(ראה גם: אחאב, דוד-חטא, הסטוריה-כללי, ירבעם, שלמה)
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. (דברים ד כה)
ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה... (שם לא טז)
וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית, ויטוש א-לוה עשהו וינבל צור ישועתו. יקניאוהו בזרים, בתועבות יכעיסוהו. יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. צור ילדך תשי, ותשכח א-ל מחוללך. (שם לב טו)
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם. ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתוצון ולא שמעתם בקולי, מה זאת עשיתם. (שופטים ב א)
וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו, ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל. ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים... ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות... והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם, לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה. ויחר אף ה' בישראל, ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צויתי את אבותם ולא שמעו לקולי. גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימות. (שם שם י)
...ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי. ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם. ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' וישכחו את ה' אלקיהם, ויעבדו את הבעלים ואת האשרות. ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים, ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמונה שנים... (שם ג ה)
...ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם, ויהי לגדעון ולביתו למוקש. (שם ח כז)
ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים. ולא זכרו בני ישראל את ה' אלקיהם המציל אותם מיד כל אויביהם מסביב. (שם שם לג)
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים, ויעזבו את ה' ולא עבדוהו... (שם י ט)
ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב, ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים... (מלכים א יב כח, וראה עוד ירבעם-חטא)
ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמונית, ויעש יהודה הרע בעיני ה' ויקנאו אותו מכל אשר עשו אבותם בחטאתם אשר חטאו. ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. (מלכים א יד כא)
והבמות לא סרו, רק לבב אסא היה שלם עם ה' אלקיו כל ימיו. (שם טו יד)
ואחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה, וימלך אחאב בן עמרי על ישראל בשומרון עשרים ושתים שנה. ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה', מכל אשר לפניו. ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט, ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים וילך ויעבד את הבעל וישתחו לו. ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשומרון. ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלקי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו. בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה, באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון. (שם טז כט)
ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו העם אותו דבר. (שם יח כא)
רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם, עגלי הזהב אשר בית אל ואשר בדן. (מלכים ב י כט)
וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך אשור דמשק וירא את המזבח אשר בדמשק, וישלח המלך אחז אל אוריה הכהן את דמות המזבח ואת תבניתו לכל מעשהו, ויבן אוריה את המזבח, ככל אשר שלח המלך אחז מדמשק כן עשה אוריה הכהן עד בוא המלך אחז מדמשק. וירא המלך את המזבח ויקרב המלך על המזבח ויעל עליו. ויקטר את עולתו ואת מנחתו ויסך את נסכו ויזרוק את דם השלמים אשר לו על המזבח... ויקצץ המלך אחז את המסגרות המכונות ויסר מעליהם את הכיור ואת הים הוריד מעל הבקר הנחושת אשר תחתיה, ויתן אותו על מרצפת אבנים... (שם טז י)
ויהי כי חטאו בני ישראל לה' אלקיהם המעלה אותם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים, וייראו אלהים אחרים. וילכו בחקות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל, ומלכי ישראל אשר עשו. ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם, ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ויציבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. ויקטרו שם בכל במות כגוים אשר הגלה ה' מפניהם, ויעשו דברים רעים להכעיס את ה', ויעבדו הגלולים, אשר אמר ה' להם לא תעשו את הדבר הזה... ולא שמעו ויקשו את ערפם כעורף אבותם אשר לא האמינו בה' אלקיהם. וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם, וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבותם אשר צוה ה' אותם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות ה' אלקיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים, ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש, ויקסמו קסמים וינחשו, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו. ויתאנף ה' מאד בישראל ויסירם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות ה' אלקיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס ה' בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שוסים עד אשר השליכם מפניו... (שם יז ז)
בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אמו חפצי בה. ויעש הרע בעיני ה', כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אותם. ובנה מזבחות בבית ה', אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי. ויבן מזבחות לכל צבא השמים בתי חצרות בית ה'. והעביר את בנו באש ועונן נחש ועשה אוב וידעונים הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס. וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם... וידבר ה' ביד עבדיו הנביאים לאמר. יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התועבות האלה הרע מכל אשר עשו האמורי אשר לפניו, ויחטא גם את יהודה בגילוליו. לכן כה אמר ה' אלקי ישראל הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה, אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו. ונטיתי על ירושלים את קו שומרון ואת משקולת בית אחאב, ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה... וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'... (שם כא א והלאה)
בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו חמוטל בת ירמיהו מלבנה. ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים. כי על אף ה' היתה בירושלים וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו, וימרוד צדקיהו במלך בבל. (שם כד יח)
ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן. הוי גוי חוטא עם כבד עוון זרע מרעים בנים משחיתים, עזבו את ה' ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור... לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי, חודש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה... ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו... איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם.... (ישעיה א ב והלאה)
כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובילדי נכרים ישפיקו... ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו. (שם ב ו)
עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו... ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו, נאם אד-ני אלקים צב-אות.
ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תכעסנה. ושפח אד-ני קדקוד בנות ציון וה' פתהן יערה... (ישעיה ג יד)
כי כרם ה' צב-אות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו, ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה. הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקם והושבתם לבדכם בקרב הארץ. באזני ה' צב-אות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב... הוי משכימי בבקר שכר ירדופו, מאחרי בנשף יין ידליקם, והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. לכן גלה עמי מבלי דעת, וכבודו מתי רעב והמונו ציחה צמא... הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה. הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר. הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסוך שכר. מצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו... (שם ה ז)
השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. (שם ו י)
על כן על בחוריו לא ישמח א-דני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. (שם ט טז)
הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו. להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי, להיות אלמנות שללם ואת יתמים יבוזו. (שם י א)
והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין, אכול ושתו כי מחר נמות. ונגלה באזני ה' צב-אות, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר א-דני אלקים צב-אות. (שם כב יג)
והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות חלפו חוק הפרו ברית עולם... (שם כד ה)
וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו ברואה פקו פליליה. כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. (שם כח ז)
ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו, ועוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים. (שם ל ב)
ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל. לא הביאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כבדתני, לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני, אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך. (שם מג כג)
ואתם קרבו הנה בני עוננה, זרע מנאף ותזנה. על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון, הלא אתם ילדי פשע זרע שקר. הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים. בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך, גם להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם. על הר גבוה ונשא שמת משכבך, גם שם עלית לזבח זבח. ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, כי מאתי גילית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית. ותשורי למלך בשמן ותרבי ריקוחיך, ותשלחי ציריך עד מרחוק ותשפילי עד שאול. ברוב דרכך יגעת לא אמרת נואש, חית ידך מצאת על כן לא חלית... (שם נז ג)
קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם... למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו ולא תדע, הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו. הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע, לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם... (שם נח א)
כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע. כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון, שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה. אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה, בטוח על תוהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און. ביצי צפעוני ביקעו וקורי עכביש יארוגו, האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה... רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי, מחשבותיכם מחשבות און שוד ושבר במסילותם. דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם, נתיבותיהם עקשו להם, כל דורך בה לא ידע שלום. על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה, נקוה לאור והנה חושך לנגוהות באפלות נהלך... (שם נט ב)
העם המכעיסים אותי על פני תמיד, זובחים בגנות ומקטרים על הלבנים. היושבים בקברים ובנצורים ילינו, האוכלים בשר החזיר ומרק פיגולים כליהם. האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך, עלה עשן באפי אש יוקדת כל היום... עונותיכם ועונות אבותיכם יחדיו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני, ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. (שם סה ג)
שוחט השור מכה איש זובח השה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך און, גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה. גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו, ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו. (שם סו ג)
ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה, ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. הכוהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי, והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו... ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו בלוא יועיל... כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים... כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עונך לפני נאם א-דני אלקים. איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה... אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתני כי פנו אלי עורף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו... התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה, ועמי שכחוני ימים אין מספר... גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה... (ירמיה ב ז והלאה)
שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שוגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר, ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך. וימנעו רביבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. (שם ג ב)
שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואם חי ה' יאמרו, לכן לשקר ישבעו. (שם ה א)
עונותיכם הטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. כי נמצאו בעמי רשעים, ישור כשוך יקושים הציבו משחית אנשים ילכודו. ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה, על כן גדלו ויעשירו. שמנו עשתו גם עברו דברי רע דין לא דנו דין יתום ויצליחו, ומשפט אביונים לא שפטו... שמה ושערורה נהיתה בארץ הנביאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כן, ומה תעשו לאחריתה. (שם שם כה)
הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל. הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל, והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו, ואמרתם נצלנו, למען עשות את כל התועבות האלה. המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, גם אנכי הנה ראיתי נאם ה'... ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ולא תפגע בי, כי אינני שומע אותך. האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים. הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעיסני... (שם ז ו והלאה)
איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלוך. ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו, למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. שבתך בתוך מרמה, במרמה מאנו דעת אותי נאם ה'... חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו...
מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר. ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם. (שם ט ג)
יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקיים. ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. (שם יט ה)
כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר, ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן. כי גם נביא גם כהן חנפו, גם בביתי מצאתי רעתם נאם ה'. לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה, כי אביא עליהם רעה שנת פקודתם נאם ה'. ובנביאי שומרון ראיתי תפלה, הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל. ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה נאוף והלוך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כלם כסדום ויושביה כעמורה... אומרים אמור למנאצי דבר ה' שלום יהיה לכם, וכל הולך בשרירות לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה... (שם כג י)
כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה, להסירה מעל פני. על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעיסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה ויושב ירושלים. ויפנו אלי עורף ולא פנים, ולמד אותם השכם ולמד ואינם שומעים לקחת מוסר. וישימו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. יבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת למען החטיא את יהודה... (שם לב לא)
...ועתה כה אמר ה' אלקי צב-אות אלקי ישראל למה אתם עושים רעה גדולה אל נפשותיכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה, לבלתי הותיר לכם שארית. להכעיסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם, למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ. השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותיכם ואת רעות נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחוצות ירושלים. לא דוכאו עד היום הזה ולא יראו ולא הלכו בתורתי ובחקותי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם...
ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכל העם היושבים בארץ מצרים בפתרוס לאמר. הדבר אשר דברת אלינו בשם ה', איננו שומעים אליך כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים, ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו...
ויאמר ירמיהו אל כל העם על הגברים ועל הנשים ועל כל העם העונים אותו דבר לאמר. הלוא את הקיטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ, אותם זכר ה' ותעלה על לבו. ולא יוכל ה' עוד לשאת מפני רוע מעלליכם מפני התועבות אשר עשיתם, ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה... (שם מד ז והלאה)
...ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמע אלי, כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה. הנה נתתי את פניך חזקים לעומת פניהם, ואת מצחך חזק לעומת מצחם. כשמיר חזק מצור נתתי מצחך, לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה. (יחזקאל ג ז)
לכן כה אמר א-דני אלקים יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיהם בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם... (שם ה ז)
...ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה, ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבואה. ויאמר אלי בן אדם הרואה אתה מה הם עושים תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדולות... ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב. ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו, ועתר ענן הקטורת עולה. ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכיתו, כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ... ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר על הצפונה, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז... ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח עשרים וחמשה איש, אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש. ויאמר אלי הראית בן הדם הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה, כי מלאו את הארץ חמס וישובו להכעיסני והנם שולחים את הזמורה אל אפם... (שם ח ה והלאה)
ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן, והנבא עליהן. ואמרת כה אמר א-דני אלקים הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות, הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה. ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שומעי כזב... (שם יג יח)
ותבטחי ביפיך ותזני על שמך, ותכשפי את תזנותיך על כל עובר לו יהי. ותקחי מגדיך ותעשי לך במות טלואות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה... ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם א-דני אלקים. ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט תזנותיך. ותשחטי את בני, ותתנים בהעביר אותם להם. ואת כל תועבותיך ותזנותיך לא זכרת את ימי נעוריך בהיותך עירום ועריה מתבוססת בדמך היית. ויהי אחרי כל רעתך, אוי אוי לך נאם אד-ני אלקים. ותבני לך גב, ותעשי לך רמה בכל רחוב. אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזנותיך. ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר, ותרבי את תזנותך להכעיסני... ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך, ותזנים וגם לא שבעת. ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, וגם בזאת לא שבעת... לכל זונות יתנו נדה, ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבאו אליך מסביב בתזנותיך... (שם טז טו והלאה)
...לכן אמור אל בית ישראל כה אמר א-דני אלקים הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זונים ובשאת מתנותיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל גלוליכם עד היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי אני נאם א-דני אלקים אם אדרש לכם. והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם אד-ני אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם... (שם כ ל, וראה שם עוד)
ואמרת כה אמר אד-ני אלקים עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה, ועשתה גלולים עליה לטמאה. בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך, על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות... הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך, למען שפך דם. אב ואם הקלו בך לגר עשו בעושק בתוכך, יתום ואלמנה הונו בך. קדשי בזית ואת שבתותי חללת, אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך. ערות אב גילה בך, טמאת הנדה עינו בך. ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה, ואיש את אחותו בת אביו עינה בך. ושחד לקחו בך למען שפך דם, נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעושק ואותי שכחת נאם אד-ני אלקים...
קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טורף טרף, נפש אכלו חוסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה. כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. שריה בקרבה כזאבים טורפי טרף, לשפך דם לאבד נפשות למען בצוע בצע. ונביאיה טחו להם תפל חוזים שוא וקוסמים להם כזב, אומרים כה אמר אד-ני אלקים וה' לא דבר. עם הארץ עשקו עושק וגזלו גזל, ועני ואביון הונו את הגר עשקו בלא משפט. ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי... (שם כב ב והלאה)
...ותזן אהלה תחתי, ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים... ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה. ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה... ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה, ואת תזנותיה מזנוני אחותה. אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרובים לבושי מכלול פרשים רוכבי סוסים בחורי חמד כולם... (שם כג ה)
ויאמר ה' אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להם את תועבותיהן. כי ניאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן ניאפו, וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה. עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו. ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבואו אל מקדשי ביום ההוא לחללו, והנה כה עשו בתוך ביתי... (שם שם לו)
בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, כטומאת הנדה היתה דרכם לפני. ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ, ובגלוליהם טמאוה... ויבואו אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו... (שם לו יז)
ואמרת אל בני מרי אל בית ישראל כה אמר א-דני אלקים רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל. בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם. ולא שמרתם משמרת קדשי, ותשימון לשומרי משמרתי במקדשי לכם. (שם מס ז)
שמעו דבר ה' בני ישראל, כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ. הלא וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו... (הושע ד א)
זנות ויין ותירוש יקח לב. עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, כי רוח זונים התעה ויזנו מתחת אלקיהם. על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה, על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה. לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט. אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה, ואל תבואו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי ה'. כי כפרה סוררה סרר ישראל, עתה ירעם ה' ככבש במרחב... (שם שם יא)
והמה כאדם עברו ברית, שם בגדו בי. גלעד קרית פועלי און, עקובה מדם. וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה, כי זמה עשו. בבית ישראל ראיתי שערוריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל... (שם ו ז)
חלק לבם עתה יאשמו, הוא יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. כי עתה יאמרו אין מלך לנו, כי לא יראנו את ה' והמלך מה יעשה לנו. דברו דברים אלות שוא כרות ברית, ופרח בראש משפט על תלמי שדי. לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו... מימי הגבעה חטאת ישראל, שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה... חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש, כי בטחת בדרכך ברוב גבוריך... (שם י ב)
כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו, על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותיהם אחריהם... כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו, ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי. ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח, ויין ענושים ישתו בית אלהיהם... (עמוס ב ד)
שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים, האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה... באו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע, והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם. וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו, כי כן אהבתם בני ישראל נאם א-דני אלקים. (שם ד א)
שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו. לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו, בתי גזית בניתם ולא תשבו בם, כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם. (שם ה י)
המנדים ליום רע, ותגישון שבת חמס. השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם, ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. הפורטים על פי נבל כדויד חשבו להם כלי שיר. השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו, ולא נחלו על שבר יוסף... (שם ו ג)
שמעו זאת השואפים אביון, ולשבית עניי ארץ. לאמר מתי יעבר החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה. לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר. נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם... (שם ח ד)
אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר, אין אשכול לאכול בכורה איותה נפשי. אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין, כלם לדמים יארובו איש את אחיהו יצודו חרם. על הרע כפים להיטיב השר שואל והשופט בשילום, והגדול דובר הות נפשו הוא ויעבתוה. טובם כחדק ישר ממסוכה, יום מצפיך פקודתך באה עתה תהיה מבוכתם. אל תאמינו ברע אל תבטח באלוף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו. (מיכה ז א)
ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו... (דברי הימים ב יב א)
ובעת ההיא בא חנני הרואה אל אסא מלך יהודה, ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה' אלקיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידיך... ויכעס אסא על הרואה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף עמו על זאת, וירצץ אסא מן העם בעת ההיא... (שם טז ז)
בן ארבעים ושתים אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים ושם אמו עתליהו בת עמרי. גם הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו היתה יועצתו להרשיע. ויעש הרע בעיני ה' כבית אחאב, כי המה היו לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו... (שם כב ב)
כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית האלקים, וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים. (שם כד ז)
ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם. ויעזבו את בית ה' אלקי אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלים באשמתם זאת. ורוח אלקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזב אתכם. ויקשרו עליו וירגמוהו אבן במצות המלך בחצר בית ה'... (שם שם יז)
ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר. ויחר אף ה' באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר אליו למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידיך. ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך, חדל לך למה יכוך, ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אלקים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי... (שם כה יד)
וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקיו, ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת... ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטורת... (שם כו יח)
בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים, ולא עשה הישר בעיני ה' כדויד אביו. וילך בדרכי מלכי ישראל, וגם מסכות עשה לבעלים. והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. (שם כח א)
ובעת הצר לו ויוסף למעול בה', הוא המלך אחז. ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. ויאסף אחז את כלי בית האלקים ויקצץ את כלי בית האלקים ויסגר את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלים. ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאלהים אחרים ויכעס את ה' אלקי אבותיו. (שם שם כב)
כי מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני ה' אלקינו ויעזבוהו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף. גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלקי ישראל. (שם כט ו)
בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים. ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אותם. ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה' בירושלים יהיה שמי לעולם. ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה'... וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלקים אשר אמר אלקים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום... ויתע מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל... (שם לג א)
תא חזי ארץ ישראל ממונה אחר אינו שולט עליה חוץ מהקב"ה בלבדו. ובשעה שחטאו ישראל והיו מקטרים בתוך הארץ לאלהים אחרים, נדחה כביכול, השכינה ממקומה, כי היו מושכים ומקטרים לאלהים אחרים שיתקשרו בהשכינה, ואז ניתן להם השליטה. הקטורת עושה קשר להתקשר, ועל כן ינקו מהשכינה וקבלו ממנה השליטה. ואז שלטו שאר האומות ונתבטלו הנביאים, וכל אלו הדרגות העליונות לא שלטו בארץ...
ולא הוסרה השליטה משאר האומות משום שמשכו אצלם את שפע השכינה, ועל כן בבית שני לא הוסרה השליטה משאר האומות. ומכל שכן בזמן הגלות (ששפע) השכינה היא בשאר האומות במקום ששאר הממונים שולטים, ועל כן יונקים כולם מהשכינה שנתקרבה אליהם.
ועל כן בשעה שישראל היו שרוים בארץ, ועבדו עבודת הקב"ה, השכינה היתה צנועה ביניהם ולא יצאה מן הבית לחוץ בגלוי, ומשום זה כל הנביאים שהיו אז באותו זמן, (דהיינו בזמן שבית המקדש היה קיים) לא קבלו נבואה מחוץ למקומה... (לך לך קפה)
אמר ר' יוסי לא הגלה הקב"ה את ישראל, אלא בזמן שלא היה נמצא ביניהם אמונה, (שה"ס השכינה שנקראת אמונה, כי פגמו בריתם ונסתלקה מהם השכינה), כי כשנמנע מהם האמונה, כביכול נמצא כך בכל, (כלומר גם למעלה נפרדה השכינה מז"א), שכתוב וכפר בריתכם את מות, (הרי ששמירת הברית מכפר על מות, ומכל שכן, שהיה מכפר עליהם שלא יגלו, אלא שפגמו בריתם ונסתלקה מהם השכינה... (ויחי קפז)
...וכשהטו בני יהודה דרכם מאחר הקב"ה והלכו לדעת אחר חלון הזה וכוכב הזה, ואמרו שהוא היד המנצח לשאר העמים שכתוב בו, ידך בעורף אויביך, והלכו אחריו, ועבדו לו בשמוש ועבודה, על זה כתוב ויעש יהודה הרע בעיני ה'... (תרומה תתן)
בגלות הראשונה של בית ראשון עברו ישראל השבילים הסתומים האלה שבסתר, (שאין עונם גדול, על כן) נגלה עונם ונגלה הקץ שלהם, ונחמה וההבטחה שלהם. בגלות אחרונה עברו ישראל ג"ן פרשיות שהם הדרכים הגלויים, על כן סתם עוונם וסתם הקץ שלהם, ואין כתובות בהם הבטחות ונחמות. (זהר חדש תבא ח)
אלא מה תלמוד לומר אלהים אחרים, מלמד שעשו להם עגלים הרבה, וכן הוא אומר גם סגרו דלתי האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו, מקטירים היו לדבר אחר, בקדש לא העלו, בחולין העלו, לאלקי ישראל לא העלו אבל מעלים הם לדבר אחר... (עקב מג)
יקניאוהו בזרים - שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומר וגם אם אסא ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשירה. בתועבות יכעיסוהו - זה משכב זכור... יזבחו לשדים - אילו היו עובדים לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות ודברים שהם צרוך העולם והנייה לעולם בהם לא היה הנאה כפולה, אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם אלא מריעים להם, לשדים... חדשים מקרוב באו - שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודי הוא. וכן הוא אומר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל, מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם... (האזינו שיח)
השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם, אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים, מגדף בה רבי אבהו, אי הכי היינו דכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים, משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים, אלא אמר רבי אבהו אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן זה עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם...
דרש רבה בריה דרב עילאי, מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון, שהיו מהלכות בקומה זקופה, ותלכנה נטויות גרון, שהיו מהלכות עקב בצד אגודל, ומשקרות עינים, דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן, הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, וברגליהן תעכסנה, אמר רבי יצחק דבי רבי אמי, מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס...
אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים אנשי שחץ היו, אדם אומר לחברו במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה, ביין גורדלי או ביין חרדלי, במסב רחב או במסב קצר, בחבר טוב או בחבר רע, אמר רב חסדא וכולן לזנות. (שבת סב ב)
אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת, שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. אמר רבי אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו' ואל פועל ה' לא יביטו, וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר שפוך על עולל בחוץ וגו'. אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'.
אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן וגו'. אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וגו'...
ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא וגו', איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה... לא קשיא כאן בדברי תורה (היו נאמנים ואין מתהללים על שקר), כאן במשא ומתן. (שבת קיט ב)
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל... שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וגו'... אמר רבי אלעזר בן מלאי משום ריש לקיש, מאי דכתיב כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינים, ואצבעותיכם בעוון, אלו סופרי הדיינים, שפתותיכם דברו שקר, אלו עורכי הדיינין, לשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין... (שם קלט א)
אמר רבי יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה, מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים, גילוי עריות דכתיב ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל אשר ישכבון את הנשים וגו'. אמר ר' יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, מתוך ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום. בזיון קדשים דכתיב גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן וגו'...
מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני ג' דברים שהיו בו, עבודה זרה, וגלוי עריות ושפיכות דמים, עבודה זרה דכתיב קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד והמסכה צרה מהתכנס... גלוי עריות דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים... וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצר הרע כארס בכעוס. שפיכות דמים דכתיב, וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בהקב"ה, אתאן למקדש ראשון, דכתיב ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה, לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזירות כנגד ג' עבירות שבידם, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם, והכתיב מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספוק על ירך, וא"ר אליעזר אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם, ההיא בנשיאי ישראל הואי, דכתיב זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי, ותניא זעק והילל בן אדם, יכול לכל, תלמוד לומר היא בכל נשיאי ישראל.
ר' יוחנן ור' אליעזר דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם. אמר רבי יוחנן טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים, א"ל ריש לקיש אדרבה, אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה, אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. (יומא ט א וב)
דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחילה... (נדרים פא א)
אמר רבי יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינין עבודה זרה, ואלו הן ירבעם בן נבט ובעשה בן אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה, שנאמר אומללה יולדת השבעה וגו'... אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ביה בהושע בן אלה ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל, וכתיב עלה עליו שלמנאסר וגו', אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים בא הושע וביטלן, ואף על פי כן לא עלו ישראל לרגל, אמר הקב"ה אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשבי... (גיטין פח א)
אמר רבי יצחק מאי דכתיב ועתה יוסיפו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים וגו', מאי כתבונם עצבים, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה. מאי זובחי אדם עגלים ישקון, אמר רבי יצחק דבי רבי אמי שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד איבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ, כיון שראו אותן רצין אחריהן וממשמשין בהן, אומרים לו עבודת כוכבים חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו. אמר רבא האי זובחי אדם לזבח אדם מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הזובח בנו לעבודת כוכבים אמר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו... אף חזקיה מלך יהודה בקש אביו לעשות לו כן, אלא שסכתו אמו סלמנדרא.
אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא... תא שמע ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם, אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו מאיזה משפחה אחת, אמר לו ממשפחה פלונית אני, אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו לאו חוץ ממני, אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמר לו הס שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה עד שנבקעה כריסו, ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם, בתר דאביקו בה (זה לאחר שדבקו בע"ז). (סנהדרין סג ב)
ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט, אמר רבי יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם, מפני שהוא היה תחילה לקלקלה. גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, אמר רבי יוחנן אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לו. (שם קב ב)
רב אשי אוקי אשלשה מלכים, אמר למחר נפתח בחברין, אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה, אמר חברך וחברי דאבוך קרית לי, מהיכא בעית למישרא המוציא, א"ל לא ידענא, א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן, (אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא, ואתה קורא אותנו חבריך)... א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים, א"ל אי הות התם הוה נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי, (היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט).
וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים מפה לפה וגו', הכא תרגימו שהרג ישעיה, במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כולם... א"ר יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים כדי שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעליה, שנאמר ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז, מנשה העמידו בהיכל, שנאמר וישם את פסח האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם. אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס. מאי כי קצר המצע מהשתרע, אמר רבי שמואל בר נחמני אר רבי יונתן כי קצר המצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד.
אחז ביטל את העבודה וחתם את התורה, שנאמר צור תעודה חתום בלמודי, מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח, אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח, , אחז התיר את הערוה, מנשה בא על אחותו, אמון בא על אמו, שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, רבי יוחנן ור"א חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו, א"ל כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי. כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעו לארגוזי, כלום אנו צריכין אלא לאורו, יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו, יטול אורו... א"ל רבא לרבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקים, משום דכתיב ביה ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו, מאי והנמצא עליו, רבי יוחנן ור"א חד אמר שחקק שם עבודת כוכבים על אמתו וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו. (שם קג ב)
מר רבי חייא בר בא והמה משתחוים אין כתיב, אלא והמה משתחויתם, שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל. אמר רבי אבא בר כהנא כי שתים רעות עשה עמי... הא וותרה לאלף (יותר מאלף עשו), אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל. (סוכה כד ב)
...לאחר ז' ימים נאמר לו ואתה שכב על צדך וגו', מלמד שהיו ישראל מכעיסין לפני הקב"ה משנכנסו לארץ ועד שיצאו ממנה ג' מאות וצ' שנה. וכלית את אלה ושכבת על צדך הימיני וגו', מלמד שהיו בית יהודה מכעיסין לפני הקב"ה משגלו עשרת השבטים ועד שחרבה ירושלים מ' שנה נמצאו כולם ד' מאות ול' שנה... (פרק כו)
...וכך היו ישראל נוהגים למול עד שנחלקו לשתי ממלכות, ומלכות אפרים מנעה מהם המילה, ועמד אליהו זכרונו לברכה וקנא קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ... (פרק כט)
ושפח ה' בנות ציון, דהוויין שייפין כרומחין (מגביהות קומתן) ומהלכין בגסות הרוח, ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות תכשיטיה. מסקרות עינים, רבי מני דקיסרי אמר שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא, וריש לקיש אמר בקולירא אדומה. הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות א' מכאן וא' מכאן שתראה ארוכה, וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה מביאה ב' קצרות ונותנת ברגליה קונדיריקון (מנעל) עבה, כדי שתראה ארוכה. וברגליהן תעכסנה, רבי אבא בר כהנא אמר שהיתה צורת דרקון במנעליה, ורבנן אמרי היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקבה במנעלה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהם כארס של עכנא... (ויקרא פרשה טז א)
...ולמה אין אתם עושים רצוני ואין אתם מתייראים ממני שאביא עליכם פורענות, על שאין אתם משימין דברי על לבבכם, הדא הוא דכתיב (עמוס ו') המנדים ליום רע, יום של גלות שמרחיקים אותו מלבם שאומרים לא תבא עלינו רעה... וסורחים על ערשותם, שהיו מסריחין בעבירות את מטותיהן, שהיו מחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם... (במדבר פרשה י ז)
אמר להם נבוכדנצר... אתמול אתם אומרים כל מי שהוא מבקש ליקח לו עבודה זרה היה הולך לירושלים, שנאמר (ישעיה י') ופסיליהם מירושלים ומשומרון, ועכשיו באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו... (שם פרשה טו יא)
מהו להכעיסו, אמר רבי אלעזר היו יושבין ומחשבין איזו ערוה חמורה, שנאמר (יחזקאל כ"ב) ואיש את אשת רעהו וגו', מאי בזמה, היו אומרים מי שבא על אשת איש בחנק, ומי שבא על כלתו בסקילה, הרי הכלה חמורה מאשת איש. תני רבי ישמעאל (עמוס ב') איש ואביו ילכו אל הנערה, יכול לתאוה, תלמוד לומר למען חלל את שם קדשי, הוי אומר להכעיסו. אמר רבי לוי לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים, בנים תרין, בני בנים תרין, ונושנתם והשחתם ועשיתם הרי ז'. (דברים פרשה ב יג)
רבי יודן שאל לרבי אחא אמר לו היכן הרגו ישראל את זכריה, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם איל ולא כדם צבי, שבדם צבי ואיל כתיב ושפך את דמו וכיסהו, ברם הכא כתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר... (איכה פתיחתא ה)
...אלא שס"ה בתי עכו"ם היו בדמשק וכל אחת ואחת עובדין אותה יום אחד, והיה להם יום אחד והיו כולן עובדין באותו היום, וכולן עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותן, דכתיב (שופטים י') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון... ויעזבו את ה', ולא עבדוהו אפילו בשותפות... (שם שם י)
ר' חנינא ור' יונתן תרויהון אמרין, למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין, לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים, והיה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן עד שקרעו אותה, כך לא זזו עשרת השבטים עובדים ע"א בשומרון ושבט יהודה ובנימין עובדין ע"א בירושלים עד שגרמו לירושלים ליחרב... (שם שם יב)
...ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו', באותה שעה אמר הקב"ה לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב, ויביאום לראש הסלע וגו', ואין נחת באותה שעה, אמר הקב"ה מה אלו עושין כאן יגלו, כיון שחטאו גלו... (שם שם יד)
...עד אפס מקום, מי גרם למקום ליחרב, על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודה זרה. בתחילה היו עובדים אותה במטמוניות, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח') הראית בן אדם וגו' עושי בחושך וגו', וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים אחר הדלת, שנאמר (ישעיה נ"ז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין על הגגות, שנאמר (צפניה א') ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים. וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי ההרים, שנאמר (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בשדות, דכתיב (שם י"ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ר' יודן ור' טבי בשם ר' יאשיה אמרי על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם, ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' הושעיא אמרי היה אחד מהן חורש שדהו לוכסן מעמיד צלם באמצע כדי שיהו ראשי תלמים מראין לה, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי הדרכים, שנאמר (יחזקאל ט"ז) אל כל ראש דרך בנית רמתך. וכיון שלא מיחו בידן התחילו להיות עושין ברחובות, שנאמר (שם) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב. וכין שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בעיירות, שנאמר (ירמיה ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וגו', וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בחוצות, שנאמר (שם י"א) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת. עד אימתי, עד שהכניסוה לבית קדש הקדשים, שנאמר (יחזקאל ח') סמל הקנאה הזה בביאה... (שם שם כב)
שאלו את בן עזאי א"ל רבינו דרוש לנו דבר אחד ממגילת קינות, א"ל לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לכ' דורות ובי' הדברות ובה' ספרי תורה מנין איכה. א"ר לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בל"ו כריתות שבתורה ובי' הדברות מנין איכ"ה ישבה בדד. (איכה פרשה א א)
...א"ל (אברהם) היה לך להביט לברית מילה שבבשרם, א"ל חייך כפרו בה, שנאמר ובשר קדש יעברו מעליך (ירמיה י"א), ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו, דכתיב (ירמיה י"א) כי רעתכי אז תעלוזי, וכתיב (משלי י"ז) שמח לאיד לא ינקה. (שם שם כא)
מעוני, על שאכלו חמץ בפסח, כמו דאמר (דברים ט"ז) לא תאכל עליו חמץ וגו' לחם עוני, דבר אחר מעוני, על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, כמ"ד (שם כ"ד) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו. דבר אחר מעוני, על שעשקו שכר שכיר, , כמ"א (שם) לא תעשוק שכיר עני ואביון. דבר אחר מעוני על שגזלו מתנות עני, כמד"א (ויקרא י"ט) לעני ולגר תעזוב אותם, דבר אחר מעוני על שאכלו מעשר עני, דבר אחר מעוני, על שעבדו עכו"ם, כמד"א (שמות ל"ב) קול ענות אנכי שומע. (שם שם כט)
ומרוב עבודה, א"ר אחא על שהיו משתעבדים בעבד עברי, כמד"א (ירמיה ל"ד) מקץ שבע שנים תשלחו. (שם שם ל)
רב הונא ורב אחא ורבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש ורבנן בשם רבי חנינה היה אדם אומר לחברו בירושלים הקריני דף אחד ואומר לו אין בי כח, השניני פרק אחד, אומר לו אין בי כח... (שם לה)
טומאתה בשוליה, אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא כל אותם הכהנים ששימשו בימי צדקיה ערלים היו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ"ד) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר... (שם שם לח)
...את מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים, חטאו בראש, ולקו בראש ומתנחמים בראש, חטאו בראש דכתיב (במדבר י"ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש דכתיב (ישעיה א') כל ראש לחלי... חטאו באוזן דכתיב (זכריה ז') ואזניהם הכבידו משמוע, ולקו באוזן... חטאו בעין דכתיב, (ישעיה ג') כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים... חטאו באף דכתיב, (יחזקאל ח') והנם שולחים את הזמורה אל אפם... חטאו בפה דכתיב, (ישעיה ה') וכל פה דובר נבלה... חטאו בלשון דכתיב (ירמיה ט') וידרכו את לשונם קשתם שקר... חטאו בלב דכתיב (זכריה ז') ולבם שמו שמיר משמוע... חטאו ביד, דכתיב (ישעיה א') ידיכם דמים מלאו... חטאו ברגל דכתיב (משלי א') כי רגליהם לרע ירוצו... חטאו בהוא, דכתיב (ירמיה ה') כחשו בה' ויאמרו לא הוא... חטאו בזה דכתיב (שמות ל"ב) כי זה משה האיש... חטאו באש דכתיב (ירמיה ז') הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש... חטאו ביש דכתיב היש ה' בקרבנו... חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים... ומתנחמים בכפלים דכתיב (ישעיה מ') נחמו נחמו עמי. (שם שם סה)
טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין, ולמה חרב, אי תימא מן הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם, א"ר הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת... ולמה חרוב כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, מגדלא מפני הזנות... מפני חרב נטושה, מפני שלא היו שומרים שמיטותיהן כראוי, כד"א (שמות כ"ג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, ומפני קשת דרוכה, על ידי שלא היו שומרים שבת כראוי, כד"א (נחמיה י"ג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, ומפני כובד מלחמה, מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, דכתיב בה (במדבר כ"א) על כן יאמר בספר מלחמות ה'. (איכה פרשה ב ה)
פצו עליך פיהם, למה הקדים פ"ה לעי"ן, לפי שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. (שם שם כה)
כי שתים רעות עשה עמי, הוא וויתר למאד, אלא מלמד שעשו אחת שקשה כשתים שהם משתחוים לעבודה זרה ופורעין עצמן כנגד בית המקדש... (שיר השירים פרשה א מ)
אמר רבי לוי יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה ירד מיכאל השר הגדול משמים ונעץ קנה גדול בים, ועלה לחלוחית מכאן ומכאן ועשו אותו מקום כחורש, והוא היה מקומה של רומי. יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב נבנו שני צריפין ברומי... (שם שם מב)
נשים בציון עינו, מה תלמוד לומר, אלא כך אמר הקב"ה אתם להוטים אחר הערוה, חייכם שאני מביא עליכם אומה שאינה מבקשת מכם לא כסף ולא זהב... ומה מבקשת מכם, (ישעיה י"ג) וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו וגו'. (אסתר פרשה ה)
ואף מלכי בית דוד ביטלו את המילה, שהרי יהויקים משך לו ערלה, שנאמר ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו (מלכים כ"ד), מה שנמצא עליו שמשך לו ערלה, ויש אומר שכתב לו כתובת קעקע בבשר, הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה... (לך לך כ)
ואף אנשי ירושלים לא לקו אלא על שבזו דברי הנביאים, שנאמר (דהי"ב ל"ו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים... (משפטים יב)
שכן את מוצא בימי ירמיה בשביל שחיללו את השביעית נמכרו לנכרים... (בהר א)
...כיון שבאו ישראל לארץ התחילו חוטאים שנאמר ותבאו ותטמאו את ארצי וגו', (ירמיה ב' ז') ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין הרבה ומביאין מעט, למה, שביטלו את הבכורים... אכול ואין לשבעה, משבטל לחם הפנים, שתו ואין לשכר, משבטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, משבטלו עושי צדקה, שכר האדם לא נהיה משבטלו עולי רגלים ושכר הבהמה איננה משבטלו הקרבנות... (קדושים ז)
לכן אמר יחזקאל הראית בן אדם וגו', מהו הראית, שאדם אומר לחברו ראית מה עשה לי פלוני, תאמר שהם עובדים אותה במטמוניות, לאו אלא לפרסם עצמם כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול, שהוא נזיר... אלא עמדתם אתם וחלפתם מעשה אבותיכם, אברהם שאמרתי לו להביא את יצחק בנו ולא עיכב, ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו, ושרה הניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות, יצחק בנו של אברהם טעון עצמו עצים לבא להתקרב לפני, ואתם הבנים מלקטים עצים לעבודה זרה, אברהם נטל את האש ואת המאכלת, ואתם האבות מבערים את אש לעבודה זרה, שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים, ואתם נשים לשות בצק לעשות כוונים... (פרשה לא)
מעשרות מניין שלא גלו ישראל אלא על שביטלו את המעשרות, וכיון שגלו נפטרו מן המעשרות... כיון שחזרו בימי עזרא קיימו אותן מעצמן... (מזמור נז)
י' השבטים לא גלו אלא בשביל היין, הדא הוא דכתיב הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו', יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר גם אלה ביין שגו... (בראשית פרק י, סא)
והנשים לשות בצק לעשות כונים למלאכת שמים, וזו היא הכוכבת, שכל מי שהיה לו בית טרקלין היה חופר בתוך ביתו כוי קטנה והיו מכוונים אותו כנגד המזרח שכשתעלה הכוכבת יעמוד וישתחוה לה... (ירמיה פרק ז, רעו)
ובנו במות התופת בגיא בן הנם, אמרו רבותינו ז"ל אף על פי שהיו כל בתי אלילים בירושלים, המולך היה חוץ לירושלים במקום מופלג, וכיצד היה עשוי... (שם רעז, וראה עוד ערך ע"ז ומולך)
ירושלים בתוך הגוים שמתיה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אינה זו ירושלים, אמר להם ותמר את משפטי לרשעה מכל הגוים, אמרו לו והם עמך ונחלתך, אמר להם כי שכחוני עמי, אמרו לו עשה בשביל האבות, אמר להם והאבות מבערים את האש, אמרו לו עשה בשביל הבנים, אמר להם וימרו בי הבנים, אמרו לו עשה בשביל שבטו של יהודה, אמר להם ויעש יהודה הרע, עשה בשביל הגדולים, אמר להם ראשיה בשוחד ישפוטו, עשה בשביל הקטנים, אמר להם ותופסי התורה לא ידעוני, אמרו לו עשה בשביל הנביאים, אמר להם מחטאת נביאיה, אמרו לו עשה בשבילנו, אמר להם ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים, אמרו לו עשה בשביל שמך שנקרא עליהם, אמר להם ואת שם קדשי חיללו... (יחזקאל פרק ה, שמה)
סמל הקנאה בביאה, בביאה אחת שנכנס מנשה להיכל לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל, שעשה צלם של ארבעה פנים והכניסו להיכל... כנגד ארבע חיות שהם סבולות תחת כסא הכבוד. דבר אחר כנגד ד' רוחות שבעולם, אמר כל מי שיבא מארבע רוחות העולם יהא משתחוה לצלם... אחוריהם אל היכל וגו', ממשמע שנאמר פניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה'? מלמד שהיו פורעים עצמם ומתריזים כלפי מטה... (שם פרק ח, שמו ושמז)
...אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ומה אברהם שלא עבד אלא א-לוה אחד ירש את הארץ, אנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ, אנו שבנינו ובנותינו אנו מקריבים לאלילים אינו דין שנירש את הארץ. (שם פרק לג, שעג)
היו שריה כאילים, מה אילים הללו הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה שאני עושה להם כך... (איכה פרק א, תתריב)
שמוני נוטרה את הכרמים, עד שהייתי שומר שני עגלי ירבעם לא הייתי משמר משמרות כהונה ולויה, דבר אחר זה אחאב, שמוני נוטרה וגו' זה צדקיה בן כנענה וחבריו שלש מאות, ובנביא אחד שהיה לי זה מיכיהו בן ימלא האכילוהו לחם לחץ... (שיר השירים פרק א, תתקפב)
אמר הקב"ה תדע מי גרם לכם, אתם גרמתם שלא עזבתם מקום שלא העמדתם ע"ז, בתחלה עשיתם ע"ז במטמוניות, שנאמר ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך (יחזקאל ח'), כיון שלא הוכיחום היה עושים אותו אחר הדלתות... וכין שלא הוכיחום היו עושים בחוצות... וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותו על הגגות... וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותם על ההרים... וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותו בשדות... וכיון שלא הוכיחום עשו אותם בגנות... אמר ר' יודן בשם ר יאשיהו על כל תלם ותלם היו מעמידין בו צלם באמצע כדי שיהיה ראש הצלמים נראים להם, ועד היכן הכעיסו אותו, עד שהכניסו אותו לבית קדש הקדשים... (מטות במדבר ל יא)
...אבל משבאתם לארץ קלקלתם ביותר הרבה מאד, שלחתי לכם כמה נביאים להזהיר אתכם, מהם הרגתם, ומהם בזיתם, ישראל עם קשה עורף אתה עד מאד, שלחתי אליכם יחזקאל וירמיה ע"ה התחלתם לבזות אותם ואמרתם אלו נביאים מבניה של רחב הזונה... (שם)
אמר רבי שמואל חמש ושמונים שנה לא נתנו ישראל שקליהם מימי רחבעם עד ימי אלישע, ומה היה עונשן, אמר להן הקב"ה אתם לא נתתם שקליכם חמש ושמונים שנה, באו אכלו ראש חמור בשמונים כסף ורבע הקב רביונים בחמשה כסף... (שמות ל טז)
...למה עבודה זרה דומה, להבל שהוא עולה מן היורה השביעית שאין בו ממש שלכלום, אם כן מפני מה עבדוה ישראל, כדי שתהיה להן פתח לזנות, שכן אתה מוצא כשמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואומר להן בואו ונעבוד עבודה זרה וותרנית היא, דכתיב נעלה ביהודה ונקיצנה ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל (ישעיה ז'), אמר רבי אבא חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל, אלא אל שהוא עושה טובה עם עבדיו... (דברים כט כה)
האזינו השמים, רבי מאיר אומר, כשהיו ישראל זכאים מעידין בעצמן, שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם (יהושע כ"ד כ"ב), קלקלו בעצמן, כמה שנאמר סבבוני בכחש אפרים (הושע י"ב) העיד בהן שבט יהודה ובנימין, שנאמר ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי (ישעיה ה'). קלקלו שבט יהודה ובנימין כמו שנאמר, בגדה יהודה (מלאכי ב' י"א) העיד בהן את הנביאים, שנאמר ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וחוזה (מ"ב י"ז י"ג), קלקלו בנביאים, כמו שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים (דהי"ב י"ז י"ג) העיד בהם את השמים... (שם לב א, וראה שם עוד)
צו לצו - נצטוו לעשות התורה, ומה שנצטוו לא רצו לעשות, והתנבאו עליהם נביאים שאם ישובו יסלח להם... לא שמעו - שחשבו שיתקיים להם עבודת האלילים, קטן היה בעיניהם בית מקדשי... (ישעיה כח י)
מה לידידי - מה לעם שהיה חביב לפני, עזבו עבודת בית מקדשי, עשותה המזימתה - עשו עצה לחטאים גדולים, ובשר קדש - מערבים עם בשר שקוצים... (ירמיה יא טו)
רועים אתם - (המנהיגים) מפרנסים עצמם, הלא לפרנס העם התמניתם... (יחזקאל לד ב)
ואין דעת אלקים - אין מהלכים ביראת ה'. פרצו - ומולידים בני מנשי חבריהם, ודמים - חוב על חוב מוסיפים. (הושע ד ב)
כמריבי כהן - רבים עם מוכיחיהם. (שם שם ד)
תזנינה בנותיכם - שהיו לכם מבנות העמים, וכלותיכם שהשאתם לבניכם מן העמים זונות... (שם שם יד)
נקובי - מקימים שם בניהם כשם בני העמים, ובאו להם - וכל אלה שיסמכו עליהם. (עמוס ו א)
אשר לא שבתה - שבעים שנה של גלות בבל היו כנגד ע' שנות שמטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ת"ל שנה. ש"צ שנה היו שני עוונם משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים, ובני יהודה הכעיסו מ' שנה משגלו עשרת השבטים עד לחרבות ירושלים... ומנשה עשה תשובה ל"ג שנה ושנות רשעו כ"ב, ושל אמון ב', וי"א ליהויקים וכנגדן צדקיה... (ויקרא כו לה)
ממגדל נוצרים - בכל בית גבוה העמידו עבודה זרה. לא יראו את ה' - אף על פי שהעמים עובדי גלולים יראים מפניו וקוראים לו א-להי האלהים, ואלו לא יראוני, שאמרו אילו היתה בו יראה לא היה נותן עמו לגלות. (מלכים ב יז ט וכה)
מגיעי בית - וגוזלים קרקע העניים שביניהם... וגוזלים חלק ה' במעשרות ואדמת העניים... (ישעיה ה ח)
זובחים בגנות - מעמידים עכו"ם בגנותיהם ושם מקטרים. היושבים בקברים - שתשרה עליהם רוח טומאה... (שם סה ג וד)
לא במחתרת - מצאת אותם והרגתם, כי על כל אלה - אלא על שהוכיחוך בדברים אלה. (ירמיה ב לד)
נחושת וברזל - ונראה שפירושו חזקים להחזיק כזביהם, נחר מפוח - אם באתי לצרפכם המפוח יחרך והעופרת תיתום. לשוא - הצורף לא יועיל, ורעים לא נתקו - הנביאים לא יועילו להוכיחם... (שם ו כח וכט)
בעט ברזל - חטאתם אינה נוחה להמחק... על לוח לבם - שאינם שוכחים עכו"ם שלהם. כזכור בניהם - כמו שאדם מתגעגע על בנו היתה להם זכירת מזבחותם. (שם יז א וב)
קול ברמה - ...במדרש, כשבאו אבות לפייס את הקב"ה על הצלם שהכניס מנשה בהיכל נתפייס רק מרחל, שאמרה, רחמיך או רחמי בשר ודם מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי לביתי ואף מסרתי לה סימנים, אף אתה שתוק להם. (שם לא יד)
העגל אשר כרתו לשנים - בהחזירם את העבדים ששלחו לחפשי כרתו ברית למרוד במקום. (שם לד יח)
ש"צ - מירבעם עד הושע רמ"ג שנים, ומצאתי בימי השופטים: ח' ביד כושן, י"ח ביד עגלון, כ' ביד סיסרא, ז' של מדין, י"ח עמון, מ' פלשתים הרי קי"א שנים. ממיכה עד שנשבה הארון מ', ירבעם ובנו כ"ד, בעשה ובנו כ"ו, עמרי י"ב, אחאב כ"ב, אחזיה ויהורם י"ד, יהוא כ"ח, יהואחז ט"ז, ויהואש ט"ז וירבעם מ"א הרי ש"נ, מנחם י', פקחיה ב', פקח כ' והושע כ' הרי שצ"א.
מ' יום - משגלו י' שבטים עד החורבן, כ"ב של מנשה, ב' של אמון, י"א דיהויקים, ובשנה ה' של צדקיה נאמרה הנבואה, הרי מ', ואחר הנבואה ו' שנים עד החורבן הרי תל"ו שנים שהם ח' יובלים וס"א שמיטות, ועוד נחשב להם יובל אחרון שגלו הרי ע' שנה, ונגדם הגלות. (יחזקאל ד ה וו)
שקץ - עשויים לשקוץ עכו"ם. מחוקה - חקוקים על הקיר. מבכות - דמות שמחממין אותה מבפנים ועיניה של עופרת ונמסות, ואומרות תקרובת הוא מבקש ובוכה. תמוז - ענין היסק. (יחזקאל ח י ויג)
ופניהם - שאחוריהם מגולה ומתריזים. שולחים את הזמורה - ריח רע שמזמרים ברוח היוצא מפי הטבעת, בושתם זה אל פניהם ישוב. (שם שם טז ויז)
למתפרות כסתות - תופרות כסות ותולין לנשאלים על אצילי ידיהם ומתנבאות בהן... (שם יג יח)
אשר ילדת - היו לו ה' בנים ד' מהם לעבודה זרה ואחד לבית הספר, בא להקריב אחד למולך מקריב זה שהקצה לבית הספר ללמדו תורה.. (שם טז כ)
לכו עבודו - ואל תראו לאומות שאתם נקראים על שמי, בבואכם אל הנביא לשאול תורה ואחר כך אינם שומעים לו. במתנותיכם - אחר שהפרשתם את הבכור אתם מקריבים אותו לע"ז. (שם כ לט)
קשר נביאיה - נקשרים בעצה רעה. נפש אכלו - נוטלין שוחד ומחזקים ידי מרעים להרג ולשלול, ונבאין להם שלום. חמסו תורתי - שהיה להם להוכיח ולהורות ולא עשו, הרי זה חמס מהצריכים ללמוד. (שם כב כה וכו)
ודם בידיהם - בניאופיהם שפכו דם. גילולים ניאפו - ניאוף שלהם היה עם גלוליהם, וגם את בניהם - זהו שפיכות דם שבידיהם, טמאו את מקדשי - ביום ששחטו בניהם לעכו"ם באו למקדשי. שבתותי חיללו - ששחטו בניהם בשבת. (שם כג לז ולח)
ואל תשבעו עמהם חי ה' - כי כשנשבעים לשקר היו נשבעים בשם ה', ולאמת נשבעים בבעלים. (הושע ד טו)
צופה אפרים - מעמידים נביאים הממשיכין אותם לעכו"ם. נביא פח - ולנביאי האמת טומנים פחים. משטמה בבית אל - בבית המקדש הרגו את זכריה ובקשו להרוג את ירמיה. (שם ט ח)
מימי הגבעה - פלגש בגבעה שהיה בימי עתניאל בן קנז הראשון לשופטים, ובימיו היה פסל מיכה, כבסדר עולם. לא עמדו - באותה מדה נשארו, ולפי שהיה עוון ע"ז בידם לא הצליחו במלחמת גבעה. (שם י ט)
כנען - אתם סומכים על בצעכם שאתם סוחרים ורמאים, ואומרים עשרתי ולא אעבוד את ה'. (שם יב ז)
על מכרם בכסף - הדיינים מוכרים זכאי בדין עבור שוחד. בעבור נעלים - תרגם יונתן בעבור יירשון, פירוש מטין דינו שיצטרך למכור שדהו, וזה נוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול שדותיו יחד. השואפים - כל שאיפתם היא איך יגזלו הדלים, ודרך ענוים - החלשים יטו מדרכם מפני יראתם. ילכו אל הנערה - המאורסה. (עמוס ג ו וז)
ותשקו - כדי שלא יורו, ששכור אסור להורות. לא תנבאו - כן ציוה אמציה כהן בית אל לעמוס. (שם שם יג)
אני ישנה - בבית ראשון מעבודת הקב"ה, ולבי ער - הקב"ה ער לשמרני. פתחי לי - אל תגרמי לי שאסתלק. שראשי נמלא טל - רצון ונחת רוח מאברהם, ואני בא טעון ברכות ושכר אם תשובי... (שיר השירים ה ב)
כמריבי כהן - יוכיחו הכהנים שהם רעי מעללים ולא ההיפך, כתפקידם. (הושע ד ד)
על ראשי ההרים - ילכו הבעלים, ובינתים תשארנה הכלות והבנות לבדן ותזננה. לא אפקוד - כי גם הם אוכלים ושותים וזונים עם הזונות על ראשי ההרים. (הושע ד יג)
וכחכי - כאשר יחכו גדודים על איש לשדדו, כן הכהנים שיקחו המתנות בחזקה. (שם ו ט)
שנאו בשער - השופטים שנאו הנביא המוכיח. (עמוס ה י)
עלה הפורץ - אם תפרוץ צאן אחת כולן תפרוצנה ותצאנה, וכן יעשו ישראל בדברי נביא השקר. (מיכה ב יג)
מכעס בניו ובנותיו - הזכיר הכתוב הבנות בכאן שלא כמנהג... אבל זה מרמיזותיו כי יהיה בדור החורבן רשע הנשים ופשעיהם גדול מאד להכעיסו, כי היו נצמדות לע"ז ביותר, והן שמפתות את האנשים לעבדה, כאשר מפורש בדברי ירמיהו... (דברים לב יט)
בבית אל - ובמדרש שהושיב פרדסיאות על תבור ועל המצפה שלא יעלו לירושלים. לחטאם - תחילה אמר שעושה אותם לשם ה', ואחר כך יצא לחטאת שקבלוהו לאלהים ויצאו לע"ז. עד דן - באו מהקצה האחר של הארץ, כל כך היו אדוקין בעבודת כוכבים. (מלכים א יב ל)
משכימי - על עסקם להתענג ולא בדברי תורה, והם עשירים ופנויים ובכל זאת לא יפנו לדברי תורה ולדברי חכמה שהם פועל ה'. ומעשה ידיו - הכתוב על הלוחות, מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו, או חכמת הכוכבים ממנה יגיע לכבוד הבורא. (ישעיה ה יא)
המערת פריצים - שאתם חושבים שתנצלו בבואכם אליו. פריצים - בהעיזכם לבא אל מקדשי אחר מה שעשיתם זו פריצות ועזות מצח. הנה ראיתי - לבבכם בבואכם אלי, שתעשו עוד את התועבות שעשיתם בתחילה. (ירמיה ז יא)
אשר יבואו - תחילה קרא בשער המלכים, שלהם ראוי להוכיח העם ולשמר השבת, ואחר כך העם לפי שהיו מוציאים ומכניסים בשערים חוץ לעיר, שבעיר עצמה לא היו חייבים שדלתותיה נעולות בלילה, ואין חייבים עליה משום רשות הרבים. (שם יז יט)
ש"צ - קי"א שנים חטאו מיהושע עד שמשון, רמ"א מירבעם עד הושע, ועוד כ' של שמשון שעשו הרע, וי"ח היו בין ימי שמגר שלא נתפרשו שלא היתה תשועתו אלא מעוטה ובין ימים שבין שמשון לעלי... ואז נעשה פסלו של מיכה... (יחזקאל ד ה)
למשכב דודים - להתערב עמהם בעבודת גלולים שיהיו שוים במנהג אחד. ותקע - כאשר זנתה ביותר אחריהם היתה שנואה בעיני, כאשר שלחה מלאכים אחריהם לקבל פסיליהם. ותגל את ערותה - זה צדקיה שבזה האלה שהשביעו נבוכדנצר באלקים. ותרבה - כל כך הרבתה עד שזכר לה הא-ל חטאות נעוריה. (שם כג טז והלאה)
הנשבעים לה' והנשבעים למלכם - פעם לזה ופעם לזה, ומשתפים הא-ל באחר. לא בקשו את ה'- אף על פי שלא עבדו עבודה זרה אומרים לא ייטיב ה' ולא ירע, ומה תועלת לבקש ממנו. (צפניה א ה וו)
על השרים ובני המלך - העושקים דלים. מלבוש נכרי - כשרואים אדם מלובש יפה גוזלים אותו ממנו. ויש מפרשים שמתלבשים במלבוש פרושים ובאמת מעשיהם רעים. הדולגים על המפתן - במרוצה לבית העני לגזל. ובמדרש: מצינו שהחמירו ישראל בעכו"ם יותר מאומות העולם, בהם כתיב "ולא ידרכו כהני דגון", ובישראל כתיב "הדולג על המפתן". (שם שם ח וט)
...ואלה הסבות, הבטחון בתוקף עריהם ובעזר שאר המלכים היו מביאים אותם לכפירה בשם, וממנה היו נמשכים לעבודה זרה, והוא שכיוון ירמיה "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים" (ירמיה ב').... (חבור התשובה מאמר א פרק ט)
...ודימה המנהיגים לקציני סדום בעשקם את העניים ובהטותם המשפט. ודימה העם לעם סדום ועמורה בהיות מעשיהם רעים גוזלים וחומסים כמו שהעיד בעל הדרש, שלרוב התמדתם בגזלות והיותם בלתי נוכחים עליהם הושקעו בהם עד שהיו משבחים עצמם כשהיו גוזלים גזלה שאינה ניכרת, בהודיעם לנגזליהם כאשר גזלום, ולא תערב להם הגזלה עד היותה מפורסמת, כאמרו (ישעיה ג' ט') "וחטאתם כסדום הגידו לא כיחדו"... ושהיו מתמידים על פעולות הרשע, עד שאפילו במה שהיה אפשר להביא לידם בהיתר היו מחזרים עליו שיבא לידם בעבירה... (שם פרק יא)
תלאו אנשים - תונום בדבריכם אחד בפה ואחד בלב, ותעשו כך לפני ה'. ולהמפרשים תחלישו כח הנביאים לקרותם חסרי שכל, ותייחסו חוסר יכולת גם לה'. (ישעיה ז יג)
בשער - המזרחי המיוחד בז' השערים, ואמר שלא יחשבו כי בבואם להשתחוות כאן יכפרו מעשיהם. (ירמיה ז ב)
וישמן ישורון - והנה גם בעלי העיון שהם הנקראים ישורון עשו כמו הבהמות הבועטות בבני אדם שנותנים להם מזון. שמנת - הנה אתה ישורון קהל תופשי התורה ובעלי העיון פנית אל התענוגים הגשמיים, ובזה עבית מהבין דקות האמת... בתועבות יכעיסוהו - לגרום לשכינה שתסתלק מישראל, להיות כגויי הארץ. (דברים לב טו וטז)
הם קנאוני בלא אל - האבות קנאוני בלא אל בבית ראשון, כעסוני בהבליהם - בבית שני... כי אש קדחה באפי - כי כשיסרתים כדי שישובו ותיקד עד שאול תחתית, הוסיפו על חטאתם פשע באופן שהבעירו את חמתי עד שאורידם לשאול תחתית, כענין אחז כאמרו "ובעת הצר לו ויוסף למעול מעל בה'". (שם שם כא וכב)
מעוני - ממה שעשו לעניים, ועל כן נגזר עליה שלא תפדה אלא ברוב צדקה. ומרוב עבודה - כבמדרש, שלא גלו עד שעבדו ז' בתי דינים ע"ז. ישבה בגוים - הסבה היתה שלא השמידו את הגוים כמצווה. בין המצרים - עוונות אלו נעשו כמצרים שלא נתנו להם לברח... (איכה א ג)
והשחתם - לשון זמה, שיתחתנו בבנות הארץ אחר שישכחו כי לה' הארץ, ויחשבו שעוצם ידם עשה את החיל, וכל זה רק להנאתם, כי יחשבו שעל ידי זה יושפעו משרי העמים ואאריך להם, אבל אחר כך ועשיתם הרע - להכעיס. (שם ד כה)
לא ידרכו - כתב זאת להתריז נגד ישראל שלא כבדו הארון, כבמדרש: אמר הקב"ה אילו תרנגולתו של אחד מכם אבדה לא היה מחזר אחריה כמה מבואות, וארוני מחזר בשדה פלשתים ואין אתם מקפידים עליו. (שמואל א ה ה)
ימי עניה - היסורין שלפני החורבן, כגלות החרש והמסגר והשאר, והלא ודאי פשעו במעשיהם וטעו כטעות החכמים והנביאים והמלכים שלא ידעו שעוון בטול תורה העיקר... (איכה א ז)
זהו בעל זבוב אלהי עקרון וכו', רוצה לומר כל עוד שהע"ז מאוסה ושפלה פחותה יותר היו להוטין אחריה, וכמו שהיו מניחים אלקים חיים ומלך עולם והיו דביקים בע"ז הפחותה, מזה תראה כי היו להוטין אחר המגונה והפחות ולכך כל עוד שהיה הע"ז פחותה ובזויה היו עוד יותר דביקים ולהוטים אחריה. וכבר אמרנו ופרשנו טעם זה כי זה היה מכח היצר הרע שהוא מסית את האדם אחר הרע הגמור, כפי מה שהוא נקרא יצר הרע, והוא נקרא רע, ולכך הוא משתוקק אל דבר שהוא יותר רע ומגונה. (חידושי אגדות שבת פג ב)
ויש לך להתבונן מה עשה קמצא ומה פשעו ומה חטאו, שאמר על ידי קמצא חרב ירושלים. אבל יש לך לדעת, כי על ידי זה שהיה באותו דור שנאת חנם ומחלוקת, ודרך המקום שיש בו שנאת חנם שלוקח לו אוהב לחלוק עם אחר ששונא אותו, וזה שהיה רחמיה קמצא זאת האהבה עצמה הוא חלוק ופירוד... ומפני זה נחרב ירושלים עיר הקודש המאחד את ישראל, כי חורבן ירושלים על ידי שנאת חנם ומחלוקת, כי שנאת חנם ומחלוקת הוא הפך המקום המאחד את ישראל, ודוקא בית המקדש (שני) חרב על ידי שנאת חנם, מפני שיותר ראוי שיהיה אחדות בישראל במקדש שני שלא היה חלוק בישראל, כמו שהיה במקדש ראשון שהיו ישראל מחולקים לשנים ישראל ויהודה, נמצא שהמעלה שהיא לישראל במקדש ראשון מעלה מיוחדת, שהיה השכינה ביניהם, ובמקדש שני מעלה מיוחדת שלא היו מחולקים בעצמם רק אחדות בהם. ולפיכך מקדש ראשון נחרב על ידי עבירות שהם טומאה, ואין הקב"ה שורה ביניהם בתוך הטומאה כזאת... הרי אלו ג' נקראו טומאה ועל ידם נחרב בית המקדש. אבל בית המקדש שני נחרב על ידי שנאת חנם המבטל האחדות שלהם, שזה מעלתם במקדש שני... (שם גיטין נה ב)
אוקי אג' מלכים, ורוצה לומר כי רב אשי היה סובר כי היו טועים אחר ע"ז, ולא היה דבר הזה משום שהיה יצרם הרע גובר בם, רק בשביל שלא היו חכמים כל כך, והשיב לו כי דבר זה אינו, כי חכמים היו רק בשביל שיצרם היה גובר בם היה היצר הרע גובר על השכל והיו עובדים ע"ז, ואילו היה הוא באותו דור היה רץ אחריה, והוי נקט בשפילא גלימא. כי כאשר החוטא חכם ויודע אשר הוא חוטא, רק שהוא אינו יכול למשול על יצרו, הוא חפץ ואוהב שיבא לו מניעה עד שלא יכול לחטא, אבל אם השכל בחטא אדרבא אם יבא לו מניעה הוא מסיר המניעה, כי אינו יודע חומר חטאו. ולכך אמר אילו הוית התם לא היית עושה כמו שעשה החכם שהוא חפץ שיבא מניעה מן החטא, אבל אתה אם היה בא לך מניע ועיכוב, דהיינו הגלימא שהיה מעכב עליך שלא לרוץ אחר הע"ז נקטת בשניך כדי שלא יעכב עליך לרוץ אחר הע"ז, כי אתה חכם כמו הם, שהם בודאי היו חפצים שהיה בא להם מעכב שלא יחטאו... (שם סנהדרין קב א, וראה שם עוד)
על שדה איש עצל וכו', פירוש שכל אלו המלכים כל אחד הוסיף על הראשון, כמו שאמר לקמן אחז התיר את הערוה, מנשה בא על אחותו... ובא לומר שהרשעות נתוסף תמיד כי נעשה חטאם הראשונים כאלו היה היתר, ולכך היה מוסיף תמיד ברשעות. (שם שם קג א)
ופסיליהם - תמונות ממלכות האליל. והנה בירושלים עשו תמונות להקדשות שבתוכה, אבל בשומרון שלא היו בה קדושות עשו אלילים מצבא השמים שחשבו שהם בקיאים בחכמת הכוכבים, ושאר האומות קונים מהם. (ישעיה י ט)
כי חטאו - עבדו לצבא השמים, אף על פי שביציאת מצרים ראו שהם תחת ההשגחה הפרטית. וילכו בחוקות - והוסיפו לחטא בעריות וכו' כחקות הגוים. (מלכים ב ז ז וח)
כספך - לא פתאום יצאו מדחי אל דחי, שכבר קודם עירבו הכסף והיין. (ישעיה א כב)
נטעתיך שורק - משובח ולא הרכבתיך על גפן פרא, והם הרכיבו בשורק סורי הגפן, התערבו בגוים ואיבדו צורת האומה הקדושה. (ירמיה ב כא)
מה תיטיבו - יתווכח עם הכת האומרת שצריך להיטיב דרכיהם יותר מאבותיהם, כגון אחז שבנה מזבח בדמות מזבח דמשק, כאילו רצה להיטיב המזבח ודרך התורה בחקות העמים. (שם שם לג)
בחון - הנביא יבחון רעותיהם, כי כל אחד כונה רעה אחרת, זה נואף וזה רוצח, וכל אחד מוכיח חברו וחושב עצמו ככסף טהור. (שם ו כז)
ותשחיתי מהם - שהם אמרו עזב ה' את הארץ, ואת שיתפת שם שמים וע"ז. כחדי חטאותיך - שהם חטאו רק בע"ז ובין אדם למקום, ולא בין אדם לחברו כפי שהוכיח את יהודה לקמן. ותרבי - וגם בכמות חטאת יותר, ותצדקי את אחותיך - שבך היה סנהדרין ומקדש ונסים קבועים, ונביאים רבים ומקומות מקודשים בם ילמדו ליראה את ה'. (יחזקאל טז מז ונא)
אל עונם ישא נפשו - העם ילמד להזיד מדרך הכהנים הפושעים. בעצו ישאל - שואל הפסל, ומקלו יגיד - יקבל תשובה מהמקל המכה אותם ואומר להם כי רוח זנונים התעם. (הושע ד ח ויב)
ויברח יעקב - אפרים הכעיס והשיב בליצנות הלא גם יעקב רימה וכן לבן, אם כן הרמאות נהוגה מימי אבותינו. ובנביא - ומיציאת מצרים יביאו ראיה שתמיד צריך אמצעי בינם לבין ה', ולכן עשו העגלים. (שם יב יג)
ראה נתתי - ...אבל הענין שבאמת יצר הרע של ע"ז היה אז משונה, כמבואר בפרק חלק ממענה מנשה, וכבר ביארנו לעיל ד' י"ד הטעם משום שהיה שייך לפי דעתם לפרנסה, המושך לב האדם מאד, כמו תאות ממון בעת כזאת, וקשה היה להבטיח את עצמו לעמוד בנסיון שלא לעבוד ע"ז, על כן הוסיף יהושע לאמר אם באמת אתם מקבלים שלא לעבוד ע"ז לא תהיו בטוחים על רצונכם, אלא גם תסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם, אפילו מה שאומות הכנענים הנשארים בקרבכם עובדים, וגם הטו את לבבכם אל ה', לא סתם שלא במחשבה כלל, דזה האופן אף על גב שאין בו רע בעצם, אבל אין בו כח לעמוד נגד יצר של ע"ז בימים יוצרו, על כן הכרח להטות את הלב לחשוב באלקות ואהבת ה' ובזה תנצלו מיצרא דע"ז. וכמו בזמן הזה דקשה מאד מלהיות בטוח ממכשול שמץ גזל, כדאיתא בב"ב קס"ה רוב בגזל, אם לא מי שמחשב דרכו לפני ה'. אבל ישראל לא קבלו על עצמן זהירות יתירה זו, ובטחו בכחם שלא יהיו נכשלים, והיינו שענו "את ה' אלקינו נעבוד ובקולו נשמע", אין לנו לירא ממכשול ע"ז אפילו לא נהיה נזהרים כל כך... עד שבא שמואל וחזר להתנות (ש"א ז' ג') "ויאמר שמואל אל כל בית ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר וגו', והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו"... והיינו אזהרת והכינו לבבכם וגו' שהוא מדה גבוהה למעלה מטבע האנושית, ומשום הכי התקיים בידם הרבה דורות עד שהגיעו לירבעם ומלכי ישראל ויהודה החוטאים ומחטיאים... (דברים ל טו)
וקם העם הזה וזנה - ...זו הפרשה מאמר נבואי על שני זמנים שעבדו ישראל ע"ז בשני אופנים, הא' בימי השופטים עד שמואל הנביא, והב' בימי מלכי ישראל ויהודה הרשעים... כך היה בימי השופטים, שתחלת ע"ז היה משום שהיו בקרב הגוים שבעה העממין ולא נזהרו במה שהתרה יהושע בהם "ועתה הסירו את אלהי הנכר" וגו', והיה ע"ז בתורת זנות והקב"ה הרחיק עצמו מהם ודבר ה' היה יקר בימים ההם, ומזה הגיעו לע"ז אפילו שאינה משבעה עממין. אבל ימי מלכי ישראל ויהודה אחר בנין הבית היה הענין דומה לאשה שבעלה רודף אחריה באהבה יתירה, והיא מרוב שלוה אינה רוצה לסבול דרכיו וזהירות יתרה שמטיל עליה, ומבקשת דרכים שישנאה בעלה ויגרשה וכסבורה שאם תנשא לאחר יהיה טוב לה בלי זהירות כל כך, על כן היא עושה תועבות כאלה שלא היתה ראויה לכך לפי חין ערכה ושכלה... (שם לא טז)
גם את יהודה פקדה השואה. אמנם שם שמרו הכהנים על בית המקדש ושקדו על עבודתו כתיקונה, אמנם חיי המשפחה הצטיינו שם בטהרתם ובמוסריותם, עד כי יצאו מיהודה נביאים וגדולי העם, אשר דבריהם מלהיבים עד היום את לב קוראיהם לאמונה בה', וגם היו שם מלכים נאמנים לה' לא פחות מדוד המלך אשר הקפידו על שמירת התורה והמצוות. אבל המוני העם לא היו חדורים אמונה בה' ובתורתו ועבודת המקדש לא היתה מושרשת בתוכם, רבים היו מבני יהודה אשר הקימו במות לעצמם, הן לה' בזמן איסור הבמות, הן לעבודה זרה. גם היו מלכים שלא עמדו במבחן ולא שמרו על יציבותם נוכח סערת המלחמות של העמים השכנים, על אף אזהרותיהם החוזרות ונשנות של נביאי ה'. היו גם מלכים ושרים מושחתים, אשר ניסו לנצל את העם ואת נטייתו לאמונות טפלות למטרותיהם האנוכיות. ועוד בזמן שהחריב שלמנאסר את שומרון הוקיע ישעיהו הנביא את כל המעשים הרעים העתידים להמיט שואה גם על יהודה. הוא ראה כיצד מנסים להגביל את שלטון התורה בבית המקדש ולבדד את ההיכל "כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה" (ישעיה א' ח'). חיי העם היו ריקים מתורה, ולא עוד אלא היו מלאים יחס של שנאה ובוז לתורה, כך נסתלקה השכינה מן ההיכל... בזכות אותו מיעוט שעדיין נשא בקרבו את הגרעין הטהור הנאבק על עתיד טוב יותר, לא נטשה השכינה את ההיכל לחלוטין, כי "שאר ישוב" (שם י' כ"א), ואולם רק משפט זעמו של ה', משפט החורבן, שיחרר ופדה את רצון העם לשוב לשמירת התורה, "ציון במשפט תפדה" (שם א' כ"ז)... (במעגלי שנה א עמוד רלד)
עיר עליזה הומיה ושמחה, היתה היא, עיר המלוכה העתיקה ירושלים, ארמונתיה התנשאו אל על, בתי מדות מפוארים קומות מרווחות... היו להם גם דירות חורף שבהן אח מבוערת מפיצה חום (ירמיה י"ז)... עשירי ירושלים גם ידעו לבלות ולהתבדר היטב, הם ערכו נשפים מסיבות ומשתי יין, בלויית נגינת נבלים תופים וחלילים (ישעיהו כ"ד)... היו ביניהם בעלי תאוה כאלה אשר ראש דאגתם בקומם בבוקר היתה למצא את המשקה המובחר ביותר, הם היו משכימים קום כדי שלא יקדימם איש בענין חשוב זה, והיו מאחרים בסביאתם עד הנשף עד כי היין הדליקם (שם ה')... לא חסרו גם מקרי פריצות (ירמיהו ה'), ובני הנוער היו מורגלים לנבל את פיהם (ישעיהו ט' ט"ז).
כאלה היו האזרחים השאננים בציון, שהיו דומים בתכלית הדמיון לחבריהם בהרי שומרון, ואשר יום הרעה היה כה רחוק מעיניהם עד שהיו שוכבים על מטות שן וסרוחים על עריסותיהם ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, הפורטים על פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר... (עמוס ו')... גברת מהודרת בירושלים היתה יוצאת כשהיא נסוכה בשמן, לבושה רקמה, נועלת תחש, חובשת שש, עטופה משי, עדויה עדיים, ענודה צמיד ורביד על ידה וצווארה, נזם על אפה, עגילים לאזניה ועטרת תפארת על ראשה (יחזקאל ט"ז י')... ובתוך כל אלה תעשיה תוססת ומגוונת, חובשים, חרשי מתכת, חרשי חרבות וחניתות, מאמני סוסים ובהמות... סופרים מהירים מכשפים ומעוננים, נגרים... (ישעיהו א' ב' ח')...
ובראשה של אותה עיר מלוכה עשירה תוססת, מתענגת ועובדת, עמדה הנהגה מדינית על כל ענפיה הממלכתיים המשפטיים, המשטרתיים, הצבאיים המדיניים כלפי פנים ולכפי חוץ... היה גם מוסד משפטי עם שופטים, עדים תיקים וסופרים (ישעיהו ט'), משטרה עם נוגשים מוציאים לפועל, בתי כלא, מהפכות, בורות חצרות מטרה... והיה גם המון עם על כל סממניו האופייניים, יתומים ואלמנות שסבלו מעושק, בעלי חובות מקופחים...
ואל בירת מלוכה יפה, עשירה ומאושרת זו שדבר אינו חסר בה, פנה ירמיהו הנביא ואמר: "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה ואסלח לה"...
ובה בשעה שהיה ירמיהו מופיע בפומבי ומוריד את המסווה הנוצץ מעל יחסי החברה, חושף לעין את כל הרע אשר השחית את כל החיים החברתיים "על עזבם את תורת ה'", ומנבא על הפורענות הממשמשת ובאה על המדינה המושחתה רובה ככולה, על ידי המעצמה הבבלית שהפכה לשבט אפו של השי"ת, ואשר בכל זאת היה להם לישראל סיכוי להנצל על ידי ההשגחה העליונה אילו היו בוטחים בה באמת ובתמים, ואילו היו נאותים בכנות לקיים את החוק האלוקי - בה בשעה היה צפניה שלוח אל הגרעין הנשמר עדיין בטהרתו בקרב העם, והיה עובר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומדבר אל אלה "אשר משפטו פעלו" (צפניה ב' ג')... אשר נקראו "ענוי הארץ", אשר בני דורם המתכחשים לה' היו מתייחסים כלפיהם בזלזול, אשר לא יכלו להשפיע על מצב הענינים בהיותם מיעוט חלש, ואשר עם כל זאת נשאו בחובם את כל עתיד עמנו, אליהם נשלח צפניה כדי ללמדם לראות את האסון המתרגש לבא מנקודת ההשקפה של האמת האלקית, שהפסד אבדן המדינה היהודית יצא בשכר הצלת קדשי ישראל...
אף אל נשי ישראל, עקרות הבית של אותה תקופה, אמהות ובנותיהן, שלח הקב"ה את דברו ביד אשה נביאה ושמה חולדה, אלא שלא נכתבו דבריה אל הנשים בספר. (במעגלי שנה ב עמוד לה והלאה, וראה שם עוד)
מה מוזר הדבר, שכמעט אין עוד דף בדברי הימים של עם ישראל, בו הזדקר שם הקב"ה מכל שמות האנשים שמילאו תפקיד בחזיון ההיסטורי בצורה כה בולטת, כפי שהדבר מודגש כאן. צדקי-הו, שרי-ה, מחסי-ה, עזרי-ה הושעי-ה... מה גדול הוא הפער בין נשיאת ה' בפה, לבין עבודתו בחיים ובאמצעותם. אף אותם "כהנים ונביאים" שרדפו את ירמיהו, כלום לא כינו הם את עצמם בשם נביאי ה' והתיימרו לדבר בשמו? והנה דוקא אותם האנשים, היו אלה שניתקו את הפתיל האחרון שחיבר את המדינה הישראלית עם האלקים, הם שהורידו אותה שאולה למרות שהתיימרו, כביכול, להצילה...
ואמנם בנקודה זו היה טמון מוקד הפורענות. כה התמוטטו המקדש והארץ, בקברן תחת עיי חורבותיהן את המלך והשרים, ואת הכהנים והנביאים, כגמול על ההגות בה' בתורתו ובמקדשו בדפוסי מחשבה אליליים, אם במושג "אדון האלילים" הנפוץ בפולחני הגויים, או בצורות אחרות. לאור ההשקפה הבזויה שאימצו לעצמם, רחוקים שניהם, גם האלקים וגם עבודתו, מן החיים ושום זיקה אין להם לא עם מערכי מחשבה (הביטוי הפנימי של החיים), ולא עם מעשים והליכות יום יום, (הביטוי החיצוני של החיים)... יראים היו את החיים בלבד, ושואפים לרכוש מיד האלקים את היתרה של החיים ואת שארית הנכסים והכחות שטרם הספיקו לרכוש, תמורת רגעי הפולחן ודורונות הקרבן שזבחו במקדשו. מקדש ה' ועבודת הקרבנות נראו בעיניהם כעין עיסקא של חברת ביטוח, הקפידו איפוא, לפרוע בדייקנות את הפרמיות, כדי להבטיח אגב כך את עצמם מפני כל אסון צפוי להם...
עוד מאה וחמשים שנה לפני כן כבר ביטא ה' בחזון ישעיהו נביאו את חרון אפו על תפיסה אלילית כזאת ועל חילול המחשבה אודות הקב"ה ועבודתו... כאשר בין כתלי המקדש יעלה האדם שור על מזבחי, אות וסמל להקרבת כוחו וחילו, בעוד שבצאתו החוצה לא יהסס מלהשתמש בכחו ועוצם ידו כדי להכות את זולתו. אם בקרבנו יעמיד פנים כשה, בעוד שבצאתו מן הקודש יעלה בפראותו על הכלב... בפנים יזכיר לבונה, אך מן הקלעים ולבר יסגוד לאנוכיותו... או אז "גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם", והקב"ה ימיט עליהם את האסון שמפניו התייראו ובקשו מחסה בבית מקדשו... (שם שם עמוד מה)
וכל כמה שניסה הנביא בתפלתו, החותרת לקראת בהירות, להגדיר את שורש בגידת העם באלקיו, העמיק הרחיב לו הקב"ה את גילוייה. בגידתם החלה לא רק כאשר הגיעו כבר לגיל הבגרות בחיים המדיניים, אלא עוד "מנעורותיהם", באביב ימיו לא הכיר עם ישראל את מעמדו וזיקתו לאלקיו כיאות, ובכל דברי ימיו לא הבין מעולם את משמעות תפקידו ויעודו במלא טהרתו ושלמותו. דרגה כזו של שלמות רוחנית-מוסרית אינה ניצבת בראשית התפתחותה ההיסטורית של האומה, אלא תתגלה בסופה בלבד. תפקידם האמיתי היה, להתחיל כנאמנים לתורה. ברם נעורי ההיסטוריה שלהם נכתמו יותר תחת השפעת ריחוק עקרוני מה' ותורתו ביודעין, מאשר בעטיה של קלות דעת בלתי מחושבת. חשים היו את עצמם בודדים מדי בהיותם דבוקים באלקיהם, א-ל יחיד ומיוחד, השולל כל אפשרות של מציאות אלהים אחרים זולתו... בטחון היה בלבם רק עת פסחו על שתי הסעיפים, וליד מזבחו ותורתו של א-ל יחיד פלחו וסגדו גם לבעלים ולעשתרות, רק עת הקצו את מקדשם לה' ובו בזמן גם הקדישו את ביתם לבעל, ואף הרחיקו לכת בהעמידם את שיקוציהם שמשחיתים ופוגמים בזוך הניצוץ הטהור שבאדם, "בבית אשר נקרא שמי עליו", היו רגועים ונסוכי שלוה רק אחרי שהעבירו את בניהם ובנותיהם - המקודשים בעיני ה' ותורתו - לבעל ולמולך...
אמנם בימים שהעם עוד חי במדינתו העצמאית, כאשר הכיר את החיים המדיניים בעולם ממרחק בלבד, ניתן היה בנקל להכותו בסנוורים מעצמת הברק החיצוני של פאר השלטון המדומה, להביכו בהרהורים, אולי יש ממש גם בבעל ובמולך, ושמא יתכן לזכות באושר לאומי גם בחסותם של איתני הטבע ושלטון המקרה והגורל... הלא בעבודת הא-ל ממעטים מאד להעריץ את הטבע והשלטון, מתאמצים להדגיש יותר את הנקודה המוסרית שבכל יחיד, לגלות את הניצוץ האלוקי שבאדם, בעוד שבטבע ובשלטון רואים רק אמצעי למטרה ולא תכלית בפני עצמה. ומה עדיף? אך כיוון שגלה העם מעל אדמתו והתפזר בין שבעים אומות, אחרי שהרגיש על בשרו את נחת זרוען של תמורות היסטוריות למכביר, ייטיב מעתה להכיר נכוחה את כל נסיונות הנפל המרובים, שנעשו כבר ועוד נעשים בחיי האנושות, אשר כל עיקרם נוצרו לשם הבטחת אושר וביסוס אישי ללא אלקים, אלא בצל כנפי הבעל והמולך... (שם שם עמוד נו)
גם בתשובה שנתן ה' לשאלה "על מה אבדה הארץ", "על עזבם את תורתי", לא יתכן שהכוונה היא לעזיבת התורה באופן גלוי לעין, כי דבר זה היו הנביאים והחכמים רואים בעצמם, ולא היה צורך שה' בעצמו ישיב על השאלה... מסתבר איפוא שיש נימוק נשגב יותר, הידוע רק לה', "שלא ברכו בתורה תחילה"... כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקין בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו ולא הלכו בה, כלומר בכונה ולשמה (ר"ן נדרים פ"א)...
לא ברכו בתורה תחלה - חז"ל שמו את הדגש על "תחילה", ובמשפט קצר זה אמרו לנו הרבה. אמנם עסקו ישראל בתורה, השתדלו להבינה וידעו להעריך את הטובה שבה וגם ברכו את ה' על כך, אבל לא ברכו בתורה "תחילה", התורה היתה להם אוצר בין כל שאר האוצרות, ענין בין שאר הענינים שעוסקים בהם, התורה היתה להם גם היא תפקיד שיש למלאו, "גם" בתורה ראו אוצר מנחיל אושר שיש לברך עליו לה', אבל הם לא ראו בתורה את האוצר הנעלה והנשגב ביותר, הטובה אשר היא מקור כל הטובות... (שם חלק ד עמוד נח)
אמרינן בגמרא יומא ט' ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם, האחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קצם. ביאור הדברים כאשר נראה במצב חטאם ואיכותו, הלא מפורש הוא שם באותו ענין, כי אף שחטאו בעבירות חמורות וחטא האחרונים היה רק בשנאת חנם, אף כי המעשה היה חמור, אכן היה בגילוי, רצוני לומר כי יש מחלה פנימית ויש מחלה חיצונית, רק כמין בעבוע בעור בשרו, ובפנימיותו לא נגע הדבר כלל. חטא הראשונים היה בגלוי ממש, בפנימיותם היו מאמינים ולבם היה בריא בבטחון... ומזה נבין הפליאה אשר הראשונים אחרי חטאותם החמורות כל כך היו תמיד קרובים להתוודות ולשוב לה' ברגע אחד, כפי שנראה אף מחטא החמור של המרגלים והעגל... (דעת חכמה ומוסר ג ה)
...אך בפחזותה כתיב, (ירמיה י"א ט"ו) כי רעתכי אז תעלוזי, והנה שלקחו השמחה של מצוה לשמחה של הוללות ורע, וזהו חטאו בכפלים, שלא די שלא היתה בהם שמחה מדבר קדושה, אלא עוד שלקחוה לחיצוניות... (ואתחנן תרע"ה)
במדרש חטא בכפלים וכו', יש לפרש דהנה כתיב (ירמיה ט') "על מה אבדה הארץ וגו' על עזבם את תורתי", והוא חטא בפשיטות משום עצלות הטבע, כאמרם ז"ל (תענית ז') "בעצלתים ימך המקרה", בשביל עצלות שהיתה בהם בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, אך חטא כפול הוא באם היו יגיעים בספרים חיצוניים להבין דברי שקריהם ופחזותם, ואפילו לידע דיעותיהם ומדותיהם, שזה מורה שלאו משום עצלות הטבע עזבו את התורה, שהרי הם יגעים בספרים חיצוניים, אלא שהתורה היתה מאוסה בעיניהם, ונקלה היתה בעיניהם לעומת ילדי נכרים ההמה, זהו "חטאו בכפלים"... (שם תרע"ו)
וזה היה הענין של חורבן בית ראשון ושני, דברז"ל דבבית ראשון היה שנאה ופירוד לבבות בנשיאי ישראל, ועל כן מובן שעם כל גדולתם באו לידי ג' העבירות, שכחות החיצונים שנדבקו בהם הביאום לכל אלה. ובבית שני התפשטה שנאת חנם בכל ישראל, ובשביל זה נחרב, ואפשר שזה נרמז בכתוב "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם", זה היפוך מה שהיה בימי בית ראשון, יחד שבטי ישראל, זהו היפוך מה שהיה בימי בית שני... (שם תרע"ט)
...אך כיוון שהפליגו עצמם בימי ירמיה, היינו שאז אבדו ישראל אותה המעלה שהיו סומכים על דעתם ולא האמינו לדברי ירמיה, והיו סומכים להשביע לשר של אש ושר של מים לעשות חומות אש ומים, הנה זה היפוך לגמרי ממדרגת העקידה, שזה ביטול לגמרי להשי"ת אף בלי טעם, וזה לסמוך על חכמתם נגד רצון השי"ת, על כן אשתרון כפותיא (הותרו שרי האומות הכפותים)... (ראש השנה תרע"ד)