(ראה גם: ברכות-הגומל, הכרת הטוב, הלל, קרבן-תודה, תודה)
הפעם אודה את ה', ר"ש פתח ואמר, אודה את ה' בכל לב וגו', כתוב בכל לבב, בכל לב היה צריך לומר, אלא דוד בסוד העליון של השם הקדוש הויה רצה להודות אל הקב"ה, אודה ה' בכל לבב, ביצר הטוב וביצר הרע, (שהם ב' לבבות), דהיינו ב' היצרים השוכנים בלב, ואלו הם ב' צדדים, ימין ושמאל.
בסוד ישרים ועדה, אלו הם שאר הצדדים שבעולם הזה, (שהוא הנוקבא), כי לבב פירושו כמו דרום וצפון, (שהם חסד וגבורה), בסוד ישרים אלו הם שאר הצדדים שבעולם שהם שש (קצוות) כעין של מעלה, (דהיינו חג"ת נה"י), ועדה זה הוא המקום של יהודה, (דהיינו מלכות), וכתוב ועדותי זו אלמדם, (שפירושו תורה שבעל פה שהיא המלכות)... (ויצא קסז, ועיין שם עוד)
תא חזי שיעקב אדם שלם היה בכל, והיה מתדבק בהקב"ה, מה כתוב, ונקומה ונעלה בית אל וגו', מיד כתוב ויתנו אל יעקב וגו', מכאן שאדם צריך לשבח אל הקב"ה ולהודות לו על הנסים ועל הטוב שעשה עמו, זהו שכתוב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי.
תא חזי, בתחילה כתוב ונקומה ונעלה, שהכליל בניו עמו, ואחר כך כתוב ואעשה שם מזבח, ולא כתוב ונעשה, שהוציא אותם מכלל זה... ומשום שהוא עבר בכל אלו הצרות משום שברח מפני אחיו, שכתוב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, אבל הם באו אחר כך לעולם, לפיכך לא הכניסם עמו. רבי אלעזר אמר, מכאן נשמע שמי שנעשה לו הנס הוא צריך להודות, מי שאכל לחם על השולחן הוא צריך לברך, ולא אחר שלא אכל מאומה. (וישלח קנח)
ואם תאמר למה הוא חוב (לספר את הנסים), והלא הקב"ה יודע הכל, אלא ודאי צריך האדם לפרסם הנס ולספר לפניו מכל מה שעשה, משום שאלו המלות עולות, וכל הפמליא של מעלה מתקבצים ורואים אותם, מודים לפני הקב"ה ועולה כבודו עליהם למעלה ולמטה... (בא קפב)
בסוד ישרים ועדה, היינו באלו שיודעים סוד הקב"ה, כי הם יודעים כל הסודות של הקב"ה שהם סוד שלו... ועדה אלו הם ישראל שמתאספים בעשרה להודות להקב"ה, ועל כן יש להודות להקב"ה על טוב ועל רע, ולפרסם לפניו הכל. ואם תאמר הרי הקב"ה יודע ולמה צריך לפרסם, אלא בזה שמפרסם מתכבד הקב"ה בעולם, ועל כן צריך לפרסם הנס, ועל כן כתוב בהקב"ה והתגדלתי והתקדשתי וגו'. (תרומה תתפד)
ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה, שבכל הודיות שבתורה נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ובזו לא נאמר. אלא כביכול לא היתה שמחה לפניו על אבדן של רשעים, אם על מיתתן לא היתה שמחה במרום, קל וחומר על הצדיקים... (בשלח-שירה פרשה א)
ויאמר יתרו ברוך ה' וגו', אמר רבי פפייס בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים רבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום עד שבא יתרו וברך למקום, שנאמר ויאמר יתרו ברוך ה' וגו'. (יתרו פרשה א)
ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה'... (ברכות ז ב)
...אמר להם בכניסתי אנו מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי. (שם כח ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן אלו ברכות שאדם שוחה בהן, באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף... (שם לד א)
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו... על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב... בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה... מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו' אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן... אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי... (ברכות נד א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים... (שם שם ב, וראה עוד ברכות-הגומל)
אמר רב הונא אמר רב משם רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד... (שם ס ב, וראה שם עוד)
הני עשרים וששה הודו כנגד מי, כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו ואת עני בשיו... (פסחים קיח א)
...ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו, דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה... (תענית כא א, וראה שם מעשה)
לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלקי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. (סוטה י ב)
בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הם אומרים, אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלקינו על שאנו מודים לך... (שם מ א, וראה שם עוד)
ומברך עליה (כהן גדול) שמנה ברכות, על התורה ועל העבודה ועל ההודייה... (שם מ ב)
...הכתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב, לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. (סנהדרין לט ב)
וישתחו אברהם לפני עם הארץ, מיכן שמודים על בשורה טובה. (בראשית פרשה נח ז)
ויקוד האיש וישתחו לה', מכאן שמודים על בשורה טובה. (שם פרשה ס ז)
...לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו ממנה בעלי הודיה, יהודה - ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית ל"ח), דוד אמר (תהלים קל"ח) הודו לה' כי טוב, דניאל אמר, (דניאל ב') לך א-לה אבהתי מהודא ומשבח אנא... (שם פרשה עא ח)
רבי פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דגליא, לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות ההודאה אינה בטילה, הדא דכתיב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות זו הודאה, מביאים תודה בית ה', זה קרבן תודה. וכן דוד אמר עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך, תודה אין כתיב כאן אלא תודות, ההודאה וקרבן תודה. (ויקרא פרשה ט ז)
כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות, כי טוב אלו ההודיות, מביאים תודה בית ה' זה קרבן תודה... (ויקרא פרשה כז יב)
למה לא אמרה לאה בראובן ושמעון ולוי ובכולם הודיה אלא ביהודה? משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר, ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה, נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה, לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן, עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חולין, החזיק לו טובה ונתפלל עליו... אמר להן הראשונות התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי, אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה. וכן אמרה לאה, י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב, והרי אנו ארבע נשים, אנו ראויות לילד שלש לכל אחת, כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה'. (ויצא ט)
...מה נשתנה הודייה זו מכל ההודיות שבתורה שנאמר בכלן כי טוב וכאן לא נאמר בה כי טוב, כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אבודן של רשעים... (בשלח י)
ואמרתם זבח פסח וגו', ללמדך שכל מי שרואה ושומע נסים שעשה הקב"ה לישראל צריך ליתן שבח והודאה, שנאמר ויספר משה לחותנו וגו', ויאמר יתרו ברוך ה' וגו'... (שמות פרק יב, רח)
...אבל אתם אם הבאתי עליכם הטובה תנו הודייה, הבאתי את היסורין תנו הודיה, וכן דוד הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב... (חבקוק פרק א, תקסב)
אמר ר' יהושע בן לוי בכל מקום שאתה מוצא מפלתן של רשעים הודאה מלמעלה והודאה מלמטה, מה טעם, אודה ה' בצדקו, מה כתיב בתריה, למנצח על הגתית זה אדום, מה כתיב בתריה, אודה ה' בכל לבי. (תהלים ז, תרלח)
עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך, אמר רבי פנחס בשם רבי לוי בשם רבי יוחנן ואמרי לה בשם רבי מנחם גלילאה ואמרי לה בשם רבי זעירא כל התפלות בטלות לעתיד לבא, והודיה אינה בטלה לעולם, הוי אשלם תודות לך, הדא הוא דכתיב ותעמודנה שתי התודות בבית האלקים, תודת התפלה ותודת הקרבן. (תהלים נו, תשעד)
הודו לה' כי טוב וגו', אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל הטובה שהוא עושה להם, וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי, ואומר א-לי אתה ואודך... (שם קיח, תתעה)
ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים... (דברי הימים ב כ, תתרפה)
ולמען תספר באזני בנך, אמר רבי חונא מצינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שצריך אדם ליתן שבח והודייה לשם על מעשה נס, מן התורה מנין, דכתיב ולמען תספר וגו', ואומר ולמען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט'), מן הנביאים דכתיב, חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו' (ישעיה ס"ג), ואומר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו וגו' (שם י"ב). מן הכתובים דכתיב, אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו וגו' מספרים תהלות ה' ועוזו וגו' (תהלים ע"ח), ואומר (שם ק"ז) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. (שמות י ב)
ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו', למדנו למי ששומע נסים שעשה ה' את אבותינו במצרים צריך ליתן שבח והודיה, וכן הוא אומר ביתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. (שמות יב כז)
אהרן ראה את אחיו מלך ואת עצמו כהן גדול ואת ארבעת בניו משוחים בשמן המשחה סיגני כהונה ואת נחשון אחי אשתו נשיא שבט מקריב קרבנו בראשון לכל השבטים, ובו ביום מתו שני בניו, לכך נאמר ביום טובה היה בטוב לתת שבח לבורא הכל, שנאמר (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, ולהודות, שכן ראינו ומצינו ההודאה נקראת טוב, שנאמר (שם קי"ח) הודו לה' כי טוב... (שמיני)
...ונעלה מזה אל מה שאנו חייבין בו לבורא יתעלה מן השבח וההודאה על רוב חסדו וגודל טובו עלינו, ונאמר, כי מן הידוע אצלנו כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי כונתו להועיל לנו, ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו ימנעהו מהיטיב אלינו הודאתו חובה עלינו, כיון שנתברר לנו כי דעתו עלינו לטוב, וכי כונתו להועיל לנו. ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כוון בה אלינו יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו ואין אנו חייבין בה... אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת יגיע אליה אחר זמן בטובה קטנה ואבודה ונבזית יתננה מיד, ולא נתכוין אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלקים בידו לתתה למי שיהיה ראוי לה. ומן הידוע כי ראוי להודות אותו ולשבחו אף על פי שהיתה כונתו לפאר את נפשו באחריתו, ועם כל זה נתחייבה לו ההודאה, כמ"ש איוב (כ"ט) "ברכת אובד עלי תבא", ועוד אמר (שם ל"א) "אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יחם".
אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם הוא כמי שאוצר דבר אצל חברו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן, אף על פי שכונתו לתועלת עצמו בהטיבו לזולתו כמו שאמרנו, חייב לו מן השבח וההודאה עליה...
וממה שראוי לעמוד עליו כי כל מטיב לזולתו מבני אדם מכל המינים אשר זכרנו, אין לו יתרון על מי שמטיב לו אלא במקרה מן המקרים, אבל באנושותם ועצמם נמשלים וקרובים זה לזה בעצם ובדמות ובחבורם ובצלמם וטבעיהם וברוב מקריהם, ועם כל זה חייב מי שמטיבים לו מן העבודה למטיב מה שספרנו. ואם היינו חושבים כי מי אשר מטיבין לו בתכלית החסרון והגריעות ובהרכבתו וחבורו ודמותו היה חייב בעבודה יותר... וכאשר נבחון על ההקשה הזאת דבר הבורא יתברך ובני אדם בשכלנו, נמצא הבורא יתברך נעלה ונשא ומרומם על כל נמצא... וכן נמצא האדם בהקשתו אצל שאר מיני החיים שאינם מדברים חסר וחלש מכלם... וכאשר נעמוד במחשבותינו על גדלות הבורא יתעלה ועוצם יכלתו... ונסתכל בחלישות האדם וחסרונו ורוב צרכו ורישו לדבר שימלא מחסורו, ונבחון רוב טובות הבורא יתברך וחסדו עליו... כמה האדם חייב לו ית' מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת התהלה... (שער ג עבודת האלקים הקדמה, וראה שם עוד)
ומה ששאלת על המעוטה שבעבודות האלקים שאין אדם יוצא ידי חובתו בפחות ממנה ותתחייב לו בה התמדת טובתו עליו הם י' ענינים... ומהם שיזכיר טובות האלקים בלשונו תמיד וירבה להודות לו ולשבחו בלבו עליה ובנראה מדבריו, ומהם שלא תהיה נמבזה ומעוטה בעיניו, ומהם שלא יתלה בזולתו אם תהיה על ידי אמצעי, שיודה האמצעי ויתעלם מהודות הבורא עליה... (שם פרק ז)
והחמישי, כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות יכנע לא-ל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם וישפל לפניו מיראתו שלא תהיינה לנקמה ממנו כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד מג' דברים, לטובו מאת הבורא יתברך, או לנסיון ומבחן, או לנקמה ומכשול. (שער ו הכניעה פרק ד)
וישתחו ארצה - מכאן שמודים על בשורה טובה. (בראשית כד נב)
אם על תודה - על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים וגו' שצריכים להודות, שכתוב בהן (תהלים ק"ז) יודו לה' חסדו. (ויקרא ז יב)
אתה יודוך - לשון נופל על לשון, ורוצה לומר ישבחוך ויכבדוך. (בראשית מט ח)
וישתחו - בגימטריא מודים על בשורה הטובה. (בראשית מז לא)
אספרה כל נפלאותיך - על דרך הפשט ירמוז על מ"ש חז"ל (ברכות נ"ד) שחייב אדם לגלגל כל הנסים כשיודה על אחד מהם. (תהלים ט ב)
אדין דניאל - הורה לנו שיודה אדם מיד, כי קם מיד בלילה להודות. (דניאל ב יח)
...כי כאשר מזכיר בכל מקום הודאה הוא מוסר עצמו אל השי"ת בשביל הטובה שעשה אתו, כי זהו ענין ההודאה. ומפני שנתן לאדם הארץ, אם כן יחשוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, וכאילו האדם חס ושלום יוצא מרשות השי"ת, לכך צריך לומר הודאה תחילה וסוף, ובהודאה זו מוסר עצמו ונפשו אל השי"ת שעשה אתו הטובה הזאת. (נתיב העבודה יח)
ובמדרש ויק"ר... לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל... וביאור זה, כי התפלה שהאדם מתפלל על צרכיו וכל דבר שהיא תפלה בטלים לעתיד לבא, שאין צריך תפלה על צרכיו, אבל הודאה שנותן אל השי"ת מה שעשה עמו כעבד הזה שמתודה שעשה עמו טוב, ולפיכך כל הודאה הוא לשעבר, והתפלה היא להבא... וכן כל הקרבנות הם תקון אל האדם, ולעתיד אין צריך תקון, ולפיכך כל הקרבנות בטלים חוץ מן הודאה, שמודה כי הוא אל השי"ת מצד הטוב שעשה עמו, ומביא קרבן הודאה על שעבר...
וכבר אמרנו כי התודה היא שאנו מודים כי הכל אל השי"ת, כמו שאמר במזמור לתודה, כי הוא עשנו ולו אנחנו, והנה המצה מורה על שהוא יתברך עשנו, והחמץ מורה כי אליו אנחנו הכל כמו שביארנו... (דרשה לשבת הגדול)
זרעא דיוסף... אבל יהודה הוא דבק בשמו יתברך לגמרי, והדברים האלו הם סוד נפלא, כי נקרא יהודה על שם הפעם אודה (בראשית כ"ט), וההודאה היא שמודה ומפרסם הדבר לכל, כי זהו ענין ההודאה, שהרי צריך להודות בעשרה, ודברים אלו מסתרי החכמה מאד, ולכך היה מקדש שם שמים בפרהסיא, ותמצא יהודה בראש הדגלים... (חידושי אגדות סוטה לו ב)
ויש ראיה לזה במדרש תהלים מזמור לתודה, רבי יוחנן בשם רבי מנחם דמן גליא, כל התפילות בטילות לעתיד לבא וההודאות אינן בטילות... והמעמיקים בחכמה אמרו כי לפיכך קרבן תודה אינו בטל מפני שהוא לצורך הודאות הנשמות כשיצאו כל אחת מגלות הידוע ויתעלו בתפארת מקום היחוד ומקום ההודאה, כענין ד' שצריכים להודות בבואם אל ביתם בשלום ולומר יודו לה' חסדו... (בית דוד, ועיין שם עוד)
אשר נתן לי אלקים בזה, דרך הצדיקים כשזוכרים הטוב אשר הגיעם חולקים כבוד לה', כי הוא הנותן, כאומרו "הילדים אשר חנן אלקים" וגו'... (בראשית מח ט)
והתודה - גדר הוידוי הוא הפך הכפירה וההכחשה, והוא שמפרסם בפניו דבר שטבע בני אדם להעלימו, והוא שמודה שבח חברו או שמודה גנות עצמו, מן הראשון "יהודה אתה יודוך אחיך", "הפעם אודה את ה'", כי דרך בני אדם להעלים מעלת אחרים, וכן דרכם לתלות הכל בטבע, כמ"ש מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודיתו. ומזה נגזר שם תודה על הודאת הנס, כמ"ש "יודו לה' חסדו", שמודה ומכיר פלאי ה'. ומין השני ההודאה על חטאיו, "אודה עלי פשעי לה'", "ומודה ועוזב ירוחם", ובהתפעל, "ומתודה חטאתי" (דניאל ט')... כי מטבע האדם להעלים חטאיו... (ויקרא ה ה)
בכל לבי - ולא שבשעת הודאה יחשוב על טובות נוספות. (תהלים ט ב)
ויאמר ברוך ה' - מכאן למדו בב"ר שמודים על בשורה טובה. ובפרק הרואה יליף מהא שאמר יתרו ברוך ה', וקשה אמאי לא למדו מאליעזר דקדים... אלא הענין ברכה משמעו העקרי אינו לשון הודיה בעלמא, אלא לשון תוספת השפעה למעלה כביכול... וכך יסד מלכו של עולם יתברך דברכת האדם פועלת למעלה. אבל זה אינו אלא בהליכות העולם על ידי הטבע, מה שאינו כן אם בא בנס נגלה לשעה... ומשום הכי אין צריך תפלה להבא במקום שהישועה ברורה ומובטחת, ולא כמו בהמקום שהישועה באה על ידי הליכות הטבע... שזה המדה אינה צריכה תוספת השפעה על ידי ברכה על העבר. משום הכי אליעזר שבא לידו הענין בדרך נס נסתר בהשגחה פרטית לכן בירך, מה שאינו כן יציאת מצרים שהיה בנס נגלה, משום הכי לא ברכו עד שבא יתרו ובירך גם על זה. ואם כן משמעות ברוך שם היינו הודיה ושבח... (בראשית כד כז והרחב דבר)
הפעם אודה - רש"י, ואף על פי שגם אדם הראשון הודה, כבתהלים קל"ט, מכל מקום לא היה מי שהודה על שהגיעו יותר מחלקו כלאה. (בראשית כט לה)
ענין הלל והודאה ולכאורה אחד הוא, ומאא"ז מו"ר זצלה"ה שמעתי כי הם נגד יהודה ויוסף, והוסיף לי ביאור כי הלל הוא באור נגלה ובהיר. ויראה לפרש כי לשון הודאה הוא על מה שהיה נראה לו טוב, והאדם מודה שהוא טוב וחסד, (שהרי גם על וידוי חטא נקרא הודאה). והנה כתיב "אודה ה' בכל לבב", פירוש בשני יצריך, אם כן נראה כי הודיה הוא אחר התיקון שהאדם גבר על היצר הרע ולא נדבק בעולם הזה, אף שהיה לו כמה נסיונות, ואז מודה גם על הנסיון שהיה צר לו אז מודה עתה, שרואה למפרע שזה היה חסד עליו. אבל הלל הוא מי שמופרש מעולם הזה, ומשבח על ידי שרואה גבורת ה' ונפלאותיו... (חנוכה תרל"א ג)
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם רבותינו ז"ל פירוש הגמרא... והיינו שיש נקודה פנימיות בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם, ועל ידי ההלל והודאה יכולין להכניס נקודה זו בכל הנפש, והוא על ידי זה ששמח האדם בנקודה זו ונותן הודאה להקב"ה על שזכה להיות בכלל ישראל, על ידי זה החשק יכול להרחיב הנקודה. והנה הלל והודאה הם ב' מדריגות, שהלל הוא שבח, וצריכין להיות מקודם אצל האמת, כמ"ש הללו עבדי ה' שלא להיות משועבד לשום דבר רק להשי"ת, אבל הודאה יכול להיות לכל איש ישראל, ואף המלוכלך בחטא, על ידי הודאה ווידוי דברים מתקרב... וגם הודאה על נס, ודאי הוא על ידי זה שמבינים שאין ראויים לנס, כי מה שייך הודאה להקב"ה על נס, הלא אין הפרש לפניו בין נס לטבע, רק על ידי שמבינים שאין זוכין לנס שייך הודאה, ועל ידי זה משיגין אחר כך עומק הנס להלל לפניו. (שם תרל"ג ו)
מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ... ופירוש הלל והודאה נראה כי על ידי הנס דחנוכה נתקדש שם שמים, כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש, שראו הכל נצחונו של השי"ת וגבורותיו, ועל ידי זה נפל פחד השי"ת על הכל, ומצד נצחונו ית' הוא ההלל לשבח לפניו, ומצד קבלת היראה להודות לפניו להיות נכנע ולהבין שפלות עצמו הוא בחינת הודאה... (שם תרל"ד ב)
הלל והודאה הוא שמחה והכנעה... כי אין שמחה של מצוה מתקיים בלי הקדמת היראה והכנעה, שעל ידי זה היא עומדת לעד... כשיוצאין ממלכות בשר ודם נעשין בן חורין יכולין לקבל מלכות שמים וצריך להיות עיקר השמחה על זה שיוכל לשעבד עצמו להשי"ת... ועל ידי הודאה יוצאין מיצר הרע שהוא הכנעה לב נשבר, דלא שליט יצר הרע רק בגסות, ונמצא הודאה הכנה אל ההלל... (שם תרל"ה ז)
לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה, דבמה שהקב"ה עושה לנו נסים יש לתת הודאה על גוף הנס, היינו הצלה מאומה הרשעה, וגם להלל לפניו על כל המעשה, כי הרבה רווח והצלה לפניו ית' שלא היה מסבב להצטרך לעשיות הנס, רק הוא חיבה יתירה שהשי"ת חפץ לעשות נסים לעמו בני ישראל. ובעת שנעשה להם הנס שהיה עת צרה ונושעו מהצרה לא היה להם כל כך ישוב הדעת והודו להשי"ת על ההצלה, ואחר כך לשנה אחרת הבינו כל זה שיש להלל על כל המעשה שסיבב הקב"ה המלחמות כדי לעשות להם נס, כי ההודאה בעת צרה והלל בעת הרווח... (שם תרל"ו ה)
בהלל והודאה... אמנם הודאה הוא לאשר אין עבודת התחתונים כראוי, ולכך מתרחקין ממלכות שמים קצת, אך כשהקב"ה ברחמיו עושה נסים לבני ישראל מודים לפניו ית', שעל ידי שנתרחקו ואחר כך מתקרבין מצד זה יש בחינת הודאה שמודה על דבר הנוסף... והלל והודאה שניהם גימטריא אלקים, וכל זה ידוע בסוד מצות נר חנוכה. (שם תרל"ז)
בהלל והודאה... לכן בשנה האחרת שהרגישו קבלת מלכות שמים וזה הלל, ואחר כך נתנו על זה עצמו שבח והודאה שזכו להלל את ה' על ידי שיצאו מכלל עבדי בשר ודם. וביאור הענין דהלל הוא לה' בלבד, והודאה הוא בהשתתפות נפש האדם, הלל הוא הארה אמיתיות... שמתבטל כחות האדם על ידי הזכרת שמו הגדול יתברך, ואז אין האדם זוכר ממהות עצמותו רק להלל לפניו ית'... ובעולם הזה אין אנו מוכנים תמיד לזה... אבל הודאה הוא תמיד, כי בכל מקום יש להודות לה', ואדרבא, מי שבשפלות יותר צריך ביותר להודות... (שם תרל"ח ה)
חז"ל עשו עיקר מנס דנרות... והודאה הוא על מה שיצאו מתחת יד הרשעים, והלל הוא על שנכנסנו תחת יד מלכות שמים, כמ"ש הללו עבדי ה' ולא עבדי יון, וצריך להיות עיקר השמחה מה שיצאנו לחירות כדי שנוכל לקבל אחר כך מלכות שמים... (שם תרמ"א)
ואדוני מו"ז ז"ל אמר כי על כן תקנו בהודאה, דכתיב וירכתיה די נחש, שאינו מניח לכרוע עצמו כראוי לפני הקב"ה... וכשגברו על קליפת יון תיקנו שבח במודים. ולבאר נראה כי אז"ל שצריכין לכרוע עד שיתפקקו ח"י חוליות שבשדרה... ועל ידי הכריעה והודאה לפני הקב"ה מתטהרין הח"י חוליות ומתפתחין, כי זה הקליפה מעכב החיות שבחוליות להתגלות, לכן יש כריעה וזקיפה... וזה בחינת הלל והודאה, וכן כריעה וזקיפה... (שם תרנ"ד)
עשאום יום טוב בהלל והודאה, הלל מיוחד לבני ישראל, כמ"ש עם זו יצרתי וכו' תהלתי יספרו, והודאה הוא אשר זכו בני ישראל ליקח חלק שאר האומות, כי באמת הכל צריכים להודות אליו ית"ש... אבל כאשר החמיצו תולדות יפת ועמד מלכות יון להשכיח אותנו תורת ה' ומצותיו ניתן לנו חלק השמאל גם כן... (שם תרנ"ו)
מזוזה בימין... וזה ענין הודאה שתקנו, כי ההלל מיוחד לבני ישראל בכל הישועות, והודאה הוסיפו לפי שראו שנס הזה הוא להשאיר הארה גם לימי הגלות, כשיהיו בחוץ... (שם תרנ"ז)
ענין הלל והודאה הם שם א"ד ושם אהי"ה, כי כל נפלאותיו של הקב"ה הם סתים וגליא, וכשנעשה נסים לאבותינו יש הלל על הישועה שבני ישראל מרגישין ורואין, אבל עומק נפלאותיו אין לשער ולספר, כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, וזה עיקר הישועה התיקון שנעשה למעלה, וזה בחינת הודאה מה שאין רואין בעין, רק שמבינים מן הנגלה הנסתר, ועל זה יש להודות... (שם תר"ס)
הלל והודאה בחינת נפש וגוף, כי הלל הארת הנשמה והנפש, כמ"ש "כל הנשמה תהלל", והודאה הכנעת הגוף להסכים עם הנפש, ולכן יש כריעת הגוף בהודאה, וכתוב "הוציאה ממסגר נפשי" עי"ז להודות, כי הנפש במאסר הגוף, וכשיש גאולה וחירות אל הנפש צריכין להכניע גם הגוף להודות לה', כי הודאה בפה שהוא בהשתתפות הגוף, והלל במחשבה ורצון, והם בחינת גאולה ותפלה... (שם תרס"א)
כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך, כי היה להם חכמה טבעית, וזו מביאה שכחת השגחת הבורא ית"ש... שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות, אבל באמת הנהגת כל הגלגל הכל על פי הנהגה עליונה... ולכן תיקנו להלל ולהודות, שעל ידי הודאה והלל לה' על כל הדברים זה מביא הזכרון שלא להיות נטבע תוך הטבע ולבא לשכחה... (שם)