(ראה גם: אדם הראשון, חוה)
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה... והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו... ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. (בראשית ד ב)
רבי אלעזר אמר, בשעה שהטיל הנחש את הזוהמא בחוה קבלה אותו, וכשאדם שימש עמה הולידה ב' בנים, אחד היה מאותו צד טמא, ואחד מצד אדם (דהיינו הבל), והיה הבל דומה לצורה של מעלה, וקין לצורה של מטה, ומשם זה נפרדו דרכיהם זה מזה. (בראשית ב שלב)
וא"ר יהודה, כתיב ויולד בדמותו כצלמו, מכאן נשמע שבנים האחרים (קין והבל) לא היו בדמותו, ורק זה שת היה בדמותו כצלמו, בתקון הגוף ובתקון הנפש בארח מישור. כמו שאמר רבי שמעון משמו דרבי ייסא סבא, שהבנים האחרים היו בדבקות הזוהמא של הנחש, ושל אותו הרוכב עליו שהוא סמאל, ומשום זה לא היו בדמותו של אדם. ואם תאמר הרי אמרת שהבל מצד אחר היה, דהיינו מצד הקדושה ולא מהנחש, כמו קין, שכן הוא, אבל שניהם לא היו בצורת האדם שלמטה, כלומר שלא היה בהם בחינת קו אמצעי שה"ס צורת אדם אלא הבל היה מצד ימין וקין מצד שמאל, ועל כן לא היו כדמות אדם.
א"ר יוסי (מביא ראיה שגם הבל לא היה שלם), והרי כתוב והאדם ידע וגו' ותלד את קין, קאי על חוה ולא כתיב ויולד את קין, ואפילו בהבל לא כתיב ויולד, שהיה סובב על אדם אלא אומר ותוסף ללדת את אחיו את הבל, וזהו סוד הדבר, (דהיינו שאפילו הבל לא היה בדמותו כצלמו של אדם, ועל כן לא כתוב בו ויולד), אבל בזה מה כתוב, ויולד בדמותו כצלמו, שהוא מיוחס לאדם. (בראשית ב שמט)
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ובזה גם כן לא כתוב ויולד, ואף על פי שהוא היה מצד הזכר, (דהיינו מצד הימין כנ"ל) כי המקטרג החליש ושבר כחו, משום שבאות ק' (דקין) התחילו האותיות להוליד, (כי קין והבל היו ב' חצאי נשמות, קין מצד א"ל והבל מצד מ"י), ואותיות השם דקין יצאו ראשונה... (תרומה תשסא)
...בשגם זה הבל, (שמשה היה נשמת הבל), ולא היה לאדם הראשון בן ראשון לפניו, (כי קין היה מצד הנחש והבל היה מצד אדם), והעמידו רבנן בשגם זה משה, (כי בשגם אותיות משה), בן המלך בכל מקום... (קדושים נה)
...כיון שחטא נתמעטו הפרצופין, והחכמה נסתלקה ממנו, ולא היה מסתכל אלא בדברי הגוף שלו, ואחר כך הוליד בנים מעליונים ותחתונים, (קין והבל), ולא נתיישבו זה וזה בעולם עד שהוליד בן שת, וממנו נשתל העולם. (במדבר ד)
פתח רבי ואמר כך הוא, אדם הראשון הוא נשמה לנשמה, חוה היא נשמה, קין והבל הבל הוא ממין אחד עם אדם וחוה, והוא נקרא רוח דקדושה, קין הוא רוח טומאה של שמאל, ונקרא כלאים, והוא עירוב בקדושה שאינו צריך... (זהר חדש רות קנג)
אמר רבי אבין שלא תאמר קין נשא את אחותו, הבל נשא את אחותו, חסד הוא, חסד עשיתי עם הראשונים שיבנה העולם מהם, אמרתי עולם חסד יבנה. (יבמות סא א)
רבי מיאשה אומר נולד קין ותאומתו עמו, נולד הבל ותאומתו עמו, אמר לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וגו', אמר לו מתוך הדברים האלה תדע לך שלא היו נשים אחרות בעולם שישאו להם, והתירן, ועל זה נאמר (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, בחסד נברא העולם עד שלא ניתנה תורה. רבי יהודה אומר קין והבל תאומים היו, שנאמר ותהר ותלד את קין, בההוא שעתא אוספית למילד, שנאמר (בראשית ד') ותוסף ללדת, והיה קין אוהב לעבוד אדמה ולזרע, והבל היה אוהב לרעות צאן, זה נותן ממלאכתו מאכל לזה, וזה נותן ממלאכתו מאכל לזה...
ר' צדוק אומר נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל, ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים, אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו, שנאמר (בראשית ד') ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, ואין בשדה אלא האשה שנמשלה כשדה, שנאמר (דברים כ') כי האדם עץ השדה. לקח אבן וטבעו במצחו של הבל והרגו... (פרק כא, וראה שם עוד וערך קין)
צועקים אלי מן האדמה, לעלות למעלה לא היתה יכולה שעדיין לא עלתה לשם נשמה, ולמטה לא היתה יכולה לעמוד שעדיין לא נקבר שם אדם, והיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. (בראשית פרשה כב כב)
ותהר ותלד את קין, ג' פלאים נעשו באותו יום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות, עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, הבל ושתי תאומותיו... ויהי הבל רועה צאן, ג' היו להוטין אחר אדמה ולא נמצא בהן תועלת, קין היה עובד אדמה... ויהי מקץ ימים, מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה, מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת, בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום... (בראשית פרק ד, לה)
ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו זרע. ויהי הבל רועה צאן, שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את האדמה, שנאמר (בראשית ג') בעצבון תאכלנה, והיה מתעסק ברעיית הבהמות, אבל קין לא נתיירא מהקב"ה והיה קשה עורף, ואמר אני אהיה עובד אדמה, ועבד ולא הניח מפני הגזירה, שלא נאמר זו הגזירה אלא על אדם שחטא. (בראשית ד ב, וראה עוד ערך קין)
ויהי הבל רועה צאן... זה צריך לזה וזה צריך לזה, אלא שבעל אדמה נוצח, הכל צריכין למרי חטיא, וכן הוא אומר ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד (קהלת ה'), אפילו מלך משתעבד הוא לשדה, ולמה שממנה מזון הכל ובה רפואה לכל, אין לך כל עשב ועשב שאין בו רפואה לפי מה שהוא... (בראשית ד ב)
יש לדעת כמו שיש למעלה ג' אלפין המורים על אדם אדם אדם, ונקרא בספר הזהר א' רברבי א' זעירא א' אמצעית, כך היה למטה ג' אלפין שהם אדם אדם אדם, האחד היה אדם הראשון, ושני הבל, והשלישי ישראל הנקרא אדם, שנאמר אדם אתם. כל אחד מאלו חטא באל"ף שלו, אדם הראשון עשה פגימה באדם דבריאה, שחטאו הגיע עד הכת"ר, ומפני שחטא גם במעשה פגם גם למטה בתפארת הדומה לכת"ר. הבל פגם למטה במחשבה שהיא חכמה העליונה, וגם למטה ביסוד לענין מעשה... (בראשית)
ראה והבן שהבל וחנוך ואברהם משמיטת חסד הם נאצלו, וכשבא הבל בעולם השפל היה שני לחוה במקצת יצר הרע, וזהו שהציץ ועל כן נהרג, ועתה ששב היו כולם במחשבת סוכה כי בתשובה היו יורדים לו נפש מהבינ"ה לכן משה זכה ועלה לשם...
דע כי יש לתמוה על מיתת הבל כי לא מצינו לו עון שיענש עליו מיתה כזה, ותשובה היא כי בהקרבת קרבנו הציץ להסתכל יותר מן הראוי, ונרמז תשובתו בפסוק ויסתר משה פניו וירא מהביט, והמבין יבין.
בא וראה מענין הראיה מה אירע להבל שאמר שהציץ ונהרג, כי כאשר יצא אש מלפני ה' ותאכל את מנחתו הציץ באש ונהרג, שומו שמים על זאת, משפטים משונים בתורה ודינים קשים, ולמה יהרג בעבור שהציץ, באש ישרף שכן נשרפו בני אהרן. ועוד הבל כל כך שוטה היה שלא לקח מוסר מאביו, וקרוב הדבר מאד והיאך עבר. ועוד רבון דעלמא הביא אדם שהוא הבל משמיטה שעברה שהיה נקי וטהור וזך להרגו, ועוד הבל ואברהם משמיטה אחת באו, ולמה הניחו הקב"ה לחטא, ולאברהם עזרו בכל מיני עזר, והקשה שבכולם יהרג הבל שהיה שוגג, וקין שהיה מזיד אחר ז' דורות, זה עשה הצצה לבד, וזה הרג את אחיו ועשה בקרבנו רעה גדולה. ואני שמעתי מאבי שלא היה העולם מתקיים אף שנהרג מטעם שהיה משמיטת הרחמים... (שם ועיין שם עוד)
ואם ירחיב ה' גבולך ויספת עוד שלש ערים, וני' כיון שחטא הבל יצא בברור שיתחייב מיתה הוא וכל זרעותיו וכו', וז"ס הפסוק ואם ירחיב ה' גבולך ויספת עוד ג' ערים, הנה קשה אחר שיבא משיח לא יהיו רוצחים וכו', אך דעו כי כל זרעו של הבל נתחייב מיתה, ולכך הרגו קין להבל, ואמנם משה הרג המצרי קודם זמנו להעלותו על ידי שם מ"ב ונתחייב גלות, ונתגלה למדין, וזהו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה אותיות משה. (שופטים)
ואוסיפת למילד מן בעלה אדם תיומתיה וית הבל והוה הבל רעי ענא וקין הוה גבר פלח בארעא. (בראשית ד ב)
...עני הבל ואמר לקין ברחמין איתברי עלמא וכפירי עובדין טבין הוא מדבר ומסב אפין לית בדינא, ועל דהוו פירי עובדי טבין מדידך וקדמין לדידך אתקבל ברעוא קרבני... עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למתן אגר טב לצדיקיא ואית למתפרעא מן רשיעיא... (שם שם ח)
...היכמא דאתכלת חוה מן הבל דקטליה קין ואיטרדן תרויהון מן אפי אדם וחוה כל יומי חייהום דאדם וחוה. (שם כז מה)
רועה צאן - לפי שנתקללה האדמה פירש לו מעבודתה. (שם ד ב)
...וקראה האחד בשם קנין והשני בשם הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה על כן לא נכתב טעם בשם השני. והסוד המקובל בענין הבל גדול מאד. (שם)
ותוסף ללדת - לחז"ל שהיו תאומים, ועוד אמרו כל אחד תאומתו עמו, ואולי קראה אותו הבל על הפסק הטובה מהם. (שם)
ויאמר קין - לא התחרט על מעשיו, ואמר להבל אתה גרמת לי. ובבראשית רבה שאמרו נחלק העולם ורבו, או שרבו על התאומה היתרה, וצריך להתבונן בדברים אלו ועוד יש בנסתר... (שם שם ח)
...ואדם הוליד בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל, כי היה דומה לו, וכאשר הרגו קין לאחיו מפני קנאתו על המעלה הזאת נתן לו תחתיו את שת... (מאמר א צה)
והאדם ידע - המורה יפרש גם ענין קין והבל על דרך הצורה (משל, אליגוריה), בחלק ב' פרק ל', והרלב"ג כתב שאין צורך בזה, ומפסיד דעת תורה על ידי זה. ואני אוכיח שהרב דעתו כפשט, וגם הוציא מזה לימודים על דרך הנסתר. וההוכחות לדעת המורה הן, א', שבסוף הפרשה כתוב "זה ספר תולדות אדם... ויולד כדמותו כצלמו", ולא הזכיר שם קין והבל כלל, כי לא היו בעולם, ולכן כתב לידת שת ב' פעמים, אחת כפשוטו ואחת על דרך משל.
ב', לא הזכיר בתולדות קין לכמה שנים הולידו וכו', כפי שהזכיר בפרשת "אלה תולדות אדם", כי תולדות אלו נאמרו על דרך משל. ג', בפרשת אלה תולדות השמים וכו' תמצא תמיד "האדם" בה"א הידיעה, ומלידת שת והלאה כתב רק "אדם", שהפרשיות בהאדם נאמרו על האדם הכולל. ד', לא הזכיר קין והבל בדברי הימים אף שהזכיר בני יהודה ואהרן שמתו. ה', שאמרו חז"ל כי קין ותאומתו והבל וב' תאומות הורו ונולדו בו ביום, וכל זה יוכיח שהוא משל. אבל אין אצלי ספק שהרב לא כן יחשב, אלא שפשט הסיפור כמו שנכתב, ומלבד הפשט עוד ירמוז לענינים מדעיים...
ותוסף ללדת - שהיו מהריון אחד, כבחז"ל... ונקרא הבל כי היה רועה מרדפו אחר הכבוד המדומה והשררה, ונקרא הבל כי זה הבל ותעתועים... (בראשית ד א וב)
...או קין מתייחס אל עביות זוהמא וחומר, לקנין ממשי, והבל מתייחס אל הנפש, הבל פיו יתברך שנפח באדם, על כן זה מעלתו על הדומם ועובד אדמה, וזה מעלתו על בעלי חיים ורועה. וכן בזוהר בראשית נ"ד קין מסטרא דמסואבותא והבל מסטרא דדכותא... וקין הוא יתרו והבל משה, שתיקנו והתדבק אל ה'... (בראשית ד א)
...הלא זה היה עונו של הבל כי עם היותו תוספת בבריאה לצורך אחרים מעקרא מכל מקום נתקיימו בו כל תנאי הסבוב כי חבת מצוה גרמה לו שהציץ ומת ומתמעט בו הדמות והצלם, אחרי כן חזר עם תקון הדמות כמו שזכרנו למעלה, ועוד חזר והשלים הצלם לו ולאחרים. ועל ארבעה לא אשיבנו, כיון דנח ביה אבוי שהפסיק הזוהמא מעם קרובו אמרו על הבל שזחה דעתו עליו והציץ בכבוד כשנתקבל קרבנו ושל אחיו לא כן, ונתלה לו עד היותם בשדה, וגם שם לא נשמר מרחמי רשעים אכזרי, ויקם קין... (מאמר חקור דין חלק ד פרק יד)
ומן התיכונה אל השלישית ראוי היה הבל בנו של אדם הראשון למות בעונו שהציץ בכבוד העליון, וקין נעשה לו קוסטינר שלא לשם שמים, לפיכך גם הוא נענש עליו. עוד לא היה הבל ראוי למות אלא על ידי קין כבלע רשע צדיק ממנו, שאלו היה הבל צדיק גמור כבר נפל קין לפניו, כמשז"ל והותר לו דמו, ולפי שנתחסד עמו נמשכה אחר כך בתורת חסד מיתת אהרן על ידי משה, ששכר מצוה מצוה להפוך את הקללה לברכה. אך כיון שניתן רשות על הבל שדמו ישפך ושניהם לבדם בשדה אפשר שהותר לו לקין להיות עליו שליח בית דין אלו צדק נפשו והמיתו בדין אמת בשליחות של שופט צדק ואמר תן כבוד והתודה, לא עשה כן קין אבל הרשיע את עצמו לפיכך אמר שלמה "כל פועל למענהו", ואז"ל לקלוסו, שהרי לא מת הבל אלא מתוך שבחו של מקום דרחושי מרחשן שפוותיה אית דין, פירוש להעניש את הצדיקים בעולם הזה על עברות קלות שבידם, ואית דיין מן העולם ועד העולם ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא שהוא עולם אחרון... (מאמר העתים סימן כא)
קין והבל, קין הוא שורש הקליפות, והבל הוא שורש הדין, והנה יש אף וחמה, אף במקום הדין שורש הבל, וחמה הוא במקום הדין שרשו של קין, ומאחר שהרג קין להבל ואמר לית דין ולית דיין, וכנגדו עמד משה שהוא הבל והרג את חמה שהוא קין, וכרת את הקליפות ממקום הקודש. (גלגולי נשמות קמד)
רועה צאן - שנתקללה האדמה, דאם לא כן למה לא היה עובד אדמה, דהא הרועה צאן עיקר הדבר לא יהנה ממנו, שהרי היה אסור לאכול בשר עד שבא נח, ולא היה נהנה רק בגיזה וחלב. ואם תאמר מפני מה לא היה קין רועה צאן בשביל קללת האדמה, והרי הוא היה הבכור, ויש לתרץ מפני שהוא היה הראשון הוצרך ליקח לחלקו עבודת האדמה שהיא ראשונה לחיי אדם, ... אי נמי דנפש רע מתאוה לרע, וקין נפש רע היה לו שהרי הביא מן הגרוע לקרבן... (גור אריה שם)
...והבל נגד התאוה, שלכך נקרא הבל שכח התאוה זה הוא הבל ואין בו ממש, וכדכתיב שקר החן והבל היופי, ולכך הקריב הבל מבכורות צאנו ומחלביהן, שדבר זה טוב למאכל והוא לתאוה, והיה לאדם הראשון שני בנים יוצאים מן השווי, כי אלו שתי כחות כי אף באדם עצמו כבר היה יוצא בהם חוץ לגבול וחוץ לשעור באלו שתי כחות, כל שכן התולדות שהם נמשכים ממנו, ולפיכך כשם שהתאוה והקנאה אין להם קיום ואין להם עמידה בעולם, כך קין והבל לא היה להם קיום ועמידה בעולם, אבל כנגד הכח השלישי, שהוא כח השכלי לא נולד לו בן, כי כח השכלי אינו שייך לאדם במה שהאדם הוא גשמי, ונקרא אדם על שם האדמה, ולפיכך לא היה לו בן כנגד כח השלישי הזה תחלה... (דרך חיים ד כא)
...ומשה הוא גלגול הבל, ועשה בו נקמה ג' פעמים, שהרג את המצרי, וכן רמז "ויך את המצרי", ויך עם המלה בגמטריא הבל, המצרי בגימטריא משה, ויתרו עשה לו הכנעה ונתן לו את צפורה בתו, שהיא היתה התאומה היתרה שבעבורה הרג קין את הבל, ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כלומר אותו האדם עצמו שנהרג הורג את הורגו, וכן משה שהוא הבל הרג את קרח שהוא קין, ומיתתו היתה בבליעה מדה כנגד מדת הארץ שפצתה את פיה לבלוע דם הבל... (תורה שבכתב קרח)
ויהי מקץ ימים - ונראה לומר על צד הרמז כי קין והבל היו חלוקים בשלימות האדם מה הוא, אם העולם הזה והצלחותיו סוף שלימות האדם ואין שלימות אחריו, או אם יש עוד עולם אחר נצחי. וכפי הנראה שקין היה אוהב אדמה סבר שאין חשבון בשאול והעולם הזה אינו משאיר אחריו מאומה, על כן בחר לו לחלקו כל חמדות העולם הזה והצלחותיו, בחשבו כי יתרון ארץ בכל היא, והבל סבר כי יש עוד עולם אחר נצחי אשר בו ישיג האדם התכלית האחרון, ועל כן בחר לו להיות רועה צאן, הגורם ההתבודדות כדרך שעשו הרבה נביאים כמשה ודוד וזולתם, וכדי להקריב מהם קרבן לה'... (בראשית ד ג)
קניתי איש - פירוש על דרך מארז"ל כי קין הוא בחינת הרע והבל הוא בחינת הטוב, והוא נפשו של משה רבינו ע"ה, והנה באמצעות הפלגת הפצעים שפצע קין בהבל עד שהרגו, כאומרם ז"ל שלא היה יודע מקום הנפש, בזה הסיר חלק הרע ממנו והוכר הטוב מוחלט, והוא אומרה "קניתי איש וגו'", פירוש באמצעות זה קניתי איש שהוא משה, את ה', שלא השיג מציאות זה להיות עם ה' כמשה ע"ה אלא באמצעות יסורין שעשה לו קין. (שם שם א)
את אחיו - טעם שהוצרך לומר את אחיו ללא צורך על דרך אומרם ז"ל, כי אחר שנצח הבל לקין והפילו ריחם עליו הבל וקם מעליו, ואחר כך קם קין וגו' והרגו, והוא שרמז באומרו "את אחיו", פירוש כי נהג הוא עם קין במדת האחוה כנזכר. עוד רמז בב" "אתין" על דרך אומרם ז"ל כי ב' תאומות נולדו עם הבל... (שם ב)
קניתי איש - ...וקראה האחד בשם קנין והשני הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה על כן לא נכתב טעם בשם השני... (שם א)
רועה צאן - לא לתקות תועלת ושכר בחר לו הבל להיות רועה צאן, כי להיותו לבדו עם אחותו שהיא אשתו ואין בכל הארץ רק אביו ואמו קין ואחותו מה לו להרבות בעדרי צאן... לכן נראה כי רועה צאן הוא שם תאר לכל איש המופרש מדרכי ההמון ומתבודד ללון במקומות הרחוקים מבני אדם בל יטרידוהו המיון הבלי מעשי אנשי תבל, והשדה הוא לו מקום מנוחה והשקט, כי שם ימצא את נפשו יותר מוכנת להתעורר ולהתרומם להסתכל ברוממות ה' בברואיו הנפלאים, ולסבה זו בחרו אבותינו משה ודוד להיות רועי צאן... וכבר אמרו רבותינו על הבל שהיה מציץ בכבוד עליון, ועל שהיה מציץ יותר מדאי נתחייב מיתה... וראיתי לרי"א שכתב הבל היה גדל לב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה לכן נעשה רועה צאן, מנהיג ורודה בבעלי חיים, ולזה נקרא הבל, כי הכבוד והשררות הבל המה מעשה תעתועים, ולא יתקנו דבריו להרשיע בם את הצדיק, ואם כדבריו למה אמר הכתוב "וישע ה' אל הבל"... (שם ב, וראה שם עוד)
קניתי איש - רגש גאוה בלידה, שהיתה אולי עוד לפני הגירוש, כתוספות סנהדרין ל"ח ב', והבל שנולד אחרי הגירוש נקרא לרמוז על ההתפתחות המעוכבת מעתה, מלשון אבל... (שם א)
את אחיו - ...והענין כי אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו, ומודיע הכתוב כי משני הילדים הראשונים בא ענין האחוה במין האדם, שיהא אחד עובד בשביל אחיו... ומודיע עוד הכתוב כי גם הילד השני לא היה יושב בטל, אלא היה מבקש מותרות על חיים הכרחיים, מה שאין שום בריה עושה כן אלא מין אדם, וטבע זה באמת מרבה הבל, שהרי אין קץ וגבול לזה התשוקה, משום הכי היה שמו של זה הילד המשוקע בזה הרצון הבל... ומודיע הכתוב כל זה כי נחלקו קין והבל בדעות באיזה דרך ישכון אור רצון ה', אם בחיים הכרחיים ולא יותר או לראות בחיים מרווחים באשר הוא אדם בדעת אנושי... (שם שם ב)
הביא גם הוא - הענין הוא שהודיע הכתוב שלא התנהג הבל במותרות משום מחשבת עון ופתוי יצר הרע, ולפי זה לא היה ראוי לו להביא מנחה ולבקש על זה מהקב"ה שיצליחו... כי הבל הבין בדעתו שכל רצון ה' שיהא האדם חי באופן זה. וישע ה' אל הבל - היינו שקבל תפלתו והצליח עסקו. (שם שם ד)
...אבל הבל היה ההיפוך ממנו, שהיה בעיני עצמו כהבל ואפס ואין, אבל גם זה אין שבח, שהרי היה גם בענין העבודה כן, שלא עלה על דעתו להרהיב עוז בנפשו להקריב קרבן עד שראה את קין מקריב הביא גם הוא טפל לקין, כמו שכתוב "והבל הביא גם הוא", שחשב שבאמצעות קין יתקבל גם קרבנו, ואם שבצד אחד השפלות היא מדה טובה, ועל כן נתקבל קרבנו, מכל מקום מצד אחר היא מדה חסרה, שחסר לו להיות לבו מוגבה בדרכי ה', ועל כן נהרג... (בראשית תרע"ה)
ולהבין כל זה נתבונן במהות קין והבל, שבשניהם יש צד הטוב וצד הרע, אשר לכאורה יפלא שלא מצינו בהבל שום חטא, גם מדוע הומת. ונאמר דהנה ידוע ששמות בני אדם הם עצם מהותם, מה גם השמות הכתובים בתורה... והנה שם הבל מורה להבל את כל קניני עולם הזה להיות בעיני עצמו כהבל שאין בו ממש. אך בזה יש גם כן שתי בחינות מצד הטוב והרע. אם הוא יודע ומכיר בחסרונו ומשתוקק להשלים עצמו כאיש הטובע בנהר והושיט לו הקברניט את החבל והוא אוחז בו להציל את נפשו, ויודע שמבלעדי זה אין לו חיים כלל, זהו החלק הטוב. אבל באם הוא בעצמו כמתיאש ואיננו משתדל לשאוב לו חיים זה חלק רע. והנה בהבל מצינו והבל הביא גם הוא וגו', היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב את עצמו לה', והיה בעיני עצמו כמתיאש, אך נגרר אחר מעשה קין, וזה היה חטאו של הבל, על כן נהרג. והנה על פי האריז"ל הנ"ל חלקי הטוב שהיו בהבל כולם התחילו להתקן על ידי משה רבינו ע"ה וקרח. והנה משה על ידי ענותנותו הגדולה שהעידה עליו התורה הקדושה, "והאיש משה ענו מאד"... כשם שהבל היה בעיני עצמו כהבל שבהבלים, אך עם כל זה לא התיאש בעצמו חס ושלום אדרבה היה עולה מעלה אחר מעלה... וקרח רצה גם כן לתקן ענין הבל, היינו ש"ח חלקים שבו מצד הרע שאמרנו, שהוא ענין ביטול ויאוש בעצמו, והעתיק עצמו לקצה האחר לגמרי, להיות כענין "ויגבה לבו בדרכי ה'", להיות עובד בהתלהבות גדולה, אך לא שמר את עצמו שלא יתערבו בו עניני ישות וגיאות, עד שהרהיב עוז בנפשו לחלוק על משה רבינו ע"ה, ורצה להיות כהן גדול, וזה בעצמו מדת הרע שבקין, על כן נתעבר בו חלקי הרע שבקין... (קרח תע"ר)