הגר

(ראה גם: אברהם, ישמעאל, שרה-והגר)

 

ושרי אשת אברם לא ילדה לו, ולה שפחה מצרית ושמה הגר... ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה. ויבא אל הגר ותהר, ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה... ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך, ותענה שרי ותברח מפניה. וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר, על העין בדרך שור. ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך, ותהעני תחת ידיה. ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה את זרעך, ולא יספר מרוב. ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן, וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך. והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו, ועל פני כל אחיו ישכון. ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה א-ל ראי, כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי.... ותלד הגר לאברם בן, ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל... (בראשית טז א והלאה)

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע. ויכלו המים מן החמת, ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות הילד, ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך. וישמע אלקים את קול הנער ויקרא מלאך אלקים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר, אל תיראי כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם. קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו, כי לגוי גדול אשימנו. ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער... וישב במדבר פארן, ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים. (שם כא יד והלאה)

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח... (שם כה א)

זהר:

מה כתוב אחר כך, ותלך ותתע במדבר באר שבע, כתוב כאן ותתע, וכתוב שם הבל המה מעשה תעתועים, (מה שם ע"ז ואף כאן ע"ז), והקב"ה בזכות אברהם לא עזב אותה ואת בנה, והציל אותם מצמא אף על פי שעבדה ע"ז. תא חזי בתחילה כאשר ברחה מפני שרה מה כתוב, כי שמע ה' אל עניך, ועתה שהיא זנה אחרי ע"ז אף על פי שכתוב ותשא את קולה ותבך, מה כתוב, כי שמע אלקים אל קול הנער, ולא כתוב כי שמע אלקים אל קולך. (ויקרא תעא)

רבי ברוקא אומר, כתיב וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה, כיון דכתיב ויתן אל הגר מהו שם על שכמה. אלא מלמד שהזהירה על עול האמונה, ולעמוד במה שהיתה רגילה בתחלה עמו... מה עשתה, כיון שראתה עצמה יוצאת מתחת רשותו של אברהם חזרה לקילקולה... (זהר חדש רות שכג)

פרקי דר' אליעזר:

...וכתב לה (פרעה לשרה) את הגר בתו מפלגשו לשפחה, ומנין שהיתה הגר המצרית שפחה, שנאמר ולה שפחה מצרית ושמה הגר... (פרק כו)

מדרש רבה:

ולא שפחה מצרית וגו', שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה... אמר רבי שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר. (בראשית פרשה מה ב)

ויבא אל הגר ותהר, רבי לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה... שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראת צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי, והיתה (שרה) אומרת עם דא אנא מיסב ומיתן, (עם זאת השפלה אני נושאת ונותנת), הלואי מיסב ומיתן עם מרה. (שם שם ה)

כתיב ויבא אל הגר ותהר, ומה תלמוד לומר הנך הרה ויולדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה. א"ר יוחנן ביני וביניך ובנך כתיב, א"ר חנינא אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקדש די, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. (שם שם ח)

ויאמר אברם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך, אמר לה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (דברים כ"א) לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שציערנו אותה אנו משתעבדין בה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (שמות כ"א) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. ותענה שרי ותברח מפניה, ר' אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה. ר' ברכיה אמר טפחתה בקורדקיייסון על פניה. רבי ברכיה בשם ר"א בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ. (שם שם ט)

ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך (אזניך) דחמר לא תיחוש, תרין עביד לך פרוכי. כך אברהם אמר הנה שפחתך בידך, המלאך אמר הגר שפחת שרי, ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. ויאמר לה מלאך ה' וגו', ויאמר לה מלאך ה' הרבה וגו', כמה מלאכים נזדווגו לה, ר' יוסי בר חנינא אמר ה', בכל מקום שנאמר אמירה מלאך. רבין אמר ד' בכל מקום שנאמר מלאך, א"ר חייא בא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים י"ג) מות נמות כי אלהים ראינו, והגר שפחת שרה רואה ה' מלאכים בזה אחר זה ולא נתייראה מהם. א"ר יצחק (משלי ל"א) צופיה הליכות ביתה, בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו והיתה רגילה לראות בהם. (שם שם י)

אתה א-ל ראי, א"ר אייבו אתה הוא הרואה בעלבון של עלובים, כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי, אמרה לא דיי שנזקקתי לדבור אלא למלכות, המד"א כי הביאתני עד הלום. ראיתי אחרי רואי, לא די שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא שאפילו גברתי שהיתה עמי לא ראתה. דבר אחר לא דיי שנזקקתי עם גברתי אלא ביני לבין עצמי... (שם שם טו)

...א"ר יצחק כמטחוי קשת, שני טווחים בקשת, מיל. א"ר ברכיה כמטחת דברים כלפי מעלה, אמרה, אתמול אמרת לי הרבה ארבה את זרעך וגו', עכשיו הוא מת בצמא, הה"ד (תהלים נ"ו) נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך, כאותה בעלת נוד... אל דמעתה של הגר לא החרשת, ואל דמעתי אתה מחריש. ואם תאמר על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אנכי כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. (שם פרשה נג יח)

ושמה קטורה, רב יהודה אמר זו הגר, א"ל ר' נחמיה והכתיב ויוסף, א"ל על פי הדבור נשאה, המד"א (ישעיה ח') ויוסף ה' דבר אלי עוד. א"ל והכתיב ושמה קטורה, א"ל שמקוטרת מצות ומעשים טובים. א"ל והכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם, א"ל פגלשם כתיב. בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני. א"ר ברכיה אף על גב דאת אמר ותלך ותתע במדבר וגו', תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר ושמה קטורה מן קטר, כזה שהוא חותם גנזכה ומוציאה בחותמה קשורה וחתומה. (שם פרשה סא ד)

מדרש תנחומא הקדום:

מה כתיב למעלה מן הענין, ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה, אלא בשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק נלך ונביא לאבי אשה, היא הגר היא קטורה, דברי רבי. ורבותינו אומרים אשה אחרת נטל, מה טעמו של רבי, היא הגר היא קטורה, דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, אותה שכתיב בה על כן קרא לבאר באר לחי רואי. (חיי שרה ט)

מדרש אגדה:

ותקח שרי אשת אברם את הגר, לקחתה בדברים, וכן אמרה לה, אשריך אם תנשאי לצדיק הזה, לפי שלא היתה רוצית לקחתו מפני שהוא זקן. (בראשית טז ג)

מפני שרי גברתי אנכי בורחת, מכאן אתה למד שלא נעשית הגר אשה אלא לאברהם, אבל לשרי נקראת שפחה. (שם שם ז)

מדרשים:

משל לתרבא (חלב) של חמור שנפל לשמן ורד, אף על פי שנעשה ריחו יפה משמן הורד, אלא סופו חוזר לסרחותו כמות שהיה. כך תרבא של חמור זה הגר המצרית, שנאמר בהן (יחזקאל כ"ג) אשר בשר חמורים בשרם וגו', נדבקה עם אברהם וילדה לישמעאל, אלה תולדות ישמעאל, אלא סופה חזרה לסריותה, שנאמר (בראשית כ"א) ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, שהיתה הגר מצרית... (אגדת בראשית פרק לז)

מדרש הגדול:

הרחק כמטחוי קשת, הוא שיעור רו"ס, דבר אחר אמר רבי ברכיה שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה, רבון העולמים לא אמרת לי הרבה ארבה את זרעך, הרי אברהם נתעטר בשרה ואמרה לו גרש האמה הזאת, ואף אתה הסכמת על ידה ואמרת כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אלך ואניחנו במדבר תחת האילן והרי הוא מת. מיד רמז הקב"ה למלאך ואמר לו לך והעלה לו את הבאר... (בראשית כא טז)

לקח טוב:

ולה שפחה מצרית, לה ולא לו, שלא היה רשות לאברהם בה, לפי ששפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למוכרה, ושמה הגר, מבית פרעה נתנוה לה, הגר, הא אגריך, כלומר הנה שכרך על צניעותיך. (בראשית טז א)

ויבא אל הגר ותהר, כיון שבא אליה מיד נתעברה, בוא וראה הפקועים הללו מעצמן מתמרים ועולין, אבל החטה כמה צער וכמה יגיעה עד שתעלה... (שם שם ד)

ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך, אמר אסור להשתעבד בה, דכתיב לא תתעמר בה תחת אשר עניתה (דברים כ"א), וכתיב (שמות כ"א) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. (שם שם ו)

ילקוט הראובני:

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה, כיון דכתיב ויתן אל הגר מאי שם על שכמה, אלא מלמד שהזהיר את הגר על האמונה וללמדה כמה שהיתה בתחלה עמו, שנאמר שם על שכמה, כתיב הכא שם, וכתיב התם שם שם לו חוק ומשפט, מה להלן על השכינה אף כאן על השכינה. מה עשתה, כיון שראתה עצמה שיצאה מרשותו של אברהם חזרה לקלקולה הראשון, שנאמר ותלך ותתע במדבר, שהלכה אחר ע"ז וגלולי בית אביה, הבל המה מעשה תעתועים. (וירא)

תרגום יונתן:

ולה אמתא מצריתא ושמה הגר ברת פרעה דיהבא ליה לאמהו בזמן דנסבה ואתכתש (נצטרע) במימר מן קדם ה'. ואמרת שרי לאברם הא כדין מנעני ה' מלמילד עול לות אמתי ואחררינה (אשחרר אותה)... (בראשית טז א)

והוה כיון דמטו לפיתחא דמדברא אדכרו למיטעי בתר פולחנא נוכראה ולקה ישמעאל באישא צמירתא ושתי כל מיא... וקרא לדחלתא דאיבא ולא ענא יתה, ומן יד טלקת (זרקה הילד) ריבא תחות חד מן אלניא. ואזלת ותיבת לה לסטר חד וטלקת ית פולחנא נוכראה... (שם כא טו)

רמב"ן:

...ואין הגר המצרית מכלל הנביאות וברור הוא גם כן שלא היה ענינה בת קול כמו שחשב הרב (במו"נ ב' מ"ב)... (בראשית יח א)

ותשלך את הילד - גברה עליו הצמא ולא יכול ללכת, והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעצב. או כענין "וישליכם אל ארץ אחרת" ענין שלוח. ור"א אמר ותשלך כי לקחתו בחיקה בעת שנחלש בצמא. ורבותינו אמרו שהיה חולה בעת ששלחו, ושם על שכמה את הילד וזה הטעם ותשלך... (שם כא טו)

חזקוני:

ושמה קטורה - קודם שלקחה אברהם עשתה תשובה ונקראת קטורה על כך. ויש אומרים בקשה לחזור לגלולי בית אביה ולא חזרה, ובפשט אינה הגר. (שם כה א)

בעל הטורים:

ותהר - ב' פעמים הריון בפסוק, מכאן רמז לפירוש רש"י שהכניסה בה עין הרע והפילה, וחזרה ונתעברה. (שם טז ד)

עקדה:

אי מזה באת - האם נתת לבך אם את הולכת מהטוב אל הרע, והשיבה אנכי בורחת - והבורח לא יתן לבו אם הולך מטוב אל רע. (שם שם ח)

ורמז לזה בסיפור שרה והגר ששרה האלקית עקרת הבית, והפילוסופיה לה שפחה... ושרה ראתה שעוד לא הגיע זמן האסף עם גדול לנתינת התורה, ואמרה שיבא אל שפחתה המצרית מקום הפילוסופיה והכשוף, וגם בה יוכל לאמת מציאות הסבה הראשונה, אחדותה וכו'. וכשראתה השפחה שהרתה והשיגה מעט חשבה שתוכל לשלח ידה גם באלקות מבלי הישרת גברתה, והקלה ראשה לעומתה, וכשמסרה אברהם ביד שרה וגברה התורה בדעותיה ובאמונותיה מיד ברחה השפחה והלכה אל מדבר העמים. והמלאך אמר לה שכדאי לה להתענות חת יד גברתה, ושמדעיה ירבו מאד, וציוה שתכיר בהשגחה האלקית הרואה עניה. ובכל זאת בנה פרא אדם לצד שחסרו לו אמונות אמיתיות של התורה, אך ידו בכל האומות שיש להן דת מה... ובנה גורש כי מלעיג ומרים יד על התורה... (חזות קשה יא)

אברבנאל:

אי מזה באת - מבית נדיב האוהב אותך באת. והתעני - אחר שאת מודה שהיא גברתך אין ראוי שתתגאי. ואמר לה הרבה ארבה - שפחדה כי על ידי העינוי תפיל. (בראשית טז ח והלאה)

ספורנו:

וימצאה - מוכנה למראות אלקים. על עין המים - מתפללת, כאמרו "כי שמע ה' אל עניך". בדרך שור - שדעתה לצאת מארץ ישראל. (שם שם ז)

גרש האמה - שבעצתה הוציא ישמעאל דבה על יצחק למען יירש הכל. (שם כא י)

אלשיך:

הנה שפחתך בידך - עדיין היא שפחה ואין הזרע בידה. ויאמר לה מלאך - בזכות אברהם המציא לה ד' מלאכים שתעלה בהדרגה עד שתוכל שכינה לדבר אתה... והקטן שבהם אמר לה מבחינת הדין שלו איך העזת בפני גבירתך, והשיבה שהדין עמו והכירה ערכה. אחר כך אמר לה מבחינת הרחמים התעני תחת ידיה, כי תרחמך. אחר כך אמר לה גבריאל הרבה ארבה וגו', כי הריבוי מבחינתו כנודע. ואחר כך בשרה מיכאל על ההריון, וששמע ה' אל עניה מבחינת החסד, ואחר כך דברה בה שכינה והוא יהיה פרא אדם וגו', ואז קראה אתה א-ל ראי ולא מלאך. (שם טז ו)

ויתן אל הגר - ולא אל ישמעאל, כי לא נעלם מעיניו מה שישמעאל יעשה לזרעו, ובהגר לא היה עוון, ולא יחסרו אם כן המים והמזון בדרך מפני עוונו, ובכל זאת גרם עוונו ותעתה, והשליכה אותו בחשבה שהוא מפני עוון היותו מצחק. מנגד - התרחקה להתפלל, ולא התפללה על עצמה אלא עליו, ובראותה שלא נענתה בכתה. ואמר לה אל תיראי - לא שלא נענית מפני עוונך, אלא שמע אלקים אל קול הנער - שתפלת החולה על עצמו נשמעת יותר... (שם כא יד והלאה)

רמ"ע מפאנו:

...ולפי שאין קורבה פוסלת בבן האמה נידון בגירושין בבית דינו של אברהם על ג' עבירות חמורות דרשו אותן חכמים על מלת "מצחק". ואף על פי שאברהם שחרר את הגר תחלה כדברי יונתן בן עוזיאל הנה קודם מתן תורה לא היה שחרור עבדים מועיל כי אם לשומן כגרים תושבים, ועוד חזרו היא והוא לגלולי בית אביה, אלא שקשרה פתחה ולא היתה לאיש עד שעשה בה אברהם לקוחים שניים ומן הוא והלאה היו מעשיה נאים כקטרת... (מאמר חקור דין חלק ב פרק כג)

הגר שפחת שרי היא שפחת ישי, ועתה נתקנה כי בראשונה ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה, והיתה מבזית כבוד גברתה שרה אמנו, ופה לא רצתה לקבל דברי רבה ישי, דצוותה אבא נא אליך, והגידה הדברים לגברתה ויצא ממנו דוד, וממנו יבא משיח בן דוד. (גלגולי נשמות מז)

מהר"ל:

ושמה קטורה - כשראתה חסד ה' שהעלה לה הבאר חזרה בתשובה... (גור אריה בראשית כה א)

הכתב והקבלה:

...והיתה תרעומת שרה לפני אברהם לאמר כל עוד היות השפחה ברשותה היתה נוהגת בי כבוד, ומיום תתי אותה בחיקך היא מקלה בכבודי. ועל זה השיבה אברהם הנה שפחתך בידך וגו', כלומר אני אין עלי להוכיחה כי שפחתך היא כמקדם, ומדרך המוסר לא הוכחתי דאם כן היה נראה כאילו אינה שפחתך עוד. (בראשית טז ה)

מלבי"ם:

ולה - אבל הגר היתה מוכנת שבנה ישאב הזוהמא מצד שהיא שפחה ומצד שהיא מצרית שעתידה תורה לאסור. ושמה הגר - רוצה לומר שלא נתגיירה כי לא נשתנה שמה. (שם טז א)

ותקח שרה - באר שבזה לא ויתרה דבר מן האישות שלה, כי לא הוציאה אותה לחירות, כי עדיין היתה שפחתה קנין כספה, והוא נשארה אשת אברם לבדו... (שם שם ג)

חמסי עליך - חשבה שאברם הוציא אותה לחירות ועל כן היא מקילה בכבודה, וזה חמס כי היתה שפחה מנכסי מלוג שלה, שאין הבעל יכול לשחררה כי הקרן שלה והוא אוכל פירות... ויאמר אברם - אני לא הוצאתיה לחירות, והיא עדיין שפחתך והיא בידך. (שם שם ה וו)

אי מזה באת - ממקום קדוש בזה, ואנה תלכי - למצרים מקום הטומאה והזמה. ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה, ואמרה מפני שרי גברתי אנכי בורחת, שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה. שובי אל גברתך - מצד המשפט והצדק, כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול. ויאמר - אחר שראה שלא שמה לב על זה בא דבור אחר מצד המועיל, שיסבול אדם ויענה עתה אם יקנה על ידי זה טוב בעתיד, על כן יעדה שירבה את זרעה בעבור זה. ויאמר - אחר שגם על זה לא שתה אל לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, כי שמע ה' אל עניך - ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד. (שם שם ח והלאה)

והוא יהיה פרא - בעבור שלא שמעה לקול המלאך לשוב בעבור הצלחת הנפש ולא בעבור הצדק ואף לא בעבור המועיל, על כן גם זרעה לא יצלח להיות אדם מאושר רוצה בטוב או במועיל... (שם שם יב)

ותקרא שם ה' - על פי זה הבינה שהיא אין לה זכות וכשרון אל מה שזכתה שידבר מלאך ה' עמה. אתה א-ל ראי - המראה הזאת לא היה בזכותי ועל פי כחי, רק על ידי חסד בלי שום הכנה וזכות מאתי, שאם היה זה בהיותי בבית אברהם הייתי אומר שהיה זה על ידי שאני בבית איש האלקים, אבל הלום ראיתי - במדבר שאני רחוקה מבית אברהם. ב', שאם היה זה רק דבור אחד קצר הייתי תולה אותו בכחי, אבל איך ראיתי אחרי רואי - ארבעה פעמים זה אחר זה, ואם כן זה אינו בכחי. (שם שם יג)

רש"ר הירש:

ותענה - היה זה התנאי להגשמת כוונתה של שרה, שהגר תהיה משועבדת לה, עליה להיות "שפחת שרי" גם כאשת אברהם וכאם לבנו, רק כך יוכל הבן הנולד להיות בנה של שרה - מופקע מהשפעת הגר. אך שרה רצתה להשיג דבר שאיננו בגדר האפשרות, אשת אברם ואם בנו לא תוכל להיות שפחה. קרבת אברהם ורוח אברהם מערערת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי... (שם שם ו)

שובי אל גברתך - שובי מרצונך והשתעבדי לשרה מרצונך, קרבן זה הוא התנאי, הכירי ברצונך בעליונותה של שרה, הכרה זו תטביע את רישומה על בנך והוא יגדל בהשפעתה המחנכת של שרה. הגר איננה חוזרת. (שם שם ט)

ותשלך את הילד - כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר אל לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במיליון של שניה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני "שאין בכחו לראות בייסוריו", אינו פועל מתוך רחמים, זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס... ולכן לא שמע ה' קולה כי אם קול הנער. (שם כא טו)

משך חכמה:

כל אשר תאמר אליך שרה - ...כי מאברהם נטלה שרה את הטוב, והזוהמא נטלה הגר, ובאברהם היה הזוהמה מה שטעה בידיעת אלקות טרם שהכיר את בוראו, ושרה בררה ממנו הצדק והטוב, לכן ילדה את יצחק. ולכן נאמר כל אשר וגו' שהיא אינה בוררת רק הטוב...

ותלך ותתע - פירוש כי סולם מוצב בבאר שבע, ושם שער השמים, והיה עומד שם אברהם להתפלל, ולכן היא ידעה מזה וזה "ותלך ותתע" וגו', ותשב לה מנגד היינו נגד שער השמים מקדש שלמעלה.

ויקרא מלאך וגו' אל הגר מן השמים, הנה בפרשת לך כתוב "ויאמר מלאך ה'" כי היתה מדברת עמו כעם אדם, מפני שהיתה רגילה עם מלאכים, כי בבית אברהם היו מצויים, אבל כאן שנגרשה מביתו ולא שבה אליו עוד כתוב "מן השמים" שרק קולו שמעה אבל לא ראתה אותו... (שם כא יב והלאה)

חכמה ומוסר:

...והנה יש להבין, הלא המלאך שמע כי היא בורחת, ולמה אמר לה שובי? אבל הענין הוא, כי היא אמרה אחרי שנתברר לה אמונה בחוש כי אי אפשר שיזיק לה שום דבר ושום איש רשע, אמר לה המלאך אל תאמרי זאת, כי בבית הצדיקים היית ונזהרת מכל חטא, ולא היה לך שום טמטום, מה שאינו כן בבית רשעים חס ושלום... (חלק א קפו)

ר' צדוק:

והגר המצרית היא המולידה הזימה והכשפים ובבגרותה הולידה ישמעאל שמלא זימה, וזה היה קודם לידת יצחק ועקידה שעדיין לא נתבררה אהבת אברהם בכל הנסיונות, וישמעאל הוא הפסולת שמצידו לכך היו אז הנישואין על פי שרה המולדת יצחק, ועל פי הבירור כמש"ל אות ל"ח ומ"ז, אבל בזקנותה שכבר הולידה הזימה נקראת קטורה שנשמרה מעכשיו מזימה בזקנות שכבר יצא ממנה, והולידה עכשיו בני קדם מלא כשפים, וזה ממש היפך ממדת אברהם כנ"ל שהוא היפך גמילות חסדים. לכך אז"ל "ויוסף" על פי הדבור שדבר זה הוא מצד השי"ת שזה לעומת זה עשה אלקים... (חלק ג קומץ המנחה נט, עמוד נד)

מכתב מאליהו:

"ויצחק בא מבוא באר לחי רואי" (בראשית כ"ד), ועיין ספורנו שבא "להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו", ששם נשלחו המלאכים להגר. 

וצריך עיון למה התפלל דוקא במקום הזה, ואם משום המלאכים הלא גם בעצמו ראה מלאכים ומה גם במקום העקדה!

אמנם הגר בת פרעה עזבה כל אשר לאביה להשתעבד אצל שרה ולהתעלות ברוחניות. ואז בביתו של אברהם, פירוש במדרגה ההיא, היתה רגילה במלאכים... אכן כשנתעלתה עוד יותר וזכתה לדבק באברהם עצמו, ועוד יותר להיות הרה ממנו, נפלה בדקות של התגאות, (בדקות ולא בגסות שהרי עדיין ראתה מלאכים), עד "ותקל גברתה בעיני", אז "ותענה שרי" (בראשית ט"ז) ללמדה שפלות, וחס ושלום לחשוב שהיתה משום קנאה, כי שרה בגדולת נבואתה ממילא שהיתה שלימת המדות... אבל נפלה עוד יותר עד "ותברח מפניה" (שם), עזבה את בית רבה, את הבית אשר תעלה בו ברוחניות. וכיון שהרגישה בנפילתה ידעה ברור (שהרי רואי מלאכים בהכרח יודעים ידיעות גדולות מאד), שאינה ראויה עוד לראות מלאך. אך השי"ת ברוב חסדו הרבה לה סייעתא דשמיא לפנים משורת הדין ושלח לה שלש המלאכים. וזה אשר התפעלה כל כך "הגם הלום ראיתי אחרי רואי (שם). 

וזהו שיש ללמוד הרבה מאד מסייעתא דשמיא יותר מכפי הפשוט... (חלק ה עמוד רסו)