(ראה גם: אותיות)
מאין לנו זה, משכתוב כי יהיה נערה וגו', וכתוב נער במסורה בלי ה', מהו הטעם, משום שלא נתחברה בזכר, ובכל מקום שאין שם זכר ונקבה אין שם ה', ועל כן כתוב נער בלי ה', והה' עלתה משם ונשארה הנוקבא אז באות ד' המורה דלות ועניות... (בראשית ב רסא, ועיין שם עוד)
אלא כך למדנו, כתוב כי יהיה נערה בתולה, נער כתוב מהו הטעם, משום שכל זמן שלא קבלה זכר נקראת נער, ומשקבלה זכר נקראת נערה, אף כאן (המלכות נקראת) ליל, מטרם שקבלה זכר (שהוא ז"א), ואף על פי שכתוב בו ליל שמורים, (לשון רבים, שמשמע שכלול בו גם ז"א, היינו) משום שהזכר (שהוא ז"א) היה עתיד להתחבר עמה, (אבל עוד לא התחבר), ובשעה שהתחבר עמה זכר כתוב הוא הלילה הזה לה' שמורים, שמורים (יורה על) זכר ונקבה, (דהיינו ז"א ומלכות), ומשום זה כתוב הוא הלילה הזה. (בא קלא)
...אלא כל הדברים שהם מעולם העליון הסתור, (שהוא בינה), מסתתרת הה' משם, (שאין שם ה' הידועה, להראות, כי מעולם הגנוז והנסתר הוא), וכל הדברים שהם מעולם התחתון, (שהוא מלכות), שנתגלה יותר, כתוב עם ה', שכתוב המוציא במספר צבאם, הקורא למי הים, כולם מסוד עולם התחתון הוא, ואם כתוב שם הוא (גם כן) עם ה', כגון הא-ל הגדול, וכאן שהוא בגלוי (עם ה' הוא משום) שמסוד עולם התחתון הוא, כי כיון שאדם מברך השכינה באה לפניו... (תרומה תשעא)
מהו הטעם (שאברהם מוליד), הוא משום שאין בכל האותיות אות מתוקנת להוליד חוץ מהאות ה"א, אות זו היא מתוקנת לעשות פירות יותר מכל שאר האותיות, ומשום זה היא פתוחה מכל הצדדים. (זהר חדש שיר השירים תקמט)
...א"ל אנא הכי קא קשיא לי, מאי שנא דכתיב בי-ה ולא כתיב י-ה. כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי אלו שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד, ומפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא, ומאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, וליעייל בהך, לא מסתייעא מילתא... (מנחות כט ב)
...רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום, (אפשר לדרוש ממלת אלה) אל"ף חד, למ"ד תלתין, ח' תמניא, לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת, (דאותיות אחה"ע מתחלפין)... (שבת מד א)
וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן, בהבראם, בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א, ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול, והעוקץ שלו למעלה, רמז שעתידים לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה. (בראשית יב ט)
הי וא, אין ה"י אלא שם המפורש, שבו נברא כל העולם, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה"א בראם. ומנין שאף שמים וארץ שעתידים להתחדש אין נבראים אלא בה"י, שנאמר (ישעיה ס"ו) כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, שמים חדשים וארץ חדשה לא נאמר אלא השמים החדשים והארץ החדשה. מכאן אתה למד שלא היתה יגיעה מלפני הקב"ה לא במעשה בראשית שבעולם הזה, ולא במעשה אחרית של עולם הבא, שלא בראן הקב"ה אלא בדבר שאין בו ממש.
ומה נשתנה ה"י יתיר מכל אותיות כולן שבהם ניתנה תורה לישראל, מפני שאין בו ממש, שכל האותיות כשהאדם מוציאן בפיו הוא מרגיש בהן בשפתותיו ובלשונו ויוצא טיפת רוק מפיו, אבל ה"י כשאדם מוציאו מפיו אינו מרגיש בה לא בלשונו ולא בשפתיו, ואינו מוציא בה טיפת רוק מפיו. כל האותיות כולן מקבלות טומאה אבל ה"י אינה מקבלת טומאה, מפני מה, מפני שכל שמות המפורשות אינם נכתבין אלא בה"י, ובה"י נתחתמו שמים וארץ עולם הזה ועולם הבא וימות המשיח...
אחר כך נכנס ה"א ועמד לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין ישראל לומר לפניך הודיה והדרה, שנאמר הוד והדר לפניו וגו' (ד"ה ט"ז), והן עתידין לקרות לפניך ולהודות גבורתך, שנאמר (תהלים ק"ה) הודו לה' קראו בשמו וגו'. השיב הקב"ה וא"ל לאו, א"ל למה, א"ל מפני שבך עתיד לבא לעולם יום הדין הגדול שהוא בוער כתנור, (מלאכי ג') והיו כל זדים וגו'.
...ומפני מה נברא (עולם הזה) בה"י, מפני שהוא דומה לאכסדרה, והעולם הזה דומה לאכסדרה, שכל מי שרוצה לצאת מעולמו פתח פתוח לפניו. ומפני מה יש לה"י שני פתחים, אחד גדול ואחד קטן, מפני שאם בא להרשיע ולצאת יוצא בפתח גדול, ואם בא לעשות תשובה ולהכנס נכנס בפתח קטן, קשה עליו לעשות תשובה.
ה"א מזוינת בשלשה זיינין, כנגד מלאכים שרפים ואופנים. (מדרש ר"ע על התגין)
אלקים הוא דין, וכשנתוסף ה' האלקים הוא רחמים, ה' הוא רחמים, וכשנתוסף ו' וה' הוא ובית דינו, והוא נפלא מאד, כי הוא"ו הוא כולו רחמים וכשיתחבר אל ה' הוא דין ואות ה' הוא דין ובהתחברו לאלקים הוא רחמים... (וירא)
דע שאותיות יה"ו הן אותיות יותר משובחין שבכל האותיות אל"ף בי"ת, לפי שנבחרים לאותיות השם כמו שאבאר בסמוך... לפי שמצינו בה' שה', אשרי העם שה' אלקיו, כה' מה' לה' וה', מה שאין כן שאר האותיות... וכמו שיש מעלה בשרים שרואים פני המלך היושבים ראשונה במלכות, כן אותיות הללו, ולכן נבחר גם זה לקבלת עול מלכות שמים... (ויחי)
...והה"א שמוהו סימן היש הדבר, כי כן טעם "הא לכם זרע", פעם לתמה, הבמחנים, הנהיה, ופעמים לדעת המבואר, האיש, העבד, ובאחרונה סימן לנקבה לשון עבר... גם היתה סימן נקבה בפועלים בעתידים, אשמרנה, יבחרנה... וסימן בשמות נערה בתולה, והה"א נוסף בבנין הכבד גם בבנין התפעל, גם היא מובלעת, מזה בידך... ונוספת באחרונה, אשמעה, ובשמות כמו לילה, והוא נעלם עם קמץ עשה, ועם קטן בונה ירושלם, ועם פתח קטן, אשר אני בונה, ועם חולם כי פרעה אהרן, ועם שורק לא יקרחה קרחה... (שמות ג טו)
הייטב - יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש עם אחד מהז' מלכים, כי אם עם השוא הנע ימצא. והה"א פתוח בעבור שלא יתכן להתחבר שני שואי"ן נעים ובעבור שמצאו יו"ד הייטב דגוש אמרו כי זה הה"א לידיעה כה"א "השבה עם נעמי"... ואלה ההי"ן במקום אשר הנה... ואלה ההי"ן במקום אשר הנה, הנה כן פירוש הייטב... והטעם מה שיוציאני לידי חובה על דעת המעתיקים שה"א הייטב לתמה, והוא מלה זרה, גם על הפירוש שהזכרתי היא זרה, כי לא מצאנו בכל המקרא ה"א הדעת עם פועל עתיד. (ויקרא י יט)
הקהל - יש אומרים כי זה הה"א הוא לקריאה, ולפי דעתי שאין סימן קריאה בלשון הקודש... רק זה הה"א הוא ה"א הדעת... (במדבר טו טו)
...ולמה בטל כח המזל של שרה באות ה"א, לפי שכל המזלות נמסרו להם בו' ימי בראשית, אלא שכל אחד פועל בזמנו הקצוב לו, ומפני שנברא העולם בה"א בטל כח המזל שהוא בכלל בריאת העולם בה"א... (האמונה והבטחון פרק יג)
הנבלה - להמפרשים הה"א לאמת הדבר ולא"א לשון תמיהה, והנכון בעיני שהיא לתחילת דברים. (שמואל א ב כז)
לא תקרא שמה שרי - לפי שכל י' תואר לזכר... ועכשיו ניתן לה ה' במקום י' כי כל ה' תואר לנקבה להורות שמעתה תהיה נקיבה יולדת. וכדי שלא יהיה ליו"ד תרעומת לומר שנעקרה מן התורה חצי מספרה על כן הוסיף ה"א לאברהם להשליטו על כל המון גוים ועל ה' ראשי אברים. ולדעת חכמי הקבלה יש בה"א כח התולדה, כמ"ש הא לכם זרע, וכמ"ש התחת אלקים אנכי וגו', וזה טעם לשני ההי"ן של בלהה על כן נתנו כן שני ההי"ן אחת לאברהם ואחת לשרה... (בראשית יז טו)
אך האותיות הן בבחינת חומר וצורה הנקרא פנימית וחיצונית, כי הגם שמקורן הוא מקדמות השכל ורצון הנפש זו היא בחינת צורת שינוי המבטא שבכ"ב אותיות, אבל בחינת החומר וגוף התהוותן והוא בחינת חיצוניותן הוא ההבל היוצא מהלב... ומבטא ההבל הוא אות ה' אתא קלילא וכו', והוא מקור החומר וגוף האותיות טרם התחלקותן לכ"ב ולכן ארז"ל שעולם הזה נברא בה'.
והנה הגם שהיא ה' תתאה ה' אחרונה שבשם הוי"ה ורז"ל דרשו זה על פסוק "כי בי-ה" היינו לפי שמקורה וראשיתה לבא לבחינת גילוי מהעלם היו"ד הוא מושפע ונמשל מבחינת ה' עילאה שיש לה התפשטות השכל הנעלם בבחינת גילוי והשגה בהרחבת הדעת והשפעתה מסתיימת בלב, וכמ"ש בתיקונים דבינה לבא ובה הלב מבין ומשם יוצא ההבל מקור גילוי גוף האותיות הדבור המתגלות בה' מוצאות מהעלם היו"ד ותמונת ה' תתאה בכתיבתה גם כן בהתפשטות אורך ורוחב מורה על התפשטות בחינת מלכותו יתברך מלכות כל עולמים למעלה ולמטה ולד' סיטרין המתפשטות ונמשכות מאותיות דבר ה'... (אגרת הקדש ה, ועיין שם עוד)
אוציאה - לדעת המחברים הה"א נוספת, ואיננו כן כי יש הבדל גדול בין אוציאה בה"א ובין אוציא את בני ישראל, והוא זה, יש שני מיני עתיד, האחד עתיד החלטי והוא שיודיע בו המדבר עשיית הדבר בהחלט, הב', עתיד רצוני או בקשי, והוא שיודיע בו המדבר רצונו וחפצו על עשיית הדבר... ויבא בה"א לבסוף... וכן במכדרשב"י (בלק ד' קפ"ו ב') אברכה את ה"א, אברכה בה"א דבעי הזמנה כדי אזמין בר נש לקב"ה. (בראשית יט ה)
חטאתי הפעם - ...ולי נראה שהה"א כאן אינה להורות ההתיחדות להוציא פעם זאת מפעמים אחרים, אבל היא ה"א המחלטת כמו "החכם עיניו ראשו", שענינו כל חכם, וכן כאן הפעם כמו כל פעם... (שמות ט כז)
אימתה - אימתה קשה מאימה, וכן עולתה, בצרתה ודומיהם, וכן הוא משפט רוב השמות תוספת ה"א בסופם להפליג ענינם, אור אורה, ישע ישועה. ודבר זה מדברי רז"ל למדנו, כי אמרו (ב"ב פ"ח) גדול ענשן של מדות יותר מענשן של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה... (שם טו טז)
אותכה - הה"א הנוספת יורה על החפץ והרצון, וטעמו, שעשייתו באהרן למלאותו אל הכהונה יעשנו בחפץ לבו וברצון נפשו. (שם כט לה)
האמנם - להמפרשים הה"א לשאלה או לתימה... אמנם לפי זה צריכים להוסיף המחשבה או האמירה, לכן נראה לי כי הה"א כאן כה"א "הנגלה נגליתי" (ש"א ב') שהה"א לאמתת הדבר, וטעמו באמת לא אוכל כבדך... (במדבר כב לז)
את הכבש אחד - ...ובאמת שניהם ראוים בה"א, דוגמה לזה נאמר (ש"א א') "שם אחת חנה ושם השנית פנינה", דמן הראוי לומר שם האחת, ואמר שם אחת בלא ה"א לחלק ההצטרפות שביניהם, ולהורות שהיא היתה החשובה ומיוחדת בנשיו... (שם כח ד, וראה שם עוד)
והגר - יש הבדל בין הה"א של שם האזרח ובין הה"א של שם הגר, כי הה"א של שם האזרח היא ה"א המחלטת, ופירושה כל אזרח, אבל הה"א של שם הגר היא ה"א הידיעה, כי יש גר תושב וגר צדק שניהם נקראים בשם גר... (ויקרא טז כט)
הידוע נדע - הה"א הוא ה"א השאלה. שלש דרכים להגיית אות ה"א, ההגה עצמו הוא נשימה חיה, משום כך הוא נשוא ההוויה ב"היה" "הוה" וכו', במקום שההוויה אינה עצמאית, כמעט איננה במציאות, הרי אות ה"א נחה, נעלמת מחוש השמיעה, כן גם ה"א הנקבה, כן גם ה"א המשאלה, כדוגמת "נרדה", הירידה טרם הוחלטה לחיוב, היא רק מנצנצת במשאלה. מציאות חיובית מוחלטת באה בה"א הידיעה, "הספר" הרי הוא לפנינו. אם המציאות עוד מפרפרת בין הוויה או חדלון ירפרף גם ההגה, והרי היא ה"א השאלה. (בראשית מג ז)
ה"א הכינוי כמו שארה כסותה ועונתה והם במפיק ובלא מפיק "ושערה לא הפך". ב', סימן הנקבה, גדולה גבורה. ג', סימן הבנין הפעיל הפעל התפעל. ד', ה"א המחלטת והוא כשיבוא כל המין בלשון יחיד, כמו "רעת האדם"... הה"א מורה על כללות המין. ה', ה"א המייחדת והיא ה"א הידיעה, כי לא תבוא ה"א על מין פרטי אם לא שהוא ידוע אם ממה שנזכר כבר ואם ממה שניכר לחוש, ואם מן המפורסמות "השמים", ואם ממה שנודע בשכל... ובדרך זה יאמר ה"א הידיעה אף על העתיד כמו "הארץ אשר שלחתנו"... ובדרך הזרות נמצא ה"א הידיעה על מלת אחד אם היות הכונה פרטי ובלתי נודע כמו (בראשית מ"ג) "ויפתח האחד"... ודע כי התואר הנלוה אל המתואר והוא עמו ביחס אחד בתכונת נושא המאמר או בבחינת צדדי אז אם המתואר בה"א גם התואר בה"א, כמו הדבר הגדול... אבל אם הוא בתכונת נשוא תהיה בלתי ה"א, כמו "והאבן גדולה" ולא יתכן שתהיה מלה שניה בה"א הידיעה אם הראשונה בלתה אלא אם כן כשתהיה המלה נודעה על ידי סמיכות ענין, כמו חצר המשכן, ווי העמודים... ו', ה"א הקריאה כמו (דברים ל"ב) "האזינו השמים". ז', ה"א השאלה. ח' ה"א התימה "היפלא" (בראשית י"ח) ויחובר עם מלת אם להפלגת התימה... ה"א המאמתת הוא ה"א התימה המתקיימת (ש"א ב') "הנגלה נגליתי", וכשחובר עם מלת לא יהיה גם כן מאמת היפך הוראת לו (יהושע א' "הלא ציויתך". י', תמור אשר, כמו "הוא הסובב" (בראשית ב'). י"א, תמור אל"ף (דברים ז') הלה...י"ב, תמור וי"ו (שמות ל"ב) ברעה... י"ג, תמור חי"ת נמצא בדברי רז"ל הרבה והיא מטעם הנ"ל (התחלפות אהו"י). י"ד, תמור יו"ד (נחום ב') קול מלאככה תמור מלאככי. ט"ו, תמור למ"ד בתחלתה ירושלמה... ט"ז, תמור עי"ן מטעם הנ"ל. י"ז, הנוספת כמו (תילים ל"ט) שמעה תפלתי, ותחסר כמו (שמות ד') מזה בידך תמור מה זה, ותחסר ה"א השאלה (בראשית כ"ז) אתה זה בני... וכן כולם. וה"א החסרה אחר אותיות ב' כ' ל' תבוא תנועתה על האות הקודמת כמו ב שמים... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד מד)