(ראה גם: לשון הקודש, תורה-לשון הפסוק)
דבר אחר נפש שבעה תבוס נופת, מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה סובין בפני עצמו... כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברים ומשקלם... (עקב מח)
ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, אלו דקדוקי משפט. (שופטים קנג)
קרא (קר"ש) ולא דקדק באותיותיה, ר' יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. (ברכות טו א)
א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם, שנאמר בפרש ש-די מלכים בה תשלג בצלמון, אלא תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. (שם שם ב)
...אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה. (שם כ ב)
אמר ר' זירא נקוט דרבי חייא בא אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר... (שם לג ב)
תנא משמיה דרבי מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי, (אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך). (שבת קנב א)
תנו רבנן ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות... ג' אין רואין פני גיהנם, אלו הן דקדוקי עניות וחולי מעיין והרשות. (עירובין מא ב)
כי אתא לקמיה דרב פפא, א"ל אי דייקינן כולא האי לא הוי תנינן (אי דייקינן בכולי הש"ס לא הוי מצינו לתרוצי כל דיוקי ולא היה תנינן). (שם מח א)
אמר רב יהודה אמר רב... אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם. (שם נג א)
...רבי מאיר הוה דייק בשמא, ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא, יהבו להו, אמרו לו מה שמך אמר להו כידור, אמר שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפוכות המה... (יומא פג ב)
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה... (שקלים טז ב)
...ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש... (מגילה יט ב)
...אמר מר אשה דייקא ומינסבא... (יבמות כה א)
...אלא מפני מה מעונין (גרים) לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל... (שם מח ב)
...מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ר' חנינא אמר מהכא א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. (שם קכא ב)
בשלמא פסולי עדות מלוה גופיה מעיקרא מידק דייק ומחתם... (כתובות יח ב)
אלא אמר רבא מדרבנן, דפרע דייק דמיפרע לא דייק, ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק. (שם פז ב)
דא"ר איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים, ואמרי לה אלו המסורות, אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני... (נדרים לז ב, וראה שם עוד)
כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי, ואהדריה רבינא דלא אישתכח דדייק כוותיה. (גיטין לו א)
א"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן... בפסוקי נמי לא בקיאינן. (קדושין ל א)
מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר... (בבא מציעא עח ב)
הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא. רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על. (בבא בתרא כא א)
אמר אביי אף על גב דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק (ולהכיר בנשים כל כך), כיון דדק דק. (שם קסח א)
תניא אידך כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים... חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזרה שוה זו, זה הוא כי דבר ה' בזה. (סנהדרין צט א)
פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה... (עבודה זרה יח א)
והתורה נקנית במ"ח דברים, ואלו הן... בדקדוק חברים... (אבות ו ו)
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה... (תמורה טז א)
...הכי נמי קאמר להו, דקדקתם אחרי ולא העליתם בידכם כלום... (כריתות יט ב)
אלו צריכין דיקדוק, על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך... (ברכות טז ב)
רבי בא בר זבדי אמר איתפלגין רב ורבי יוחנן, חד אמר מדקדקים בחיי נפשות, וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו. מתניתין פליגי על מאן דאמר אף בכסות אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו. (פאה לו ב)
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין... (בבא בתרא טו א)
ותגד לבני ישראל אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע. (שמות פרשה כח ב)
ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל, אבל רשעים שאין עושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהן, הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא... (ויקרא פרשה כז א)
כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה, ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. (שיר השירים פרשה א ח)
ואחרי זה מעלת הנקוד ומסורת השבעה מלכים, ומה שיש לנו מהדיוק והדקדוק והתועלות היוצאות מההפרש אשר בין הקמ"ץ והפת"ח, ובין הציר"י והסגול, ותועלותם בענינם להבדיל בין העובר והעתיד בהם, כמו שמתי ושמתי... ויבדיל בין פועל לתואר, כמו חכם וחכם, ובין ה"א השאלה וה"א הידיעה... (מאמר ב פ, וראה שם עוד בארוכה)
...ולפי הפשט הקמץ ראשון לז' התנועות הנקראים ז' הברות או קולות, שעליהם אמר דוד במזמור מתן תורה ז' קולות, וההפרש בין קמץ לפתח רק בנקודה, והנקודה רמז לנקודת המציאות... לכן המוסיף נקודה או גורעה מחריב העולם ומקצץ נטיעות התורה. ואין הקמץ והפתח נקודה אחרת שהרי תנועת הקמץ עליונה והפתח נסמך, והקמץ בפני עצמו לעולם, ולכן הוא באתנחתא... ולכן נמשלו האותיות לגוף והנקודה לנשמה, כי מניעות את האותיות... (בראשית יח ב, וראה שם עוד)
המחנה האחת - מה שמשנה מלשון זכר ללשון נקבה, כאשר מדבר על עיקר המחנה מדבר בלשון זכר, וכאשר אינו מדבר מאמיתת עצם הדבר ידבר בלשון נקבה. (גור אריה בראשית לב ט)
...אמנם זהו דרך המדקדקים, כי לא יביטו רק אל תמונת המלה, אל המשקל ואל צורתו ותבניתה, וכאשר נמצא להם תבנית המלה ומשקלה מיד גוזרים כי המלה הזאת מגזרה זאת, מבלתי שישימו לב לפירוש המלה כלל, ואז ימשכו הענין אל המלה אף בדרך רחוק, ואין זה דרך חכמים, רק הם הביטו אל פירוש המלה וענינה... (באר הגולה ג ד"ה בפרק קמא דברכות)
...ומכל מקום התבאר כי הנקוד אם הוא בדרך הלשון דבר זה בודאי הוא תולה בלשון הקודש ולא צריך הלכה למשה מסיני, ואם אין הנקוד בדרך הלשון הוא בכלל מקרא סופרים, והוא הלכה למשה מסיני. ואפשר לומר גם כן כי הנקוד הוא בכלל "ויבינו במקרא אלו המסורות", כי הנקודות משתנים לפי המלא והחסר בהרבה מקומות... סוף סוף קריאת הנקודות שהם יוצאים מן הדקדוק לא עשה זה עזרא, רק היו עם נתינת התורה, ואין הכונה על צורת הנקוד, שודאי אין זה רק סימן בלבד לקריאה... אבל דברינו על קריאת התיבה באיזה ענין קריאתה בקמ"ץ או בפת"ח דבר זה ניתן עם התורה...
ואני ראיתי בני אדם קורים על האשכנזים תגר כי הם משנים בנקוד בענין התנועות שהם עם ישראל. וכאשר ראיתי כי יש אשר בו דעת חיצוני בענין התנועות בפרט בשו"א ושלש נקודות, לומר כי האשכנזים אינם קוראים אותו כראוי, כי השו"א יש לקרותו כמו פתח, והשורוק שהוא תוך האות ושלש נקודות קריאה אחת שוה להם... הנה אבאר בעדים נאמנים כי קריאת האשכנזים קריאה הגונה, ולא תמצא אשר הוא דרך אמת רק קריאת האשכנזים. ואדרבא מדברי המדקדקים נלמד היפך זה, שאין לתת לשו"א תנועת הפתח כמו שכתבו המדקדקים הספרדים. גם כתבו כי יש לקרות הקבוץ שפתים שאנו קוראין שורק, ואת השורק שאנו קורין מלאפום בקריאה אחת בשוה, מה שאין עושים האשכנזים.
והרי הרבי אברהם אבן עזרא כתב כי שמו את השו"א ב' תנועות בעבור היות לגלגל העליון ב' תנועות, והשו"א נגד גלגל העליון. ואף כי כל אלו דברים דברי ציור ואין בהם ממש... אבל דבר זה תוכל ללמוד מדבריו, שאין דעתו כלל לתת לשו"א תנועת הפתח, שהרי אמר כי השו"א נגד תנועת גלגל העליון, והז' מלכים נגד ז' כוכבי לכת, ואם כן כיון שלכל אחד גלגל מיוחד, יש לכל אחד תנועה מיוחדת... אבל לפי קריאת האשכנזים כל התנועות צורתן מורה על איכות תנועתן, וזה כי החולם מפני שתנועתו למעלה ואין הקול יוצא קול רחב, לכך הונח על האות נקודה אחת... והפתח התנועה בצורת קו רחב, ולכך הונח קו רחב, והקמץ כאשר הוא צורתו כך הוא התנועה, שמרחיב השפה העליונה קצת והשפה התחתונה אינו מרחיב, ונעשו שפתיו בצורת קמץ לגמרי, והסגול הוא שפותח שפתיו משולש, והצירי התנועה היוצאת מפיו מחולקת כאילו מחלק הקול לשנים וזה לשון צירי, שהוא מלשון סדוק ובקוע... (תפארת ישראל פרק סו, וראה שם עוד)