(ראה גם: אדם-צלם אלקים, עבודה זרה, פסל, צורה, צלם)
...לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים, תלמוד לומר אשר בשמים... לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות תהום וחשך, תלמוד לומר ואשר במים מתחת לארץ... (יתרו-בחודש פרשה ו)
מה בין צלם לדמות, אלא שהצלם הוא על תואר מראית הדבר, והדמות הוא תיקון הפנים... ותיקון הפנים הוא הדמות, כמו (יחזקאל א') "ודמות פניהם פני אדם"... (בראשית א כו)
...אמנם דמות הוא שם מן דמה, והוא גם כן דמיון בענין, כאמרו "דמיתי לקאת מדבר", לא שדמה לכנפיה ונוצתה, אבל דמה אבלו לאבלה. "לא דמה אליו ביפיו", דמיון בענין היופי. "חמת למו כדמות חמת נחש"... כלם דמיון בענין, לא בתמונה ובתאר... (חלק א פרק א)
...אבל עם כל זה נשתנה הלשון על חלקי הספור ההוא שנוי גדול מאד, והוא כי כאשר זכר החיות אמר דמות ארבע חיות ולא אמר ארבע חיות לבד, וכן אמר ודמות על ראשי החיה רקיע, וכן אמר כמראה אבן ספיר דמות כסא... כל אלו אמר בהן דמות, אבל באופנים לא אמר דמות אופן ולא דמות אופנים, אבל הגדה מוחלטת בתאר נמצא כפי מה שהם עליו... (חלק ג פרק ז)
בצלמנו כדמותנו - שהוא העצם השכלי שבו, וזה מוכרח לפי מאמר ר' יעקב כל המבטל פריה ורביה כאילו ממעט הדמות, שנאמר "פרו ורבו" וסמיך ליה "בצלם אלקים" וגו', וזה יורה כי דמות וצלם אחד. (בראשית א כו)
כדמותנו - הרב (רמב"ם) עשה הבדל בין צלם ודמות, ולדעתי הם שמות נרדפים, לכן אמר כאן בצלם ובמקום אחר אמר בדמות אלקים עשה אותו. (שם)
...ועל כן אף על פי שנאמר "וביד הנביאים אדמה", מזהירים תמיד, "ומה דמות תערכו לו", כי הרי אין הנביא רואה דמות בלא שיראה גם כן שאינה אלא דמות נבואית ולא עצמית העשויה להבנת הנביא שאינו יכול להשיג את עצמותו יתברך, הפשוט מכל דמיון לגמרי... (דעת תבונות קפח)
אפילו הדמות ההוא המתדמה לנפש הנביא יקרא היטב "תמונת ה'", כי אין ספק אצל הנביא שהמתגלה לו ומתחפש בדמות ההיא אינו אלא האדון ב"ה, אשר על כך יוכלו לקיים בפה מלא "הוא מראה דמות כבוד ה'" וגו', כי הנה בהשגתם המושפעת יתברר להם היות הדמות ההיא דמות מתחדשת מהתגלות עליהם הכבוד העליון, ואין התמונה ההיא אלא הדרך בו מגיעים להשגת גילויו זה יתברך. למה זה דומה, לרואה את חברו מתוך אספקלריא, שהנה אף על פי שאין נעלם חברו בתוך האספקלריא ההיא, הנה מה שהוא רואה הוא באמת רק חברו שנראה לו מכח הסתכלותו באספקלריא, ונולד עוד מזה, שאם האספקלריא תהיה משונה, יראה בה צורת חברו משונה כפי ענין האספקלריא, ואמנם לא יסתפק הרואה שלא יהיה הגוף שהוא רואה גוף חברו העומד שם... (שם קפז)
...וכח התמזגות שרשין דג' יסודות אש רוח מים הן המה שרשים שמהם נמשכים כל פעולות הגוף, אך המה נסתרים ואינם מושגים, ואף כאשר אנו רואים פעולות הגוף הנמשך מהתמזגות הד' מרות, הנה אין היסודות נגלים לנו בחוש, אך מהפעולות הנגלות לנו נוכל לתפוס ערך התמזגותם ברוחניות, כמבואר בזהר יתרו פרשת "ואתה תחזה". ולזאת אמרו בזהר וכתבי האריז"ל שצלם מבחינת עלמין סתימין, ודמות מבחינת עלמין דאתגליין, גם מאמר שצלם דוכרא (זכר) ודמות נוקבא והוא כח פועל ונפעל, וזהו "בצלמנו כדמותנו"... (שער א פרק ג)
כדמותנו - להתדמות אליו, וטעמו כערך שיטהר האדם את עצמו בעיונו ובמעשיו לעלות מעלה מעלה להתדמות ולהשתוות במדותיו אל מדות הרוחניות, ככה נשפיע אליו פעם ופעם צלם ונפש מטוהרה... (בראשית א כו)
כדמותנו - דומה לנו, וגם משורש דומם - אינו מתנגד. תפקידו הראשון של האדם הוא אם כן להדמות לבורא. (בראשית א כו)
במדרש כי יקרא קן צפור... דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, החילוק בין צלם לדמות כי צלם הוא ציור הפנימי הקבוע, ודמות הוא ציור הנראה. וכמו כן באדם מלבד שנעשה בצלם אלקים, אף גם זאת כל הפעולות והתנועה שלו צריך להיות כפי הנהגה עליונה... (תצא תרנ"ח)
והנה כל המפרשים נילאו למצא פשר ענין צלם ודמות, וכמדומה לי שאפשר לבאר, כי צלם הוא בענין האברים ותבניתם, ודמות היא מתכונת הרגשות וכחות נפשו של אדם... (חלק ב בצלמנו, עמוד יג)
וכנראה מדברי הראשונים ענין "צלם" הוא על תואר הגוף תבנית האברים המכוון נגד "שיעור קומה" העליון, ו"דמות" הוא על מתכונת הנפש, דמותו הרוחנית של האדם בכחות נפשו. (שם אורי וישעי, עמוד ר)