דתן ואבירם

(ראה גם: משה-וישראל, קרח)

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך. ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר. וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. (שמות ב יג)

ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. (שם ד יט)

ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו. (שם ה כ)

ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירום תולעים ויבאש, ויקצוף עליהם משה... ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו. (שם טז כ וכו)

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן... ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'... וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם, העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. (במדבר טז א והלאה)

דבר אל העדה לאמר, העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, וילכו אחריו זקני ישראל. וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם, פן תספו בכל חטאתם. ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב, ודתן ואבירם יצאו יצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם... ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל... (שם שם כד והלאה)

ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם, הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח במות העדה, באכול האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס. (במדבר כו ט)

ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם, ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל. (דברים יא ו)

תלמוד בבלי:

והא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם, אלא אמר ר"ל שירדו מנכסיהן... דכתיב כי מתו כל האנשים. (נדרים סד ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...יצא ביום השני וראה שני אנשים עברים נצים, ומי היו, דתן אבירם, שנאמר (שמות ב') ויאמר לרשע למה תכה רעך, אמר לו דתן אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כאשר הרגת את המצרי, שנאמר (שם) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי... (פרק מח)

מדרש רבה:

...וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר אלא על ידי עברים, שנאמר ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, זה דתן ואבירם, קראם נצים על שם סופם, הם שאמרו דבר זה, הם היו שהותירו מן המן, הם היו שאמרו (במדבר י"ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר נצים שהיו מתכוונים להרוג זה את זה, כמה דתימא (דברים כ"ה) כי ינצו אנשים יחדיו... רעך - שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים. (שמות פרשה א לד)

...ורבנן אמרי, אמרו ליה והלא בנה של יוכבד אתה, והיאך קורין לך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו, נודיע עליך מה עשית למצרי... (שם שם לה)

וישמע פרעה, שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו... (שם שם לו)

כי מתו כל האנשים וגו', וכי מתו, והלא דתן ואבירם הם, והן היו עם קרח במחלוקתו, אלא מה מתו, שנתענו... (שם פרשה ה ד)

ויותירו אנשים ממנו, אלו מחוסרי אמנה שהיו בהם, ומי הם, אמר רבי שמעון בן לקיש אלו דתן ואבירם, נאמר כאן אנשים ונאמר להלן אנשים, (במדבר ט"ז) סורו נא מעל אהלי האנשים... (שם פרשה כה יד)

...מיד וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם ויאמרו לא נעלה, לא נלך ולא נבא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, שפי כסיל מחיתה לו (משלי י"ח), אמר משה הואיל ולא רצו לילך אצלי אני אבא אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר יצאו נצבים, וכי יושבים או כורעים יוצאים בני אדם? אלא כשיצאו הם מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה ונאמר בגלית יציאה והצבה... מה יציאה והצבה התם בחירופין וגידופין, אף כאן, לפיכך פתח משה אם כמות כל האדם ימותון אלה... (במדבר פרשה יח ג)

ויעלו מעל משכן קרח וגו', כיון שראו שנסתלקו ישראל מסביבותיהם יצאו מחרפין ומגדפין... (שם שם י)

כי העושק יהולל חכם, עושק שעשקו דתן ואבירם למשה אבדו חכמתו ממנו... אילו היה משה מתון היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו ואמרו לו (שמות ה') ירא ה' עליכם, ולא סבל אלא אף הוא הקפיד... (קהלת פרשה ז יז)

מדרש תנחומא:

ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים, זה דתן ואבירם, שכתוב בהם ודתן ואבירם יצאו נצבים, התחילו מחרפים ומגדפים כלפי משה ואהרן, ואמרו ירא ה' עליכם, אמרו להם ראו היאך עשויין ישראל מן המכות, ריח היה ביד המצרים שאנו נגאלים, ועכשיו באתם והעכרתן אותו הריח... (וארא ו)

וכסילים מרים קלון אלו דתן ואבירם, למה, בשעה שירד להם המן לישראל, אמר להם משה איש אל יותר ממנו, ויותירו אנשים ממנו, ומי היו אלו דתן ואבירם. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מהו וירום תולעים ויבאש, היתה קלאנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהם של ישראל. (תצוה יא)

ילקוט שמעוני:

כיצד, כשהרג משה את המצרי ובא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה, ויאמר לרשע זה דתן, התחיל מבזה אותו הלהרגני אתה אומר וגו', כיון ששמע פרעה כן אמר, כמה דברים שמעתי ושתקתי, כיון שהגיע עד שפיכות דמים תפסו אותו... אילו לא אלו רשעים לא יצא הדבר לעולם, ומי היו דתן ואבירם, ולמה כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה, הם שאמרו הדבר הזה, והן שהותירו את המן, והן שאמרו נתנה ראש, והן שנחלקו עם קרח. (שמות פרק ב, קסז)

נתנה ראש וגו', נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקום משה ואבירם במקום אהרן... (במדבר פרק יד, תשדמ)

מדרש הגדול:

ודתן ואבירם יצאו נצבים, מלמד שהיו עומדים על פתח גיהנם, ואף על פי כן לא חזרו בתשובה, ואף נשותיהם היו עמהם במחלוקת, שנאמר ונשיהם ובניהם וטפם, ולכך נידונו עמהם. (במדבר טז כז)

מדרש אגדה:

את מוצא שדתן ואבירם מזומנין לפורענות מתחלה ועד סוף, הן שנאמר בהן במצרים (שמות ב') והנה שני אנשים עברים נצים, והן שנאמר בהן (שם ה') ויפגעו את משה ואת אהרן, והן שנאמר בהן על הים (שם י"ד) ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים, והן שחלקו עם קרח על משה, הן ברשען מתחלתן ועד סופן, ולפי שהן היו במחלוקת תחלה לפי כך התחילה בהן הפורענות תחלה, שנאמר (תהלים ק"ו) תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם, ואחר כך (שם) ותבער אש בעדתם... (במדבר טז א)

ודתן ואבירם, כמה דתימר ואת פתשגן כתב הדת (אסתר ד') ואבירם שלא אבא ברומו של עולם. דבר אחר אבירם שהיה לבו אביר ולא שמע לדברי משה. בני אליאב, שלא אבו לשמוע אל משה וחלקו עליו. (במדבר טז א)

ילקוט ראובני:

ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו', מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט, אמר כל מי שאכל התבשיל הוא יודע טעמו, כיצד כשהרג משה המצרי ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבים זה עם זה, שנאמר ויצא ביום השני וגו', ר' איבו אמר זה דתן ואבירם, והתחילו מריבים אותו, א"ל הלהרגני אתה אומר.

וילך העברי לביתו לגרש את אשתו שנטמאה מן המצרים, ותברח האשה ויגד לאבירם אחי האשה, ויהי בבקר שב משה שנית למחנה עברים ומצא דתן ואבירם נצים על זה הגט, ויצא אליהם והשיבו לו הלהרגני אתה אומר. (שמות)

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, על שנתעשרו דתן ואבירם במצרים היו קוראים אותה ארץ זבת חלב ודבש. (קרח)

תתקע"ד דורות הם עזי פנים שבדור וכו', ורוצה לומר שכל פושעי ישראל שבשמיטה זו דור אחר דור כולם באים מדתן ואבירם שהיו בשמיטה רעים וחטאים ופריצים, וכל הבאים מהם כך הם בשמיטה הזאת, ולכך דרשו רז"ל כל מקום שנאמר נצים נצבים אלו הם דתן ואבירם, שאין לך דור שאין לך מהם שבאים דרך גלגלול, ולא די שלא עשו תשובה, אלא שהוסיפו על חטאתם ופשעו והוצרכו לגלגול, וזהו כי ירדו חיים שאולה... (שם)

תרגום יונתן:

ויימר פרעה לדתן ולאבירם בני ישראל דמשתירין במצרים מטרפין הינו עמא בית ישראל בארעא... (שמות יד ג)

ולא קבילו מן משה ושיירו דתן ואבירם גבורייא חייביא מניה עד צפרא... (שם טז כ)

...ודתן ואבירם נפקו במילי חירופין וקמו וארגיזו למשה... (במדבר טז כז)

רש"י:

אנשים עברים - דתן ואבירם, הם שהותירו מן המן... ויירא משה - כפשוטו, ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל. (שמות ב יג ויד)

כי מתו כל האנשים - דתן ואבירם, שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת. (שם ד יט)

ודתן ואבירם - בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת, נשתתף עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו... (במדבר טז א)

אבן עזרא:

ובני קרח - כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו, שהיה חטאם קשה משל קרח. (במדבר כו יא)

רמב"ן:

אם כמות כל האדם - הנה גם רבים בעם אמרו לו פעמים רבות למה העליתנו ממצרים, אבל היה העונש על אלה מכל האדם באמרם "כי תשתרר עלינו גם השתרר", כי עשו שתים רעות, בזו על כבוד הרב וכפרו בכל מעשה ה' אשר עשה במצרים ובמדבר, וגם במעמד הר סיני, שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם", והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם ולא בא להם על ידו רק רע... (במדבר טז כט)

הוא דתן ואבירם - הזכיר הכתוב זה להודיע שנשארה כל הירושה במשפחת הפלואי לנמואל לבדו, כי דתן ואבירם וכל אשר להם נבלעו... (שם כו ט)

מבעלי התוספות:

ודתן - שעבר על דת, ואבירם - שאיבר לבו מלעשות תשובה. (במדבר טז א)

חזקוני:

אל תפן - מה שקלל לדתן ואבירם לפי שאמרו "לא נעלה", שלא יחזרו בהם אפילו אם יאמר הקב"ה בחרתי באהרן, מה שאינו כן בקרח ובשאר. (במדבר טז טו)

רבינו בחיי:

והנה דתן ואבירם ואון שלקח קרח לעצמו החזיקו במחלוקת הזה ואחזו דרכו ותמכו אשורו מפני שחשבו כי משה רבינו ע"ה הסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, וחשדו למשה שעשה כן בעבור יהושע משרתו שהיה משבט אפרים... (שם שם א)

בעל הטורים:

שני בני תמית - ...בשביל שאמר כך נתקיים בשני בניו דתן ואבירם. את שני בגימטריא דתן ואבירם. (בראשית מב לז)

מהר"י יעבץ:

ותבלע דתן - שהיה העיקר, ע"ד (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן, פתחה הארץ את פיה ובלעתו בחשק גדול, אמנם אבירם כסתה עליו. (תהלים קו יח)

אלשיך:

ויפן כה וכה - בנדרים איתא שהעברי היה דתן, ומשה פנה אל שניהם וראה שבשניהם אין חשיבות, והיה נבוך כי אם אין העברי ראוי אולי יגלה עליו, ובכל זאת הכה המצרי. מי שמך לאיש - לעשות פשרה בינינו, או שר ושופט - לשפוט בינינו. הלהרגני - לדון בדיני בן נח שהמכה חברו חייב מיתה. (שמות ב יב)

כי תשתרר עלינו - אתה למלך, גם השתרר - אהרן לקחת תרומות ומעשרות, ואם היית מצוה רק בארץ היינו מתנחמים בנחלת הארץ הטובה. (במדבר טז יג)

ולא הרעותי - דתן שמסרו לפרעה ובכל זאת לא הרע לו משה כדין רודף. (שם שם טו)

הוא דתן ואבירם - שניהם מתו על דבר אחד, ולא שדתן מת על שהמצרי שלט באשתו שלומית והיה זרעו פסול. (שם כו ט)

רמ"ע מפאנו:

פרים דאליהו הם דתן ואבירם, ושלשתן גדעון חוני המעגל אליהו הם ניצוץ אחד, וגם שלשתן תקנו בפרים, גדעון תיקון בפר ושכם, אליהו הקריב פרים ותיקון דתן ואבירם, חוני המעגל תיקון אחאב. (גלגולי נשמות קיא)

פרות דפלשתים שלמית בת דברי ובתה, ושתיהן זונות היו כי דתן בא על אחת מהם ואבירם על אחת מהם, ובפרות אלו נתקנו האם ובת, וזהו וישרנה הפרות דפלשתים הן היו. (שם קיג)

מהר"ל:

והנה שני אנשים עברים - זה דתן ואבירם, הם שהותירו מהמן. דקדקו רז"ל במדרשן איך אפשר שיהיה על ידי שני עברים דבר גדול כזה, למסור למלכות את משה רבינו ע"ה הגואל, ואי אפשר שעשו דבר זה לבד, שאז היה מקרה, ואין בחינה בדבר שהוא מקרה, והרי מדבר זה באה הגאולה שברח למדין וכו'. ואיך תהיה הגאולה במקרה, אלא דתן ואבירם לעולם רצועת מרדות למשה ולישראל, ועל ידם ראוי לגלגל דבר זה.

ותבין דברי חכמים שדתן ואבירם מתנגדים תמיד למשה ולאהרן, כי כאשר זכו ישראל לשני אנשים נבדלים מכלל ישראל במעלה, והם משה ואהרן, זה לעומת זה היה מישראל ב' אנשים רשעים נבדלים לרע, מתנגדים תמיד למשה ולתורתו. ובתנחומא שבקשו ישראל במדבר למנות את דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן, שנאמר "ניתנה ראש ונשובה"... (גבורות ה' פרק יט)

דתן ואבירם, דילפינן בש"ר כתיב הכא שני אנשים עברים ניצים, וכתיב העיני האנשים ההם תנקר. ואין להקשות דהא כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות... כי סתם אנשים הוא בודאי צדיקים בכל מקום, על שהוא בעל דבר, כמו "הלא איש אתה ומי כמוך בישראל"... ומכל מקום כשהוא בא אצל רעה כמו כאן הוא בא על בעל דבר לרעה... שהם אנשים ברע וכל מעשיהם בתכלית הרע... (גור אריה שמות ב יג)

כלי יקר:

ויאמר לרשע - ...כי המטיל מום בחבירו אין לך מכה גדולה ממנה, ומשה ראה שני עברים נצים בחרופים וגדופים, ואם כן שניהם רשעים, כי מדת הצדיקים להיות מן הנעלבים ואינן עולבים. וקראו רעך, רשע כמותך, כי באותו מום שאתה פוסל ומכהו בשוט לשונך ודאי אותו מום נמצא גם בך, כי הפוסל במומו פוסל... (שמות ב יד)

ויאמרו לא נעלה - ...המה חשדו את משה שלכך שלח אחריהם לפי שהם גדולים והעיקר במחלוקת זו, ורוצה ליתן להם איזו מינוי של שררה דרך שחד כדי שיסתלקו מן המחלוקת, ואז ממילא יסתלקו כולם, על כן השיבו למשה לא נעלה לא נקבל ממך דרך שחד שום מעלה ושררה... (במדבר טז יב)

אור החיים:

וישלח משה לקרא - נתחכם בזה לדבר עמם ביחוד שלא בשעת הוועד, אולי ירויח דעתם אחד לאחד גם באמצעות החשיבות אשר הוא מחשיבם לדבר אליהם מכללות הנועדים יתרכך לבם להטות אוזן... לא נעלה - אין אנו חפצים במעלה זו שאתה מחשיב אותנו לשלוח אחרינו... ואולי רמזו גם כן שהוא חפץ להתעכב במדבר להמשיך על עצמו השררה, לפי מה שאמרו ז"ל כי מלכותו של משה לא היתה עומדת אלא במדבר... (שם שם יג)

הוא דתן ואבירם - ...ונראה כי לא בא הכתוב כאן אלא לומר שהן הנה היו סבה לכל מעשה קרח, כי יחפוץ ה' לפרסם הרשעים שהם סיבה לרשע הנעשה, והוא אומרו "הוא דתן וגו' אשר הצו" וגו', פירוש את אחרים על ה' ומשה עבדו... ואפשר שגם את קרח הם החטיאוהו, והגם שאמר הכתוב ויקח קרח, שנראה שמעצמו עשה, אפשר שהיה למה שקדם לו מהם, ולעולם הם הצו אותו... הא למדת שהגם שנתקהלו היהודים על משה ואהרן היו חוזרים בהם אם לא היו ב' הרשעים, וזה לך האות, כי האיש משה לא היה משתדל לרצות אלא להם, דכתיב "וישלח משה לקרא לדתן" וגו', וכתיב "וילך משה אל דתן" וגו', שהרגיש שבהם הדבר תלוי, מעתה נפשות כל המתים תלויים בב' הרשעים ההם, ויש בזה לימוד זכות על קרח ועל הר"ן איש... (שם כו ט)

מלבי"ם:

...אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת היה ענין אחר, שהם התלוננו על שנטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה... שחשבו שהכהונה והלויה מגיע לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב אחר שנפסלו הבכורות פטרי רחם על ידי חטא העגל. (במדבר טז א)

לקרא לדתן ולאבירם - שעיקר מחלקותם היה על שנטלה הבכורה מראובן, והם לא רצו בכהונה גדולה, וכאשר שמעו תשובת משה שהיה רק להפיס דעת קרח ור"נ איש לברר מי שיהיה הכהן גדול הלכו לבתיהם, ושלח משה אחריהם לפייסם גם כן ולהפרידם מעדת קרח... (שם שם יב)

המעט - רוצה לומר הנה שנקוה שרוצה לתת לנו או לשבט ראובן בכלל איזה שררה המגיע לנו מצד הבכורה, זה אי אפשר, כי גם לו בעצמו אין מגיע שום שררה ומשרה... שעשית עמנו רק רע ולא טוב אין ראוי כי תשתרר עלינו בעצמך, וכל שכן שאין בכחך שתתן שררות לאחרים. (שם שם יג)

אל תפן אל מנחתם - באשר משה בענותו חשב שיכול להיות שימצא איש מן העדה שירצה ה' את מעשיו, בקש עתה שדתן ואבירם לא יהיו כלל בכלל המקטירים... (שם שם טו)

העמק דבר:

נצים - בא בבינוני הבא במקום שם התאר, המורה על מצה תמידית... ומזה יצא הדרש שהיו דתן ואבירם. (שמות ב יג)

הלהרגני - איך אין אתה ירא לקראות אותי רשע, אין זה אלא שלהרגני אתה אומר ולא ארד עוד לחייך, ובזה מצא הרשע את עונו, שבשביל שקרא אותו רשע היה רחוק ממנו למסרו למלכות שהוא סכנת נפשות ממש, אבל מצא עלילה לחשוב כי משה חושב להרגהו, ואם כן הבא להרגך השכם והרגהו. וזהו דרך רשעים בכל עת למצא טענה על רשעותם. (שם שם יד)

ויקח קרח - ...שר"ן איש היו באמת גדולי ישראל בכל פרט גם ביראת ה', והיה מניעת הכהונה, שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוערת בקרבם... ומסרו עמצם למסירת נפש ולמות על אהבת ה'... לא כן דתן ואבירם המה היו רחוקים מתאוה עליונה זו, כי אם שהיו בטבע בעלי מחלוקת ושונאי משה עוד במצרים... והנה ידוע אשר יראי ה' ועמוסים בפרישות אינם יכולים להצית מחלוקת, וגם כי באמת בלבבם האמינו במשה ותורתו... וכן דתן ואבירם שהיו ידועים לבעלי ריב ומדון ושונאי משה לא היה בכחם להמשיך הקהל אחריהם, ומי פתי יסיר דעתו אחר אנשים שהולכים אחר לבבם. אבל קרח שהיה גדול הדור הוא היה בכחו להמשיך אחריו רבים, ובאשר גם הוא לאו אורחיה לדבר עם בני אדם ולפתות ברוב דברים, על כן לקח אליו את דתן ואבירם ומסר להם דברים כפי דעתו הרחבה והמה הלכו בשליחות קרח ולקחו לבב ר"ן איש להמשך אחר קרח, נמצא כל הענין נקרא על שם קרח והוא העיקר, ודתן ואבירם האמצעים אשר על ידיהם הרחיב הפרצה... (במדבר טז א)

יצאו נצבים - לא נחתו מפחד אשר לפניהם, וכסבורים שלא בא משה והזקנים אלא להזהיר את העם שלא יהיו נגררים אחריהם ולא יהיו נספים בעולם הבא. (שם שם כו)

שם משמואל:

וידוע שכל הגלויות היו מפני שלא נתקנו במצרים לגמרי, ומוכרח דאם לא היה אומר "למה הרעות" וגו' היה נגמר התיקון תיכף... אך דתן ואבירם גרמו כל אלה שלא יהיה התיקון בשלימות, כבמדרש (ריש וארא) "כי העושק יהולל חכם" זה משה, עושק שעשקו אותו דתן ואבירם, יהולל חכם, עירבבו אותו, ויאבד את לב מתנה, וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד, אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו "ירא ה' עליכם וישפוט", ואף הוא הקפיד ואמר "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך", ואם כן דתן ואבירם גרמו שלא היה נעשה התיקון בשלימות וצריכין עוד מירוק בשאר גלויות. (שמות תרע"ד)

...וכך היא המדה, שגוי המכה ומיצר לישראל שואב הגוי מישראל כל חלקי הרע, וישראל שואב מהגוי כל חלקי הטוב, בסוד (קהלת ח') "אשר שלט האדם באדם לרע לו"... ולפי זה האמור יובן ענין דתן ואבירם... והנה במדרש שאיש עברי המוכה היה דתן, וביום השני שני אנשים עברים הנצים הם דתן ואבירם, שאחים היו, והיינו שאתמול נשתאב בדתן חלקי הטוב שבקין כנ"ל (שהיו במצרי), וזיכה את אחיו אבירם עמו, והיו חלקי הטוב אלו צריכין שמירה וטהרה, והם לא עשו כן, על כן נמשכו להם מזה גיאות עד שהיו נצים ורוצים להכות זה את זה, כמהות קין בראשונה, עד שהעיזו מצח במשה לחרפו. ומזה נמשך עוד להבא כל מקום שכתוב נצים ונצבים בדתן ואבירם הכתוב מדבר, בודאי אילו היו יודעים להזהר בחלקי הטוב שהשיגו היו בני אדם גדולים, אך באשר לא ידעו להזהר נהפך להם לרועץ, וחזרו חלקי קין לרע, והתאחדו בקרח שלקח מקח רע לעצמו, שכתב האריז"ל שנתעברה בו נשמת קין מצד הרע. ונראה דבימי קרח שנצמחו על ידיהם קידוש השם וחיזוק הדת, אף שהם ירדו חיים שאולה, מכל מקום חלקי הטוב אלו היתה להם שם עליה וניתקנו... (שם תרע"ו)

ונראה דיש להתפלא על דתן ואבירם שהעיזו פניהם נגד משה ואהרן, באמרם "ירא ה' עליכם וישפוט", הלא על כל פנים היו רואין במשה ואהרן שאינם אנשים פשוטים, שבאו לפני פרעה בלי נטילת רשות וכו', ואהרן היה מפורסם מאז לנביא במצרים... ונראה שבאשר היו ישראל במצרים היו כעובר במעי בהמה, ועובר ירך אמו ואוכל ממה שאמו אוכלת, והיו המדות הרעות של פרעה ומצרים פועלות בהם לרעה, על כן מה שפרעה החציף ואומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", עזות זו וחוצפה יתרה פעלו על ישראל ותקפום בכח ומשכו אותם למדת העזות, אלא שמכל מקום כלל ישראל יש בהם בטבע מדות טובות שהטביעו בהם אבותינו הקדושים... ולא נמשכו אחריהם אלא דתן ואבירם שהיו הפסולת של ישראל. (בא תרע"ח)

מכתב מאליהו:

נוראות להשתומם מערך הסביבה, אם אדם מתקרב לסביבה שאיננה חזקה כל כך בעבודת ה', אפילו אם כוונותיו המעולות ביותר, לשם שמים ממש, מכל מקום כבר יש בזה הסכמה בלבבו לוותר קצת על הנהגתו בעבודה...

צריך לדעת כי כל הנזכרים בתורה, ואפילו הרשעים, מכל מקום אנשים גדולים מצויינים היו, אין התורה מדברת בטפשים ובמשוגעים. דתן ואבירם עברו גם כן את הים, וראו בבחינת "זה א-לי ואנוהו", וגם שמעו מפי הגבורה פנים אל פנים ב' הדברות, ואיך יכלו לחטוא? אבל ב' פנים ללב האדם, אור וחושך, יצר טוב ויצר הרע. בשעה שירד לישראל המן וכל ישראל התפלאו בראותם לחם שמים ממש, ומשה רבינו ע"ה סיפר להם מפרטי המזון הרוחני הזה, וראו בחוש שהוא כן, כי המרבה והממעיט השיגו בשוה ועוד, ונצטוו ב' מצוות במן - ואף על פי כן הותירו דתן ואבירם, ויצאו ללקוט בשבת, הרי נפלא מאד, עד כמה היא אפשרות הסתירות באדם, ממש מן הקצה אל הקצה.

ונאמר בפרשת קרח "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו' פן תספו בכל חטאתם". וכתב הראב"ע ואל תגעו וגו', שאם באו להציל ממונם ירדו חיים שאולה כמוהם...

נתבונן, אלו נגע מי מישראל אפילו באצבע קטנה באיזה חפץ קטנטן של אנשי קרח, היה נופל כל כך ממדרגתו, עד שהיתה נפשו במדרגת כליון רוחני, והיה יורד חיים שאולה כמוהם... (חלק א עמוד קנד)