הבל   רוח

(ראה גם: רוח)

 

כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו. (ירמיה ב ה)

הבל הבלים אמר קוהלת הבל הבלים הכל הבל. (קהלת א ב)

ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש, והנה הכל הבל ורעות רוח... (שם שם יד)

זהר:

וזרח השמש ובא השמש, מה ראה שלמה המלך אשר ההתחלה מספר החכמה שלו הוא מכאן, מסוד זריחת וביאת השמש. אלא אמר רבי אלעזר שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים, שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים המהוים קיומו של העולם. ומשום זה המה נקראים הבלים. כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל, אף העולם כן, שאינו מתקיים זולת על ההבלים שאמר שלמה המלך, והם שבע, שכתוב הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, הרי שבע הבלים כאן בהכתוב. הבל אחד, הבלים הוא לשון רבים, ומיעוט רבים שנים, הרי שני הבלים, וביחד הם ג' הבלים. ועוד פעם אומר הבל הבלים, הרי ששה, והכל הבל שלבסוף הרי ז' הבלים.

(פירוש, הדיבור שה"ס הנוקבא כולל בתוכו קול והבל, אשר ההבל הוא שורש אל הקול, והקול הוא שורש אל הדבור, ועל כן הם נבחנים לנשמה רוח ונפש, שהבל ה"ס הנשמה, שהיא שורש הרוח, וקול הוא רוח שהוא שורש אל הנפש המכונה דבור, וז' הבלים ה"ס ז' ספירות תחתונות של הבינה הנקראת נשמה. שהן מלובשות בז"ס של ז"א הנקרא רוח, ובתוך ז"ס של הנוקבא הנקראת נפש, וכן נקראה עולם, וז"ש עלמא שה"ס הנוקבא, לא אתקיים אלא על הבלים דאמר שלמה מלכא, ואינון שבע, כי שבעה הבלים הם שבע נשמות בתוך ז' ספירות חג"ת נהי"מ של העולם, שהוא הנוקבא, ג' ספירות חג"ת מכונות עמודים ונהי"מ מכונות אדנים).

ואם תאמר, אם כן הוא שהם מרגליות טובות שהעולם עומד עליהן, הרי במקום אחר כתוב הבלים רעים, שהם חורבן העולם, דהיינו שכתוב זה הבל וחלי רע הוא, זה הבל ורעות רוח. אלא ודאי אף על פי שאלו שבע הבלים שהם קדושים הם קיום העולם, יש כנגד אלו ז' הבלים שכל הדינים שבעולם יוצאים מהם ומתפשטים מהם ונקראים הבלים אחרים, להעניש בני אדם ולתקן אותם שילכו בדרך הישר, ונקראים הבל, שחלי רע שורה בו, הבל שהוא רעות רוח, והם קיום העולם, כי בשבילם הולכים בני אדם בדרך הישר, וביראה מפני הקב"ה, ועל כן, הרבה הם הבלים (הרעים) המתפשטים מאלו שבע הבלים דקדושה, להיותם גם הם קיום העולם... (ויצא יג, ועיין שם באורך הפירוש)

פתח ר' אלעזר ואמר, יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וגו', שגם זה הבל. מקרא זה בארוהו, אבל (מ"ש) יש הבל, כי שלמה המלך עשה את ספר הזה, ויסד אותו על שבעה הבלים, (שהם ז' ספירות דז"א שהוא אור הרוח וז"ס דרוח מכונות הבלים), אשר העולם, (שהוא הנוקבא) עומד עליהם, (שז"ס שאלה מתקיימות מן מן ז"ס חג"ת נהי"מ דז"א כי הנוקבא ה"ס דבור, ואין דבור בלי הבל, המכה על ה' מוצאות הפה, כנודע).

ואלו ז' הבלים הם נקראים שבעה עמודים הסומכים את העולם, (שהוא הנוקבא), והם כנגד ז' רקיעים, (רקיע ה"ס הפרסא דז"א והוא כולל בתוכו ז' רקיעים, כנגד ז"ס חג"ת נהי"ם שבפרסא). ואלו הם, וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות, וכנגדם הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל, (שיש כאן ז' הבלים, כי הבל הבלים הם ג' ועוד פעם הבל הבלים הם ששה, והבל שבסוף הפסוק הם שבעה.

כמו שאלו הם ז' רקיעים ויש רקיעים אחרים הדבקים בהם ומתפשטים ויוצאים מהם, (שהם ז' רקיעים שבנוקבא), כן יש הבלים אחרים, (דהיינו של הנוקבא), המתפשטים ויוצאים מאלו ז' הבלים דז"א, וכולם אמר שלמה.

וכאן יש בו סוד החכמה, דהיינו בהכתוב יש הבל, (שהיא בחינת יסוד שבהבלים), שיוצא מאלו הבלים העליונים שהעולם (שהיא נוקבא) עומד עליו, וזה (שכתוב) נעשה על הארץ, (דהיינו על הנוקבא הנקראת ארץ), ונעשה (פירושו שהיסוד) מתקיים בקיומו, ומתחזק בתוקפו בעובדי הארץ (שהם הצדיקים) ובעלית (מ"ן) שלהם העולים מן הארץ, וזה (היסוד) נתמנה (להשפיע) אל הארץ וכל תקפו וקיומו הוא בנשמות הצדיקים שנלקטו מן הארץ... (שמות קסג, ועיין שם עוד)

...אלא הבל הוא סוד יקר, והוא הבל היוצא מן הפה, וסוד הבל היוצא מן הפה נעשה ממנו קול, ולמדנו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, (והיינו) שלא חטאו ממש, (ולא שחטאו אלא שאינו נחשב להם לחטא מחמת קטנותם). והבל נעשה ברוח ומים, וכל מה שנעשה בעולם נעשה בהבל, וסוד ההבל הזה של התנוקות נעשה קול והתפשט בעולם, והם שומרי העולם ושומרי העיר, ז"ש אם ה' לא ישמור עיר וגו'.

ותא חזי, הוא הבל הוא קול, מה ההפרש בין זה לזה, הבל עומד בכח שיצא ממנו קול, קול ממש עומד בקיומו שיצא ממנו מלה. והבל ההוא שהיה נחלתו מאביו, נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה (שלמה), ואף על פי שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות. ובכדי להודיע הדבר אמר, בימי הבלי, (להודיע) שמלה זו באה משם...

וסוד הדבר הכל הבל את וגו', יש צדיק אובד בצדקו, זה הוא סוד הדבר שגילה ופרסם, שהכל תלוי בימי הבלי, כלומר, בזמן שהבל זה יונק מן הדין, כדי לעשות דין, (דהיינו מטרם הכרעת קו האמצעי), צדיק אובד בצדקו (מכח הדין ההוא), ובזמן שהבל ההוא יונק מן רחמים, (דהיינו אחר הכרעת קו האמצעי), אז רשע מאריך ברעתו, (שמכח הרחמים הוא ארך אפים), ושניהם, (הרשע והצדיק) תלויים בהבל הזה, ועל כן כתוב בימי, ולא כתוב ביום, וכולם תלוים בהבל הזה, מי שיקרא (בשעת) הדין הוא בדין, ומי (שיקרא) בשעת הרחמים הוא ברחמים... (בא קמא, ועיין שם הפירוש)

והנה הכל הבל ורעות רוח, מה פירושו, אם תאמר הכל הבל (פירושו) כמו שהעמדנו, שהוא בסוד החכמה כמש"א הבל הבלים אמר קהלת והבלים אלו הם קיום עולם העליון ותחתון, מהו תאמר בזה שכתוב כאן הנה הבל ורעות רוח.

אלא כך העמדנו, וכך הוא, תא חזי, בשעה שהמעשים טובים בעולם, והאדם עוסק בעבודת המלך הקדוש, הנה הדבר ההוא שעושה נעשה ממנו הבל למעלה, ואין לך הבל, שאין לו קול שעולה למעלה ונעשה סנגור לפני הקב"ה.

וכל אלו המעשים שעוסק בהם האדם ואינם עבודת הקב"ה, דבר ההוא שעה נעשה ממנו הבל, והולך ומשוטט בעולם, וכשיוצאת נשמתו הבל ההוא מגלגל אותו בעולם, כאבן בכף הקלע, כמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

הבל ההוא מגלגל אותו סביב בעולם, אז, כל הדברים שנעשים ואינם עבודת הקב"ה נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח שמשבר את הרוח, העולה ויורד ומתגלגל בעולם, זה שאמר הבל ורעות רוח.

אבל דבר ההוא שהוא עבודת רבונו זה עולה למעלה מן השמש, ונעשה ממנו הבל קדוש, וזה הוא זרע שזורע האדם בעולם ההוא, ומה שמו צדקה, שכתוב זרעו לכם לצדקה... (בשלח שיט)

רמב"ן:

...ולכן אמר שלמה כי פרטי העולם כל הגופות עוברים ונפסדים וחוזרים מהר אל יסודם כהבל היוצא מן האדם או מן הדברים המעופשים המוציאים הבלא, כגון הבל של אשפתות ושל בורות, ולא ישתמש בספר הזה (קהלת) בלשונות הדומים להבל, (כשמות נרדפים על ידו) כאשר עשה אביו, "אך הבל בני אדם כזב בני איש", וכמו "לתוהו והבל כחי כליתי", לפי שהוא מתכוון להבלא שהזכרנו. ולדעתי אין הבל הבלים כמו מלך מלכים, אבל הוא ציווי יצוה האדם שיהביל ההבלים ולא יעשם עיקר במחשבתו, ולא יחשוב שיכול להעמידם הרבה... (דרשה על קהלת)

ספורנו:

הבל - כל מחודש בלי תכלית נאותה למעלת חידושו יקרא הבל, והיותר גרוע יקרא הבל הבלים, ואמר זאת בהתבוננו שיש דברים במציאות שהפועל והפעולה נכבדים והתכלית גרועה. (קהלת א ב)

של"ה:

...כי כל דבר שלא נגמר נקרא הבל כלשון רז"ל... (מאמר ט)