(ראה גם: קין-קרבן, קרבן, שעטנז)
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. (בראשית ד ג)
ואחר כך הביאו קרבן, זה הקריב מהצד שלו, וזה הקריב מהצד שלו... מהו מקץ ימים, זהו קץ כל בשר, זהו מלאך המות, הרי שקרבנו של קין מהצד הטמא היה... והבל הביא גם הוא, גם הוא לרבות את הצד העליון הבא מצד הקדוש, ומשום זה וישע ה' אל הבל וגו', משום שהיה מצד הקדושה, אבל אל קין ומנחתו לא שעה, לא קבל הקב"ה את קרבנו, משום שהיה מצד הטמא... (בראשית ב שלד)
תא חזי, והבל הביא גם הוא, מהו גם, גם הוא לרבות זה בזה, (כלומר שגם הוא הביא לס"א מעט כמו קין), אלא קרבנו להקב"ה היה כולו, שעיקר הקרבן היה אל הקב"ה, ונתן חלק לצד האחר, כמו שכתוב ומחלביהן, (משמע שעיקר הקרבן, דהיינו חלביהן הקריב לה', וחלק הגרוע נתן לס"א). וקין עשה עיקר הקרבן לקץ הימים שהוא סוד הס"א, ונתן חלק להקב"ה, ועל כן לא נתקבל. (בא לב)
דבר זה מי מוכיח, קין והבל מוכיחים, שזה בא מצד אחד, וזה בא מצד אחד, ומשם זה לא היה צריך לחבר אותם יחד, (וכשהביאו שניהם קרבנות לא נתחברו), אלא קרבנו של קין נתרחק מפני קרבנו של הבל. ועל כן ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך... (קדושים קטז)
אמר רבי יהודה הוחזר קין להיות עובד אדמה, והבל רועה צאן, זה הביא קרבן וזה היא קרבן. אמר רבי יהודה קין בא בגסות רוח, והבל בשפלות רוח, שכתוב זבחי אלקים רוח נשברה, מה כתוב, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו... ותאנה אותו היום היה ראש השנה יום דין... (זהר חדש בראשית תתלד)
הגיע ליל יום טוב של פסח, אמר אדם לבניו בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחם, הקריבו גם אתם לפני בוראכם. הביא קין מותר מאכלו קליות וזרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן, כבשים שלא נגוזו לצמר. ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל, שנאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. רבי יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם... שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחת הבל... (פרק כא)
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, ר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא, ר"א אמר הקריבו בני נח שלמים, ור"י אמר עולות הקריבו... (בראשית פרשה גב ט, וראה שם עוד)
ויהי מקץ ימים... אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל. ויבא קין מפרי האדמה, מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה. והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז וגו', ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכאי, לפיכך נאסר... (בראשית ט)
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו, מכבשים שלא נגזזו ולא נעבדו ולא נעברה בהן עבירה, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו - לפי שהביא קרבנו מן המובחר בעין טובה, ערב קרבנו להקב"ה, ועליו הוא אומר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות (מלאכי ג'). רבי אומר כימי עולם כימי נח, וכשנים קדמוניות, כשנות הבל, שלא היתה עבודה זרה בעולם. (בראשית ד ד)
ומשה היה רועה, בכאן נרמז סוד הגלגול כפי מאמר הזוהר ויתר המקובלים, והסוד בענין הבל ויהי הבל רועה צאן, וזהו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, כי היה נזכר מה שאירע לו בהבטתו אשר בו נענש להרג בעבורה, כי כאשר שעה השי"ת אל מנחתו ותצא אש מלפני ה' ותאכל את מנחתו, הציץ באש ונפגע, על כן ראשית נבואתו בלהב, והמבין יבין כי מן הראוי היה משה רבינו ע"ה לקבלת התורה כי מן השלשה הכי נכבד... (בראשית)
ויש לך לדעת מפני מה להבל נתרצה ולקין לא נתרצה, כי קין הביא מפרי האדמה שלא היה בו רוח חיים, ולא שת לבו רק לזאת, כד"א עובד אדמה, ולא העלה הדברים למקום עליון, רק תפס דרך אמו שסחטה לו ענבים. אמנם הבל תפס דרך אביו והקריב הכחות למקום עליון, וקרבנו תודה היה ונאה ליחיד להודות ליחיד שיתעלה על כח הקיום שהוציא בו ועל כח הדיבור.
א"ר יהודה קין בא מגסות הרוח והבל בנמיכות הרוח, דכתיב זבחי אלקים רוח נשברה, מה כתיב וישע אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. (שם)
הכל תלוי במחשבה, כמו דאשכחן בקין והבל, קין אייתי קורבניה פשתן והוה מחשבתיה לקמיה הקב"ה ערוה, ופשתים מסטרא דערוה, דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, ובגין דא לא קיבל לה. הבל הביא מבכורות צאנו מחשבתו הוה בההוא אתר דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כעמר נקי, ובגין דא חרה ליה וקטל ליה... (שם)
וישע ה' - ירדה אש וליחכה מנחתו. (בראשית ד ד)
ויהי מקץ ימים - שעבד קין את האדמה הביא המנחה אל המקום שקבע לתפלתו, ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו, ובעבור שכתב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מן הבכורים. (שם שם ג)
ויהי מקץ ימים - הביא לו ממה שהוציאה לו האדמה מתנה במקום שקבע לו אדם לתפלה ולקרבן, וכן בניו עמו, כי מן הדומה הקריב אדם קרבן לה' מפרי האדמה ומן הצאן ומן הבקר, וזה דרך ההודאה לא-ל. וכן אמז"ל (חולין ס') שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר מקרין מפריס, ובניו למדו ממנו, והביאו כל אחד מהמלאכה שבה היה מתעסק ולהודות לא-ל על הטובה שנתן לו בעבודתו... (שם שם ג)
מבכורות צאנו ומחלביהן - זה דרך כבוד מהבכורות קודם שיהנה הוא מהנולדים מהחלב ומהצמר גם הביא מהשמנים שבהם... וכמדומה לי שלא שחט הקרבן אלא הניחו חי קשור באותו מקום הקבוע לו כדי שירד עליו אש מן השמים לאכלו, כמו שהיה עושה לקרבן אביו, כי לא היו שוחטים, כי לא היו אוכלים בשר. ובב"ר (כ"ב) הבל הקריב בלא הפשט ונתוח, ומכאן ואילך הפשט ונתוח... (שם שם ד)
וישע ה' - במה שעה אליו, והרי נהרג מיד, אלא על כרחך צריך לומר שקבל קרבנו וזכהו לעולם הבא. (שם)
מבכורות - וגם הבל חשב שמלאכתו תכליתית, שכבר היה בה מקום מצד מה שהיא שכלית. וישע ה' - כי לרועה תגיע יותר מנוחה והידור מלעובד האדמה, ובהיותו מסודר יותר בהשכל תגיענו גם הממשלה, ועל זה חרה לקין... (שם)
...כי קין לקח לו לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה... ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחי, ולא הביא קרבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול. אלא שלפי שהיה לו להביא מפרי העץ שהוא מבחר הצמחים ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר מן הירקות, חטא... וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם...
והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתם, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה, ולזה אמר הכתוב "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו", כלומר גם הוא על כונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים אם לא לצורך גבוה ולעשות קרבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה, כי כולם יאבדו והוא יעמוד... ולזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין ויותר מוכן לטעות בה האנשים ולהמשך אחריו. אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חים וממשלה עליהם ויוכל להרוג אותן לצורך גבוה והוא קרוב אל שיכיר על ידו יתרון האדם על הבעלי חיים, והכיר מעלת האדון להביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שעה ה' אל הבל ואל מנחתו להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין... (מאמר ג פרק טו)
הביא גם הוא - חוץ מקרבנו חשב כאילו הקריב את עצמו, שהוא העיקר בקרבן, וקין עשה זאת רק אחרי שמנחתו לא נתקבלה, והיתה כמצות אנשים מלומדה, ולכן לא שעה אל מנחתו. (בראשית ד ד)
...כי דבר נכון למבין, כי כאשר היה זה רועה צאן וזה עובד אדמה, מסתמא היה קין מביא קרבן מה שהוא שייך לו להגדיל כחו שהוא מיוחד בו ורחוק מחבירו, ואין בכל עבודתו שהיה עובד אדמה מה שהוא מיוחד לו דווקא ושהוא מובדל ומופרש מהבל רק הפשתן, שזה הדבר הוא כלאים והפכו לו... וכן הבל היה מביא מבכורות צאנו כדי להביא מדבר שהוא מיוחד לו ואין דבר מיוחד לקין רק הפשתן זרע שהוא כלאים, והפכו לצאן, שמזה יבא הפשתן ומזה הצמר. ומזה תבין כי הבל וקין היו הפכים זה לזה, כי זה רועה צאן שמהם הצמר, וזה עובד אדמה שממנה הפשתן, ומפני שהיו הפכים לא היה אפשר להתקיים יחד... ונראה שמפני זה נענש הבל ונהרג, דהוא גם כן הביא קרבן להרחיק כח קין, דלמה לא הביא שור פר כמו שהקריב אדם הראשון, אלא שהיה מכוין להרחיק הברכה מקין שהיה עובד אדמה, כי הצאן הוא הפוך לו... ולפיכך כתוב "הביא גם הוא", כמו שקין היה מכון להרחיק הבל, גם היה כוונתו להביא דבר שהוא הפך קין. ובזה יתורץ קושיא דלעיל למה הביא קין מן הגרוע, לפי שרצה להביא דבר שהוא הפך הבל... (גור אריה שם)
ויש שואלים, אחר שהשי"ת שעה אל הבל ואל מנחתו אם כן למה לא היה נשמר מקין... כי מה שהקריב קרבן לא היה זה מצד עצמו, רק כאשר ראה הבל שקין מקריב קרבן ואז נתעורר גם כן ...וקין היה מתחיל להקריב, אף כי היה בעל יצר הרע, מפני שכך דרך אנשים לא טובים שסוברים שמחמת הקרבת קרבן ירצה אל השי"ת, אבל זבח רשעים כמו אלו תועבה, ולא שעה אל מנחתו. אבל הבל אף על גב שלא היה עושה בכוונה, מכל מקום ראוי לקבל הקרבן, אבל שיהיה נקרא בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע, דבר זה אינו, כי אין יסוד למעשה זה, כי כל יסוד נבנה על עצמו ולא על זולתו, ומה שעשה הבל לא נבנה על עצמו, רק כאשר ראה קין מקריב היה הבל גם כן מקריב, לפיכך מעשה כזה אין לו יסוד והוא הבל. והכל נרמז בכתוב שאמר "והבל הביא גם הוא"... (דרשה לשבת הגדול)
אל הבל ואל מנחתו - לא אמר אל מנחת הבל, כי יודיענו שלא חשיבות קרבנו משל קין לבד היה הגורם לקבל זה ולרחק זה, כי אם אמנם מעשיהם היה העיקר בזה, זה נתרצה מצד מעשיו המעולים, וזה נתרחק מצד מעשיו המגונים, ולכן לא אמר 'אל מנחת קין' לא שעה. (בראשית ד ד)
ויהי מקץ ימים - יספר איך התעוררו מעצמם להביא מנחה לה', מזה נלמד כי מטבע נפש האדם להכיר כי יש גבוה מעל גבוהים בורא כל, ונפשו תתנדב להשיב לו תודה על טובותיו... אמנם בין מנחת קין ומנחת הבל ארבעה הבדלים. א', קין לא הכיר שה' הוא ראשית הסבות ואחריתם, עד שכל התולדה תתיחס לו לבדו, וחשב כי הוא רק העוזר והגומר בהויה עם הטבע, לכן הביא המנחה מקץ ימים, והבל השכיל זאת, לכן הביא "מבכורות צאנו", להורות שהוא ראשית כל הסבות והכל מתיחס אליו.
ב', קין הביא הגרוע, שעל זה אמר "מפרי האדמה", ובמדרש מן הפסולת, שהיה לו להביא בכורים מפרי האילן. והבל הביא המובחר, "ומחלביהן". ג', קין חשב שה' צריך אל המנחה, שעל זה אמר "מנחה לה'", והבל ידע שה' לא יחסר לו דבר, רק שהביא "גם הוא" ולא היה זו אצלו כמביא דורון לה'. ד', שעיקר כוונת הקרבן הוא נפש האדם והכנעתו שידמה בעיניו כאילו מביא את עצמו, ועל כונה זו הביא הבל, שעל זה אמר "הביא גם הוא" הוא עצמו היה המנחה מזוך לבבו והכנעת נפשו. וקין הביא רק פרי האדמה בלא הכנעת הלב... (שם שם ג)
והבל הביא - בחר את הבכורות להקרבה, והראה בזה כי יחסיו אל ה' קודמים לכל. הקדשת הבכור היא סמל להקדשת הכל. הבל הביא "גם הוא" - למרות שבכור הבית הביא כבר קרבן עבור כל הבית... אם תיטיב שאת - קרבן הבל היה מחאה על כשרו של קין להקריב המנחה עבור הבית, וה' הצדיקו לפי שעה בקבלו את מנחתו, בכל זאת אמר לקין שאין לו להתייאש, ואם ייטיב יתנשא במעלה... שם שם ד וז)
ספר קול שמחה פירש, והבל הביא גם הוא, כי בקין כתיב מקץ ימים, שעל ידי זכרון יום המיתה התעורר לשוב, אבל הבל הביא 'גם הוא' בעודנו בחיים. ויש לומר עוד כי עיקר הקרבן הוא שיסמוך האדם עצמו על זה הקרבן, ושעל ידי זה ידבק עצמו בהשי"ת, כי אין הקרבן עיקר המכוון רק שהוא גורם התדבקות לקונו... וזה שכתב "הביא גם הוא", גם את עצמו עם הקרבן, ולכן נתקבל לפני השי"ת. (בראשית תרל"ה)
...והנה קין שהקדים להקריב קרבן לפניו יתברך, מובן שגדולה היתה כוונתו, עם כל זה טעה לחשוב כי יפוי הקרבן למותר, ולכאורה הצדק אתו, כי רחמנא לבא בעי. והבל הבין כי אחר שהשי"ת התחסד אתנו לקבל קרבן, והלא לפניו לא שייך להביא מאומה רק להראות חפץ לבנו, לזאת טוב שנראה הדבר עם הדברים היקרים אצלינו, והביא מבכורות צאנו ומחלביהן... מזה נלמד מה זה יפוי מצוה ומה זאת המחסר "בלבד שיכוון", ואין זו סתירה ליפוי המצוה... (חלק ב רז)