הוד

(ראה גם: הדר, יופי)

ספרי:

ונתת מהודך עליו, ולא כל הודך, נמצינו למידים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. (פנחס קמ)

בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע, אילו ניתן הוד ליהושע אין כל העולם יכול לעמוד בו. (ברכה שנג)

תלמוד בבלי:

ויגש גחזי להדפה, א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה (בדדיה). (ברכות י ב)

תרגום אונקלוס:

מהודך - מזיוך. (במדבר כו כ)

רשב"ם:

יודוך אחיך - המפרש ישבחוך שטות, אלא יתנו לך הוד מלכות, ימליכוך. ואין ה"א הוד שורש אלא מגזרת חטופי פ"א הפועל של יו"ד, כמו ישב. (בראשית מט ח)

מאירי:

הודך - הממון, כח האדם וכבודו. (משלי ה ט)

אלשיך:

ראה ערך הדר.

הגר"א:

לאחרים הודך - הוא הקלסתר פנים. (משלי ה ט)

מלבי"ם:

ההדר הוא היופי החיצוני המיוחד לכל דבר שבו נהדר במינו, כמו פרי עץ הדר... והוא מובדל מן הוד שהוא הענין הפנימי הצוריי המיפה את הדבר מצד צורתו, כל אחד לפי מה שהוא. "ויהי כזית הודו" (הושע י"ד), הוד מלכות, כל זה ענין פנימי עצמי, ועל כן לא נמצא ממנו הפועל. ונמצא "הדר כבוד הודך", שהיא התגלות ההוד העצמי על ידי הדר חיצוני. וכל מקום שנמצא הוד והדר רוצה לומר ההוד העצמי הצוריי וההדר החיצוני... (ויקרא יט טו)

רש"ר הירש:

מהודך - הוד הוא גדולת האישיות, והדר גדולת העצמה שבהופעת האישיות. (במדבר כז כ)