(ראה גם: הסתכל, ראה)
הבט נא השמימה וגו', אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אינו אומר הבט אלא למי שהוא נתון למעלה, כמו שכתוב (תהלים פ') הבט משמים וראה. (במדבר פרשה ב יא)
הביטה וראה את חרפתנו, רבי יודן אומר הבטה מקרוב, וראיה מרחוק, הבטה מקרוב שנאמר (מלכים א' י"ט) ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, וראיה מרחוק, שנאמר (בראשית כ"ב) וירא את המקום מרחוק, רבי פנחס אומר הבטה מרחוק, שנאמר (תהלים פ') הבט משמים וראה, וראיה מקרוב, (בראשית ל"ב) וירא כי לא יכול לו. (איכה פרשה ה ב)
דע כי ראה והביט וחזה שלשה המלות האלה נופלות על ראות העין, והושאלו שלשתם להשגת השכל... וכן הבט נופל על ההבטה בעין לדבר, "אל תביט אחריך", והושאל אל הבטת השכל והשקפתו, על התבוננות הדבר עד שישיגהו, והוא אמרו "לא הביט און ביעקב", כי האון לא יראה בעין... ומזה הענין אמרו, "הבט נא השמימה", כי זה במראה הנבואה... (חלק א פרק ד)
יש הבדל וחילוק בין הבטה לראיה, כי הבטה יותר הסתכלות מראיה דעלמא, כברש"י חוקת גבי נחש הנחושת... (מאמר ט)
לא הביט - ענין ההבטה היא הראיה הברורה, וענין הראיה יורה על הראיה הפשוטה. והראיה הברורה אשר עליה יורה לשון הבטה היא אם על צד הכוונה שמתכוון לראות ראיה ברורה ואפשר שלא תתקיים מחשבתו, ואם על צד התולדה שרואה ראייה בפועל... וכן במקומות שנסמך ראה להביט, כגון "ויבט הפלשתי וירא את דוד" (ש"א ד'), הכוונה שנתכוון לראות היטב ועלתה לו שראה... וכאן ענינו שנתכוון לראות ודקדק אחריו אבל לא מצא כלום. (במדבר כג כא)
השקיפה - הראיה תאמר בפנים שונים, ראיה הבטה והשקפה, וכל אחד תורה על אופן ראיה בפני עצמה. מלת ראה תאמר על ראית העין עצם הנראה על אמתתו מבלי שידקדק על פרטי איכיותיהם ומקריו... ומלת הבט תאמר על הראיה אשר לא תדקדק לראות עצמי הדברים, אבל הכוונה בו שהחזיר פניו לאותו צד שהביט, כמו "ותבט אשתו מאחריו" בדרך כללות. אבל מלת השקפה תאמר על ראיית עצם הדבר ודקדוקי כל פרטי איכותיו ומקריו, כמו "וישקף אבימלך בעד החלון"... (דברים כו טו)
...ומבואר אצלי שיש הבדל בין הבטה לראיה, שההבטה היא שימת לב על הדבר ועיון השכל, ובזה בא תמיד הבט וראה... ובמקום שבא פעל הבט לבדו בלא פעל ראה יבא לרוב על שימת הלב ועיון המחשבה, כמו "הביטו אליו ונהרו", וכשבא על הראיה אמר במדרש אין הבטה אלא מלמעלה למטה... (בראשית טו ה)
כי ירא מהביט - שאז היה מביט בעצמות האלקות שזה אי אפשר בעודו בחיים, ויש הבדל בין ראיה להבטה, שהראיה היא בחוש הראות, וההבטה היא שימת לב על הדבר ואינו בא על ראות העין... (שמות ג ו)
והביטו - ...וגם לשון הבטה מציין תמיד העיון בדבר, שעיינו והשכילו בדרכי משה ובמדותיו ללמוד להיות כמוהו. (שמות לג ח)