(ראה גם: הוראה, מחלוקת, מסורת, תורה)
ומי שהוא בקי (שהוא אותיות יקב) בהלכה שלו, שהיא השכינה, הקב"ה עמו, שבשבילה לא יזוז ממנה לעולם, שיש הלכה שהיא נערה (משמשת) שלה מצד הנער (מטטרון שבבריאה), ובשבילה אמרו הלכה כפלוני, (שסובבת על הנערה שלה), אבל הלכה שלך, רועה הנאמן, היא שנאמר בה הלכה למשה מסיני, מפי הגבורה נתן לך הקב"ה בתו שלו, (שהיא השכינה).
ומשום זה על הלכות אחרות נאמר רבות בנות עשו חיל, על הלכה שלך נאמר ואת עלית על כלנה, שנתגברה על כולן בגבורה, ה' עמך גבור החיל, התתקן בך, והשלם בנין המלך, (שהוא השכינה), כי הוא בונה את בנינו על פיך ועל ידך, אשרי חלקך. (משפטים תטו)
...ומשום שבת זו, (דהיינו המלכות) נתנה לישראל, שהיא הלכה שלך, מצד השמאל, דהיינו הלכה למשה מסיני, (כי הלכה היא אותיות הכלה), כי מצד ימין הלכה שלך היא אות ה', (דהיינו) ה' שמצד אברהם, והיא י' (מצד השם) יצחק, והכל היא ה"י (מן השם אלקים כלומר שהם המוחין דאלקים שהם רק ו"ק, אמנם בלעדי ה"י אלו המלכות נקראת אלם, להיותה לגמרי בלי מוחין). ואתה ואו, (כי משה הוא בחינת ז"א שהוא וא"ו), שזהו המילוי (המלכות) ושלמות שלה... (תצא יט, ועיין שם עוד)
קום רעיא מהימנא, כי ודאי מי שעוסק בהלכה, (שהיא המלכות) שלא לשמה, והרויח ההלכה, ודאי בתפישה היא אצלו, (דהיינו שלא לרצון), ועם כל זה העמידו, לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והלכה זו היא מצד הנער הטוב (שהוא מטטרון), שנפרש מאילן טוב ורע, שהוא איסור והיתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, ועל שם הנער (מטטרון), נקראת (המלכות) נערה, שעתיד להתקיים בה וינערו רשעים ממנה, שהם איסור טמא ופסול סמאל והמחנות שלו... (שם כו)
ושמרת כל חוקיו אלו הלכות. (בשלח-ויסע א)
וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הילכות הפסח בפסח, והילכות עצרת בעצרת, והילכות החג בחג, בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם לישראל... (אמור פרשה יב)
...שלא תאמר למדתי הלכות די לי, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד מדרש הלכות ואגדות... (עקב מח)
...תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב, וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה.. (ברכות ד א)
אמר רבי זירא... כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו', אנא נמי רהיטנא. אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא, אמר אביי אגרא דכלה דוחקא, אמר רבא אגרא דשמעתא סברא... (שם ו ב)
...אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות ישראל, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד... (שם ח א)
...מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל מלמד שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה וטמאוהו... (שם יט א)
...ר' יהודה אומר שונה הוא (בעל קרי) בהלכות דרך ארץ. מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר, אמרו לו תלמידיו רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ, ירד וטבל ושנה להם, אמרו לו לא כך למדתנו רבינו שונה הוא בהלכות דרך ארץ, אמר להם אף על פי שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי. (שם כב א)
...וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה, ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. (שם כח א)
תנו רבנן בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. (שם שם ב)
תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה, והיכי דמי הלכה פסוקה, אמר אביי כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים... וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו... (שם לא א)
אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה... (שם)
...אמר ליה (עלי לשמואל) מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. (שם שם ב)
אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין (להיות שלשה)... (שם מז ב)
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר ר' יצחק אמר לו הקב"ה למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה. (שם סג ב)
תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשכה, אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת. (שבת יב א)
ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל וי"ח דברים גזרו בו ביום... (שם יג ב)
...אמר רבי טרפון אקפח את בני שזו הלכה מקופחת, ששמע השומע וטעה... (שם טז ב)
...והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן, הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, אלא לרצועות, והא"ר יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני... (שם כח ב)
תניא רשב"ג אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ... (שם לב א)
דאמר רב תנחום אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע, הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות... (שם לט ב)
...שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן (דהבא לימלך אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין, ומיהו עד טפחים ליכא איסור)... (שם נד א)
אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו תלמוד לומר וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך... אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להן, שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו'... אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל, שנאמר ברח דודי ודמה וגו'. אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן, שנאמר ודגלו עלי אהבה. אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא, והוא דלית ליה רבה במתא למיגמר מיניה. (שם סג א)
...ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה... (שם קיד א)
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, את דבר ה' זו הלכה, דבר ה' זה הקץ, דבר ה' זו נבואה, ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה', אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא ואין מבין... תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. (שם קלח ב)
...מר זוטרא אמר אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. (שם קלט א)
...אלא הלכתא נינהו (השיעורים) ואסמכינהו רבנן אקראי. (עירובין ד ב)
אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי, ולמה נקרא שמו רבי מאיר, שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה... (עירובין יג ב)
אמר רב אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמר אלו ואלו דברי אלקים חיין הן והלכה כבית הלל... מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן... (שם)
אמר ליה רבא בר רב חנא לאביי הילכתא מאי, אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר, (ראה איך העם נוהג)... (שם יד ב)
קווצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, שחורות כעורב, במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. (שם כא ב)
ותניא לאחר פטירתו של רבן גמליאל נכנס רבי יהושע להפר את דבריו, עמד רבי יוחנן בן נורי על רגלי ואמר, חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל, כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו עכשיו אתה מבקש לבטל את דבריו, יהושע אין שומעין לך, שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל, ולא היה אדם שערער בדבר כלום... (שם מא א)
דאמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירוב... וסבר לה כשמואל, דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל... רבי יעקב ורבי זריקא אמרו הלכה כרבי עקיבא מחברו, וכרבי יוסי מחבריו, וכרבי מחברו... אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי... אמר רב אסי אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון הלכה כרבי יוסי, דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה... אמר רב משרשיא ליתנהו להני כללי (אלא היכא דמסתבר כמר הלכתא כוותיה)... (שם מו א וב, וראה שם עוד)
אמר ליה אביי לרב יוסף קיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב... (שם סב ב)
...מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה... (שם סג ב)
מר עוקבא ביומא דשותא לא הוה נפיק לבי דינא, אמר רב נחמן בר יצחק הלכתא בעיא צילותא כיומא דאיסתנא, (כשמנשבת רוח צפונית יום אורה הוא ונוח לכל)... (שם סה א)
תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא, פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת, אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע... מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח... אמרו לו ר' שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו, אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן, למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו, ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון... (פסחים סו א)
...ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. אמר רב יהודה אמר רב וכן לדבר הלכה. (שם קיז א)
...א"ל (ר' זירא לר' ירמיה) לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא, כל מדות חכמים כן הוא... (ראש השנה יג א)
ומי עבדינן כתרי חומרי, והתניא לעולם הלכה כדברי בית הלל, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר והכסיל בחושך הולך... (שם יד ב)
א"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני, עונשין מכתב כתיבי, אלא הכי קאמר שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני... אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תיקנום... אלא שכחום וחזרו ויסדום. (יומא פ א)
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים... (סוכה כח א)
אמר רבא הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא, הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה, מכאן שמצוה לענות הללויה... (שם לח א)
אל תרגזו בדרך, אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בבדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך... לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני... (תענית י ב)
כי הא דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא, אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא, אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא כיומא דאסתנא. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי אצטריך ליה לאיניש מיקרי גברא מבי כנישתא מאי, א"ל אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא... (מגילה כח ב)
ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ"ד שורתא, אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה. (שם)
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות. (שם)
דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות... (שם כט ב)
והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן... ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסי, ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס. (חגיגה ג א)
...אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם, כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית... (שם ג ב)
וליוצא ולבא אין שלום, אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום...
הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות, הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה... (שם י א)
...סופר את המגדלים, שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר... (שם טו ב)
תא שמע דאמר רבי יוחנן בן נורי היאך הלכה זו רווחת בישראל... (יבמות יד ב)
יתיב ר' חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה, א"ל פוק קרי קרייך לברא, אין הלכה כר' יהודה. תני תנא קמיה דרב נחמן אין הלכה כר' יהודה, א"ל אלא כמאן כרבי, פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים... (שם מ א)
...סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם, דאמר רב פפא ואיתימא רבי יוחנן מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם... סתמא דמתניתין ומחלוקת בבריתא מאי, אמר ליה הלכה כסתם, מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא מאי, אמר ליה וכי רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו... (יבמות מב ב)
...אמרו לו אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה, אמר להם לא כי הלכה אני אומר... התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם, הכי קאמר ליה, הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש, שאל, אמרו ליה עמוני ולא עמונית... מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי, אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית... (שם עו ב)
והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו, שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים. (שם עז א)
...דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר... (שם צז א)
דאמר רבי יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר, רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים... ולתוקע עצמו לדבר הלכה, דתניא רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא, אלא כל האומר אין לו אלא תורה... אפילו תורה אין לו... ואיבעית אימא דיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל... (שם קט ב)
...דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני... (כתובות יג א)
אמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב גידל אמר רב תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה... (שם קו א)
אמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר רבי גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו... (שם קט א, וראה שם עוד)
...ומלמדו (המודר הנאה) הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא... (נדרים לה ב)
אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיב וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני... (שם לז ב)
...כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא אגמריה לר' חייא שבעה מנהון... הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו, אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי, כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א"ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא, איכא דאמרי הכי קאמר ליה, אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי. (שם מא א)
ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא, רהיט בגפא ותובליא (בסולם וחבלים) ולא אמצי למיתנא... (שם פט ב)
...אמרו שמע מינה כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן... תא שמע עצם כשעורה הלכה, ורביעית דם קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה. (נזיר נו ב)
...לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא, (התפלל עליו) ועזר מצריו תהיה. (סוטה ז ב)
דאמר רבי יוחנן בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא, התורה אמרה בעפר, והלכה בכל דבר (מגדל צמחים בכיסוי הדם), התורה אמרה בתער, והלכה בכל דבר (יגלח), התורה אמר ספר, והלכה בכל דבר (שכתב עליו הגט)... (סוטה טז א)
היכי דמי רשע ערום... רבי זריקא אמר רב הונא זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים... ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות (ולא שימשו תלמידי חכמים לעמד על הטעם)... תנא התנאים מבלי עולם, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן... (שם כא ב)
אלא אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא... (גיטין יד א)
על מנת שאני שונה, חזקיה אמר הלכות, ור' יוחנן אמר תורה. מיתיבי איזו היא משנה ר' מאיר אומר הלכות, ר' יהודה אומר מדרש... אבל אמר לה תנא אנא עד דתני הילכתא ספרא וספרי ותוספתא. (קידושין מט א)
אמר (דוד) כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו... (בבא קמא סא א)
תנא אותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו, אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה... אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב... חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא... אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא, אמר ליה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני... (בבא מציעא נט ב, וראה שם עוד)
א"ר אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא. (שם ס א)
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה (כבר נהגו כן) אבל לא מן התורה. (שם צג א)
דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה... והזהרו בהן שהלכות קבועות הן, ורב אמר יש להן... אמר ליה רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו, אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני. (בבא בתרא סה א)
...במאי קמיפלגי, מר סבר הלכה עדיפא, ומר סבר מעשה רב. תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל, ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה... אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטריפות... (בבא בתרא קל ב)
אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימר לך באפייהו המזכה לעובר קנה, והלכתא המזכה לעובר לא קנה... אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו, אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן דקשישנא מינייכו ולא הלכתא כוותייכו דרדקי אתון, אמר ליה מידי בקשישותא תליא מילתא, בטעמא תליא מילתא... (שם קמב ב)
תנו רבנן עתיר נכסין פומבי זה הוא בעל הגדות, עתיר סלעים עתיר תקועה זה בעל פלפול, עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות, הכל צריכין למרי חטיא גמרא... (שם קמה ב, וראה שם עוד)
נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה... (סנהדרין כד א)
אמר רב יוסף הלכתא למשיחא, א"ל אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא, אלא דרוש וקבל שכר הכא נמי דרוש וקבל שכר, הכי קאמרי הלכתא למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמר, (מי שייך למימר הלכה בכי האי מחלוקת שאין בין רבין לרבינא לא חיוב ולא פטור ולא חילוק מיתה... אחרי שאין אנו למידין ממנה כלום כשיבא משיח ויחיה המתים נשאל את רבי אליעזר באיזה לשון אמרה). (שם נא ב)
אמר אביי הלכות כשופים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה... כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה. (שם סז ב)
...ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף... (שם סח א)
...ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך. נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה... וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה... (שם פב א)
אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב... אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברין... ואין בר אלא תורה... ואם למדו מה שכרו, אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר... (שם צא ב)
...יודע נגן שיודע לשאול, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, איש תואר שמראה פנים בהלכה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום... (שם צג ב)
נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה... (שם צד ב)
ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי מקום שמחתכין בו הלכות. (שם קג א)
איה סופר את המגדלים, שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר, אמר רבי ארבע מאה בעיין בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר... אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא, דכתיב סוד ה' ליראיו... (שם קו ב)
אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר למשנה, ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר בחדא מסכתא, בתרי מסכתי אמרינן... ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. (עבודה זרה ז א)
א"ר יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. (עדיות ח ז)
רבי אליעזר חסמא אומר קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות... (אבות ג יד)
...אמר לו (הקב"ה למשה) אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. (מנחות כט ב)
ואמר רב חננאל אמר רב תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני, אמר אביי מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני... א"ר יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני... תנא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני (שם לה א)
...אף אני מקום הניחו לי אבותי להתנגד בו, מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו, ואמרי לה אין מזניחין אותו, ואמרי לה אין מזחיחין אותו... (חולין ז א)
ותרנגולת היתה לו לרבי חנינא שנשמטה ירך שלה והביאה לפני רבי והתירה לו, ומלחה רבי חנינא והוה מורי בה הלכה לתלמידים זה התיר לי רבי... ולית הלכתא ככל הני שמעתתא... (שם נח א)
ואף על גב דקיימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כותיה דשמואל... (בכורות מט ב)
והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורף את התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר... ותנא דבי רבי ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה, אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות, אמרי דלמא מילתא חדתא שאני. (תמורה יד ב)
גופא אמר רבי יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם לא בשמים היא, אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה... במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו... (שם טז א)
תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמין וערכין... ולהורות זו הוראה, את כל החוקים אלו מדרשות, אשר דבר ה' זו הלכה... (כריתות יג ב)
...אמר רבי יוחנן עד כאן לא נתגלתה טעמא של הלכה זו. (שם כ א)
אמר רבי יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני... (שם כז א)
...כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע, לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו כרבי אליעזר. בחייו מאי טעמא לא, משם דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבר אי עבדינן כוותיה בחדא עבדינן כוותיה באחרנייתא, ומשום כבודו של רבי אליעזר לא מצינן מחינן בהו, לאחר פטירתו של רבי אליעזר דמצינן מחינן בהו החזיר את הדבר ליושנו... אלא הא קא משמע לן שאין למדין הלכה מפי תלמוד. (נדה ז ב, וראה שם עוד)
אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי... וכי מאחר דהלכתא היא קרא למה לי, למעוטי אשה מלובן. (שם לב ב)
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות. (שם עג א)
אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מישא שקיבל מאבא שקיבל מן הזוגות שקיבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע את שדהו שני מיני חטים, עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, עשאן שתי גרנות נותן שתי פאות. (פאה יב ב)
אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר (לומר שיש לה ענין אחר ולא כך אמרו חכמים), שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהון משוקעות במשנה... רבי יהושע בן לוי אמר... אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו נאמר למשה בסיני... רבי זעירא בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד... (פאה יב ב)
דאמר רבי אבין בשם ריב"ל לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג... (פאה לד ב)
רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. (שבת ו ב)
עבר ומכר קונסין בו, כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג, מניין שקונסין בו למנהג... (פסחים כז א, וראה שם עוד)
רשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל, נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם, הלכות הליכות עולם לו. (מגילה ז א)
ר' יונה א"ר חמא בר עוקבה מקשי והלא אין כתוב אלא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, ואת למד ממנו כמה הלכות. ר' זעירה בשם ר' יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולהן משוקעות במשנה... רבי חנניה בשם שמואל אין למידין מן ההורייה הכל מודין שאין למידין מן המעשה... (חגיגה ז א וב, וראה שם עוד)
אמר ליה למה את מסתכל בי דיתמר הלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין. (גיטין ה א)
תני רבי ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא ובמקום אחד למדרש, התורה אמרה בספר, והלכה אמרה בכל דבר שהוא תלוש, התורה אמרה בעפר, והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה אמרה במרצע, והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בזכוכית. ובמקום אחד למדרש, ותני רב ישמעאל והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל, את ראשו וגו' פרט, וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח חזר וכלל, כלל ופרט וכלל... מה הפרט מפורש דבר שהוא מקום כינוס שער ונראה... והלכה אמרה יגלחנו כדלעת... (קידושין יא ב)
א"ר ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה (בפסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן) לא היתה לרגל עמידה (לא היה קיום לעולם), מה טעם וידבר ה' אל משה, אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה, אמר לו אחרי רבים להטות... ואומר מישרים אהבוך (עיקר אהבת התורה לעשות לה מישרים על ידי דעות הנוטים לכאן ולכאן ואחר כך מיישרים אותו על פי הרוב). (סנהדרין כא א)
אין שואלין אלא כענין ואין משיבין אלא במאורע, ולא ישאל בענין יותר משלש הלכות, אחד שואל ואחד אומר שלא לישאל נזקקין לשואל, והשואל מעשה צריך שיאמר מעשה אני שואל, והשואל כענין והשואל שלא ענין משיבין את השואל כענין והשואל שלא כענין צריך שיאמר שלא כענין שאלתי... מעשה ושאינו מעשה נזקקין למעשה, הלכה ומדרש נזקקין להלכה, מדרש והגדה נזקקין למדרש... (סנהדרין פרק ז)
אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, כיצד מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה אל תבהל ברוחך להשיב אלא הוי יושב ושואל באיזה טעם אמרו דבר זה, מאיזה ענין היה להם דין זה... (פרק י)
...ולר' יוחנן בן נורי קרא לו קופה של הלכות... (פרק יח)
ר' יוחנן בן נורי אומר ההלכות והטהרות והגדות והקינין הן הן גופי תורה... ר' יוחנן בן דהבאי אומר האומר אין הלכה זאת נבראת אין לו חלק לעולם הבא. (פרק כז)
ר' יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין, כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזויין. (פרק כט)
לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים... דג טמא כיצד, בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד, זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב... (פרק מ)
ונהגו העם כך שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג, וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה, מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדעת. (פרק יד)
אמר ר' יצחק לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה ודבר אגדה... (פרק טז)
א"ר סימון חמשה פעמים כתיב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה... וירא אלקים את האור כי טוב כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. (בראשית פרשה ג ה)
רבי ברכיה ורבי חייא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמא, (איוב ל"ז) שמעו שמע ברגז קולו והגה מפניו יצא, ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע. (שם פרשה מט ו)
ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיה, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני... (שם עב ה)
ויהי למס עובד, מהו מס זו הלכה שהיו טועים בה יהיו מבקשים מידם, וכן הוא אומר (שופטים ה') בעמק שולח ברגליו, בעומקה של הלכה. (שם פרשה צט יא)
ואיש תרומות יהרסנה זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן, והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי... (שמות פרשה ל י)
רבי יצחק פתח טוב מלא כף נחת וגו', טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם... טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם... (ויקרא פרשה ג א)
ר' שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של תורה, אף על פי שנראות כאילו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי. (שם פרק יט ג)
כולם אחוזי חרב, ר"מ אומר כולם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם. ר' יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמיתו, והיו רואין כאילו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם הוי מפחד בלילות היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם... (במדבר פרשה יא ז)
ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים, רבי חייא אמר הלכה נצרכה לו, ויבקעו השלשה, ולמה שלשה, שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה... ולא אבה דויד לשתותם, ולא אבה שתקבע הלכה לשמן, עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות, מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. (רות פרשה ה א)
ר' יונה אומר שני חברים שעוסקין בדברי הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. (שיר השירים פרשה ב יג)
דבר אחר סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים... (שם שם יד)
רוחצות בחלב, אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושים אותה נקיים בחלב, יושבות על מלאת, מלאתה של תורה... (שם פרשה ה י)
דבר אחר היושבת בגנים חברים, רבי ירמיה בשם רבי חייא רבה שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ואין דבור אלא לשון נחת, שנאמר (תהלים מ"ז) ידבר עמים תחתנו, ולא עוד אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן, מאי טעמא ויקשב ה' וישמע ויכתב, שהוא כותב על לבם... ספר זכרון לפניו שהוא מזכירה להם למען ליראי ה' ולחושבי שמו. (שם פרשה ח טז)
כי אם יפולו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם חבירו מחזיר ההלכה, והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. (קהלת פרשה ד יד)
ויתרון ארץ בכל הוא, דברים שתראה הן מיותרין בתורה כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני, וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה הם... (קהלת פרשה ה ז)
ויאבד את לב מתנה, אמר ריב"ל פ' הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, ועל ידי שהייתי עסוק בצרכי רבים שכחתים. איזהו תלמיד חכם, ר' אבהו בש"ר יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו, תני כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו ומשיב עליה. (שם פרשה ז יד)
א"ר יהודה מעשה היה והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בט"ב שחל להיות ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה אלא להראות בה הלכה לתלמידיו. (בראשית ב)
...ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה, ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה... (נח ג)
ובדם ענבים סותה, אין סותו אלא טעות, שנאמר כי יסיתך אחיך (דברים י"ג), אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו. (ויחי י)
כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן כך נושאין ונותנין בהלכה למעלן והכל במשפט, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, והקב"ה נושא ונותן במשפט ואומר היאך יצא משפט פלוני והם אומרים כך וכך יצא, והקב"ה מסכים עמהן... (שמות יח)
החדש הזה לכם, רבי ישמעאל אומר הראה לו הירח בלילה ואמר לו כזה אתם רואים וקובעים כן הלכה לדורות... (בא ו)
אמר רשב"ל אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור עד שיהו דברי תורה עריבין על שומעיהם ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה. (תשא טז)
פלס ומאזני משפט לה', פלס זו המקרא... לה' אלו הלכות, מעשהו זה הגמרא, וכל עושיהם עתידין ליטול שכרן לעתיד לבא. (משלי פרק טז, תתקנד)
דבר אחר אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עינו של עולם, על אפיקי מים בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב"ה בא ומאיר עליהם בהלכה, דכתיב מצות ה' ברה מאירת עינים, רוחצות בחלב, דברים המסותרים מלבינים אותם כחלב... (שיר השירים ה, תתקצא)
והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב וגו', העוסק בתורה יכוין כי כל קושיא המתרץ בהלכה מסיר קש ותבן שהם הקליפות מן ההלכה, שהם אותיות הכל"ה העליונה וקשוטיה בכ"ד קישוטים י"ב שלו וי"ב שלה, והוא סוד "מזה ומזה הם כתובים", בקראו ההלכה ישים נגד פניו שהוא מקשט הכלה בכ"ד קשוטים. (כי תשא)
ואלה המשפטים - לא באתי לפרש הלכות אף על פי שהן עיקר, כי מיתור המקראות נשמעים ההלכות והאגדות... ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות ולפי דרך ארץ, ואף על פי כן ההלכות עיקר, כבחז"ל הלכה עוקרת משנה. (שמות כא א)
וזהו ענין רבי אליעזר הגדול ומחלוקתו... הנה ראו כולם שרבי אליעזר מסכים אל האמת יותר מהם, וכי אותותיו אמיתיים וצודקים, והכריעו משמים כדבריו, ואף על פי כן עשו מעשה כהסכמתם, שאחר ששכלם נוטה לטמא, אף על פי שהיו יודעים שהם מסכימים היפך האמת, לא רצו לטהר, והיו עוברים על דברי תורה אם היו מטהרים, כיוון ששכלם נוטה לטמא, וההכרעה נמסרה לחכמי הדורות, ואשר יסכימו הוא אשר ציוהו ה'... (דרוש ז)
ויש בכאן שאלה, שלפי פרשה זו ההכרעה לא נמסרה רק לסנהדרי גדולה, וגם שיהיו במקומם, שהרי אמרו מצאן אבית פאגי והמרה... מלמד שהמקום גורם, ואם כן מניין לנו שנתחייב לעשות מעשה כחכמי הדורות?
התשובה: שכתוב אחרי רבים להטות, והיא אזהרה כוללת ללכת במשפטי התורה אחרי הרוב, וזו אזהרה שאינה תלויה בזמן ובמקום. ולפיכך אמרו במסכת ע"ז ז': שאל לחכם וטמא, לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר. ואם היו שנים אחד מתיר ואחד אוסר, אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר. ופירוש במנין - חכמי הדור שהסכימו לדבריו, וזה מהפסוק שאמרנו... וכיון שהסכימו רוב מנין החכמים בדברים המוסכמים בגמרא נצטוינו ללכת אחריהם מהמצוה "אחרי רבים להטות"... (דרוש י, וראה עוד ערך תקנות)
בצהרים - שיהיו שני בני יצהר חולקים בהלכה, וכל אחד מאיר דבריו בטעם הגון, זה בא על שכרמי שלי לא נטרתי - לא שימשו כל צרכם. אם לא תדעי - הלכה פסוקה, היפה בנשים - בחסד ופרישות, צאי לך - לכי אחר המנהג... (שיר השירים א ז וח)
...והיה דואג מספר לשון הרע על ראשי סנהדראות ועל בית דין הגדול שהיו מכריעים לרצונם ההלכה כדוד עם היותם רשאים על ב' דרכים. והאמת שאין קובעים הלכה אלא על פי המנהג, וכל זמן שנהגו העם בדבר לא מחינן, אבל אם הוא מנהג ותיקין מורינן, וכיון שהוקבעה ההלכה דרשינן לה בפרקא, וזה טעם "וה' עמו" הוא ובית דינו עילאה ותתאה. (מאמר חקור דין חלק ב פרק יח)
...פירוש כי כאשר היתה מצטרפת השגה זאת אל השגה יותר פשוטה, שההשגה ההיא נקראת רבנן, כי שכל רבים כמו שהם רבנן הוא שכל פשוט, ומן השכל הפשוט יש סתירה על זה שהיה לו לומר מופר לך, אבל ההשגה שאמרנו היא כהשגה שאינה כל כך השגה פשוטה, והיא מתייחסת אל השגת היחיד, שהוא פרטי, שאין זו השגה פשוטה כמו השגת הרבים, ולכך הלכה כרבים בכל מקום. (נצח ישראל פרק לא)
...אלא רוצה לומר, כמו שהשי"ת אדון כל המעשים וממנו נמצא העולם המורכב שיש בו דברים מתחלפים, ויש בו אחד שהוא היפך השני, וכך דבר זה שכל דבר יש לו בחינות מתחלפות, שאין העולם פשוט שלא יהיה בו חילוף בחינות, אם כן המטמא והמטהר זה למד תורה כמו השני, כי לכל אחד יש לו בחינה בפני עצמו, והשי"ת ברא את הכל, והוא ברא הדבר שיש בו ב' בחינות, רק לענין הלכה למעשה אין ספק שהאחד יותר עיקר מהשני, כמעשה ה', אף כי הדבר הוא מורכב, מכל מקום אין זה כמו זה, רק האחד יותר עיקר... והוא מכריע, והוא הלכה. מכל מקום אל תאמר כי דבר שאינו עיקר אינו נחשב לכלום, זה אינו, כי השומע כל הדעות הרי השיג הדבר כפי מה שיש לדבר בחינות מתחלפות, והרי למד תורה כפי מה שהוא הדבר, רק לענין הלכה אחד מכריע.
ולפעמים הבחינות שוות לגמרי, ואז שניהם מהשי"ת בשוה ואין מכריע, וזו מחלוקת הלל ושמאי, שיצאה בת קול אלו ואלו דברי אלקים חיים, שהוא יתברך מטהר מצד הבחינה של טהרה ומטמא לפי בחינה של טומאה, ושואל אם כן למה הלכה כבית הלל? ואמר מפני שהם נוחים ועלובין וכו'. והטעם שבית שמאי חריפים מאד הוא שקול כמו הטעם שנתן לבית הלל, הנעלבים ואינם עולבים, וכדביארנו שמדה זו היא הפשיטות לגמרי, ולכך ראויים דבריהם להלכה. כי ההלכה שכל פשוט, ותדע עוד כי הנוח והעלבון מדה ראויה להלכה, כי ההלכה היא השכל הישר שאינו סר מן היושר, וההולך אל השי"ת לגמרי... (באר הגולה א, וראה עוד ערך מחלוקת)
ועתה הט אזנך ושמע דברי חכמים. דע כי מה שאמרה בת קול מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, פירוש מפני מעלתו שיש לו כל כך חכמה בתורה... ועל זה אמרו אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר כתב בתורה "אחרי רבים להטות", ורצו לומר שכה זכו בתורה שהיא שכל עליון פשוט יותר מן בת קול, ואין התורה שהיא שכל עליון הולכת אחרי פרטי חכמים לומר כי החכם הזה מפני שחכמתו יותר ראוי שתהיה הלכה כמותו, רק התורה הולכת אחר הכלל שאין לו שינוי, ולא אחר הפרט, והשי"ת הסכים עמהם... (שם באר ד)
...בשלמא בדבר הלכה ודין הרי אין ראוי לפסוק דין אלא אם כן אין עליו שום סתירה, ואם יש עליו סתירה אין ראוי לעשות מעשה עליו, ולפיכך יש להקשות, אבל באגדה שאין דין יוצא מזה אין להקשות ולסתור, כי אולי לא ימצא תירוץ והיה המאמר בטל, ומסתמא אינו קשיא, כי לא טעה בעל המאמר, ובשביל כך אמרו, אין למדין הלכה מתוך האגדה, כי לא נתברר על ידי קושיות ותשובות... וכן בשביל טעם זה אמרו אין למדין הלכה מפי המשנה, כי לא נתברר במשנה על ידי קושיות ותירוצים כמו בגמרא.
ועוד דבר חכמה, כי ההלכה היא למעשה, ודבר שהוא הלכה למעשה אינו נוטה מהאמת הגמור, אבל דבר שאינו הלכה למעשה כמו דברי אגדה, אף שאינו לגמרי כך רק בצד מה בלבד, והנה התורה יש לה כמה פנים מכל מקום דבר שהוא הלכה למעשה אינו רק פנים אחד, לכך אמר שאין מקשין ושואלין בדברי אגדה, ואין למדין הלכה מדברי אגדה. (שם באר ו, וראה עוד ערך אגדה)
ביארו בזה, כי אלו תלי הלכות שמורים עליהם הקוצים (התגים), והם השגות נבדלות מעולם הזה, הם רחוקים מן האדם שהוא גשמי, ולכן אמרו במי אתה מוצאם, במי שמשכים ומעריב עליהם, כלומר שהוא פונה מענין העולם הזה, כי אי אפשר שימצאו השגות אלו כאשר הוא פונה אל העולם הגשמי. ולרבא עוד יותר, שצריך להשחיר עצמו, והוא סילוק הגשמות שלו, ובזה ראוי לקנות ההשגות האלו. ולמאן דאמר עד שנעשה אכזרי על בניו הוא עוד יותר מדרגה שהוא גובר על הטבע שלו... (תפארת ישראל פרק סג)
בפרק קמא דברכות אמר ר' חייא בר אבא משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. וביאור זה, כי אין לקב"ה בעולם הגשמי באשר הגשמי נבדל מן הקב"ה, ואין ראוי שיאמר בדבר רוחני שהוא גשמי. והדבר אשר הוא להקב"ה הוא ד' אמות של הלכה, פירוש ההלכה הם דברי תורה שהם באמת לא יטו ימין ושמאל מן האמת, ולפיכך נקרא הלכה שהההולך בדרך אינו נוטה מן היושר, כך דבר הלכה אינו נוטה מנקודת האמת... (שם פרק ע)
קינין ופתחי נדה... זכר אלו ב' דברים בפרט... אף על גב ששני הלכות אלו אינם מדברים רק מספק שאירע ויש לעלות על הדעת כיון שאין הלכות אלו רק בשביל ספק אין זה גוף הלכה שלא נחשב גוף הלכה רק דבר ודאי, אבל ספק מי יימר דאתא, ועוד לא היה לו לכנוס בספק, ואין כזה נקרא שכל וחכמה וראוי כל חכמה שתהיה ודאית... ועל זה אמר כי זה גוף הלכה, והתקופות הוא הלוך המזלות דבר זה נקרא תקופות, וגמטריאות היא חכמת המדידה והתשבורת, דבר זה נקרא גמטריאות, ואלו שני דברים הם הפך קינין ופתחי נדה, כי קנין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב שנעשין, ועל פי זה באו שתי ההלכות ואלו שתי חכמות, היינו תקופות וגמטריאות הם מחויבים ומוכרחים, ולא שייך בהם ספיקא כלל, ועם כל זה אינם חכמה גמורה אבל הם כמו פרפראות לחכמה... וזה אשר רצה התנא באמרו קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, ולא אמר שהן הן גופי התורה, וזה מפני שעיקר התורה היא ההלכה... והטעם כי התורה היא המביאה את האדם לחיי עולם הבא, וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה אינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא הלכה, כי ההולך הוא הולך בדרך הישר, אינו נוטה לימין ולשמאל, הוא הדרך שמביא האדם לעולם הבא לגמרי...
ודבר זה רמזו גם כן בפרק היה נוטל, שאמרו הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם... כלומר כי כאשר למד שמעתתא אליבא דהלכתא דבר זה נקרא פרשת דרכים, שהדרך ההוא נבדל מן הדרכים ההולכים לימין ולשמאל, וזה הדרך הולך נכחו לאשר ראוי ללכת, וכן תלמיד חכם שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, הדרך ההוא הולך ביושר אל העולם הבא לגמרי, ולכך מי ששונה הלכה פסוקה מביא אותו לחיי עולם הבא. ולא נאמר חס וחלילה כי מי שאין הלימוד שלו הלכה פסוקה שאין מביאו לחיי העולם הבא, אבל ההלכה הפסוקה היא עולם הברור הגמור... (דרך חיים פרק ג משנה יח)
מזה תבין ותדע המדה הזאת, מי שהוא בעל הנחה שאינו יוצא מן היושר כלל ונשאר על השיווי, ומפני כך אמרו שזכו בית הלל לקבע הלכה כמותן מפני שהיו בעלי הנחה, שלא היו כבית שמאי קפדנים, כי הקפדן מגודל כעסו יוצא מן השיווי לגמרי, וההלכה היא הדרך שאינו יוצא לימין ושמאל לגמרי, רק הולך בשווי, וזו מדת בית הלל... והיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, כל זה ענין שהיו מסודרים במעשיהם ואינם מכת המתגברים על חבריהם ומתנצחים ואף שלענין הפילפול הוא טוב, מכל מקום הוא יוצא מן הסדר, ולענין ההלכה צריך שלא יצא מן הסדר והשווי כלל... (נתיב הכעס פרק א)
ויש לפרש גם כן כי ההלכה הפסוקה מתיחס לה מספר שלשה, כי שלשה יש בהם האמצעי שאין לו נטיה אנה ואנה כמו שהוא כל אמצעי, וכך הלכה פסוקה אין לה נטיה לשום צד, לכך אצל ההלכה אמר שלש מאות, ואילו הבעיא ראוי ומתיחס לה מספר ד', כי כשם שמספר ג' יש בו האמצעי שאינו נוטה מן היושר שהוא הלכה, כך הפך זה מספר ד' הוא כנגד ד' צדדין, והבעיא מפני שהוא נוטה לצד זה ונוטה לצד זה, ולכך אמר דמבעיא להו ת' מאות בעיי. (חידושי אגדות סנהדרין קו ב)
...הנה כבר הארכתי לעיל כל מצוה ומצוה יש לה למעלה שורש ושורש מעל שורש, עד שרשי השרשים. ולפי הדביקות למעלה כן למטה המצוה הגשמיות, ואיך שנעשית המצוה למטה הנה יתאמת כן כי יש דביקות למעלה. אמנם יש מעלות זו על גב זו, ואחר נכנס ודבק למעלה יותר מאחר, על כן זה אומר דין המצוה כך לפי דביקותו למעלה, וזה אומר כך לפי דביקותו וההלכה נפסק כרבים, כי מאחר שרבים סבירא להו הכי, נמצא שדביקותם כך, וכפי הדביקות של רבים כך ההשפעה במלכות, כי שם הנטיה ואף על פי שדברי היחיד הם גבוה על גבוה, בודאי אלו היה הסכמת הרבים כן היתה ההלכה כי כן היתה ההשפעה במלכות במעלה גבוהה ורמה, רק שההלכה היתה כפי התעוררות התחתון אלו ואלו דברי אלקים חיים... (בית דוד)
חמאה ודבש - אגדות נמשלו לדבש והלכות לחמאה, שאינו מוצאן אלא בטורח ובלימוד הרבה... (ישעיה ז כב)
...ששני מיני יצר הרע הם, כמו שפרשנו למעלה, תאוני וכעסני. והם ימין ושמאל מים ואש. ונגדם נקראת התורה גם כן אש ומים, כמו שנאמר הלא כה דברי כאש וגו', הוי כל צמא לכו למים, והיינו שבתורה שני דברים הלכות ואגדות, ואגדות נקראות מים, שמושכים לבו של אדם כמים, וכל עניניהם במוסר, שמזה ישבר יצר הרע של התאוה, וההלכות הן הדינים שהם האש, וכמו שאמרו אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, והחילוק שבין מתפוצץ לנמוח, שמתפוצץ הוא על ידי אש שמתפוצץ תיכף מכל וכל, אבל נימוח הוא על ידי מים ובמשך זמן רב... וזהו "אם רעב שונאך", שהוא היצר הרע, אם הוא רעב שהוא הכעסני, "האכילהו לחם" שהן הלכות, שהוא נצרך להלכות... (משלי כה כא)
מעין נרפש - ...כלומר מה שהמעיין מלא רפש וטיט ואין ההלכה צלולה ומבוררת ואין הלומדים נהנים מהם, ומקור, שהוא הסודות הוא משחת מכל וכל שאין נהנים ומשיגים כלל, הוא לא מחמתם חס ושלום אלא מחמת צדיק מט לפני רשע - מחמת שהיצר הרע גבר על היצר טוב... (שם שם כו)
והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה, מה נעשה בשמים ממעל על ידי עיון ובירור הלכה פסוקה מהגמרא ופסוקים מה שהיה בעולם דבר קודם העיון הלז, כי על ידי זה מעלה הלכה מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה, שלא היתה ידועה כלל, או שלא היה מובן טעמא היטב... והנה העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה, אלא התחתונים בלבד, לפי שהם מלובשים בגוף בשבירת התאוות, ולכן באים העליונים לשמע חידושי תורה מהתחתונים, וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה, ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות כפי בחינת שורש נשמתו, ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה. וכל דברי תורה ובפרט הלכה היא ניצוץ מהשכינה שהיא היא דבר ה'... (אגרת הקדש כו)
ועיין עוד בקונטרס אחרון ד"ה להבין מ"ש בפרי עץ חיים דבזמן הזה עיקר הבירור על ידי התפלה.
...ותקון המחלוקת שבקדושה הן הלכות פסוקות, כי פסק הלכה הוא השלום והכרעה של מחלקות התנאים ואמוראים, ועל ידי לימוד הפוסקים הוא נתקשר להשלום שבקדושה, ומתקן המחלוקת שבקדושה, ואז נתבטל המחלוקת היצר הרע שבלבו, ואז יוכל לעבוד את ה' בכל לבבו בשני יצרים, ונפתחו לו שערי השכל, שיודע להשיב לאפיקורס, וכל זה נעשה על ידי ההכרעה והשלום הנ"ל. (סב ב)
ובחינת תודה, שהוא שעשוע העולם הבא, זה בחינת הלכות, כי ההלכות שזוכין ללמוד, בפרט מי שזוכה לחדש בהם, זה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (נדה ע"ג) כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כי כשנתחדש הלכה נתחדש שכל וידיעה, והדעת הוא עיקר שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (ברכות נ"ד ב') ד' צריכין להודות, דהיינו תודה, שהם מפורשין במזמור ק"ז, שסיים בסופם "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'", חסדי ה' זה בחינת הלכות, כשרז"ל (כתובות צ"ו) כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד, ושימוש חכמים זה בחינת הלכות, שהם בחינת (ישעיה נ"ה) חסדי דוד, שהלכה כמותו, כשארז"ל (סנהדרין צ"ג ב') "וה' עמו" שהלכה כמותו...
ובשביל זה מכונה התודה בשם הלכה, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה. כי כשנופלין לאיזהו צרה חס ושלום אזי עיקר הצרה בלב, כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר... ואחר כך כשיוצאין מהצרה אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף, ועל כן התודה שהיא באה כשיוצאין מהצרה היא מכונה בשם הלכה, על שם תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה. (תנינא ב)
במדרש הנ"ל בכל יום הייתי מחשב לאיזה מקום אני הולך וכו', שבכל יום מתחדשין הלכות למעלה כמ"ש חז"ל על פסוק והגה מפיו יצא, וזה ענין מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והאדם המחשב דרכיו בכל יום זוכה למצא הדרכים הטובים המתחדשים בעולם בכל יום, לכן צריך אדם בכל יום להתגבר ולקבל עליו עול מלכות שמים, ולכן זה לעומת זה יש התגברות היצר גם כן בכל יום... (בחקותי תרמ"ב)
...ונראה בטעמו של דבר, דהנה ידוע שמפאת עירוב טוב ורע, אי אפשר שימצא דבר שיהא כולו טוב או כולו רע, אלא הכל בתערובת, ומכל מקום כמו שהעולם נידון אחר רובו, כן בדברים האסורין והמותרין נדונין אחר הרוב שבהם, ובדברים המותרים הרוב הוא חלקי ההיתר, ומיעוט חלקי הרע בטילין ברוב החלקים של היתר. וזה הענין דבש"ס סנהדרין י"ז אמר רבי יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה... היינו שיודע למצא חלקי טהרה שבו, אבל לא סוף דבר שיטהרנו לגמרי... (מצורע תרע"ו)
והעיקר להשתדל ללמוד מוסר בהשכל ודעת, והעיון בהלכה מועיל מאד לעיין במוסר, ואחר כך עיון המוסר מועיל להלכה, כמו שאמר החכם באדם "לדעת חכמה ומוסר"... (חלק א קצד)
לזאת כבר לא יספיק החשבון והשכל הטבעי של האדם, אלא שבספגו בקרבו את ידיעות התורה, יברר את ההלכה מכל צדדיה ויתעמק בה עד כדי למצא את מחשבתו הנכונה על פי עומק נשמתו וירגיש את הטעמים והסברות בכל חלקי נפשו, אז תבא לו מעצמו הדעת הנכונה, וזהו מעין רוח הקדש...
אמנם כן, זוהי מתנת אלקים מן השמים, להכיר ולהחליט בין הספקות, וזה לעומת זה עשה אלקים, מי שגדול מאד בחכמה וצדדי ספקותיו רבים ישמע את קול ה' מקרוב ויתישבו בלבו עניניו ברוח הקדש, וכל מה שיקטן האדם וצדדי ספקותיו יזערו די לו בהרגשת הלב ובשמיעה מרחוק את הד קול האמת המכריע וטובע על זה את חותמו של הקב"ה שהוא אמת. "וכיוון שזהו חותמו של הקב"ה על כן צריך להבין כי על האמת נמצא חותם הקב"ה ומורגש בזה אור אלקים" (שעו"ד).
ולכן אם רק ישאב האדם את ידיעותיו ממקור התורה וישים לבו להבינן ולקנותן בנפשו ולמלא את האמת שבהן בו בעצמו כפי מה שהוא יכול להגיע על פי "שעור קומה" שלו, מוכרח שתבא אליו הדעת להכיר ולהחליט על פי אמתתה של תורה ולפי שורש נשמתו... (הקדמה פרק ו)
ועדיין לא נתברר לנו מהיכן הלכה יוצאת. כי מכיון שהחכם דן את הדין על פי שורש נשמתו, ולכן יש אשר הללו מזכים והללו מחייבים, הללו אוסרים והללו מתירים, אם כן מנין תקבע ההלכה על ידי עמידה למנין והכרעה על פי רבים.
ועוד כי יש אשר ההלכה שכבר נתבררה בדורות קודמים ונקבעה על פיהם אלו היתה נדונית בדורות שלאחריהם היתה נקבעת באופן אחר, וכמה שאמרו חז"ל (גיטין פ"א א') "בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים בית שמאי, דורות האחרונים ר' דוסא, דתניא שבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא". הרי שלענין קביעת ההלכה ראו הפרש בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, ולא עוד אלא שאפילו כשידעו בעצמם שאלו היו חיים בדורות הראשונים היו קובעים הלכה אחרת, אף על פי כן קבעו הלכה כפי מצבם עתה, אף על פי שבעצמם התאוננו על זה, וכמו שכתבו התוספות שם "אף על גב דבאלו נערות קאמר ר' יוחנן ר' יהודה ור' דוסא אמרו דבר אחד, והכא קאמר ר' יהודה גופיה בא וראה שלא כדורות... גם על עצמו היה קורא תגר.
והיאך זה אפשר, שאחרי שכבר נקבעה ההלכה בדורות הקודמים, הרי היא נשארת קבועה לעולם ולא נשאר לדורות שלאחריהם כי אם לדון בשאלות המתחדשות אחר כך, ורק על יסוד ההלכה שכבר נקבעה, ואם לא נדונה עד דורם המאוחר, יש אשר תקבע על פיהם כפי מצבם בדור ההוא.
והנה שאלה זו תפתר על פי הכלל שאמרה תורה "אחרי רבים להטות", כי זהו גם כן חק טבעי שהעמידה למנין וקביעת ההלכה על פי רבים קובעת את טבע הבריאה על פי ההלכה שנקבעה ולא רק מציאות איסור והיתר, טומאה וטהרה נטבעין על פי קביעת ההלכה, אלא אפילו מצבי החיים לא ישתנו בשום אופן בזמן מן הזמנים לשיתנגדו לקביעת הלכה זו... כי קביעת ההלכה פועלת את מציאות טבע הדברים כפי הכרעת הדין וההלכה נוצרת על ידי החכם לפעול מעתה את פעולתה כפי שהוכרעה ונקבעה...
נמצא לפי זה שקביעת ההלכה אינה ברור הדברים גרידא, אלא שבאמת יוצרת היא ובוראת את הבריאה, ולזה אמרו חז"ל "כל דיין שדן דין אמת לאמתו... מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (שבת י' א')... (שם פרק ז)
אולם מלבד ההלכות הנקבעות על פי דעת החכמים הקובעים הלכה בדעת התורה לפי ערך חכמתם, ישנן הלכות המכוונות לשרש הכללי של הבריאה, כי הקב"ה נתן סגולה זו לחכמי ישראל למצא, במקום הראוי והדרוש, את יסוד המציאות ההלכית ולקבוע ההלכה כמותה. כח הכרעה זו כבר יצאה מבחינת רוח הקדש, ונכנסה בבחינת הנבואה, ובכח זה יוכל האדם לכוון להלכה למשה מסיני... (שם פרק ח, וראה שם עוד)
...והנה באמת לא שייך מחלוקת אלא בדבר הלכה, וגם בזה רק איך לעשות למעשה, אבל בעצם תוכן הענין לא שייך מחלוקת, כאמרם ז"ל "אלו ואלו דברי אלקים חיים", פירוש שני המבטים אמת, למשל אם נקח גליון נייר, ואחד יראנו רק מצד עביו, והשני יראנו רק מצד שטחו, הלא תפרוץ מחלוקת ביניהם אם הניר הוא שטחי או חד, וכל אחד ידמה בשכלו כי חברו טועה לגמרי. וזו בבחינת מה שהזכרת, שלעתיד לבא תהיה הלכה כבית שמאי, כי לעתיד לבא יהיה המבט להלכה מבחינת מדת הדין... (חלק ג עמוד שנג)