האסף אל עמיו

(ראה גם: גוע, מיתה, שכב עם אבות)

תלמוד בבלי:

אמר ליה רבינא לרב חמא בר בוזי ודאי דאמריתו כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים, אמר ליה אין... אנן גויעה ואסיפה קאמרינן, והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה, אדהכי איתער בהו רבא, אמר להו דרדקי הכי אמר רבי יוחנן ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו... (בבא בתרא טז ב)

רש"י:

נאסף אל עמי - על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה... (בראשית מט כט)

אבן עזרא:

ויאסף אל עמיו - יש אומרים שעל כבוד הנפש אמר, כי בהיותו מתעסק עם הגוף הוא כחלק נפרד, ובהפרד הגוף נאסף הכבוד אל עמיו. ויש אומר שהוא דרך הלשון, והוא על לכתו בדרך אבותיו כאילו יתחבר אליהם. (שם כה ח)

רד"ק:

ויאסף אל עמיו - בני משפחתו שמתו, וזה הלשון בצדיקים וברשעים. (שם)

עקדה:

...ועל השכל האלקי אמר "ויאסף אל עמיו", שתכף ומיד נמלט אל מקום מושבו. (שם כג א)

אברבנאל:

ויגוע - נגד מיתת הגוף, ויאסף אל עמיו - נגד הנפש, וימת - נגד שניהם בהרכבם. והנה במיתת האדם תקדם השתנות החלק החמרי שבו, לכן תקדם בכל מקום גויעה למיתה, ובמשה שלא נס ליחה לא כתב גויעה, ובסוף אסיפת הנפש אל הדומים לה, אם צדיקים ואם רשעים, כמו בישמעאל. (שם כה ח)

ספורנו:

ויאסף אל עמיו - אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמו הדומים אליו. ואמר עמיו בלשון רבים, שרב ההבדל במעלותיהם, עם היותם כולם זוכים לחיי עולם, כחז"ל בפרק השואל, "וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו"... (שם)

כלי יקר:

ויאסף אל עמיו - רז"ל אמרו שלא נאמרה גויעה ואסיפה כי אם בצדיקים. וענין אסיפה זו נראה לומר לפי שארז"ל במסכת ראש השנה שהרשעים נדונים בגיהנם י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן, והאסיפה ענינה היפוך הפיזור, שאין הרוח מפזרתן. ומצינו לשון אסיפה אל תוך הבית... וזה שכבוד ה' יאספה אליו ית', לאפוקי הרשעים נדחים ממחיצת השכינה... (שם)

אור החיים:

אחר תאסף - שקודם מלחמת מדין אין התיקון שלם, ויהי לו מונע בדין מלגשת נפשו למקום מושבה הקרוי עמיו, לפי שהתרפה במעשה זמרי, וזה מחסדי ה' ואהבתו לידידיו... (במדבר לא ב)

...ג', והאסף אל עמיך, על דרך אומרם ז"ל בפסוק "ויתא ראשי עם", שבאמצעות משה יזכו דור המדבר, והם מתיחסים אליו, והוא אומר והאסף אל - פירוש לסיבת עמיך להביאם לעולם הבא... (דברים לב נ)

הכתב והקבלה:

ויאסף - נאמר על דבר החוזר אל גבולו המיוחד, וכן הנפש שהיתה בדירת ארעי מחוברת לחומר, חוזרת לדירתה הנצחית. (בראשית כה ח)

מלבי"ם:

נאסף אל עמי - מיתת הצדיקים שנפשו תכנס למחיצת צדיקים, וגם הגוף יהיה עמהם כי מוכן לעמוד לתחיה. (שם מט כט)

יאסף אהרן - לא על ידי ממית מבחוץ כי אם על ידי התפשטות נפשו מגופו בחשקה לצאת ממאסר הגויה ולהדבק בצרור החיים, וזה תלוי במסירות נפש אל מקור החיים ותשוקה ודביקות. (במדבר כ כד)

רש"ר הירש:

ויאסף אל עמיו - רעיון הנצחיות היה כה מושרש בקרב האומה מראשיתה עד שלא היה כל צורך ללימוד, כמו שאין התורה צריכה ללמד מציאות השם במאמר "בראשית ברא אלקים" וגו', הוא ידוע ומובן מאליו - שלא כבחוג האנשים אותם היה קודם כל צריך ללמד על מציאות הא-לוה. אחר כך מעלילים עלינו בשחץ כי אין רעיון האלמות כלול בתורה. גם הפסוק בקהלת (י"ב ח') "והרוח תשוב אל האלקים" מסתמך על דבר הידוע מכבר... הקבורה באה אחר האספו אל עמיו. "האסף אל אבותיו" נאמר רק פעם אחת בשופטים ב' י' לציין את הנגוד לדור הבא, שעליו נאמר "ויעזבו את אלקי אבותם", כי פירושו שיבה הביתה אל הנפשות הדומות. "שכב עם אבותיו" נאמר על הקבורה. (בראשית כה ח)

ושכבתי עם אבותי - לא נאמר על הקבורה, כי אם על הצד הגופני של המיתה, והאסף אל עמיו על הצד הנפשי. (שם מז ל)

העמק דבר:

יאסף אהרן - נקבץ אל אבותיו בעולם העליון, כאילו הכחות החיוניים מתקבצים מהאברים אל הלב ואחר כך ימות. (במדבר כ כו)