(ראה גם: כשוף, עבודה זרה)
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו. (ויקרא יח ג)
ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקוץ בם. (שם כ כג)
או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם, תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם, ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים, לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו. (אחרי פרשה ח)
ופן תדרוש לאלהיהם, שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבטינא הואיל ויוצא בארגמן אף אני אבוא בארגמן... (ראה פא)
יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר, וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי... אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי... אמר ליה כולהו אית בהו משום דרכי האמורי, לבר מהני, מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומנח ליה על קדקדו ולימא הכי, חד חד נחית בלע, נחית חד חד... האומר גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי יש בו משום דרכי האמורי, ר' יהודה אומר גד אינו אלא לשון ע"ז... הוא בשמה והיא בשמו (מחליפין שמותיהם בלילה משום ניחוש) יש בו משום דרכי האמורי... האומר לעורב צרח ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה יש בו משום דרכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת זו שקראה גברית, יש בו משום דרכי האמורי. אשתה ואותיר (כדי שתהא ברכה מצויה ביינו) יש בו משם דרכי האמורי. המבקעת ביצים בכותל והטח בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. והמגיס בפני אפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחים בשביל שלא ימותו יש בו משום דרכי האמורי... אבל נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל מהרה, וחכמים אוסרין בשברי זכוכית מפני הסכנה... חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי... (שבת סז א וב וראה שם עוד)
אמר רב הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה, דאי סלקא דעתך חרשי הכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות... (שם עה א)
וכדתניא המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות... (בבא קמא פג א)
דתניא מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי. (שם צא ב)
תניא אמר להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו. ורבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו קא גמרינן, דאי לא תימא הכי, הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי, היכי שרפינן, והכתיב ובחקותיהם לא תלכו, אלא כיון דכתיב שריפה באורייתא, דכתיב ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן. (סנהדרין נב ב)
תניא כוותיה דרבא היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט, מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני הספינה, ואין שוחט לגומא כל עיקר... ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו, ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. (חולין מא ב)
המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים, ובמוקדשין תקבר, ואין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן מפני דרכי האמורי... (שם עז א)
לא היו כופתין את הטלה, מאי טעמא, רב הונא ורב חסדא, חד אמר משם בזיון קדשים, וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים... (תמיד לא ב)
רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי, דרגיבת (שיעלה במדרגות) משום דרכי האמורי... לאו לאו משום דרכי האמורי... (שבת לח ב, וראה שם עוד)
אילו דברים מדרכי האמורי, המספר קומי והעושה בלורית, והמנבח לגודגדין והמגוררת בנה לבין המתים, והקושר מטלטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו, והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי האמורי. המספק והמטפח והמרקד לשלהבת הרי זה מדרכי האמורי. ניטל פת הימנו ואמר ההחזירוה לי שלא תאבד ברכתי, הניחו נר על הארץ כדי שיצטערו המתים, אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים, נפלו הימנו ניצוצות ואמר אורחין לנו היום הרי זה מדרכי האמורי. היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא איש פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, פלוני שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מדרכי האמורי. בחבית או בעיסה אמר יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל הרי זה מדרכי האמורי. הפוקק את החלון בסירא והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה והעורך לפניה שולחן הרי זה מדרכי האמורי, אבל פוקקין את החלון בגלופקרין או בעמיר ונותן לפניה ספל של מים, וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות ולא מדרכי האמורי.
האומר סקלו תרנגולת זה שקרא בערב, תרנגולת זו שקראה כזכר, האכילה כרבלתה שקוראה כזכר הרי זה מדרכי האמורי. קרא עורב וא' לו צרח, קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך הרי זה מדרכי האמורי. האומר אכול תמרת החזרת זו שתהא זוכרני בה, אל תאכלנה מפני ברקות, נשוק בארונו של מת כדי שתראנו, אל תישק בארונו של מת שלא תראנו בלילה, הפוך את חלוקך שתהא חולם חלומות, אל תהפוך את חלוקך שלא תהא חולם חלומות, שב על המכבד שתהא חולם חלומות, אל תשב על המכבד שלא תהא חולם חלומות, הרי זה מדרכי האמורי. אל תשב על המחרישה כדי שלא תכביד עלינו מלאכה הרי זה מדרכי האמורי, אל תשב על המחרישה שלא תישבר הרי זה מדרכי האמורי, אם בשביל שלא תשבר ודאי הרי זה מותר...
נפל נחש על גבי מיטה ואמר עני הוא וסופו להעשיר, ערבה היא זכר יולדת בתולה היא לאדם גדול נישאת, הרי זה מדרכי האמורי. המושבת אפרוחים אמרה איני מושבתן אלא בתרי, המקדיש בתרי והמשליח בתרי ואומר הוסיפו על השלחן הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת ביצים ועשבים בכותל וטחה בפניהם ומונה שבעה הרי זה מדרכי האמורי. הכוברת אפרוחים בכברה והנותנת ברזל בין האפרוחים מפני הרעמים ומפני הברק הרי זה מותר. (שבת פרק ז)
האומר יממיא וביציא הרי זה מדרכי האמורי, ר' יהודה אומר יממיה ובוצציא. האומר דגן וקדרון הרי זה מדרכי האמורי, ר' יהודה אומר דגן על שם ע"ז, שנאמר דגון אלהיהם. האומר דני דני הרי זה מדרכי האמורי, ר' יהודה אומר דן על שם ע"ז, שנאמר ואמרו חי אלהיך דן. השואל במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך הרי זה מדרכי האמורי, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. האומר מרפא הרי זה מדרכי האמורי, ר' אלעזר בר' צדוק לא אמר מרפא מפני בטול תורה, של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא. האומר יתיר ונותר הרי זה מדרכי האמורי, ר' יהודה אומר יתר ונותר אל יהא בביתי. האומר שתו והותירו הרי זה מדרכי האמורי, שתו והותירו וחמרא לחייכון לא מדרכי האמורי... הקושר חוט על גבי אדום רבן גמליאל אומר אינו מדרכי האמורי, ר' אלעזר בר' צדוק אומר הרי זה מדרכי האמורי. האומר אל תעבור בינותינו שלא תפסיק אהבתינו הרי זה מדרכי האמורי, ואם מפני כבוד הרי זה מותר...
סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין באבנים ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי. ממשיכין יין ושמן בצינורות לפני חתנים וכלות ולא מדרכי האמורי... שורפין על מלכים ולא מדרכי האמורי, שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים וגו'... מבעיתין לעוית ולפיקה ולא מדרכי האמורי, עמד עצם בגרונו נותן על ראשו מאותו המין... (שם פרק ח, וראה שם עוד)
כי תוליד, הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר להקיף פאת ראשו, כך שנו חכמים אלו דברים האסורים מפני דרכי האמורי, המספר קומי והעושה בלורית... (דברים פרשה ב יא)
...וכן חוקות עכו"ם שנאמר (ירמיה י') כי חוקות העמים הבל הוא, וכתיב (יחזקאל כ') וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם... (משפטים ג)
ובחוקותיהם לא תלכו, וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו', ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו, בנימוסות שלהם בדברים החקוקים להם, כגון טרטיאות וקרקסיאות והאיצטבאות, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שאמרו חכמים... עדיין יש מקום ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו, תלמוד לומר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה וגו'... (ויקרא פרק יח, תקצ)
ולא תלכו בחקות הגוי - בנמוסי עממיא. (ויקרא כ כג)
ולא תעשה כמעשיהם - אולי אזהרה על דרכי האמורי... (שמות כג כד)
אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן, שנאמר "ולא תלכו בחקות הגוי", ונאמר "ובחוקותיהם לא תלכו", ונאמר "השמר לך פן תנקש אחריהם", הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים". לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדים ויניח השער באמצע כמו שהן עושין... ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין, וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה. (עבודת כוכבים פרק יא א)
ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין. (שם שם ג)
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"... כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה... ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים "תמים תהיה עם ה' אלקיך". (שם שם טז)
והזהיר מחוקת הגוי, רוצה לומר כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי, והם שקראו חז"ל דרכי האמורי, שהם סעיפי מעשי המכשפים... (חלק ג פרק לז)
הנודרים בחליים במיחוש ראש שלא יאכלו ראש בהמה וכו' הוא מדרכי האמורי, אלא בטח בה' וירפאך, ואין לנו ניחוש לסימן אלא מה שאמרו רז"ל בראש השנה וכו'. (נט)
...יש דברים שהם כדרכי האמורי ומותר, כגון הבונה בית יזהר שלא לשנות בחלונות ובפתחים, ואם לאו הוא סכנה. (תפג)
לא תאכלו על הדם - ...דבר אחר לא תנחשו אתם גואלי הדם לאכול על הדם, על קבר הנרצח, כדי להנצל שלא להנקם מכם, שהוא מנהג האמורי, ובשביל שהזכיר לא תאכלו על הדם שהוא מנהג האמורי הזכיר אחריו שאר מנהגיהם. (ויקרא יט כב)
ובחקותיהם לא תלכו - הזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי, הלחשים, והקמיעים שאינם מן המומחה לרפואה וכו'. (שערי תשובה שער ג קד)
לא ללכת בחוקות האמורי וכן בחקות הגוים, שנאמר "לא תלכו בחקות הגוי" וגו', והוא הדין לכל שאר הגוים, כי הענין שהם סרים מאחרי ה' ועובדין ע"ז. וענין המצוה שלא נתנהג כהם במלבושינו וענינינו... ולשון ספרי הנבואה: "ועל כל הלובשים מלבוש נכרי" (צפניה א' ח'). משרשי המצוה, כדי להתרחק מהם ולגנות כל הנהגותיהם ואפילו במלבוש... והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נימוסיהם וישים כל לבו ומחשבותיו אל השם ובמצותיו היקרות נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ. (קדושים מצוה רסב)
...וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף, שידע להבחין במעשה אם הוא ממיני הכישוף או מהדברים הנעשים בכח הטבע ובצדדין המותרין, וכענין שאמרו רז"ל (שבת ס"ז) כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ודברים אלו צריכים עיון רב, כי נמצא בגמרא כמה מעשים שאם לא ידענו אותם מפיהם היינו אוסרין אותם מחשש זה. (שופטים מצוה תקיא)
...ולפי זה כל מעשה שלא יכוון בו להשיג רצון הפועל, ולא היה בו עבודה לעבודת אלילים ידועה, יהיה מותר, ולא יהיה נאסר משום דרכי האמורי. וכן נראים דברי הרמב"ם בפרק ל"ו מהחלק הג', שכתב שכל מה שאמרו רז"ל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רוצה לומר שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי מותר, וזולתו אסור. וכתב, ואל יקשה בעיניך מה שהתירו, כגון מסמר מהצלוב ושן השועל, כי הדברים האלו היו חושבים שהוציאו אותו בנסיון, כי כל מה שאימת הנסיון, אף על פי שלא יגזרהו ההיקש הוא מותר, מפני שהוא משם רפואה. ויתחייב מזה שכל מה שאסרה תורה הוא מהדברים הבטלים שאין בהם ממש, והם להשיג רצון המשפיע שהוא דבר שאין לו אמיתות, אבל להכין המתפעל אם בטבע גלוי או נעלם במשפטי הסגולות לא אסרה תורה.
ומה שאסרו הכישוף שעל ידי מעשה הכשפים יוכנו הגופים התחתונים לקבל רושם ושפע מצד מלאכי חבלה, וזה ענין שראוי שתאסור אותו התורה... (דרוש ד, וראה עוד ערך כשוף)
ואחר שנשלם כל זה בא להזהיר האדם מדרכי האמורי. וידוע שרוב הדברים ההם מכוונים בהם, א', להשיג תועלת בעולם הזה, ולזה יחדו עתים ושעות ראויות לכל ענין כפי סברתם, וב', שישיגו הקדמת הידיעה בדברים העתידיים... (דרוש יא)
...ואחר אלו ההקדמות נאמר שריר וקיים, מה שאמרו אביי ורבא כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, אין הכוונה שיגזרם העיון הטבעי, אבל הכוונה שיכוון בהם שיהיה פעלו פועל הרפואה, והוא להמיר טבע הנמזג, ואז אין בו משום דרכי האמורי, ואפילו עשיית צורה מיוחדת לרפואה על זה מותר, אבל מה שאסרה תורה משום דרכי האמורי הוא ממין אחר, שהיו האומות ההם מדמים לעשות פועלים או דברים להשיג מהם תועלת מצד הגעת רצון בעל הכח השמיימי אליהם, וכל שיהיה ממין זה, הן שיהיה לו עיקר הן שיהיה פועל הבטלה, נאסר משום דרכי האמורי ודרכי ע"ז... (דרוש יב)
...והסגולות יש דברים פועלים כפי איכיותם, ויש פועלים בגלל עצמיותם וצורתם הנקראים סגולות שסבתן נסתרת, ולכן נקראת סגולה, ושתיהן פעולות טבעיות, ולכן הותרו ואינן מדרכי האמורי. (דברים יח יג)
שלא ללכת בחקות הגוים, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי". כתב מצוה זו, לפי שהנימוסין שלהן כלן הכנות לע"ז שעושין מיני שחוק והתול כשמתקבצים לעשות זנות שהיא עבודת ע"ז. אזהרה קרא אפילו בהליכה, משום "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה"... (תורה שבכתב קדושים)
ובחקותיהם לא תלכו - החוקים הם הנמוסים הכוללים הקבועים במדינה, ורובם אין להם טעם רק המחוקק יודע טעמם או קבעם מרצונו... ואמנם יען שהאדם אין בכחו לדעת הצדק האמתי ויסודות המשפט בנויים לפעמים על קו תהו ואבני בהו כפי נטיית דעת המחוקקים ובחירתם, צוה שישמרו משפטי ה' אמת שהם הדינים שבתורה... (ויקרא יח ג וד)
ובחקותיהם לא תלכו - החוקים הם הנמוסים הקבועים להם והם תותריות וכו', שהם מיני צחוק שלהם, ולר"מ הם דרכי האמורי שמנו בסוף פרק האשה ובתוספתא שם, וריב"ב אמר על גידול בלורית וקיצוץ שער הראש מלפניהם כלפי המצח, ובאר שאין לומר שקאי על דרכי הכישוף והעכו"ם שזה כבר חשב בפסוק במיוחד, כמ"ש "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו" וגו'. ואמר להם שכנגד זה יש לישראל חוקים נתונים להם מאת ה' לפי חכמתו הנשגבה, כמו חוקי המועדים ושעטנז וכדומה... ערוכים נגד חוקי העולם הכוללים, ולפי החוקים האלה יתנענעו מיתרי הכינור הגדול שהוא מהלך הטבע... (שם)
ובחקותיהם לא תלכו - חוקות אינם כללים שאדם יוצרם בעצמו, על פי מהות הדברים ויחסיהם, אלא הם כללים הניתנים מן החוץ ביחס למותר ולאסור... משום כך הכונה כאן בעיקר ל"חקות התועבות אשר נעשו לפניכם", העקרונות הכנעניים של פריצות מינית, המאליהים את חיי היצר הבהמיים ומורידים את האדם לדרגת בהמה. בבהמה גם היצר הזה משועבד לכוח הבורא של חוק "למינהו", ואילו באדם, גם העז שביצריו ניתן לו כדי לשלוט בו בחירות, אף הוא נועד להתעלות ולהתקדש כדי לעבוד בו את ה' בחירות מוסרית... אולם על פי השקפת העולם הכנענית, לא ניתנו הגירויים כדי לשלוט בהם, אלא כדי לספק אותם כדרך הבהמה...
אולם במשמעות רחבה יותר, הרי "חקותיהם" כולל את כל המנהגים והמעשים, שטעמם קשור - ולא רק בדרך רחוקה - עם השקפת עולם לא יהודית, או מנהגים שלא נודע טעמם, אך הם יכולים להיות קשורים לאותן השקפות... בעבודה זרה י"א א' ובסנהדרין נ"ב ע' אמרו, שכל האסור מטעם חוקת הגויים כלול במושג הכללי של "דרכי האמורי", ולדעת התוספות ע"ז שם ד"ה ואי יש שני סוגים של חוקות הגויים, א', מנהגים ומעשים, הקשורים למטרות ולאמונות לא יהודיות, אליליות או בלתי מוסריות, חיקויים של אלה אסור בלא תנאי, אפילו מקורם הוא טהור ויהודי. ב', מנהגים ומעשים לא יהודיים שלא נודע להם טעם נבון ומותר, במשמעות צרה יותר הרי "דרכי האמורי" כוללים את כל האסור מטעם ניחוש. (ויקרא יח ג)
בחקות הגוי - משמע מתורת כהנים שהקפידא היא על מעשים מכוערים ופרוצים ושמץ עכו"ם שנוהגים בהם, וכן בבית יוסף ליו"ד קע"ח בשם מהרי"ק... ולב"י פרטי "ובחוקותיהם" נמסר לחכמים, ולכן התירו לקרוב למלכות ללבוש בגדיהם וכו', דהם אמרו והם אמרו. (שם)