הזכרת נשמות

מדרש תנחומא:

...לכך רגילים להזכיר את המתים בשבת שלא ישובו לגיהנם, שכן איתא בתורת כהנים כפר לעמך ישראל (דברים כ"א) אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מכאן שהחיים פודים את המתים, לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה, שכן שנינו בתורת כהנים יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר אשר פדית, מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותו כחץ מקשת, מיד נעשה רך ונקי כגדי ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורים מדלי וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים, כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון ובחלב ובשמן ובדבש ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים ונופו נוטה על כל שולחן צדיק וצדיק וחי לעולם. (האזינו א)

רבינו בחיי:

כפר לעמך - דרשו בפסיקתא אלו החיים שמתכפרין בממונם אשר פדית אלו המתים שמתכפרין בממון החיים, ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים שיש להם תועלת למתים וכל שכן אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו בהיות אוכל הבן פירותיו. והוא הדין לאומר בשבילו קדיש או שום ברכה בבית הכנסת בצבור, וכמו שאמרו באגדה באותו מעשה של רבי עקיבא, וכדאיתא במסכת כלה. (דברים כא ח)