(ראה גם: דרך)
שלשה המה מטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת. ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל, זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו. (משלי ל כט)
אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין רבנן שבתא, כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו', אנא נמי רהיטנא. אמר רבי זירא אגרא דפרקא רהטא... (ברכות ו ב)
תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמיד חכם... ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה... דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה להדריה בקדושא דבי שמשי. ואל יהלך בקומה זקופה, דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב מלא כל הארץ כבודו. (שם מג ב)
בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי, אלא רבנן נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי... (שבת ה ב, וראה שם עוד)
אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע... (שם מא א)
...אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, מאי היא, כי הא דאמר רב הונא אמר רב... היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתיעקר שניה מותר... אלא כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת... (שם קיג ב)
מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר מעוטי בהילוכא עדיף, ומר סבר מעוטי במשוי עדיף. לא, דכולי עלמא מיעוטי בהילוכא עדיף... (שם קכז א)
דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה על הגשר יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא... אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, שנאמר ויקם וילך מנוח אחרי אשתו... אלא אחרי דבריה ועצתה... אמר רבי יוחנן אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים, אחרי עבודת כוכבים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין... (עירובין יח ב)
אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם... (שם נד א)
אמר רבי אליעזר הבא מן הדרך אל יתפלל ג' ימים, שנאמר ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוה ונחנה שם ימים שלשה. אבוה דשמואל כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי... (שם סה א)
דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב (בעוד החמה זורחת) ויצא בכי טוב. (פסחים ב א)
והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין, היכא דשכיח היזיקא שאני, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני... איתמר אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן... (שם ח ב)
איזוהי דרך רחוקה, מן המודיעין ולחוץ וכמדתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא, רבי אליעזר אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ... אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא, סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין, חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא... (שם צג ב)
אמר ריש לקיש ארבעה העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן... והעובר בין שני דקלים... והעובר על מים שפוכין ואפילו שפכתן אשתו בפניו... (שם קיא א, וראה שם עוד)
...דאמר רבא דרך ביאתך, וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. (יומא יא ב)
אמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור... ועוד תניא שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו... והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור, אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח, דמצדד אצדודי. (שם לז א)
...הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח... (שם נח ב)
אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות. אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה אבל לאושפיזי אמאי דנקיט סמיך. ואיכא דאמרי אמר רב כהנא לא נצרכא אלא אפילו לביתיה... (סוכה מד ב)
הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך, שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך... אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי (למקום שמתבקש) תמן מובילין יתיה. (שם נג א)
...מאי נמושות, אמר ר' יוחנן סבי דאזלי אתיגרא... דאמר מר מהלכין כל אדם בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה. (תענית ו ב)
אל תרגזו בדרך, אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך. איני והאמר רבי אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים הלך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, טעמא דאיכא דבור, הא ליכא דיבור ראויין לישרף, לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה, והכנסו בחמה לעיר... אמר רב יהודה אמר רבי חייא המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון, מאי טעמא, הכא תרגימו משום מעיינא (שלא יתחלחלו מעיו), במערבא אמרי משום מזוני... רב פפא כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא, קסבר משום מעיינא... (שם י ב)
ורוח להולכים בה, אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא... ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים... (כתובות קיא א)
ונערותיה הולכות וגו', אמר רבי יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר הנה אנכי הולך למות. (סוטה יב ב)
פרוש נקפי זה המנקיף את רגליו (אינו מרים רגליו מן הארץ), פרוש קיזאי אמר רבי נחמן בר יצחק זה המקיז דם לכתלים, (עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים)... (שם כב ב)
אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי. (קדושין לא א)
תנו רבנן דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך... תנו רבנן דבר בעיר פזר רגליך, שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה... תנו רבנן דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים, דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא. שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים, דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי. תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו, והני מילי היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה... (בבא קמא ס ב)
והם תכו לרגליך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. (בבא בתרא ח א)
...ור' אליעזר רבים במאי קנו ליה, בהילוכא, דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. א"ר אלעזר מאי טעמא דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ורבנן, התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו... (שם ק א, וראה שם עוד)
אמר רבה בר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... (מכות י ב, וראה שם עוד)
...דאמר רבי יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב עון עקבי יסבני, עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין... (עבודה זרה יח א)
דרש רבי שמעון בן פזי, מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וגו', וכי מאחר שלא הלך היכן עמד, ומאחר שלא עמד היכן ישב... אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב... (שם שם ב)
שאלו (הנכרי) להיכן הולך ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, דכתיב עד אשר אבא אל אדוני שעירה... (שם כה ב, וראה שם עוד וערך דרך)
רבי חנינא בן חכינאי אומר, הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי... הרי זה מתחייב בנפשו. אבות ג ד)
רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואמר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו... (שם שם ז)
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו... הולך ועושה חסיד. (שם ה יד)
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם... והקב"ה נותן בו רוח ונשמה... והלוך רגלים ובינה והשכל. (נדה לא א)
וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, א"ר חלפון שמענו שיש הילוך לקול, שנאמר וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן, והילוך לאש, שנאמר(שמות ט') ותהלך אש ארצה. (בראשית פרשה יט יב)
אמר ר' אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. (שם שם יג)
רבי לוי בשם ר' יוסי בר זימרא פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלש מילין. ר' יודן בר ר' סימון אמר מיל, שנאמר אורח ברגליו לא יבא. ר' נחמיה אמר בשם ר' אבהו לא נתאבקו רגליהם אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת. (שם פרשה מג ד)
וישא יעקב רגליו, א"ר אחא (משלי י"ד) חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמרה כריסא טענא רגליא. (שם פרשה ע ח)
ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד במקם אחד ויכוין לבו לשמים... (לך לך א וראה שם עוד)
וילך משה, אין וילך אלא לשון תוכחה, שנאמר (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות אלקים... (וילך א)
מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ומנהיגיו... מנין ימותיהן, חשבון שעותיהן, סכום פסיעותיהן, שנאמר (איוב י"ד) כי אתה צעדי תספור וגו'... (פרק ל)
והשענו תחת העץ, תניא לעולם אל ירבה אדם בישיבה שהישיבה קשה לתחתונים, ולא ירבה בהילוך שהילוך קשה לעין... אלא ישלש שליש בעמידה, שליש בהילוך שליש בישיבה... (בראשית יח ד)
...ואפילו פסיעות שאדם פוסע בעולם הזה עולה במחשבה, וכן איוב אמר (י"ד ט"ז) כי אתה צעדי תספור... (שמות ז ח)
...הילוך לזבולון, שנאמר זבולן לחוף ימים ישכון, ואומר שמח זבולן בצאתך... (שמות)
ואחר כך התנהג כן ברגליך ומנעם מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים, כמ"ש (תהלים א') "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וגו', אבל רוץ לכל המעשים הטובים ומושבות החכמים, כמ"ש (משלי י"ג) "הולך את חכמים יחכם", ואמר (שם ב') "למען תלך בדרך טובים"... (שער ט הפרישות פרק ה)
ונערותיה הולכות - ורבותינו דרשו הולכות לשון מיתה, כמו "אני הולך למות"... (שמות ב ה)
מתהלך בגן - ...אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה, הנה רבי אבא עשאו כלשון "וילך ה'" כמו שפירשנו בלשון ההליכה, אלא שהוא פתר הכתוב להסתלקות השכינה שהיתה שורה בגן עדן ונסתלקה ממנו, ואנו מפרשים אותו לגלוי השכינה במקום ההוא, והוא הנכון והנאות בכתוב. (בראשית ג ח)
התהלך לפני - בדרך שאורה אותך, כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר עליה התהלך לפני, ואחרי הצוואה יאמר "אחרי ה' תלכו". (שם יז א)
וילך איש - לרבותינו שהלך בעצת בתו, ור"א אמר שהלך לעיר אחרת, ולדעתי בעבור שלא חשש לגזירת פרעה, כי כל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר לשון הלך... (שמות ב א)
התהלכו אבותי לפניו - מורה על עבודת ה' בלב ובמעשה... (בראשית מח טו)
לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי, ולא יהלך עקב בצד אגודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח, ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג המשוגעים, ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת, אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה, ומהלך בשוק כאדם הטרוד בעסקיו. גם ממהלכו של אדם ניכר אם הוא חכם ובעל דעה או שוטה וסכל. (דעות פרק ה ח)
הלך נאמר על תנועות מיוחדות של בעלי חיים, והושאל להמשך גופות יותר דקים, "ותהלך אש", והושאל אחר כך למה שמתפשט ואינו גוף כלל, "קולה כנחש ילך". ולפי זה הושאל בבורא על התפשט הענין או סור ההשגחה, וכן "ויחר אף ה' בם וילך" - ענין הסתלקות השכינה והתפשט והראות חרון. וכן הושאל הליכה להנהגה במנהגים חשובים, כמו "והלכת בדרכיו". (חלק א פרק כד)
ולא ילך בקומה זקופה ובגלוי הראש, כי שכינה למעלה מראשו, ולא בעינים רמות ממורא שכינה... (נג)
עקב תשמעון - ...ועוד יכלול "עון עקבי יסובני" (תהלים מ"ט) שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן, והן פסיעות של מצוה כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש, ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול. וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת, שנאמר (הושע י"א) "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג", ואם אינו מקיים מצות אלו של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין... וכן אם פוסע לדבר עבירה אותו עון יסבהו ליום הדין, שכן מצינו בבתו של ר' חנינא בן תרדיון... הא למדת שהאדם נוטל שכר על פסיעותיו כפי הדרך שהוא הולך בה... (דברים ז יב)
ההליכה אמנם מלה משותפת לתנועות בעלי החיים והתנועעות גופות נעדרי החיות, וגם להתפשטות ענין והתפרסמו, וגם על סור דבר מדבר והסתלקו ממנו, והושאל גם על הנעת האדם ציורו ושכלו להעתק מאיזו מדה מגונה והתאחז בטובה ממנה. והמדקדקים פירשוה על זירוז מעשה, ועל זה יאמר "לכו נרננה"... (חבור התשובה מאמר ב פרק ו)
אליהם אל תרגזו - בגימטריא זהו אל תדברו בהלכה, אליהם אל תרגזו בדרך - בגימטריא אל תפסעו פסיעה גסה, שכשאדם פוסע פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו. (בראשית מה כד)
...והטעם כי האדם כאשר רואה שאחד הולך למקום אחד על זה שייך לומר לאן, כלומר הליכתך שאתה הולך לאנה הוא, שעל הליכתו שעדיין לא באה אל הגמר ואל הסוף שואל לאיזה מקום אתה הולך ומתנועע, אבל בביאה לא שייך לומר בזה מאנה, כי לשון זה לא שייך לומר בפרט כאשר שואל על ביאה שכבר עברה... (דרך חיים ג א)
ואיסור דרבנן ברגלים שלא יצא מחוץ לתחום שבת ויום כפורים ויום טוב שלא יפסיע פסיעה גסה כשיוצא מבית הכנסת, והוא איסור, ובלאו הכי נמי הזהירו שלא יפסיע פסיעה גסה, משום שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם, ופסיעה גסה בשבת הוא איסור חמור מדברי סופרים משום אם תשיב משבת רגליך, אבל לרוץ לדבר מצוה מותר ואפילו בשבת, ואפילו מצוה איכא, שנאמר "ונדעה נרדפה לדעת את ה'"... (שער האותיות ברגלים)
...אחר כך אמר ובלכתך בדרך, בהיותו בדרך שייך הליכה ולא ישיבה, כי אדרבא צריך לילך בזריזות כדי שישוב במהרה לביתו לעבודת השי"ת, מכל מקום בלכתו בדרך אמר הפסוק "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'", רוצה לומר הוא מאושר כשהוא תמים עם ה' אף בהיותו בדרך הממעט את השם, והוא הולך בתורת ה' שלא נפרד מהתורה והמצות, ואינו מיקל בשום איסור כנהוג בהולכי דרכים וגם תורתו ותפלתו מתקיימים... (מסכת חולין)
לכה אתנו - ...ונראה שלשון הליכה נופל על תנועת הרגלים לבד המעתיקין את האדם ממקום למקום, אבל יכול להיות שאף בהיותו הולך למקום אחר מכל מקום עדיין דעתו קשורה במקום אשר הלך משם, אבל לשון נסיעה העתקה כוללת לגופו ולמחשבתו מכל וכל... (במדבר י כט)
לך לך - כל הליכה תנועה והתרחקות ממה שממנו למה שאליו, בין תנועה גשמית ממקום שבו למקום שאליו כמו ללכת ארצה כנען, בין תנועה רוחנית, רוצה לומר התרחקות מחשבי מעסק אשר בו אל התעסקות ועיון מחשבה אל מה שלפניו או שלמעלה, כענין "ונתתי לך מהלכים בין העומדים", ואופני התרחקות האלה הפוכים המה בעניניהם, כי התרחקות מקומי הולכת ממדרגה שלפניו למאוחר ממנו... ותגדל ההרחקה מעט מעט... אמנם התרחקות המחשבית הולכת מאחור לפנים מן הרחוקים אל הקרובים אליו יותר... (בראשית יב א)
וילך ה' - לשון הליכה ישמש גם על הפסק הדבר וסלוקו (תהלים ע"ח) "רוח הולך" על הסתלקות הרוח החיוני מן הגוף... (שם יח לג)
יעקב - הבא בסוף וגם המתקדם, כי העקב שהוא החלק היותר בולט בכף הרגל הוא הפועל ביותר בהליכה, לכן ישמש גם על פעולת ההליכה, כמו (שה"ש א') "צאי לך בעקבי הצאן"... "הוריני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב" (תהלים קי"ט) אשמרנה בכל מעגלותיה ועקבי נתיבותיה... (בראשית כה כו)
יש הליכה פעלית גופניית שילך בדרך או אל מקום אחר להגיע אל מחוז חפצו ממקום למקום, ויש הליכה הגיונית מוסרית נפשית, שילך בדרך טובים, וכן הליכה מליצית מיוחסת לעצמים בלי בעלי רגלים ורגש חיים. ויש הבדל בזה בלשון, שעל ההליכה הגופנית ממקום למקום ישמש בבנין הקל, הלך ילך, וכדומה, ועל הליכה הגיונית ומליצית ישמש לרוב בבנין הכבד, כמו "אהלך באמיתך", ובמליצה "בין הרים יהלכון", "צדק לפניו יהלך", שאינה הליכה ברגלים רק הושאל מההליכה הגופנית בלשון הגיוני. ולשון מתהלך בהתפעל אם הוא בהליכה גופנית מורה על הליכה הנה והנה דרך טיול או להתהלך לפני או אצל נושא אחר, כמו "קול ה' מתהלך", אמרו במדרש מקפץ ועולה מקפץ ויורד, שהיא הליכה טיולית לטייל הנה והנה... ובדברים הגיוניים מורה ההתהלכות בדרכי הלב ונפש מתאמץ לבחור דרכים לנפשו ולהרגיל בם, ואם בא על הליכת הנפש ודרך התורה בבנין הקל ירצה שילך בדרך זה בקביעות עד שהיא מחוז חפצו ומגמת פניו, כהולך בדרך להגיע אל עיר חפצו... (הכרמל)
התהלך לפני - בנגוד להלך רוצה לומר שאין הליכתו מכוונת על ידי גורמים חיצוניים, כי אם מתוך החלטה עצמית פנימית. (בראשית יז א)
התהלכו אבותי - הליכה עצמית מאנרגיה חפשית, ביטוי זה בא בקשר להליכת האדם לפני ה' ושליחי ה'. (שם מח טו)
תלכו - מציין את המעשה האינדיבידואלי המוסרי. (ויקרא יח ג)
בחוקתי תלכו - תנועה בכיוון אל המטרה, רוצה לומר כל הרציות והדרישות שלכם יהיו תוך גבולות אלו של החוקים. (שם כו ג)