הללויה

(ראה גם: אלקים-תהלה, הלל)

זהר:

ראה: הלל, במדבר נז.

תלמוד בבלי:

ראה הלל ברכות ט ב, פסחים קיז א, סוכה לה.

תלמוד ירושלמי:

רב ושמואל חד אמר הללויה, וחורנה אמר הללו י-ה, מאן דאמר הללו י-ה מחלק ואינו נמחק, מאן דאמר הללויה נמחק ואינו נחלק, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של רבי מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוון לקדשן, הוי דן אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים... למאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו... (סוכה טז א)

מדרש רבה:

ברכי נפשי את ה' הללויה, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. (ויקרא פרשה ד ז)

מהר"ל:

...ולפיכך שם הללויה נאמר על שם שהוא יתברך מהולל בהלול הראוי לשמו, והיינו במה שהוא מחדש אותות ומופתים, שזה ודאי שייך לשמו דווקא. אמנם תמצא הללויה גם כאשר ההילול אינו בחידוש אותות ומופתים יוצאים ממנהגו של עולם, שהרי תמצא פסוקי דזמרא שמסיימים ומתחילים בהללויה, אף על גב ששם אינו נאמר על שינוי מנהגו של עולם, אך גם הפעולות הנאמרות שם מתיחסים לשם ולא אל זולתו, ולפיכך שם גם כולל שם ושבח להודיע כי השבח הזה מיוחד לשמו יתברך, אבל במקום שנתן שבח על שהוא יתברך עושה נסים לא תמצא רק לשון הללויה, שחדוש נסים ונפלאות רק להשי"ת בלבד. אמנם יש לומר כי נאמר על כל צרה הבאה לישראל והם נושעים ממנה, שראוי לישראל להלל להקב"ה בהללויה, כי הצרה שהגיעה נושעים ממנה על ידי הקב"ה, כי אין זה פעולת המלאכים, ולכך תיקנו בכל צרה שהיתה לישראל ונושעים ממנה להלל בשם הללויה. ויש מי שפירש הללויה שמהולל בהללויה הרבה, מפני שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, לא תוכל לייחס אליו שבח אחד מיוחד... (גבורות ה' פרק סא)