדברים כדברי הספר החתום... והנה גם תראה גם אחר עלות ר' שמעון בר יוחאי לבית מנוחתו שהיו החכמים הבאים אחריו מגמגמים בלשונם ולא אמרו בפה מלא, ועם כל זה חכמים גדולים רשומים היו, אך לא קבעו ישיבה לעשות חיבור גדול כהר' שמעון בר יוחאי במדרשו הקדוש אשר נכנסו בו עליונים ותחתונים, רק היו עומדים לעצמם ולא מתחברים לאחרים, ונמצא כל העולם חסר ידיעה זאת... (אדיר במרום דף ו)

...וזה באמת סוד גדול, הנה בסוף התיקונים אמרו ז"ל, אמר ר"א אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין כגון אדם וכו', וגין דא באברהם אתמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' זעירא, וזה הדבר צריך פירוש, כי איך נבין שיהיה אברהם פחות מאדם ונח, ובימי אדם ונח תהיה ההנהגה מאריך אנפין ומאברהם וממנו ולהלאה תהיה מז"א. ובאמת זה הדבר הוא סוד מסודות העמוקים והנפלאים מאד. הנה כתיב אדם להבל דמה וגו', ותראה שאינו אומר אדם להבל דומה, וזה סוד הפסוק גם כן ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. דע כי לא כעבודה אשר לנו עתה היא העבודה אשר היתה לאדם בראשונה, ותראה איך הדברים הולכים בסדרי מדרגותיהם, כי עד אברהם לא בחר הקב"ה אומה באומות, והיה חפץ שיתוקן כל העולם בשוה, ותראה עוד שמאברהם ויצחק הוצרך עוד לצאת עשו וישמעאל, וזה היה תיקון, מה שאינו כן בתחלה שהיה ראוי שכל היוצא יהיה טוב. ועוד תראה שאברהם קיים כל התורה כולה, ודבר זה לא נאמר באדם ומתושלח ונח, ועתה אפרש כל אלה הדברים באר היטב בס"ד.

הנה האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל ולא היה לו אלא להעלות העולמות למדריגה העליונה, והיינו להשלים התיקון שהתחיל המאציל ית"ש, ואז היה היצר הרע מתוקן וכל רע חוזר לטוב כמו שעתיד להיות בסוף התיקון, כי אור הקדושה היה גובר והיה נעשה התיקון של נוגה כאור תהיה... וזה הטעם שלא נצטוה אדם הראשון בתרי"ג מצות, כי זה סוד העבודה למטה בסוד ז"א. אבל דרך אדם הראשון לא כך היתה אלא להשיג הקדושה הבאה אליו בהתגברות גדול, וע"ד יום השבת, והיה די שלא ימנע לה, ואז רוב הקדושה היה מקדשו לגמרי, שאפילו בחינת היצר הרע יהיה טוב מאד, והיה העולם נתקן מיד בסוד א"א המשפיע רוב הקדושה ומתקן לז"א עצמו. אך בז"א שהוצרך לתקן דרך, שם צריך טורח גדול ומעשה רב בסוד התרי"ג מצות. ותדע שהבהמות שבזמן אדם הראשון קודם החטא היו במדרגות בני אדם עתה, וזה סוד אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר, וזה כי אדם כבר אמרתי לא היה לו לטרוח אלא תיקונו בסוד ע"ק להשיג הקדושה הגדולה, והבהמות היו להם לעבוד האדם ולטרוח בסוד התרי"ג, וזה היה תיקון הז"א, ואחר כך ירד האדם למדריגת בהמה, ואז נצטוה בתרי"ג מצות, וז"ס נמשל כבהמות נדמו...

וכשחטא הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זה הקב"ה היה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים, כי אותם הנשמות שהיו כלולות בו היו מתגלגלים בעשרה דורות ולא ציום התורה אלא היה רוצה שבכח הגלגול יהיה תיקון הנשמות בכח המיתה שסובלים, ועל ידי הגלגול עצמו שהוא התהפכות משרש לשרש מתחת מקור אחד אל תחת מקור אחר בסוד ד' חיות המרכבה. והיה חפץ לתקנם מאותה הזוהמא שנדבקה בהם, והכל בכח רוב אור הקודש, ולכן לא נצטוו בתורה כי עדיין היה התיקון ראוי להם רק בסוד אור הקדושה אם לא היו מונעים, ולכן היה להם ימים ארוכים... וסוף הכל היה בימי נח שהיה ממש כמו סוד משיח... וכיון שלא רצו כי החזיקו בטומאה, אז אדרבא זה האור הגדול עשה להם ענין שבירת הכלים ממש, שלא יוכל לסבול האור, ונפלו. והוא סוד המבול...

אז נלקח דרך תיקון אחר, והוא דרך אברהם שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה אלא צריך הטורח, וירדו הדברים למדרגת ז"א, והיא המדרגה שהגיע שם אדם בחטאו בסוד אדם וכו' נמשל כבהמות נדמו כנ"ל. ועתה צריך להפריד הזוהמא לצד אחר כי כבר נכללה בגוף באמת וצריך לפנותה למקום אחר, והקדושה תשכון בין כך ובין כך במקומה עד שאחר כך תשכון גם הס"א כפותה תחת הקדושה בסוד גרים גרורים, אבל בתחלה צריך הבדלה בסוד ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ואחר כך קשר בסוד ויהי ערב ויהי בקר... ולכן אברהם התחיל לשמור התורה ונקצרו הימים בסוד ז"א, והיה התיקון בסוד הטורח והעמל של המצות... (שם דף יא, ועיין שם עוד)

אור החיים:

...ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול באים קצת מהם, וכפי מספר הניצוצות של הצלם כך מספר ימי חייו... גם האיר למול עינינו תשובות תרעומות גם בני אדם מה זאת עשה לנו אלקים מה נשתנו דורותינו מדורות הראשונים אשר שבעו חיים תשע מאות שנה ושלשים שנה לאדם וכן בניו ובני בניו... ועל פי ההקדמה הלז נחה דעת כל אדם... ולראשונים התחיל ה' להרבות להם המלאכה ונתן להם נשמות גדולות שבכל אחת יש בה חלקים רבים והגביל לכל חלק מלאכתו יום א', זהו סוד דבר יום ביומו, כי הענף יקרא יום, ונתן להם ימים רבים כנגד חלקים אשר בנפשותם... ואת בניהם הקים תחתם נח ובניו, ומשם והלאה הקיל ה' מתת רוב הטורח ההוא כדי שתהיה הפקידה קרובה ויתחלחלו האנשים מעת הפקידה, וכשראה כי לא יכלו לעמוד היה מחסר והולך להקל, וכן היום בעונותינו ימי שנותינו הם ע' שנה שהם בקירוב חמשה ועשרים אלף יום, ורבים מבני עמינו לא עמדו בעבודה קלה כזו... (בראשית מז כט)

ולא תטמאו - ...וצריך להזהר, ומה גם בימים אלו שנזהם האויר והארצות, ואין לך גידולי קרקע שאין בו מהשיקוץ... (ויקרא יא מג)

תניא:

...ואף שיש רבבות מיני חלוקי מדרגות בנשמות גבוה על גבוה לאין קץ, כמו גודל מעלת נשמות האבות ומשה רבינו ע"ה על נשמות דורותינו אלה דעקבי משיחא, שהם בחינת עקביים ממש לגבי המוח והראש, וכן בכל דור ודור... (ליקוטי אמרים פרק ב)

...שימו נא לבבכם לאלה הדברים איך היות כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעיקבות משיחא עבודת הצדקה, כמו שאמרו רז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, ולא אמרו רז"ל תלמוד תורה שקול כנגד גמילות חסדים אלא בימיהם שתלמוד תורה היה עיקר העבודה אצלם, ועל כן היו חכמים גדולים, מה שאינו כן בעקבות משיחא, שנפלה סוכת דוד עד בחינת רגלים ועקבים שהיא בחינת עשיה, אין דרך לדבקה בה ולהפכא מחשוכא לנהורא כי אם בבחינת עשיה גם כן שהיא מעשה הצדקה כידוע למשכילים... (אגרת הקדש ט)

תעלומות חכמה:

לרואי השמש - דורות הראשונים היו טובים כי עמדו תחת ההשגחה כתחת השמש, ועתה סכות בענן לך. כי בצל החכמה - ועוד סבה שהדור סובל, כי נשמות כל הדורות היו תלוים באבריו, וכפי שחטא באבר כן נפגם הדור. (קהלת ז יא ויב)

פרי צדיק:

...וכמו שאמר רבינו הק' זצ"ל ששמע מהרבי ר' בונם זצ"ל שאמר, שאך שהמוחות מהדורות מתמעטין בכל פעם יותר, אבל הנקודה שבלב נזדכך והולך בכל פעם יותר, ואחר כך שמעתי מרבינו הקדוש שראה הדבר מפורש בכמה מקומות, והיינו שבדור יתום הזה כשיש בלב איזה הארה אמיתית אפילו מעט חשוב לפני השי"ת יותר מאור גדול בדורות ראשונים, שלפי קטנות המוחין של הדור יתום נחשב הרבה... וכן הנמכרים לעבדים ולשפחות מה שנזכרים מהשי"ת אפילו מעט חשיב אצל השי"ת יותר ממדריגות גבוהות של האחרים, וזה הוא הנהורא דנפיק מגו חשוכא... (תבא טז)

חכמה ומוסר:

כאשר נתבונן בחז"ל נראה שרשעים מלפנים היו טובים הרבה מאשר עתה צדיק יקראו. בסנהדרין ל"א הובא מעשה בנתן צוציתא, וברבינו נסים הובא באריכות שר' עקיבא ראה אחד רוכב על החמור ואור גדול זורח עליו, אמרו לו זה נתן רועה הזונות, וספר לו שנתן עיניו באשת איש יפת תאר, ולא רצתה שהיתה צדקת, וקרה שהיתה ברשותו ורצה לזנות עמה, שהיה חולה מרוב תשוקתו, ואמרה לו הרבה מוסר, ונעץ צפרניו בקרקע לכבוש תאותו. כיון ששמע ר' עקיבא כך לימדו והיה לגדול בתורה ועשיר גדול, שכרו בעולם הבא איני יודע. ואילו כיום אם נדבר אל שטוף תאוה ואפילו רק של היתר או ממון דברי מוסר היותר מבהילים, היעשה רושם כנשיכת הזבוב?

ועוד בסנהדרין ל"ז הנהו בריוני בשבבותא דר' זירא דהוי מקרב להו וקפדי רבנן, ואם כן היו מסתמא פריצים מאד, ואחר כך כשנפטר ר' זירא אמרו, עד עתה היה הוא להתפלל עלינו וכו', הרהרו בלבם ועשו תשובה. היתכן עתה למושרש בעבירות שיתגבר כל כך על הרגלים רעים רבים? ואפילו היותר חשוב בדור הזה מי יש לו מחשבה עמוקה שיעשה רושם כל כך? ובעבודה זרה י"ז באלעזר בן דורדיא שלא היתה זונה בעולם וכו' וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, מי החשוב בדורנו שיש לו ציור חזק כל כך מעולם הבא עד שיצטער כל כך שתצא נשמתו? (חלק א רכט)

מהי סבת הדברים? הראשונים היה סדר הנהגתם ולימודם לסבב הכל לסבה הראשונה, שנתברר להם שרשי הדת מיציאת מצרים, והנסים, ומתן תורה, והסבו כל הסבות להשגחה העליונה. מי שהפסיד, שאלוהו לעיין מר במיליה, איזה חטא גרם לכך (ברכות ה'), נפל ממקום גבוה שאלוהו, שמא עני בא לידך וכו' (בבא בתרא י'), כל דבר סיבבו לשמים שהשכלת ההשגחה היתה מבוררת אצלם.

מי שקרה לו שידמה כי לסטים באים ויפחד, ויתברר שהיה דמיון, יאמר לחנם פחדנו. ובספרא בחקותי, אמר ריב"ק פעם היינו יושבים בין האילנות ונשבה רוח והטיחו העלים ורצנו... וראינו שאין בריה, וישבנו ובכינו, אוי שנתקיים בנו הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף". היינו שקבעו מקום לעיין במעשיהם אם יש בהם חטא איזה רושם עשה עליהם, ומה תועלת מכך. ומעתה אין חדש אם גם רשעים פחד יום הדין הגדול היה מושרש בלבם, ולכן סמכו על עם הארץ ואמרו אימת שבת עליו, (דמאי ריש פרק א'), ורק רוח שטות נכנסה בהם לפרקים, והיום כולו שטות, והחטאים כמים להם בלי תאוה, באין שם על לב החשבון. הרשעים ההם היו למעלה מהטבע, כי בטבע לא יכלו לחטא מפחדם, ועתה רשעים בטבע... (שם רל)

דברנו איך שהיסורין שלוחי השי"ת להעיר לאוהביו לחפש אשר חטא. מלפנים שהיה הדור זכאי להיות להם נביאים, אם כי חטאו אבל נתגלה עונם, כי היה יצרם תקיף מאד, וכדאים לשלוח להם נביאים שובו מחטאיכם הגלויים לכם. מה שאינו כן בדורות האחרונים, לא נתגלה עוונם, פירוש שאינם יודעים חטאיהם, ודורות ראשונים יודעים וחסרים רק תשובה, ועתה שאינם יודעים חטאתם לא יבא הערה משמים אלא על ידי יסורין למען יחפוש חיפוש אחר חיפוש את אשר חטא... (שם רנו)

שיעורי דעת:

...אמנם לא באנו לתרץ קושיות אלו ולישב את המקרא אלא להעיר באתי, כי רואים אנו כאן דברים אשר אצלנו הם נשגבים בלתי מובנים כלל, ולהם, לדורות הראשונים, היו פשוטים וידועים עד שלא היה להם בזה שום חדוש. ולמה הוא כך, אין זאת אלא מפני שכל חיינו אנו רק בעולם התחתון והשפל, ולדברים הגבוהים מעולמנו זה לא נגיע. ה"שעור קומה" שלנו קטן, הוא מכיל בקרבו רק את הטבע הגס והפשוט. והננו יודעים להשתמש רק בדברים אלו שאנו רואים בינינו והנמצאים פה בעולם המעשי, ולכן אין לנו שום מושג בדברים טבעיים שהם למעלה ממנו, אבל הם חיו בעולמות יותר גבוהים, ה"שעור קומה" שלהם היה יותר גדול, הכילו בקרבם ענינים נעלים והשיגו דברים נשגבים והשתמשו בהם, ולכן אף ענינים נשגבים שהם למעלה ממושגינו הפשוטים בעולמנו זה, היו בעיניהם פשוטים וטבעיים...

זה מה שאמרו חז"ל (חגיגה י"ב) אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו... כי מתחלה היה האדם מכיל את כל רוחב הבריאה וכל ענינה וב"שעור קומה" שלו הגיע אל העולמות הכי גבוהים, עד לרקיע, כיון שסרח מיעטו והקטינו עד מאה אמה, כנראה היתה להם מדה ידועה במדידת שעור קומת האדם אשר בשם מאה אמה כנו אותה, וכן הלאה נקטן האדם...

מה גדולה סכלותם של אלו האומרים כי הננו צועדים קדימה במעלות הנפש והשכל, ועומדים אנו במדרגה תרבותית גבוהה נגד אנשי הדורות הקדמונים - קטני השכל עובדי האלילים. מקורה של טעות זו הוא מפני שאין לנו לב להבין את דרכי הע"ז שלהם, הם, שחיו בעולמות גבוהים ונעלים ידעו כמה וכמה כחות נפלאים, הכירו את הכחות המניעים את הבריאה, ואת דרך פעולת כל כח וכח, וגם הבינו איך להשתמש בהם, לכן בראותם את כח ממשלתם אשר נתן להם בבריאה מצאו מקום לטעות ולחשבם לכחות נפרדים ולעבדם. אבל אנחנו לא נוכל לטעות בזה, כי אין לנו שום מושג בענינים האלה... (חלק א שיעור קומה עמוד צו)

...קטנות המוחין של הדור הזה גורמת שאין רואין את גדולתם של הראשונים, וזה גורם עוד רעה חולי שחושבים כי העולם מתקדם והדורות מתרוממים ועולים, והמחזיק ם בשטה כזו מהפכים קערה על פיה, ומשום כן הם משפילים הגבוה ואת השפלה מגביהים. חסרון ההכרה בגדלותם של ראשונים היא ראשית המינות, אי אפשר ליהודי להיות יהודי בלעדה! כי איזו אמונה ואיזו ידיעה במציאותו ית' יכולה להיות לו לאדם אם לא ידע את עולמו, רק ממה שרואה בעיניו הכהות ויותר מזה לא ידע ולא ישאף לדעת, ואת דברי הכמינו הקדושים, שמהם אפשר לראות את נפלאות הבריאה ועולמות אין קץ לא יבין ולא יאמין בהם? (שם עמוד קה)

איתא בב"ק קי"ז א' במעשה דרב כהנא כשעלה מבבל... אמר (ר' יוחנן) שמעתתא ולא אקשי, שמעתתא ולא אקשי, אנחתיה אחוריה שבע דרי (הושיבוהו בהדרגה שבע שורות אחורה)... אמר שמעתתא ואקשי, ר' יוחנן הוי יתיב אשבע בסתרקי (כסתות), שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה... עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה...

להשתומם הוא, מאין תמצא אהבה כזו ומסירות נפש לתורה, ואיפה הוא המקום שתהיה האפשרות לגשם בו הנהגה כזו בחיים, שיבטלו כל הכחות והרגשות המתעוררים באדם, ויהיה הכל ממודד רק על פי קו האמת ובמדה כזו, שכשבא אדם גדול שחשבוהו לארי והושיבוהו בשורה ראשונה, מיד כשראו שאינו ראוי לזה הורידוהו עד דרא בתרא.

פה בישיבת טלז בנעורי שלא הייתי כל כך מנוסה בחיים, חפצתי להנהיג ולקבע מדרגות התלמידים בישיבה על פי מדת הבנתם וידיעתם בתורה, אבל נוכחתי כי אי אפשר בשום אופן להוציא זאת לפועל, והוכרחנו לקבוע זמנים קבועים בערך לכל מדרגה ומדרגה...

ועוד להתפלא הוא איפה זה נמצא מנהיג ורבי כזה, שאחרי שאקשי ליה רב כהנא וראה גדלותו בתורה, שלפי ליה חדא בסתרקא, ובודאי היה זה בצווי ר' יוחנן... באמת רק אצל אנשים כאלה, שהיתה להם אמיצות הדעת ובהירות השכל במדה כזו לקבע את מקומו של כל תלמיד לפי מדרגתו הנכונה, כפי הדרוש לכבוד התורה ולמדת האמת היה אפשר שימצא אצלם כח כזה...

ויען שהיו אנשים במעלת חכמה וגדלות כזו, לכן דבריהם היו כגחלי אש, וכל דבור ומחשבה עשו רושם כביר עד אשר כשהרימו את גבות עיניו ונדמה לו כי אחוך קמחייך (עליו), כי שפתותיו סדוקות היו, חלש דעתיה דר' יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא, הוא לא חש על עצם המעשה... אבל כשחשב שרב כהנא אינו מקבל הדבר ברצינות הדרושה ולועג לו, על זה חרה לו, וכיון שחלש דעתיה, מיד נח נפשיה דרב כהנא... (חלק ב עמוד קעה, וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

כבר ביארנו בארוכה ענין קלקול רוחניות הבריאה, וכי אנו יכולים להרגיש קלקול זה באופן מוחשי. נצייר לעצמנו את ירושלים בתיקונה, הכתוב מספר לנו על בני הנביאים שהיו בה לרוב, נצייר לעצמנו "רחוב" המכיל מאה נביאים על מעשיהם ודבריהם, הלא גם בשיחה אחת של נביא אין לנו השגה. ובנח נאמר "את האלקים התהלך נח", לא הפסיק אף רגע מהתהלך אחריו. ואף אדם הראשון שמלאכים סבבוהו ושימשוהו, וגם הגר שפחת שרה כשפגשה במלאכים לא נבהלה כלל, כי רגילה היתה בהם מבית אדוניה, כשהבריאה בתיקונה ובשלמותה אין זה מהחידוש כלל. הדברים הם בטבע כן, צריכים אנו להתבונן מכל זה בגדלות האדם, ולראת מה החטא גורם. אנו הטבועים בבוץ ובזבל וכשאנו רואים ושומעים על חיים של מאות שנים וענקים, אנו באים בהתפעלות בהמית, ואף קשה לנו ליתן בהם אימון אמיתי... (דעת תורה בראשית עמוד לג)

כשלומדים תורתנו הקדושה אנו רואים המצב של הדורות הקדמונים, מהותם, והנהגתם. אנו רואים איך התנהגו בני חת לגבי האבות הקדושים, כבדו אותם וקראו לאברהם נשיא אלקים. זהו קטע אחד המלמד על כל הדור. ועוד תיאור, כשהוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדיו התנצל לפניו מאד, וגם חרה לו על הגזל. ואברהם אמר לאבימלך "רק אין יראת אלקים במקום הזה", הנה תבע ממנו על העדר יראת שמים במדינתו, האם אפשר לתאר תביעה כזאת היום?

כמה מהשבוש בדעה על התפתחות העולם כיום, ושמלפנים היו פראים! (שם עמוד צ)

אמרינן בגמרא יומא, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו הראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם וכו'... יש מחלה פנימית ויש מחלה חיצונית, רק כמין איזה אבעבוע בעור בשרו ובפנימיות לא נגע הדבר כלל... חטא הראשונים היה בגלוי ממש, בפנימיותם היו מאמינים, ולבם היה בריא בבטחון, בפנימיותם לא נגע הדבר כלל, וכל ענין חטאתם היה רק כאבק קל על בגד, ולכן היו קרובים להתודות ולשוב לה' ברגע אחד, כמו שנראה אף מחטא החמור של ענין מרגלים ובחטא העגל... (דעת חכמה ומוסר ג ה)

...לדורות הראשונים היה די במשניות, וכל חקירותיהם מצאו במשנה, ובמשנה היה להם מבואר כל הדברים, ובדורות האחרונים היה המשנה כספר החתום, והוצרכו ליתר פרטים הוא התלמוד, ובתלמוד היה די להם עד הרי"ף... אכן אצלנו גם השולחן ערוך כספר חתום והאחרונים שלנו עשו גם כן עוד קיצור על קיצור להיות השולחן יותר ערוך, כי לפי שכלנו אשר הוא טמון ונעלם בכח, לא נוכל להבין שום דבר יותר מהשגתינו, דהיינו פרט קטן מאד דק, וזהו פירוש הירושלמי (שקלים פ"ה ה"א) הראשונים חרשו עדרו נכשו זרעו וכו' לשו ואפו, ואנו אין לנו מה לאכול... (שם קז)

גדולת הראשונים התקשרות ברוחניות, ושטחיות הענינים מורים כי היה להם השגה להרגיש היות ה' בקרבם, ומזה כל עת שבטחו הצליחו, ובעת עזבם תיכף נפלו וירדו אחורנית, ומזה יצא להם ענין העגל, שאחרי טעותם כי האיש משה נסתלק מהם בקשו אחר שיורה להם הדרך... (שם קלא)

...וכן אמרו (ב"ר כ"ד ז') כל האומניות אדם הראשון למדם. איתא בשבת (ס"ד) שן תותבת ושן של זהב אם מותר לצאת בהן בשבת, הנה היו אומנים גם בתקון השיניים באופן נפלא, באפשרות לקחת אותם ולהשימם בחזרה בקלות מאד, ועשו זה הכל ללא כל הכלים המכשירים שיש לנו כיום. עד כדי כך היו מומחים באומנות. ובמשכן אמר הכתוב (שמות ל"ה) "וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים", וברש"י היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העזים טוו אותן, כיום הלא אף לא יודעים כלום מאומניות כאלו. אין לנו אף כל תאור ביתרון וחוזק ידיהם של הראשונים, ביתרון הכשר פעולותיהם, ביתרון חוזק כללות האורגניזם שלהם. אמנם כן, כשרואים ומסתכלים בפעולותיהם של הקדמונים מתפלאים וחושבים ודאי שהן הנם מבריאה אחרת לגמרי. הקרשים שבמשכן היה כל אחד עשר אמות אורך ואמה וחצי רחבו ועביו לחד מאן דאמר היה של אמה, ולפי החשבון הנה שנים עשר קרשים כאלה היו נישאים על עגלה אחת, ורק שני שורים מושכים אותם. האין זה מהפלאים למעלה מציורנו. ומה לנו פליאה יותר נשגבה מאשר אנחנו מתעסקים בה, הנה לפי החשבון אשר מביא רש"י היה משא האשכול משא של תשע מאות וששים סאה. הראינו אשכול כזה אף בחלומתינו?... ואם כן מה הם כבר בונים ומסיקים מסקנות אפיקורסיות, כי מזה הוכחה כי היה עולם אחר לפני עולמנו אנו, אין להם כל ידיעה וכל תאור בתכונת הבריאה ומציאותה האמיתית כאשר היתה בימי קדם. זה תולדות החטא וקלקולו. (דעת תורה במדבר עמוד קיח)

כוכבי אור:

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ואיתא במנחות כ"א יכול תבינהו, תלמוד לומר תמלח, ופירש רש"י יכול יתן מלח הרבה כמו בינה באדם וכו'.

ראינו כאן ההבדל בין דורות ראשונים לאחרונים, כי בזמן חז"ל כח הבינה מפורסם יותר מטעם המלח, וכשרצו לתת להבין מה נקרא מלח הרבה, המשילו זאת כמו בינה באדם, כי בינה באדם היה מקביל לריבוי, כי לא היה מצוי שיהיה אצל האדם מעט בינה, ומי שיש לו בינה הרבה בודאי ישים כל עמלו ומבטו בדברים אשר נברא עבורם, וזוכה לראות בחוש מה שאצלנו רק בגדר שמיעה... (חלק א עמוד פ)

חסידים הראשונים היו שוהים וכו', יש כאן הערה נוראה, הלא ידוע שהגר"א ז"ל היה אוכל ארבע זיתים ביום, וישן ב' שעות ביממה, קל וחומר שחסידים הראשונים היו עושים כן. אם כן לצרכי הגוף לא היו צריכים יותר משעה אכילה וב' שעות שינה, נמצא שנשארו להם אחרי ט' שעות של תפלה י"ב שעות ללמוד, ולמה מקשים בגמרא תורתן האיך משתמרת, והלא מי שלומד כיום י"ב שעות מתמיד גדול יקרא. מכאן נראה מה גדול צורך העמלות בתורה. (שם עמוד קסח)

מכתב מאליהו:

מצאנו בדברי הגר"א ז"ל (אבן שלמה פ"ג סעיף ג') ראשו­נים נתגלה קצם... מעשיהם הטובים טמונים ועונותיהם גלויים, כי לבם היה טוב, ואחרונים להיפך, ורחמנא ליבא בעי.

ונראה לפרש, שהנה על פי נסיוננו רואים אנו ששכלנו מקיף הרבה מגדלות הבורא וחיובי האדם, עד שאם היו כל ידיעותינו יוצאות לפועל בודאי היינו נעשים צדיקים גמורים, אבל למעשה אין אנו צדיקים גמורים, הרי שיש טמטום הלב החוסם בפני הידיעות שלא יכנסו ללב לפעול על שרשי המעשה. אבל הראשונים לא היו כן, הם עלו למדרגה של ביטול הטמטום, וכל ידיעותיהם חדרו ממילא ללבותיהם, ועל כן חיו את חייהם על רמה גבוהה מאד של דביקות בקונם. ואיך באו לידי חטא? משום שכלל במלחמת היצר: כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב), כי בכל מדרגה צריכה להיות בחירה. ואם אי אפשר ליצר להצליח בדרך ההטעאה, אז מתגבר בדרך תוקף הרצון, לעשות נגד מה שגלוי לשכלו, כי כך גדול כח היצר, ובזה חזר משקל הבחירה למקומו. ואם קרה שהיצר גבר בדרך זו, בסור היצר הם יודעים ערך חטאם כי לא נכהה על ידי הטעאה, ואז שבים בתשובה גמורה. אבל האחרונים הם תמיד בסתירה עם השכל, יצרם מתרץ תמיד את הסתירה ומיישבה על פי הטעאה, עד שאין ברור להם מהו חטא ומה אינו חטא, מה מצוה ומה עבירה... (חלק א עמוד קסד, וראה שם עוד)

המדרגה הראשונה העליונה (בהשתדלות דרך ארץ) היא, שהאדם כבר עמד בנסיון זה, וכבר הכיר שהנס והטבע שניהם כאחד נסים גלויים ממש, ויודע שאין ממש בטבע כלל. לאדם כזה אין עוד צורך לנסיון של "בזיעת אפיך תאכל לחם", כי לא יוסיף לו מאומה, ואדרבא, ראוי לו להשתמש בכל זמנו אך בדביקות בהשי"ת ותורתו, ועל כן כל צרכיו ניתנים לו בנס ממש, נס גלוי, מאחר שאין כל ענין בהסתרת הנס ממנו. זו שיטת ר' שמעון בר יוחאי (ברכות ל"ה), בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. וכך באמת קרה לו במערה שנברא לו ולבנו חרוב ומעין... אמנם הצדיקים חששו שלא יתגאו בראותם שמן השמים עושים להם נס, וגם השתוקקו לגלות השגחה, על כן אף בנסים השתדלו לעשות מעשים למען כסות הנס עד כמה שאפשר... (שם עמוד קצז)

ביאר ר' צדוק הכהן ז"ל שמה שמנשה ידע שבוצעים המוציא ממקום שנרקמה הפת, פירושו שבדורות ההם ידעו בגילוי גמור את השגחת ה' בכל דבר עד שברכת המוציא שלהם היתה אפילו על קרום הפת. ואם כן איך עבדו ע"ז? ענה מנשה שכח היצר היה כל כך חזק עד שהביאם למרוד אפילו באמת שהכירו ברורות. ומה שאמר מנשה שאם רב אשי בעצמו היה שם היה מגביה שפת חלוקו וכו', עיין מש"כ מהר"ל (נצח ישראל ג') וביאור דבריו שרב אשי היה בדור אחרון, שאז לא היה האור שולט, ויצר הרע של הדורות ההם היה היצר הרע הטבעי שמטמטם את הלב עד שחושבים שעושים מצוה במקום עבירה, ועל כן היה מגביה שפת חלוקו להסיר כל העיכובים בדרך ריצתו. אבל בזמן מנשה הרי ידעו בבירור גמור שרע ומר דרכם, ומצד אחד רצו למרוד באור שידעו, אך מצד השני ידיעתם את האמת עיכבתם במשהו מלרוץ אחרי העבירה בלב שלם, ואם החלוק היה מעכבם קצת היו שמחים בזה, אף על פי שלבסוף גבר הרצון ועשו מה שעשו... (חלק ד עמוד קלה)

שגורים בפי חכמים המושגים "ירידת הדורות" ו"נתמעטו הלבבות". והשוטים שואלים הרי בכל חכמתו לא המציא שלמה המלך ע"ה את הדפוס, מכונת הקיטור, האוירון, הרדיו וכו'. ובזה מגלים את סכלותם. כי ברור שירידת הדורות נאמרה במדרגות רוחניות, כמפורש בגמרא "לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים" וכו' (עירובין נ"ג)... ומפורש שם דהיינו לענין לימוד התורה בגמרא וסברא וכו', ואדרבה, לפי ערך ירידת הרוחניות באדם מתגברת הגשמיות וחכמתה. וכן כתב בחובת הלבבות (שער הפרישות פ"ב) "וכל אשר נוסף העולם יישוב נוסף שכלם חורבן", כי ככל אשר שם האדם את עיקר עיוניו בעניני העולם הזה יורדים אצלו ערכי הרוחניות, וכשיורדים ערכי הרוחניות מתחזקים אצלו ענייני הגשמיות, וחוזר חלילה...

אבל יש לתת טעם גם מצד תכלית הבריאה להתפשטות חכמות הטבע והגברת כח ההמצאה בממדים כה עצומים בדורות האחרונים. כי ככל אשר ירבה החושך בערכי הרוחניות השי"ת מגלה לעומת זה יותר ויותר מחכמתו וגדולתו בבריאתו, מהחליקקים הזעירים שמיליארדים מהם בכל מילימטר כל החומר עד הגלקסיות האדירות שכל אחת מהן כוללת מיליארדים כוכבים, הרי סודות הבריאה הפיזית מתגלים לעין כל. וכל אדם שרוצה להתבונן קצת מוכרח להתקרב לאמונה... (חלק ה עמוד רעג, וראה שם עוד)