דניאל

(ראה גם: גלות בבל, חנניה מישאל ועזריה, נבוכדנצר)

 

בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה. והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אד-ני אלקים. (יחזקאל יד יג)

הנה חכם אתה מדניאל, כל סתום לא עממוך. (שם כח ג)

ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא ילדים מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים. ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים... ויהי בהם מבני יהודה, דניאל חנניה מישאל ועזריה. וישם להם שר הסריסים שמות, וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו. וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל. ויתן האלקים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים... ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה. נס נא את עבדיך ימים עשרה, ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה... ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פתבג המלך... והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלקים מדע והשכל בכל ספר וחכמה, ודניאל הבין בכל חזון וחלומות. ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם, ויביאם שר הסריסים לפני נבוכדנצר. וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך. וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו. ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך. (דניאל א ד והלאה)

ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. באדין דניאל התיב עטה וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא, די נפק לקטלה לחכימי בבל. ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. ודניאל על ובעא מן מלכא די זמן ינתן ליה ופשרא להחויה (לומר) למלכא.

אדיין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע. ורחמין למבעא מן קדם א-לה שמיא על רזא דנא די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל. אדיין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי (נודע הסוד), אדין דניאל בריך לא-לה שמיא...

ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטומין גזרין יכלין להחויה (לומר) למלכא. ברם איתי א-לה בשמיא גלה רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא, חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא...

באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה לה. ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשוט די א-להכון הוא א-לה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין, די יכילת למגלא רזא דנה. אדין מלכא לדניאל רבי (גידל) ומתנין רברבן שגיאן יהב ליה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל. ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא. (שם ב יג והלאה)

אדיין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא ורעיונוהי יבהלוניה, ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך, ענה בלטשאצר ואמר מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך (ופתרונו לאויביך)... (שם ד יז, וראה שם עוד)

...מלכתא לקבל מלכ י מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיוך אל ישתנו. איתי גבר (ישנו איש) במלכותך די רוח א-להין קדישין ביה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה, ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטומין אשפין כשדאין גזרין הקימיה אבוך מלכא. כל קבל די רוח יתירא ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן (ספור הנסתרות) ומשרא קטרין השתכחת ביה בדניאל די מלכא שם שמיה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה. באדין דניאל הועל קדם מלכא, ענה מלכא ואמר לדניאל אנת הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד...

באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרין הב, ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודיענה. אנתה מלכא א-להא עילאה מלכותא ורבותא ויקרא והדרא יהב לנבוכדנצר אבוך... ואנת בריה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת. ועל מרא שמיא התרוממת ולמאני די ביתיה (כלי ביתו הביאו לפניך) היתיו קדמך ואנת ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת, ולא-להא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה לא הדרת... דנא פשר מלתא מנא מנה א-להא מלכותך והשלמה... באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמניכא די דהבא על צואריה, והכריזו עלוהי די להוא שליט תלתא במלכותא... (שם ה יא)

ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין... ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון, די להון אחשדרפניא אליון יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק. אדין דניאל דנה הוה מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותיה על כל מלכותא. אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא, ולכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו (שגגה) ושחיתא לא השתכחת עלוהי... איתיעטו (התיעצו) כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די בעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך (כל מי שיבקש בקשה חוץ ממך) מלכא יתרמא לגוב אריותא....

ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין (חלונות) פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלים וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם א-להה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. אדין גבוריא אלך הרגישו והשכחו לדניאל בעה ומתחנן קדם א-להה... אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי (מאד רע בעיניו) ועל דניאל שם בל לשיזבותיה (להצילו), ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותה. באדין גבוריא אילך הרגישו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה (אין לשנות). באדין מלכא אמר והיתיו (הביאו) לדניאל ורמו לגובא די אריותא, ענה מלכא ואמר לדניאל א-להך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך (יצילך)... באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא (קם כשהאיר היום), ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל. ובמקרבה לגובא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל, דניאל עבד א-להא חיא א-להך די אנת פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא. אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי. א-להי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני, כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמך מלכא חבולה לא עבדת... ודניאל דנה הצלח במלכות דרויש ובמלכות כורש פרסיא. (שם ו א והלאה)

בשנת חדא לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשיה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר... וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא. קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה, חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה... אלין חיותא רברבתא די אינון ארבע ארבעה מלכין יקומן מן ארעא... (שם ז א, וראה שם עוד)

בשנת שלש למלכות בלשאצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה. ואראה בחזון ויהי כראותי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי. ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עומד לפני האובל ולו קרנים, והקרנים גבוהות והאחת גבוהה מן השנים והגבוהה עולה באחרונה... ואשמע קול אדם בין אלי, ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה. ויבא אצל עמדי ובבואו נבעתי ואפלה על פני, ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון. ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה, ויגע בי ויעמידני על עמדי. ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם, כי למועד קץ, האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס... ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא, ואתה סתום החזון כי לימים רבים. ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך, ואשתומם על המראה ואין מבין. (שם ח א והלאה וראה שם עוד)

בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי, אשר המלך על מלכות כשדים. בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה... ואתפללה לה' אלקי ואתודה, ואומרה אנא א-דני הא-ל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו... א-דני שמעה א-דני סלחה א-דני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלקי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחינתי לפני ה' אלקי על הר קדש אלקי. ועוד אני מדבר בתפלה, והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף נוגע אלי בעת מנחת ערב... ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבועים שבעה, ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים. ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו, והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות... (שם ט א, וראה שם עוד)

בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה. בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים. לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים. וביום עשרים וארבעה לחודש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגורים בכתם אופז... וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח. ואשמע את קול דבריו ובשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי. ויאמר אלי דניאל איש חמודות הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך ועמוד על עמדך כי עתה שולחתי אליך, ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד. ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך, ואני באתי בדבריך. ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס. ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים... והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדוני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי. ויוסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני. ויאמר אל תירא איש חמודות שלום לך חזק וחזק, ובדברו עמי התחזקתי ואומרה ידבר אדני כי חזקתני... (שם י א והלאה וראה שם עוד ופרק יא)

...ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ, ישוטטו רבים ותרבה הדעת. וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, עד מתי קץ הפלאות. ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה. ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדני מה אחרית אלה. ויאמר לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו... ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. (שם יב ד והלאה וראה שם עוד)

זהר:

דניאל לא נשתנתה צורתו כשהפילוהו בבור האריות, ומשום זה ניצל, אמר רבי חזקיה, אם כן הרי כתוב אלקי שלח מלאכיה וגו' נשמע שמשום שהמלאך סגר את פיהם לא נחבל. אמר לו משום זה לא נחבל, כי אותו הצורה הקדושה של אדם צדיק הוא מלאך ממש, שסגר פה האריות וקשרם לשמרו שלא יחבלו בו, ומשום זה (אמר דניאל) אלקי שלח מלאכיה, היינו אותו המלאך שכל צורות העולם נחקקות בו, והוא הגביר את צורתו בי ולא יכלו האריות למשול בי, וסגר את פיהם. (וישב רמד)

א"ר יצחק אם כן אמר יוסף הכל, החלום והפתרון, כמו דניאל, שאמר החלום ופתרונו. אמר לו אין זה כזה, כי יוסף הסתכל מתוך דברי פרעה, שהיה אומר (דברי החלום) במדרגות ידועות, וראה שהוא טעה, (כי דבריו לא היו באותו הסדר שנוהג באותן המדרגות של החלום), ואמר לו לא כך ראית אלא כך, כי המדרגות באות כסדרן, אבל דניאל לא הסתכל מתוך דברי נבוכדנצר כלום, והכל אמר לו, את החלום ופתרונו.

מה כתוב בדניאל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא, מהו חזוא די ליליא, זהו גבריאל שהוא חזוא שהוא חיזו מן חיזו...

תא חזי מה כתוב, והנה כבוד וגו', ומראות כמראה אשר ראיתי וגו', כל אלו (המראות שבמקרא הזה) שהם שש מדרגות שהם מראות...

וחיזו דחזוא (שהוא גבריאל כנ"ל) יש לו מראה, שנראים בה הגוונים של מעלה, (שהם שש מראות שבנוקבא), והן נקראות כחזו הזו (שהוא גבריאל הנקרא חיזו מן חיזו)... ומשום זה דניאל בחזוא דליליא רזא גלי, לא כתוב אתגלי אלא רזא גלי, כי אחת מאלו המדרגות דחזוא דליליא גילה לו החלום ופתרונו, אבל יוסף מתוך דבריו של פרעה הסתכל במדרגות העליונות (שהחלום הראה עליהן, ואמר פתרונו לפרעה. (מקץ ס, ועיין שם עוד)

תא חזי מה כתוב בדניאל אדין לדניאל בחזוא די ליליא דהיינו בחלום, רזא גלי, וכתוב דניאל חלם חזה וגו' ואם היה בחלום דברי שקר, למה נכתב ספר דניאל בין כתובים, אלא אלו צדיקי אמת, בשעה שנשמתם עולה, דהיינו בעת שנתם אינו מתחבר בהם אלא דברים קדושים שמודיעים אותם דברי אמת, דברי קיום, שאינם משקרים לעולם. (שם קמט)

תאנא במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה שנצולו מנסיונות האלו, אלא משום שלא נטמאו במאכלם. אמר ר' יהודה כתוב וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו', ולמדנו בסוד המשנה, שהמאכל של אותו רשע (של נבוכדנצר) היה בשר בחלב, וגבינה עם בשר, חוץ ממאכלים אחרים, וזה עלה על שלחנו בכל יום.

ודניאל שנשמר מזה, כשהשליכו אותו לבור האריות, היה שלם בצלם רבונו, ולא נשתנה צלמו לצלם אחר, ועל כן יראו האריות ממנו, ולא חבלו אותו, ורשע ההוא בשעה שהמלכות הוסרה ממנו, ועם חיות השדה היה מגורו, הוסר צלם פניו ממנו, ומיום ההוא לא נראה צלמו כצלם האדם, וכל בהמה שבאה, נראה לה שהוא צלם של מינה...

תא חזי מה כתוב, ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהן טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך נראה מראיהן טוב, (פירושו) שצלם רבונם לא הוסר מהם, ומאחרים הוסר, כי גרם זה, משם שלא נגעלו בגיעולי מאכלם. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם ואנשי קדש תהיון לי. (משפטים תקסט)

ר' יצחק פתח, וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו', וראיתי אני לבדי, הרי למדנו שהם היו נביאים והוא לא היה נביא, ומי הם חגי זכריה ומלאכי, אם כן נעשה קדש חול, והרי כתוב לא ראו ולמה יראו, ובדניאל כתוב וראיתי אני ולא היה מתירא והוא אינו נביא, הרי חול קדש, (כלומר מי שאינו נביא קדוש יותר מנביא)...

ותאנא בשעה שספירה זו מלכות נתעוררה לבניו של דוד אין מי שיקום לפניהם, וז"ש וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, (שהיא המלכות הנקראת מראה), משום שהיה מבניו של דוד שכתוב, ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו', (על כן) הוא ראה ושמח בה, שהיא מצד נחלת חלקו וגורלו של אביו (דוד), ומשם שהיתה שלו הוא סבל (אותה ולא היה מתירא), והאחרים לא יכלו לסבול, (והיו מתיראים, ואף על פי שלא ראו מזלם ראו), דאמר ר' שמעון בשעה שכה זו מתעוררת בדיניה אין בני העולם יכולים לקום מפניה. (נשא קמח)

ולמה לא היה בהם דניאל, אלא דניאל אמר, אני נקרא בלטשצר בשם אליל שלו... והקב"ה אמר פסילי אלהיהם תשרפון באש, על כן הלך ולא היה עמהם (עם חנניה מישאל ועזריה כשהפילום לכבשן. (זהר חדש רות עח)

תלמוד בבלי:

רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי, דכתיב לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי. מאי לחם חמודות לא אכלתי, אמר רבי יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל, ומנא לן דחשיב עינוי, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל, כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך... (יומא עו ב)

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, מאן נינהו אנשים, אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי, אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מיניהו, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו... (מגילה ג א)

אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא, דכתיב בשנת אחת למלכו ואני דניאל בינותי בספרים, מדקאמר בינותי מכלל דטעה... (שם יב א)

מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש... ותקרא אסתר להתך, אמר רב התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו... (שם טו א)

והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין, הן תהוי ארכא לשלותך וגו', (יעץ לו לפדות חטאו בצדקה)... ודניאל מנלן דאיענש, אילימא משום דכתיב ותקרא אסתר להתך, ואמר רב התך זה דניאל, הניחא למאן דאמר שחתכוהו מגדולתו, אלא למאן דאמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר, דשדוהו לגובא דארייוותא. (בבא בתרא ד א)

ודניאל להיכן הלך, אמר רב למכרא נהרא רבה בטבריא (להוציא נהר). ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא, (נבוכדנצר שלחו להביא זרע עשב), ורבי יוחנן אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים... תנו רבנן שלשה היו באותה עצה הקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, הקב"ה אמר ניזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל (חנניה מישאל ועזריה), ודניאל אמר איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש, ונבוכדנצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיהן בנורא...

דניאל חנניה מישאל ועזריה נכתב בהו אשר אין בהם מאום וטובי מראה וגו'... מאי אשר אין בהם מום, אמר רבי חמא בר חנינא אפילו ריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, אמר רבי חמא בר חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם מפני אימת המלכות. ויהיו בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, אמר רבי אליעזר כולן מבני יהודה הם, ורבי שמואל בר נחמני אמר דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים... (סנהדרין צג א)

כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש, אנת מלכא מלך מלכיא... ויש אומרים אף זה קדש שנאמר מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך... (שבועות לה ב)

והשמן שלהן רב אמר דניאל גזר עליו... (עבודה זרה לה ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת, כי פרש בדניאל וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו', יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה, תלמוד לומר וכיון פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלים... (ברכות כט ב)

דניאל אמר הא-ל הגדול והנורא, ולמה לא אמר גבור, בניו מסורים בקולרין איכן היא גבורתו, ולמה הוא אמר נורא, לזה נאה להקרות נורא בנוראות שעשה עמנו בכבשן האש... (מגילה כז א)

מדרש רבה:

דבר אחר והנה מלאכי אלקים זה דניאל, עולים יורדים בו, שעלה הוציא את בלעו מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו, שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו, אמר לו נבוכדנצר לדניאל כמה גדול כחו... אמר לו דניאל תן לי רשות ואני מתישו, נתן לו רשות, מה עשה נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו. (בראשית פרשה סה כ)

רבי יהודה בשם רבי אליעזר בר אבינא אמר שני בני אדם נגלה להם הקץ, וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם יעקב ודניאל, דניאל (דניאל י"ב) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום... (שם פרשה צח ג)

וכן אתה מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום נכנס אצלו דניאל וראה שהוא עתיד לטרדו, שנאמר (דניאל ד') ומן אנשא לך טרדין, עשה עצמו כאילו מרתת ומפחד, שנאמר (שם) אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא, אמר לו למה אתה מפחד, אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו, אמר לו (שם) מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך, מי שדורש את המקרא הזה עושה את דניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר מרי חלמא לשנאך, אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה, שהחריב את ביתו והגלה את בניו... אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה, ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה... (שמות פרשה ל כ)

...אמר רב אל תתמה על זה, מה כתיב להלן (דניאל ו') והיתית אבן חדה ושומת על פום גובה, וכי אבנים יש בבבל, אלא מארץ ישראל פרחה לה לשעה ובאת וישבה לה על פי הבור. ורב הונא בשם רב יוסף אמר מלאך ירד בדמות ארי של אבן וישב על פי הבור, הדא הוא דכתיב (שם) אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, ואל תתמה אם בכבוד אותו צדיק כתוב והיתית אבן חדה, בכבודו של הקב"ה (לבנין הבית) על אחת כמה וכמה... (שיר השירים פרשה א ה)

דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של בבל, בקשתי את שאהבה נפשי זה דניאל, בקשתיו ולא מצאתיו... להיכן הלך, מאן דאמר לתענית, מאן דאמר לסעודה, מאן דאמר לתענית שיהיה מבקש רחמים על חורבן בית המקדש, ומאן דאמר לסעודה שהלך לקרא כתביו של בלשצר, הדא הוא דכתיב (דניאל ה') מנא מנא תקל ופרסין, רבי חייא אמר מנא ממתוס ננקשי אאלרן (היה כתוב), רבי שמעון בן חלפתא אמר יטת יטת אגם פוגחמט, ורבנן אמרי אנם אנם לקת ניסרפו, רבי מאיר אומר כמשמעו, מנא מנא תקל ופרסין, מנא מנא אלקך מלכותא והשלמא וגו'... באותה שעה נתקבצו כל ישראל אצל דניאל, אמרו לו רבינו דניאל, כל הנבואות הקשות והרעות שנתנבא ירמיה באה עלינו, נבואה אחת טובה שהתנבא עלינו (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה וגו' עדיין לא באה, אמר להם הביאו לי ספר ישעיה, התחיל קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה (ישעיה כ"א) משא מדבר ים כסופות בנגב, אם ים למה מדבר, ואם מדבר למה ים, אלא אלו ארבע מלכיות שהן משולות כחיות... מה הדא חיותא סלקא מן ימא ולא מכיה (אינה מכה שמיד מתה), נפקא מן חורשא מכיה, כך אם זכיתם אין אומות מושלות בכם... (שם פרשה ג ג)

... בההיא שעתא גזר (כורש) ואמר דעבר פרת עבר, דלא עבר לא יעבור. דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה, אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל, עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה... (שם פרשה ה ד)

ויבן וידבר עמי, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר, דניאל איש חמודות אמר, ידע הקב"ה שגמרתי תפלתי ושלח המלאך ודבר עמי, ומה דבר עמי, אמר לי בתחילת תחנוניך יצא דבר, אמר לי גזירה נגזרה שיבנה בית המקדש ולמלא שאלתך, אמרתי בתחילת תחנוניך כי חמודות אתה, שהיה מתאוה לתפלתו. רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא ג' פעמים כתיב כאן חמודות, אמר לו דייך, בוראך מתחמד לך, פמליא שלו מתחמד לך, ותורתו מתחמד לך... (קהלת פרשה ט ה)

ותקרא אסתר להתך, רבנן דתמן אמרין התך זה דניאל, ולפי שחתכוהו מגדולתו נקרא חתך, ורבנן דהכא אמרין שחתך את הדברים... (אסתר פרשה ח)

מדרש תנחומא:

...והצדיקים הן חביבין לפני הקב"ה והן חביבין לפני המלכים והבריות, מנין שכן אתה מוצא כשהיה המלאך בא אצל דניאל היה קורא אותו איש חמודות ג' פעמים, (דניאל י') דניאל איש חמודות הבן וגו'. ולמה איש חמודות, אשרי אותו האיש שכך שמע שבשר המלאך ואמר לו חמודות, שאתה נחמד לפני הקב"ה, ונשתבח בעליונים, ואתה חמוד על דורך... (וירא ה)

דבר אחר יגלה אוזן אנשים זה דניאל, שגילה לו הקב"ה את הקץ, ובמוסרם יחתום, שאמר לו (דניאל י"ב) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום. (שם ו)

...שהראשונים היו מתנסים על ידי הקב"ה, אבל אחרונים נתנסו על ידי אומות העולם... וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר עליהם הקב"ה שיאכלו לחמם טמא, שנאמר (יחזקאל י"ד) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וגו', עמד נבוכדנצר וגזר עליהם שיהיו אוכלים מפת בגו, דניאל לא קבל עליו, אף על פי שגזר הקב"ה עלינו שנאכל לחם טמא בקש לנסות אותנו, אנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו... אמר להן ואתם בני המלכים יכולים אתם להתנסות עשרה ימים בלא לחם ויין, אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו צדיק שנתנסה בי' נסיונות, שמא זכותו תעמוד לנו, לא כבר מצא אותנו המלך י' ידות על כל החרטומים ואשפים, מיד ויתן האלקים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים וגו'. (שם כא)

...אמר לו אנת הוא דניאל, וכי לא היה מכירו, אלא אמר לו יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, אמר לו הן, אמר לו אימתי, אמר לו איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום, אלא המתן לי הלילה, ולבקר אני אומר לך. אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מילתא הודע, למה, כדי שיהיו מתפללין עמו... (מקץ ב)

...ואין לך יפה מן התפלה, שהרי שלשה אבות תקינו שלשה תפלות, בא דניאל וקבען ביום, שנאמר (דניאל ו') וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי... (תשא כג)

פרקי דר' אליעזר:

רבי זכריה אומר מגלגלין זכות על ידי זכאי, על ידי דניאל שהיה ממוכן נתגלגלה המלכות לאסתר, לפי שאמר למלך אל תבכה, שכל מה שעשית לושתי כתורה עשית, וכל המקיים מצות התורה הקב"ה מקיים מלכותו, שכך כתוב בתורה, והוא ימשל בך... (פרק מט)

אבות דרבי נתן:

...שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים, ומה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהם, אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל, והלא כבר נאמר (דברים י"ב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו', אלא היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלוה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל ג' פעמים ביום ותפלתו מתקבלת ברצון... (פרק ד ה)

שוחר טוב:

למנצח מזמור לדוד שמע אלקים קולי בשיחי, זה שאמר הכתוב (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, הודיע הקב"ה לדוד מה עושין לדניאל, ואלו היו יכולים לעלות למעלה לעשות עם הקב"ה מלחמה היו עושין... ובשביל שאינם יכולין לעלות למעלה עושין למטה... ובשביל שלא יכלו למעלה נטלו עצה בדניאל, שנאמר (דניאל ו') אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו'... אמרו לו אי אתה מלך, כל המלכים גוזרין גזירות ונותנין דתין, ואתה לא גזרת מימיך, כיון ששמע כן השלים עמהן, שנאמר (דניאל ו') כען מלכא תקים וגו'... ודניאל אומר שמע אלקים קולי בשיחי. היו מבקשין את דניאל מצאו אותו עומד ומתפלל, אדין גובריא אלך הרגישו והשכחו לדניאל בעא, אמר לפניו רבונו של עולם הרי הרגישו, תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און. כיון שמצאו ידיהם קרבו אליו... מלתא שגיא באש אלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותיה, כיון שאמרו עליו אמר להם אין אתם נאמנין, והיו דוממין כל היום, כיון שהגיע המנחה התחיל להתפלל, אמר בשביל אלו הרשעים איני מתפלל, לכך נאמר (שם) ועד מעלי שמשא... ואף המלך היה מבקש להצילו ולא היה יכול... והיתית אבן חדא ושומת וגו', וכי מהיכן היו אבנים בבבל אלא מארץ ישראל פרחה וישבה לה על פי הבאר. רב הונא בשם ר' יוסי אמר מלאך בא בדמות ארי וישב על פי הבאר. אדין אזל מלכא להיכליה אמר מה הצרה הזאת שתבא על ידי שימות האיש הזה. אדין מלכא בשפרפרא יקום וגו' ולדניאל בקל עציב זעיק, מצאו שהיה קורא קריאת שמע ולא היה יכול לענות, אמר אלקי שלח מלאכיה, למה שהיה דניאל יורד אצל האריות ונעשו כבהמה, שנאמר (משלי נ') ליש גבור בבהמה, אמר הקב"ה יבא אריה ויציל אריה מפי אריה... (מזמור סד)

ילקוט שמעוני:

..שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל, בשעה שפתר את החלום לנבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד וגו', אבל דניאל לא קבל, שנאמר כשם שנפרעין מעובדי ע"ז כך נפרעין מעצמה... (בראשית פרק מז, קנו)

דבר אחר פדה בשלום נפשי, דוד ראה את דניאל עומד ממנו, היאך הוא נשלך לגוב האריות ואין נוגעין בו, התחיל אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי, שלא יקרבו לי האריות, ומי גרם לו לינצל, כי ברבים היו עמדי, שאף חנניה מישאל ועזריה היו סודרים עליו תפלה... (תהלים נה, תשעב)

מזמור לדוד שמע אלקים קולי וגו', נדרש על דניאל כשנשלך לגוב האריות, אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו', אמרו לו לכך אי אתה מלך, כל המלכים גוזרין גזרות ונותנין דתין, ואתה לא גזרת מימיך, כיון ששמע כן השלים עמהם, אמר דניאל שמע אלקים קולי וגו'... אדין גובריא אלך הרגישו והשכחו (מצאו) לדניאל בעה ומתחנן קדם אלקיה, אמר הרי הרגישו, תסתירנו מסיר מרעים וגו', ועד מעלי שמשא הוה משתדר (משתדל המלך) להצלותיה, אמר להם אין אתם נאמנים, כשהגיע המנחה הפך (דניאל) פניו להתפלל, אמר בשביל רשעים הללו איני מתפלל? והתפלל. אמרו הרי אמרת אין אתם נאמנים, הרי ראית אתה, לכך נאמר באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגובא די אריותא וגו'... אדין אזל מלכא להיכליה ובת טות (לן), אמר מה ראה הצרה הזאת לבא על ידי שימות האיש הזה. ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק, מצאו שהיה קורא קריאת שמע ולא ענהו. אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, למה שהיה אריה יורד אצל האריות ונעשו כבהמה, שנאמר ליש גבור בבהמה, אמר הקב"ה יבא אריה ויציל אריה מפי אריה... אמרו לו לפי ששבעים היו (האריות), אמר להם (לשרים) רדו ולינו שם הלילה ונראה אם שבעים הם, כיון שהשליכום מיד אכלום... (שם סד, תשפז)

לקח טוב:

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיה נ"ו) זה ספר דניאל שנקרא על שמו. (שמות א א)

תרגום יונתן:

אמרתי אעלה בתמר - אנסה את דניאל אם יעמד בנסיון כאברהם, וכן אנסה את חנניה מישאל ועזריה, ואגאל בזכותם את בני ישראל, ושמם ילך בכל העולם כתפוח גן עדן. וחכך כיין - אמר דניאל וחבריו, נקבל גזירת ה' כאברהם הנמשל ליין עתיק ונלך בדרכים כאליהו ואלישע שבזכותם חיו מתים הדומים לישנים... (שיר השירים ז ט וי)

רב סעדיה גאון:

וישם דניאל על לבו - שהיה קורא קרית שמע בכוונת הלב... (דניאל א ח)

נס נא את עבדיך ימים עשרה - באותן הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, והם כנגד עשר הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו שלא יגרום להם החטא עשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה במדבר. (שם שם יב)

מן הזרועים - ...וכל כך למה, כדי שיעלו ריח רע מפיהם שלא יבואו עליהן במשכב זכור. (שם)

וסוך לא סכתי - ...כל כך על אבלות גלות האחרונה הזאת שראה... התאבל ג' שבועים וביום כ"א מניסן סוף ג' שבועים אז ראה על נהר חדקל איש לבוש בגדי בד לבנים כשלג... (שם י ב)

אלקי שלח - אריא דבי עילאי הוא אריה של כסא הכבוד היה שואג ואומר, השמרו אריות שלא תזיקו לאריה בן גור אריה, ואמנם כי דבקו שיניהם ומלתעותם יחדיו בלי פרידה מאימת אריה השואג, וסגר פיות האריות ולא השחיתוני. ואף אחרת גדולה מזו הפליא עמי אשר הביא חבקוק הנביא מארץ יהודה וארוחות פועלי שדהו עמו יחדו, והביאו אלי ואכלנו ושתינו יחד והללנו שם הבורא, ואז הלך לדרכו על יד המלאך שהביאו, והנני חי כאשר אדוני רואה. (שם ו כג)

ואומר עוד, מצאתי כי דניאל הודיעו ה' מה שיהיה באחרית הימים בשבעה וארבעים פסוקים, מהם פסוק אחד במה שיהיה באחרית מלכות פרס והוא הראשון (דניאל י"א ב'), ומהם שלשה עשר פסוקים עניני ממלכת היונים מן "ועמד מלך גבור ומשל משל רב ועשה כרצונו", עד "ויעש הבא אליו כרצונו" (שם יא' ג'), ומהם עשרים פסוקים עניני מלכות הרום, מן "ויעש הבא אליו כרצונו" עד "ועשה כרצונו המלך" (שם י"א ט"ז), ומהם עשרה פסוקים עניני מלכות ערב, מן "ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל" עד "ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול" (שם י"א ל"ו-י"ב א'). ושלשת הפסוקים האחרונים בענין הישועה... (אמו"ד מאמר ז פרק ב)

...ומצאתי דניאל עליו השלום מסר עצמו לאריות על התפלה לה', ואלו היה לדעתו שהגמול אינו אלא בעולם הזה מה ישאר לו אחר שיאכלוהו האריות. הנה דברים אלו ירחמך הא-ל מוכיחים על שהנביאים עליהם השלום בדעה אחת שהגמול אינו בעולם הזה ואינו אלא בעולם שאחריו. (מאמר ט פרק ב)

רש"י:

אוקיר אנוש - בו בלילה אכבד את דניאל. (ישעיה יג יב)

נח דניאל ואיוב - שראו ג' עולמות, נח ראה העולם בנוי וחרב, דניאל ראה את בית המקדש או את עצמו שר, בגוב, ושוב שר... או שג' אנשים אלו ניצלו מג' שפטים המנויים כאן... (יחזקאל יד יד)

אם בנים - דוגמא לדניאל שהוא אחד מדור, ולא נמלטו עמו בנים ובנות, ועליו אמר ישעיה "לסריסים אשר ישמרו שבתותי" וגו'. (שם שם טז)

שמע - באגדת תהלים דרשו המזמור על דניאל כשהושלך לגוב וצפה עליו דוד ברוח הקודש, שהיה מזרעו. יספרו לטמון - ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים, שאמר לדריוש שלא יתפלל אדם ל' יום לשום אחד. (תהלים סד ב וז)

עד שנת א' - היה בגדולה, למאן דאמר התך הוא דניאל שחתכוהו מגדולתו, הוא כורש שלפני אחשורוש, ולהאומר שדברי מלכות נחתכים על פיו כורש הוא דריוש השני שאחר אחשורוש, ובימי דריוש המדי שהשליכו לגוב לא ירד מגדולתו. (דניאל א כא)

הן תהוה ארכא לשלומך - אולי תהא שהות לשלותך שלא תמהר הרעה לבא. ומה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר, ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם, אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם, פרנסם, וכן עשה והיה מפרנסם כל י"ב חדש. (שם ד כד)

והיתית אבן - אחת, בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים... ולפי שעה הביאוה מלאכים מארץ ישראל, אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל... ועל האריות מהזיק לדניאל, לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם, והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא. (שם ו יח)

כי חמודות אתה - דברי חמד יש לך להקב"ה. (שם ט כג)

הייתי מתאבל - כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו על פי כתב צרי יהודה ובנימין... (שם י א)

שלשה שבועים ימים - כ"א שנה הם י"ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה, כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית, וג' שנים היתירים לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענות או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין. (שם שם ב)

לששבצר - לרז"ל הוא דניאל שעמד בשש צרות. (עזרא א ח)

אבן עזרא:

ויאמר -...ולא תמצא בדניאל שהיה סריס רק כתוב עליו ועל חביריו "ילדים אין בהם כל מום", ואין מום קשה מן הסריס, ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר שהוא מכתב כשדים ולשונם רק שיעמדו לפני המלך ולא לפני נשיו... ועוד כי אם יסורס הנער תחסר דעתו, והוא מבקש להיותם העומדים לפניו יודעי כל חכמה... והנה דניאל יצא בן ט"ו שנה בלכת יהויקים לבבל, ושמונה שנים מלך, וכהנה כ"ג וי"א צדקיהו והנה ד' ול' וא' שנה והנו זקן מאד בימי אסתר אולי כבר מת ולא עלה אל בית שני, ואיננו ששבצר בראיות גמורות (דניאל א ג)

ומקצת נראה - ויאמר הגאון זה היה נס גדול, ואין צורך כי היו אוכלים אורז הנקרא בלשון ערבי ארוז והוא נכבד מאד וערב מן החטה ועושה דם טוהר, והוא מאכל אנשי הודו... והכלל כי המעט ממנו משביע... (שם שם טו)

איתי - ...והנה יש שאלה, אין ספק כי דניאל הוא היה יותר נכבד, וידענו שהוא לא השתחוה לצלם, למה לא הזכירוהו הכשדים למלך, ולפי דעתי כי פחדו להזכירו אחד שידעו שהמלך הקריב לפניו ניחוחין כאשר יעשה לאלהיו. ויפת בן עלי אמר כי היו אוהביו על כן לא הזכירוהו ואין צריך. (שם ג יב)

ואראה - אמר יפת כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס, כי משם יצא משחית מלכות בלשצר, וכאילו היה על נהר אולי... והוצרך לפרש ככה כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך... והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם ושב באותה שנה אל בבל. (שם ח ב)

בשנת אחת - כל הגאונים פה אחת הסכימה דעתם עם דעת הקדמונים שאמרו שטעה דניאל בחשבונו כי לא חרבה ירושלים רק כאשר נתפש צדקיהו, והיא היתה שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, כי ירמיה הנביא אמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, וככה היה כאשר נהרג בלשצר ומלך כורש... ואמרו כי דניאל החל לחשוב החרבן מעת שהוליך נבוכדנצר יהויקים אל בבל... והיה יהודה הלוי אומר יש לתמוה איך טעה דניאל שהיה נביא וחכם בשבעים שנה י"ט שנה, ואמר כי חשבון שבעים שנה למלכות בבל כאשר חרבה ירושלים, ואז היתה הפקידה לא כאשר אמרו הגאונים... (שם ח ב, וראה שם הווכוח בארוכה)

רמב"ן:

...כי המשיג לראות מלאך או דיבורו איננו נביא, שאין הדבר כמו שהרב גוזר, כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך, וכבר אמרו בדניאל אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא, וכן לא נכתב ספרו עם שאר הנביאים, מפני שהיה ענינו עם גבריאל, אף על פי שהיה נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ, כמו שנאמר במראה של בית שני "ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל", וכן המראה של קץ הגאולה בהקיץ היתה בלכתו עם חבירו על יד הנהר... (בראשית יח א)

הספר הזה דניאל נתפרש בו באר היטב ענין בית שני, וכמה שנים יעמוד כשיחרב אחרי כן, ודבריו בזה שלמים מכל נביא, שהוא מפרש קצב וזמן לדברים. וזה מבואר בכתוב "שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך"... (ספר הגאולה שער ג)

אכן כל אחת מוספת ביאור על חברתה, כאשר תראה בענין המלכויות, בראשונה לא ידע מהן רק שיהיו ארבעה, ובשנית הוסיפו לו ביאור כי הם מדי ויוון, גם בחיה הנסתרת שלא היה לה מתחלה צורה ידועה הראה לו עתה במראה השנית כי היא קרן אחת מן הצפיר שהוא יוון, ובמראה שלישית נתבאר לו הכל בענין המלכויות גם בקצם הנעלם, כי על זה כתוב "נגלה לדניאל", כלומר שאינה כמראות הראשונות שלא הבין מהן הקץ... (שם)

משנה תורה:

ואסור להשיא עצה טובה לעובד כוכבים או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור, לא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה. (רוצח פרק יב טו)

ספר חסידים:

אל יניח לנכרי לקרותו בשם אלהיהם, ועל זה נחסר מדניאל יו"ד, שקראוהו בלטשצר ולא מיחה. (קצב)

דרשות הר"ן:

ונתנבא דניאל שיהיו ישראל נמסרים בידיו עד עת קץ הזמן הרמוז שם בחמשה מקומות, ולפי הנראה מפשט הכתובים גם לדניאל עצמו לא נתבאר כרצונו... ואין תימה אם נעלמו הדברים, א' מצד עוצם הענין הראוי להסתירו, כדי שלא ישתוממו רבים על אורך הזמן, והשני כי הנבואה בעת ההיא היתה הולכת ומתמעטת... (דרוש ה)

אברבנאל:

להמורה חלק ב' פרק מ"ה לא היה דניאל נביא ואין מחזהו כמחזה אברהם, אך מדבריו נראה שהיה נביא, וכן מנוהו בסדר עולם. וכיצד נאמר שכל חזיונותיו הצודקים היו רק מהכח המדמה? ורז"ל אמרו בפירוש בפרק קמא דמגילה הוא ראה והם (הנביאים שאתו) לא ראו. ונראה שרוצה לאמר כי לא היה שליח לישראל לדברי נביאות, אבל מדרגתו ברוח אלקים...

ולמה הראה החלום לנבוכדנצר ודניאל פירושו? כמו שהיה לפני כניסתם לארץ ישראל, שהעיר רוח בלעם האויב ליעד הצלחותיהם ורעותיהם, כן ביציאתם בגולה רצה להעיד בהם הגלויות והצרות העתידות על ידי יחזקאל, דניאל וזכריה, וראש אויביהם נבוכדנצר, כדי שידעו שאינו מקרה, וכך נתגלה בישראל וגם באומות כי יד ה' עשתה זאת, ועוד רצה להודיעם זאת שלא יתייאשו בגלותם. (דניאל א א)

וישם - דניאל לבדו התעורר על דבר המאכלים, ואף על פי שילדים שטופים במאכל. (שם שם ז)

עד שנת אחד - שאז בקש דניאל רשות לשבת בשושן אחר מעשה הגוב, ולא עלה לירושלים עם זרובבל לסבה שאבאר, וכשמנע כורש הבנין חזר לבבל לבקש מהמלך, ואז היה המראה בשנת ג' למלך, ולמדנו מכל זה מעלת דניאל, ושראוי לנהג בגלות פרישות כמוהו. (שם שם כא)

ובמלכות כורש - דניאל רצה לפרוש מעבודת המלך, והתמהמה עוד מעט בבבל, ובינתיים מת דריוש ומלך כורש, לכן כתב כאן "ובמלכות כורש" וגו', ולנכרים יש עוד ספורים על דניאל והתנין וכו'. (שם ו כט)

החלום בא בשנת א' לבלשצר להראות לו שנבואת ירמיה תקום. חלום חזה - ולא אמר חלם חלום, שהיה נבואי. ואחרי שנשלם ראה כל השגותיו במראה. לימא - שהעולם הזה דומה לים מפני רוב שינוייו, סכנתו וסערותיו, והמלכויות עולות מהים, לומר שטבען משתנה ובלתי קיים, והחמישית תבא עם ענני שמיא שאינה מהשרים העליונים אלא מההשגחה הפרטית, ולכן היא נצחית. (שם ז ב)

בנבואה הקודמת לא נתבאר לדניאל ענין החיה השניה והשלישית ואבדנם, והראם לו כאן ביחסם לישראל, וכן הראהו ענין עידן עידנים שלא פירשם עדיין, והנבואה בלשון הקדש, שרק על בבל הראהו בשפת בבל. וקודם המשילם לדוב ולנמר כפי שולטנם וגבורתם, ועתה לאיל ולצפיר בהמות טהורות, על יחסן לישראל... אובל אולי - מתבודד על שפת הנהר, וראה שהנהר שוטף הארמון. (שם ח ב)

...ודניאל לא היה במדרגה לקבל ממיכאל, כי אם מגבריאל עלולו המושפע ממנו... (שם שם יג, וראה עוד גאולה-זמן)

דניאל ורבים אתו לא עלו לירושלים מפני הגלות העתידה, שידעו חכמי בית שני מתי יחרב. במראה - שהיה הכל דברים מפורשים. שלשה שבועים - כ"א יום, ולא חש להתענות בימי הפסח מפני צער ביטול הבנין. ואולי התענה ג' שבועות כי ראה ג' אומות מצירות לישראל, וראה עתה המראה להשלים את ענין רומי. (שם י א וב)

אלשיך:

וישם להם שמות - נכבדים בראותו מעלתם, ובכל זאת לא התגאו. ובהכירו מעלת דניאל על כולם כינהו בשם אלוהיו. וישם דניאל - לברח אל הקצה השני מכל צדדי הטומאה. (דניאל א ז)

לחסד - כן דרך עבודתו יתברך, ראשונה ישים אל לבו לעשות רצון אביו שבשמים, וישים נפשו כנגד, אחר כך יבקש מהמונעים ומתנגדים, והגם שייחדם בשמותם לעכו"ם היה לו לשר לחסד התרחקם ממנה, ובקש ממנו תחילה דבר מועט, רק על עצמו, ואמר לו שלא יתגאל כלל, בל יאמר שינסו כמה ימים. וגם השר היה חכם והשיב, ירא אני וגו', שלא יבקש על חביריו מיד, כי על דניאל הודה לו, ואמר לו שאם כולם יאכלו זרעונים וירעו פניהם ימצא המלך שהוא מצד המאכל, מה שאינו כן אם ירעו רק פני אחד מהם ויאמר שהוא מחמת גופו. (שם שם ט וי)

ובעו דניאל - לא היה מטעם המלך להרגם, כי עדיין אינם בין החכמים, וגם לא קראם לפניו בין החכמים, אלא מקנאת הכשדים פן ינשאו מעתה את חכמי היהודים במקום הכשדים רצו להרגם, ויאמרו למלך שהבינו בדבריו להרג את כל החכמים. (שם ב יג)

התיב עצה - אמר לו שאם יהרגם יחייב ראשו למלך שלא ציוה זאת. על מה - ועוד התחכם לעשות כאילו דואג על חכמי בבל, וזה מצא חן בעיני אריוך, והודיעו כל הענין, שהענין הוא קצף על שלא מנעוהו מלהחריב בית המקדש, ועתה אין חכמה ונבואה, ולכן ערב דניאל לבו לגשת אל המלך. (שם שם יד)

ובעא - תכף ומיד בלי לחכות לאריוך, פן יפגע, כי המלך הצטער על חורבן הבית ואם כן לא יפגע בו. ואמר ופשרא להחויא - ולא אמר גם החלום שלא יקנאו בו אחר שהחרטומים אמרו שאי אפשר לדעת החלום, והמלך הבין שלא יפתור בלי לדעת ענין החלום. (שם ב טז)

אבהתי - אינו מחזיק טובה וגדולה לעצמו יותר מלשלשת חבריו, אלא תולה הגדולה בזכות אבותיו. (שם שם כב)

ודהבא - ...ולא פירש לו אושר ישראל לעתיד לבא שלא יקנא. (שם שם מד)

ודניאל בעא - שכר לחבריו על שעזרו לו בתפלתו. ודניאל בתרע מלכא - ולא יעיז איש לדבר עליהם רעות בקנאתו. (שם שם מט)

די שמיה - למה כינהו בשם ע"ז מעצמו, כי רוצה לומר שהשתומם לבל יראה כפוי טובה על מה שעשה לו המלך, ויחשב נבוכדנצר שהוא שמח לאידו, ולכן השתומם, ואמר מארי וגו' בלשון המשתמע לשתי פנים, או שזה לשון נבוכדנצר במכתב ששלח. (שם ד טז)

של"ה:

הענין מי שנשתלח להגיד נבואתו לישראל כי נביא מלשון ניב שפתים, דניאל אף שמעלתו גדולה לא נשתלח להגיד לישראל, על כן לא נקרא נביא, טעמא מאי, יש לומר חגי זכריה ומלאכי חזרו עם הגולה לארץ ישראל, על כן הוצרכו להיות שלוחים מה' לישראל , מה שאינו כן דניאל... (תורה שבכתב קרח)

מלבי"ם:

לא יתגאל - בשמעו השם שניתן לו חשב שייחדו אותו לע"ז ורצה למסור נפשו על זה, ואמר לו בפירוש שהוא לחם מגואל. (דניאל א ח)

נס נא - כי לאוהבי הפרישות יעזרו יותר המאכלים הפשוטים לבריאותם ולזכות מוחם. (שם שם יב)

בכל חזון - כי יש פותרים בכח המשער שיבינו רק מקצת חלומות, ודניאל הבין הכל בשפע רוח הקודש, ופתר כל החלום. (שם שם יז)

די מנית - כשרים, ואם כן היו מחוייבים לבא להשתחוות לפסל, מה שאינו כן דניאל שלא היתה לו משרה. (שם ג יב)

די הוה עביד - כי מצות המלך היתה רק על מי שמבקש דבר חדש, ודניאל היה מנהגו כך מתמיד, והמלך לא התכוון להעביר על דת. והיה מצלא - שופך נפשו לה' ולא מבקש, אם כן חשב שזה מותר. (שם ו יא)

ואקום - כשקם מחליו נקרא למלאכת המלך - לקרא הכתב של בלשאצר. ואשתומם - שהחזון בא כל כך מהר. (שם ח כז)

שם משמואל:

...ולפי הנחה זו יובן מה שדניאל לא היה נביא, היינו שלא נשתלח בשליחות לישראל, זה לא היה מפאת גריעותו, אלא מצד מעלתו הגדולה. וביחזקאל (כ"ח) "הנה חכם אתה מדניאל", הרי שנשתבח במעלת החכמה, ועל כן לגבי ראיית המראה ראה יותר מחבריו, אך מצד זה עצמו לא נשתלח בשליחות בנבואה, כי היה חלש אצלו כח הדבור כנ"ל... (חיי שרה תער"ב)