השגחה

(ראה גם: אלקים-ידיעה-מעשה, הנהגה, ישראל-השגחה)

 

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם. (בראשית יא ה)

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה. (שם יח כא)

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך. (שם מו ד)

וירא אלקים את בני ישראל, וידע אלקים. (שמות ב כה)

והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. (שם ח יח)

ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'. (במדבר טז ל)

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. (דברים יא יב)

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. (שם כו טו)

ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. ה' מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם. מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו, כי לא בכח יגבר איש. ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ, ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. (שמואל א ב ז)

למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור... נותן ליעף כח, ולאין אונים עצמה ירבה... וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו... (ישעיה מ כז)

ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכיתו, כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. (יחזקאל ח יב)

טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו... (חבקוק א יג)

והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע... (צפניה א יב)

אמר בלבו שכח א-ל הסתיר פניו בל ראה לנצח... על מה ניאץ רשע אלקים, אמר בלבו לא תדרוש, ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר... (תהלים י יא)

ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם... (שם יא ד)

משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם... (שם לג יג)

הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. היוסר גוים הלא יוכיח, המלמד אדם דעת. ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל... (שם צד ט)

מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון. להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו. מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה. (שם קיג ו)

מצרף לכסף וכור לזהב, ובוחן לבות ה'. (משלי יז ג)

אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה... (איוב ט כב)

מי לא ידע בכל אלה, כי יד ה' עשתה זאת. אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. (שם יב ט)

אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך. (שם יד ג)

כי עיניו על דרכי איש, וכל צעדיו יראה. אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי און... (שם לד כא)

...לא יחיה רשע, ומשפט עניים יתן. לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא, ויושבים לנצח ויגבהו... (שם לו ד, וראה שם עוד)

להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה יומם ולילה אל המקום אשר אמרת לשום שמך שם. לשמוע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה... (דברי הימים ב ו כ)

ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם, והיו עיני ולבי שם כל הימים... (שם ז טז)

זהר:

ובמה (מהפך אותם) בתחבולותיו, הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סבות להפך אותם עד שאינם כמו הקודמים, לפי פעלם של בני אדם... רבי אלעזר אומר והוא מסבות מתהפך - שהקב"ה מסבב סבות, ומביא מעשים להתקיים בעולם, ואחר שבני אדם חושבים שהמעשים יתקיימו הקב"ה מהפך אותם ממה שהיו, (חולק על ר"י שפירש שמתחלה יצאו המעשים מקולקלים על ידי קומרין טהירין, ואחר כך הפכן הקב"ה ותיקן אותם, ולר"א מתחילה יצאו טובים, אלא שנתקלקלו בסבת מעשי בני אדם ואחר כך הקב"ה מהפכם לטובה אם עשו תשובה)... ועל זה הוא מהפך הכלים כפי פעלם של בני אדם, אם מטיבים מעשיהם אותם האבנים (של יוצר כלי חרס) מסתובבים לימין, שהוא חסד, ואז המעשים הם להיטיב לבני העולם. ואם בני אדם באים לחטא, אז תחבולתו - שהיא הנוקבא המסתובבת תמיד, הקב"ה מסבב אותה לצד שמאל, ואז האבנים מסתובבים ונעשו מעשים בעולם להרע לבני אדם, עד שהם חוזרים להיטיב מעשיהם.

תא חזי, הקב"ה גרם סבות ומעשים בעולם כדי לעשות הכל כראוי. והכל נמשך ויוצא מן השורש שלמעלה. הקריב את אברהם אליו, יצא ממנו ישמעאל, שעוד לא היה נימול בשעה שיצא ממנו... אחר כך סיבב בתחבולותיו ואברהם נימול ובא בברית, ונשלם בשמו ויצא ממנו יצחק... (וירא רצז והלאה)

פתח ואמר, מי כה' אלקינו המגביהי לשבת וגו', שנתעלה מעל כסא כבודו ולא נגלה למטה, כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם הרי הוא מסתלק מהם ואינו נגלה להם. המשפילי לראות - בשעה שצדיקים נמצאים בעולם הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים להשגיח על העולם להיטיב להם... כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם הוא מסתלק ומסתיר הפנים מהם, ואינו משגיח עליהם, משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם. (מקץ מה)

אמר רבי אבא... תנן עולה ומשטין... מפני שהוא נאמן על מעשיהם של אנשים. זה הוא בדין של יחיד, אבל בדין העולם כתוב, וירד ה' לראות וגו', שלא ניתנה לו אמונה, אלא הוא בידיו של הקב"ה בלבדו, כי לא רצה להאביד את העולם על פיו של המקטרג... (בא יט)

אלא למדנו כתוב, וירא ה' וינאץ, וכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. ולמדנו ההשגחה אינה נראית למעלה, אלא כשנראה ממנו מעשה למטה להעניש, חוץ מהרהור עבודה זרה... ומשם זה הכל בין לטוב בין לרע תלוי במעשה. (שם עה)

...העינים של המלך, (היינו) ההשגחה על כל, ההשגחה על עליונים ועל תחתונים, וכל אלו בעלי ההשגחה (של המלך) נקראים כך, (עינים). בעינים מתאחדים צבעים, (דהיינו לבן אדום ירוק), ובאלו הצבעים נקראים כל בעלי ההשגחה של המלך, כל אחד לפי דרכו, וכולם נקראים צבעי העין, כמו שמתראה ההשגחה של המלך כך מתעוררים הצבעים, (אם הוא השגחה של חסד הוא לבן, ואם של דין הוא אדום, ואם של רחמים הוא ירוק. פירוש השגחה הוא סוד חכמה, כי אין השגחה אלא מאור החכמה בסוד הכתוב כולם בחכמה עשית, ואומר שעינים הוא סוד ההשגחה, דהיינו חכמה, וג' גווני עינא ה"ס ג' קוין ימין שמאל אמצעי, שאין החכמה מתגלה זולת על כולם יחד, ועל כן כל גוון הוא בחינת השגחה מיוחדת, להיותו חלק מחכמה). (משפטים תקכב, ועיין שם עוד)

תאנא בצניעותא דספרא, ההשגחה של העין התחתונה כאשר אור (העין) העליונה משגיח בו, ונכנס אור זה של העין העליונה בעין התחתונה (דז"א) מאיר הכל ממנו, זה שאמר אשר עין בעין נראה אתה ה'.

כתוב הנה עין ה' אל יראיו, וכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. היינו אם זכו, עין ה' אל יראיו, שהיא העין העליונה (דא"א), לא זכו עיני ה' המה משוטטים, שהיא עין שלמטה (דז"א).

דתניא, מפני מה זכה יוסף שלא שלט בו עין הרע, הוא מפני שזכה להיות מושגח בעין טוב העליון (דא"א), ז"ש בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, למה הוא בן פורת (שלא שלט בו עין הרע, מפני) עלי עין, כלומר על סבת עין (העליון דא"א) שהיה מושגח בו.

וכתוב טוב עין הוא יבורך, מהו הטעם, הוא כי נתן מלחמו לדל. מהו הטעם שנאמר (עין) אחד, (ולא אמר טוב עינים הוא יבורך). תא חזי, בעין התחתונה (דז"א) יש עין ימין ויש עין שמאל, והם שתים בשתי בחינות, (שהימנית היא חסדים והשמאלית הארת חכמה). אבל כאן (בא"א) אין עין שמאלית ושתיהן עולות במדרגה אחת, והכל ימין, (דהיינו חוור גו חוור), ומשום זה עין אחת ולא שתים, (כי הנותן מלחמו לדל, זוכה לברכת העין העליונה דא"א שהיא עין אחת).

ותאנא, עין זו (דא"א) שהיא העין של ההשגחה פתוחה תמיד, צוחקים תמיד, ושמחים תמיד, מה שאין כן למטה (בז"א), שהן כלולות באדום ובשחור ובלבן, בג' גוונים, ואינן תמיד פתוחות, שיש לו גבות בעיניו המכסים על העין, וז"ש עורה למה תישן ה', פקח עיניך וראה.

כשנפקחו (עינין דז"א), יש מי שנפתחו עליו העינים לטוב, ויש מי שלא נפתחו עליו לטוב, אוי למי שנפקחו עליו העינים והעין מעורבת באדום, (שהוא גוון דין), והאדום נראה כנגדו ומכסה על העין, מי ינצל ממנו... אבל עתיק יומין שהוא א"א הוא טוב עין, שהיא לבן תוך לבן, ללבן הכולל כל לבן. אשרי חלקו של מי שהשגיח עליו לבן אחד מהם, ועל כן ודאי כתוב, טוב עין הוא יבורך, וכתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה', (דהיינו שנלך בהשגחה של אור ה', שהוא טוב עין כנ"ל). (נשא אדרא רבא נג והלאה)

...ויש פקיחת עינים לטוב ויש פקיחת עינים לרע, (כלומר שבעת פקיחת העינים דז"א, יש אז פקיחה מצד אחד לטוב ופקיחה מצד אחד לרע). כמו שכתוב פקח עיניך וראה שוממותינו וגו', והרי יש כאן פקיחת עינים לטוב ולרע. וכתוב, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, הרי יש כאן (פקיחת עינים) לטוב ולרע. כי אינם נעשים זה בלי זה. (פירוש, באותה העת שהחכמה נגלית בשביל הצדיקים, באותה העת ממש נגלו יחד עמה דינים קשים ומרים על הרשעים שרוצים להמשיכה ממעלה למטה)...

ותאנא כתיב עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה, (דהיינו עיני ז"א שיש בהם השגחה לטוב והשגחה לרע, שה"ס ב' עינים אחת לרחמים ואחת לדין). ולעתיד לבא תמצא בה (במלכות) עין אחת של רחמים (ולא ההשגחה של דין), שהוא העין של עתיקא דעתיקין, (דהיינו דא"א), זה שאמר וברחמים גדולים אקבצך. כין שאמר רחמים, למה נאמר גדולים, אלא יש רחמים ויש רחמים, יש רחמים דעתיקא דעתיקים והם נקראים רחמים גדולים, ויש רחמים דז"א שהם נקראים רחמים סתם, ומשום זה (אומר) וברחמים גדולים אקבצך, (דהיינו רחמים) דעתיק יומין. (שם ריט, ועיין שם עוד)

העינים של ראש עתיקא קדישא (שהוא א"א) שתי העינים שקולות כאחד, והן משגיחות תמיד ואינן ישנות, שכתוב לא ינום ולא יישן שומר ישראל, דהיינו ישראל הקודש, (שהוא ז"א), משום זה אין לו גבות עינים ואין לו כסות (על העינים)... (האזינו אדרא זוטא נ, ועיין שם עוד)

...(מגוון) אדום (שבעינים) יוצאות (שבע עינים) אחרות, שהם בעלי השגחה לדין, (כי גוון אדום הוא קו השמאל שהוא דין). והן נקראות עיני ה' משוטטות בכל הארץ, משוטטות (כתוב בלשון נקבה), ולא משוטטים, בלשון זכר, שהוא מפני שהן כולם דין. (מגוון) ירוק (שבעין) יוצאות (שבע עינים) אחרות, העומדים לגלות המעשים (של האדם), בין טוב ובין רע, שכתוב, כי עיניו על דרכי איש. ואלו נקראים עיני ה' משוטטים (בלשון זכר), ולא משוטטות, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע, (כי גוון ירוק הוא קו האמצעי הכולל ימין ושמאל, שהם חסד ודין, ועל כן הוא בלשון זכר, כי חסד מאיר באור הזכר. מגוון) לבן (שבעין) יוצאים כל אלו הרחמים וכל הטוב הנמצא בעולם להטיב לישראל, שאז מתרחצים כל אלו שלשה גוונים כדי לרחם עליהם... (שם קלט, ועיין שם עוד)

פירוש אחר, הנך יפה רעיתי ומום אין בך, שנו חכמים בארבעה פרקים העולם נידון, אמר רבי אלכסנדראי, וכי לא נידון אדם אלא לפרקים הללו, והרי כתוב ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, ואמר רבי יצחק אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. אמר רבי אלכסנדראי... הפסוק אומר פקידה ובחינה, וחכמים אומרים דין (העולם נידון), ומשמע שהקב"ה משגיח בכל יום ויום בעולם, אבל לדון דין הוא רק בארבע פרקים אלו... (זהר חדש בראשית תקפג)

...אלא ודאי בזמן שירצה לעשות פעולתו ולהנהיג את ישראל שנקראו במזל אדם, הוא מתלבש בצורת אותה חיה הנקראת אדם, והוא נקרא אדם, ובזמן שרוצה להנהיג את ישראל לאותם הנקראים במזל אריה, הוא מתלבש באותה צורת חיה הנקראת אריה... ומשום זה נקרא הקב"ה באלו השמות וכל הצבאות שלהם. אין מקום ואין בריה בעולם שאין שמו של הקב"ה שולט עליה, ונקראים בשמו... (שם יתרו י)

ספרי:

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, רבי אומר וכי אותה בלבד דורש, והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה. כיוצא בו אתה אומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והלא הוא שומר את הכל, שנאמר אשר בידו נפש כל חי וגו', כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם שומר את הכל עמהם... תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלקיך בה ואינן נזוקין, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו... (עקב מ, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה... (ברכות לג ב)

...אמר ר' יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו... אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך. (שם לד ב)

אמר רב חנן בר רבא אמר ר' יוחנן אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה. (שם נח א)

והאמר מר הקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים... (שבת קז ב)

כיון דדשו ביה רבים, (אף על פי שהוא סכנה), שומר פתאים ה'... (שם קכט ב)

הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן, לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידין שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן... (ראש השנה יז ב, וראה שם עוד)

מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. (יומא לח א)

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש... ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. (שם שם ב)

אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון. אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון עריבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתה... (סוכה נג א, וראה שם עוד)

...אמר לה (רחב"ד) בתי מה איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. (תענית כה א)

והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם. ותו אריא וגנבי בידי אדם נינהו, והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו... מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו... אלא איפוך, אריא וגנבי בידי שמים צינים ופחים בידי אדם... (כתובות ל ב)

...והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, לא קשיא, הא בזווג ראשון הא בזווג שני. (סוטה ב א)

...אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית... (בבא מציעא סא ב)

...אמר לו (הקב"ה לאיוב) הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב ואויב נתחלף לי... (בבא בתרא טז א, וראה שם עוד)

רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו וגו', כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו', במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו...

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, מן התורה דכתיב (במדבר כ"ב) לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם. מן הנביאים דכתיב אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן... (מכות י ב)

שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אלקיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה. אמרו להם אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה ללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים. אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר הרי שגזל סאה של חיטים וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין... (עבודה זרה נד ב, וראה שם עוד)

...דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. (אבות פרק ב א)

אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה על דאטפת אטפוך (על שהטבעת אתה הטביעוך), וסוף מטיפיך יטופון. (שם ב ו)

הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשים. הוא היה אומר, הכל נתון בערבון ומצודה פרושה על כל החיים, החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה. (שם ג טו וטז)

ואמר רבי חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו וגו' ואדם מה יבין דרכו... (חולין ז ב)

דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני וגו', במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו בים התחיל מודה ומשבח, והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות גדולות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו... (נדה לא א)

תלמוד ירושלמי:

...חמא חד צייד צייד ציפרין פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה דימוס, ואישתזיב ציפור. אמר צפור מבלעדי שמיא לא יצדא כל שכן בר נשא... (שביעית כה ב)

מדרש רבה:

אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו'... (בראשית פרשה י ז)

רבנן אמרי אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירין בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש... רבי אחא הוה משתעי (מספר) הדין עובדא, חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען (צפרדע) טעין חד עקרבא ומיגזיה (מעביר) יתיה נהרא, כיון דעביד שליחותיה אחזרתיה לאתריה... (שם שם ח, וראה שם עוד)

אמר רבי יצחק משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה... הציץ עליו (על אברהם) הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם... (שם פרשה לט א)

...אם יאמר לך אדם שאין האלקים פוקד עקרות, הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד שפקדתי את חנה... אם בא אדם לומר שאין האלקים מציל מן האש, הרי חנניה מישאל ועזריה שהצלתים מן האש... (במדבר פרשה יד ד)

...אמרו ויש אכסנאי יהודי בכל מקום אתה הולך אלקיך עמך, הרי אשר לו אלקים קרובים אליו... (דברים פרשה ב י, וראה עוד ערך תפלה)

אם ישוך הנחש בלא לחש, א"ר אבא בר כהנא לעולם אין הנחש נושך אלא אם כן נלחש לו מלעיל, ואין הארי טורף אלא אם כן נלחש לו מלמעלה, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא אם כן נלחש לה מלעיל. (קהלת פרשה י יד)

רבי הונא אמר על דרבי יצחק, כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן... למה שאין נחשבין לכלום, כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם, שנאמר כל הגוים כאין נגדו, ועל מי הוא משגיח, על ישראל, שנאמר (שמות ל"א) כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. (שיר השירים פרשה ז ז)

...ודמה לך לצבי, מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מביט אליהם בשתי עיניו, הדא הוא דכתיב, (תהלים ל"ד) הנה עיני ה' אל צדיקים. ובשעה שאין עושין רצון הקב"ה הוא מביט להם בעינו אחת, שנאמר (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יריאיו. (שם פרשה ח טז)

ילקוט שמעוני:

...כיוצא בדבר אתה אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא נאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, כביכול אין עיני ולבי אלא שם, ובשביל שהם שם הם בכל מקום... כשישראל עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלקיך בה ואינם נזוקין, וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד... (דברים פרק יא, תתס)

דבר אחר מדבר ביוסף, היכן שמרו, ויעברו אנשים מדינים סוחרים, ומה היו טוענין והלא אין דרכן של גמלים לטעון אלא עטרן, וכתיב נכאת וצרי ולוט, אלא אמר הקב"ה יהא צדיק זה נתון בין ריח רע, אלא אזמין לו ריח טוב... (תהלים מזמור לז תשלב, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

כל אחד מישראל יש לו מקום במרכבה, לפי שלמות השגחות הקב"ה על ישראל שכל אדם בעולמו ששפעו בא לו מן המרכבה, ואם נסתם הצינור ההוא מיד נכרת הוא, ממה שמצינו בקין שהיה מתיירא מזה הענין, שנאמר כל מוצאי יהרגני, והקב"ה הבטיח לו שלא יכרית השגחתו ממנו שנאמר וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו... (בראשית)

כאשר יסתיר הקב"ה למעלה פנים המאירים מן הדין תפעול פעולות להפרע ממנו ותחול עליו, וזהו שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול, כי אז יהרס החוטא שאין דבר רע יורד מן השמים, אלא הדרך הוא כך בהסתרת פנים המאירים החשך והדין יכוסה הע"ט, ואז סמא"ל ותני"ן ביעו"ר ולילית פועלת רעות בעולם השפל, שהם רצו בזה שהמדה שהאדם מודד מודדין לו. ואבי ז"ל אמר לי מדה יש להקב"ה ורע"ה שמו ועומדת לצפונו של עולם, וזהו מצפון תפתח הרע, והיא צורת י"ד ולה שלוחים הרבה וכולם נקראים רע, ויש בהן קטן וגדול והם מחייבים בני עולם... (וילך)

חובת הלבבות:

וממה שראוי לך לבחון בו מעניני העולם שתסתכל תמיד באחרית הדברים שהם מתקשים עלינו ומזדמנים לנו, ותראה בהם פליאה גדולה, כי הרבה דברים באים על כרחנו ושבח אחריתם ובהיפך. וכבר נאמר כי חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד, ובא כלב והשתין על אחד מהם, ונער וקם לרחוץ עצמו מן השתן, וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ומתו ונצול הוא. והרבה פעמים יקרה כזה והפכו... (שער ב הבחינה פרק ה)

אך ההקדמות אשר בברורן ואמתתן ישלם לאדם הבטחון באלקים הן חמש... והרביעי כי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כלם לא יניחם ולא יתעלם מהם ולא יסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכחהו דבר את דבר, כמו שכתוב (ישעיה מ') למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור... (שער ד הבטחון, פרק ג)

והקדמה השנית שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלהו ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם בטחונו באלקיו בלב שלם אם לא, כאשר אמר הכתוב (תהלים צ"ד) "ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל"... (שם)

והתשעה עשר חשבונו עם נפשו בהצלת הבורא אותו מפגעי העולם וצרותיו ומיני חלאי בני אדם בו ואופני המאורעים והמצוקים ממאסר ורעב וצמא וקור וחום וסמי המות והחיות הרעות והצרעת, וטרוף הדעת ומיני בטול ההרגשות ומה שדומה לזה עם ידיעתו שהוא ראוי להם ומחויב בהם על מה שקדמו לו מן העונות והחטאים לפני הבורא, וגודל מה שעבר מהמרותו את אלקיו ובזותו בדבריו... כשיסתכל המשכיל בזה ויחשוב במה שמנסה הבורא בו שהוא ראוי להם, יגדל שבחו על טובות האלקים עליו וימהר אל התשובה ובקשת המחילה על מה שקדם לו מן העונות והחטאים... (שער ח חשבון הנפש פרק ג)

תרגום יונתן:

הכל עשה יפה בעתו - ריב שהיה ראוי להיות בימי שבע בן בכרי... והתעכב, שאילו היה בימי שבע לא היה בית המקדש נבנה מפני העגלים... (קהלת ג יא)

רש"י:

שאלו - אם תצטרכו, חזיזים - עננים המביאים מטר, לאיש עשב - לאיש אחד ובשביל עשב אחד הצריך מטר. (זכריה י א)

היוצר יחד - לב כולם כאחד ויודע כל המחשבות. ולרז"ל ממכון שבתו השגיח היוצר יחד, מכאן שכולם נסקרים בסקירה אחת. (תהלים לג טו)

אבן עזרא:

...ועתה אגלה לך קצת סוד א-ל ש-די. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי, והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה, ובעבור כי נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי ועל ידי אמצעי, והניחה תאות העולם השפל והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד... וקרוב מזה הטעם "אין מזל לישראל". על כן אמר השם לאברהם קודם "וארבה את זרעך" "אני א-ל ש-די, שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק בשמו שמחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו... (שמות ו ג)

...והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם גם כן כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדות כן יקרנו, חוץ אם ישמרנו כח העליון יותר מכח הכוכבים שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל, חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשיה או ימותו, ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, והנה עשו כן, וביום ההוא גדל הנהר פתאום ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם... (שמות לג כא)

...וזה טעם "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי", כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתו. והסוד כי החלק לא ישנה החלק רק גזירת הכל תשנה גזירת החלק, ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא... (במדבר כב כח)

אחרי אלהי נכר הארץ - ידענו כי השם אחד והשנויי בא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב את משפט אלהי הארץ... והמשכיל יבין. (דברים לא טז)

הבנהרים - וספר גבורתו שדורש תמיד את ארץ ישראל להשקותה, סוסיך - העבים שיצום להמטיר במקום רצונו. (חבקוק ג ז)

רמב"ן:

כי ידעתיו - ...והנכון בעיני כי היא ידיעה בו ממש, ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם, אבל בחסידיו ישים אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם "לא יגרע מצדיק עינו"... (בראשית יח יט)

והנה סלם מצב ארצה - הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על יד המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלקים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר, התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה, או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דבריו. והראהו כי הוא יתברך נצב על השלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה', ויהיה עמו תמיד... כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך"... (שם כח יב)

וימצאהו איש - ויאריך הכתוב בזה להגיד כי סבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם... (שם לז טו)

...והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופן ולא בארצם, לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל... אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח "וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך"... (ויקרא כו יא)

בכל לבבכם - ...ובאור הענין כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש, ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה, או שיעצור השמים ויבשו רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה... ודע כי הנסים לא יעשה לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם... (דברים יא יג)

...ועתה דע והבן בענין הכשפים כי הבורא ית' כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה להן נתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי ההנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת איצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים עליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפניו אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו תמורות עונג נגע. ועשה כן להיות הוא ית' שמו מהשנא עדניא וזמניא... (דברים יח ט)

תמים תהיה - שנייחד לבבינו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד... אבל אם נשמע מהם (מהוברי השמים) נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלקי האלהים עליון על הכל, היכול בכל, משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם בעבודתו... (שם שם יג)

ה' בדד ינחנו - ...והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהבטחתו בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר זה... (שם לב יב)

אמר המחבר, דבר ברור וידוע כי האמונה בידיעת הא-ל יתברך מיני השפלים ואישיהם והשגחתו בכללם ובפרטם פנות גדולות מתורת משה רבינו ע"ה, כי הכופר... בהשגחה, שיאמר שאין הבורא משגיח על בני אדם אם יעשו טובה או רעה, ואם ישיגם ריוח והצלה או צער ואסון, הכל מקרה הוא להם, לא בחפץ א-לוה ולא בכוונתו להם, גם לזה אין לו חלק לעולם הבא, ולא זכרון וצדקה בתורה לא במצותיה ואזהרותיה... ואף לא בנבואה כלל, כי הנבואה השגחה גדולה היא באמת... ונאמין אמונה חזקה במה שאמר הכתוב "כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין" (דהי"א כ"ה). ואחרי כן נעתיק אל אמונת ההשגחה והשמירה, ונגזור ונאמין מה שאמר הכתוב "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה ל"ב),... כי כן יאות באמת להיות לבורא השפלים השגחה בנבראיו, כי לא תוהו בראם ולא למקרה יצרם, ואחרי שנבראו בכוונה וחפץ יאות שיהיה לו בהם ובמעשיהם חפץ ורצון...

והנה נאמין בהשגחה גמורה, כענין "עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" (זכריה ד'), רואות רעים וטובים, גם בהשגחה מופתית, רצוני לומר ייעדי התורה והנסים כולם. כי אין הפרש בעיון בין שנאמר פלוני צדיק ימלא ימיו ויחיה שמונים שנה בהשקט ובשלוה, ופלוני שאכל תרומה ימות, או חנניה בן עזור שנאמר לו השנה אתה מת כי סרה דברת אל ה', ובין קריעת ים סוף ורדת המן ארבעים שנה, ופסוקים "והסירותי מחלה מקרבך" (שמות כ"ג)... אין בין זה לזה רק מן הנסתר למפורסם. ואם נתעקש לאמור לא ימות האוכל תרומה אשר אמרת בשינוי הטבע, רק יזמין לו הא-ל המאכלים המולידים החולי, או במלחמה ירד ונספה כמנהג, הנה מערכת מזלו משתנה בחטאו לרעה או בזכותו לטובה, ואין הטבע מנהיג...

ויש דבר מכאיב הלבבות ומדאיב המחשבות, ממנו לבדו נמשכו רבים בכל הדורות לכפירה גמורה, והוא הראות בעולם משפט מעוקל, וצדיק ורע לו רשע וטוב לו... (הקדמה לאיוב, וראה שם עוד וערך צדיק ורע לו)

ועתה אפרש כוונת הספר בכללו. בראות איוב הצרות הרבות והרעות הבאות עליו, והוא יודע בעצמו צדקות נפשו, חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל האלקים במעשה בני אדם, וכי ההשגחה מסולקת מהם, ופתח דבריו לאמר כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הנולד נותנים לנולד הרעות והטובות נטה לדעות הוברי השמים המהבילים, ולכן פתח "יאבד יום אולד בו" וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפי שחר, כי הם גרמו רעתו, ויטעון מצד גריעת האדם ומעלות האלקים לא ישים אליו לבו, והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרם בארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין אין ליחיד מהם עונש או שכר... (שם ג א)

ועתה התבונן כי מחשבתו הסרת ההשגחה מן הבורא ית' מפני הרעות ההוות תמיד בעולם, כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו... (שם שם כה)

כתר לי זעיר ואחוך - במענה הזה לא יוסיף אליהוא לתפוש על איוב דבר שכבר האשים אותו עד די, רק עתה יוסיף אליהוא לבא בדרך החברים שיספר בשבח הא-ל ובשמירתו לעולם. ויאמר כי אחר שהוא שומר עולמו ומשגיח עליו תמיד, על רוממותו ומעלתו ושהוא רם ונשא יתברך, אי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מן אישי השפלים מפני מעלתו ושפלות האדם, כי התחתונים בעבור האדם נבראו, כי אין בהם מכיר בוראו זולתו, ואם כן כל השגחת הא-ל ושמירתו למיני השפלים בעבור האדם הוא, ואיך לא ישגיח עליו. ויאמר עוד כי מלבד הטעם שפירש אשר הוא מספיק לכל אדם מתרץ קושיותיו של איוב, יש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותינו אותו מלך גדול שופט צדק ומשגיח ושומר הכל ברוך הוא... (שם לו ב)

לא יגרע מצדיק עיניו - זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה, ובאו בו פסוקים רבים, כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה כי הא-ל ישגיח וישמור אנשי מין האדם, כמו שכתוב "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה ל"ב)... ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה הא-ל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות... כי האדם מפני שהוא מכיר את אלקיו ישגיח עליו וישמור אותו, ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם. ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים, כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו, כן עיני ה' עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה, עד כי החסיד הגמור הדבק באלקיו תמיד, ולא יפרד הדבק במחשבתו בו בענין מעניני העולם, יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד... ובאו בזה פסוקים רבים... ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית, צותה התורה החלץ הנלחמים, וענין משוח מלחמה להשיב היראים ולא ימס את לבב אחיו, וכל תקון המערכות אשר בתורה או בנביאים... כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה... (שם שם ז)

רד"ק:

עד בהמה - לפי שכולן נבראו עבור האדם, ועוד אם המים על האדמה ינצלו רק במופת, ואין ההשגחה עליהם אלא במין, והמין ניצל על ידי נח... (בראשית ו ז)

לפני האלקים - להודיע שמשגיח בתחתונים פעמים דרך כלל ופעמים דרך פרט. (שם שם יא)

פן יקראנו אסון - בידי אדם צינים ופחים, ומשמים אריא וגנבי, ובדרך מצויים פגעים יותר, ואפילו צדיק צריך לשמור עצמו ממקום סכנה, שאם יעשו לו נס מנכין לו מזכויותיו. (שם מב ד)

שוכן עד - שמתמיד השגחתו בברואים. (ישעיה נז טו)

מושיבי עקרת הבית - הופך הטבעים ומושיבה שמחה עם בניה. (תהלים קיג ט)

צדיק - ואף שהחי טורף מזונו, כי בהגיע זמן מיתתם גוזר עליהם שיטרפו ויהנו בעל חי אחר. ויש אומרים שאין גמול ועונש בבעלי החיים אלא באדם, ואנו נאמר שיש גמול ועונש לבעל חי בעבור האדם, כמו שכתוב מיד כל חיה אדרשנו. (שם קמה יז)

כוזרי:

אמר החבר, כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו להגיע ליותר מן הדמיון הנראה - הקימו בתים לאלהים ולא נראה בהם לאות... וענינם משתנה כפי רובם וחזקתם וחולשתם על דרך הטבע והמקרה. ואנחנו כאשר ימצא פגע את לבנו הוא בית מקדשנו, אבדנו, וכאשר ירפא נרפא אנחנו, בין שנהיה רב או מעט, כי מנהיגנו והמושל בנו והמחזיר אותנו בענין הזה שאנחנו בו מהפזור והגלות הוא א-ל חי. (מאמר ב לב)

אמר החבר, העדה שהמשגיח עליה והעונשה לזמן הוא בתוכה, רוצה לומר השכינה... והיה מעניש לעתו על כל מה שהיה, ומה שהיה מעונש מרים בצרעת ועונש נדב ואביהוא... והיה ממופתי השכינה שיראה החרון המעט על העוונות לעתם בקירות ובבגדים, וכאשר יחזק הענין יראה בגופים... (שם נח)

...ואין החסיד מתעסק ולא חושב ולא מדבר עד שיאמין שעמו עינים רואות וגומלות אותו על הטוב ועל הרע, ופוקדות עליו כל מעוות מדבורו ומעשהו... ויישב בלבו צידוק הדין... צדק בורא החיים ומטריפם ומנהיגם בחכמתו, ושאין הדעות משיגות פרטיה אבל משיגות כלליה במה שהן רואות תיקון הבריאה בהם, ומה שכלל מהפליאות המורות על כוונת חכם וחפץ ויודע ויכול, באשר שם לקטן ולגדול מהם מה שהוא צריך לו מחושים נסתרים ונראים, ורוחות ואברים... (מאמר ג יא)

...יצייר בברכת יוצר המאורות סדר העולם העליון, וגודל האישים ההם וגודל תועלתם ושהם אצל בוראם כקטן שברמשים... שחכמתו והנהגתו ביצירת הנמלה והדבורה איננה מקוצרת מחכמתו והנהגתו לשמש וגלגלה, אך סימני החכמה וההשגחה יותר דקים ונפלאים בנמלה ובדבורה למה שהונח בהם מהכחות והכלים עם כל קטנותם... (שם יז)

אמר החבר, וכי אנו דוחים שיש לעליונות השפעה בארציות? אך נודה כי חמרי ההויה וההפסד מחמת הגלגל, אבל הצורות מאת מנהיגם ומוליכם ואשר שם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ מן ההוויות מבלי שנדע לחלק אותם... (מאמר ד א)

ואומר כי כל העלולים מיוחסים אל העילה הראשונה על שני דרכים, אם על הכוונה הראשונה, אם על דרך ההשתלשלות. דמיון הדרך הראשונה, הסדור וההרכבה הנראים בחי ובצמח ובגלגלים, אשר לא יתכן למשכיל לייחסהו אל המקרה, אך אל כוונת עושה חכם, ישים כל דבר במקומו ויתן לו חלקו. ודמיון הדרך השניה, שרפת האש הקורה, למשל... וסבות הפעלים ההם וההפעלויות האלה כאשר תבקשם תמנע ממך השגתם, ואפשר שתמצא סבות סבותם עד שתגיע אל הגלגלים, ואחר כך אל סבות הגלגלים, ואחר כך אל העילה הראשונה, ובאמת אמר האומר כי הכל בגזירת הבורא, ובאמת אמר האחר על בחירות ומקרים בלי שיוציא מאומה מהדברים ההם מגזירת האלקים.

ואם תקצר תקרב מציאות זו בחלוקה הזאת, המעשים יהיו אלקיים או טבעיים, או מקריים או בחיריים. האלוקיים יוצאים מהסבה הראשונה ועל כל פנים אין להם סבה ורצון זולת רצון האלקים יתברך. והטבעיים מסבות אמצעיות מוכנות להן, והמקריות מסבות אמצעיות גם כן, אך הן במקרה לא בטבע ולא בסדר ובכוונה, ואין להם הכנה לשלימות...

ויראה כי החידושים האלקיים (נסים) לא נראו על הרוב כי אם בארץ מיוחדת והיא אדמת הקדש, ובעם מיוחד והם בני ישראל, ובעלי דת האמיתית...

ואומר כי דוד המלך ע"ה הביא שלשה חלקים בסבות המות, ואמר (ש"א כ"א) "כי אם ה' יגפנו, היא הסבה האלקית, או יומו יבא, היא הסבה הטבעית, או במלחמה ירד, היא הסבה המקרית. וכן נמצא חלקים אלו בדבור, כי דבור הנביאים בעת שלובשת אותם רוח הקדש מכוון מן הענין האלקי, ואין לנביא דבר בבחירה מדבריו... אך אשר יהיה בגזירה גרידא הוא הכבוד והאותות, וזה אינו מצריך לסבות אמצעיות. ואפשר שצריך אליהן, כהצלת משה מהרעב מ' יום מבלי הכנת מזון, ואבדן סנחריב בלי סבה נראית, אך בסבות אלוקיות שאינן אצלנו סבות, מפני שאין אנו יודעין אותן... אבל הכנס האדם בסכנה הגמורה לבטחונו באלקים נכנס תחת (דברים ו') "לא תנסו את ה'"... (מאמר ד כ)

מורה נבוכים:

...ואמר אלך אשובה אל מקומי, הענין העלות השכינה אשר היתה בתוכנו מעלינו, אשר נמשך אחריה העדר ההשגחה בנו... כי כשנעדרה ההשגחה הופקר ונשאר מטרה לכל מה שאפשר שיבא ויקרה, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה... (חלק א פרק כג)

דעות בני אדם בהשגחה חמש דעות, והם כלם קדומות, רצוני לומר שהם דעות נשמעו מזמן הנביאים, מעת הגלות התורה האמיתית המאירה לאלו המחשכים כולם.

הדעת הא' הוא מאמר מי שחשב שאין השגחה כלל בדבר מן הדברים בכל זה המציאות... ואין שם כלל לא מסדר ולא מנהיג ולא משגיח בדבר, וזה דעת אפיקורוס... הדעת הב' מי שיחשוב שקצת הדברים יש בהם השגחה והם בהנהגת מנהיג וסדר מסדר, וקצתם נעזב ומונח אל המקרה, וזה דעת אריסט"ו... שהשגחת השם תכלה ותפסק אל גלגל הירח... אם כן הגלגלים ומה שבהם אשר אישיהם מתמידים ענין ההשגחה בהם הוא התמדתם על ענין שלא ישתנה...

הדעת הג' הוא הפך זה הדעת השני, והוא דעת מי שרואה שאין בכל המציאות דבר במקרה כלל, לא כללי ולא פרטי, אבל הכל ברצון וכונה והנהגה, ומבואר הוא שכל מי שינהיג כבר ידע. והתחייבו לזה הדעת הרחקות עצומות וסבלום... לא נשבה הרוח במקרה אבל השם הגיעה, ולא הרוח הפילה העלים אבל כל עלה נפל בגזרה מן השם והוא אשר הפילו עתה בזה המקום... והתחייב להם לפי זה הדעת שיהיו תנועות בעלי חיים ומנוחותיו נגזרות, ושהאדם אין יכולת בידו כלל לעשות דבר או להניח עשותו... 

הדעת הד' מי שחשב שלאדם יכולת, ולזה ימשך מה שבא בתורה מן המצוה והאזהרה והגמול והעונש לפי דעת אלו על סדר, ויראו שפעולות השם כולם נמשכים אחר החכמה, ושלא יתכן לו עוול... והתחייבו לזה הדעת גם כן הרחקות ודברים סותרים זה את זה, אמנם ההרחקה היא, היות קצת אישי בני אדם נולד בעל מום והוא לא חטא, אמרו שהוא נמשך אחר חכמתו, וזהו הטוב לאיש הזה משיהיה כך שיהיה בריא, ואנחנו נסכל (לא נדע) ההטבה ההיא, ואין זה על צד העונש לו אבל על צד ההטבה אליו. וכן יענוש בההרג החסיד שהוא להרבות גמולו בעולם הבא... עד שהריגת הפרעוש והכנה יתחייב שיהיה להם בעבורה גמול מאת השם...

והדעת הה' והוא דעתנו רוצה לומר תורתנו. ואני אודיעך ממנו מה שכתוב בספרי נביאינו בו, והוא אשר יאמינוהו המון חכמים, ואגיד לך אחר כן עוד מה שיאמינהו קצת האחרונים מעמנו, ואודיעך גם כן מה שאאמינהו אני בו. ואומר, פנת תורת משה רבינו ע"ה וכל מי שנמשך אחריה היא, שהאדם בעל יכולת גמור, רצוני לומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האדם לעשותו, מבלתי שיברא לו דבר מתחדש כלל. וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם, וכן רצה ה' יתעלה...

וכן מכלל פנת תורת מרע"ה שהוא יתעלה לא יתכן עליו העוול בשום צד מן הצדדין, ושכל מה שיבא לאדם מן הרעות והמכות או ישיגם מן הטובות לאיש אחד או להקהל הכל הוא על צד הדין... אלא שאנחנו נסכל אופני הדין...

שאני אאמין שההשגחה האלקית אמנם היא בזה העולם התחתון, רצוני לומר מתחת לגלגל הירח באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר "כי כל דרכיו משפט", אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהן דעת אריסט"ו לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב מגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה... ואולם ההשגחה האלקית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלקי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלקית ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש... ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו אומרו "נותן לבהמה לחמה" וגו'... כי אלו כולם השגחה מינית לא אישית, וכאלו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר עמידתו...

ולא יתחייב לי גם לפי זה הדעת השאלה לומר, למה השגיח בבני אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא לשאר בעלי חיים, כי השואל צריך שישאל עצמו ויאמר, למה נתן שכל לאדם ולא נתן לשאר מיני בעלי חיים, כן רצה ה', או כן גזרה חכמתו...

והבן דעתי עד סופו והעלהו בידך, שאני לא אאמין שיעלם מהשם יתעלה דבר או איחס לו ליאות, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו, מפני שההשגחה אמנם תהיה ממשכיל ואשר הוא שכל שלם שלמות אין שלמות אחריו, אם כן כל מי שנדבק בו דבר מן השפע ההוא, כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מן ההשגחה... (חלק ג פרק יז)

...ואחר שהוא כן יתחייב לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם, כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו, תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח, אם ההשגחה היא נמשכת אחר השכל כמו שזכרתי, ולא תהיה אם כן ההשגחה האלקית בבני אדם כולם בשוה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה...

וזה הענין הוא פנה מפנות התורה ועליה בנינה, רצוני לומר על שההשגחה באיש איש מבני אדם כפי משהו, השתכל איך ספר על ההשגחה בפרטי עניני האבות בעסקיהם ובשימושיהם על מקניהם וקנינם, ומה שיעד השם מחבר ההשגחה עליהם... ונאמר בהשגחה על החשובים החסידים ועזיבת הסכלים, "רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש"... והפסוקים אשר באו בזה הענין רבו מספור... (שם פרק יח, וראה שם עוד)

ראה עוד ערך איוב, וצדיק ורע לו.

והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלקיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגחתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם בקצה עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל בפועל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב... כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מיד המקרה הוא השפע ההוא השכלי, וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע, ולזה אירע לשניהם מה שאירע. והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי התורה... (שם פרק נא, וראה שם עוד)

מבעלי התוספות:

ויהי ה' - עם אוהבו בגדולתו ובירידתו, וכן אמר יוסף בגדולתו ובירידתו "את האלקים אני ירא"... וכאן היה עמו שלא ילמד ממעשיו. (בראשית לט ב)

חולם - ...אבל הקב"ה מכה ומרפא באיזמל, יוסף הוכה ונרפא על ידי חלום. (שם מא א)

רבינו בחיי:

כי ידעתיו - לשון גדולה ומעלה, או יהיה לשון השגחה, כי ידיעת השי"ת את האדם היא השגחתו בו, וכשאמר "כי ידעתיו" בא למעט שאר בני אדם שאינם צדיקים שאין ההשגחה בהם כמו בצדיקים. וצריך שתשכיל כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית ופסוק מלא הוא שמצינו "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו" וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית ולא פרטית רק בכלל כדי לקיים המין. וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגחה בו לידע כל פרטי מעשיו, והשגחה בו להגין עליו ולהצילו מן המקרים. ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב (תהלים ל"ג) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", ההשגחה בו להצילו מן המקרים אין זה בכל אדם ואפילו בישראל כי אם בצדיקים שבהם... (בראשית יח יט)

הנני ממטיר לכם לחם - ...והיה יורד בלילה והם ישנים על מטותם, כדי שישכימו בבקר וימצאו פרנסתם מזומנת, וזה מן ההכנות המושגחות מבעל ההשגחות יתברך... (שמות טז ד)

אתם ראיתם - תחלת דברי שליחותו באר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה, כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעונם ויציל אומה אחרת בזכותם, הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר, על כן אמר אשר עשיתי למצרים, שהבאתי המכות עליהם ואבדתי אותם בים, ואתכם הצלתי מכל המכות ההם במצרים... (שם יט ד)

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה - על דרך הפשט עיקר השגחתו בארץ ההיא כי בודאי כל הארצות דורש, אבל הענין כי עיקר הדרישה וההשגחה שם ומשם מתפשטת לשאר הארצות, כענין הלב באדם שהוא נתון באמצע הגוף, שהוא עקר החיות ומשם החיות מתפשט לשאר האברים... (דברים יא יב)

ועל דרך הקבלה... וכן הטנא כלי ובית קבול להביא שם הבכורים. ומכלל המצוה היא כי הוא נתן לכהן עם הבכורים, וזהו לשון הטנא, וזהו ולקח הכהן הטנא כי הוא המנהיג את העולם והנותן כח ותנועה בגלגל והעולם מתקיים בתנועתו, כי לזה ירמוז ענין התנופה שהיה הכהן מניף את הטנא, ועוד להורות כי הוא המשגיח בכללי העולם ופרטיו כי כן מי שהוא עומד בתוך הטנא הוא מציץ מן החרכים, כן משגיח מחלוני הרקיע הנטוי על ראשי החיות להאציל שפע ברכה וקיום לכל צבאות מעלה ומטה. (שם כו ב)

עיקר התורה והמצוה היא האמונה, והוא שיאמין אדם שיש לעולם בורא נמצא, יחיד, והוא משגיח בעולם השפל, להוציא מלבם של כופרים הפושעים ומורדים בהקב"ה שאומרים שאין ההשגחה שופעת מגלגל הירח ולמטה כדעת איוב בבא עליו היסורים. על כן יזכירו הנביאים תמיד ענין ההשגחה, והוא שביאר ירמיה הנביא ע"ה, "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם" וגו' (ירמיה ל"ב), וזה מה שאמרו חז"ל הכל צפוי והרשות נתונה (אבות ג'). ומתוך אמונת ההשגחה יבא אדם לאמונת הנבואה והתורה, שיאמין כי יצא מאת הבורא שפע ההשגחה אל האדם עד שיתנבא ותנתן תורה על ידו... (כד הקמח אמונה)

...והזכיר דברי "אמת" על דברי התורה שהם עדות על השגחת השי"ת באדם, כי מתוך שמשגיח עליו מצוהו ומזהירו על דברי אמת. וסיבת ההשגחה באדם היא הנשמה המאירה את הגוף, והקב"ה שהוא חופש כל חדרי בטן עמה הוא מענישו וגומלו על פעולותיו וגם על מחשבותיו. וכיוון שנתבאר שהנשמה סבת ההשגחה באדם, ראוי שיפשפש במעשיו ויתעורר על פעולותיו ויתבונן ביום המיתה... (שם אבל ג)

ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ" וגו', הזכיר דוד המלך ע"ה ענין ההשגחה, וביאר שהיא שופעת בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט, שהקב"ה רואה מחשבותם ומבין אל כל מעשיהם. ואמר "שתו בשמים פיהם" וגו' (תהלים ע"ג), כי הכופרים ב' כתות, כת כופרת בידיעה וכת כופרת בהשגחה. הכופרת בהשגחה אומרת שהבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל, כי הידיעה שלימות ביודע, וכל השלימויות לאלקים, אבל אין לו ההשגחה, שאילו היתה לו איך יצא מלפניו משפט מעוקל בצדיק ורע לו רשע וטוב לו. וזאת אומרת שאין לבורא ידיעה כלל, שאילו היתה לו ידיעה היתה לו השגחה. ועל הכת הזאת אמר הכתוב שם, "ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון". והזכיר אחריו, "ואני תמיד עמך" וגו', לתרץ קושית צדיק ורע לו. ואמר "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים" וגו', שהטובה שלהם לא באה להם ממזרח השמש ולא בסבת יגיעתם בהרים ובמדברות, רק מאת השי"ת באה להם על מיעוט זכויות שהיה בידם... 

והנה ירמיה ע"ה ביאר ההשגחה על שני חלקים, כללים ופרטים, ואין זה רק בבני אדם שההשגחה שופעת עליהם בכלל ובפרט, וזה שאמר "גדול העצה ורב העליליה" (ירמיה ל"ב), זו היא השגחה כללית, לתת לאיש כדרכיו זהו השגחה פרטית... ואמר שלמה המלך "עומד אחר כתלנו" (שיר השירים ט'), דימה חומר המפסיק בין השי"ת ובינינו לכותל שהוא מעפר, כי לולא הכותל היינו אומרים "הנה אלקינו זה", ומקרא מלא הוא, "עונותיכם היו מבדילים" (ישעיה נ"ט). ובא ולימד כי אף על פי שיש כותל זה מפסיק, משגיח הוא מחלוני רקיע ומציץ מן החרכים שבכסא הכבוד. וזהו לבטל דעת האומרים כי מפחיתות האדם אצל רוממות השי"ת ומעלתו אין ההשגחה שופעת בשפלים. ומה שכפל משגיח ומציץ רמז לשתי ההשגחות שהזכרתי.

ההשגחה הפרטית אינה נמשכת אלא אחר השכל, ועל כן אינה נמצאת בשאר בעלי החיים, וכל שכן בצמחים, שאין לומר כי העלה שנפל מן האילן הוא בהשגחה מהבורא יתעלה, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאתו יתברך, אלא כל זה מקרה גמור, וכן אמר חבקוק "ותעש אדם כדגי הים" וגו' (א' י"ד). ומצינו שירמיה הנביא הביא על ענין ההשגחה שני עדים הנראים תמיד לעין, הים והמטר המעידים על אמיתות ההשגחה בעולם השפל. והוא שאמר "האותי לא תיראו נאום ה' אשר שמתי חול גבול לים" וגו' (ה' כ"ב), יאמר שאין החול חומה גבוהה שתעמוד בפני המים, ועוד שהגלים מתגעשים ומתפשטים כטבעם, שהרי בבריאת העולם היה כל העולם מים, וגזרתי עליהם שיקוו ולא יוכלו לעבור כי מנעתים, ומזה תוכלו להבין שאני משגיח בתחתונים ויש עליכם ליראה אותי. והזכיר עוד "ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו וגו' (שם ה'), הנה זאת השגחה פרטית בהיות הגשמים בברכה גדולה כזו.

ועוד להורות ענין ההשגחה נתייחד לנו ספר נכבד וגדול הוא ספר איוב שייחסוהו רבותינו ז"ל למשה רבינו ע"ה... דמיונו לספר בראשית המורה על חידוש העולם וההשגחה ועל אמיתת עונש ושכר... ולא תמצא בכל מעשהו זכרון השם המיוחד כי ישים הנהגתו לכחות המורים על מדת הדין, וכן בספר איוב לא יזכיר איוב השם המיוחד כי ישים הנהגתו לכחות העליונים מנהיגי השפלים ולא לבורא יתעלה.

הנה איוב היה כופר בהשגחה בראותו צרותיו הרבות, והיה רוצה להתווכח עם מדת הדין, ואומר כי מה שבאו אליו היסורין והצרות והוא צדיק זה לו לראיה כי אין השגחת השם יתעלה בשפלים, ועוד שיראה בעולם רשעים שהם בשלוה. וחבריו טענו כי אי אפשר שלא חטא, ושהצדיק ראוי שייענש גם על חטא קל, וטוב לו שלא יהיה נידון בעולם הנשמות...

ומן המענה הראשון הזה למדנו, כי מחשבתו של איוב היתה בטול ההשגחה מהבורא יתברך מפני הרעות ההוות תמיד בעולם, כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו. ועדיין לא הקשה מצדיק ורע לו וכו'. והנה תפשו אליפז בהיותו מסיר דעתו מן האדון העושה הכל במשפט וצדק, ושם את הממשלה לכוכבים ולמזלות... וענין המוסר לדעתו כמו נסיונות הצדיקים...ובלדד השוחי מסייע לו ואמר בפירוש שהרעות הבאות על איוב ובניו כולן במשפט, כי הא-ל יתברך לא יעוות משפט וצדק, ושם הבנים רשעים גמורים...

ויחר אף אליהוא ממשפחת רם, ממשפחת אברהם שהיה שורש האמונה, שהיה איוב בעיניו כתועה, ומפרש והולך ענין צדיק ורע לו... ומה עושה הקב"ה שהוא רב חסד לחסוך נפשו מני שחת? שולח לו יסורין... והועילה לו תשובתו ויסוריו שלא ירד לשחת, אבל לא יראה באור העליון. ומה עושה הקב"ה בחסדו? נפשו מתגלגלת בגוף... ויסוריו באו על עוונותיו הראשונים שהיה ראוי שיאבד בהם... וקבל איוב דבריו ושתק...

ודע כי הקב"ה הודיע לאיוב בשני מענים איך הוא יתברך מנהיג עולמו בשתי מדות, מדת רחמים ומדת הדין. הזכיר במענה הראשון ענין הים שם לו החול גבול שלא יעברנו, וזה חסד ורחמים גדולים שיתקיים הישוב. ואחרי כן הזכיר ענין הגילגול, בפסוק "תתהפך כחומר חותם" (איוב ל"ח) שהוא גם כן חסד ורחמים, שיזכו כל ישראל לחיי עולם... ובמענה השני יודיע הנהגתו במדת הדין, והוא שהזכיר שני הנבראים הגדולים ביבשה ובים, ובריאתם הגדולה והחזקה מורה על מדת הגבורה... ומתוך הנבראים שהודיע לאיוב העורב, היעלים והאיילות, נראה שיש השגחה פרטית גם על שאר בעלי החיים, ואין הדבר כן, שאין ההשגחה הזאת להם בפרט אלא כדי לקיים המין ההוא... (כד הקמח השגחה)

שומר ה' את כל אוהביו וגו', ידוע כי ההשגחה שופעת על השפלים על בני אדם בכללים ובפרטים והשמירה דבקה בהם שאלמלא השמירה היו ישראל הפקר נמסרים למקרים, ועל ענין השמירה נקרא שומר ישראל... ואמר זה על ישראל כי האומות יש להן שרים למעלה ממונים עליהם והם המשפיעים להם טובה ושלוה, והם השומרים הסובבים בעיר, ואין הקב"ה שומר להם אלא לישראל שהם אהביו...

וכדי לקבע בלב אמונה זו שהשמירה חלה בישראל ושהקב"ה שומר אותם בכל עת ובכל זמן ביום ובלילה, לכך קבעה לנו תורה מצות מזוזה להניחה על פתחי בתינו, כדי שנכוון אל העיקר הזה בכל פעם שאנו נכנסים אל הבתים... (כד הקמח מזוזה)

...אבל מעולם לא נתפרסמה האלוקות בעולם בעיני האומות בנסים מפורסמים כי אם ביציאת מצרים על ידי ישראל, כי היו האומות רואות אותות ומופתים גדולים ההם בשינוי הטבעים, ואז היו מכירים ומודים כי יש אלקים שופט בארץ משנה הטבע כרצונו, ומנצח ומשדד מערכת הכוכבים... כי האומות מתחילה לא היו מאמינים בהשגחה והיו סבורים שהעולם קדמון, והיתה דעתם שאין הפרש בין צדיק לרשע, כי אין השגחה בגלגל הירח ומטה, וגם המצרים שגלו ישראל ביניהם היתה להם דעה נפסדת זו. ואף על פי שיש אומה טועה מתוך פתיות היו המצרים טועים מתוך ריבוי חכמה, כי היו יודעים הכחות העליונים אשר משטרם בארץ, והיו אומרים כיוון שהעולם השפל נמסר להנהגתם והם משרתי המלך, המכבד אותם מכבד את המלך... (שם פסח ב)

כדי שיבטל רצון אחרים - בני אדם שירצו להרע לך, ומלת "אחרים" כוללת גם הכחות העליונים, כגון הכוכבים ומזלות, ואפילו המלאכים המשרתים, שאם היה נגזר בכח מערכה לבא לך שום מקרה ונזק, ואף אם היה נגזר למעלה מן המערכה בגזירת עירין ומאמר קדישין הרי הוא מבטל רצונם וגזירתם. וכן דרשו רז"ל צדיק מושל יראת אלקים, אמר הקב"ה אני מושל באדם, ומי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה (מועד קטן ט"ז ב'). (אבות פרק ב ד)

ספר החינוך:

משרשי מצות טומאת המצורע לקבע בנפשותינו, כי השגחת השי"ת פרטית על כל אחד מבני אדם, ולכן הזהרנו לתת לב אל החלי הרע הזה, ולחשוב כי החטא גרם אותו... ולפי שהדעות רבות בהשגחת הא-ל על ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצוות להורות על הענין מהיותו פינה גדולה בתורתנו, שיש כתות אנשים שיחשבו על כל המינין בפרט, כלומר שלא יתנועע דבר קטן בעולם רק בחפצו ברוך הוא, עד שבנפול עלה מהאילן גזר הוא עליו שיפול, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כיתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו כלל בכל עניני העולם השפל. ואנחנו בעלי הדעת האמיתית לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ב"ה על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין נברא יתקיים לעולם, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ב"ה על כל אחד בפרט, וכן קבלנו מרבותינו, ונמצא על זה הרבה כתובים... (תזריע מצוה קסט)

שלא נשחוט בהמה ובנה ביום אחד... משרשי המצוה שיתן האדם אל לבו כי השגחת השי"ת על כל מיני בעלי החיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקיימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומם, ועל כן לא יבטל מן המינים לגמרי כל ימי עולם... ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו יחד לרמז זה... (אמור מצוה רצד)

כי לאשר חננו הא-ל והנחילו דת האמת, לא יאות לו לחשוב בהבלים אלו, רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא, ולא יירא מדברי קוסם כי השם בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כח המזלות להיטיב לחסידיו. וידוע שאנחנו עם הקדש שאין אנו תחת כוכב ומזל, ה' הוא נחלתנו, וכענין שמצינו באבות ששם הא-ל מעלתם למעלה משרי מעלה... (שופטים מצוה תקי)

לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים... משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ב"ה על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב "כי עיניו על כל דרכי איש" וגו' (איוב ל"ד), ובשאר בעלי חיים על המינים. ובהניח אדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא אבד אחד מכולם מיום שנבראו, הכל במאמרו ובחפצו, וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמור מצוות בוראו ויישיר דרכיו והוא נקי כפים ובר לבב, תהיה השגחת הא-ל עליו ויתקיים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא... (תצא מצוה תקמה)

להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו... משרשי המצוה לפי שעם היות השם ב"ה משגיח בפרטי בני אדם ויודע מעשיהם וכל אשר יקרה להם בגזירתו ובמצותו, לפי זכותן או חיובן, וכענין שאמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז'), אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא-ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וחנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע, ונתן הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות, והמה ינהגום ויפעלו בהם פעולות, ואחר ששיעבד גוף האדם לטבע מצד שהוא בעל חומר ציוהו לשמור מן המקרה.

ואמנם יהיו קצת בני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודביקות נפשם בדרכיו ב"ה, כמו האבות הקדושים והרבה מבניהם אחריהם שמסר הא-ל הטבע בידיהם, ובתחילתם היה הטבע אדון עליהם ובסופן לגודל התעלות נפשם נהפוך הוא, שהיו הם אדונים על הטבע... ורוב בני אדם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצוינו התורה לשמור משכנותינו לבל יקרנו מוות בפשיעותנו, ולא נסכן נפשותינו על סמך נס... (תצא מצוה תקמו)

מאירי:

מה אדיר שמך - גלויה השגחתך ומי יוכל לכפור בה. הודך על השמים - ובכל זאת לא כלתה השגחתך שם, אלא מתפשטת בכל. (תהלים ח ב)

והיא הכוונה שכתב משה רבינו ע"ה ספר איוב שיורה על ההשגחה, שכבר הודה איוב בסופו אחר שהשיג דרכי הנמצאות שהורה לו השם. וכן פרשת בלעם שכתב משה רבינו ע"ה להורות על ההשגחה, שאין לו צורך לכתוב נבואת האומות בספרנו לולא הכוונה הזאת שהיא עמוד קיום המצוות... (שבר גאון מאמר א פרק א)

רלב"ג:

למען דוד - מגיד שההשגחה על האב תמשך על הבן... (מלכים א יא יג)

יסחו - שהשגחת ה' על הטובים ותעזב הרעים. תוכן הפרק: ה' שם חכמתו גלויה ביצירה שתעורר האדם להשתוקק לה. ב', בהשגתה ישמר מהרעות כי תדבק בו ההשגחה... (משלי ב כב)

יד ליד - הרעות הפתאומיות לא ינקה איש מהם, וזרע צדיקים נמלט - מהם בהשגחת ה' עליהם, והוא פריים משלמות השכל, כי רע זה לא יכול למשול בשכל. (שם יא כ)

לב מלך - רוצה לומר שפעולות ומחשבות המלך מוגבלות מה', שאילו היו מסורים לבחירתו היתה סכנה גדולה לעם שתחתיו. (שם כא א)

הרקאנטי:

ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה וגו', אין להביא ראיה מזה הפסוק על כי השגחת השם יתעלה היא אפילו בפרטי החיות והבהמות, כי הבאים בתיבה היו לקיום המין וכל השאר נמחו במבול, ועל כן ההשגחה היתה בהן פרטית כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינים אשר ברא בו, והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה. (נח)

סר צלם מעליהם... וטעם הענין וסודו ארמוז לך, כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה, ובהיותו כחו עמו מגין עליו ויש לו צל, כענין "ה' צלך על יד ימינך"... ובסור כחו מעליו צלו סר, ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא על ידי השכינה, שנאמר "והוא ישפוט תבל בצדק", וכתיב "וכל מעשהו באמונה", והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו, כענין שנאמר "היפלא מה' דבר", וכתיב באשת חיל "צופיה הליכות ביתה", אם כן כשצילתה עלינו אז השם ית' שומרנו וצלנו, כענין שנאמר "ובצל ידי כסיתיך", אמנם כשהוא מונח למקרים כענין ומפניך אסתר אין צילה על ראשו רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים... (שלח)

...ובבראשית רבה ר' שמעון בן יוחאי היה טמון במערה י"ג שנה... חמא חד צייד קאים צייד צפורים דכד הוה שמע ברת קלא אמרה דימוס הות פשגא שפיקולא הוי מתצדא, אמר צפור מבלעדי שמייא לא אצלח כמן (לצוד), וכמן דבר נש... וזה הדרש הוא במקומות אחרים לרז"ל. מכל אלו הדרשות נראה כי השגחת השי"ת היא אפילו בפרטי הבהמות והחיות. ואין זה דעת הרב הגדול ז"ל בספר מורה הנבוכים... אמנם אם נרצה לישב אלו הדרשות לדעת הרב ז"ל יש לי ליישבם ממאמרם ז"ל שאמרו אין לך כל עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר הידעת חוקות שמים. והענין כי כח התחתונים הוא בעליונים, וכל מלאך שומר את תפקידו אשר הופקד עליו. ולזה אמר במאמר הנזכר ההוא דממנא על עופי אתער לגבי קב"ה, הוא נראה כאילו מסרם תחת השומרים, אך אין השגחת השם פרטית עליהם. וגם זה הדרש האחרון אמר הוה שמע ברת קלא וכו', תיאר הענין לבת קול. גם אין להביא ראיה ממעשה נסים. ומה שאמר רבי שמעון לא אמר אלא להפלגת המשל ולהגדיל השגחת השי"ת על האם בגמול ובעונש...

וטעם ועשית מעקה לגגך... וידעת מה שאמרו רז"ל ראוי היה זה ליפול מששת ימי בראשית. וצריך להתבונן במאמרם איך זה היה ראוי מאחר שעדיין לא נברא כל שכן שלא חטא, וכשתבין מה שכתבתי לך בפרשת בראשית תנוח דעתך. (תצא)

דרשות הר"ן:

וביאור הענין הזה, כי בהיות השי"ת מתייחד בהנהגתם, אם ימרו דברו ישיג להם הרע מצד העונש, ויש בזה להקל ולהחמיר, להחמיר שראוי להם עונש גדול מספיק לכלותם, וזה שאמר "פן אכלך בדרך", ולהקל מצד שאם ירצה יוכל לסלוח לחטאותם והיו מוכנים לקבל שפעיו והנהגתו כבראשונה, כי השפעים הבאים מהשי"ת בלי אמצעי אינם נתלים בהכנת המקבלים. והשי"ת לחמלתו על ישראל ומיראתו פן ישיגם העונש הגדול הכליון הגמור, רצה לשלוח לפניהם מלאך, והודיעם שצריכים ללכת כפי מה שינהיגם המלאך, כי אי אפשר לקוות ממנו הסליחה, והוא כי השפעים המסודרים על ידי אמצעיים מיוחדים ומוגבלים, אי אפשר שישתנו, ואינם כפעלים המסודרים שלא על ידי האמצעיים, ולכן צריכים מאד להזהר מהרע המגיע שלא על צד העונש אבל על צד הפסד ההנהגה וסידור... (דרוש ד)

...ופירושו, דעו שגגתכם אשר בחרתם במה שיראה לכם מתוקן סדור עניניכם הטבעי, שאין כן, אבל הדבק בענין האלקי משנה הענין הטבעי ברצונו. כי הנה קציר חטים היום, איננו ראוי לגשם כפי ענינו הטבעי, אבל מצד הענין האלקי הדבק בי אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. ולכן היה ראוי לכם לבחור יותר במה שיחול ממנו הענין האלקי בכם, והוא משפט השופטים... (דרוש יא)

מנורת המאור:

ואחריו (אחרי מורה נבוכים) קם רבי יצחק ן' לטף בספרו שער השמים האריך לבאר דברי הרמב"ם, איך כפי טבע המציאות מתחייב להיות כל אדם רודף אחר מחייתו, כפי הכנת החומר שלו על דרך הטבע ולא על דרך השכל בלבד. ושאם ינהיג הבורא יתברך ליתן ממון ושלוה לצדיקים וימנע אלו הטובות מן הרשעים, וכל שכן אם יענישם מיד כפי רשעם תמיד, נמצא מכריע בין בני אדם להיות צדיקים, ולא לשם שמים ולא לכוונת המעשה... אלא להשיג הטובות הגופניות המושגות מהן מיד, כמו שעושה התינוק ואף הבהמה...

אבל האמת היא, כשהאדם השלם דבק בעבודת השי"ת - השגחת השי"ת בו. ואף על פי שיפרד מחשבתו ממנו בשום זמן, ואז יקרה לו שום מקרה, לסוף גמולו יהיה לו בעולם התמידי... (נר שלישי חלק ב חתימה)

כל יסודות התורה והאמונה בנויים על אמונת ההשגחה בתכלית השלימות שיש לבורא תמיד על הכלל ועל הפרט ונותן לכל אחד כפי מעשיו, כדכתיב (ירמיה ל"ב) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות" וגו', ופסוקי התורה מורים על כך כך אין להם חקר. ואף על פי שההשגחה בכל זמן ועת, אבל ביום הדין הכל בא לחשבון ולשוקלו בכף מאזנים... (נר ה כלל ב חלק א פרק ג)

אור ה':

לפי שמבואר מענין ההשגחה, שהיא פינת התורה, שהוא יתברך משגיח על בני אדם להיישירם אל ההצלחה, ראוי שנחקור בה בג' ענינים: בבחינת המשגיח, המושגחים, ובאופן ההשגחה.

א', בבחינת המשגיח, האם ההשגחה על ידי אמצעי, ואם כן מי הוא וכמה הם?

ב', האם ההשגחה בכללים או בפרטים, ואם בפרטים התהיה בכולם בשוה?

ג', החקירה בדברים שבהם תהיה ההישרה אל ההצלחה שהיא התכלית המכוונת בה..

א', מבואר ממה שבא בתורה ובקבלה האמיתית שההשגחה תהיה באמצעי ובזולת אמצעי, ושהאמצעים רבים יתחלפו בהתחלף מדרגת המושגים. וצריך שתדע, כי הכונה באמרנו 'אמצעיים' היא שיהיו משגיחים בבחירה וברצון, כי האמצעיים שבאמצעותם תהיה ההשגחה הם רבים כמו הכחות והפעולות הטבעיים שאינם פועלים בבחירה וברצון. ומזה המין הרבה בתורה ובנביאים מפעולות השי"ת שלא על המנהג הטבעי, כמו "ויולך ה' את הים" וגו'. אבל המכוון עתה הוא באמצעים הפועלים בבחירה וברצון, כמו שבא באבות, "ויאבק איש עמו", ואמר על זה "המלאך הגואל אותי מכל רע" וגו', ונאמר למשה "הנה אנכי שולח מלאך" וגו'.

וכבר נמצאת השגחה באמצעי ובזולת אמצעי במכת בכורות, שאמר "ועברתי בארץ מצרים וגו' ולא יתן המשחית" וגו', הנה בבחינת מצרים היתה באמצעי, ובבחינת הצלת ישראל בזולת אמצעי.

והנה נמצא האמצעיים רבים, מהם מלאכים כאותם שנגלו ליעקב ולגדעון וכו', ומהם נביאים כאבות שהיישירו זולתם לאמונתו יתעלה, ואדון הנביאים שהישיר אומתינו לעבודתו, ומהם השופטים והחכמים המוכיחים בעם. ואם יש גם מין ד' אין בידינו לא מפאת הקבלה ולא מפאת העיון, וזה שקצת חכמים יראו, ומהם הרב המורה שהגלגלים חיים משכילים. והנה פשט הכתובים וקצת מדרשות מסכימים לזה. ולפי זה יהי מין רביעי מהאמצעיים הפועלים בבחירה ורצון, והם הגרמים השמימיים, שיפעלו ויציירו מה שיפעלו בסידור אשר בנפשם וירצו בו.

ויתחלפו מצד המושגחים, שההשגחה וההיישרה באדון הנביאים היתה בזולת אמצעי פנים אל פנים, וההישרה לזולתו מהנביאים על ידי אמצעי, והישרת כלל ישראל שלמטה מהם באמצעות הנביאים, וכשנתמעטו הדורות היתה היישרתם באמצעות החכמים והשופטים. ולהיות כלל אומתנו העם שבחר השם לנחלה לו, היתה היישרתם בהם בזולת אמצעי או באמצעות נביאיו וחכמיו. והיתה השגחתו ביתר האומות באמצעות הגרמים השמימיים, אשר תתחייב ממנה הישרה כוללת בלתי מתייחסת למדרגת המושגחים כפי העת והמקום.

ב', בבחינת המושגחים, מבואר ממה שבא בתורה שההשגחה תהיה בהם בכלל ובאישים, ותתחלף בהם בפחות ויותר, עד שיהיה אפשר שתהיה בקצתם ובקצתם לא, וזה שמלבד ההישרה הכוללת לכלל האומה באו היישרות והבטחות מיוחדות וברכות לאבות ולנביאים.

ג', באופן ההשגחה הנה ממה שבא בתורה ובקבלה והתבאר בחוש יתבאר, שיש השגחה מינית כוללת, ואישית. הכוללת מסודרת ומוגבלת, אינה מתייחסת לשלימות האישים המושגחים. ויש השגחה כוללת מצד אחד וחלקית מצד אחר, ותתחלק לרבת הכללות - מסודרת ומוגבלת טבעית, ובלתי מתייחסת לשלימות המושגחים, ומעטת הכללות - מסודרת מוגבלת בלתי טבעית, ומתייחסת לשלימות המושגחים התייחסות גמורה, וממנה מסודרת ומוגבלת לשלימות המושגחים התייחסות בלתי גמורה.

משל להשגחה הכוללת בשילוח - מה שנמצא בכל אישי הנמצאות המורכבות כלים, תכונות, תשוקות, וכחות נפשיים ופעולות לשמור מציאותם ולהתרחק מהנזק. השגחה זו תתחלף ממין למין, אבל היא שוה בכל אישי המין.

משל להשגחה הכוללת מצד אחד וחלקית מצד אחר - מה שנמצא במין האנושי, כי להיותו יותר שלם משאר המינים הושם לו שכל מעשי שיסודרו ממנו מלאכות רבות השומרות מציאותו, והשכל העיוני, שהוא גדול שבהכנות לקניית השלימות האנושית. השגחה זו הנה היא טבעית ושוה באישים מצד הכח וההכנה לה, עם שתתחלף מצד (הוצאתה) בפועל, אבל היא בלתי מתייחסת לשלימות האישים המושגחים, כי כבר נמצא באיש שמדרגתו בשלימות האנושית פחותה, כי ההשגחה הזאת נמשכת למזג איש איש, או לסדרת הגרמים השמימיים בעת הולדתו. ואמנם היתה זאת השגחה כוללת מצד היותה בכל מין האדם, וחלקית מצד היותה במין האדם לבדו.

משל ההשגחה מעטת הכללות - מה שהיה מהחנינה לכלל אומתנו קהל המאמינים מהתורה מהא-ל יתברך שמו לעד, שבה נקנה השלימות בעצם וראשונה. ואמנם היא מעטת הכללות, להיותה מונחת ברצון רוצה (לתתה) לאומה ידועה ובעת ידוע. והיא אמנם בלתי מתייחסת לאישים המושגחים, כי עם היותה ההשגחה הגדולה בתכלית מה שאפשר להיות, להיות האומה המושגחת בכלל החשובה, הנה היא בלתי מתייחסת לאישים המושגחים למה שהיא שוה בכל אישי האומה. ואם כבר נמצא שיתחלפו אישי האומה, למה שנמצא קצת אישיה שרבה בהם מצוות יתירות, כאילו תאמר שהזכרים חייבים במצוות יותר מהנשים, זה יהיה לחילוף מדרגתם בחשיבות, כאילו תאמר הזכרים חשובים מהנקבות ומוכנים אל השלימות יותר. אמנם באישי כל חלק מהאומה היה שוה. ולזה מבואר שאינה מתייחסת בשלימות המושגחים בשילוח, ולהיותה מתחלפת בחלקי המין, היא מתייחסת לשלימות המושגחים בצד מה. ולהיותה דרך והצעה אל שתהיה ההשגחה המתייחסת לאישים המושגחים, הנה יתאמת בצד מה שתהיה ההשגחה האישית נמשכת ממנה.

משל ההשגחה האישית - הגמול והעונש אל העובד כפי שבא בתורה ובקבלה. והנה היותר בלתי טבעית הוא משוער בנפשו, לפי שאין מטבע העושה סוכה ונוטל לולב וכו' להיות גומל (גמול?) חסדים, ולא באוכל חלב ודם להיות נכרת. אמנם ההשגחה שבאה בקבלה האמיתית והוא הגמול והעונש הנפשי, שמבואר כי אינו מתייחס לאישים המושגחים לפי מדרגת כל אחד מהם התייחסות גמורה, ומבואר היות ההשגחה הזאת מסודרת ומוגבלת ברצונו הקדום כאשר גזרה חכמתו.

ומשל ההשגחה המסודרת ומוגבלת ומתייחסת לשלימות המושגחים התייחסות בלתי שלמה, הנה הוא החלק מזאת ההשגחה שבא בתורה והוא הגמול הגשמי. ומבואר שהיא מתייחסת אל שלימות המושגחים, ומפני שכבר יראה בחוש שימצא בה בלבול ומבוכה, כבר יתאמת שאינה מתייחסת לשלימות המושגחים התייחסות גמורה. (מאמר ב כלל ב פרק א)

הספקות אשר יסופקו בפנה זו:

ראשית הספקות שהניחו בידיעתו יתברך את הדברים, ואין צורך לחזור על הדברים, וכל שכן אחר שכבר הותרו בשלימות.

והספק הגדול הוא רוע הסידור של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. דרך תשובה אחת כשנייחס הטוב המגיע לרשע ורע המגיע לצדיק לא אל ההשגחה, אלא אל איוולת הצדיק שלא ירצה ללכת בסבות הנאותות בפתיותו. ולפעמים יקרה טוב מהאיוולת והוא הטוב המגיע לרשע. או התשובה שהצדיק הנראה צדיק אינו צדיק באמת, ואם נראה אותו שפועל הטוב אפשר שלפי הכנתו היה צריך לפעול יותר מהטוב, ונחשב לו מרי, ולהיפך ברשע. או התשובה שהרע המגיע אל הצדיק איננו רע באמת למה שתכליתו אל הטוב, ולהיותו דרך אל הטוב יחשב לטוב. וכן הטוב המגיע אל הרשע שתכליתו רע, יחשב רע. וכל התשובות האלו אינן מספיקות, כי לתשובה א' לא נמצא לצדיק הטוב הראוי לו מצד פעולותיו, וגם אם נראה אותו הולך בסבות הנאותות לבל ימצאוהו צרות, וגם התשובה השניה אינה מספיקה, כי נמצא באיש אחד בזמן שפונה אל הטוב תמצאנה אותו רעות, ובפנותו אל הלא טוב תמצאנה אותו טובות... והתשובה הג' גם בלתי מספקת, כי נמצא רעות רבות בצדיק שאין תכליתן לטוב.

ומצד העיון הקדימו, שהרע לא יגיע מהשי"ת כי אם במקרה ומהכרח החומר, וכבר קבלו חז"ל הקדמה זו באמרם אין רע יורד מלמעלה, ועוד מאמרים אחרים מסכימים לזה. ואחרי זאת ההקדמה יש אומרים, אם היה השי"ת משגיח על בני אדם ופוקד מעשיהם, ויגיע הטוב לטובים והרע לרעים, יתחייב שיגיע הרע מאת השם בעצמות. אולם מצד התורה נראה שיעדה הרע לפי המרי העצום בעזיבה והסתר פנים כל זה יורה שעונש הרע הוא הסתר פנים והעזיבה למקרי הזמן. והנה מקצת חכמינו אשר לחצום התורה והעיון קבלו הפנה הזאת, שההשגחה האישית נמצאת בקצת בני אדם ובקצתם אינה נמצאת. למה שהתבאר שכל מה שיהיה בעל החיים נכבד יותר, הוכנו לו יותר כלים לשמור על מציאותו והאדם הנכבד לאין שיעור, עד שיהיה מי שיראו אפשרות התדבקותו והתאחדותו עם השכל הפועל, הנה יתחייב שכל מי שהוא יותר קרוב אליו במדרגה לחשיבותו, תהיה בו השגחה יותר, ומי שיותר רחוק מפני חסרונותיו אין ראוי שתדבק בו ההשגחה... ונתאמת אם כן שההשגחה הזאת אשר מצד הדביקות וההתאחדות שהיא מצד קנין המושכלות בפועל, היא מפני הטבע האישי, ולזה היה ראוי שההשגחה תהיה לפי מדרגת הדביקות וההתאחדות.

ולפי שההשגחה הזאת בכלל להמציא סבות נאותות להגיע אל הטוב, הנה יראה שתהיה ההשגחה הזאת באישי האדם כשיודיע להם הטובות והרעות הנכונות לבא עליהם, כדי שישמרו מהרעות ויכוונו אל הטובות. וזאת ההודעה תהיה לשלמים באמצעות הנבואה, ולרעים לא תגיע ההודעה ויהיו נעזבים לפגעי הזמן.ומבואר שלא יחייב זה המין מהשגחה שלא יגיעו לרעים הטובות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת, ולזה מה שיראה בחוש רשע וטוב לו, לא יסתור הנחתנו זאת, כמו שלא יסתור מה שנראה בחוש צדיק ורע לו, כי הרע ההוא אפשרי לצדיק מצדדים מתחלפים, אם מצד האבות, כגון שהגיע ענשם להיות בגלות, ולא הגיעה זכות הבנים להוציאם מהגלות דרך נס, או שיגיע לתכלית טובה, לשמרם מהרעה הנכונה לבא עליהם, או לשמרם שלא יטו אל החסרונות.

ואולם סידור המערכת עצמו, אם שנמשך ממנו לפעמים טוב לרשע ורע לצדיק אין ראוי שייוחס לעוול או לליאות, להיות גלוי מענינו שהוא לתכלית השלימות לשמירת הנמצאות אשר בכאן, ולהצלחת הכללים, ואם אפשר שרעים יגיעו להם טובות, אין ראוי למנע טובת הכלל מפני זה, וכל שכן אחר שמבואר כי הגמול והעונש האמיתיים הוא בהצלחת הנפש ולא בטובות המדומות. זהו דעתם בזאת הפנה. (שם פרק ג)

ואמנם הג' (שאלה ג'), אשר יסודו פחיתות מדרגת האדם ביחס אליו יתברך, אחר שהשי"ת ממציא ומחדש תמיד הנמצאות ברצונו, ואין ענין הרצון לדבר מהרוצה אהבתו את הדבר הנרצה, ואיננו רחוק שהדבר האהוב אצלו שיהיה מושגח ממנו איך שיהיה יחסו קרוב אליו או רחוק... ולזה הוא מבואר שהספק הזה, שיסודו היחס הרחוק אשר בין השי"ת והאדם איננו ממה שיתחייב היותו בלתי מושגח ממנו, ולפי שההשגחה הזאת מצד האהבה מהבורא אל ברואיו מבלי בחינה אל ההשכלה כלל, מבואר שהספק שחידשו ברשע אשר קנה מהמושכלות שיענש עונש נפשי... איננו ממה שיקשה... (שם פרק ד)

האם שם דבר מיוחד באומתנו זולת התורה, אשר יהיה בו יתרון השגחה? ב', האם יש יתרון השגחה בזמן מיוחד? כבר יראה לפי הקבלה שמצות מילה שניתנה לאברהם אבינו דבר מיוחד בכלל האומה שנתלה בו חלק מההשגחה...

וכבר יראה שהכוונה בעקדה היה גם כן ייחוד ההנהגה האלקית אל האומה הזאת... כשבחר באברהם לחלקו וחבל נחלתו ולהיותם מונהגים ממנו בייחוד, הנה קרבם כולם לעבודתו והסירם מההנהגה הכוללת בקרבן כולל כל האומה, והוא מעשה העקדה, אשר במעשה הזה הוסרו מהנהגת זולתו ונתייחדו להנהגתו יתברך... ולזה יראה שהיתה הכונה בשני תמידין של שחר ושל בין הערבים להורות שזה כפרה לכל ישראל להסירם מהנהגת המשרתים וליחדם בהנהגת השי"ת... והנה יראה שהכוונה בתקיעת שופר של איל בראש השנה גם כן להמליך עליו ולהתיחדנו בהנהגתו.

בענין המקום באו כתובים בתורה מורים חלוף (הבדל) גדול במקומות, אמר יעקב אבינו "מה נורא המקום הזה" (בראשית כ"ח), ונאמר בתורה (שמות כ"ה) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" וגו'... סבת החלוף למה שבהחלף המקומות יתחלפו ההכנות ההכרחיות אל העבודות לא-ל יתברך, כגון הפרישות וההתבודדות וזה לסבות שמימיות וארציות, כמו שרמזו רז"ל שארץ ישראל מיוחדת להם, עד שבא בקבלה שאין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל, ויצירת האדם משם...

ואם יש יתרון השגחה בזמן זולת זמן, הנה לפי מה שבא בקבלה הוא גם מבואר, שאמרו בד' פרקים העולם נידון, ודרשו את ה' בהמצאו - בעשרת ימי תשובה... וזה שבחילוף הזמנים יתחלפו ההכנות ההכרחיות אל העבודה, אם מפאת הזמן בעצמו, ואם מפאת הפעולות המיוחדות בזמנים ההם... (שם פרק ו)

עקדה:

...ואחר כך אמר "ביום עשות ה' אלקים", להורות גדולת שם הוי"ה המשנה ומשדד הכח הטבעי עבור האדם, והוא טבע שני מיוחד לאומה הישראלית, וזה שאמרו בבראשית רבה י"ג, בתחילה עלה במחשבה לברא במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים בכך ושיתף עמו מדת הרחמים... (בראשית א לא)

...וממשלת האדם טבע נפלא מתחייב מעצמות הבריאה לצורך ההנהגה ההשגחיית, כי טבעי הנמצאים הנבראים במדת החסד שנשתתפה למדת הדין מתבוננים לפעול כפי המחויב מההשגחה על הענינים המושגחים, מה שקראו ההמוניים נס לפי הטבע המפורסם אצלם, אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הוא טבע גמור... וזו מרכבת המשנה, הטבע השני המונהג על ידי האבות הקדושים ושאר הנביאים והחסידים, מה שיעשה לטבע שני, ולזה יחוייב שימצאו בכל דור אנשים כאלו... וזה שאמרו בכתובות ח', דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ וכו', שמעשה שמים וארץ שהוא על הסדור הטבעי הוא על דרך אחד בלתי משתנה, ומעשה צדיקים הטבע השני המגיע להם על ידי ההשגחה האישית הוא בשתי ידים, אחת לפי הנראה ואחת לפי האמת... (שם ט א)

האדם אמנם יכול ללכת בכל חלקי העולם, אך אין לו רשות לצאת מכללו. ואין בחירתו יכולה להטות המשפט האלוקי הכולל אשר גזרה חכמתו. כי יש לאדם פעולות הכרחיות לכדי חייו, ואחדות אפשריות, ויש פעולות נמנעות ממנו, כגון למנע את הרצון האלקי בענינים הכוללים שגזר. ומכאן קצת טענה לבטל את הבחירה, כי הענינים הכוללים יגיעו על ידי הפעולות החלקיות, ואם כן הכל הכרחי. וכבר ביארנו שאדרבא השכל הוא על הכל, וגם המזל בידו, וגם בענינים הכוללים אין רצון ה' מכריח הרצון האנושי החלקי... וכל אחת מהסבות אינה הכרחית, ואם ימנע עצמו מאחת מהם יגיע על ידי סבה אחרת... (שם לז א)

וירד יהודה - מראה איך מגיעה הכונה הכוללת ממפעלות אלקים עם שלוח בחירה האנושית, שהיתה מחשבה כוללת להוציא מיהודה ותמר זרע המלוכה, אמנם נתרחק הענין כי יהודה נטה אחר יופי וממון ולקח את בת שוע... (שם לח א)

החכמה האלוקית חייבה שתושלם הנהגת העולם על ידי ההנהגה הטבעית שעל ידי המערכה השמימית הגלגלית והמון הכוכבים, וההנהגה ההשגחיית על ידי הרצון האלקי לפי מעשה בני אדם, שהוא נעלה מן הסדר הראשון, ונתייחד לאומה הנבחרת... ולכן ראתה החכמה האלקית שיהיה סדר ובנין האומה הזאת דומה לבנין השמימי, עד שתתיחס בחלקיה ובכללה לגרמי השמים, כדי שישתתפו שני כלי ההנהגה ויתאימו זה לזה כשני כלי נגינה... (שם מו יח)

...הנה סדרו מדרגות ההסתלקות מהעולם ומהגרמים שפרנסתם מהם כפי חולשת הדורות, עד שכמעט פסקה ההשגחה מהם, עד שבא אברהם... (שמות א א)

...כדי שימצאו ב' מנהגות, הטבע הנוהג על ידי השכלים העליונים ואינו משתנה כמותם, וההנהגה השניה על פי השכלים האנושיים השלמים האותות והמופתים ששמה התורה לשכר ועונש מצוותיה, ויונהג על ידי שלמי האנשים הדבקים בו... וכל אחד מהם כשותף של הקב"ה כביכול... והוא טבע חכם המבחין בין צדיק לרשע... (שם יב ב)

בהשגחה האלקית יש מדרגות, א' ההשגחה על כללות העולם, כי אף על פי שמסרו בידי ממשלת מערכות הכוכבים וע' שרים לא הסתיר פניו ממנו לגמרי, ואם יראה חמס או ריב בכולו ובקצתו יפקוד עונם. ב' ההשגחה הכוללת על כללות האומה הישראלית, כאדם המקבל עליו לפנות בסבר פנים לדבר, ועל זה אמר ופניתי אליכם. ג', ההשגחה המיוחדת לחסידיו, שהיא במדרגת האדם אל עצמו, כי אנשים אלו בצלמו, וכאילו עצם מעצמיותו... (שם לג יב)

אלה פקודי - אחר גמר מלאכת המשכן שהיא נגד סדר הנמצאות, מבאר את ההנהגות הטבעית והבחירית והשמוש בהן. הטבעית משמשת על שתי דרכים, א', דרך כל העולם, כענין העכו"ם שעזבם לסדר השמימי. ב', דרך שניה לתת אפשרות לבחירה האנושית, וג', מה שמשותף לשתי ההנהגות שיקרה שיהיה הטוב והרע המסודר לפי ההנהגה הטבעית לפי מעשה האנשים המונהגים בהשגחה... ההנהגה מהמין השני תשמש לבעלי הבחירה התורניים, ועם העכו"ם לעתים רחוקות, כגון במבול וכו', כי הבט אל עמל לא יוכל, או כשמשגיח אל האומות במקרה למען ישראל... (שם לח כא, וראה שם עוד)

אמנם אצל האנשים שההנהגה הזאת מסודרת ומיוחדת להם יש מעלות כפי מדרגותיהם בהכרת הבורא אהבתם והדבקם בו. מדרגה א', היודעים שיש אלקים שופטים בארץ, אך לא ישתדל בענין העבודה והאהבה, וזה לא יספיק שישתנו סדרי בראשית עבורו... אלא שאינו נספה עם רשעים כמותו, כי בעם גדול וקדוש הוא יושב, ויש יודע מקום מושב אלוקיו אך לא ידע את המלך ולא בא בביתו, זה תספיק זכותו זכות קטני המשרתים להצילהו בהשגחה מקצת הרעות הטבעיות על דרך הנסים הנסתרים, אבל אם יתחזקו לא יוכל להמלט. ויש שיאמר לה' אני לעבדו ולדבקה בו, ובבא אליו פגע המלך בכבודו משתדל עבורו, חוקי המלכות לא יעכבו בעדו... (שם)

נקדים ד' הקדמות: א', אחר שברא את האדם בעל בחירה, הוצרך שתמצא בעולם הנהגה לפי מעשה האדם, בצד הנהגת הטבע ההכרחית. ב', ושיהיו שם הישרות אלוקיות שמהן תסובב אותה השגחה, כפי שתמשך ההנהגה הטבעית מסדרי השמים ומערכותם, ומזה ומזה תמשך שיהיו זמנים שונים לפי הרצון שבו יושלמו הענינים לפי ההשגחה, כבגמרא ראש השנה, בארבעה פרקים העולם נידון... (ויקרא כג פרק א)

כי האדם נברא בעל בחירה, אך כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, נמשכה זוהמא לדורות הבאים, ולא ידעו שה' מנהיג בחפץ וברצון על ידי כושר מעשה האנשים, וחשבו שהכל מחוייב... ועל כן נמסרו ביד המערכה לטוב ולרע, חוץ מבפעמים שנתמלאה סאתם כבדור המבול, עד שבא אברהם אבינו ע"ה והחזיר ענין הבחירה למקומה... ולהשלים ענינה ירדו למצרים ונגאלו על ידי ההשגחה והיכולת האלוקית, והגיעו לדעת זו לגמרי... והבחירה נגמרה כאשר ניתנה בידם התורה להורותם הדרך, ומכאן ואילך הרעה והטובה מאליהם על עשיית הטוב והרע. (דברים יא כו)

והפיל פור - ואף על פי שלפי המערכה מצא המן מקום להשמידם, עזרה לנו ההשגחה לבטל הוראת המערכת, ואת השתדלות המן ביטלה השתדלות אסתר. (אסתר ט כד)

ספר העקרים:

...ומן "והאדם ידע את חוה אשתו" עד "זה ספר תולדות אדם" הוא ענין אחר, ונכתב לרמוז על העקר השלישי, שהוא מציאות השכר והעונש הפרטי וההשגחה בפרטים המתחדשים בעולם מקטטות ודברי ריבות בין אדם לחברו, כמו שקרה לקין והבל... אבל בפרשה הזאת ביאר ההשגחה בענינים פרטיים מכל איש ואיש, והוא איך השגיח השם בקין להענישו... וזאת היתה כונת כל החלק הג' הזה, ולזה נכתב בו שם ה' בלבד, לרמוז כי ההשגחה הפרטית אשר היא בכל הדברים הנעשים בעולם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אינה מצד מציאות הפועל המהווה לדברים הטבעיים, ולא מצד תורה מן השמים, אבל מצד שמשלמות השם ומעלתו הוא להשגיח בשפלים ובנעדרי היכולת להושיעם מיד שוסיהם... ובאר בספור הזה מקין והבל שהשגחתו היא במדת רחמים לפתוח לרשעים דרכי התשובה, כמו שפתח לקין... (מאמר א פרק יא)

ויובן מזה גם כן שידיעת השם מקפת בדברים האישיים ובדברים הכלליים, ולהורות על זה תמצא כי כשהקב"ה נגלה על הצדיקים מזכיר שמם שני פעמים, אברהם אברהם, יעקב יעקב... לומר שהוא יודע הפרטים מצד הפרטיות שבו. וכן אמר השם לבני נח "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם" (בראשית ט'), לרמוז על שהידיעה הפרטית דבקה באדם, שאם לא היתה בו רק ידיעה כללית כמו בשאר בעלי חיים לשמור המין בלבד, מה טעם שיהרג הרוצח.... אבל יאמר כי לפי שנעשה אדם בצלם אלקים הנה הוא קיים באיש, וההורגו ראוי לעונש, אחר שהידיעה האלקית הפרטית דבקה בו מצד הכח השכלי אשר בו כעליונים אשר הם קיימים באיש. ועל כן היה האדם ראוי לשכר ולעונש הפרטי המיועד בתורה... (שם)

והעקר השלישי שהוא השכר והעונש, הנה השורש הקודם לו והמתחייב אליו בהכרח הוא ההשגחה, וזה כי אף על פי שכבר קדם לנו שורש הידיעה ושהא-ל יודע מעשה בני האדם ומסדר עניניהם בתורה מן השמים באופן שיתקיים קבוצם ויתוקן היותם, כבר היה אפשר לו כי להיות האדם פחות ונבזה בעיני השם יהיה הפרט משולח ונעזב ובלתי נגמל על מעשיו הפרטיים אשר בינו לבין קונו, אלא מצד היותו חלק מן הכלל, לא בבחינת הפרט מצד עצמו. ולזה שמנו ההשגחה שורש קודם לשכר ועונש, להעיר שההשגחה האלקית היא על כל פרט ופרט לתת לו עונש ושכר אף על הדברים שהם בינו לבין השם, כמו שלא שעה אל קין ואל מנחתו, וכל שכן על הדברים שהם בין אדם לחברו... (מאמר א פרק טו)

...ובאר לו בזה כי אלו השלשה עולמות שהזכיר למעלה הם מונהגים מהשי"ת, וזה כי בעולם ההויה וההפסד שדרך הבעל חי להתגבר האחד על חברו או על האדם ולהרגו, כמו חזאל שהתגבר על מלך ארם והרגו, לא היה זה במקרה רק בהשגחה מהשם לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו ולעשות על ידו דין בעוברי רצונו... ואמר "ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל", להורות כי השגחת השם היא על הוראת המערכת לבטל אותה ולעשות חפצו ורצונו, וזה כי מדרך הוראת המערכת להורות על הרשע טוב ועל הצדיק רע לפעמים, ועל ידי יהוא נהרגו כל הרשעים עובדי הבעל בלבד ונמלטו כל הצדיקים עובדי השם... (מאמר ב פרק לא)

...כי המכחיש ההשגחה ותורה מן השמים יכחיש הנבואה מהשם על הדרך שיאמינה כל בעל דת בלי ספק, ועל כן רצה השי"ת לאמת אמות חזק בטול זה הדעת עם דעת האומרים שזה לשם הגדלה לשם ובטול דעת העושים אותם אמצעיים בינם לבין השם, וזה כשבאר להם מציאות הנבואה, ושיש תורה מן השמים להדריך בני אדם בדרך ישרה, וזה אי אפשר אלא בהיותו יתברך משגיח בבני אדם. ונתבאר להם זה כשהגיע להם מאתו בנבואה פנים אל פנים, ושתי אלו הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך, כי דבור אנכי ה' אלקיך רוצה לומר שהשי"ת הוא משגיח בנו ומנהיג אותנו, וזהו לשון אלקיך, רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כלומר אנכי הוא שהשגחתי בך להוציאך מארץ מצרים, והזכיר "מבית עבדים" להורות על ההשגחה, כי המערכת היה מורה היותך עבד, והוצאתיך משם בכח גדול... (מאמר ג פרק יח)

...ופעמים יגיע ריבוי המצוות המקויימות על ידי איש אחד אל שיהיה במדרגה שיושגח בעולם הזה בכל פרטי ענינו, כרבי חנינא בן דוסא וזולתו מן החסידים, וכבר אפשר שימצאו ריבוי המצות או כללותם באישים שונים, יהיה כלל האישים ההם מושגח יותר מן האיש האחד, וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו ריבוי המצות. וזאת היא הסיבה שיש שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט, להמצא בכלל ריבוי המצוות או כלל מצוות התורה יותר ממה שימצאו באיש אחד. וזה אמנם יהיה בהצלחת עולם הזה, אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד כפי מעשיו ורוב המצוות שיעשה... (שם פרק כט)

...ופעמים ימצא איש תספיק מדרגתו מצד ריבוי המצוות והכונות הראויות אל שיהיה מושגח בעולם הזה ומוצל מכל הפגעים כרוב חסידי ישראל, עד שישתנה הטבע כפי רצונם, כפי שהיה זה ברבי חנינא בן דוסא ובנחום איש גם זו... (שם פרק ל)

...ונאמר שממה שיחוייב על כל בעל דת אלקית להאמין הוא, שהשי"ת משגיח באישי מין האדם ובפרטי מעשיהם לגמול ולענוש פרטי האדם וכוחותיו. וזה שורש בכל הדתות האלקיות. ואולם אם אפשר זה מצד העיון הנה זה צריך ביאור... אבל כבר הכרענו היות השי"ת יודע כל הנמצאות ופרטי מעשיהם בראיות מספיקות לכל בעל שכל, ואולם מה שצריך לבאר הוא שאף אם ידע הפרטים ומעשיהם אם ישגיח בהם לתת לאיש כדרכיו או ידעם כמו שידע את הבעלי חיים ופרטיהם בהכרח להיות ידיעתו מקפת בכל הנמצא והנעשה בעולם, ולא יפלא ממנו כל דבר קטן או גדול, אבל לא ישגיח בהם לתת גמול ועונש על כל מעשיהם אלא שישגיח בפרטיהם במה שהם חלקי הכלל, ולשמור המין, לא זולת זה.

ומה שהביא האנשים לסלק ההשגחה עם היותם מודים בידיעת השי"ת הוא רוע הסדר הנמצא לפי דעתם בטובות העולם ורעותיו... וכלל ספר איוב הוא לתרץ שתי הקושיות הללו, ובעבור שהתרם הכרחי אל הדת האלקית הסכימה דעת אדון הנביאים ע"ה לחבר הספר הזה שהוא ספר איוב בדרך משא ומתן מחכמים... ולפי שאין מקום להתיר שני ספקות הללו אם לא כשיתאמת ראשונה מציאות ההשגחה אכתוב ראשונה קצת מן הראיות האמורות על ההשגחה ממה שבא בספר הזה ובזולתו. והראיות המורות על ההשגחה הם ג' מינים... (מאמר ד פרק ז)

בראיות הלקוחות מהענינים הכוללים, הראיה הראשונה היא הלקוחה מהגלות היבשה... שכפי טבע היסודות היה ראוי שתהיה הארץ מכוסה ביסוד המים שלא ימצאו צמחים ולא בעלי חיים, והגלות היבשה היא ראיה על רצון רוצה מכריח הטבע לעשות רצונו, וזו הראיה היא הראשונה שזכר השי"ת לאיוב: "איפה היית ביסדי ארץ" (שם ל"ח)...

והראיה השניה מן הענינים הכוללים היא הראיה הלקוחה ממציאות המטר, שאף על פי שאינה ראיה תורה בעצם לפי הנראה בתחלת הענין על ההשגחה האישית במין האדם, לפי שמצינו שזכרה אליפז במענהו הראשון ואליהוא במענהו הד', וקיים אותה השי"ת במענהו הראשון... ואם היות המטר מציאותו הכרחי לקיום כל בעלי חיים בכלל, ואי אפשר ליחס הויתו אל הטבע לפי שאינו דבר מתמיד על אופן אחד בכל שנה ושנה כמו שהוא הענין בדברים הטבעיים... הנה זה ממה שיורה שאין הוית המטר בזמנים מתחלפים מפעולות הטבע אלא ברצון רוצה... ולפי שהיה אפשר לומר שזה ממה שיורה על ההשגחה המינית כמ"ש גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, אמר הנביא "שאלו מה' מטר בעת מלקוש" (זכריה י'), כי מירידת המטר בעבור התפלה יש ראיה גדולה על ההשגחה.... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

ואולם הראיות הלקוחות מהענינים החלקיים והפרטיים הנמצאים במין האדם הן ג', האחד היא ההשגחה הנמצאת בענינים החלקיים אשר נראה כמה חכמים וערומים משתדלים בסבות נאותות להוציא מחשבתם לפועל להגיע הרע לאיש מה, ולא תשלם מחשבותם שתגיע לפועל, אדרבה אותן הסבות בעצמן שיחשבו שיגיע בהן לזולתם הרע פעמים הן סבות להגעת הטוב, כמו שקרה לאחי יוסף...

והראיה השניה לקוחה מצד העונשים החלקיים המגיעים לרשעים מדה כנגד מדה, שמזה ליקח ראיה שיש משגיח שופט בצדק, וזה שכשנראה המזיק את חבירו בממון הוא נזוק בממונו, והמזיקו בגופו כאלו תאמר שקוצץ ידו או שיסמא את עינו תקצץ ידו ותכהה עינו... וכן בכל העונשים שיגיע מדה כנגד מדה, כמצרים שדנו את ישראל במים ונדונו במים, שטבעו בים, וכן כשלקקו הכלבים את דם נבות... וזו ראיה גדולה על ההשגחה קורעת לב קטני אמנה. 

הראיה השלישית, מה שנמצא בדברי אליהוא מן ההודעה שתבא לאדם בחלום חזיון לילה בדברים חלקיים, אמר "בחלום חזיון לילה וגו' אז יגלה אוזן אנשים" וגו' (איוב ל"ג), ופירוש הטעם למה ואמר "להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה", רוצה לומר להסיר האדם מהמעשה הרע שנסתבך בו... וההודעה הזאת ראיה גדולה על ההשגחה האישית במין האדם, שהרי אין זו השגחה מינית... (שם פרק ט, וראה שם עוד)

ואולם הראיות הלקוחות מצד השכל הם שנים, האחד מצד המקבל והשנית מצד הנותן. והראשונה אשר מצד המקבל היא כך, הכח השכלי שבאדם אי אפשר שיהיה מציאותו לתכלית קיום המין בלבד, אחר שנראה שאר המינים מתקיימים זולתו, ואחר שנראה לאדם זה היתרון על שאר הבעלי חיים, לא יתכן שנאמר שיהיה משולח ונעזב ובלתי מושגח בפרטי מעשיו בהם אחר היות לו עליהם יתרון דעת...

והראיה השנית שהיא מצד הנותן הנה היא על ב' פנים, האחד מצד חכמת הא-ל ויכלתו הוא על זה הדרך, מושכל ראשון הוא שהשי"ת ראוי שייוחסו אליו כל מיני השלמות, ומאשר נראה שהוא שלמות אל האדם שישגיח במעשה ידיו באופן שיגיענו אל תכלית שלמותו, ואל האדון גם כן שישגיח במונהגים מאתו... ואחר שהוא יתברך חכם לבב ואמיץ כח הנה הוא בעל היכולת הגמור, ואי אפשר אם כן שיהיה בלתי משגיח להיותו לואה ובלתי מספיק להשלים חק המונהגים מאתו... (שם פרק י, וראה שם עוד)

כמו שנמצא ההשגחה האלקית תגיע לכל מין ומין מן הבעלי חיים באופנים מתחלפים כדי שיושלם המין ההוא באופן היותר שלם, כן ראוי שתמצא בכל איש ואיש מאישי האדם כפי מדרגתו ומעלת שלמותו כדי שיושלם האיש ההוא באופן שלם... שבהמות הבעלי קרנים האוכלים את עשב השדה, לפי שהחומר שראוי שיתהוו ממנו השינים כלה בקרנים ולא הספיק הטבע לעשות להם שינים בלחי העליון, ולא יכול לעכל המזין יפה, שם בהם הטבע כח להעלות גרה להשלים בלעיסה השניה מה שחסר בראשונה. וכן מי שמזונו מצוי כדגים והעופות שם עכולו מהיר מאד... וזה ממה שיורה בהכרח שיש משגיח בנמצאים לתת לכל אחד חקו ושלמותו כפי מה שיגזור טבעו וכפי מה שאפשר לו, ולא יעשוק לשום אחד מהם. ואחר שאישי האדם מתחלפים בשלמות הכח השכלי שבהם התחלפות יותר גדול מהתחלפות מין אחד מהבעלי חיים על האחר, עד שנראה איש אחד קרוב להיותו במדרגת הבעלי חיים הבלתי מדברים, ואחד קרוב להיותו במדרגת המלאכים, ראוי אם כן שיהיה בין האישים התחלפות השגחה כמו שהיה בבעלי חיים בין המינים... (שם פרק יא)

וראוי שנמשיך אל ההשגחה הדבור בתפלה, לפי שהתפלה אף על פי שאינה עיקר מעיקרי התורה, היא ענף המסתעף מן ההשגחה, שקבלת התפלה יורה בהכרח על ההשגחה. והוא דבר ראוי לכל מאמין בהשגחה שיאמין שהתפלה מועילה לו להצילו מרעתו, ולא יספק ביכולת הא-ל על הצלתו, אלא על היותו ראוי להטבה זו... (שם פרק טז, וראה עוד ערך תפלה)

אברבנאל:

וירד ה' - נאמר על השגחתו בארץ לא מוכנה לכך... (בראשית יח יח)

לא אתם שלחתם אותי הנה - הסבר טענת יוסף: הנה יש דברים שיקרו במקרה שלא כיוון אליה ונמשכו לפעולותיו במקרה, כגון שהלך בשוק ומצא מציאה. הדברים המקריים בלתי מוגבלים בסבותיהם, ועל כן לא תפול בהם הידיעה מקודם. וידוע שדבר גדול באיכותו ובענינו או מרוב המקבלים אותו יהיה רק בהשכל ולא במקרה, שאין אפשר שתגיע תועלת גדולה במקרה, כי הוא מכוון מההשגחה, ורק האדם בסכלותו ייחסם למקרה... ורק דברים פרטיים הם מקריים, ויש גם דברים מושגחים בפרטים... (שם מה ח)

את החזה - נראה שייחד בשלמים השוק והחזה, כי יסוד הדת הוא שה' יודע בכלל ובפרט כל עניני העולם השפל ושהוא משגיח בהם, החזה הוא רמז על הידיעה האלקית, מלשון ראיה-חזה, וכן התנופה לכל הרוחות... והשוק רמז להשגחה, ומעלה ומוריד רמז שה' מגביה שפלים וכו'... (ויקרא ז ל)

בחודש השביעי - כבר פירשנו בפרשת בא כי תשרי הוא ראש השנה והתחלה במציאות... לפי ההשגחה הכוללת המסודרת מהגרמים השמימיים לכל הנבראים, שעליו אמרו "עוברים לפניו כבני מרון", ולא לפי ההשגחה הפרטית לשומרי מצוותיו. והספרים הנפתחים מורים על הגזירות הנגזרות בו ביום, והוראות אלו לפי תכונת השמים ובמבטם במולד תשרי. ויש ליום הוראה מיוחדת לאומה הישראלית, כי השמים מורכבים מגוף ונפש, שהוא הנבדל המניע, ואלו ישפיעו על הגשם והנפש האנושיים, על כן תתקיים בהכרח הוראתם, מה שאינו כן בישראל המושפעים מהשי"ת סבת הסבות בלבד, לכן נתחייבו לבדם בתורה ובמצוות ואיסור עבודה זרה. וההשגחה האלקית תבטל פעמים רבות ההוראה השמיימית, או תעתיקם מנושא אל נושא, כמו ונתנם בכל שונאיך, ולכן אמר זכרון תרועה - על החירות מההוראות השמיימיות, ושיתעוררו לתשובה כדי שיצילם מהוראות המערכה... (שם כג כד)

ושמעת - בעבור קדושת המקום, שבעבור הכנתו תדבק שם ההשגחה יותר. (מלכים א ח ל)

אלקי כל הארץ - משגיח בכל האומות על ידי אמצעיים, והוא אלקים על האלהים המנהיגים אותם, ואת ישראל ינהיג בלי אמצעי, ולכך נקרא אלקי ישראל, ובזמן הגאולה תתפשט השגחתו על הכל, ויקרא אלקי כל הארץ. (ישעיה נד ה)

כי רוח - ה' ידבק השגחתו בבן אדם כדי להגיעו לשלימות... (שם נז טו)

ראה עוד ערך ישראל-מזל, ומזל.

ספורנו:

ויריצוהו מן הבור - כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאמרו "כי קרובה ישועתי לבא"... (בראשית מא יד)

והייתי להם לאלקים - מנהיג ענינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם... (שמות כט מה)

...ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים, אשר לא תפול השגחה אלקית באישיהם אבל במיניהם בלבד, כי בהם תשלם כונת הממציא ית'. וכאשר בחר באומה הישראלית, כאמרו "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה", וזה מפני שתקות המכוון מאתו ית' היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה... והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורים, כאמרו "אם שמע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך"... (ויקרא יג מז)

ונקדשתי בתוך בני ישראל - לעשות עמהם נפלאות כמו שנדרתי באמרי "הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות", והטעם בזה, כי אמנם "אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים"...להיות מנהיג אתכם בלתי אמצעי כמשפטי הנבדלים מחומר, בהיותכם הולכים בדרכי קדושתי... (שם כב לב)

כי ה' הוא האלקים - המסדר הנצחי המפורסם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי אמנם על זה יורה סדרם וקשרם והתכלית המושג מהם אשר לא יושג זולתם, ובהם נודע שיש נמצא מכוין שהמציא כל זה לתכלית מכוון מאתו... (דברים ד לט)

דורש אותה - להשגיח על מעשי יושביה אם הם ראוים למטר ואם לא לפיכך זה... (שם יא יב)

מהר"י יעבץ:

...והנה זה האדון הזכיר ג' דרכים מתוכם יהיו נצולים מאלה הדרכים הנזכרים. דע מאין באת מטפה סרוחה - ותנצל מכת הרשעים האומרים עזב ה' את הארץ, וזה כי איך יתכן שמהתחלה פחותה וגרועה כזו יצא נמצא נכבד משכיל החכמות על אמתתם, מלבד השגחתו ית' הפרטית באדם. ואחר הקדושה שענינה על ההשגחה, כאומרו "מלא כל הארץ כבודו", אמר "אתה חונן לאדם דעת", כי אי אפשר שהדעת אשר באדם יהיה על ידי אחד הנבראים... (אבות ג א)

...לפי שרצה לדבר בהשגחה, הקדים מעלת האדם כי רבה היא וראוי שישגיח בו השי"ת משני טעמים, הא' מן החבה, והב' מן היתרון, ועדת ישראל מצד היותם בנים ושנתן להם כלי חמדה... (שם שם יט)

הכל צפוי - רוצה לומר שכל מעשי האדם ותנועותיו גדולים וקטנים גלוים וידועים לפני השי"ת לא נעלם ממנו דבר. ודבר זה יחייבוהו השכל והכתובים, כי ראוי לתת כל שלמות לא-ל ית' ולהרחיק ממנו כל חסרון, כי מי שנעלם ממנו דבר מה חסרון הוא לו, וכתיב (ירמיה ל"ב) "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם"... ולכן אמר "צפוי" לרמוז כי ידיעתו אינה כידיעתנו, שהוא יודע הדברים קודם שיהיו, והאפשרי אצלנו אצלו ודאי וברור... (שם שם כ, וראה שם עוד ואלקים-ידיעה)

הכל צפוי, כבר ידעת מה שכתבתי בפסוק (תהלים קל"ח) כי רם ה' ושפל יראה, ולזה אמר הכל צפוי, לומר כי השגחת השי"ת כללית, כי בהשגיחו בדבר הפרטי כל שכן באשר למעלה הימנו, לא כבשר ודם שבהשגיחו בדבר הנבזה לא יכול להשגיח בדבר הנכבד, ולזה שם משל מהצופה אשר יראה מחט קטנה ממגדל גבוה מאד, שזה מעלה לו. ובאומרו הכל ביאר שאין השגחת השי"ת כהשגחת האדם שעין ראותו לטושה ורואה דבר דק מאד מרחוק, שבהביטו הדק לא יוכל להביט בדבר הגס, אלא הכל צפוי מאתו, נמצאו שני ענינים בהשגחה נפלאים, הא', שרואה ממכון שבתו דבר דק עד מאד, וכל הדברים בראיה אחת... (שם)

והגבאין מחזירין תדיר בכל יום, הוא כי דרכי האדם מונהגים על פי הגלגלים ברצון בוראם, והצדיקים הדבקים בבוראם ניצולים מהרעות המוכנות לבא עליהם, והרשעים יכשלו בעת פקודתם יאבדו... (שם)

מפי עוללים ויונקים - ...והיותר נכון מדבור העוללים והיונקים, כי יעמוד אדם כמה שנים ולא ילמוד לשון אחרת, והנער משיתחיל לדבר ועד שנה או שנתים ידבר כל צרכו ויבין כל דבר, וזו היא ראיה גדולה על השגחה פרטית במין האדם על כרחם של מינים, כי הפלא הזה לא יתיחס אל הטבע לבד רק אל יוצרו... (תהלים ח ג)

יחילו דרכיו - הנה עין ה' אל יראיו להשגיח בהם בשני פנים, הא' שישמרם מן המקרים המתרגשים לבא על בני אדם בטבעו של עולם, כתיב (קהלת ב') עת ללדת וגו', כי אין אדם נסתר מאלו הקורות, אם לא אשר דבקה בהם השגחה פרטית, אשר עליה כיוון באומרו (תהלים ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו וגו' להציל ממות נפשם וגו', ביאר שינצל מן המקרים אשר לא ינצלו מהם בני אדם... ולא סוף דבר עצמו אבל גם בניו וקרוביו אני חייב להציל פן יקרה להם עצבון, ולזה אני צריך לגלות לו (לאברהם) מה שאני עושה בסדום, כדי שישתדל בכל יכלתו להצילם, ואם לא, יועילו דבריו להציל את לוט... (שם י ה)

בך ה' חסיתי - דע כי בב' פנים ישגיח השי"ת על חסידיו, הא', שיתקן מערכתו כאומרם, (שבת קנ"ו) מאי דעתך דקאי צדק במערב, אנא מהדרנא ומקימנא ליה במזרח, וכן יתקן דרכיו אשר ילך בהם ויצליח בהם. ויתערבו בזו ההשגחה ב' דברים, מעשה ידי הצדיקים וברכתו ית' כאז"ל (ספרי ראה קנ"ח) בכל משלח ידך, יכול יושב ובטל תלמוד לומר אשר תעשה. וכן אם יהיה נרדף מאויביו יתן לו מגן וצנה להנצל מהם. הב' גבוהה ונאה מאד מהא', איננה דרך הטבע כלל, וזה יהיה כאשר אזלת יד הטבע להנצל ואפס עצור ועזוב, אז יוריד חסדו משמי מרומיו וישגיח על הצדיק ההוא ויציל אותו מכל צרותיו. ואלה ההשגחות נזכרים בדברי דוד ע"ה בלשונות מתחלפים, על הא' אמר (תהלים ל"ד) "עיני ה' אל צדיקים", על הב' אמר (שם ל"ג) "הנה עין ה' אל יראיו"... ועל אלו יתיסד מזמור יושב בסתר עליון (צ"א), ושם אפרשהו בס"ד. ודע כי המושגח מההשגחה הזאת הב', צריך להדבק מאד בשי"ת ולבטוח בו בכל כחו, על כן אמר במזמור הנזכר, יושב בסתר וגו', ואחר כך אמר "כי אתה ה' מחסי", ולזה כיוון אומרו בך ה' חסיתי... (שם לא ב)

תאמרנה ה' מי כמוך - משגיח השגחה פרטית, כי אין כח ביד המערכת לעשות כך, כי אם טובות כלליות, לא פרטיות כאלה, על כן אמר מציל עני וכו', וישדד טבעו של עולם. ודע כי המערכה לא תפעל כי אם כפי ההכנה, וכל זה ראיה על השגחת השי"ת, וכמ"ש (תהלים י"ד) "עצת עני תבישו כי ה' מחסהו", יטעון כנגד שוללי ההשגחה, איך לא תבישו את עצמכם מצער העני כי אין לו עזר והנה ה' מחסהו. (שם לה י)

...כי הרעות והטובות הנופלות בין בני האדם יהיו בא' מד' סיבות או מארבעתן יחד, הא', מבחירת האנשים להרע או להטיב, כי הרשע יחשוב להרע לצדיק מצד בחירתו והשי"ת יצילהו מידו. הב', מן הטובות הזמניות בין רב למעט. הג', ממשפטי המערכות העליונות, הד', בחירת הרשע ומשפטי הכוכבים יחד. והנה ביאר כי בא' מהנה לא נעדרה השגחת השי"ת על הצדיקים. זמם - הא' שיחשוב להזיקו אותו בפה והוא הלעג, הב', בפועל... (שם לז יב, וראה שם עוד)

מה' מצעדי גבר כוננו - ג' חלקי אנשים יש, הא' הנעזבים למקרי המערכה, והם אשר גברה תאותם על שכלם. הב' אשר גבר שכלם על תאותם אבל אינם צדיקים גמורים, ואלה יצילם השי"ת מן הרעות המתרגשות לבא במערכתם אבל לא לגמרי, כי אם היה במערכתם מיתה יפדם בקצת יסורים... הג', צדיקים גמורים, ואלה ינצלו לגמרי מן המערכה לא יבואו תחתיה כלל, ואף אם יקום רשע להרשיעם ויכול לכוין את השעה, ה' לא יעזבם בידו, וזהו השגחה גדולה, כאומרו (מיכה ו') "עמי זכר נא מה יעץ בלק", ראה כמה הפלגתי להשגיח בך, שחכם גוים בקש להזיקך בחכמתו, ולא נתנו אלקים להרע לך... (שם לז כג)

אקרא - ...כי השי"ת משגיח על חסידיו בב' מיני השגחות, הא', על דרך הטבע, כענין צפחת השמן, וזולתו מן הנסים הנעשים לחכמי התלמוד בכל דור ודור, הב', נסים שאין לטבע מוצא בהם כקריעת ים סוף, וירידת המן והירדן, אמנם לזה המין הנזכר הב' יצטרך זכות גדול... ובהכין האדם עצמו מלמטה אל ההשגחה, תשקיף עליו ההשגחה מלמעלה, ולזה אמר אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי... (שם נז ג)

עזי - מג' פנים יראה השגחת השי"ת בעולם, הא' לרחם על יראיו כרחם אב על בנים. הב', גדולה מזו כשירע לאחרים בעבורם, כאומרו (תהלים פ') "תגרש גוים ותטעה", וזה יורה גודל האהבה וההשגחה, כי החנונות והרחמנות נטועים בלב הכל, בין על הקרובים בין על הרחוקים. הג' עולה על כלם, כי בעת אחת ירחם על יראיו ויתאכזר על אויביהם, ועל זה נתיסדה השירה, ולזה אמר (שמות ט"ו) כי גאה גאה... כי בכחו ותוקפו יכרית המורדים, ובאותו העת עצמו היה לי לישועה. וידוע שבזה האופן עצמו יהיה במלחמת גוג ומגוג. (שם קיח יד)

מדרש שמואל:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב, שאמר הסתכל בשלשה דברים כשיש עין רואה ואוזן שומעת וכו'... שממנו ידע ויכיר שיש עין רואה למעלה, כי למה שיראה בו בעצמו עין רואה יש לו לדון ולידע שהיוצר עין הלא יביט והנוטע אוזן הלא ישמע. וזה אמר דע מה למעלה ממך, רוצה לומר דעו להבין ההשגחה האלקית שהיא למעלה על השמים, זה תדעהו ממך במה שיש לך עין רואה ואוזן שומעת, ומזה תשפוט שכל מעשיך בספר נכתבים... (אבות ב א)

הורה לנו גודל ההשגחה פרט מן הפרט, כי לא אמר על שהרגת הרגוך וכו', אלא ההשגחה היתה פרטית ביותר, מדה כנגד מדה, שאם אתה כשהרגת אחרים לא היית מטיל אותם על פני המים לא היו מטילים אותך אחר שהרגוך על פני המים, כי לא היו מודדים לך יותר ממה שעשית, אלא על ששתים רעות עשית כן הרגוך והטילוך על פני המים, וסוף אותם שהרגוך והטילוך גם להם יהיה כן, מדה כנגד מדה בכל פרטי הפרטים... וסוף מטיפיך יטופון - אף אם תראה איש מבני ישראל מטף שלא יוטף עם כל זה תדע לך שאם לא יטף עתה רק מת על מטתו אחר כך מביא אותו השי"ת בסוד הגלגול המקויים בדברי רז"ל, וסופו שיוטף... ואמנם הקושיא השניה היא... הראשון שהוצף בנהר הוא לא הציף את אחר כלל, דומיא דקין שהרג להבל, והרי הבל נהרג והוא לא הרג אחר... ואפשר לתרץ כי מצינו שאז"ל הטעם למה נהרג הבל כי הציץ ולכן נהרג, ובודאי כשהאדם מציץ בקדושה העליונה גורם שתסתלק אותה הקדושה ותתעלם מן העולם, וכיון שהוא גורם לאותו ההעלם הרי זה דומה להורג את הנפש, כי הקדושה היא חיי העולם... (שם שם ז)

אלשיך:

ורצה לזכות את ישראל בשורש האמונה בהשגחתו, בל יחשבו שהמחלה טבעית או מקרית, כי אם בהשגחה גמורה, והעוון הוא המדכא ומחליא, ועשה על כך מופת בגדול החלאים בצרעת, שמייחסים אותה לטבע ואין מוצאים תרופה לגודל רעתה, וה' מרפאו לפי מעשיו על ידי משרתיו הכהנים... (ויקרא יג א)

...כי ברבית כופר בהשגחה, ואומר שההצלחה והריווח טבעי, או על פי מזל ושר שיש קצבה לברכתם, ובהשגחה אין תכלית לתת הרבה ומעט, ולכן יברך לפני שמודד הכרי ולא לאחרי שמדד, ולכן לנכרי תשיך - שהוא הולך אחר הטבע או המזל, והתנהג עמו לפי שטתו... (דברים כג כ)

אשר נתת לי - אף על פי שהארץ בכללותה זבת חלב ודבש, היא נותנת פירותיה לכל אחד בפרטות, ואם כן צריך להודות כל שנה על מתנת הארץ בכלל ועל הפרות בפרט. (שם כו י)

רגלי חסידיו ישמור - שלא יחטאו באמרם זו תורה וזו שכרה, וישמרם מלחטא כי אפילו ברגליהם עושים מצות... (שמואל א ב ט)

ויתגעש - שהשגחתו מתפשטת עד עמקי ארץ ביסודות השמים שהם אש ומים, והחריד האדמה ל' שנה להתרות בסדום, וכאשר לא שבו התגעשו ההרים עליהם. (שמואל ב כב ח)

מקימי - בתוספת יו"ד רוצה לומר גם כשהוא בעולם העליון משגיח בשפל, והראיה שמרים האביון שבתכלית השפלות בבת אחת, ואם היה הכוכב מרים אותו היה עולה לאט כמהלך הכוכב. (תהלים קיג ז)

עיניו על דרכי איש - וישגיח גם חוץ מהשגחתו על ישראל בפרטות. (איוב לד כ)

ותבא חיה - עוד ראיה שכל המעשים נרשמים, כי מהצדיק תפחד החיה, ואפילו בבהמת הצדיק לא תגע. (שם לז ט)

ומאן הוא א-לוה - ואולי על פי הזוהר שהנופל ביד בעלי בחירה יאבד מנוס ממנו, והנה אשר יפגענו ארי או דוב אם הוא צדיק ינצל בזכותו, והבא באש ובמים ניצל אם תצטרף אליו צדקת זולתו... וכל זה לא יספיק לנופל ביד בעל בחירה... (דניאל ג טו)

ספר חרדים:

וכתבו המקובלים כי השם הקדוש יש לו י"ב צירופים, והשי"ת מנהיג עולמו בהם י"ב שעות דיום וי"ב שעות דלילה, וצוה שלא נשכחהו בשום שעה בהם, ולא בחלקי השעה שהם אלף ושמונים חלקים. וכן ה' עולה אלף ושמונים, כיצד, יו"ד עולה עשרים, עשרים פעמים עשרים הרי ארבע מאות, ובגלגל הה"א שעולה ששה, והה"א השנים ששה, הרי י"ב, עשרים פעמים י"ב הם מאתים וארבעים. וי"ו שעולה כ"ב, עשרים פעמים הם ארבע מאות וארבעים, הרי סך הכל אלף ושמונים נגד חלקי השעה. והוא יתברך אינו מסיר השגחתו אפילו בחלק א' מהם, פן יחרב העולם. גם אנחנו ישראל בחיריו עבדיו ובניו צונו שלא נשכחהו חלק מהשעה, אלא לעמוד לפניו, כדכתיב "ה' אשר עמדתי לפניו". הרי זו מצוה אחת ממנין תרי"ג, ענף מצוה. (מצות לא תעשה מהתורה התלויות בלב פרק א)

תומר דבורה:

המדה הראשונה מי א-ל כמוך מורה על היות הקב"ה מלך נעלם, סובל עלבון, מה שלא יכילהו רעיון, הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון ומתקיים מכח עליון השופע עליו, והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו רגע ממש שופע שפע קיומו ותנועת אבריו, ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא, לא מנעו ממנו כלל, אלא סובל הקב"ה עלבון כזה להיות משפיע בו כח תנועות אבריו... שהרי בכחו ברגע כמימריה לייבש ידיו ורגליו כעין שעשה לירבעם (מ"א י"ג ד')... (פרק ראשון)

מהר"ל:

ודע כי ג' אמונות הן יסוד הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהן תפול הדת בכללה. האחת היא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים... האמונה השניה שהכל הוא ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו, וזהו אמונת מציאות ה'... האמונה השלישית שידבר השי"ת את האדם ויתן לו תורה. ולכך כאשר בא משה לגאול אותם וראה ה' את ענים ולא עזב אותם, נאמר "ויאמן העם כי פקד ה' את בני ישראל" וגו', וזהו אמונת ההשגחה... שאם הוא יתברך משגיח בבני אדם ובמעשיהם ואינו עוזב אותם, בודאי הוא משלם להם גמולם גם כן, שאין סברא לומר שיהיה הוא יתברך רואה מעשיהם וישגיח ולא יפקוד על חטאם... ולכך מן ההשגחה נמשך השכר והעונש... (גבורות ה' פרק מז)

וכן מרום וקדוש אשכון, לא משמע מזה שאין לו ערך כלל, וכאשר אמר הכתוב שהוא משגיח בשפלים הרי הוא יתברך נבדל מכל הנמצאים ואין ערך והתיחסות אל הנבראים, שאילו לא היה נבדל מכל הנמצאים והיה מצטרף אל אלהים שהם המלאכים, נמצא שהיה דבק בהם דוקא... ולא היה משגיח בשפלים, אבל הוא יתברך נבדל מהם ואין צירוף ויחוס לו אצל אלו, ולכך הוא משגיח בשפלים כמו יתום ואלמנה, מה שלא נמצא בשום מלאך וכח עליון, לפי שהוא אינו נבדל מן הנמצאים לא שייך בו שהוא משגיח בדברים השפלים... (שם פרק סז)

...דע כי יש דעות פלוסופים האומרים עזב ה' את הארץ והוא מסולק מן התחתונים, ובמאמר הזה באו לבאר היפך דעתם וכונתם, כי הוא יתברך אינו מסולק מן העולם, ורצונו מתאחד עם הנמצאים, וזה שאמר שהקב"ה ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, כי התורה היא סדר הנמצאים, איך יתנהגו הנמצאים וכל סדר המציאות בכלל ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו כלל בתורה... והוא יתברך יודע סדר הנמצאים לגמרי, וזהו שעוסק בתורה... (באר הגולה באר ד)

...לפיכך מי שהשי"ת עמו, בודאי השי"ת נותן שלא יהיה נפרד ממנו ולא יבא לידי חטא, וזה שאמר, אפשר שבא לידי חטא וה' עמו? פירוש כל שהוא יתברך חפץ להיות עמו איך יבא לידי חטא, כי הוא יתברך אינו מניח לו שיסור מאתו... (שם באר ה)

...ופירוש אלו ג' דברים, כי צריך שיסתכל האדם שהשי"ת רואה את הכל, שלא יחשוב כי לא ידע חס ושלום הדברים הנעשים בתחתונים, כמו שאמר הכתוב על הרשעים, שאומרים לא יראה י-ה, וזהו מה שאמר "עין רואה", ומה שלא אמר לב מבין, מפני שכך אמר הכתוב "עיני ה' משוטטות בכל הארץ", ותמיד הכתוב תולה בעינים, לומר כי השי"ת רואה את הדברים הנעשים מצד העושה, הוא האדם העושה העבירה, ולא כפי שהיו אומרים המתפלספים כי השי"ת יודע עצמו, ובידיעת עצמו יודע הדברים שהם בעולם, ובאו לדברים מגונים, לומר שהאדם מוכרח במעשיו, כי בזולת זה איך אפשר לומר שבידיעת עצמו ידע הדברים שהם בעולם... אלא שהשי"ת רואה מעשה האדם מצד החוץ, דהיינו מצד העולם הזה, שכל ראיה היא מהחוץ, והידיעה בלב שייך אף שלא מן החוץ... אמנם שיהיה השי"ת משגיח להיות נכנס באזנו הדברים התחתונים, זה אינו דומה למלך גדול מאד, ולגדולתו אם אחד מהפחותים יעבור דבריו אין דבר זה נכנס באזנו לשפלותו, וכך יחשוב האדם לשפלותו שאין השגחה במעשיו, וגם האדם רואה לפעמים דבר ואינו משים לבו על זה מפני שאינו נחשב המעשה אליו, וכשם שראוי לומר שהשי"ת יודע את הכל, שאם לא ידע היה זה חס ושלום חסרון בו יתברך, כך אין הדבר כמו שחשבו, רק יש אוזן שומעת, כי השי"ת מקבל מעשה בני אדם ונכנסים באזנו, כי לשון שמיעה בא על הקבלה, שמקבל המעשה.

ומפני שעדיין יש לומר, אף על פי שהוא יתברך משגיח על המעשה, אין מוכרח לומר כי ההשגחה בשביל זה שעתיד אדם ליתן הדין, כי ההשגחה היא כדי לתקן שלא יהיה נעשה דבר זה עוד, לסלק הרע מן העולם, אבל שיבא הכל לידי חשבון זה אינו, ועל זה אמר "וכל מעשיך בספר נכתבים", כמו שיכתוב החנוני, ובסוף בא לידי חשבון... (דרך חיים פרק ב משנה א)

בין טפה של בכור וכו', דוקא נקט זה לסימן, לפי שהרשעים אומרים שאין הקב"ה רואה בתחתונים מפני שהם שפלים ומגונים בעיניו, ולפיכך יאמרו שאין הקב"ה משגיח בהם. ועוד אמרו קצת, כי הפרטים מפני שהם מתחדשים במקרה ולא כמו הכללים שהם בעצם אבל הפרטים מתחדשים במקרה, לכך אין הקב"ה מביט במקרה, ואין דבר פרטי יותר כמו הטפה האחת אשר אינה חשובה, ואין דבר מאוס ושפל מן הזרע, והרי הוא מבחין בין טפה לטפה לומר שאין נעלם מנגד עיניו. (גור אריה במדבר טו מא)

...ולפיכך מזכיר אצל רבית יציאת מצרים, כי מן יציאת מצרים למדנו השגחת השי"ת על הברואים שלא עזב אותם. אמנם בשלשה דברים שהם שרצים ומשקלות וציצית הם כנגד שלשה ראיות שהביאו שאין השי"ת מכיר יודע ומשגיח בתחתונים מצד שהם מאוסים ומשוקצים, והרי אין הדבר כך כאשר מצוה בשקצים, ואם כן אין לומר כי הם מסולקים מאתו יתברך, ולפיכך מזכיר יציאת מצרים אצל שרצים. וכן מה שהיו אומרים כי התחתונים מסולקים מידיעתו מאחר שהם חלקים קטנים, כי אין ראוי שתהיה הידיעה בדברים הקטנים, לכן כתב יציאת מצרים במשקלות, כי אצל משקל אפילו כחוט השערה הקפידה תורה שעובר בלאו, ואינו כמו גזל ואונאה שצריך פרוטה, אבל משקל כל דבר שבעולם אסור. ואחר כך מצות ציצית כנגד הטענה שאמרו כצדיק כרשע, ואם היה הידיעה בתחתונים היה משלם לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו, ומפני זה כתב יציאת מצרים גבי ציצית, כי המצוה הזאת מורה על שכר ועונש. (דרשה לשבת הגדול)

של"ה:

וזה לשון ספר שערי אורה, דע כי אמיתת עצם הבורא אינה מושגת לזולתו... ואם כן אותן ענינים שאנו קוראים בתורה, כגון יד ורגל ואוזן ועין וכיוצא בהן אין כל בריה יכולה לדעת ולהתבונן מהות אותו דבר הנקרא יד ורגל. ואם אנו עשויים בצלם ובדמות, אל יעלה בדעתך כי עין בצורת עין וגו'... וכן הדברים ברוחניים, הכח אשר יתפשט מהספירה להשגיח על העולם מכח אין סוף הוא יקרא עינים, , וכן ז' המה עיני ה' המשוטטות, ופירשו המקובלים כי הם ז' כחות... המשגיחים בעניני בני אדם, ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראים עינים, שיש בהם השגחה רוחנית על דרך שפירשנו למעלה. (בית נאמן, ועיין שם עוד)

...אמנם אמיתת האמונה הנראית בעיני הוא, השי"ת מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית בכוונה מכוונת שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד, היה הכל כלא היה, והוא פירוש כי ה' הוא האלקים וגו' אין עוד מלבדו... ומה שאמר כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים כל זמן שהשפע נשפע בהם אז פועלים כפי טבעם, וענין שידוד המערכת הוא אף שהשפע נשפע בהם והם קיימים יושפע בהם שלא כטבעם... (בעשרה מאמרות מאמר א)

רמח"ל:

ידוע ומבואר שכל הנבראים נבראו לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה, וכל חקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה לנאות לפי הכוונה. ואולם מאותו הטעם עצמו שנבראו ראוי גם שיתקיימו כל זמן היות בהם תועלת לכלל הבריאה, ועל כן האדון שבראם לא ימנע גם כן מלהשגיח עליהם לקיימם באותו מצב שהוא רוצה אותם.

וכפי שהקדמנו תחילת כל הנבראים הם הכחות הנבדלים, ומהם משתלשלים הגשמים... והאדון ב"ה משגיח על כל אלה הענינים כפי מה שבראם, דהיינו על הכחות הנבדלים בראשונה, ועל כל השתלשלותם, וכן משגיח על הפקידים שהפקיד על הנמצאות, להתמיד להם הכח שיפעלו פעולתם. ובהיות שהשתנה המין האנושי מכל המינים שניתנה לו הבחירה והיכולת במה שהוא לו קניית שלמות או חסרון, ונמצא שהוא פועל ומניע ולא נפעל, גם ההשגחה עליו מוכרח שתשתנה משאר המינים, כי יצטרך להשקיף על פרטי מעשיו, להמציא לו כדרכיו וכפרי מעלליו, ונמצא שיושגחו מעשיו כולם ותולדותיהם בפרט. (דרך ה' חלק ב פרק א א-ג)

עוד צריך לדעת, שהנה ההשגחה העליונה בכל פרט מהפרטים משגחת על כל הנקשר בו מן הקודמים ומן המאוחרים, וסוף דבר משגחת בהשגחת כל פרט על כל הכלל כולו, מצד כל מה שמתייחסים כל החלקים עם כל חלק לבנינו של הכלל. וממה שיושקף בדינו של איש מהאישים הוא מדרגתו ומצבו במה שקדמו לו, דהיינו האבות ובמה שיתאחדו לו, דהיינו הבנים, ומה שעמו, דהיינו בני הדור, או בני העיר או החבורה. ואחר כל ההשקפות האלה יוגזר עליו החלק בעבודה ובנסיון שזכרנו למעלה, ויותן לו המשא לעבוד לפניו יתברך... (שם פרק ג ז)

והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוד מלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על עניניהם, והוא ית"ש לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר ההוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית... ואמנם לא מפני זה תעדר חס ושלום ידיעתו בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו ית"ש מעולם, אבל הענין הוא שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם.

ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב"ה תיקון כל הבריאה ועילויה, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם, להאיר ולהשפיע, או ליסתר ולהתעלם חס ושלום על פי מעשיהם. אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילוי יתברך או בהסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, יוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו.

ואמנם אף על פי שאין הקב"ה משגיח על האומות העולם בפרטיהם, כבר אפשר שישגיח עליהם לצורך יחיד או רבים מישראל. (שם פרק ד ח וט)

עתה נדבר באופן ההשגחה. א' בהשקפתו יתברך - כבר ידענו כי הוא ית"ש יודע כל ואין אצלו חסרון ידיעה כלל... אמנם נקרא שהוא משקיף על הדברים מה שהוא דן אותם, וגוזר עליהם גזירות מוגבלות בגבול הזמן שירצה שיתחדשו בהם.

ב', השפעתו הוא מה שיוציא רצונו ית"ש לפועל, באותו הסדר וההדרגה שהוא חפץ. והנה בהיות שסידר בריותיו בסדר הדרגה והשתלשלות, כן רצה בזה בבחינת התמדתם ופעולותיהם, ובסדר זה מקיימם בכל בחינותיהם ומשפיע בהם. והנה הוא ית"ש ישפיע למלאך, והמלאך למלאך שתחתיו במדרגה, עד שהמלאך האחרון יפעל בגשמיות לקיים דבר או לחדש אותו. ואמנם קיום כל הווה בכל מדרגה שהיא, אינו אלא ממנו ית"ש, כי הוא ית"ש מקיים בכחו הנבראים והשתלשלותם, אבל הוצאת הפעולות לגשמיות, זה נעשה בהדרגה שזכרנו.

והנה שם האדון ב"ה בטבע כל פקיד לעמוד על משמרתו, ולא ידחה ממשרתו אלא באותו הסדר שסידר האדון ב"ה. למשל, שר האילנות ישתדל ויתאמץ להחזיק באילנותיו, ואולם בהיות הגזירה מלפניו ית"ש ידחה שר הרוח את שר האילנות ויעקרו... כי יש מלאכים פקידי הטבע הגשמי, ועליהם שרי הגמול, המניעים מלאכי הטבע לסבב הענינים כפי הגזירות.

ואולם הוא ית"ש משקיף על הכל, עליונים ותחתונים, ומכוון תמיד אל השלמות הכללי, ולזה מסבב כל הבריאה. והנה הוא יתברך ברצונו משנה סדרי בראשית בכל עת שירצה, ועושה נסים ונפלאות כחפצו. (שם פרק ה א-ד, וראה עוד ערך הנהגה לפרקים ו וז ועוד)

מה שיבחן עוד בהשגחתו יתברך, הוא היות כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין. ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב"ה אלא להיטיב, אלא שמטעם האהבה עצמו ראוי שייסר האוהב את בנו... נמצאו כאן שני מיני השגחה, השגחת משפט השי"ת והשגחת השליטה והיחוד, ובשני הדרכים משגיח כבודו יתברך תמיד על ברואיו, השגחת המשפט לשפוט תמיד את כל המעשה, ובהשגחת השליטה לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה, ולא תחרב במעללי בני אדם.

ומהו שצריך עוד שתדע, כי הנה גם השפעתו תתחלק לשני מינין, האחד ממה שהוא לגוף, והשני למה שלנפש, מה שלגוף כבר ביארנו ענינה להצלחת האדם ושלותו העולם הזה, ומה שלנשמה הוא במה שבהשכלה ובידיעה ובקרבת האדם אליו ית"ש. (שם פרק ח א וב)

וצריך שתדע, שאף על פי שהאדון ב"ה באחת יודע הכל ולא נעלם ממנו דבר, ואין ידיעה מתחדשת אצלו, הנה הנהגת עולמו ומשפטיו לא יסד אותם לפי זה, אלא מתדמה לנמוסי מלכות הארץ, ודן את הדברים בבתי דינים של מלאכים, בעדים וקטגורים ומליצים... (מאמר העיקרים ו)

...כן הדבר הזה, שהא-ל יתברך מנהיג העולם במדת משפטו זאת תמיד, ויקיים כל חוקות הבריאה אבל בהגלות יותר או בהתעלם, וכמו שזכרנו, וכאן נמצאו ההבדלים בין ימים לימים בכל ימות השנה, שיש ימי הקודש וימי החול... (דעת תבונות קנ)

...ונאמר עתה, כי בהיות האדון ב"ה רוצה לנהג עולמו במשפט, אז ישעבד כביכול, השגחתו למעשה התחתונים, עד שמעשיהם הטובים יעוררו השגחתו לטובה, והרעים ימנעו מהשגחתו ההטבה. וברצותו לנהג עולמו באהבתו בלבד, ישתמש מממשלתו שאינה משועבדת לשום חוק, ואינה צריכה לבריותיו כלל, כענין שנאמר (ישעיה מ"ח י"א) "למעני למעני אעשה", ואז אין לרע מקום כלל אלא לטוב, ועל כן בנהגו את העולם באהבתו זאת ובממשלתו, אז ישפיע שפע אלקי וקדוש על כל הבריות שיתקדשו בו. אך ברצותו לנהגו במשפטו לא ישפיע שפע רוחני אלא מה שראוי לגשמיות בלבד. נמצא בידינו במדרגות השפעתו יתברך, א', ההשפעה של הגשמיות שעושה את הדברים השפלים, ב', השפעת הרוחניות הגמור שיהיה כל העולם מתהלך בדרך הקדושה לגמרי, ג', השפעה המרכבת ההארה בגוף החומר, פירוש שנתנה מציאות דברים רוחניים אפילו בזמן הגשמיות הזה, ואינם משנים הגשמיות כמו השניה שזכרנו, אלא משתפת אליו ההארה באותה המדרגה שמשתפת... והנה כאן ביחוד הוא מקום התחלף הזמנים לחול ולקודש, כי ברבות ההרכבה מן ההשפעה הרוחנית בהשפעה הגשמית תרבה ההארה על החומר בבני האדם, ויום שבת קדוש הוא מכל שאר הימים, יען כי בו ירבה האדון ב"ה בהשפעות רוחניות ואלוקיות... (שם קנב, וראה עוד ערך שפע)

...הרי שממרוק האהבה עצמה נובעים כל מדות המוסר, ודהיינו החסד, הדין והרחמים הממוצעים, ומתולדות האהבה להיותה מוסר אפילו בזמן שהוא נעשה ממותק ולא באכזריות, ומתולדותיה גם כן ומפעולותיה להיות לפעמים עובר על מדותיו לגמרי לעשות צדקה גמורה... ונמצא שהשקפתו זאת בכלל ובפרט היא המולידה את המשפט בכל סדריו והתלוי בו, ובה תלוי שנותן את המשפט וסדריו לפי הצריך בכל העילויים או ההשפלות המצטרכות לעולם... (שם קנג)

...ופירוש הענין, הנה עולם השפל הזה מושגח כולו בהשגחה כללית לקיומו מן הרצון העליון, ובבחינת הקיום, הנה אין הפרש בין מין למין ולא בין איש לאיש, כי כך צריך קיום הגלגל העליון כמו היתוש הקטן, ונמצא השגחתו יתברך מקפת על כל הנבראים כולם בהשואה אחת, וכולם נשואים ממנו ונסבלים מכחו, אך ההשגחה המשפטית אשר לענין העבודה היא השגחה מתפרטת לפרטים רבים, כי הנה הא-ל יתברך שוקל כל דבר במאזני צדק להיטיב או להרע, וכל דבר בטעם פרטי לפי מה שהוא.

והנה ברצות האדון ב"ה להראות לנביאיו גודל כחו הגדול הסובל כל הנמצאות, והשגחתו המקפת את כולם בשוה, הנה יראהו כאילו אור מזיוו יתברך סובב כל העולם כולו... וברצותו להראות לו משפטיו יתברך, יראה כמלך יושב על כסאו. ואם ירצה להראות לנביא פרטיות הכחות הסובלות את העולם... יראה לנביא גלגלים רבים ואלה בתוך אלה... והוא יתברך משקיף וסובל את כולם... (שם קצ)

איך הקב"ה פועל כבר הודעתיך שאין אפשר לנו להשיגו, פירוש, באיזה דרך עושה פעולתו, ואין לנו לבקש אלא על מה הוא פועל, באיזה סדר הוא פועל... והנה אין ההשפעה הראשונה אלא מציאות החומר הזה מושפע ממנו יתברך ביתר שאת, וההשפעה השניה כמו כן מציאות החומר הזה מושפע בפחות כח מן הראשונה... ובצאת ענין ההשפעה בפועל ונעשה מן הנמצאות אז יקרא תולדה, ונמצא ההשפעות והתולדות ענין אחד, אך ההשפעות הן כלל השגחותיו יתברך, והתולדות הם הנמצאות הנולדות מן ההשגחות. אבל השגחתו היא ככל שאר עניניו יתברך הבלתי נודעים מצד עצמם, כידיעתו, וזכירתו וחמלתו, שאינם דבר חוץ ממנו, ולא כידיעתנו וזכירתנו וחמלתנו, אבל הם השגחות שמצד פעולתם נשיגם, שאינם אלא המצאת הנמצאות ההם ושילוח מציאות הנמצאות ההם ועצמותם מאתו יתברך. (שם קצד)

...ודע שההשגחה מהשי"ת נחלק ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, וזה כל האדם כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, והגוף דפוס הנשמה, אם כן יש בנשמה גם כן כל כך האברים והגידים, וביותר העלם משגיחים על כל זה להעניש ולהשכיר (לתת שכר). לכן כמו שהגוף נקרא אדם, הנשמה המחיה אותו נקראת גם כן אדם, והוא יתברך שהשגחתו עליהם נקרא גם כן אדם... והטעם לפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואין רשע בעולם שלא יעשה פעם אחת רצון בוראו יתברך, על כן צריך להיות בו יתברך השגחה ממוצעת כלולה מדין ורחמים כאחד, שישלם לאדם בהשגחה אחת על מעשה הטוב והרע הכלולים בו, וזה אי אפשר במדה פרטית, שאם היה ההשגחה על האדם בהשגחה פרטית הדין היה נכרת לגמרי, עד שלא היה ישולם לו כלל חסד על מעשה חסד ולהיפך, ותבין. (חוקר ומקובל חלק ג פרק א)

ואודיעך לענין ההשגחה המתחלקת על כמה פרטים, והוא במקור ושורש ואילן וענפים ופרות, וכל פרט הקודם היה כמו שורש ומקור לפרטים הבאים אחריו. ואמשול לך משל לאדם חשוב ומורה צדק, ומקדים בשלומו של כל אדם אפילו לנכרי בשוק, נמצא השגחתו בפרטיות לכל אחד מהם להיטיב עמו, ויותר בהשגחה עקריית ושרשיית על העם היושבים לפניו, ויותר מזה על קרוביו, ויותר מזה על בניו... וחסד עד שמתאוה תאוה רבה להיטיב עמהם, ויתר מזה על עצמו. נמצא חלקנו ההשגחה מאדם אחד על כמה פרטים, אף על פי שהיא השגחת אחד, ושכל פשוט אחד. וכל אחת מבחינות אלו השגחות כמו תולדה משורש השגחה הקודם לו, והשגחה הקודם לו כמו אב ושורש ומקור ותולדה לבא אחריו... כי אנו רואים בחוש שאין השגחת הדומם כמו על הצומח... וכל פרטי הדומם ופרטי הצמחים ובעלי החיים והמדברים נחלקים לפרטים אין תכלית... וקל וחומר מהשגחה שמשלנו למקור המקורות בענין עצמותו יתברך שמשגיח מההשגחה העקרית לסמוכה לה, וסמוכה לסמוכה עד בלתי תכלית, כי כל השגחה נובעת מהמקור וכל אחת תולדה במקום האב הקודם לה... (שם פרק ג וראה שם עוד)

ועתה יתבאר לנו בעזרת ה' ענין עשר ספירות שהן מה שכללו המקובלים כל פרטי ההשגחה תחת אלו עשרה כללים באופן שכל אחד מהם כולל תחתיו פרטים אין מספר, עד שנכללים כל פרטי החסד שבכל העולמות תחת כלל אחד מאלו העשרה והוא מדות החסד, וכן השלטון והממשלה והדין תחת אחד מהם והוא הנקרא גבורה. ועמדו כלל אחד משלשת כללי ההשגחה אשר על ידם מונהג העולם אב, שהוא מקור ושורש קודם לכל אחד מהם, ותולדה שיהיה כמו אב ושורש ומקור לתולדתו, וקוראים בשם ידוע לכל אחד ואחד, באופן שיהיה נושאים אותם על שפתנו, ונהיה יכולים לדבר מענין השגחתם והנהגתם הבא מהם בתחתונים... (שם פרק ו, ועיין שם עוד)

...ומפני שהקב"ה רוצה להאריך אפו הושמו מפני כך הכיסויים על העין שאז העין נסתם ואינו משגיח, ואז יש ממש ארך אף, שאין דין נעשה ונשאר הדבר בסוד הנוקבין שהם אלהים אחרים, אדנ"י לאה ורחל והם הכסוים והשערות שבהם, והכל מתנהג בכח שם אהי"ה שעומד בגבינין שה"ס אימא, וה"ס אהי"ה אשר אהי"ה, אהיה עמם בצרה זו ואהיה עמם בצרה אחרת, כי שם אהי"ה הוא השולט בגלות להציל ישראל, כי סוד הגלות הוא ממש ענין סתימת העינים בסוד פק"ח עינך... (אדיר במרום דף פ ועיין שם עוד)

ואמר תאנא לא סתים האי עינא וכו', והיה כאן בא לפרש ענין צריך מאד לעניני ההנהגה, כי הנה העין בהשגיחו הוא ממתיק הדינים ודאי, ואנו אומרים גם כן שהעין הזה משגיח תמיד, אם כן תמיד היה ראוי להיות הדינין ממותקים ולא יהיה מקום להתתקף הגבורה כלל... (שם דף צ, ועיין שם עוד)

ואמר עוד וזה לשונו, עינא דהוא נטורא דכלא, עינא דהוא קיומא דכולא וכו', והענין כי כשעין מאיר הוא עושה שני דברים, בתחלה שומר, והוא כשהקב"ה רוצה להניח רשות לס"א הוא מעלים עיניו, וה"ס ישן הוא אלקיהם של אלו, וכן כתיב ועין נואף וגו' לא תשורנו עין, אבל כשאינו רוצה לתת רשות לס"א אז עינו אל יראיו, וזהו נטורי דכלא, כי הוא שומר הכל תמיד, ועוד הוא מקיים הכל, כי זהו ממש פעולת העין בהתדבקות הפנימיות כנ"ל... (שם דף צב, ועיין שם עוד)

ועתה אודיעך דרך ענין הנהגת המאציל ב"ה בסדר הספירות האלה. הנה הפעולה הראשונה שרצה המאציל לפעול בברואיו היא ההנהגה בכלל, פירוש השגחתו על התחתונים ושכינתו בקרבם. והפעולה הזאת נקראת שכינה, פירוש, בהיות המאציל פועל בבחינה זאת, נקרא שהוא שוכן בין ברואיו, ובהיות פעולתו בדרך ההתנוצצות כנ"ל, נקרא להתנוצצות ההיא שכינה. ולא שנדע ונשיג עצמיות ההתנוצצות הזה, אלא שנדע המצאו... ההשגחה הזאת היא השגחה כוללת, שכך ישגיח לצדיקים לשלם להם שכר טוב, כמו על הרשעים להפרע מהם. ואין שינוי בבחינת השגחה מענין לענין... (כללים מקנאת ה' צב-אות י, וראה עוד ערך הנהגה לכאן)

כלי יקר:

ויהי מקץ - ...וזו היא טענת הפילוסופים על השי"ת לאמר שלגודל רוממותו ית' אינו משגיח בשפלים בכל מה שתחת גלגל הירח, ולבטל דיעה נפסדת זו נאמר אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה וגו', אל תדברו שמצד שהקב"ה גבוה מעל כל גבוהים אין לו ידיעה בפרטי מעשינו, כי אל דעות ה', שיש לו ידיעה בכולם, ולו נתכנו כל עלילות מעשה איש.... (בראשית מא א)

אור החיים:

ויזכור אלקים - ...עוד יודיע הכתוב כי ה' זוכר את חסידיו מבלי שיצעקו עליו, לזה אמר ויזכור וגו' ואחר כך וישמע וגו', לומר שקודם שהתפללה עלה זכרונה לפניו יתברך. (בראשית ל כב)

והסיר ה' ממך - ...עוד ירצה באומרו והסיר ה' ממך וגו' על דרך אומרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים וכו', לזה אמר והסיר, פירוש להיות שאילו בידו ובאים על האדם, מבטיח שיסירם אחר שכבר באו, וכנגד חולאים הבאים בשליחות אמר לא ישימם בך... (דברים ז טו)

הגר"א:

וזרע צדיקים נמלט, מי שהוא זרע צדיקים נמלט מן הרעה, והיינו מלעשות רע ומלבא עליו רע. והוא כמו שאמרו צדיק וטוב צדיק בן צדיק... ולכן אמר "זרע צדיקים" כי אפילו הוא צדיק עדיין אינו נמלט מלבא עליו רעה עד שהוא בן צדיק, ואמר צדיקים לשון רבים כמו שנאמר פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ולכן אינו נמלט מרעה עד שהוא זרע צדיקים מארבע דורות... (משלי יא כא)

על כל אשר יחפוץ יטנו - או לב מלך הם התלמידי חכמים, ולבם ביד ה', וכאשר יחפוץ האדם יטנו גם כן מן השמים, כמו שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. ועוד לב מלך הם התלמידי חכמים, הללו מטמאים והללו מטהרים והוא ביד ה' כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, כל אשר יחפוץ הקב"ה יטנו, ויקבע הלכה כמותו... (שם כא א)

...והנה בימי משה רבינו ע"ה היתה הנהגת השי"ת עם ישראל לענשם תכף ומיד, מה שאין כן אחר פטירת משה רבינו ע"ה, דאז היה העונש לעתים רחוקות, וזה שאמר... "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים", ואם כן קל וחומר הוא, אם בעודני חי, שהעונש היה מיד, ממרים הייתם, כל שכן אחרי מותי שהעונש רק באחרית הימים. (קול אליהו וילך)

והנה אברהם אבינו היה רואה מצב ישראל בגלות, ולכך התפלל לפחות ה' יראה, רוצה לומר ישגיח בסתר, הגם שאין אנו רואים אותו ואין מרגישים השגחתו, מכל מקום הוא רואה אותנו ומשגיח עלינו, אבל משה רבינו כתב בתורה בעת שהיתה התגלות אלוקות ברוב עוז, ובימיו היינו יכולים לקרא את ה' בשם יראה (יו"ד צרויה)... (דברי אליהו וירא)

מצודת דוד:

כי יודע ה' דרך צדיקים - משגיח על דרכם שלא יכשלו, ודרך רשעים אבודה מלפניו, ויעזבו למקרה. (תהלים א ו)

אין המלך נושע ברב חיל - מביא מזה ראיה להשגחה, שבדרך הטבע היה צריך לנצח ברוב חילו. (שם לג טז)

רוחצות בחלב - וישגיח תמיד במדת הרחמים. יושבות על מלאת - השגחה ממוצעת שעל הכל ישגיח. (שיר ה יב)

הכתב והקבלה:

ה' ימלוך לעולם ועד - ...הוא ית' מוליך ומנהיג את העולם תמיד בלי הפסק, ואף בעתות שאנו רואים דרך רשעים צלחה וברי לבב נגועים ונכנעים תחתיהם אין זה חלילה מצד חסרון השגחתו בעולמו... כי גם שלות הרשעים ויסורי הצדיקים הוא מיוחס על אדני חכמתו בסדר הנהגת העולם ומלכותו... (שמות טו יח)

מלבי"ם:

ברא אלקים - ...ששם אלקים המוזכר בכל מעשה בראשית שהוא שנתן מדה וקצב להברואים שזה מדת הדין, ועל ידי זה נמצא גם רע והפסד והעדר הוא עצמו על ידי פעולת הטוב, שאי אפשר שתצא המציאות שרובו טוב וחסד אם לא על ידי קו המדה ההיא שהוא דין ומשפט צדק. אבל מפרשת אלה תולדות השמים והלאה באו שני השמות הוי"ה ואלקים, כי אחר הבריאה ישפיע מדת טובו לפנים משורת הדין על ידי מדת הרחמים, כי אין ההנהגה מתקיימת במדת הדין. ומן פרשת "והאדם ידע" ששם מדבר מן ההשגחה האישית בשכר ועונש לפי המעשים לא בא רק שם הוי"ה לבדו, כי השגחה זו אין לה קשר עם חוקי הטבע שהם מדת הדין הכללי שהעולם נוסס עליהם על פי גבולי הטבע... (בראשית א א)

ויכלו השמים - ידוע שה' מנהיג את עולמו בשני מיני הנהגות, א' הנהגה טבעית הקבועה תמיד לפי מה שהטביע בששת ימי בראשית, ואין לה שום קשר עם מעשה בני אדם ועם השכר ועונש. ב', הנהגה השגחית, שאז יבטל סדרי הטבע וינהיג לפי המעשים ולפי השכר והעונש, שהגם שלפי חוקי הטבע יחויב שבאם ימלא העבים גשם על הארץ יריקו, עת לא יהיה הדור זכאים יעצר השמים...

והנה ההנהגה הטבעית תתנהג תמיד בלי הפסק, וההשגחה לא תפעול רק לפי מעשה בני אדם. הטבעית תרד מלמעלה למטה, וההשגחית תעלה ממטה למעלה, כי היא תתעורר על ידי מעשה בני אדם... כי שבת ביום השביעי מכל מלאכתו, שאז נברא הפקק והדד שישבית מלאכת הטבע וינהיג מלאכת ההשגחה המודדת השפע לפי המעשה, ועל ידי שבשבת יסד ההנהגה ההשגחית שבו ישבית ההנהגה הטבעית, על ידי כן בו ביום נשלמה המלאכה מצד הפועל, וזה שהמליצו חז"ל במה שאמרו מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת באה מנוחה... (שם ב א)

זכור - ...ובאשר ההנהגה הנסיית נקבעה בעת יציאת מצרים, שמאז הפליא פלאות נגד חוקי הטבע, על כן בא הטעם השני שהשבת מורה על יציאת מצרים... שמצד סדר הטבע היית מוכן להיות עבד ופדה אותך ביד חזקה, שמציין היד הגוברת על הטבע שנסדר ביד כהה, ובאשר הנהגה הנסיית תהיה תמיד לפי המעשים ואז לא היו ראוים לזה על פי מעשיהם, מציין זה "בזרוע נטויה"... (שמות כ ח)

ויראו את אלקי ישראל - שהזקנים השיגו הנהגת ה' שנהג עמהם אז שהיתה הנהגה נסיית למעלה מן המערכת, שבזה נקרא אלקי ישראל לא בשם אלקים סתם. ותחת רגליו - כי השיגו שהשפע יורד מעולם האצילות אל עולם הכסא שהוא תחת רגליו שלשם תגיע השפעתו... כי בעת שראה יחזקאל את המרכבה לא התנהגה ההנהגה הזאת של עולם הכסא, שהוא לפי ההנהגה הנסית, ויחזקאל ראה רק את מראיה לא את הנהגתה, ועל כן נראה כאבן העשוי מכבר בלא מעשה בני אדם. אבל בעת שראו הזקנים את המרכבה אז היתה ההנהגה בדרך הנסי שופעת מעולם הכסא לפי מעשה הדור וצדקתו, לכן ראו לבנת הספיר שהלבנה נעשה על ידי בני אדם... (שם כד י)

מאהל מועד - ...ואמר רבי שמעון בא וראה חבתן של ישראל שדחק לדבר בין שני הכרובים, פירוש התפשטות כבודו בכל מקום מורה על השגחתו הכללית, וצמצומה על ההשגחה הפרטית... (ויקרא א א)

ונתתי פני - הפנים יציירו ההשגחה העליונה שהוא פונה אל ברואיו לראות בעניניהם, והשי"ת ישגיח לתכלית הטוב וקיום העולם, כמ"ש "ישא ה' פניו אליך"... וכשאין הדור ראויים מסלק השגחתו, ונזכר בשם הסתרת פנים, אולם לפעמים יהיה העונש השגחי, ואז יצויר העונש על ידי פני ה' והשגחתו, והם פנים של זעם... והעונש ההשגחי מכרית הנענש לגמרי... (ויקרא יז י)

...וכן הקדושה הנאמרת אצל ה' היא מה שיעלה מן ההנהגה הטבעיית אל הנהגה נסית פלאית ושודד ומבטל כל עניני הטבע ותהלוכותיה... ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית-נפשית, והשכל גובר והנפש האלקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה נסית פלאית... (שם יט ב)

וישבתם לבטח בארצכם - ...שאם תצאו מן הארץ לא תשבו לבטח, כי בעת היות ישראל מושגחים לא יתקיימו רק בארץ ישראל הנאות לקדושתם ולהשראת השכינה... (שם כו ה)

וידעת - אמר בענין שלום גמול לצדיקים ועונש לרשעים, שידמה לך בראשית ההשקפה שיש עוול בהנהגה, שלפעמים הצדיקים מעונים ביסורים והרשעים מצליחים, תדע כי ה' אלקיך - המשגיח עליך, הוא האלקים הא-ל הנאמן... כי על פי דין אין מגיע שכר בעולם הזה, כי שכר הנמשך בטבע מן המעשים טובים הוא שכר הנפשי לעולם הבא... אבל שכר עולם הזה אינו מחויב בטבע רק בדרך ההשגחי הנסי, שה' בהשגחתו ישנה הטבע לטוב ולברכה לשומרי מצותיו... (דברים ז ט, וראה עוד ערך שכר)

לעתיד לבא תהיה ההשגחה מגולה בלי לבושים, וישיגו לא רק את כבוד ה', שהיא ההנהגה המיוחסת לשם ש-די או צב-אות או אלקים, כי אם עצמו ומהותו... (ישעיה מ ה)

היא החיה - כאשר יצאה שכינה ללכת עמם לגולה תתעטף ההשגחה להנהיג בנסים נסתרים, ועתיד להתהפך מכרוב לחיה... (יחזקאל י כ)

ה' אורי - מבאר במזמור שההשגחה כפי הדביקות של האדם, ומבקש שה' יעזרהו על הדביקות. (תהלים כז א)

מאד עמקו מחשבותיך - שצפנת את הנהגתך ההשגחית באופן שאיש בער לא ידע - ויהי מקום לשכר ועונש. (שם צב ו)

כתפוח בעצי היער - שעצי היער מסתירים אותו, כן הנהגת ה' ההשגחית מוסתרת בצל ההנהגה הטבעית. (שיר השירים ב ג)

ראה עוד ערך הנהגה בראשית טו ה.

רש"ר הירש:

ארץ ושמים - בבריאה הפיזית תלויה הארץ בשמים, בהנהגה המוסרית, שלמענה קבל הכל את הויתו הפיסית, מותנים השמים ותלויים בהתנהגות הארץ. בבריאת האדם נוסף שם הוי"ה לשם אלקים, והתפתחות הבריאה תלויה מעתה בשני גורמים אלו, הפיזית של הבריאה, וההשגחית, שהבריאה נתלתה במעשה האדם. זו מחאה נגד אלו המתנים ותולים את עצוב העולם והתפתחות ההיסטוריה בפיזיקה בלבד. תולדות עם ישראל הם גילוי ההשגחה שבשם הויה, כי ישראל קבל את כל ישותו מיד ה', והם מצדם עומדים בכל ישותם לשרותו... (בראשית ב ד)

לעבוד את האדמה - בעבודת האדמה באה האדמה לידי יעודה, ולכן נתן השי"ת את הגשם, הנוצר אמנם על פי חוקים פיזיים, אך מקום וזמן ירידתו נקבעים על ידי השגחת ה' המוסרית בעולם. וזה שאמרו חז"ל כי מפתחות של גשמים לא נמסרו לשליח, הכחות הפועלים בשליחות ה' בטבע "לא יסבו בלכתן", השמש למשל, מסלולו קבוע לפי חשבון מתימטי מדויק, אך לא הכל מסודר לפי חוק טבע כזה... (שם שם ה)

ה' אלקי השמים - ...כאן באה לידי ביטוי המדה הגדולה של הבטחון, המבוססת על האמונה היהודית הטהורה בהשגחה פרטית, מיוחדת וישירה, אותה השגחה פרטית המזמנת לפלוני את בת פלוני... (שם כד ז)

וכלכלתי אותך שם - כאן מראים לנו איך כל פעולה קטנה עומדת בשרות הגשמת התכנית האלקית, בעבור משקל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקיימה גזירת ברית בין הבתרים... (שם מה יא)

ולא נחם אלקים - העם עדיין לא ידע כי ההשגחה האלוקית היא בכל רגע, וחשבו שהיא רק בשעת סכנה גדולה, וזאת רצה ללמדם בדרך המדבר. (שמות יג יז)

ויורהו ה' עץ - השי"ת רצה להורותם כי כל פרט קטן בחיי האדם מושגח, ועל כן כל פרט קטן בחיי האדם מתנהל על פי התורה, זו יכולה להנעים לנו כל דבר מריר בחיים. הוראה זו התחילה במרה ונמשכה כל ימי מסעם במדבר. (שם טו כה)

וחנותי את אשר אחון - דוקא הנהגה האינדיבידואלית של ה' נפלאת היא מבינת בן תמותה, הוא מסוגל בדוחק להגיע לידי הכרת הענין הכללי, אך ענין הפרט הוא לגביו סוד כמוס, מסיבה זו אנו טועים בנקל בהערכת "דרכי ה'", במקום שלפי שיקול דעתנו יש לפנינו מקרה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", עלולים אנו לשגות לא רק בקביעת התארים צדיק ורשע, אלא ודאי שאין אנחנו מסוגלים לומר בבטחה בכל מקרה ממשי רע לו וטוב לו... (שם לג יט)

ישא ה' פניו אליך - ...הנה האיר ה' פניו אליך וגילה לך את מטרותיו, וכבר ניתנו לך הכשרונות הרוחניים להכרתן והאמצעים להגשמתן, ואם ניצלת את כל אלה כהלכה כי אז ישא ה' פניו אליך - הוא יכוון אליך את כל מטרות הנהגתו בטבע ובהסטוריה, כי ה' חפץ ביצירתו בקיומו ובהתפתחותו של חוג אנושי העובד כך את ה'... (במדבר ו כו)

למען ידעו דורותיכם - מודיענו את תכלית מצות סוכה, על הסוכות להמחיש לנו את ההשגחה הפרטית ששרתה על סוכות אבותינו במדבר. כי זו היא היסוד לחיינו האינדיבידואליים ולעצמאותנו הלאומית. בנדודי המדבר הראה לנו השי"ת כי לא עלינו לדאוג דאגות קיום, כי גם בחוסר כל אמצעי קיום ניתן לנו מידו קיום... גם שולחנו של האדם צריך להכנס תחת סכך הסוכה, בל יחשוב שרק חייו אבל לא פרנסתו נמצאים תחת חסות ה' והשגחתו... (ויקרא כג מג)

המועדים מציינים בזמנים ידועים את השגחת השי"ת על ישראל לשפע רוחני וכלכלי, המנורה מציינת שהשגחה זו היא תמידית ברוח, ולחם הפנים מציין שההשגחה היא על החמריות. (שם כד ב)

כי יודע ה' דרך צדיקים - מציין השגחת ה' על דרך הצדיקים כי דרך זו היא הרצויה והעתידה לכלל האנושות. ודרך רשעים תאבד - מעצמה, בלי כל השגחה מיוחדת. (תהלים א ו)

העמק דבר:

ויהי מבדיל - הודיע הכתוב שהבדיל ה' בין הנהגת החסד ומשפיע שהוא מעל לרקיע, היינו למעלה מהנהגת המזלות, ובין המים אשר מתחת לרקיע, שהוא הנהגת המזלות ממש... והרקיע הלז הוא מפלאות תמים דעים ית' שיהא השגחתו ית' מעורבת עם הטבע יחד לכל אחד לפי מעשיו, ועל זה כתוב "ומעשה ידיו מגיד הרקיע", שהקב"ה עושה תמיד פלא, משגיח לפי המעשים, ומכל מקום ממשיל הנהגת הטבע יחד. (בראשית א ז)

לרוח היום - ...והיה הילוך השכינה בדיוק לרוח היום ללמדהו דעת כי לא כמו שהיה האדם עד כה שהיה הליכות עולם של אדם למעלה מממשלת השמש, אלא כמשה וישראל במדבר, אבל עתה יהא תחת השמש... שמכל מקום השגחת הקב"ה על הטבע עצמה שיהא לפי מעשה בני אדם... אלא משום שמעשי בני אדם מנהיגים השגחת ה' על היום שהוא ממשלת הטבע, וזה מכונה מתפעל, כמו "והתהלכתי בתוככם"... (שם ג ח)

ויהי השמש לבא - השגחת ה' בגלוי מכונה בשם שמש, כדכתיב (תהלים פ"ד) "כי שמש ומגן ה' אלקים", וראה שהגיע שעה שהשגחתי ית' יהי נסתר... (שם טו יב)

כי לא אעזבך - ...וגם על זרעו נאמר שלא הובטחו אלא כשיהיו גולים תהיה השגחה לשמירה והגנה עד שישובו לארץ ישראל, אבל כשישובו לארץ ישראל תסור השגחה זו ויהא תלוי לפי מעשי הדור... (שם כח טו)

ויתן פני הצאן - ...ראוי לדעת שאף על גב שעשה יעקב פעולה נמרצת מכל מקום בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כל כך כפי התנאי, אלא העיקר היה השגחה בצירוף איזה פעולה כדרך נס נסתר... פעולת האדם מעט גורם מעשה רבה מלמעלה... (שם ל מ)

ולא יכלה עוד הצפינו - ...ומכל מקום לא עזבה הבטחון בהשגחה פרטית, אלא שיהיה באופן הרחיקו ממקומו, שהשגחה והצלה באופן נסתר מוכן יותר כשתהיה מתפשטת הלאה משתהיה במקומו... (שמות ב ג)

מתוך הסנה - ...להשכילו שהשגחתו שורה גם במקום המלכות והגזירות להטותם ולאחוז ברסן כשהשעה צריכה, וכענין שאמרו כל מקום שישראל גולין שכינה שם. ולא יהא סבור שהשכינה מבחוץ למקום מלוכה ושומר את ישראל, אלא שהשכינה בפנים ומטה הגזירה כפי ההשגחה... (שם ג ד)

א-היה - אין האופן ברור כעת, משום שזה תלוי בהכנת המקבלים, ואם כן אהיה מתנהג בפעולתי כפי אשר אהיה בכח ישראל אשר יתנו לי... (שם שם יד)

כי אני ה' בקרב הארץ - לא שאני משגיח ביחוד על ישראל בשביל שעמי המה, ואם כן אני בקרב ישראל אבל מה שאינו נוגע לישראל אין לו שליטה בהם... והשגחתי בקרב הארץ אינו תלוי רק באומה אלא גם בתבל ומלואה... ובכל מקום שרוצה להשגיח בפרטות לפי צורך השעה הרי עושה כרצונו ית'... (שם ח יח)

וירא ישראל את היד הגדולה - ...שהיו חמשים מכות או מאתים מכות, והגיע לכל אחד מרודפי ישראל מיתה משונה לפי מעשיו שהרעו לישראל... ומזה בפרט נודע להם השגחתו ית' על כל יחיד אפילו על גוים... (שם יד לא)

דברתי עמכם - ...להראות שאין אתם צריכים אמצעי, והדבר מובן שכמו כן ישמע הקב"ה תפלת ישראל וכל השגחתו עליהם בלי אמצעי... (שם כ יא)

אני ה' אלקיהם - מתחלה הבטיח על הנהגה טבעית כראוי להמון ישראל, אשר היה הקב"ה שוכן במצרים בנסתר, עתה הוסיף להבטיח על השגחה נגלית בנס, וכאשר כן היה גם כן בעוד שהיו במצרים ביחידי סגולה ובאבות הראשונים... (שם כט מו)

...אחר כל הדברים יש לבאר תמצית הפרש אופני הנהגת הקב"ה עם ישראל בהשגחה פרטית לפי המעשים שהיא באה בשני אופנים שהם ארבעה, על ידי מלאך הוא בשני אופנים, א', שיהיה נמסר למלאך שהולך בדרך אגב לשמור אותם... ב', נמסר למלאך מסוים, וזהו הרצון היה במאמר ה' בדברי רצוי למשה ולישראל "ושלחתי לפניך מלאך". ובשני אופנים אלו אפשר לבקש מן המלאך גם כן. דרך השני על ידי הקב"ה בכבודו ית', וזהו גם כן בשני אופנים, היינו לפרנסה עושה הוא בעצמו כביכול כדרך האב נותן לבנו בידו, ולהגנה ומלחמה אפילו בשעה שהולך בעצמו כביכול מכל מקום המלאך הוא העושה, ואם כן אסור לבקש ממנו חס ושלום במקום שהשכינה עומד. מיהו שני דברים אלו היינו פרנסה והגנה אינם תלויים זה בזה... (שם לד י, וראה שם עוד)

מאזני צדק - בפרשת תצא נתבאר כי באזהרות משקלות ומדות יסוד לדעת שאף על גב שאנו מתנהגים בהליכות עולם הטבע במשא ומתן, מכל מקום השגחתו נסתרת במעטה הטבע גם כן... והכי רמז לנו הכתוב כאן, "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"... שעיקר יציאת מצרים היה בשביל שתאמינו בהשגחתו על ישראל אפילו בדרך הטבע. ואמונה זו תלויה במדות ומשקלות, דמי שמאמין בזה אינו משקר במדות ומשקלות. (ויקרא יט לו)

והנשארים בכם - מכאן ואילך מבאר איך יגיעו בהשגחה מן השמים הסיבות להסיר טעות שלהם שהיו סבורים בהיותם בארץ ישראל שכאשר יצאו לגלות יהיו פטורים מעול מלכות שמים גם ברצון ה'... על כן היה ההכרח להשגיח לרעה גם שמה, עד שיבינו וישכילו כי הטבע הטוב לאומות העולם אינו מועיל להם, ואדרבה השגחתו ית' הפרטית רודפם גם שמה, עד שמגיע מזה להכרה אמתית... (שם כו לו)

אני ה' - הוצאתי אתכם על מנת להשגיח עליכם כפי מעשה המצות. (במדבר טו מא)

המוליכך - שני מקראות הבאות המה להוכיח שהקב"ה רוצה להשגיח עלינו בכל שעה, ולא נחשוב שאינו משגיח עלינו אלא בתחלת התקופה שיהיה מעמדנו כך או כך או בתחלת השנה... (דברים ח טו)

ראה עוד הנהגה במדבר כג כב, ודברים לג כו.

משך חכמה:

א-היה - פירשנו בברכה שב' פעמים אהיה נגד כ"א שמות שבתפילין של יד וכ"א שבשל ראש, וכשההשגחה בהסתרת פנים נתגלו רק תפילין של יד שאינם נראים לאחרים כי אם לך לאות, ואז ההשגחה על מקום המקדש גם כן בהעלם ואין להקריב, וגם הבמות אסורות כי הקדושה קיימת, ולעתיד לבא נאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, תפילין של יד ושל ראש, ואז וייראו ממך. (שמות ג יד)

ונתתי גשמיכם - להודיע כמה החטא גורם וכו', רוצה לומר שההנהגה הנסית אינה תכליתית, אלא לעורר האדם על כך, שגם האופן הטבעי המכוון ומוגבל לדרכי התורה והמצוה, הוא גם כן מהבורא המשגיח, ולכן האומר הלל בכל יום, שמורה שהוא מודה רק על הנסים, הרי זה מחרף, והאומר תהלה לדוד, המורה על ההנהגה הטבעית בכל יום, הרי זה בן עולם הבא... (ויקרא כו ד)

מוהר"ן:

ודע שזאת ההשגחה הוא ממשיך מסוף העולם, כי לעתיד בעת הקץ יתבטל הטבע לגמרי, ולא יהיה רק השגחה לבד, כמה שכתוב (ישעיה נ"א) "כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה", היינו שיתבטל הטבע שהוא על פי מערכת הכוכבים ומזלות, וזהו "נמלחו", היינו שיתבלבלו ויתערבבו כל המזלות, ולא יהיה שום מזל רק השגחה לבד, ואז יהיו ישראל למעלה, ועל כן גם עתה כשהשי"ת רוצה לעשות קץ וסוף מאיזה עכו"ם ושיהיו ישראל למעלה, אזי ממשיך עליהם השגחה מקץ וסוף העולם, שאז לא יהיה רק השגחה, ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצירה להם...

ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כך, ותפילה משנה הטבע, והוא בחינות גדול, בחינות (דברים ד') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו", כי זה גדולתינו, שהשי"ת שומע תפלתינו ומשנה הטבע על ידי השגחתו ית'... (רנ)

דרך השי"ת להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, כ"ש (במדבר כ"ג) "לא הביט און ביעקב", מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חבירו לרעה, למצא בו דווקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חבירו, רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב, ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה, כי כשהאדם עושה טוב, אזי מנהיג אותו בהשגחה, וכשהוא אינו טוב, ואם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה, אזי מניח אותו על הטבע... ואם לא היה רק השגחה, היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי, כי כשהיה רואה ית' שאין האדם מתנהג כראוי היה כועס, והיה מסיר ההשגחה לגמרי, אבל עכשיו מניחו על פי הטבע, וכשהוא חוזר למוטב משגיח עליו כנ"ל. (תנינא יז)

שפת אמת:

איתא נח היה צריך סעד לתומכו וכו'... אכן זה הוא הנהגת הטבע, כמ"ש את האלקים התהלך, אבל אברהם אע"ה היה חסיד לפנים משורת הדין, והוא בכח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו, אם כן בחר לו דרך למעלה מן הטבע, והוא דרך התורה שניתן לבני ישראל בכח מעשה האבות, שהוא הנהגה שלמעלה מן הטבע שהמשיך משה רבינו ע"ה הנהגה חדשה לבני ישראל... (נח תרמ"ד)

וירא אליו ה' ...כי מה שהיתה שרה עקרה ואחר כך ניתן לה יצחק בדרך נס היה הכל הכנה לדורות שיוכלו הצדיקים להפוך את הטבע... היה הכל בהקדמת הבורא ית"ש שסידר סדר מיוחד לבני ישראל למעלה מן הטבע. וכמו כן כתב מו"ז ז"ל בפרשת שמות כי לידת כלל ישראל היה בדרך נס מהטבע להראות כי בני ישראל עיקר מהותם למעלה בשמים... (וירא תרנ"ח)

וראיתי את הדם ופסחתי וגו'...אבל נראה לבאר הענין הזה שניצרך להבין בכמה מקומות כי הידיעה והראיה אינו ענין אחד, כאשר כתבו הקדמונים התירוץ על הבחירה האנושית, ותירצו כי ידיעתו למעלה מהשגתינו וכו', פירוש שהקב"ה ברא עולם הזה בהשגחתו בבחינת ראיה ושמיעה ולא ידיעה, כמובן שהידיעה בעצם היודע, וראיה והשמיעה הוא מבחוץ להרואה והשומע... ואפשר כי להאבות כן נהג השי"ת עמהם בבחינת ידיעה, כמ"ש "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", כי לא ניתן להם המצות, ועל ידי המצות מעוררין השגחת השי"ת בבחינת ראיה ושמיעה, שבבחינות הללו הוא מנהיג את העולם הזה. (החודש תרל"ה)

ונקרא ניסן על שם שמתחדש דרך הנסים למעלה מהטבע, הדרך המיוחד לבני ישראל, ויכול להתגלות רק כשהם נבדלים מהאומות... (שם תרנ"ט)

בפסוק ושמרתם את חקותי וגו'... ויש לומר עוד הפירוש אשר זה עצמו הקב"ה מבקש מאתנו אשר באמצעיות שמירת המצות כראוי יתתקנו כל המעשים ויתברר האמונה בעולם, ובאמת כפי התגלות האמונה מתקיים השגחת השי"ת בהתגלות... (קדושים תרל"ו)

במדרש צדקתך כהררי א-ל וכו', כפי מה שהאדם רוצה להמשיך השגחת השי"ת על כל מעשיו ואינו רוצה חלילה להסתיר מעשיו רק להיות מעשיו כרצונו ית' שיוכל להשגיח עליהם, כמו כן חל עליהם השגחתו ית', כי זה תלוי בתחתונים, שכן מסר הקב"ה הבחירה לבני אדם... (במדבר תרל"ה)

בפסוק אם חפץ בנו ה' וגו'... והכל תלוי ברצון בני ישראל, שעל ידי תשוקה באהבה רבה להשי"ת מעוררין רצונו ית', ואז אין מניעה מצד הזמן והטבע... ולכן יש לנו ללמוד מזו הפרשה שהגם שבאמת לא היה הזמן, מכל מקום אם היה הרצון בלבות בני ישראל להשי"ת כראוי היו באין. וכמו כן בגלות הזה אם היה לנו תשוקה של אמת לשוב אליו ית' יחיש וימהר גאולתינו. (שלח תרמ"ג)

במדרש משגיא לגוים וגו'... אם כי הקב"ה וב"ש אין כל דבר נעלם ממנו, אך זה יותר פלא מהכל שהוא כל יכול והידיעה וההשגחה בידו וברשותו כשחפץ לסלק השגחתו וידיעתו כן הוא, מה שאין בשכל האדם להשיג איך  לא לראות את הנראה... (בלק תרמ"ב)

בפרשת התמידין... פירש אמו"ז ז"ל בפסוק לחמי לאשי ריח וגו' תשמרו וגו', כי הקב"ה נותן שפע פרנסה וחיים בכל יום, אבל הרצון הוא שבני ישראל יעלו נחת רוח לפניו, ושבכח זה ירד השפע לעולם, ואז היא בתוספות מרובה על העיקר... (פנחס תרמ"ז)

בענין המסעות שנכתבו בתורה... כי הנה הליכות בני ישראל באלה המסעות היה שלא בדרך הטבע, ונכתב לזכור נפלאות השי"ת... והוא גם כן לזכור זכות בני ישראל... והשי"ת כשברא העולם הניח מקומות אשר אין הישוב שם בדרך הטבע, וכמו כן עשה הקב"ה בזמן שיש זמנים שאין ההנהגה בדרך הטבע, וכמו כן בנפשות שיש נפשות שאין הנהגתם בדרך הטבע, וכל זה הוא עדות על השי"ת. והדברים שיצאו מן הכלל הם להעיד על הכלל כולו... (מסעי תרמ"ט)

שם משמואל:

ועתה אם תשא חטאתם וגו' ואם אין וגו', יש להבין שהיה לו לומר ואם לא, שפירושו ואם לא תעשה כדברי, ועוד. ונראה לפרש על פי דברי הזוהר הקדש "היש ה' בקרבנו אם אין", שהן ב' מדרגות שם הוי"ה ב"ה, ו"אין" הוא מדרגה גבוהה יותר. ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהספק שלהם היה אם ההנהגה היא בשם הוי"ה ב"ה ששם מעוררין התחתונים בתפלתם, אם כן כל ההנהגה היא מדה במדה, אם ייטיבו מעשיהם יהיה להם כל טוב, ואם ההנהגה היא במדת "אין" שם אין מגיעה התעוררות תפלת התחתונים, ואם כן ינתן להם אף בלי תפלה, וזהו הטעם שלא התפללו ליתן להם מים רק באו דרך מריבה, שבאם התפללו שוב לא היו יודעין אם תפלתם פעלה זאת, או אף בלי התעוררותם ניתנו להם המים... (תשא תרע"א)

...קיצור הדברים שיש הנהגה על ידי נסים נסתרים והנהגה זו היתה לאבות, ויש הנהגה על ידי נסים נגלים, והנהגה זו היתה כל ימי משה, כי משה היה מרכבה לשם הוי"ה ב"ה, שבשם הזה מהוה כל הנמצאות. והנה מלבד שהנהגה על ידי נסים נגלים היא כמובן בתוספת מעלה שלא יעצרהו הגשם, עוד יש בה מעלה גדולה שהיא על ידי שם של רחמים, ועל כן כל ימי משה השי"ת גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, אפילו כשהיו בלתי ראויים כל כך היה משה עומד ומבקש רחמים, אבל כשההנהגה היא על ידי נסים נסתרים, שהיא על ידי מדת הדין רפה, שם נצרך שיהיו זכאים וראויים... (שלח תער"ב)

ר' צדוק:

...רק הכונה דהכיר כבר באור כשדים באמיתות השי"ת שהוא מלא כל הארץ כבודו וכל הנהגת הטבע ממנו ואין עוד מלבדו, רק ידיעת ההנהגה הפרטית מהשי"ת בשידוד ובלא שלוחי הטבע והתלבשותו בלבושי העולם שמזה נמשך כל ענין התורה והמצות לא נודע לו, כי עדיין לא השיג ענין הנבואה שידבר ה' עם האדם ויצוהו על איזה דבר, דהיינו שהשי"ת המנהיג בפרט ללב, ועוד ששייך ויש מציאות לעבודה ושכר ועונש, שעל זה נאמר לך לך וגו' שנתגלה לו זה אחר שראה בירה דולקת, פירוש שדולק בלבו אור זה דהשי"ת אמר אפשר שזה מעצמו, ולמה מאיר זה בלבו וכל העולם בתוהו ואפלה, ודאי יש מנהיג בפרטות לכל פרט נפש שלא על פי הטבע הכללי. ואמר דולקת כי נר מצוה ותורה אור, פירוש המצוה מעשית הוא הנר שהוא הכלי קיבול שבו נתפס האור, והתורה עצם האור שבלב שמאיר לו הדברי תורה בלב לדעת את ה'... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קמד)

חכמה ומוסר:

אמרו רז"ל שבפורים היתה קבלת התורה ברצון. פירוש, כי האדם כשאין לו חשבון הסיבה ומסובב נקל לו יותר להאמין, כגון בשינוי הטבע... וזה היה נס פורים, כי ראו שנתהפך ממכה לרפואה, מגדולתו רצה המן לאבד עם מרדכי, ונסתבב לו מפלה על מה ששמח על גדולתו להתבקש עם המלך לסעודה, ומזה הבינו כי אין לנו לחשוב חשבונות אנושיים, כי האמת היא, שהסבה ביד ה', מסיבת רע טוב ומטוב רע. ולכן נתיישב בלבם כי גם החשבון הטבעי שהאדם יחשוב על פי סדרי סיבות ומסובבים, הכל כאשר יחפוץ יטנו... (חלק ב קמב)

הנני להשיב על הקושיא ברמב"ן על הכתוב "כי ידעתיו" וגו' (בראשית י"ח י"ט), והנכון בעיני כי היא ידיעה בו ממש, ירמוז כי ידיעת ה' שהיא השגחתו בעולם השפל לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים... אבל בחסידיו ישים לב אליו לדעת אותו בפרט וכו'... אמנם שיטת הדברים כך הם, אי אפשר לומר חס ושלום כי המקרה הוא בלי רצונו יתברך, חלילה וחלילה, ואין בעולם שום מציאות מעצמו בלי רצון ממציא המציאות בכלל ובפרט. אמנם ברא ה' יתברך שתי הנהגות בעולם, מהלך הטבעי כפי מערכת השמים, וחקק הכל יכול במהלך מערכת השמים אופן מספיק לקיום העולם על פי קיום התורה לחסד או לשבט. ומי שאינו מקיים התורה כהלכתה יעזבנו בדרך הטבע כפי שיעור ענשו, וזהו בחינת הסתר פנים כפי משפט ההשגחה העליונה, כי יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. אמנם צדיקים המה תמיד בבחינת הארת פנים, הנהגתם בכל רגע בהארת פנים על ידו יתברך, וזהו כי ידעתיו וגו'. אמנם גם ההסתר פנים הכל בשיעור קצוב לעזוב אותו למקרים, והראיה שנאמר (ויקרא כ"ו) "ואם תלכו עמי קרי" וגו', פירוש במקרה, אף אני אלך וגו', הרי שגם זה במהלך, כמה לעזוב אותם למקרים, דאם לא כן היה לו לכתוב אעזוב אתכם למקרים, ורק מחמת שזה בהסתר פנים, על כן נקרא מקרה... (שם ריד)

שעורי דעת:

התגלות השגחת השי"ת בבריאה היא בג' מדרגות, הא', כמו שיש סבות חמריות ישנן לעומתן סבות רוחניות, אשר נקרא אותן "סגוליות", שמקורן במצבו הרוחני של האדם ובאורחות חייו. הסבות הסגוליות משפיעות ומסובבות בהסבות הטבעיות ומניעות אותן. ובאמת עלינו לדעת שגם סיבות אלו הוחקו בטבע הבריאה, והנן סבות טבעיות-רוחניות, כגון נתינת הצדקה היא סבה לברכה ולעושר, שכתוב בפסוק, "בגלל הדבר הזה יברכך ה'" וגו', ואף שאין אנו רואים היאך היא מסובבת לזה.

הסבות הרוחניות הן סבות נסתרות שגם הן הוכנו בחוק הטבע שתפעלנה, אך בזמן שהסבות החומריות נכרות בעליל, הסבות הרוחניות שמקום פעלן בענינים יותר גבוהים אינן נראות לעין כל כך, אך הן סבות חזקות עוד יותר מהסבות החומריות, וגם נראות בעליל לאלה שיש להם עינים פקוחות להתבונן בנעשה...

וכעין זה כל אחד בעצמו רואה בחייו השגחת השי"ת על כל צעד, ובפרט היהודי הגדול כשהוא מתבונן במתהווה בחייו רואה את יד ה' המסבבת בכל, אף שהכל מתגלגל בסבות טבעיות, הוא מכיר זאת ביחוד ממה שרואה איך משתנים עניניו והלך חייו על פי המצבים הרוחניים השונים שהוא נמצא בהם... ורק האנשים הפשוטים אינם מכירים בהשגחת ה' מפני שאינם מרגישים ומכירים את מצב נפשם... אבל האדם הפשוט אינו יכול להכיר שהסבות הרוחניות מסבבות בכל, אחר שהוא נמצא יותר תחת יד המקרה, ועוד שאף במקום בו מתראה לפניו השגחת ה', כגון בעניני הכלל ובחייו של איש צדיק החי בסביבתו, ששם יש לו להכיר את יד ה', בכל זאת אינו מכירם, כי דבר ההשגחה רחוק ממחשבתו, מהרגשו, הכרתו ואמונתו.

המדרגה השניה יותר עליונה, שנראית כבר שידוד הטבע, והוא שבנוגע לאישים מיוחדים ולתכליות מיוחדות בטלים חוקי הטבע החומריים... חזיונות כאלו עושים רושם יותר גדול ומתמיהים אותנו, אבל באמת גם זה חוק מהחוקים המסודרים בבריאה, שכמו שנתן ה' טבע באש לשרוף העץ, כן הוגבל כח האש שלא יוכל לשלוט על ירא ה' שנשמתו דבוקה בו ומוארת מאורו, כי האדם שמקננת בו נשמה עליונה וכוחות נפשיים כבירים הוא עצם אחר ממש... אמנם באשר לפי ראות עינינו האנשים האלה גם כן מציאות בשר גידים ועצמות, ובכל זאת אין כחות הטבע שולטים בהם, מכירים אנו על ידי זה את בורא העולם מחוקק המציאות ואת הנהגתו האלוקית, ומכנים אותו בשם "ש-די"... כי הגביל את כחות הטבע בגבול ומדה ובכמות עד כמה יתרחבו ועד היכן ישלטו... והנה במדרגה זו אף שניכרת בה הנהגה עליונה, בכל זאת אנו מכירים על ידה רק כי יש בורא שברא את הבריאה, אבל אין אנו מכירים את שלטונו התדירי מעל חוקי הטבע, והאיחוד הנפלא של הבריאה עם הבורא עדיין אפשר לנו לחשוב על המציאות כעל מציאות מיוחדת... הננו רואים עוד בורא ובריאה. אבל באמת יש מדרגה יותר עליונה בהשגחת השי"ת אשר בה רואים אנו, כי כל חוקי הבריאה והטבע בטלים לגמרי לעומת רצונו יתברך, והיא ההנהגה של חידוש המציאות על ידי רצונו הבלתי מוגבל... כי לפי הידיעה האמיתית אין מציאות בריאה נפרדת כלל, רק ה' לבדו הוא המציאות האמיתית - אין עוד.

הנהגה זו, חידוש המציאות, נתגלתה ביציאת מצרים, שאז יצאה הבריאה מכל גדריה וחוקיה, וזהו מה שאמר "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך" וכו'... (חלק א השגחה עמוד עט, וראה שם עוד)

ומכל מקום חילוק גדול הוא בין הנהגה זו להנהגה התמידית שתחת שם ש-די המתנהגת על פי חוקי הטבע והבריאה התמידיים, וכחה מצומצם על פי סבות קבועות גשמיות או רוחניות, אבל בהתגלות שם הוי"ה הבריאה משנה את מהלכה שלא על פי מצב הדבר בהווה, ולא על פי מעשה בני אדם כלל, אלא על פי הדרוש לתכלית הבריאה. וזהו סוד ההנהגה שלא נתגלה אפילו לאבות הקדושים, ואף שידעו ממנה לא הכירוה בבירור, כי לא נתגלתה בחייהם, וגם אחרי שנתגלתה לא תפעול אלא במדה שיש לו לאדם ההכרה בה, וכל מה שיתרומם האדם להכירה תבא אליו גם כן התגלות של אותה הנהגה. צא ולמד כמה עמוק הוא סוד ההנהגה האלוקית, עד שאפילו האבות הקדושים לא הגיעו לידי הכרתה הגמורה. אולם כל זה רק במשך ששת אלפים שנים, אבל לעתיד לבא תתראה ההנהגה של שם הוי"ה ב"ה בזהרה ובתקפה בלי גבולי המשפט שקבע הקב"ה בעולם הזה, ותהיה רק היא המושלת, שהיא כולה טוב וחסד... כי אז לא תהיה שליטה לשרים ולממונים, רק הכל יתנהג לפי רצונו הפנימי, ונשגב שמו לבדו ביום ההוא... (שם נסים וטבע ג'-משפט עמוד קלו)

...אלא הענין כפי שהזכרנו לעיל, שכל אדם לפי מדרגתו נמצא תחת מערכת השגחה מיוחדת המתאמת למעלת נפשו ומעשיו הטובים, וכך נסדר סדר הבריאה, שלפי קריבותו של האדם אל ה' ודקדוקו למלא רצונו יתברך, כך מדקדקת עמו ההשגחה, וכשיש איזה רגש בנפשו המתנענע בקרבו פנימה מתנענעת לעומתו ההשגחה, אף אם הוא עצמו אינו מקפיד ואינו משים לב לזה... (חלק ב עומק הדין עמוד לד)

רבינו ירוחם:

וזהו ביאור "ויבטחו בך יודעי שמך" (תהלים ט' י"א), היינו שאף בעולם החושך ואפלה שנראה חס ושלום כאילו עזב את העולם, ובזה העולם באותו עת וזמן ניכר ונראה גלוי שלא עזב את העולם, וחס ושלום לו עזב את העולם אזי לא היה שריד ופליט לשונאי ישראל, והיה נחרב העולם... (דעת חכמה ומוסר ג קיג)

ראה עוד ערך הנהגה, דעת חכמה ומוסר ג קיט.

...והוא מה שאמר למעלה מזה כי ההערה השכלית היא הזכרת האלקים את האדם באמצעות שכלו, זאת אומרת שזה הוא סוד ההנהגה מה שהקב"ה מתעסק עם האדם, והקשר התמידי הקיים בין ה' ובין האדם, כי מאין יהיה לו לאדם שייכות אל האמת, הלא זה ודאי מן המקור של האמת, הוא הקב"ה, ובאיזה שם נקרא זאת ההנהגה, הלא הוא ודאי בשם השגחה, (כי פשוט הוא שאין ענין השגחה כמו שמורגלים להתבטא כעומד ומביט, זהו מושג של נשים ולא מן אמיתיות הענין), כי זהו סוד ההשגחה דהיינו העסק וההנהגה עם כל נברא ונברא במציאות הוא, אמנם ישנה השגחה פרטית, וזהו אמנם ענין "ואתה מחיה את כולם", והחילוקים הם רק באופני וכמות התחלקיות המציאויות בכל דבר ודבר, הדומם והצומח והחי, אינם יודעים משבח האמת וגנות הכזב וכדומה, מפני כי העסק וההנהגה עמהם אחרת, האומנם ודאי כי גם עמהם ישנה הנהגה ועסק, וגם אפילו השגחה פרטית על פי מדת ההנהגה אשר עמהם, אבל לא יותר. והיא מדת מציאותם. וביתר ביאור ובירור, כשנרצה להגדיר זאת יותר בשם, הנה הוא הסוד של קירוב וריחוק, עד כמה שיותר קרוב במדה זו ההשגה היא פרטית, כי במדה זו הנה שם ההנהגה והעסק, והדומם והחי שהנם יותר רחוקים, במדה זו ההנהגה אתם יותר כללית ולא פרטית. ולפי זה יוצא לנו, כי אמנם גם באומות העולם ההשגחה היא פרטית ובמדה גדולה מאד, כי מצד צלם אלקים לבד אשר זהו הענין באומות העולם, גם כן קרוב מאד, כי מצד צלם אלקים הלא ישנן שם כל המעלות אשר מנה חובת הלבבות... ועכשיו כשנשאל אם אפשר ויש יותר קרבות מן צלם אלקים, הלא בודאי נשיב כי יש ויש... עד מצב של בחינת לחישות מפה לאוזן, ובמצב ההוא הנה הקרבות רבה כל כך, עד כי כבר מגידים הכל איש לרעהו, כענין "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה"... ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו, במצב הקרבות אי אפשר להעלים שום דבר... וענין זה הוא הסוד הגדול של כלל ישראל, זאת היא סגולת ישראל על כל העמים, כי הם המונחים תחת ההשגחה הפרטית בתכלית, שהם הלא הקרובים בתכלית... (דעת תורה שמות עמוד פח, וראה עוד ישראל-השגחה)

אין שום דבר בבריאה שמציאותו והוויתו יהיה מיוחד לו ולבדו, יהיה תלוי בו ובעצמו לבד. אין בבריאה שום דבר פרד. אין דבר לעצמו. כל נברא, וכל מאורע שבעולם יש להם, ונמצאים, במהלך ערוך ומיועד מראש. הלא גם צפור וכל עוף מצינו להם מקום בהשגחה. חז"ל (ב"ר ע"ט ו') מספרים ברשב"י ע"ה עת יצא מן המערה "חמא חד צייד קאים וצייד ציפורין וכד הוה שמע ר"ש בת קול אמרה מן שמיא 'דימוס' - פסגא (נצולת), וכד הוה שמע בת קול אמרת 'ספקולא' הות מתצדה ונלכדה. אמר, צפור מבלעדי שמיא לא מתצדא, על אחת כמה וכמה נפש דבר נש". אין מקרים בעולם, דבר לא צפוי מראש אין במציאות, כל מאורע בהשגחה עליונה מתהווה. וזאת עוד, זה המאורע לא יחידי ופרטי הוא, כל מאורע ומאורע בתוך המהלך הכללי והמקיף הוא נתון. כל מאורע יהיה פעוט שיהיה ויהיה אם בדומם אם בצומח, אם בחי אם במדבר, אם אף לאו באדם השלם - בהשגחה מדויקת אירע זה, מיועד מראש לכוונת תכלית מהלך השלם של כל הבריאה, ואשר הוא בהנהגת כל המדת הדין אשר בה נברא העולם...

בחז"ל (שבת קנ"ו) מצינו קבועיות שונות בעתידו של אדם שתלוים ביום לידתו, כמו הנולד בחד בשבת יהא גבר... או ריש גנבי... לידה ביום אחד או יום אחר אומר מה בשינוי קביעותו של אדם. ושם עוד "אמר להו רבי חנינא וכו' לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם"... ונורא הענין עד כדי כמה עתידו של אדם קבוע בכל הדיוק. אמרו חז"ל (ר"ה ט"ז) ד' דברים קורעין גזר דינו של אדם ומהן שינוי השם ושינוי מקום, וחולה או איזו צרה שהיא שנמצא בה האדם, אם הוא משנה את שמו, או מעתיק את מקומו והנה הוא ניצול?... אבל הוא סוד הענין, כי בתחילת היצירה עתידו וכל מאורעותיו של אדם כן נגזר ונקבע בתכלית הדיוק, רשום מראש עם השם של האדם ועם מקומו, ועם כל פרט ופרט שאפשר להיות, ובאופן אם נשתנה הנגזר באיזה פרט שהוא, אם זה במקומו של האדם או כדומה כבר אדם אחר הוא, לא על שכזה היה הגזר. עד כדי כך אין דברים סתמיים, דברים מדולדלים בבריאה... (דעת תורה במדבר עמוד קלד, וראה עוד ערך הנהגה לכאן)

איך זה מבינים ענין של השגחה כללית והשגחה פרטית, איך זה שייך להיות כללית ולא פרטית. הלא רואים בכל הבריאה כולה כי אין בה כל שויון. אין יום אחד שוה לרעהו, אין קיץ אחד ולא חורף אחד שוים לרעיהם, ועתה אחרי שאין שום שויוניות בבריאה, הרי בעל כרחנו צריכים להגיד כי יש פרטיות בבריאה. כשזורעים מה שהוא באדמה, הלא רואים ודאי כי אין כל הכרח אשר מהזרע הזאת יצמיח מה, די פעמים אמנם זורעים ולא צומח... הלא בעל כרחנו רואים מכל זאת כי ישנה השגחה פרטית. מעתה איפוא איך סוף כל סוף מתהווה אל האדם הבטה והשקפה של השגחה כללית?

אלא זהו יסוד הדברים, השקפה כללית הלא זו היא השקפה שטחית, ובשטחיות שם אמנם יש הבטה כללית, במבט שטחי שם הלא אמנם ודאי רואים, "כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום" וגו', כשזורעים הלא אמנם צומח, כשאוכלים הלא אמנם מתהווים בריא... ובראיה שטחית הלא זה אמנם נראה כאמת כן, כאילו כן הם חוקי הבריאה ולא יעבור, הוא אשר אמר הכתוב (דברים ח') "פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך", גאוה מוציאה את האדם מפנימיות עולמו, ומזה ודאי "ושכחת את ה' אלקיך המוציאך" וגו', שכחה פרי השטחיות, ועל כן "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך הנותן לך כח לעשות חיל". ונפלא הענין, הנה כל כפירתו באמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה - כפירה בהשגחה פרטית ודאי, והוא ברגע משליך אחריו כל הכפירה, ובמה? בחוט השערה אחת של "וזכרת". כמה זה המרחק בין השקפת השגחה כללית להכרת השגחה פרטית? רק זה החוט השערה האחד, רק זה ה"וזכרת"... (דברים ב עמוד קה, וראה שם עוד)

מכתב מאליהו:

...ב', כל אשר יגלה האדם יותר כבוד שמים, גם הנהגתו עמו בגלוי יותר, שכן מצינו שהצדיקים הגדולים זכו שעשה השי"ת להם נסים גלוים... וכל אשר ירבה האדם להסתיר כבוד ה' על ידי מעשיו בבחירתו הרעה, גם השי"ת מסתיר כבודו עמו, וזהו ענין הגלות... (חלק א עמוד כח)

באיזה כח נוכל ללחום בכחות השליליים האלה המתנגדים לקבלת התורה בלב? בדברות הראשונות הבירור הכי גדול שאפשר לאדם להשיג, ובהם נמצא יסוד הכל, אמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך", הכרת השגחתו יתברך לא בצורה פילוסופית ומופשטת, אלא על יסוד הכרת ידו החזקה בכל הקורה אותו בחייו. "לא יהיה לך אלהים אחרים", שלא ליייחס שום כח לשום דבר אחר זולתו, "על פני" שולל כל שיתוף, אף כל כחות טבעיים עם השגחתו יתברך, כי גם בשיתוף מועט מתגלה כוונת האדם לשתף גם את עצמו כביכול עמו יתברך, לדמות שגם לו כח לסבב הסבות כרצונו... (חלק ב עמוד מא)

הנה הדברים עמוקים, וזה אשר ניתן להאמר, שתי הבחינות בדין מקבילות לשני אופני ההשגחה הידועים, השגחה פרטית וכללית. נבארם בקיצור, ההשגחה הפרטית מכוונת כלפי האיש העומד בדרגת עובד ה' לשמה, שהוא בעצמו בבחירתו ובמעשיו מגלה בעבודתו את כבודו יתברך בעולם, ונקראת פרטית מפני שהיא מכוונת כלפי כל איש לפי עבודתו העצמית, ולכן נקראת גם אישית. הנהגה זו היא בדקדוק רב לפי מעשיו, לתת לו כל הכלים הדרושים לעבודתו, וגם למנעם ממנו לפי הצורך, לגרום לו לפשפש במעשיו, ועל זה נאמר הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

אך ההשגחה הכללית היא למי שאינו עובד ה' בכלל, או שעובדו מחמת שגרא בלי הכרה פנימית, ולכן אין במעשיו כדי לגלות את כבודו יתברך באופן ישיר. תכליתו היא להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו. מה שמגיע לאנשים כאלה בעולם הזה איננו מכוון לפי מעשיהם הם, כי בזכות עצמם לא היתה להם זכות קיום, אלא זוכים כצרכי עבודת הצדיק, נמצא שההשגחה עליהם אינה ישירה, וזו נקראת השגחה כללית, כי יתכן שצורך הצדיק ידרוש שינתן חלק שוה להרבה בני אדם, למרות שינוייהם הפרטיים במעשים. כזה הוא חלקם של אומות העולם וגם של אלו מישראל שעיקר עסקם בעניני קיום העולם הזה, וגם של העוסקים בתורה ובמצוות באופן חיצוני, מצות אנשים מלומדה או שלא לשמה...

והנה גדר יום ראשון של ראש השנה, דינא קשיא, דין הפנימיות הוא דינו של הצדיק עצמו הנמצא תחת ההשגחה הפרטית... וגדר יום שני הוא דין של הכלי, לפי מבט ההשגחה הכללית, כי זכויות מועטות יותר נדרשות כדי לזכות להיות כלי לצדיק מאשר לזכות בדין וזכות עצמו, וזהו דינא רפיא או דינא תתאה... (חלק ב עמוד עה)

אפילו בעל המדרגה הנמוכה ביותר, שנדמה לו שעולם כמנהגו נוהג בטבע, אם אך ירצה להתבונן ולא יעצים עיניו, יראה שהכל מתנהג בהשגחה מדוייקת, כי השי"ת הוא המנהיג את הטבע, וכבר הבאנו את דברי מו"ח זצ"ל שדימה ענין ראיית הטבע לאדם העומד מאחרי תריס ומציץ לחדר דרך סדק ורואה עט כותב, ואינו רואה את האדם הכותב בעט, כן ידמה זה הרואה רק שהטבע פועל, ולא יבחין כי השי"ת הוא הפועל בו...

אך יצר הרע דאפיקורסות, שמגמתו להפריד במחשבת האדם את הקב"ה מהנהגת העולם, יש שמסית בבני אדם לחשוב כי אין זה כבוד השי"ת לטפל בברואי מטה, וממציאים בדעתם שיש להקב"ה פקידים המטפלים בעולם התחתון... מכאן היתה התחלת טעות עובדי עבודה זרה... אמרו חז"ל אין לך כל עשב למטה שאין לו מלאך המכה אותו ואומר לו גדל, יוצא איפא כי המלאך הוא הפועל ולא הכח הטבעי, וענין שליחות המלאך אינה נחוצה להוצאת הענין לפועל, כי אין הקב"ה זקוק לשליחים, אלא ענינה ללמד לאדם... שיש אשר מדרגתם ביראה דורשת שלא ישיגו באופן ישיר מהמקור, בבחינה זו נבין את צורך השליחות, דהיינו מצד מקבל הלימוד, ועל כן בעלי המדרגה הזאת רואים גילוי רצונו יתברך דרך המלאך, אבל גידול העשב כשלעצמו נעשה רק על ידי רצון ה' שהוא עצם המציאות, ולא על ידי איזה "אני" המוציא לפועל את רצונו יתברך... (חלק ג עמוד קסד)

בארץ ישראל אנו משיגים את הטבע הרוחני של הבריאה, "והיה אם שמע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו", כמו שכתב הרמב"ן (בראשית מ"ו ט"ו וסוף פרשת בא) "כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם... ולא יהיו השמים כברזל מפני זרענו בשנה השביעית" וכו', והיינו, שבארץ העונש בא מהרה וניתן לראות את יד ה' גם באופק צר יחסית, אבל בחוץ לארץ, שהיא תחת שלטון שרי האומות, דהיינו שההנהגה שם יותר לפי טבע העולם, קשה לראות שם את יד ה' אם לא שמסתכלים באופק רחב יותר, היינו בהמשך זמן גדול, כמו שכתוב (קהלת ז' י"א) "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה" וגו'... (חלק ד עמוד קל)

...ומשום כך אין שמו ית' מפורש במגילה, כי זהו לימוד גדול בפני עצמו, בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד, לראות את הנהגת ה' בכל ממש, הייני הגילוי של שכינתא בגלותא. כל זה הוא ההיפך הגמור להשגת "מקרה", שהיא מדתו של עמלק, "אשר קרך בדרך", אמרו ז"ל בחינת קרירות ובחינת מקרה ובחינת טומאה, (והיינו הך, והמשכיל יבין), ועל כן השגה זו היא גדר מחיית עמלק בשרשו.

ולימוד זה נצרך מאד בדורנו, דור ערב רב, שעיקרו כפירה בדרכו של עמלק. (שם עמוד רפח)

גם במין האדם יש שנמצאים תחת השגחה כללית. עיין מאמר "שני ימים של ראש השנה" שכתבנו שהשגחה פרטית מכוונת למי שהוא עובד ה' לשמה, שהכלים לעבודתו ניתנים לו לפי צרכי עבודתו הרוחנית. מאידך מי שאינו עובד ה' כלל, או שהמצוות שעושה הן שיגרתיות בלי כל הכרה פנימית, יתכן שתכליתו היא להיות "כלי" לצדיק הפנימי, ואז ההשגחה עליו לא לפי מצוותיו, אלא לפי תכליתו, שהיא להכין "סביבה" בעולם הזה עבור הצדיק. וזו נקראת "השגחה כללית", כי יתכן שצורך הצדיק ידרוש חלק שוה בעולם הזה להרבה בני אדם למרות השוני במעשי המצוות שלהם...

גם הבאנו שם את דברי ר"ע ספורנו בסוף תזריע (ויקרא י"ג מ"ז)... אמנם הנרדמים אשר לא... התעוררו כלל... והם כל בני עכו"ם ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע. וצריך עיון, כי מבואר שכל ישראל הם תחת השגחה פרטית.

אבל כבר ביארנו שכל ההשגחה מבוססת על עבודת ה' של האדם והכלים הנדרשים לה. ועבודה נמדדת לפי בחינת ה"לשמה" שבה. והנה כל ישראל, אפילו בדרגה הנמוכה ביותר, יש בו ניצוץ לשמה, בבחינת "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם". על כן גם מי שבדרגה זו, יתכן שתהיה השגחה עליו לסגור בפני הסטרא אחרא שלא יבלע גם נקודה זו האחרונה.

ובדרך כלל, בישראל ההשגחה הפרטית באה על פי הנדרש לו לעבודת ה' שלו, אלא שהיא גם כן מוגבלת בתוך מסגרת כללית יותר, כגון שהוא כלי לסביבה של צדיק או שזכיות של אחרים מגינות עליו וכנ"ל. גם באומות העולם משפט כל אחד ואחד לפי מעשיו, ומכל מקום גמר דינו בא מתוך מבט של קיום העולם הזה כנ"ל, והדין פועל בתוך מסגרת תכלית זו. הרי שדברי ר"ע ספורנו הנ"ל מהווים פן אחד של ענין זה אבל יש פנים אחרות, ונאמר על לב האדם "עקוב הלב מכל" (ירמיה י"ז ט') והוא מסובך מאד כידוע, ולעומתו גם ההשגחה עליו אינה פשוטה כלל.

(הערה: ...אבל לפשר הדבר עיין רבינו בחיי (בראשית י"ח י"ט) שכתב (בביאור שטת הרמב"ן שם), שהביטוי "השגחה פרטית" מתייחס לשני ענינים חלוקים, א', ההשגחה באדם לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" ירמיה ל"ב י"ט, וזה נאמר על כל המין האנושי... ב', ההשגחה בו להגין עליו ולהצילו מן המקרים, ואין זה בכל אדם ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים גדולים, ובזה מתורצת קושייתנו, כי כשאמר רמב"ם שההשגחה היא על הכל חוץ מן הרשעים הגמורים, כוונתו למין הראשון של השגחה, וכשאמר רמב"ן שההשגחה דבקה רק בצדיקים וחסידים כוונתו למין השני של ההשגחה, שהוא שמירתם והצלתם שלא כדרך הטבע מפגעי ומקרי הזמן. ועל המין הראשון כתב רמב"ם שההשגחה היא שונה לכל אחד ואחד לפי דרגתו ודבקותו בתכלית. אבל השמירה מפגעים כתב רמב"ם (מו"נ ג' נ"א) שהיא שייכת רק במי שדבקה מחשבתו בה' תמיד בלי הפסק כלל)... (חלק ה עמוד שט, וראה שם עוד)

...ועיין בביאור הגר"א לאגדות (ב"ק פרק ח') שמפרש:

כמ"ש במדרש (ויקר"ר כ"ה ה') משל התרנגולת כשהיא קטנה אמה זנה אותה ונותנת בפיה, וכשמתגדלת ובאה לאכול עמה מכה אותה לפי שכבר יכולה לזון את עצמה. כן כשאדם קטן בוטח על בוראו תמיד ומנהיגו הקב"ה בהשגחה עצומה פרטיית, וכשנתגדל בוטח בעצמו וכמו כן ההשגחה נמעטת מעליו. כמו כן בישראל קודם הים היו מתייראין מן המצרים והיו בוטחים בה' מאד, ואחר כך כשנתמעט בטחונם נתמעט ההשגחה מעליהם. ועל זה היו במקדש הכרובים, כרביא, להיות שהקטנים הם קיום השכינה.

וביאור הדברים כך הוא, כתוב "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" (תהלים י"ט). וידוע מה שפירש הגרי"ס ז"ל שכל עונש שמקבל האדם הרי נוגע גם לאחרים, כמו אשתו ובניו, כי אם למשל הוא נידון למאסר או למיתה גם אשתו ובניו סובלים מזה... אבל במשפט שמים "צדקו יחדיו", שכל מה שמגיע לכל השייכים לעונש זה בא להם על פי המשפט הפרטי שלהם...

אבל זה שייך דוקא במי שדרגתו בעבודת ה' היא שעומד בזכות עצמו, אבל מי שאין לו זכות קיום כלל מצד עצמו אלא שהוא בבחינת "כלי" ותלוי בזכות זה האחר הנשפט, באיש כזה אין מתחשבים מן השמים באופן פרטי, ואם האחר הזה שהוא תלוי בו נענש, ממילא יסבול גם הוא ויפול.

ובזה מבוארים דברי הגמרא ודברי הגר"א בביאורו. כי "זוטרי" היינו מי שבוטח בה' מאד, וממילא יש לו זכות עצמית וההשגחה אתו פרטית מאד, ויד ה' נראית בכל עניניו, כמאמר הכתוב "וה' הולך לפניהם" וגו'. אל מי שמתגדל בעיני עצמו ומתגאה חס ושלום, וממילא "בוטח בעצמו", כבר אין לו שום שייכות ודבקות כלל אליו ית', כי "כל המתגאה דוחק רגלי השכינה"... ואם כן כל עמידתו בעולם הזה הוא בזכות אחרים אשר הוא "כלי" להם כאמור... ומה שמגיע לו הוא על פי השגחה כללית לבד. ההנהגה כלפיו היא תלויה במקרים, כי מה שיהיה בדין כלפי האחרים הצדיקים הנ"ל אינו אלא מקרה כלפי ה"כלי"... ועל כגון אלו כתב הגר"א "כשנתמעט בטחונם נתמעט ההשגחה מעליהם"... (שם עמוד תס)